הכנה פנימית לחג פורים ומגילת אסתר

בעזרת השם נעסוק בעניין של מגילת אסתר ופורים. ידוע שחז“ל אומרים עתידין כל המועדים להתבטל ופורים לא יתבטל. כמובן שצריך להבין את זה כי יש איזה משמעות עמוקה לדבר הזה. שואלים איך יכול להיות שהחגים יתבטלו? הרי זה כתוב בתורה והתורה היא נצחית, אז איך יכול להיות שהחגים והמועדים שכתובים בתורה יתבטלו? בע“ה נגע קצת בנקודה הזאת כי יש בזה יסודות עמוקים מה הכוונה של חז“ל, אבל בכל מקרה אנחנו למדים מדברי חז“ל שכל העניין של חג פורים ומגילת אסתר, יש בו עניין מאוד-מאוד עמוק. חז“ל מלמדים אותנו יסוד מאוד עמוק בלימוד התנ“ך ואומרים לנו מעשה אבות סימן לבנים. מה הכוונה?

זה הסתרה שבתוך הסתרה

פירוש הדבר שהאבות שזה הולך בעיקר על אברהם יצחק ויעקב, אבל זה לא הולך רק עליהם אלא למעשה זה הולך על כל כתבי הקודש, כל כ“ד כתבי הקודש (תנ“ך), יש בהם סימנים לכל הדורות, ובפרט במגילת אסתר לענייננו. הגמרא  שואלת שאלה: אסתר מן התורה מניין? שנאמר ביום ההוא הסתר אסתיר פני מהם. הפסוק הזה נאמר גם על הדור האחרון ולזה רבינו קרא הסתרה שבתוך הסתרה. הסתר אסתיר זה הסתרה שבתוך הסתרה, כאן אנחנו רואים רמז ראשון לקשר בין עניין מגילת אסתר וסיפורם של אסתר ומרדכי לדור שלנו. בע“ה נתחיל קצת להתבונן בענייני החג והמגילה קצת בעומק הדבר. יסוד ראשון זה כמו שאנחנו יודעים שבשעה שאחשוורוש הרג את ושתי הוא חיפש אישה ואז כתוב ’ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים ותשא חן וחסד לפניו מכל הבתולת‘ צריך לדעת שזה לא היה בטבע מכיוון שאסתר לא היתה צעירה כשהיא נלקחה לאחשוורוש אלא היא היתה בת 75, כך כתוב בתרגום של מגילת אסתר ולא רק שהיא היתה בת 75 אלא כתוב שהיא היתה הצדיקה הכי גדולה בדור. התרגום אומר שהיא לא ראתה מעולם פני גבר. ז“א שהיא היתה בחינת הבעטליר (הקבצן) העיוור, היא לא ראתה את העולם הזה

צדקת זו נלקחה לחדר משכבו של הערל

זה שמשמיים סובבו כזה דבר שאסתר תלקח לאחשוורוש – למרדכי היתה תמיהה על הדבר הזה – זה לשון מדרש רבה אבל רש“י מביא את הלשון הזאת שמרדכי שאל: מה לצדקת זו בחדר משכבו של הערל? הרי זה הדבר הכי רחוק בעולם, שצדיקה כזאת גדולה כמו אסתר המלכה, תלקח להיות אשתו של גוי, ועוד גוי מרושע כזה כמו אחשוורוש. רש“י כותב שמרדכי הוא אחד משני צדיקים שראו דבר והבינו שיש בזה דבר עמוק, לכן רש“י כותב את דברי חז“ל: לא נלקחה צדקת זו לחדר משכבו של הערל אלא כדי להביא תשועה לעמ“י. מרדכי הבין את הנקודה הזאת. למעשה מאז שאסתר נלקחה עד שהיו מאורעות הגזירה זה היה חמש שנים…

נעשה באצילות….

בג‘ אלפים ארבע מאות, אסתר נלקחה לאחשוורוש ובג‘ אלפים ארבע מאות וחמש אז היתה גזירת המן – אם נתבונן, מה בעצם היתה העבודה של אסתר אצל אחשוורוש – יש בזה כמה שלבים אבל קודם כל היסוד הראשון: מובא בספרים הקדושים דבר נורא, המן היה חכם שאין כמותו בכל ידיעת העולמות והמהלכים של כל הסדר של הבריאה וההנהגה. יש לשון בשער הכוונות שרבינו האר“י כותב שהמן היה מהקליפות הגדולות ביותר שהיו אי פעם מבריאת העולם והוא ראה מעולם הבריאה את כל אשר נעשה באצילות – כ“כ גבוה הוא היה..

ליפול לידיים של הטומאה??

