בסיום התורה שוב מתחילים מבראשית

בעזרת השם השבת נתחיל לקרוא את התורה מההתחלה. כל הזמן אנחנו חוזרים על כל התורה במשך כל השנה כולה. פרשת בראשית זה הפרשה שכוללת בתוכה את כל סיפורי הבריאה וכל מה שעובר על עמ“י בכלליות וגם בפרטיות, הכל נמצא בדרך של רמז וסוד בתוך פרשת בראשית. הגאון מוילנא שידע את כל התורה כולה אמר: אם לא היה לי מצווה ללמוד כל מיני חלקים של התורה, הייתי לומד רק מילה אחת, את המילה בראשית. כי מי שקצת יודע את הפנימיות יודע שכל התורה כולה נמצאת בתוך המילה בראשית. בע“ה נתבונן בכמה נקודות שמובאות בפרשה…

כל העולמות זה בשביל יהודי

התורה מתחילה כידוע במילה בראשית – האות הראשונה זה בי“ת, והמילה האחרונה בתורה זה ישראל, האות האחרונה בתורה זה למ“ד. הלימוד הראשון שהרבה מהמפרשים מביאים את זה, זה שבראשית זה תחילת הבריאה וכל תחילת הבריאה היתה בשביל ישראל. הקב“ה ברא את כל העולמות בשבילנו, בשביל כל יהודי ויהודי. אבל אם נתבונן עוד קצת אנחנו נראה שהאות הראשונה של התורה והאות האחרונה של התורה זה לב, וזה לא מקרה. אין שוב דבר בתורה שהוא מקרה, בכל דבר ודבר יש סיבות ורמזים וסודות. מה הלימוד שלומדים מזה שהתורה מתחילה באות בי“ת ומסתיימת בלמ“ד שזה לב? כתוב הרבה במפרשים שכל התורה נועדה לעזור לנו ולתת לנו עצות, כי הזוהר הקדוש קורא למצוות עצות, עצות איך להגיע לתיקון הלב. הקב“ה ברא אותנו עם חסרונות ועיקר החסרונות באים לידי גילוי וביטוי בלב שלנו. הלב שלנו רוצה כל מיני דברים ולא תמיד הוא רוצה את הדברים הטובים, ואין אדם שבא לעולם הזה שאין את זה אצלו בלב, הכוונה שהוא ירצה דברים לא טובים. צריך לדעת שזה נקרא בריאת העולם – עולם זה מלשון נעלם והעלמה, מה נעלם? האמת נעלמת מאתנו ובעיקר בבחינת הלב. הלב שלנו רוצה דברים אחרים, דברים שלא קשורים לקדושה, ואם אנחנו הולכים אחרי הדברים האלה אנחנו יכולים להגיע למציאות של הרס מאוד גדול.

אנו באים לעולם הזה כשהלב לא מתוקן

העבודה שלנו בעולם הזה היא לתקן את הלב, אבל לפני שאנחנו מתקנים אותו הוא לא מתוקן, אז באיזה בחינה הוא נמצא? ליבו בל עימו. הכוונה שעדיין לא זכינו ללב האמיתי, לכן כשאנחנו מסתכלים על הסדר של האותיות, אמנם כתוב ל“ב אבל הסדר הוא הפוך, קודם יש את האות בי“ת ואח“כ יש את האות למ“ד, ליבו בל עימו, לרמז לנו את הבחינה הזאת, כשאנחנו באים לעולם הלב שלנו לא מתוקן, צריך לדעת שזה הולך על כל יהודי ויהודי, מהקטן ביותר ועד לגדול ביותר, כל אחד עובר
את הבחינות שבלב שלו יש דברים לא טובים ולשם כך באנו לעולם, כדי לתקן את זה.

נתתי לכם לב בשר

באנו לעולם בעצם כדי להפוך את סדר האותיות, זה התפקיד שלנו – כשאנחנו מתחילים את הדרך זה ליבו בל עימו, עדיין הלב לא מתוקן, אנחנו צריכים להגיע למצב שזוכים לתיקון הלב, לכן כתוב בנביא יחזקאל שלעתיד לבוא הקב“ה מבטיח מה זה סוד הגאולה: והסירתי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר. כמובן שזה משלים ורמזים למציאות שלנו. מה זה לב אבן? שאנחנו רוצים את מציאות העולם
הזה, אנחנו כועסים ומקפידים ומתגאים וכן הלאה – זה נקרא לב אבן. זה הבחינה של ליבו בל עימו. מה זה לב בשר? זה לב שמחובר עם הקב“ה..

לפעמים אפשר להתייאש…!

