תורה כ“ב בליקו“מ ’חותם בתוך חותם‘

בתורה כ“ב בליקוטי מוהר“ן חלק ראשון, זאת תורה שנקראת ’חותם בתוך חותם‘,  יש בה אריכות מאוד גדולה והרבה פרטים אבל לאורך כל התורה רבינו חוזר על המושג ’עזות‘, רבינו אומר שיש עזות דקדושה ולעומת זה יש עזות דסטרא אחרא ורבינו אומר שאי-אפשר להכנס לתוך הקדושה אלא ע“י עזות, פירוש הדבר שהמידה הזאת של העזות היא הכרחית מאוד כדי להכנס אל הקדושה, רבינו אומר שאי-אפשר להכנס לקדושה, א“א להתקרב לצדיקים, א“א אפשר להשיג אמונה וא“א אפשר להשיג את התורה בלי המידה הזאת של העזות

קול של זמרה וקול של שופר

רבינו ממשיך ואומר שהקולות הם בחינת עזות, בפשטות רבינו מתכוון שע“י הקולות משיגים את העזות. העצה הראשונה שרבינו אומר לנו פה איך להשיג, לרכוש ולהתחבר עם המידה של העזות זה ע“י קולות, רבינו אומר: הן קול של צעקה הן קול של אנחה, הן קול של שופר והן קול של זמרה – בפשטות מה שרבינו אומר זה שכל בחינה של התחזקות בתפילה, לפעמים זה צעקה לפעמים זה אנחה לפעמים זה קול זמרה ולפעמים זה קול שופר – כל מיני קולות שבקדושה שאדם שומע או מדבר ומשמיע בקדושה זה מחבר את האדם עם מידת העזות וממילא העזות מתחזקת וע“י זה אנחנו יכולים להכנס לתוך הקדושה. מובא בספרים הקדושים שעזות זה מידת הגבורה שבנפש האדם. יש גבורה בעולמות ויש גבורה בנפש שזה הכוחות הנפשיים של האדם להילחם ולהתמודד עם מה שאנחנו צריכים להתמודד בעולם הזה כי העולם הזה זה כל הזמן התמודדויות, אין מצב שאדם לא צריך להתמודד עם משהו, לפעמים זה יותר קשה ולפעמים זה יותר קל אבל תמיד אנחנו מתמודדים אפילו בצורה הפשוטה, אנחנו רק פותחים את העיניים בבוקר אומרים מודה אני ומיד מתחילים את ההתמודדות – החלטנו שנהיה צדיקים ונקום למניין של 7, התעוררנו ב6 וחצי אחרי ששמנו 4 שעונים, ב“ה התעוררנו מהשעון הרביעי אחרי ששברנו שלושה..

’הרבה צדיקים מתפללים במניין של 8‘

התעוררנו בשש וחצי כדי לקום למניין של שבע אבל פתאום מתעוררים מוחין חדשים שבלילה לא חשבנו על זה, עכשיו מקבלים השגה חדשה: מה אנחנו צריכים למהר למניין של שבע? אי-אפשר להתפלל במניין של 8? הרבה צדיקים מתפללים במניין של 8 וכן הלאה וכן הלאה – אז כנגד זה צריך את הגבורה שזה המאמץ
בנפש, אנחנו רואים שכל דבר שאדם רוצה לעשות בעולם הזה צריך להתמודד ולהתאמץ והכוח להילחם את המלחמה זה נקרא גבורות וזה נקרא הבחינה של העזות

בלי גבורות ועזות

בלי גבורות ובלי עזות אדם לא יכול לעשות שום דבר שבקדושה כי מיד היצה“ר מכניס אותו למיטה ואומר לו: תשמע, אתה צריך לנוח 18 שעות ביממה, לקום שעתיים לאכול וכן הלאה – זה דרכו של היצה“ר. היסוד הראשון שרבינו מלמד אותנו זה שלהשיג דבר שבקדושה זה ע“י קולות שבקדושה ומפה צריך ללמוד כלל: כל דיבור שאדם מדבר, אם זה בתורה, אם זה בתפילה, אדם אומר תיקון הכללי או שר שירים לכבוד הקב“ה, אדם מנגן בתפילה עצמה, כל מה שאדם ידבר עם הקב“ה זה יחזק ויעורר בתוכנו את הגבורות בנפש להתמודד עם מה שצריך