היה להמן אסטרטגיה שלימה בכל המהלכים, הוא יעץ את הסעודה של אחשוורוש כדי להכשיל את ישראל, וגם כשהוא ראה שאסתר נלקחה, יש אומרים שהוא ידע שהיא יהודייה והוא שמח בזה שהיא יהודייה. מדוע? מתי הטומאה מקבלת כוח כנגדנו? כאשר אנחנו נופלים לידיה. צריך קצת להתבונן מה הכוונה ליפול לידיים של הטומאה? מובא בספרים הקדושים שבכל אדם יש 2 בחינות, זה נקרא הבן והבת, דיברנו על זה קצת בסיפורי מעשיות. הבן שבאדם זה כוח הלימוד, ההבנה והדעת וגם המלחמה להילחם על מה שאנחנו יודעים. כשאנחנו יודעים דבר עוד לא קנינו את זה בקניין שלם, צריך עוד הרבה עבודה להשיב ללב את מה שאנחנו לומדים. אז הכוח של ההבנה ושל המלחמה זה נקרא כוח הבן שבתוכנו. כוח הבת זה כוח ממהות אחרת לגמרי, הקב“ה ברא אותנו עם רצון וצורך וככה נבראנו, לקבל חיות, שמחה, אושר ותענוגים. כמו שהרמח“ל כותב בתחילת הספר מסילת ישרים: לא נברא האדם אלא להתענג.. כמובן שהתכלית זה להתענג על זיו-השכינה, אבל בשביל הבחירה ובשביל העבודה, הקב“ה נתן תענוגים אחרים ועליהם אנחנו בעצם כל החיים שלנו מתמודדים ונלחמים כנגדם..

האחיזה של היצה“ר זה בכוח הבת שבנו

הצורך לקבל תענוגים זה נקרא כוח הבת שבתוכנו – מובא בספרים הקדושים שהקליפה יודעת מתי היא יכולה להתגבר על עמ“י. מה הנקודה שהיא
יכולה להתגבר על עמ“י? כתוב במגילת איכה רגליה יורדות מות. הדיוק שבפסוק
זה רגליה ולא רגליו יורדות מות, זאת אומרת שכל האחיזה של היצר הרע באדם
זה בכוח הבת כי אז הוא מציע את הפיתויים שלו ואנחנו יודעים שיש מה להציע,
יש לו כוחות פיתויים מאוד-מאוד גדולים לפתות את הבחינה של הבת שלנו.
היצר הרע אומר לנו: אני אתן לכם גם תענוגים, אתם לא מאמינים לי? בבקשה
תעשו ניסיון, תבואו ותראו שיש לי מה לתת לכם, ואז כוח הבת שלנו יורד לגלות..

זה כבר נותן כוח לכוחות הסטרא אחרא

ברגע שאדם מקבל תענוגים מצד היצה“ר זה בעצם גלות השכינה – מה שאנחנו אומרים לאוקמא שכינתא מעפרא, הכוונה להקים את השכינה מהגלות שלה, זה להוציא את הבת שבתוכנו מהתענוגים של העולם הזה, של התאוות, מידות וכן הלאה, כבוד, ממון התאווה הידועה (ניאוף) וכל שאר התאוות, למעשה כל המלחמה הולכת על הנקודה הזאת. מובא בספרים הקדושים שהמן שהבין שאסתר יהודייה, אדרבה הוא אמר: לקחנו יהודייה חשובה מאוד שהיא השורש של נשמות הדור ועכשיו אנחנו יכולים להוריד אותה לבין הקליפות. איך נוריד אותה? קודם כל ברגע שיהודי מקבל הנאה מגויים או מתרבות של גויים או מהנאה של גויים זה כבר נותן כוח לכוחות הסטרא אחרא להתגבר. עצם העובדה שאדם מקבל הנאה זה כבר נותן להם כוח. כל הניסיון של אסתר בארמון של אחשוורוש זה שתקבלי הנאה ממה שיש פה. בכללות זה מתחלק לשתי בחינות, אחת זה הבחינה שכתוב ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים, הוא שלט על כל העולם והוא היה הכי עשיר בעולם, ומלך גוי שאוהב את אשתו נותן לה תכשיטים שמבריאת העולם לא היו כאלה תכשיטים, הוא עשה לה גינות עם נחלים הכי יפים, כל זה וכוונת הסטרא אחרא בכל זה: אסתר תהני..