לב בשר זה לב שמרגיש את האור של השם בתוכו. על זה כתוב הרבה מאוד בספרים הקדושים, שאין תענוג יותר מהתענוג הזה שאדם מרגיש את קרבת השם, ובאמת כל מה שאנחנו רוצים זה רק את זה, אפילו שאדם יהודי עכשיו מחפש את כל השיגעונות של העולם, בכל זה הוא מחפש בעצם איך להרגיש את הקב“ה, רק שהוא טועה ומתבלבל, הוא חושב אולי אם אני אסע לאיזה מקום בעולם, אולי בניו-יורק אני ירגיש עכשיו את הקב“ה. אז כל מה שאדם עושה בעולם זה בעצם לחפש את קרבת השם וזה נקרא לב בשר. לעתיד לבוא הקב“ה מבטיח לנו, ולמה הוא מבטיח לנו? כי מרוב המלחמות והקשיים שעוברים עלינו לפעמים אנחנו יכולים להתייאש שאין לזה תקנה, לכן הקב“ה אומר לנו אל תתייאשו ומבטיח לנו והסירתי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר. התיקון שלנו זה להפוך את ליבו בל עימו ללב בשר, ויש בזה רמז מאוד גדול על אחת מהעצות היותר פנימיות איך זוכים לזה. כי העבודה שלנו, עד כמה שאנחנו יכולים, להשתדל להפוך לב אבן ללב בשר, להפוך לב שלא מרגיש הרגשות של קדושה ושל קירבה להשם למציאות שכן מרגישים. התורה מסיימת בפסוק: ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל. רש“י  מביא מדרש חז“ל ומסביר לנו את הפסוק..

שבירת הלוחות זה כנגד הלב של היהודי

רש“י אומר שלעיני כל ישראל זה הכוונה שמשה רבינו שבר את הלוחות – התורה מסיימת בעצם כשהקב“ה מזכיר לנו בפסוק האחרון, תזכרו שמשה רבינו שבר את הלוחות, זה למעשה סוף התורה. פה זה לכאורה שאלה מאוד גדולה, הקב“ה לא יכל לסיים את התורה בעניין קצת יותר נעים ויותר יפה? הקב“ה דווקא מזכיר לנו את העניין של חטא העגל, משה רבינו ירד עם הלוחות, ראה את העגל ושבר את הלוחות – מה הסיבה? בנקודה הזאת יש רמז מאוד עמוק, כי אחרי הפסוק לעיני כל ישראל שנשברו הלוחות כתוב בספרים הקדושים ששבירת הלוחות זה כנגד הלב של האדם..

כשחוזרים מאומן נהיה מלאכים וצדיקים

-לפעמים הצדיק שובר לנו את הלב, נוסעים לאומן אז אנחנו חושבים שכשנחזור אז בעזרת השם כבר נהיה מלאכים ונהיה הצדיקים הכי גדולים, אבל כמה משברים וגלים עוברים על האדם דווקא כשחוזרים מאומן, למה? כי הצדיק שובר לנו את הלב.
אז לעיני כל ישראל זה שבירת הלוחות. אז כשאנחנו עוברים את המציאות הזאת
של שבירת הלב, זה ההסתרת פנים וזה הקשיים וההתמודדויות שאנחנו עוברים, אז מה מוטל עלינו לעשות? התורה רומזת לנו רמז מאוד גדול. כשאנחנו נמצאים במצב הזה צריך לחכות לפסוק שבא אחרי הפסוק הזה. לעיני כל ישראל, כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה רק לחכות לפסוק הבא. מה זה הפסוק הבא? הרי התורה הסתיימה וזה הפסוק האחרון, זה כלל גדול מאוד, צריך לזכור שאחרי הפסוק האחרון
בא הפסוק הראשון, ’בראשית ברא א-לקים את השמים ואת הארץ‘ – כתוב בספרים הקדושים שהתורה רומזת לנו פה רמז מאוד גדול. לעבור את שבירת הלב, הכוונה את המצבים של ההסתרת פנים והקשיים כל אדם חייב לעבור את זה, אין מציאות בעולם הזה שאדם לא יעבור ניסיונות וקשיים, לכן כשאנחנו מרגישים בחיי היום-יום
שלנו כל כך הרבה קשיים והתמודדויות אז אנחנו צריכים לדעת כלל מאוד גדול,
זה לא שעשינו עכשיו משהו או איזה טעות, זה סדר הבריאה. זה סדר בריאת העולם..