לקיים את מה שצריך לקיים

בהמשך רבינו אומר שצריך לדעת שזה לא לוקח יום אחד, לא חצי שנה וגם לא שנה, כל החיים אנחנו מחזקים את הגבורות, ובאמת כשיש לאדם יראת שמיים והוא רוצה את האמת והוא יודע שהקב“ה זה אמת ועבודת השם זה אמת וכדי להתחבר עם זה כל פעם יותר ויותר בשלמות אדם חייב כל פעם לחזק בתוכו את הגבורות. דוגמא לדבר: אדם קיבל והבין שלשמור את העיניים זה יסוד מאוד גדול וזה כמעט כל עבודת השם של האדם שמירת העיניים ושמירת המחשבה, אנחנו יכולים לדעת את זה בכל מאת האחוזים ועם כל זה בואו נתבונן בעצמנו ונראה כמה פעמים אנחנו לא מחזיקים מעמד בדבר הזה – אדם מחליט: אני שומר את העיניים, זה הדבר הגדול ביותר והוא יכול למסור שיחה לחמש מאות אנשים בפשט רמז דרש וסוד למה צריך לשמור את העיניים אבל רבע-שעה אחרי השיחה הוא לא מצליח לשמור את העיניים, איך זה קורה? אתה בעצמך הסברת את זה לכולם, הסברת את האמת שבזה והבאת ראיות נפלאות ואמיתיות אז למה רבע-שעה אחרי זה אתה כבר לא שומר את העיניים? זה דברים שמצויים בכל יום וזה קורה מכיוון שאין מספיק גבורות בנפש לקיים את מה שאנחנו יודעים שצריך לקיים

עיקר המלחמה של היצר הרע זה על..

צריך לדעת שאפילו אם אנחנו יודעים את כל האמת, עם כל זה אנחנו צריכים
לחזק את הגבורות שבתוכנו לכן יש מלחמה מאוד-מאוד גדולה של היצר הרע כנגד המידה הזאת, עיקר המלחמה של היצר הרע זה כנגד המידה הזאת להחליש אותנו. אפשר לראות את זה בעוד דבר, לפעמים אדם שבוע שלם כמו מלאך, ממש כמו הכהן הגדול בקודש-הקודשים ביום הכיפורים, ככה הוא מרגיש, פתאום יש התרסקות ונפילה ואדם חוזר לכל השטויות והדמיונות שלו ברגע אחד, לפי הדרך של התורה הזאת השורש של הדבר הזה זה הכל העניין של העזות והגבורות שבקדושה..

’הוי עז כנמר‘ וכנגד זה ’עז פנים לגיהנם‘

בהמשך התורה רבינו מביא את המשנה בפרקי אבות (פרק ה‘ משנה כ‘) ושם הדבר הראשון שיהודה בן תימא מציין בעבודת השם זה ’הוי עז כנמר‘ זה המידה של העזות. יש לנו מלחמה מאוד קשה וכנגד זה יש את המידה שהיא כנגד ’יהודה בן תימא אומר, הוי עז כנמר, וקל כנשר, ורץ כצבי, וגבור כארי, לעשות רצון אביך שבשמים. הוא היה אומר, עז פנים לגיהנם‘ – המפרשים שואלים, לכאורה התחלת את המשנה ואמרת ’הוי עז כנמר‘ מצד שני אתה אומר ’עז פנים לגיהנם‘, אז זה מידה טובה או לא? בהבנה הראשונה של המשנה צריך לדעת שקודם כל המשנה באה ללמד אותנו את גודל המלחמה בין העזות דקדושה לעזות דסטרא אחרא, זה מלחמה מאוד-מאוד גדולה. במידת הגבורה יש קומה שלימה, זה מתחיל משורש עליון עד למטה-למטה, העזות דסטרא אחרא מתחילה להילחם איתנו מלמטה ואז עולה למעלה

אז מה אנחנו צריכים לעשות כנגד זה?