לא יכולה להתמודד עם כל המלחמה לבד

מה הבעיה? קיבלת תכשיט עם יהלומים ואבנים הכי יקרות בעולם, אז מה הבעיה שאסתר תהנה מזה? כוח הסטרא אחרא יודע שברגע שיהודי נהנה מגוי, או מתרבות של גויים או מפיתויים מהסוג הזה, זה מיד נותן כוח לקליפה לשלוט עלינו, כל הכוונה היתה פה להוריד את אסתר אל המקום הזה. תקבלי קצת הנאה מהמקום הזה. אסתר לא יכולה להתמודד עם כל המלחמה הזאת לבד – אז מאיפה יש לה את הכוח ואת ההתחזקות ואת הדעת להילחם? בגלל שהיא היתה בראש השנה באומן, בגלל שהיא היתה באומן אז היא זכתה לקבל את כל ההתחזקות – מאיפה הראייה שאסתר היתה באומן?

צריכות ליפול להסתרות פנים

זה כתוב במגילה: ואת מאמר מרדכי אסתר עשה כאשר היתה באמנה אתו. מכאן זה ראייה מפורשת שמרדכי ואסתר היו באומן. לפני כמה זמן מישהו הקשה עליי: הרי עדיין לא היה אומן. זה באמת קושייה אבל במגילה כתוב שהיא היתה באומן. אמרנו את זה בבדיחותא אבל יש בזה נקודת אמת, ואת מאמר מרדכי אסתר עשה כאשר היתה באמנה אתו – מרדכי זה צדיק האמת. ברגע שהנשמות בכל מיני בחינות צריכות ליפול להסתרות פנים, א“א להתמודד עם ההסתרה הזאת אם אין את ההתקשרות ואת ההתחזקות של הצדיק. מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים לדעת את שלום אסתר ומה יעשה בה – בקבלה בזוהר הקדוש ובעוד
ספרים מובא שיש דבר שנקרא ’אור מה‘ זה אור של חוכמה של דעת ושל התחזקות..

הוא יודע את כל המהלכים וכל התוכניות

-הצדיק מסתובב סביב הנשמות האלה שנפלו להסתרות פנים והוא ממשיך להם ’אור מה‘, אל תתייאשו בכל מה שקורה לכם, הוא נותן להם דעת והבנה איך להתמודד עם זה, ואסתר יודעת את זה. לכן המגילה מדגישה ואת מאמר מרדכי אסתר עשה כאשר היתה באמנה אתו – אסתר מקשיבה למה שהצדיק אומר לה. מרדכי יודע את כל המהלכים ואת כל התוכניות של המן עוד מזמן הסעודה הוא ידע שהכל זה תוכנית של המן ואחשוורוש להכשיל את עמ“י, ואז מרדכי מלמד את אסתר, הוא יביא לך את התכשיטים הכי יפים בעולם והוא יעשה לך חצרות וגינות עם נחלים ומזרקות דברים שלא רואים בכלל – לכאורה יש פה קושייה, איך אסתר יכולה שלא להנאות מדבר כזה? הרי זה דבר טבעי שאם אדם רואה דבר יפה שהוא ייהנה, זה ככה בטבע. הוא נותן לה את היהלום הכי יפה בעולם, אז איך אסתר יכולה לא להנאות מכל זה?

צריכה לא לקבל הנאה מהסטרא אחרא

אסתר צריכה עכשיו לא לקבל הנאה מהסטרא אחרא, אז איך היא עושה את זה? רבי נתן בליקוטי הלכות אומר שפה מרדכי לימד את אסתר את הסוד של המחאה והרצונות. נכון שכשאת תראי את היהלום הכי יפה בעולם, באופן טבעי את תהני מזה, איך את מתקנת את ההנאה הזאת שזה בטבע של האדם להנאות מזה? ברגע שאדם מעלה את זה בדיבור להקב“ה ואומר: אני לא רוצה לקבל שום הנאה מהסטרא אחרא. אבל אתה מקבל. בסדר, אני מקבל כי זה הטבע של האדם, אבל ברגע שאדם מעלה את זה בתפילה וברצונות להקב“ה באותו רגע הוא מבטל את כל הכוח של הסטרא אחרא. כל הכוח של הסטרא אחרא זה ברגע שאנחנו מתחילים להאמין ולהתקשר שיש להם משהו לתת לנו. איך מבטלים את האמונה הזאת, כי באמת זה בטבע של האדם. כשאדם מקבל הנאה, חיות או שמחה מאיזשהו מקום, באופן טבעי הטבע שלנו זה להתקשר עם אותו מקום שנתן לנו את החיות, את השמחה ואת התענוג. רבי נתן כותב שזה אחד היסודות העמוקים של העצה של המחאה. מה המחאה
עושה בעצם? היא מעלה את הטבע אל האמונה. פירוש הדבר שאנחנו מבטלים
את אחיזת הסטרא אחרא שבתוכנו ברגע שאדם עושה מחאה כנגד הדבר הזה.
זה עומק דברי חז“ל על מה שכתוב במדרש אפילו חסיד שבחסידים מכוון להנאתו..