אחרי משבר שאדם עובר ואין יוצא מהכלל

סדר בריאת  העולם זה שאנחנו נעבור פה קשיים והתמודדויות, אבל התורה כבר מלמדת אותנו עצה הלכה למעשה מה לעשות כשעוברים את המצב הזה, אז אחרי שהסופר כותב את הפסוק האחרון הוא משאיר דף חלק, ומתחילים לגלול את כל התורה מההתחלה. אח“כ מגיעים לפסוק הראשון ’בראשית ברא א-לקים את השמים ואת הארץ‘. זה לימוד גדול מאוד, שאחרי כל משבר שאדם עובר, ואין משבר שיוצא מן הכלל, זה חוק שכולל את כל המציאויות ואת כל מה שאדם עובר. ברגע שאדם רק מחזיק מעמד במקום החלל הפנוי, רק צריך לדעת לעבור בשלום את החלל הפנוי ואז האדם זוכה לבראשית ברא
א-לקים את השמים ואת הארץ – מה הכוונה? הכל מתחיל מההתחלה, אדם מקבל שפע חדש וחיות חדשה ואם זוכים אז מקבלים גם דעת חדשה, אז כל המשבר זה כדי שאנחנו נוכל להחזיק מעמד. צריך להתאמץ מאוד להחזיק מעמד עד שהתורה חוזרת ומתחילים לברוא את העולם מחדש..

בלי ספק שהדבר הזה יקרה

צריך לדעת שזה כלל מאוד גדול זה לא רק מדבר על 80% מהמשברים, אולי על 90%  מהמשברים, אלא מכיוון שזה התורה והתורה היא שלימה ומוחלטת, זה הולך על כל המאה אחוז של המשברים, כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה רק להחזיק
מעמד שיבוא הפסוק הבא, ’בראשית ברא א-לקים את השמים ואת הארץ‘ וזה באמת ניסיון מאוד גדול – הרבה פעמים אנחנו עוברים את מה שאנחנו עוברים, אבל ברגע שאדם מחכה שהקב“ה יושיע אותו ויברא לו עכשיו עניין חדש,
צריך לדעת שבוודאי ובוודאי שהדבר הזה יקרא, בלי שום ספק שהדבר הזה יקרה

זה הסיבה שיש לכל אדם געגועים לי-ם!

יש נקודה נוספת שמובאת פה בפרשה. בשעה שהתורה מתארת את בריאת האדם כתוב ’וייצר השם א-לקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה‘ זה הפסוק הראשון ש מתאר בתיאור קצת יותר מפורט את בריאת האדם. הקב“ה לקח עפר מן האדמה. הגמרא במסכת סנהדרין אומרת שהקב“ה לקח את רוב העפר לבריאת האדם מירושלים, לכן כל בני האדם בכל העולם תמיד
רוצים להגיע לירושלים, יש לכולם כיסופים וגעגועים להגיע לירושלים, למה? כי משם נבראנו, הנשמה יודעת שאחד השורשים שלנו זה ירושלים והמוח זה הר-הבית.

לא יכול להיות, כי ירושלים זה בעולם הבא

-זה הסיבה שאוהבים ללכת לכותל ולהתפלל בכותל, ולשים פתק בכותל, כי הנשמה תמיד רוצה לחזור אל השורש שלה, וזה באמת פלא מאוד גדול שאין אדם בעולם שלא יודע מירושלים. סיפר לי לפני כמה שנים ידיד שהיה לפני הרבה שנים במקום מאוד נידח בדרום אמריקה, הוא יודע את השפה שלהם אז הוא דיבר שמה עם התושבים, הם שאלו אותו: מאיפה אתה? הוא אמר להם: מישראל. הם לא ידעו איפה זה ישראל. הוא ניסה להגיד להם כל מיני שמות והם לא ידעו איפה זה, פתאום עלה בדעתו והוא אמר להם שהוא מירושלים, אז הם אמרו לו: לא יכול להיות שאתה מירושלים. הוא שאל אותם: למה לא? הם אמרו לו: לא יכול להיות, כי ירושלים זה לא בעולם הזה. ירושלים זה בעולם הבא. אותו ידיד אמר לי שא“א לתאר עד כמה המקום הזה נידח והם לא יודעים שום דבר, אבל ירושלים הם יודעים ומכירים, למה? כי משם נבראנו, האדם נברא מירושלים – זה עפר מן האדמה וזה החלק הגשמי, זה נקרא הנפש הבהמית, אבל זה ידוע שאדם נברא משתי בחינות, לכן אנחנו כל הזמן במלחמות, כי אנחנו חצויים, יש כזה מחלה שהתגלתה בדור האחרון בפסיכיאטריה שנקראת פיצול-אישיות, הם לא יודעים למה יש לנו פיצול אישיות, כי ככה נבראנו..