הלמטה של מידת הגבורה זה תאוות העולם הזה ובפרט התאווה הידועה (ניאוף). התאווה הידועה זה תוקף העזות דסטרא אחרא, זה מה שכולנו נלחמים ומתמודדים, הזוהר הקדוש אומר שהתאווה הידועה זה ’מדורה של שבעים שמשות‘. רבינו אומר את זה בכמה מקומות שכל ענף הגבורה הוא בעצם קו שלם ובאמת יש לו כמה וכמה חלקים, יותר גבוהים שיורדים למטה-למטה. בכל קו הגבורה יש צד של גבורה דקדושה שזה עזות דקדושה וכנגד זה יש את הגבורה ועזות דסטרא אחרא וזה לעומת זה עשה א-לקים, נתחיל מלמטה ונראה איך הקו של הגבורה עולה למעלה: למטה זה נקרא או במידת היסוד או במידת ההוד זה 2 הבחינות התחתונות, הגבורה שביסוד זה מדורה של שבעים שמשות על התאווה הידועה, מה אנחנו צריכים לעשות כנגד זה? רבינו אומר לדבר הרבה-הרבה עם הקב“ה כנגד הדבר הזה, אפשר גם לעשות שיחת חברים על זה אבל אדם צריך בעיקר
לדבר הרבה עם הקב“ה, אפילו שזה תוקף ואדם מרגיש אין-סוף מלחמות, אדם צריך להגיד להקב“ה: תציל אותי,
אני לא רוצה את זה. במקום הזה יש חשיבות מאוד
גדולה שאדם יגלה כל הזמן את המחאה שהוא לא רוצה את זה ואז ממילא יגלה את הרצון הטוב: אני רוצה לצאת מזה..

זה לא טוב לי וזה לא בסדר

אני רוצה  שאני אשלוט על התאווה ולא התאווה תשלוט עליי – המחאה והרצונות זה המלחמה כנגד בבחינת היסוד, למעשה זה ההתחלה של קומת הבירור של הגבורה. לאחר מכן יש מידה שנקראת מידת ההוד. תמיד כשנכשלים למטה זה עולה למעלה זה הכוח של היצה“ר, אם אדם נכשל בקדושת היסוד היצה“ר מיד עולה למידת ההוד. במידת ההוד יש מלחמה מאוד גדולה, רבינו האר“י הקדוש אומר שפגם ההוד זה דוה,
זה אותם אותיות. דוה זה מה שאדם הולך כל הזמן: זה לא טוב לי, וזה עשה לי לא בסדר, ולא הצלחתי וכן הלאה. אדם מתחיל ללכת עם מרירות על כל החיים, הוא מרגיש שכל החיים זה התמרמרות אחת גדולה, יש אנשים שכל הזמן עצובים ומדוכאים

טוב להודות להשם ולזמר לשמך עליון

ההורים שלי לא בסדר, האחים שלי לא בסדר, הדודים וכן הלאה, בקיצור חצי מכדור הארץ לא בסדר, הכל לא בסדר – זה התמרמרות על כל המציאות, זה בבחינת היצה“ר  וזה נקרא פגם העזות דסטרא אחרא כנגד זה עומדת מידת ההוד שזה הבחינה שבקדושה, איך זה תיקון ההוד בקדושה? טוב להודות להשם ולזמר לשמך עליון,
זה התיקון של מידת ההוד. הפגם זה דוה שאדם כל הזמן בוכה ומתמרמר וכנגד זה כדי לתקן את זה צריך להגיד להקב“ה: תודה. יש לי את זה ויש לי את זה ולא חסר לי שום דבר, וגם אם חסר גם זה לטובה, צריך להתחיל ללמוד שגם החסרונות הם
לטובה. היום הבת שלי באה וסיפרה לי שבבית ספר המורה שלהם עשתה להם מבצע..

ע“י זה מקבלים כוח לתקן את המידות

המבצע היה מי כותבת במשך 40 דק‘ הכי הרבה תודה. הבת שלי הביאה את הדף הביתה והתחילה להקריא לי: תודה על המסרק, תודה על הסיכה, תודה על החדר, תודה על המיטה וכן הלאה, בסוף היא זכתה במקום הראשון, היא כתבה 500 תודות, זה נקרא טוב להודות להשם וזה התיקון של מידת ההוד, לאחר מידת ההוד עולים למידת הגבורה וזה כבר הבירור שבתוך הלב, זה המידות הטובות שבלב, שאדם מתגבר על הכעס בתוך הלב, אדם מתגבר על ההקפדה, על הקנאה וזה נקרא תיקון הלב, זה בקומת הגבורה. ככל שאדם מצליח יותר להודות להקב“ה ע“י זה הוא מקבל כוח לתקן את המידות. תיקון המידות בעיקר זה כעס, קנאה, הקפדות ושנאה ולהפוך את זה לרחמים, לעין טובה ולימוד זכות, זה הבירור של הגבורות שנמצאים בלשון המקובלים בקומת הגבורה, זה מעל להוד, זה הכל קו אחד, יסוד מעליו הוד ומעליו גבורה – כל מה שדיברנו עד עכשיו זה עבודה שבנפש האדם אם זה במידות ואם זה בתאוות אבל כתוב בספרים הקדושים שיש עוד קומה מעל זה וזה כבר נקרא במחשבה

עין טובה, רחמים, לימוד זכות, אהבה..