אנחנו לא יכולים לבטל את ההנאה הזאת

-חז“ל אומרים את זה על ישי אביו של דוד המלך שמת בעטיו של נחש. מה כוונת חז“ל? בטבע האדם זה כן להנאות מהעולם הזה, בכל זאת אנחנו בנפש בהמית בגוף ואנחנו לא יכולים לבטל את ההנאה הזאת, אבל מה אנחנו כן יכולים לעשות? להעלות את ההנאה הזאת. איך מעלים את ההנאה הזאת למעלה? ע“י שאנחנו מגלים להקב“ה: אני לא רוצה לקבל שום חיות, שום תענוג, שום אושר
ושום שמחה מהסטרא אחרא. אני רוצה רק לקבל את זה ממך

הס“א נלחמת על בחינת הבת

-אז גם אם אדם קיבל משהו ממציאות העולם, מיד
זה עולה למעלה הדבר הזה, זה מבטל את אחיזת היצר
הרע בנו. בנקודה הזאת מיד הסטרא אחרא נלחמת
על בחינת הבת שזה נקרא בחינת הנוקבא שבתוכנו. תחילת כל המהלך שלהם זה שהסטרא אחרא באה ואומרת
לאדם: יש לי הנאה ותענוג. אם אנחנו מאמינים לזה זה
כבר אחיזה והם כבר מקבלים כוח. זה התוכנית של
המן שהוא ידע שאסתר יהודייה לפי הדעות
שאומרות שהמן ידע שאסתר יהודייה, זאת התוכנית של המן בעצם, להתגבר כנגד עם ישראל. זה צד אחד של הדברים, אבל יש עוד צד של הדברים שהוא בעצם יותר מרוכב ומסובך. החלק היותר מורכב זה למעשה שאלה שחז“ל שואלים והיא מובאת גם בראשונים, במקובלים, בפשט וגם בסוד יש את השאלה הזאת: מה תעשה צדקת זו בחדר משכבו של הערל? זה שאלה עוד הרבה יותר קשה. ידוע שבתוספות יש
שתי תירוצים על הדבר הזה. אישה לא מצווה על גילוי עריות מצד שהיא קרקע עולם

מעולם לא היתה בחדר משכבו של הערל

-ויש עוד תירוץ שהוא למעשה כתוב בזוהר הקדוש אסתר שלחה שדה. זאת אומרת שהיא מעולם לא היתה בחדר משכבו של הערל, ככה ההבנה בדברי הזוהרי ובראשונים שמביאים את דברי הזוהר, לכן לכאורה מצד זה אין לנו בעיה עם חדר משכבו של הערל, כי אסתר באמת מעולם לא היתה בחדר משכבו של הערל, היא תמיד היתה שולחת שדה לאחשוורוש. אבל רבינו האר“י בעץ חיים שער מ“ט
מסביר שם את המושג שנקרא לשלוח שדה, וזה לא כפשוטו כמו שאנחנו מבינים, זה לא שהיא קראה לאיזה שדה ואמרה לה: תתחפשי לדמות שלי ותלכי לאחשוורוש,
זה לא ככה, רבינו האר“י מסביר את כוונת הזוהר שהיא שלחה שדה שזה לא כפשוטו

להכנס לתא עם אדם בעייתי למשך 30 יום

-אומר רבינו האר“י שכל אדם בשעה שהוא בא לעולם הוא מורכב משני חלקים, חלק אחד זה הנשמה. נשמה שנתת בי טהורה, כל בוקר אנחנו מודים להקב“ה על הנשמה הא-לקית שהוא נתן בתוכנו. בוודאי שעצמות האדם זה הנשמה הא-לוקית אבל בשביל הבחירה ובשביל הניסיון בעולם הזה, כשהנשמה באה לעולם היא מתלבשת בנפש בהמית והנפש הבהמית מתלבשת בגוף ואומר רבינו האר“י שהנפש הבהמית והגוף נקרא שד. לכן כ“כ קשה לנו בעולם הזה, כי מצד אחד יש לנו נשמה
א-לקית הכי גבוהה בבריאה, מצד שני יש בתוכנו שד – זה לא פשוט. רק להכנס לתוך תא 30 יום עם איזה מישהו שהוא מאוד-מאוד בעייתי, כמה זה ייסורים. פה זה כל החיים יש את זה בתוכנו, זה נשמה א-לקית שרבה עם השד שבתוכנו, זה כל המלחמות שלנו בעצם בעולם הזה. מסביר רבינו האר“י מה הכוונה שהיא שלחה שדה? מרדכי לימד אותה כוונות בשמות קדושים שהנשמה תצא מהגוף. הנשמה הקדושה שלה יצאה מהגוף, השדה שהיא שלחה זה לא היה שדה אחרת,
זה הנפש הבהמית שלה עצמה עם הגוף שלה הלכה אל אחשוורוש. ברגע שהנשמה הא-לוקית לא נמצאת בשעת העבירה או המעשה, אין לה שום השפעה על הנשמה…

איפה הנשמה של אסתר היתה בזמן הזה?