השם נתן לפנימיות שלנו מהפנימיות שלו

מצד אחד יש לנו נפש בהמית שרוצה את הכבוד, גאווה ואת תאוות העולם הזה אבל כתוב גם ’ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה‘, אז לכל יהודי יש את הבחינה הזאת שזה נקרא הנשמה
הא-לוקית, לכן אנחנו עוברים כ“כ הרבה מלחמות בין הנפש הבהמית לבין הנשמה הא-לוקית, וזה אומרת התורה שהקב“ה כביכול מעצמו נתן בנו את הנשמה. כשאדם מנשים מישהו אז הוא מעביר לו רוח כמו שכולנו יודעים – אז מאיפה הוא מעביר לו את הרוח? מהריאות שלו ומהפנימיות שלו הוא מעביר לשני, אז התורה מתארת לנו שככה גם האדם נברא. האדם נברא באופן כזה שהקב“ה מהפנימיות שלו נתן לפנימיות האדם וזה סוד הנשמה, לכן כל יהודי יש בו בחינה שהוא חלק א-לוק ממעל. אין יהודי שאין בתוכו אור וניצוץ של א-לוקות, זה לא משנה
מה יהודי יעשה, הניצוץ הא-לוקי נמצא בתוכנו וזה לעולם…

את כל השטויות והעבירות..!

אפילו אם יהודי יעשה את כל השטויות שבעולם ואת כל העבירות שבעולם, הניצוץ הא-לוקי לא הולך לאיבוד, לכל היותר זה נכנס למצב של הסתרה והעלמה, אבל כזה דבר שלאדם אין ניצוץ א-לוקי ואת זה אנחנו לומדים בפרשה ’ויפח באפיו נשמת חיים‘. אח“כ כתוב ’ויהי האדם לנפש חיה‘ – מה הכוונה נפש חיה? כתוב בתרגום אונקלוס שנפש חיה זה ’רוח ממללא‘. רוח ממללא זה כוח הדיבור. בשעה שהקב“ה נטע בתוכנו את האור הא-לוקי שזה הנשמה הא-לוקית שבתוכנו, ע“י זה זכינו להיות בבחינת שיהיה לנו את כוח הדיבור, כי הדיבור זה לא פשוט, אנחנו רואים שרק בני האדם יכולים לדבר

אדם הראשון נברא ודיבר בלשון הקודש

-וגם בתוך הדיבור יש הרבה דרגות, כמובן שצריך לדעת איך להשתמש בזה ואיך להוציא את זה מהכוח אל הפועל, אבל בתוך האדם היהודי יש את כל כוחות הדיבור שיש בעולם, זה מה שהקב“ה נתן לנו בזמן הבריאה. פה מתעוררת שאלה, אז האדם נברא עם כוח הדיבור, היום בגלל כל החטא של אדם הראשון אז כשתינוק נולד הוא לא יודע לדבר, אבל האדם הראשון איך שהוא נברא הוא ידע לדבר, למה? כי הקב“ה נתן לו את הכוח הזה. אז פה מתעוררת השאלה, כשאדם הראשון נברא, באיזה שפה הוא דיבר? אומר המדרש שאדם הראשון דיבר בלשון הקודש, זה מה שנקרא היום השפה העברית. אז שני דברים נאמר על לשון הקודש, שאדם הראשון נברא הנשמה שלו כבר נתנה לו את הכלים לדבר בלשון הקודש, ועוד דבר נאמר לגבי לשון הקודש..

כל השפות שבעולם זה הסכמות חברתיות

כשאנחנו מסתכלים בפרשה ורואים שהקב“ה ברא את העולם, באיזה דרך הוא בנה את העולם? התורה מגלה לנו שהקב“ה דיבר והעולם נברא, זה עשרה מאמרות שהקב“ה אמר ויהי ונברא העולם. חז“ל והתורה מגלים לנו שהקב“ה ברא את העולם בלשון הקודש. אז אנחנו יודעים 2 דברים על לשון הקודש, שהקב“ה ברא את העולם בלשון הקודש ודבר שני זה כשאדם נברא, הוא נברא עם לשון הקודש, וכתוב הרבה בספרים הקדושים, הרמ“ק מביא את זה בספרו ’פרדס רימונים‘ וכותב שזה הבדל מהותי מאוד בין השפה שלנו, לשון הקודש, לבין כל לשונות העולם. כל השפות שבעולם זה הסכמות חברתיות, זה התפתח עם הדורות, השפה שלנו זה לא התפתחות אנושית שבני אדם פיתחו עם הזמן, אלא זה הלשון שהקב“ה ברא את העולם והוא נטע בתוכנו את הלשון הזאת, לכן כתוב בספרים הקדושים שהעניין של לשון הקודש זה עניין אחר לגמרי. אנחנו קצת ניגע בסודות של לשון הקודש, אבל צריך לדעת שמכיוון ששפת הקודש היא כ“כ קדושה, אז ברגע שאנחנו זוכים לקדש אותה ולתקן את הדיבור שלנו, הדיבור שלנו יכול לפעול פעולות עצומות ונוראיות..