אם אנחנו מדברים על צדיק שכבר הגיע לבירור של הקומה של המחשבה אז אם
הוא תיקן את התאוות הגשמיות והוא כל היום שר ומודה להשם, והוא הפך את
מידת הגבורה לעין טובה, לרחמים, לימוד זכות, אהבה, חסד ונתינה – אם הוא הפך את כל זה שזה תיקון מידת הגבורה בלב, עכשיו הוא
עולה למחשבה, מה יש לברר במחשבה? איזה בירור יש
עוד במחשבה? צריך לדעת ולזכור כלל: כל מידת המחשבה זה קומה חדשה לגמרי, עכשיו זה מתחיל פה עולם
חדש לגמרי בבירור קומת המחשבה, הכל מתחלק לגוף וראש, זה נקרא מידות ותאוות והבירורים שבמחשבה או בלשון המקובלים זה נקרא 7 מידות התחתונות שזה הגוף, המידות והתאוות ויש את השלוש הספירות הראשונות שהם כנגד עולם המחשבה ועולם הרצון – מהו הבירור
של ענף הגבורות שבמחשבה? זה כבר עולם חדש
לגמרי וזה בירור הרבה יותר קשה לכן רק צדיקים מגיעים לשם

שהכל זה סיעתא דשמייא

הצדיק מתחיל להתבונן שכל מה שהוא זכה לעשות וכל מה שהוא התמודד ונלחם ולמד תורה וזיכה את הרבים הוא מתחיל לברר שהכל זה סיעתא דשמייא ולא מנפשו הדבר – הוא מתחיל להתבונן, ללמוד ולהשיב את זה לליבו את הסיעתא דשמייא של הדבר, פירוש הדבר שבבירור קומת המחשבה יש פה עבודה שאדם מפחית את חלקו בעשייה ומרבה את חלק הקב“ה. בהתחלה כשהצדיק עולה למקום הזה אחרי שהוא מתקן את התאוות ואת הלב אז הקב“ה עוזר לו והוא מתחיל לברר את האחוזים כמה הוא עשה וכמה הקב“ה עשה, בד“כ אצל הצדיקים זה מתחיל 50-50, 50% אני עשיתי ו50% הקב“ה עשה לי ואז מתחילים לברר את האדם ואחרי כמה שנים הצדיק מסכים שהוא עשה 40% והקב“ה עשה 60%

מאוד קשה לעשות את העבודה הזאת

עוברים עוד כמה שנים ואז זה כבר 30% הוא עשה ו70% הקב“ה עשה – זה נקרא בבירור הגבורות העליונות וזה יותר ויותר להפחית את האחוזים שלו ולהרבות את האחוזים של הקב“ה – זה התשובה הפנימית והגבוהה וזה העבודה של הצדיקים, ובאמת מאוד קשה לעשות את העבודה הזאת וזה בירור מאוד לא פשוט, לכן הצדיקים עוברים ניסיונות מאוד קשים כדי לברר את הנקודה הזאת מכיוון שמצד מציאות טבע האדם זה שאדם מרגיש את מה שהוא עושה, בד“כ אנחנו מסכימים שהקב“ה עוזר לנו, אבל לבטל את החלק שלנו יותר ויותר ולהכיר שהקב“ה עושה את הכל זה הכי קשה, זה הבירור הכי קשה, ובאמת כל מדרגת הצדיקים זה עד כמה הם ביטלו את עצמם. כמובן שצריך פה הרבה תפילה והתבודדות כדי להשיג ולהכיר את זה

אחרי הרבה התבודדות מבטלים את זה

כמה שאדם יעשה זה לא מספיק אבל אחרי הכל אנחנו חייבים לעשות את ההשתדלות מצדנו אם זה שיחות חברים, לימוד התורה והעיקר זה ההתקשרות וההתקרבות לצדיק ותפילה והתבודדות וע“י זה אדם מברר את הבחינה הזאת שלב אחרי שלב. בתורה נ“ב רבינו אומר שגם אחרי שאדם ירבה בהתבודדות ויבטל תאוות ומידות עדיין ישאר בו משהו, ואח“כ יעשה עוד הרבה התבודדות ואז הוא יבטל גם את המשהו הזה. המשהו הזה זה מה שאני עשיתי, זה לברר את האחוזים שלי בעבודה וזה בעצם בחינת ההתבטלות להנהגה של הקב“ה. בוודאי שאדם מצד עצמו צריך לעשות את כל ההשתדלות, היסוד זה לימוד התורה, הרבה התבודדות וההתקשרות עם הצדיקים וזה מה שמסייע לנו לברר את הנקודה הזאת. בהמשך התורה הזאת רבינו אומר שאדם לא יכול לברר את זה אלא אם כן יהיה לו כל פעם ירידה לפני העלייה, פירוש הדבר שלפני כל השגה חדשה שאדם ישיג, חייב להיות לו ירידה כי תכלית כל הירידה זה העלייה ואי-אפשר לעלות למקום חדש בלי הירידה..