כל ההשפעה על הנשמה זה רק בשעה שהנשמה משתתפת במעשה אבל ברגע שמרדכי לימד את אסתר כזה מין מהלך רוחני אז באמת הנשמה לא היתה. אם כך שואלים המפרשים איפה הנשמה היתה בזמן הזה? יש כמה דעות, יש דעה שאנחנו לא יודעים איפה היא היתה ויש דעה שהיא היתה בגן עדן תחתון, למדה תורה באחד מהיכלות הנשים. כשהשדה חזרה היא נכנסה בה בחזרה, אבל כל זה לא יוצר פגם בנשמה כי היא באמת לא היתה שמה. ממילא נבין גם את כל העניין של הבעלי תשובה

תוך חודש הוא חוזר בתשובה

-הרי בדור שלנו רוב הבעלי תשובה מוגדרים הלכתית כתינוקות שנשבו, כמעט כל הפוסקים פוסקים את היסוד הזה, ברגע שאדם נולד במקום חילוני וקיבל במסירות נפש את התרבות החילונית, כי הדור שלנו זה דור של מסירות נפש, אז גם את התרבות החילונית קיבלו במסירות נפש, למעשה ברגע שאדם לא יודע כלום, ז“א שאין לו את הנשמה הא-לוקית שלו בתוכו. ברגע שמתחילה להתגלות הנשמה הא-לוקית לכן רואים הרבה פעמים אדם שלפני כמה ימים היה בשיא הצד השני של כדור הארץ ברוחניות שלו, בתאוות ובשיגעונות הכי גדולים, רק קיבל את הניצוץ של הנשמה הא-לוקית וכל הבעיות שלו כרגע בחיים זה למה אני עדיין לא רבי שמעון בר יוחאי. תוך חודש הוא כבר חוזר בתשובה והוא לא מבין איך הוא עדיין לא רבי שמעון בר יוחאי. באמת פה רואים יסוד מאוד גדול, מכיוון שכמעט לא היתה נשמה א-לוקית באדם לפני שהוא התעורר בתשובה, זה הגדר בעצם של תינוק שנשבה, לכן ברגע שמתחילה להתגלות אצלו הנשמה הא-לוקית, ברגע אחד אדם כבר רוצה להיות בדרגה של רבי שמעון בר יוחאי.

לימוד בעיון ואז 7 הקפות סביב הב.מ.וו

זה ההסבר של רבינו האר“י מדוע לא היה שום פגם אצל אסתר בשעה שהיא היתה בחדר משכבו של הערל. אם נתבונן יש פה 2 חלקים – בחדר משכבו של הערל זה בעצם פתר את הבעיה, אבל לגבי שאר הדברים שזה הפיתויים, צריך לדעת שהיצה“ר מפתה אותנו גם בדברים של אהבת העולם הזה, הוא מעצים בתוכנו את אהבת העולם הזה. לפני כמה שנים סיפר לי אברך מקרית-ספר שהוא יצא מהכולל, המרחק עד הבית שלו זה 300 מטר. ליד הבית שלו היתה מכונית ב.מ.וו חדשה עם הניילונים, הכל ניקל. הוא אומר: אני יוצא עכשיו משמונה שעות לימוד גמרא בעיון ולימוד ליקו“מ בעיון, רק יצאתי מהכולל ובלי לשים לב עשיתי שבע הקפות סביב הב.מ.וו…

