תשובה: בגמרא (ברכות סב:) אמרו שאין מקנחין ביד ימין אלא ביד שמאל, וכן פסק בשולחן ערוך (אורח חיים סי' ג סעי' י). ופשוט שאין הבדל אם מקנח את עצמו או שמקנח לאחרים.
והנה בגמרא (שם) אמרו כמה טעמים בדין זה, רבי אליעזר אמר מפני שאוכל ביד ימין. רבי יהושע אמר מפני שכותב ביד ימין. רבי עקיבא אמר מפני שמראה בה טעמי תורה. רבי שמעון בן לקיש אמר מפני שקושר בה תפילין. ורבא אמר מפני שהתורה ניתנה בימין, שנאמר "מימינו אש דת למו", ע"כ. וישנן כמה הבדלים בין הטעמים הנ"ל, כגון בדין אשה ובמי שהוא איטר, ואכמ"ל.
וכתבו האחרונים (מגן אברהם שם בשם השל"ה, בן איש חי ש"ר פרשת ויצא אות יד, כף החיים אות כד) שכשמקנח ביד שמאל טוב להיזהר שלא ישתמש באצבע האמצעית שכורך עליה רצועה של תפילין, עיי"ש.
ונחלקו הפוסקים אם דין זה שייך גם כאשר מקנח עצמו על ידי נייר, שבשולחן ערוך הגר"ז (מהדו"ת סי' ג) כתב שאין איסור זה אלא במי שמקנח באצבעותיו ממש, וכ"כ הגאון יעב"ץ בסידורו. וראה בשו"ת ציץ אליעזר ח"ז (סי' ב) שהביא דבריו והקשה מדוע לא הוזכר חילוק זה בדברי הגמרא, והרי גם בזמנם היו מקנחים על ידי דבר אחר (וכמו שכתב בשולחן ערוך שם בסעי' יא), ולאחר שכתב ליישב העלה שבזמנינו יש להתיר קינוח ביד ימין על ידי נייר, עיי"ש. וכ"כ בספר שולחן ערוך המקוצר ח"א (עמ' טו). וע"ע בילקוט יוסף (מהד' תשס"ד דיני השכמת הבוקר עמ' רפו).
ומן האמור לעיל יוצא שבנידון דידן יש להקל בשופי אם הקינוח לקטן נעשה על ידי אשה, כיון שבלאו הכי אין שייכים באשה כל הטעמים שנאמרו בגמרא (שלטעם רבי שמעון בן לקיש מותרת לקנח בימין), וכ"כ החיד"א (מחזיק ברכה סק"ט) להקל לאשה שתקנח באיזו יד שתרצה. אמנם המאמר מרדכי (בספרו דברי מרדכי סי' ג סק"ד) ובבן איש חי (ש"ר פרשת ויצא אות יד) ובכף החיים (אות יד) כתבו להחמיר אף באשה שתקנח בימין. אמנם בנידון דידן יש לצרף דעת המתירים כשהקינוח בנייר, ודו"ק.
בסיכום: אשה המחליפה טיטול לתינוק יכולה לנקות אותו בנייר לח או מגבון וכדו' באיזו יד שתרצה. אולם באיש יש להקפיד שיקנח ביד שמאל דוקא, והמיקל לקנח גם ביד ימין יש לו על מה שיסמוך. ואם רוחצים את מקום הלכלוך בידיהם ממש, גם האשה צריכה להקפיד לנקותו ביד שמאל בלבד.