צריך להיכשל כדי לעמוד על דברי תורה?

מה זה נקרא ירידה? ירידה זה יכול להיות הרבה בחינות, פתאום מסתלק לאדם כל המוחין והדעת והוא בצמצומים אבל רבינו אומר שלא רק זה אלא ירידה יכול להיות גם עבירה כפשוטו, הוא מביא את הגמרא במסכת שבת שמביאה את הפסוק מישעיה ’והמכשלה הזאת תחת ידך‘, אלו דברי תורה שאין אדם עומד עליהם אלא אם כן נכשל בהם. צריך להיכשל כדי  לעמוד על דברי תורה? אם אנחנו צריכים ללמוד תורה אז נשמע שיעור בגמרא, בהלכה, בחסידות, בקבלה וכן הלאה, נשמע שיעור או שנלמד עם החברותא בספר, אבל הגמרא אומרת לנו פה שיש דברי תורה שאין אדם עומד עליהם אלא אם כן נכשל בהם – אומר רבינו שמדובר פה להשיג
כל פעם את האחוז היותר גבוה של הקב“ה וזה עיקר
הדברי תורה שצריך להשיג אותם ואי אפשר להשיג
אותם אלא ע“י מכשלה. בעבר הזכרנו את המדרש על יוסף הצדיק שאומר שיוסף הצדיק זכה לכל המעלות שלו ולכל המדרגות שלו והיה לו שנה של מסירות נפש מאוד גדולה אבל מתי יוסף הצדיק זכה להשיג את מידת היסוד העליונה?

יוסף ראה ומיד קם וברח משם

אומר הזוהר הקדוש שיוסף הצדיק זכה להשיג את זה ביום האחרון בשנה שהוא היה בבית פוטיפר בגיל 18. הוא הגיע לבית פוטיפר בגיל 17 והיה לו שנה שלימה של ניסיונות עצומים ומתי הוא זכה להשיג את מידת היסוד? ביום האחרון של השנה – מה היה ביום הזה? איזה עבודה זכה לעשות יוסף מכל השנה שביום הזה הוא זכה למידת היסוד העליונה? אומר המדרש רבה: ויבא יוסף הביתה לעשות מלאכתו, הוא בא לעשות עבירה, באותו יום הוא כבר התבלבל מרוב כל הניסיונות והבלבולים, הוא חשב שהוא באמת צריך לעשות שמה עבירה, הוא התחיל כבר במעשה העבירה ואז התגלה לו דמות דיוקנו של יעקב אבינו, ויש דעה שגם רחל התגלתה לו, כיוסף ראה כזה דבר הוא מיד קם וברח משם. המדרש רבה מביא מדרש אבכיר (ראשי-תיבות: אמן במהרה כן יהי רצון) שאומר שיוסף ברח החוצה וכשהוא היה בחוץ התגבר עליו היצה“ר

…אז אני לוקח אבן ומחריב את העולם

אומר המתנות כהונה שכזאת מלחמה עצומה היתה ליוסף הצדיק, הוא היה בחוץ והתגבר עליו שוב היצה“ר והוא חזר הביתה כדי לעשות את העבירה, הוא הגיע
אל הפתח של הבית והתגלה אליו הקב“ה ואמר לו: יוסף, אם אתה נכנס הביתה לעשות עבירה אני לוקח אבן ומחריב את העולם. יוסף שמע את זה וברח. אומר המתנות כהונה: אני יכול להבין את זה שיוסף ברח, מסכן, בחור צעיר במצרים שם
הכל קליפות וסטרא אחרא, אז צריך עזרה – על זה אין קושייה למה הקב“ה עזר לו…