פה אין עצה ואין תבונה אלא רק מחאה

-צריך לדעת שגם בזה יש בחינה שהיצה“ר תופס אותנו, בהתפעלות מהעניין של העולם הזה, כמובן שפה אי אפשר לשלוח שדים למקום הזה, אחרת אנחנו כל היום נצטרך לשלוח שדים – פה יש את עצת המחאה, פה אין עצה ואין תבונה, אדם לא יכול שלא להתפעל מדברים בעולם הזה, הדרך זה להעלות את ההתפעלות וזה העצה שאמרנו מקודם שרבי נתן כותב שמרדכי אומר לאסתר: תדברי עם השם, תגלי לפניו את הרצונות. את נשמה א-לוקית, את רוצה להנאות ממנו, את לא רוצה להנאות מהעולם הזה. ברגע שאדם עושה את זה הוא מעלה את ההתפעלות ואת ההנאה מהדברים המותרים בעולם הזה, הוא מעלה את זה למעלה, זה המחאה והרצונות. בחדר משכבו של הערל זה היה הבחינה שהיא שלחה שדה, וממילא לא היה שם שום פגם, אבל כל זה באמת זה השלב הראשון, אח“כ היה כבר תהליך ומהלך אחר לגמרי. בג‘ אלפים ארבע מאות וחמש, זה כבר 5 שנים שאסתר מסתדרת עם כל המהלך הזה, ב“ה אין לה שום דבר. ודרך אגב, שאלו מה הדין של הבן שלה, דריוש או כורש, זה היה הבן של אסתר ובאמת הוא גם התיר לבנות את ביהמ“ק השני. רבינו האר“י מסביר שבאמת הוא נולד מאחשוורוש ומהשדה, והיה בו צד טוב מצד זה שזה שדה של אסתר אחרי הכל, זה הנקודה הטובה שהיתה בדריוש ככה רבינו האר“י הקדוש כותב.

רש“י, פרקי דרבי אליעזר והמדרש רבה

כל זה היה למעשה עד גזירת המן, אם נתבונן קצת נראה איך היה כל המהלך של גזירת המן. בחז“ל בראשונים ובאחרונים דנים הרבה איך היה הסדר המדויק של המאורעות שכתובים במגילה. אנחנו נגיד את הסדר לפי השיטה העיקרית בזה, רש“י מביא את זה ובפרקי רבי אליעזר הוא מביא כמעט לגמרי את השיטה הזאת, ובמדרש רבה משמע שזה כשיטה הזאת, יש כמה שיטות בדבר הזה, אנחנו מדברים על סדר הזמנים והמאורעות שהיו במגילה…

בי“ד בניסן בזמן שריפת חמץ

במגילה כתוב במפורש שבי“ג בניסן המן הטיל פור, יצא לו י“ג באדר. ז“א שהטלת הפור היתה בי“ג בניסן ואז זה יצא לעוד 11 חודשים. באותו יום הוא כבר ניגש לאחשוורוש: ישנו עם אחד מפוזר ומפורז בין העמים, א-לוקיהם של אלה ישן. הוא הצליח לשכנע את אחשוורוש. כתבו את האיגרות הראשונות להשמיד להרוג ולאבד, חתומות בטבעת המלך והשליחים כבר יצאו לדרכם, כל זה היה בי“ג בניסן. אסתר לא ידעה מזה אבל מרדכי שלח לאסתר את התך שיגיד לה מהגזירה הזאת ושתלך לאחשוורוש, זה היה בי“ד בניסן בבוקר, בזמן של שריפת חמץ. ותתחלחל המלכה מאוד. אסתר אמרה להתך, תלך למרדכי ותגיד לו איך אבוא אל המלך אשר לא כדת, לא נקראתי אל המלך 30 יום. מרדכי ענה לה: את ובית
אביך תאבדו ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות. אסתר הבינה שהיא חייבת ללכת

איזה שמחה ואיזה תענוג לשמוע את עמ“י

-אסתר אומרת למרדכי: וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים לילה ויום גם אני ונערתי אצום כן ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת וכאשר אבדתי אבדתי. מתי נתחיל הצום? לפי הדעה המרכזית בחז“ל בי“ד בניסן התחיל הצום, יוצא מפה חידוש עצום שזאת הפעם היחידה בהיסטוריה שחכמים ביטלו את ליל הסדר. כל יהודי שושן באותה שנה לא קיימו אל ליל הסדר. במדרש כתוב שזה עורר דין מאוד קשה על המן. כתוב בזוהר שבשעה שעמ“י יושב בליל הסדר ומספר על יציאת מצרים, הקב“ה אומר למלאכים בוא נלך ונשמע איך בניי משבחים אותי. המלאכים באים ואומרים להקב“ה, איזה שמחה ואיזה תענוג זה לשמוע את עמ“י משבח אותך על כל יציאת מצרים. המלאכים שהלכו לשושן אמרו להקב“ה: שמענו כל בכייה. אמר להם הקב“ה: אולי זה הכבשים ששוחטים לליל הסדר? אמרו לו: זה תינוקות של בית רבן..

