שאלה: ראיתי לאחרונה פירסום של ארגון צדקה מסויים שמי שיתרום להם יכנס להגרלה על ספר תורה. האם אין בכך זלזול בספר התורה, שנראה שכל אחד יכול לקחתו ולעשות עמו כרצונו?
תשובה: ראה בשו"ת ציץ אליעזר חכ"ב (סי' נ) שנשאל על זה, והביא שבשו"ת פנים מאירות ח"ג (סי' מג) ובשו"ת עצי חיים (חיו"ד סי' ל) דנו בכיו"ב, והעלו להיתר. אמנם בשו"ת חכם צבי אסר לעשות כן, משום שאין זה דרך כבוד. ושכ"כ לאסור בשו"ת זרע אברהם (יו"ד סי' ז), וסיים בציץ אליעזר "מעתה מי הוא זה שיתיר לעצמו למכור ספר תורה על פי הטלת גורל", ע"כ.
ועוד יל"ע בזה משום איסור גזל דרבנן, וכדין משחק בקוביא שאסור משום אסמכתא (סנהדרין כד:). ובשו"ע הביא ד"ז בכמה מקומות (בחו"מ סי' שע סעי' ב פסק שאסור משום גזל. ובפשטות ס"ל משום שהלכה כרמי בר חמא. ופסק עוד שם סי' לד סעי' טז שהמשחק בקוביא פסול לעדות, ודוקא כשאין לו אומנות אחרת. ואין זה משום שפוסק כרב ששת, וראה בכס"מ פ"י מהל' עדות ה"ד מ"ש ביישוב שיטת הרמב"ם, וכך י"ל גם בדברי השו"ע, ודו"ק. ופסול זה הוא עד שישבור את כלי המשחק שלו ויחזור בו חזרה גמורה שלא ישחק עוד אפילו בחינם, כמבואר בשו"ע שם סעי' ל. ובאור"ח סי' שכב סעי' ו פסק שאסור לעשות גורל על מנות שאינן שוות, ואפילו עם בני ביתו וביום חול, משום קוביא, ע"כ).
וראיתי מי שהקשה (ויען שמואל חלק טו) על שיטות האוסרים, ממה שאמרו בגמ' (שבת ל.) באותם שנתערבו ביניהם אם יצליח להכעיס את הלל הזקן, ולאחר שאותו אחד ראה שאינו מצליח, אמר לו הלל "הוי זהיר ברוחך, כדאי הוא הלל שתאבד על ידו ד' מאות זוז וד' מאות זוז, והלל לא יקפיד", ע"כ. ואם כדברי רמי בר חמא, מדוע לא הרגיעו הלל שלא הפסיד כלל את כספו ואינו חייב לשלם לו, דהוי אסמכתא, ע"כ. ובאמת שכבר המרדכי (ב"מ פרק איזהו נשך סי' שכג) הביא שהראבי"ה עמד על כך, וכתב שאין איסור אסמכתא אלא בכגון מפריחי יונים וכדו' שסומך הוא על חכמתו, אבל בההיא דהלל כיון שאין הדבר תלוי בחכמתו גמר ומקני אהדדי, עיי"ש (וכן מבואר בשו"ע חו"מ סי' רז שגם להאוסרים, זהו דוקא אם לא עשו קנין בבי"ד או שלא כתבו שטר מעכשיו). ובלא"ה יש ליישב בפשטות, דאין כוונת הלל למעשה זה דוקא שאותו אחד הפסיד כספו, אלא ללמדו בא שכדאי לאבד כל העולם הזה בעבור שלא לעבור עבירה, וז"פ.
