שאלה: הנה לאחרונה שמעתי מכמה אנשים שישנו ויכוח בין אנשי רפואה ומחנכים וכדו' אודות בעלי נטיה הפוכה, האם הוא דבר המולד באדם, או שדבר זה מתפתח אצל האדם במהלך חייו מאיזה התנהגויות שונות וכו', ואמרו שהסכמת הרופאים שדבר זה הוא מולד אצל האדם ואין זה בבחירתו. ורצינו לשאול מהי דעת התורה בזה?
תשובה: תחילה וראש נזכיר שורש ומקור איסור זה, והוא מפורש בתורה (ויקרא יח, כב) "ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה היא", וכן נאמר (ויקרא כ, יג) "איש אשר ישכב את זכר משכבי אשה מות יומתו דמיהם בם". ובגמ' (סנהדרין נד.) למדו בגז"ש שמיתתו בסקילה, עיי"ש. וראה להראב"ע (שמות כ, יב) שהביא משם רבינו סעדיה גאון שהזנות מדרגות רבות יש בו, והגרועה במשיכה לבני אדם היא זה המתאוה לבני מינו, כי לעולם לא תימצא מציאות של היתר, עיי"ש.
ובמדרש (ב"ר כו, ה. ויק"ר כג, ט) רב הונא בשם רבי יוסי אמר דור המבול לא נימחו מן העולם אלא משום שכתבו גומסיות לזכר ולנקבה. ופירשו בעץ יוסף והמהרז"ו בשם הערוך הכוונה שהיו כותבים כתובות למשכב זכור, עיי"ש. ורצונם לומר שלא היו חוטאים בדרך עראי אלא בתמידות כאדם החוטא עם אשה. וביאר מהרז"ו שם שטעו בדעתם המשובשת שמאחר שנבראו בעלי יצר ויש בהם כח, מחוייבים הם לילך אחר יצרם באיזה אופן שיהיה, והפקירו עצמם ליצרם הרע.
ובעוונותינו הרבים גם בדורינו רואים אנו שמתרבים אנשי עבירה, ולא עוד אלא שמבקשים שיכירו בהם כזוג נשוי, רח"ל מהאי דעתא. וכבר אמרו בזוה"ק (זוהר חדש דקל"ד ע"א) שעתידין להיות בדור הגלות האחרון כאותם אנשי סדום, עיי"ש.
וראיתי להגאון רבי משה פיינשטיין (אגרות משה אור"ח ח"ד סי' קטו) שנשאל בבעל תשובה שנכשל קודם תשובתו בחטא משכב זכור, וכתב שם שלא מובן איך יעלה על הדעת עניין תאוה בדבר מאוס שכזה, שבבריאת האדם אין תאוה זו מצד טבעו להתאוות לזה (וכמו שאמרו בנדרים נא. תועבה תועה אתה בה, עיי"ש). ואם באחד שחוטא בנשים אמרו חז"ל (יומא לה:) שלעתיד לבוא יאמר נאה הייתי וטרוד ביצרי ומתחייב מיוסף הצדיק, אבל במשכב זכור אין לרשע זה שום טענה, כי לא שייך תאוה לעבירה זו, עכ"ד.
מבואר בדברי האגרות משה שדבר זה אינו מולד באדם אלא שנתפתח אצלו לאחר מכן, אולם לא ביאר מניין למד כן. ויש לציין שכ"ה להדיא בירושלמי (סוף הוריות) על המשנה שם שהאשה קודמת לאיש להוציא מבית השבי, ובזמן ששניהם עומדים בקלקלה האיש קודם לאשה, ופירש רש"י קלקלה באיש היינו משכב זכור. ואמרו בירושלמי שהאיש קודם משום שמשכב זכור הוא נגד טבע האדם. וכ"כ הרמב"ם בפירוש המשניות (הוריות שם. וכ"כ עוד בפיה"מ סנהדרין פ"ז מ"ד). ודבר זה ישנו כבר בדברי הזוהר (תיקוני הזוהר תיקון כב דס"ח ע"א) "אדם חאב בנוקבא, אתיהיב ליה יצר הרע נוקבא. חוה חבת בדוכרא, אתיהיב לה יצר הרע בדוכרא, עיי"ש.
ולהבין איך תיתכן כלל מציאות באדם של נטיה הפוכה, ראה בזוהר (תיקוני הזוהר תיקון ע דקל"ג ע"א) שאמרו שכל מי שאינו נזהר מלשמש בקדושה, אלא הופך שולחנו, גורם שבטיפותיו יהיה ערבוב טוב ורע שיהפכו תאוותם, כי על ידי מעשה זה יש רשות לקליפה הנקבה הנקראת להט החרב המתהפכת להסיט את הנשמה ההיא להפך תאוותה. ומאן דאלים גבר, שלפעמים הקדושה שבטיפות מנצחת, ולפעמים הקליפה שבהם מנצחת. ואם הקליפה תתגבר ויימשך אחריה, אפשר שתתעבר בו נשמה של נקבה, ועתה יתאוה למשכב זכור, ומעשיו כאישה, דיבורו כאישה וקולו כאישה, כי נשמת הנקבה התגברה בו, ותועבה הוא. ובשביל כך מברכים בכל יום שלא עשני אשה, שמודים להקב"ה שלא נתעברה בו נשמה של אישה, ע"כ. (וע"ע בזוהר פקודי דרס"ז ע"ב שאם האב משמש מיטתו שלא בקדושה הוא מושך רוח טומאה לבנו).