ע“י תיקון הדיבור מכניעים את האומות

אנחנו לא יודעים עד כמה כוח הדיבור של האדם הוא כ“כ חזק. אם זוכים להזדכך ולזכך את הדיבור אז אדם יכול דיבור אחד לפעול אין-סוף פעולות. השאלה היא איך מתקנים? הקב“ה נתן לנו כלי והכלי הזה הוא קודש קודשים, זה השפה והדיבור שלנו, כמו שאנחנו אומרים בחגים ’ורוממתנו מכל הלשונות‘ – הלשון שלנו מרוממת מכל הלשונות לאין שיעור ולאין ערך – ע“י שאנחנו זוכים לתקן את זה אנחנו זוכים לפעול אין-סוף דברים ע“י הלשון שלנו. בתורה י“ט רבינו אומר שברגע שאדם זוכה לתקן את הדיבור ואת לשה“ק ע“י זה הוא מכניע את כל אומות העולם

להשתדל לתקן את הדיבור!

רבינו אומר שע“י תיקון הדיבור אדם יכול לפעול פעולות עצומות ונוראיות, השאלה היא איך אנחנו זוכים לתקן את הדיבור – יש בזה הרבה מאוד מדרגות ובחינות אבל הדבר הראשון זה קודם כל לדעת, יש דיבורים אסורים ואנחנו צריכים להילחם בכל הכוחות שלנו כנגד זה. זה לא קל אבל על כל פנים צריך לדעת שיש דיבורים אסורים ואנחנו עכ“פ צריכים להשתדל מאוד-מאוד לא לקלקל את הדיבור עם דיבורים אסורים. מה זה דיבורים אסורים? הדיבור האסור הכי קשה זה כשמדברים דיבורים לא טובים על יהודי או על ישראל, זה נקרא לשון הרע והוצאת שם רע. צריך לדעת שזה קלקול הדיבור גדול מאוד ורבינו אומר בליקוטי מוהר“ן שזה מקלקל את הנפש של האדם וזה עושה לו רוח סערה..

פתאום אחרי שעה אדם מרגיש לא טוב

-אדם מאבד את שלוות הנפש שלו, את השמחה שלו ואת היישוב הדעת שלו כשהוא מדבר על יהודי, לכן צריך מאוד-מאוד להיזהר. יכול להיות שאדם הוא בסדר אבל הוא רק אמר כמה דיבורים שלא בצדק במקום שאסור לו להגיד, ופתאום אחרי שעה הוא מרגיש לא טוב, פתאום מתחיל לעבור עליו כל מיני הרגשות לא טובות והוא לא יודע מאיפה זה נובע – זה נובע מזה שהוא דיבר לפני  שעה לשון הרע על מישהו, אז צריך לדעת שזה תיקון מאוד גדול. להשתדל מאוד-מאוד עד כמה שאפשר. יש מקומות שמותר עפ“י ההלכה לדבר דיבורים לא טובים, אבל צריך מאוד לדעת מתי ואיך, ויש בזה כלל מאוד גדול שכתוב מאוד בספרי הלשון הרע, שברגע שאדם לא חייב, אל תדבר, אם אתה רואה שאתה לא חייב וזה לא פיקוח נפש, למה לך בכלל להכנס לכל הנושא הזה, למה להפסיד את הקדושה ואת התיקון של הדיבור בדיבורים לא טובים? זה התיקון הראשון של הדיבור, לא לדבר דיבורים לא טובים על אדם יהודי ולא על ישראל, ולא לספר בדיחות על קהילות שלימות וכן הלאה וכן הלאה

לא להשתמש במתנה לדברים לא טובים

הדבר השני זה כמובן שלא לדבר דיבורים מקולקלים. להשתדל מאוד לא לדבר דיבורים מקולקלים. הדבר הנוסף זה עוד מדרגות, כמה שאדם זוכה יותר להכניס בתוך הדיבור שלו כמה שיותר דיבורים של אמונה. פירוש הדבר לקשר את הדיבור שלו עם הקב“ה, אנחנו כולנו נמצאים במצב שצריך לדבר מענייני העולם בלי שאנחנו מדברים עכשיו על משהו רוחני, צריך לדבר עם האישה על איזה עגבניות קונים וכו‘, אז אי אפשר להגיד לך שתלך עכשיו לקנות את העגבניות שהקב“ה רוצה שהיא תקנה, היא לא מבינה כזה דבר, היא אומרת: ליד הבית יש עגבניות 2 וחצי שקל לקילו והם לא הכי טובות, וקצת רחוק מהבית יש 3 שקל לקילו והם יותר יפות. אז אי אפשר עכשיו להגיד לה איזה דבר תורה, צריך לדבר בענייני העולם, אבל עד כמה שאנחנו יכולים להשתדל תמיד לקשר את המחשבה שלנו עם האמונה ועם הקב“ה וזה תיקון מאוד-מאוד גדול של הדיבור. כשאדם זוכה לדעת שהדיבור שלו זה כוח שהקב“ה נתן לאדם, וזה מתנה שהקב“ה נתן לנו, ולא להשתמש במתנה הזאת לדברים לא טובים, אז זה עצה מאוד חזקה, שאדם זוכה להכניס בתוך הדיבורים שלו דיבורים של אמונה, ואם הוא לא יכול אז מדי פעם לקשר את זה במחשבה עם דיבורים של אמונה

עיקר הגאווה והכבוד בא בתוך הדיבור..!

