שאלה: אדם מבוגר שנבדק ונמצא שלא נימול כהוגן בקטנותו, אלא נשארו ציצין המעכבים את המילה, שהדין הוא שצריכים לחזור ולמולו (כמבואר ביו"ד סי' רסג), האם פוטר הוא באותו היום את הציבור כולו מאמירת תחנון ונפילת אפים, אפילו בשחרית שהוא קודם שנימול?
תשובה: הנה בדברי הפוסקים מצינו שג' בעלי ברית פוטרים מאמירת תחנון, המוהל אבי הבן והסנדק. ולכאורה יש ללמוד מזה בכל שכן לנידון דידן, שאם ג' בעלי הברית פוטרים מתחנון מחמת הרך הנימול שהם עסוקים באותו היום במצות מילה שלו, כל שכן שהנימול עצמו יפטור מתחנון. אמנם לאידך גיסא יש לומר, שמאחר שלא מצינו בדברי הפוסקים אלא רק אותם ג' בעלי ברית בלבד, והיינו טעמא מאחר שבדרך כלל מצות המילה נעשית בתינוק קטן, ולא שייך לדון בו עצמו שיפטור מתחנון. מכל מקום הוי מילתא דלא שכיחא, והבו דלא להוסיף עלה, ואין לחדש שגם הנימול עצמו יפטור מתחנון.
וראיתי להכף החיים (אורח חיים סי' קלא אות פג) שכתב שכשמתפללין אצל התינוק ביום המילה, אין אומרים תחנון, ואין הבדל אם עשו כבר סעודת המילה או לא, משום שאצלו הוא כמו יום טוב, עיי"ש. ומזה יש ללמוד גם לנידוננו, וראה עוד להכף החיים (שם אות עה) שכתב שאם נמצא במנין מי שחייב בהטפת דם ברית, שאין לומר תחנון. ותיקון ציצין המעכבין לא גרע מהטפת דם ברית, ודו"ק. ובהליכות שלמה ח"א (עמ' קלז) הובא בש ם הגרש"ז אויערבך שבגר שנימול קודם שטבל, שאין בעלי הברית שלו פוטרים מתחנון, שהרי קודם המילה והטבילה הוא נכרי, עיי"ש. אולם אין זה עניין לנידון דידן.
וכששאלתי למרן הראשון לציון הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א בנידוננו, השיב שגם הנימול עצמו פוטר מאמירת תחנון, שאם ג' בעלי הברית פוטרים, כל שכן שהנימול עצמו יפטור, עכ"ד. והגאון רבי אברהם חפוטא שליט"א השיבני שבחיתוך ציצין המעכבין את המילה, אם ברור לנו שהוא ערל ורק עכשיו נימול על פי ההלכה, היה ראוי לפטור מתחנון. אך מאחר שיש בזה כמה ספיקות מהו גדר ציצין המעכבין, לא תקנו בכהאי גוונא לפטור מהתחנון. ויש לומר עוד שבדבר שאינו מצוי לא תקנו, עכ"ד ושו"ר.
בסיכום: אדם מבוגר שנבדק ונמצא שלא נימול כהוגן בקטנותו, וצריכים לחזור ולמולו, פוטר הוא באותו היום את הציבור כולו מאמירת תחנון ונפילת אפים, אפילו בתפילת שחרית שקודם המילה.
מאת הרב יניב בוזגלו שליט"א
