שֹׁרֶשׁ כָּל הַנְּסִיעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם

אֲבָל הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת צָרִיךְ לָשֹוּם לִבּוֹ לְשֹׁרֶשׁ הַדָּבָר שֶׁבַּקְּדֻשָּׁה, כִּי בְּוַדַּאי כָּל דָּבָר יֵשׁ לוֹ שֹׁרֶשׁ בַּקְּדֻשָּׁה, עַל כֵּן צָרִיךְ כָּל אֶחָד לָשֹוּם לֵב לְהַאֲמִין שֶׁעִקַּר נְסִיעָתוֹ וְטִלְטוּלוֹ כְּדֵי שֶׁיִּתְוַעֵד עִם בְּנֵי אָדָם: אוּלַי יוּכַל לְדַבֵּר עִמָּהֶם דִּבְרֵי אֱמֶת, אוֹ שֶׁיְּקַבְּלוּ הֵם מִמֶּנּוּ, אוֹ שֶׁיְּקַבֵּל הוּא מֵהֶם, אוֹ שֶׁיְּקַבְּלוּ וְיָאִירוּ זֶה בָּזֶה, בִּבְחִינַת 'וּמְקַבְּלִין דֵּין מִן דֵּין' [זה מזה], כִּי בְּכָל אֶחָד מִיִּשְֹרָאֵל יֵשׁ נְקֻדָּה טוֹבָה, וּצְרִיכִין לְקַבֵּל הֶאָרָה מִמֶּנּוּ – לְהָאִיר בְּנַפְשׁוֹ לְבַל יִישַׁן אֶת יָמָיו שְׁנַת עוֹלָם חַס וְשָׁלוֹם, וְזֶה עִקַּר שֹׁרֶשׁ כָּל הַנְּסִיעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם.
(ליקוטי הלכות, פקדון ה', אות ל"ט)