דבר נוסף בתיקון הדיבור זה, הרי לכל אדם יש יצה“ר של גאווה וכבוד, איך אדם בעצם יכול לשכנע את האחרים שיכבדו אותו? עכשיו הוא נמצא באיזה מקום והוא רוצה לשכנע שהוא הכי חכם והכי מוכשר – עיקר הגאווה באה בתוך הדיבור, מכיוון שהנשמה של האדם והכישרונות של האדם מתגלים בדיבור שלו, זה המלכות, זה נקרא תיקון מידת המלכות. כשאדם שותק לא יודעים מיהו, אבל כשאדם מדבר אז שמה הוא מתגלה, לכן עיקר היצה“ר של הגאווה והכבוד נמצא בעיקר בתוך הדיבור של האדם. כשאדם רוצה שיכבדו אותו אז עיקר הגאווה נכנסת בתוך הדיבור. יש דיבור ויש פנימיות של הדיבור, לפעמים זה לא כ“כ נעים ללכת לצדיקים כי הצדיקים שומעים גם את הדיבור וגם את הפנימיות של הדיבור. למשל אדם מדבר עכשיו על כל נושא שבעולם, אבל הפנימיות של הדיבור זה מה הוא בעצם רוצה להשיג בדיבור הזה שהוא מדבר, הצדיקים שומעים למה אנחנו מדברים

יהיה הפתעות מאוד גדולות

יש ניסיון ויצר רע מאוד גדול בדיבור של האדם וכל אחד מאתנו צריך להתבונן ולהתפלל על זה – אתה עכשיו נמצא באיזה מקום ואתה בא לדבר, מדי פעם בפעם תחשוב לפני שאתה נכנס לתוך השיחה ובא לדבר, תחשוב למה אתה רוצה לדבר, מה הסיבה בעצם שאתה רוצה לדבר. בפשטות הכי גדולה יהיה לנו הפתעות מאוד גדולות, כשאדם עוצר רגע ושואל למה אני הולך להגיד את מה שאני רוצה להגיד, הוא ישים לב שעדיף שהוא ישתוק ולא ידבר עכשיו

איזה זכות יש לכם שאני נמצא פה אתכם

לפעמים יש בחינה שהיה עדיף שנשתוק ולא נדבר, כי כל הרצונות לקבל כבוד וגאווה זה הכל נכנס בתוך הדיבור של האדם – אז כשזוכים להתבונן בזה ולהשתדל לדבר רק דברים שהם לצורך ולתועלת ולא בשביל למלוך ולהתגאות, אז ע“י זה אנחנו זוכים לתיקון מאוד גדול וזה נקרא תיקון הדיבור – העצה פה זה שמדי פעם אדם יעצור לשנייה לפני שהוא מדבר ושיחשוב: למה אני בעצם הולך לדבר, מה אני רוצה בעצם להשיג פה, האם יש לי פה תועלת עניינית או שבעצם כל הדיבור עכשיו זה מה אני אומר לכולם בסביבה שלי: תראו איזה זכות יש לכם שאני נמצא פה איתכם, זה נקרא תיקון הדיבור וככל שאדם זוכה לא להתגאות בדיבור זה התיקון הכי גדול של
הדיבור, ולאט-לאט יש כזה בחינה ומצב שזה כבר לא הוא שמדבר, הדיבורים
רק עוברים דרכו, וצריך לדעת שהקב“ה מחפש מישהו שהוא לא מתגאה בדיבור שלו

פה אל פה אדבר בו.. מה אתם חולקים?

אם אדם לא מתגאה בדיבור, הוא הופך להיות צינור וכלי שדרכו הקב“ה בעצמו מדבר, וזה הסוד של משה רבינו. כי התורה מעידה על משה רבינו ’והאיש משה ענו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה‘, לא היתה למשה רבינו שום גאווה על שום אדם שבעולם, אפילו האדם הכי גרוע שבעולם משה רבינו לא התגאה עליו אפילו לא כחוט השערה, משה רבינו שבר כ“כ את הגאווה וזכה לכזאת ענווה שהתורה מעידה עליו ’פה אל פה אדבר בו‘. אומר הקב“ה לאהרן ומרים, הפה של משה רבינו זה הפה שלי, אז מה אתם באים עכשיו לחלוק, הם עשו איזה טעות בסברה על משה רבינו אז הקב“ה בא עכשיו להוכיח אותם ’פה אל פה אדבר בו‘, כל מה שמשה רבינו מדבר זה אני בעצמי מדבר. כשאני רוצה לדבר אז מעביר את הדיבורים דרך הצדיק, אז כל הדיבורים בעצם עברו דרך משה רבינו לעמ“י וזה נקרא התיקון של רוח ממללא. הקב“ה נטע בתוכנו את הכוח של הדיבור וצריך לדעת שבשיבור אמיתי אדם יכול להפוך עולמות בקלות, כמו שרואים את זה אצל צדיקים גדולים שאמרו איזה דיבור והעולמות משתנים, הגמרא מספרת שפעם רבי יהודה הנשיא שאל את אליהו הנביא: איך אפשר להביא את הגאולה ואת תחיית המתים, אז הוא גילה לו שיש שלושה צדיקים שאם הם יעמדו ביחד ויתפללו תפילת 18 הם יהפכו את כל העולם…