עמד במסירות נפש עילאית שאין לשער

הקושייה של המתנות כהונה זה למה אתה מחשיב לו דווקא את היום האחרון הזה אחרי כל השנה שהוא עמד בניסיונות עצומים במסירות נפש עילאית שאין לשער. ביום הזה שהוא לא עמד בניסיון אתה אומר שהוא זכה לכל המדרגות שלו, לכאורה זה קושייה עצומה – איך זה מסתדר? לא שאנחנו לא מבינים את יוסף, יש לנו לימוד זכות ועין טובה, מסכן מה הוא עבר שנה שלימה, הוא היה צדיק יוסד עולם כל השנה אבל למה אתה אומר שביום הזה זה היום הכי גדול של יוסף בבחינה הזאת, זה קושייה מאוד גדולה מה ששואל המתנות כהונה. לפני בערך 20 שנה שמעתי תירוץ לזה מהאדמו“ר מפוריסוב: יוסף שנה שלימה עשה את המסירות נפש שאין כדוגמתה בבריאה, יוסף עשה את המסירות נפש הנדרשת בשלמות, מה עוד חסר ליוסף במסירות נפש בקדושה? היה חסר לו עוד דבר אחד, להיכשל. לא להיכשל בפועל אלא לראות שאם הקב“ה לא שומר עליו אז הוא הולך לעשות את העבירה, למה זה חסר עכשיו לכל השלמות של יוסף? כי אחרי כל השנה שהוא עשה מסירות
נפש עכשיו חסר לו דבר אחד: להכיר שכל המסירות נפש זה היה הכל סיעתא דשמייא

עד כמה הקב“ה מסייע לו בכל הניסיונות

ביום האחרון לימדו את יוסף: אתה רואה, כל השנה שהחזקת מעמד ועשית את כל המסירות נפש, בדקות גדולה מאוד יוסף לא ידע כל השנה עד כמה הקב“ה מסייע לו בכל העמידה הזאת ובאותו יום יוסף השלים בעצם את מה שהיה חסר לו כל השנה: להשיג עד כמה הקב“ה עוזר לו, לכן התעטרה בו מידת היסוד העליונה, עכשיו באמת הוא זוכה להיות לתיקון יסוד עולם האצילות, זה בעצם מצד אחד העבודה במסירות נפש מצד שני זה הביטול השלם להקב“ה

כל מה שהשם עושה לטובה

רבינו אומר שלעתיד לבוא אנחנו נשיג את הדעת האמתית השלימה שזה מידת הגבורות העליונה ביותר, אנחנו נשיג שאין עוד מלבדו והוא עושה את הכל ואם הוא עושה את הכל אז יש דבר שהוא לא עושה לטובה? כל מה שהשם עושה הכל לטובה אז אם כך כל המצוות הוא עשה וזה לטובה אבל אנחנו מבינים שגם את כל העבירות הוא עשה, ואומר רבינו שאז יתגלה כל הטובות שהיה בכל, גם במצוות וגם בעבירות, ואז יבוקש עוון ישראל ואיננו (פסוק מירמיהו), מי יבקש את עוון ישראל וזה לא יהיה? אומר רבינו שאנחנו בעצמנו נחפש את העוון כשנראה איזה תורות נעשו מהעוונות – אנחנו לא אומרים חס-ושלום ללכת ולעשות עוונות כדי שיהיה תורה לעתיד לבוא, בוודאי שלא. אנחנו רוצים לעשות מצוות ולא עבירות אבל אם עבר על האדם בעבר שלו, כי בע“ה מהיום והלאה כבר לא יהיה עבירות ונעסוק רק במצוות, אבל מה שהיה בעבר או אם במקרה יקרה בטעות או איזה משהו אז לא ליפול בדעתנו, אלא מיד לחזור בתשובה ולהתעורר, להגיד להקב“ה: השם אני לא רוצה את זה. ברגע שאדם מתעורר לתשובה ומדבר עם השם ומתחרט אז מיד מתהפך כל זה לטובה – היסוד והכלל הוא שחייב להיות לאדם איזה ירידה לפני כל עלייה. התכלית של כל הירידה זה שנזכה לבטל את האני, את
הכוחי ועוצם ידי עשו את החיל הזה, כדי להשיג בחינה יותר גבוהה של ביטול להקב“ה

יודעים בשכל אבל לא קנינו את זה בלב

באמת כל החלישות זה בגלל שעדיין לא זכינו להשיג את זה אבל פה אנחנו רוצים לחדד משהו חשוב בדבר הזה: לכאורה בהבנה ובשכל אנחנו יכולים להבין את זה ב10 דק‘, נלמד את זה עוד קצת והבנו את זה בשלמות, אז זהו? לא, כי אמנם אנחנו יודעים את זה בשכל אבל עוד לא קנינו את זה בלב. כל הנקודה היא וידעת היום והשבות אל לבבך, לקנות את זה בלב – איך יודעים שלא קנינו את זה? כי אם באמת השם עושה את הכל אז באמת לא נכעס על אף אחד ויהיה לנו עין טובה על כל יהודי

