אֵין זֶה נְפִילָה כְּלָל

וּבָזֶה טוֹעִים הַחֲסִידִים הַכְּשֵׁרִים הַרְבֵּה, כְּשֶׁרוֹאִים שֶׁפִּתְאֹם מִתְגַּבְּרִים עָלָיו תַּאֲווֹת וּבִלְבּוּלִים וּמְנִיעוֹת, וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁנָּפַל מִמַּדְרֵגָתו, מֵחֲמַת שֶׁבַּזְּמַן הַקֹּדֶם לֹא הָיו אֵלּוּ הַתַּאֲווֹת וְהַבִּלְבּוּלִים מִתְגַּבְּרִים עָלָיו כָּל כָּךְ וְהָיוּ נָחִים קְצָת, עַל כֵּן הוּא סוֹבֵר שֶׁנָּפַל חַס וְשָׁלוֹם. אֲבָל בֶּאֱמֶת אֵין זֶה נְפִילָה כְּלָל, רַק שֶׁזֶּה מֵחֲמַת שֶׁצָּרִיךְ לַעֲלוֹת מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא לְפִי בְּחִינָתוֹ – וּמֵחֲמַת זֶה מִתְגַּבְּרִים עָלָיו מֵחָדָשׁ בְּהִתְגַּבְּרוּת גָּדוֹל יוֹתֵר כָּל הַתַּאֲווֹת וְהַבִּלְבּוּלִים וְהַמְּנִיעוֹת וְהָעַקְמִימוּת שֶׁבַּלֵּב וְכוּ'. וְצָרִיךְ בְּכָל פַּעַם וּפַעַם לְהִתְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ הַרְבֵּה וְלִבְלִי לִפֹּל מִזֶּה בְּדַעְתּוֹ כְּלָל, עַד שֶׁיִּתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם וְיִשְׁבֹּר אוֹתָם מֵחָדָשׁ.
(משיבת נפש, ו' – ע"פ ליקוטי מוהר"ן)