לבקש דיבורים של ענווה, ולא של גאווה

-רבי יהודה הנשיא קרא לשלושת הצדיקים האלה, רבי חייא ושתי בניו, והוא העמיד אותם לפני העמוד, כשהם אמרו משיב הרוח ומוריד הגשם, נהיה בכל העולם כאלה  סערות, רוחות וגשמים, שמיד שאלו בשמיים מה קרה ומי גילה את הסוד הזה? אז כשאדם זוכה לתקן את המידות הפנימיות שלו, במיוחד את הגאווה אז כל הדיבור שלו הופך להיות דיבור שפועל מיד בעולם. לכן העיקר של התיקון של הדיבור זה קודם לתקן את הדיבורים האסורים ולזכות לבקש מהקב“ה ולהתבונן בזה שהדיבורים יהיו דיבורים של ענווה ולא דיבורים של גאווה – זה נקודה בבריאת האדם

ארבע שעות מאז שנבראו והם כבר אכלו

לאחר מכן הקב“ה ציווה את האדם הראשון מצווה אחת ’ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו‘ – לא עברו ארבע שעות מאז שהם נבראו ואדם וחוה כבר אכלו מעץ הדעת טוב ורע. הנחש אמר לחוה מה אתם חושבים שזה עץ לא טוב? ’ויאמר הנחש אל האשה לא מות תמתון, כי ידע א-לקים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כא-לקים ידעי טוב ורע, ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל‘ האישה הצליחה לשכנע גם את האדם וגם הוא אכל מעץ הדעת. כשאנחנו קוראים את זה, זה נראה כ“כ פשוט – אנחנו צריכים להבין איך אדם וחוה טעו בטעות הזאת צריך להבין את זה – הרי הזוהר הקדוש רבינו האר“י הקדוש מרחיב בזה שאדם וחוה נבראו שלמים בקומתם הרוחנית. אדם השיג במדרגה את כל החוכמה של עולם האצילות וחוה היתה בבחינה של בינה של עולם האצילות. את המדרגות האלה נתחיל להשיג רק אחרי הגאולה, רק אז נתחיל להשיג את המדרגות של אדם וחוה בשעה שהם נבראו, זה לא שהם היו חכמים זה היה הרבה יותר מחכמים, הם ראו את כל העולמות ואת כל הדורות, הם ראו את האור הגנוז והם זכו לראות מקצה העולם ועד קצה העולם, הזוהר הקדוש אומר שהאור הרוחני סביב אדם וחוה היה כזה אור רוחני גבוהה שהמלאכים טעו וחשבו שזה הקב“ה ורצו להגיד לו: קדוש קדוש קדוש

היום אנו בעצמנו לא היינו אוכלים מהעץ

כשהמלאכים הסתכלו על אדם הראשון הם ראו אור א-לוקי לכן הם התבלבלו, אדם הראשון שהיה במדרגה כ“כ גבוהה, עכשיו בא הנחש שהיה ערום מכל חית השדה, בסדר הוא היה ערמומי אבל הוא הצליח להטעות אנשים כאלה גדולים במעלה?? הרי היום אם אדם מצווה על האדם בנבואה או ע“י נביא או צדיק גדול: אל תעשה את העבירה הזאת ואל תאכל מהעץ הזה, היום אנחנו בעצמנו לא היינו אוכלים מזה. אז איך קרה שאדם הראשון אכל מעץ הדעת? צריך לדעת שבגלל המדרגה הגבוהה של אדם הראשון ושל חוה, באמת כדי להבין את החטא ואת טעות שלהם א“א אפשר להבין כי זה היה במקום כ“כ גבוה ולא מובן לנו לכן אומר האר“י הקדוש שאנחנו רק יכול לתת פירושים לדבר הזה. אבל עם כל זה א“א להבין את זה בשלמות

יש 2 דרכים לתקן, דרך קלה ודרך קשה..