אחרי המשתה המן יצא שמח וטוב לבב

הקב“ה אמר למלאכים: למה תינוקות של בית רבן בוכים? הקב“ה עושה כביכול הוא לא יודע. אמרו לו המלאכים: הם בוכים כי יש את הגזירה של המן. כתוב במדרש שהקב“ה אמר למלאכים: המן ביטל להם את ליל הסדר? אם כך פה תהיה נפילתו. כל זה היה בליל ט“ו בניסן, לפי הדעה הזאת בט“ו בבוקר אסתר הלכה פעם ראשונה לאחשוורוש, ואז היא הזמינה אותו ואת המן למשתה באותו יום. אחרי המשתה המן יצא שמח וטוב לבב, הוא ראה את מרדכי, בא הביתה וסיפר את זה לאשתו וליועציו ואוהביו, היו לו 365 יועצים לפי ימות החמה, כל יום היה לו מכשף אחר. ואז זרש אמרה לו: תעשה עץ ועכשיו תתלה אותו. בין ט“ו לט“ז זה כל הסיפור שבלילה ההוא נדדה שנת המלך. בט“ז בניסן היה המשתה השני של אחשוורוש והמן עם אסתר, באותו יום כבר תלו את המן. יש חשיבות גדולה לדעת את כל סדר התאריכים. השאלה הראשונה שמתעוררת: כתוב שאסתר שמעה ממרדכי שאומר לה לכי לאחשוורוש ותנסי לבטל את הגזירה. מה אסתר אומרת לו? ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת וכאשר אבדתי אבדתי – זה מובא במסכת מגילה בדף ט“ו רש“י מסביר

עכשיו את הולכת ואם הוא ירצה תתרצי

אסתר אמרה כמו שנאבדתי מבית אבא עכשיו אני נאבדת ממך. למה? כי מרדכי היה בעלה של אסתר ועכשיו אם יהיה איסור עם אחשוורוש הוא יאסור אותה ואז היא תהיה אסורה על מרדכי. פה מתעוררת שאלה גדולה: הרי את כבר חמש שנים נמצאת אצל אחשוורוש ועד עכשיו היה פתרון לבעיה, שלחת במקומך שדה, למה עכשיו את מתעוררת להגיד כאשר אבדתי אבדתי? הרי מרדכי לימד אותך כוונות לשלוח שדה במקומך. יש כמה תירוצים. התירוץ המרכזי שזה עומק השליחות של מרדכי שאמר לה: עכשיו את לא שולחת אליו שדה, ואם הוא ירצה תתרצי לו, את ולא שדה. שואלים למה? מכיוון ששדה לא תפייס את אחשוורוש שיבטל את הגזירה, לכן פה צריך באמת את הנשמה הא-לוקית של אסתר שתהיה בתוך המאורעות האלה כדי לפייס את אחשוורוש ועל זה אסתר אמרה כאשר אבדתי אבדתי

כל הדרך היתה מלאה טומאה נוראית..

הלכה למעשה זה לא קרה כי הקב“ה שומר רגלי חסידיו, כתוב בזוהר הקדוש שהקב“ה לא נתן שזה יקרה אבל אסתר לא ידעה אז היא אמרה: אם ירצה, ירצה, אני חייבת להתרצות אליו, ועל זה אסתר אמרה כאשר אבדתי אבדתי. הדבר הזה לא קרה אבל בעומק הדבר מרדכי שלח את אסתר עכשיו שהיא תלך ברצון אל אחשוורוש. אם נתבונן בנקודה הזאת, אסתר הלכה, וכאשר היא הגיעה לחצר בית המלך הפנימית כתוב במדרש שהיה שם שביל מלא צלמים של ע“ז. בזוהר הקדוש כתוב שהיו שם כישופים וכל הדרך היתה מלאה טומאה נוראית של ע“ז, צלמים, כישופים ועוד הרבה דברים לא נעימים. כתוב שכשאסתר נכנסה הסתלקה ממנה רוח הקודש, למה? מה את הולכת למקום כזה? אסור ללכת למקום כזה, זה מקום טמא. מה עשתה אסתר כשהיא ראתה שהסתלקה ממנה רוח הקודש? היא התחילה לצעוק להקב“ה: א-לי א-לי למה עזבתני? שואל רבינו האר“י הקדוש למה היא צעקה פעמיים א-לי? מסביר שהשם א-ל זה שם של חסדים ורחמים ויש רחמים פשוטים ויש רחמים גדולים. אומר רבינו האר“י שהיא צעקה לרחמים הגדולים, היא אמרה שכאן לא יעזור הרחמים הפשוטים. פה סיעתא דשמייא רגילה לא
תעזור, למה? היא הרגישה את גודל הטומאה שיש במקום הזה והיא הבינה
שהיא חייבת לבטל את זה ע“י ההתגלות של הרחמים הגדולים, ברחמים פשוטים אי אפשר לבטל את זה. ואז הקב“ה עשה את הנס ובאמת היה לה את הרחמים הגדולים