ובמה שמצוי כיום בכל מיני ארגונים שמוכרים כרטיס השתתפות על הגרלה ספר תורה או על מכונית או תכשיטים וכדו', האם יש בזה איסור משום אסמכתא. הנה בשו"ת פרי הארץ ח"ב (סי' טז, הובא בברכי יוסף יורה דעה סי' רע סק"ג) דן בזה, וכתב שאין חשש הואיל ובגורל מקנים הם זה לזה כל אחד את חלקו, ותו אין כאן אסמכתא, וכמו שכתב בשולחן ערוך (חושן משפט סי' רז סעי' טו), ע"כ. ומרן הראש"ל הגר"ע יוסף זי"ע (יביע אומר ח"ז חו"מ סי' ז) הקשה כיצד מועיל קנין להציל מאיסור אסמכתא, והלא דוקא כשמקנים בבית דין חשוב מועיל הדבר (וכמו שכתב בשולחן ערוך שם), עכ"ד. אמנם לענ"ד יש ליישב בפשטות דברי הפרי הארץ, שהרי כאן הכסף ניתן לידי הבעלים ממש, ואף מרן היביע אומר שם מודה שבכה"ג מהני, ואין זה בכלל נותן לשליש, ודו"ק היטב, וצ"ע.
ובשו"ת רב פעלים (יו"ד ח"ב סי' ל) נשאל הגרי"ח בנידון זה, והביא מ"ש בשו"ת חוות יאיר (סי' סא) שעשו תלמידיו גורל על כוס כסף מוזהב. וכתב הגרי"ח לבאר סברת ההיתר, שהלוקח מקבל חפץ עבור המעות שנתן, ואינו עושה שום איסור. ורק אצל בעל החפץ יש לדון לאסור משום אסמכתא במה שלוקח מכל אחד מעות בעבור השתתפותו בהגרלה, ובסו"ד כתב שגם כלפי בעל החפץ יש לומר שכיון שקיבל את המעות ברצון בעלי הפתקאות וגמרו בדעתם והקנו לו את המעות שמסרו בידו, שוב אין בזה איסור, ע"כ. ולא ביאר מאי שנא ממה שכתב בשולחן ערוך גבי קוביא דחשיב אסמכתא שאסור, וצ"ב. וראה עוד בשו"ת ישכיל עבדי ח"ח (יורה דעה סי' ה אות ג) שכתב להקל בזה. (ושם כתב להקל על פי סברא זו גם בהגרלה של מפעל הפיס. וראה בשו"ת יביע אומר ח"י עמ' שמו שהעיר על דבריו שלא זכר לחילוק הרב פעלים הנ"ל)
ואם הכסף הולך לצדקה הדבר ברור שיש להתיר לכל הדעות, כיון שבכהאי גוונא גמר ומקנה כספו לצדקה, ואין כאן חסרון של אסמכתא. ואם הוא באופן שכל דעתו אך ורק לזכות בהגרלה, ואילולא כן לא היה נותן כספו, הדרינן למחלוקת הנ"ל. אמנם בספר פתחי חושן (קניינים פכ"א הערה לב) כתב שגם בכהאי גוונא מותר כיון שעיקר ההגרלה היא עבור הצדקה. וכ"כ בשו"ת תשובות והנהגות ח"ד (סי' שיא).
ובדרך אגב, יש לברר בזה דעתו של מרן רבינו עובדיה יוסף זי"ע אודות מילוי כרטיסי הגרלות למיניהם, שבשו"ת יביע אומר ח"ז (חושן משפט סי' ז) דן באורך בדין זה, והעלה לאסור, עיי"ש. אמנם ראה בספר ויען שמואל חט"ו (עמ' תח) שהביא שם שמועות שמרן זי"ע חזר בו והתיר, עיי"ש. וצ"ב אם אפשר לסמוך על סברות אלו, ואולי שאלו אותו במקרים אחרים וטעו בדומה. ושאלתי את מרן הגרי"צ יוסף שליט"א והראיתי לו מה שכתב בספר הנ"ל ואמר לי שקשה לו מאוד לומר שמרן זי"ע חזר בו בזה אחר שידוע כמה היה צועק ומוחה על זה ברבים שזה איסור גמור, עכ"ד. ודי בזה.
מאת הרב יניב בוזגלו שליט"א