את חטא אדם הראשון א“א להבין בשלמות מחמת עומק העניין והמדרגה הרוחנית הגבוהה שהוא היה, אבל בכל אופן יש כמה הסברים שאנחנו כן יכולים קצת להתבונן בזה. כשהנחש אמר להם ’והייתם כא-לקים ידעי טוב ורע‘, רש“י מסביר שהנחש אמר להם כך: כמו שהקב“ה ברא ויצר עולמות ככה גם אתם תוכלו לברוא וליצור עולמות. ואז הם הסתכלו וראו את הטענה ואכלו. איזה מן טענה זאת? יש בזה נק‘ מאוד עמוקה. הנחש אמר להם: אתם תבראו עולמות. אדם הראשון ידע שיש 2 דרכים לתקן את העולם, דרך קלה וקשה. הדרך הקלה זה לא לאכול מעץ הדעת בסה“כ עד כניסת שבת, ברגע שנכנסה השבת היה מותר לו לאכול מעץ הדעת טוב ורע. אדם הראשון ידע שאם הוא יחכה לכניסת שבת ולא יאכל מעץ הדעת אז כל העולמות יגיעו לתיקון שלהם ובכלל לא היה את כל הסיפור של הששת אלפים שנה.

הספק של האדם היה באיזה דרך לתקן

הדרך השנייה ואדם הראשון ידע אותה שאם הוא יאכל מעץ הדעת אז כל העולמות הולכים לעבור ירידה עצומה ונוראית וזה כל המהלך של כל הששת אלפים שנה עד שיבוא משיח צדקנו. הספק של אדם הראשון היה מה הקב“ה רוצה, איזה דרך הקב“ה רוצה שהוא עצמו יתקן את העולם – צריך לדעת שכל מה שאדם הראשון עשה זה לשם שמיים, לא היה לו יצה“ר, הוא רצה לתקן את העולם רק הספק שלו היה באיזה דרך לתקן את העולם. הנחש שכנע אותם באיזה דרך הקב“ה רוצה שהם יתקנו את העולם. באמת הנחש לא אמר להם שקר, כי אדם הראשון היה יותר חכם מהנחש. אז מה הכוונה לברוא עולמות? עולם זה נעלם, זה הסתרה והעלמת פנים…

כל נשמה לפי בחינתה בחרה את העומק

הנחש אמר להם, אם אתם תאכלו מעץ הדעת אתם תגרמו הרבה מאוד מציאויות של הסתרת פנים, קשיים והתמודדויות, וזה הכוח שיהיה לכם אם תאכלו מעץ הדעת. הנחש הצליח לשכנע אותם שהקב“ה רוצה את ההסתרה ואת ההעלמה הזאת. זה עומק הדבר מה שהנחש  אמר להם. עד היום יש ספק אם אדם הראשון היה צריך לאכול או לא. כתוב ספרים הקדושים שבאדם הראשון היו כלולים כל הנשמות וכל נשמה ונשמה אכלה לפי הבחינה שלה מעץ הדעת, פירוש הדבר שכל נשמה בחרה לפי הבחינה שלה את עומק הירידה לתוך החטא, כל אחת טעמה לפי בחינתה בעץ הדעת וכך התגברה עליה אח“כ הירידה הרוחנית, זה הירידה של כל הנשמות, לכן כל הקשיים והניסיונות שעוברים עלינו זה כפי הרצון שלנו לפני החטא, ובאמת הסיבה היא היתה כדי לקדש שם-שמיים וכדי לעשות עבודה של מסירות נפש להקב“ה, זה בא מתוך אהבת השם ומתוך רצון להודות להקב“ה על הבריאה המופלאה שהוא ברא, לכן הנשמות בחרו לרדת את הירידה הזאת, כדי לגלות התחזקות ואמונה בתוך הירידות ובתוך כל ההסתרות פנים שעוברת עלינו. זה אחד הפירושים וזה סוד מאוד גדול של חטא אדם הראשון, שזה בעצם היתה בחירה לרדת להסתרת פנים ולחושך, וכל אחד מה שעובר עליו הוא בעצם רצה שזה יעבור עליו כדי לגלות אמונה בתוך ההסתרה הזאת ובתוך הניסיונות האלה שעוברים עלינו,

להתחזק באמונה ולהמליך את הקב“ה

אנחנו בעצמנו רצינו את זה, וכל זה למה? כדי להמליך את הקב“ה בתוך
המציאות של ההסתרה וכמו שאנחנו רואים שזה באמת מאוד קשה,
זה מתוך רצון לעשות מסירות נפש כדי להודות להקב“ה על גודל הבריאה. עכשיו אנחנו צריכים לקיים את מה שקיבלנו על עצמנו – אנחנו קיבלנו
על עצמנו להתחזק באמונה ולהמליך את הקב“ה בכל מקום ובכל
מצב שאנחנו נמצאים, עכשיו אנחנו צריכים לקיים את
זה הלכה למעשה, לא לשכוח את זה שקיבלנו על עצמנו את הדבר הזה.