אפילו יעשה לי אדם כל הרעות שבעולם

רבינו שקנה את זה בשלמות גדולה מאוד, כשחזר מא“י אמר: אפילו יעשה לי אדם כל הרעות שבעולם לא יהיה לי עליו שום צד של שנאה או הקפדה עליו – רבינו מבין שזה הכל מאת השם כמו שדוד המלך אמר ’השם אמר לו קלל‘. תמיד צריך לדעת שיש פה קומה שלימה, ההתחלה זה מידת היסוד שזה להילחם כנגד התאוות הגשמיות, כתוב בספרים הקדושים שלכל אדם יש אין-ספור מלחמות כנגד התאווה הידועה, לשם כך באנו לעולם, אבל ברגע שאדם נלחם הוא כבר מתקן. אפילו אם יש לו ניסיונות הוא מתקן, והמלחמה זה לדבר הרבה-הרבה עם השם: תעזור לי, אני לא רוצה את זה. וגם אם זה תוקף את האדם אז לא ליפול בדעתנו – המחאה, הרצונות והדיבור עם השם מתקן הרבה מאוד לכל אורך הדרך – זה ההתחלה וזה קומת היסוד

גבורה בלב זה מידות טובות ועין טובה

לאחר מכן יש את הקומה של ההוד שזה טוב להודות להשם, הכוונה לראות את הטוב בהנהגה של הקב“ה, אדם רואה שהוא נופל לעצבות ולמרירות הוא צריך להפוך את הדוה להוד, זה אותם אותיות. הקומה שאחרי זה היא הגבורה שבלב שזה מידות טובות ועין טובה, לשפוט את הדברים בעין טובה, להפוך את הקנאה את הכעס ואת ההקפדות ללימוד זכות וכן הלאה. ואז עולים לקומת המחשבה שזה ההתבוננות. מתחילים להתבונן ולהגיד תודה להשם על מה שהצלחתי היום, הצלחתי להתגבר על היצה“ר זה הכל רק בגלל שאתה עזרת לי – לבטל את החלק שלנו ואז הקב“ה מסייע לנו בהשגה ובהבנה אבל הוא גם מסייע לנו בזה שחייב שיהיה איזה בחינה של ירידה לפני כל עלייה. כשאדם עושה את ההתעוררות מעצמו אז הוא מאוד ממתן וממתק את הירידות, זה נקרא מיתוק הגבורות, אבל צריך לדעת שתמיד יהיה ירידה לפני עלייה לכן לא ליפול בדעתנו מהירידה אלא אדרבה, נפלתי?

3 חודשים בנץ פתאום הוא קם בתשע

3 חודשים אני קם לנץ, ברוך השם צדיק יסוד עולם אבל אדם רק מרגיש: אשרי הדור שאני חי בו, והוא יכול לקום למחרת בתשע בבוקר. פתאום הוא קם בתשע בבוקר, זה קורה מהר מאוד. אדם מתחיל להרגיש שהוא מזכה את כל הדור ומיד אחרי זה הוא יקום בתשע בבוקר – זה הכישלון כדי שאדם ישיג שברוך השם קמת כבר חצי שנה לנץ ואתה מתפלל בניגונים, בשמחה, בהתעוררות ובחיות, אבל תזכור שזה הכל סיעתא דשמייא, תגיד להשם תודה ואל תשכח אותו מחוץ לתמונה. חייב להיות ירידה לפני העלייה כדי שאדם יעשה כלי להשיג את הביטול בעוד בחינה. עכשיו נקשר את כל הנושא קצת לפרשת השבוע כי זה בעצם כלליות כל העבודה של עמ“י, ברגע שאדם הראשון חטא החטא הכניס בכל הנשמות את הגאווה וברגע שיש גאווה זה יוצר נפרדות וזה מיד מעורר את כל התאוות, הכל בעצם מתחיל מחטא אדם הראשון לכן כל הדורות, כל הצדיקים וכל יהודי תמיד יש לו איזה תיקון בתוך הענף הזה לכל אחד בבחינה שלו. אחד מהתיקונים השלמים של הכל זה פרשת השבוע שלנו: ’ואלה תולדת יצחק… ויצא הראשון אדמוני‘, רבינו האר“י הקדוש אומר שלכל צבע יש רוחניות, לבן זה החסדים והאדום זה הגבורות הקשות. הראשון שיוצא מרבקה הוא אדום, כולו גבורות לכן אנחנו רואים שהוא מיד הולך לכל התאוות של העולם הזה, הוא הורג ורוצח אנשים. מיד אחרי עשיו יוצא יעקב אבינו..