עוד ראיתי להרמב"ן בפירושו עה"ת (דברים כט, יח) עה"פ למען ספות הרוה את הצמאה, שכתב "כי נפש האדם הרוה שאיננה מתאוה לדברים הרעים לה, כאשר תבוא בלבו קצת התאוה והוא ימלא תאוותו אז יוסיף בנפשו תאוה יתירה ותהיה צמאה מאוד לדבר ההוא שאכל או שעשה יותר מבראשונה ותתאוה עוד לדברים רעים שלא היתה מתאוה להם מתחילה. כי המתאוה לזימת נשים היפות, כשיהיה שטוף בזימתן, תבואהו תאוה לבוא על הזכר ועל הבהמה וכו'", עכ"ל.
וראה עוד בשו"ת אגרות משה (אה"ע ח"ד סי' קיג) שנשאל באשה שלאחר נישואיה נודע לה שבעלה שטוף במשכב זכור, האם זה בגדר מקח טעות והקידושין בטלים. והשיב שמאחר והבעל שטוף במשכב זכור שהוא התועבה היותר גדולה והמאוסה ביותר, והוא דבר גנאי לכל המשפחה, וכל שכן שיהיה זה גנאי ביותר לאשה אם בעלה בוחר יותר במשכב המאוס הזה תחת משכבי אשתו, הרי זה ודאי קידושי טעות, וברור ששום אשה לא היתה מתרצית להינשא לאדם מנוול ומאוס ובזוי כזה, ואם תיכף כשנודעת מזה הלכה ממנו, מסתבר שאם אי אפשר להשיג גט ממנו, יש להתירה מדין קידושי טעות. והוסיף שם שתאוה למשכב זכור הוא נגד עצם התאוה, וגם לרשעים אין תאוה לזה בעצם, עכ"ד.
ורבינו האר"י (שער הגלגולים הקדמה ט די"א ע"ב) כתב כי לפעמים יתגלגל האדם בגוף נקבה לסיבת איזה עוון כגון משכב זכור. וכתב מהר"א אזולאי (חסד לאברהם מעין ה נהר כב) שהנקבה הזאת שהיא גלגול נשמת זכר, אינה יכולה לקבל הריון ולהתעבר, והאשה הזאת צריכה זכות גדול כדי שתוכל להתעבר ולהוליד וכו', עיי"ש. ועוד כתב רבינו האר"י (שם בסוף הקדמה כב) שהבא על הזכר יתגלגל בשפן או בארנבת. וראה במדרש תלפיות (ענף ארנבת) שביאר הטעם, לפי שהארנבת לא נמצא במינה זכר מוחלט, כי מין הארנבת חודש הוא זכר וחודש אחד להיפך, עיי"ש.
והנה בשו"ע (אה"ע סי' כד) איתא שמן הדין לא נחשדו ישראל על משכב זכור ועל הבהמה, ולפיכך אין איסור להתייחד עמהם. אלא שסיים שבדורות הללו שרבו הפריצים, יש להתרחק מלהתייחד עם הזכר, ע"כ. וידוע שהרבה גדולי ישראל נ"ע בדור הקודם היו מתנגדים לישיבות עם פנימיות, וכן שמעתי ממרן המרא דאתרא בשם רבו מרן הגר"ע עטיה זצ"ל. וראה להב"ח שכתב שם שהב"י כתב כן לפי זמנו שהיו פרוצים בזה, אבל בזמנינו אין פרוצים בדבר זה, ואין בזה איסור מן הדין. וראה בספר גן נעול (עמ' קמד) שכתב שגם לדעת השו"ע שאסור להתייחד במקום שחשודים על משכב זכור, זהו דוקא עם מי שאינו מוחזק ככשר, אבל עם אדם המוחזק ככשר אין איסור להתייחד עמו, דאם לא כן לא שבקת חיי לכל בריה, והביא שכ"כ גם בשו"ת תשובה כהלכה (סי' לט). {ויל"ע לפמש"כ לעיל בשם הרמב"ן עה"ת כיצד מגיע אדם לתאוה זו, שלפ"ז מי שאינו שומר תורה ומצוות ושטוף בזימת נשים, שיש להיזהר מלהתייחד עמו, וק"ל}
וראה בשו"ת נזר כהן (להרב זמיר כהן, אה"ע סי' ה) שנשאל אם מי שיש לו נטיה הפוכה חייב לשאת אשה, והשיב בפשטות שחייב, אלא שצריך תחילה לעבוד על עצמו ולהסיר ממנו נטיתו השונה, עיי"ש.