יש כאן בעצם סתירה מאוד מאוד גדולה

אם נתבונן עכשיו מה קרה? ’ותעמד בחצר בית המלך הפנימית נכח בית המלך והמלך יושב על כסא מלכותו בבית המלכות נכח פתח הבית, ויהי כראות המלך את אסתר המלכה עמדת בחצר נשאה חן בעיניו ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב אשר בידו ותקרב אסתר ותגע בראש השרביט, ויאמר לה המלך מה לך אסתר המלכה ומה בקשתך עד חצי המלכות וינתן לך‘. איפה אסתר עומדת בפשט של הדברים? באחד ממרכזי הטומאה הכי גדולים בעולם, המדרש אומר שהכל זה ע“ז וכישופים. באמת היא עומדת במקום הכי טמא רק שהיה לה נס גדול שהוא הושיט לה את שרביט הזהב. מצד שני אם אנחנו מתבוננים כלל איך ללמוד את סיפור המגילה: כל מקום שכתוב מלך לדרוש את זה גם על מלכו של עולם, ז“א שאין מדרש יוצא מדי פשוטו, קודם כל היא היתה כפשוטו מול אחשוורוש אבל בפנימיות צריך לדרוש את זה על הקב“ה ז“א שאנחנו יכולים לקרוא את כל הפסוקים האלו על הקב“ה ’ותעמד בחצר בית הקב“ה הפנימית נכח בית הקב“ה והקב“ה יושב על כסא מלכותו בבית המלכות נכח פתח הבית, ויהי כראות הקב“ה את אסתר המלכה עמדת בחצר נשאה חן בעיניו ויושט הקב“ה לאסתר את שרביט הזהב אשר בידו ותקרב אסתר ותגע בראש השרביט, ויאמר לה הקב“ה מה לך אסתר המלכה ומה בקשתך עד חצי המלכות וינתן לך. בפנימיות יש כאן בעצם לכאורה סתירה
מאוד מאוד גדולה מהפשט. בפשט היא נמצאת בבית הצלמים, בדרש היא נמצאת במקום הכי קדוש בעולם, איך זה מסתדר? האם אפשר לסדר את הפשט עם הסוד?

השכינה חזרה ברחמים גדולים לאסתר

שתי הדברים מאוד רחוקים זה מזה. רבי נתן כותב יסוד נפלא עצום ונורא מאוד: באמת בפשט אסתר בבית הצלמים, ונשים לב שעכשיו היא באה מרצונה. נשאל: באמת היא באה מרצונה למקום הזה? היא לא רוצה לבוא למקום הזה, זה נראה שהיא רוצה כי היא באה מיוזמתה, אבל למה זה לא רצונה? כי מרדכי כפה עליה ללכת למקום הזה, אז זה בכפייה של הצדיק, רק זה נראה כאילו זה ברצונה לבית הצלמים, זה הפירוש הפשוט ואין מקרא יוצא מידי פשוטו. אבל אומר רבי נתן מה אסתר מרגישה עצם זה שהיא צריכה להיות במקום הזה? ראינו קודם שהיא צועקת להקב“ה: א-לי א-לי למה עזבתני? לא רק שהצדיק כפה עליי ללכת למקום הזה, עוד השכינה הסתלקה ממני? אז באמת השכינה חזרה ברחמים גדולים לשרות על אסתר.

אני נשמה א-לוקית וחלק א-לוק ממעל

אומר רבי נתן שאם משמיים מסובבים לאדם סיבות שיהיה במקום לא טוב ובאמת גלוי וידוע לפני הקב“ה שהוא לא רוצה להיות במקום הזה וזה כואב לו שהוא נמצא במקום הזה ואדם צועק להקב“ה: למה אני הגעתי לפה?? א-לי א-לי למה עזבתני? באמת בחיצוניות הוא במקום לא טוב, אבל בפנימיות באותו רגע הנשמה שלו פועלת את הפעולה הכי גדולה. כשיהודי כואב לו שהוא במקום לא טוב באותו רגע  הוא פועל את הפעולה הכי גדולה, וזה סוד שרביט הזהב שהמתיק את כל הדינים מעם ישראל. היסוד של הדבר זה שנראה כלפי חוץ שאסתר באה ברצונה וביוזמתה ובפנימיות כואב לה. מה עומק הכאב של א סתר? אני נשמה א-לוקית ואני חלק א-לוק ממעל, מה לי ולהיות בבית הצלמים? מה לי ולטומאה הזאת?
כתוב בספרים דבר נורא מאוד, כשמשמיים מסובבים שיהודי
יגיע לבית הצלמים הכוונה למקומות לא טובים, וזה כואב לו והוא צועק את הצעקה הזאת, זה פועל לבטל את קליפת עמלק בשורש שלה.