מסכן, כבר בתור עובר הוא רוצה ע“ז..

’ואחרי כן יצא אחיו וידו אחזת בעקב עשו‘ – יש פה שאלה מאוד גדולה: רש“י אומר ’ויתרוצצו‘ פירוש הראשון שהם היו רצים, יעקב רוצה לצאת ולרוץ לבית המדרש ועשיו רוצה לצאת ולרוץ לבתי עבודה זרה. הפירוש השני שהם רוצים לרוצץ את הראש אחד לשני – מזמן העיבור הם רבים אחד עם השני. יש פה שאלה מאוד גדולה: ידוע שעובר זה מציאות לפני הבחירה, אין לעובר מצוות ועבירות אבל אנחנו רואים שעשיו רץ לצאת לעבודה זרה ויעקב רץ לצאת לבית מדרש, מפה רואים שבטבע השורשי והמהותי שלהם, עשיו יש לו את היצר הרע הכי גדול לעבודה זרה וליעקב יש את היצר הטוב הכי גדול לרוץ לבית מדרשות – אם כך מה הטענה שלנו כנגד עשיו? אם יש לו כזה יצר הרע כזה גדול אז מה אנחנו רוצים ממנו? לכאורה מה הטענה שלנו כלפי עשיו? מסכן, כבר בתור עובר הוא רוצה לצאת ולעבוד עבודה זרה

תדע לך שהיה לו גם יצר טוב כזה גדול

אומר הרבי מקאמרנא יסוד מאוד גדול בספר ’היכל הברכה‘ על הפסוק ויצא הראשון אדמוני: נכון, לעשיו יש יצה“ר גדול ועצום אבל יש לו גם יצר טוב כזה גדול ועצום, פירוש הדבר שאילו עשיו היה בוחר בטוב, והוא יכל לבחור בטוב, הוא היה יותר גדול ביעקב אבינו פי אלף, בשורש שלו הוא יכל להיות פי אלף יותר גדול מיעקב אבינו. אם עשיו היה בוחר בטוב אזי משיח בן-דוד היה יוצא ממנו כי סוד האלף זה משיח בן-דוד (האלף לך שלמה). באמת עשיו היה יכול לבחור בטוב, נכון שהיה לו יצה“ר יותר גדול משל יעקב אבל תדע לך שגם היה לו יצר טוב כזה גדול , אם כך מה זה העניין של האדמוני והריצה לבתי עבודה זרה? מה עומק הדבר? אומר הרבי מקאמרנא שמתחילת הבריאה יש 2 דרכים כלליות בעבודה האדם 1. זה דרך הצדיקים. 2. זה דרך הרשעים. הגמרא במסכת סוטה אומרת: בראת צדיקים ובראת רשעים – על זה אומר הילקוט שמעוני: בראת צדיקים ובראת חסידים. על הילקוט שמעוני הזה אומר ר‘ צדוק הכהן מלובלין בספר ’צדקת הצדיק‘ שהרשעים בשורשם הם חסידים. יש נשמות שכל עבודתם זה כסדר התורה ומשמיים מסייעים להם בזה..

יש נשמות בבחינת חסידים או רשעים

יש נשמות שיש להם סיוע משמיים והם ישמרו את התורה והמצוות, תמיד יש להם כוח וסיוע להתגבר על היצה“ר. ויש נשמות שהם בבחינת חסידים או רשעים והם תמיד יעבדו את הקב“ה תמיד לא לפנים משורת הדין הכוונה שיש דרך והיא התורה אבל משורש נשמתם (ולא מצד בחירה) תמיד יעבור עליהם טלטלות, או שהם יהיו החסידים הכי גדולים בעולם או שהם יהיו הפוך, הם לא יכולים לחיות עפ“י הדרך הממוצעת כי הלב שלהם בבעירה כ“כ גדולה, אם הם זוכים הם לוקחים את זה להקב“ה וגם הפוך, זה הסוד ויצא הראשון אדמוני, זה הגבורות הבוערות, מצד אחד הם בוערים בקנאה בהקפדות ובכעסים אבל מיד יש להם גם את הכוחות להתגבר על כל זה, לכן יהיה להם מלחמות הכי גדולות בעולם הזה, עשיו היה צריך לתקן את זה אבל הוא בחר ברע, עכשיו מי יתקן את זה?
זה הסוד והפנימיות של קניית הבכורה, שיעקב אבינו קנה וקיבל על עצמו במסירות נפש גם את שורש של החסידים והבעלי תשובה בעולם.