בתחילת פרשת וירא מובא המעשה על שלושת המלאכים שבאו לבקר את אברהם אבינו, בהתחלה אברהם לא ידע שהם מלאכים אלא הוא חשב שהם ערבים, חלק מהמפרשים אומרים שהם היו נראים כישמעאלים אבל באמת זה לא ברור, איך היו ישמעאלים בעולם? הרי ישמעאל היה בן 13, אז בוודאי שהוא עדיין לא הוליד את הישמעאלים בעולם. בפשטות צריך להגיד שהם התנהגו כמו שישמעאלים עתידים להתנהג, אבל בוודאי שהם לא היו ישמעאלים. רש“י אומר ערבים, הכוונה לבדואים..
אבק שברגליים זה ע“ז?!
ערבים הכוונה לאנשים שמתגוררים במדבריות ועוברים ממקום למקום – זה היה המחשבה הראשונה של אברהם אבינו. אברהם אבינו מזמין אותם, בשלב שהוא עדיין חושב שהם ערבים הוא אומר להם ’יקח נא מעט מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ‘, אנחנו רואים שאברהם אבינו מארח אותם בכבוד גדול ובמסירות נפש אבל קודם כל הוא אומר להם שירחצו את הרגליים קודם – מדוע הוא כ“כ הקפיד על זה? רש“י אומר ’כסבור שהם ערביים, שמשתחוים לאבק רגליהם‘, באותם זמנים לא היו רכבים והיו הולכים ברגל והיה מצטבר ברגליים אבק והם היו משתחווים לזה וזה היה העבודה הזרה שלהם, ככה רש“י אומר. המפרשים מיד שואלים את השאלה ועם מעט התבוננות גם אנחנו מעוררים את השאלה הזאת: איזה מין עבודה זרה זאת? אנחנו מבינים שהבסיס של העבודה זרה זה שקר, טעות וכוח של טומאה אבל עם כל-זה היה להם חוכמות אז איזה מין דבר זה להשתחוות לאבק שעל הרגליים, איזה היגיון ומחשבה יכול להיות בלעשות את האבק שהצטבר על הרגליים לעבודה זרה? לכאורה זה נראה הדבר הכי מוזר בעולם, ונזכיר שבדורות שלהם היה להם השגות וחוכמות מאוד-מאוד עמוקות וגבוהות בענייני העבודה זרה, דיברנו על זה קצת בעניין של דור הפלגה, הם ידעו שמות קודש וייחודים
יעקב אבינו נלחם עם השר של עשיו
נתבונן קצת ונתעמק בדבר הזה כי יש פה יסודות מאוד-מאוד עמוקים מה זה האבק הזה שבכפות הרגליים אבל לפני שנכנס לזה נסתכל קצת בעוד מקורות שבהם
מוזכר העניין של האבק, בפרשת וישלח מוזכר העניין של האבק ’ויאבק איש עמו עד עלות השחר‘, רש“י אומר ויאבק מלשון אבק והוא מביא את המדרש הידוע בב“ר שאומר שיעקב אבינו נלחם עם שרו של עשיו והם העלו אבק בכפות רגליהם עד כיסא הכבוד. המילה מאבק גם היא מלשון אבק. יש עוד כמה מקומות שאנחנו מוצאים את המילה הזאת, מקום נוסף שזה מובא זה פרקי-אבות בפרק א‘ משנה ד‘:
אבק מהמאבק..
’יהי ביתך בית ועד לחכמים, והוי מתאבק בעפר רגליהם‘, בפשטות זה תקבל מהאבק שלהם. יש עוד מקום במדרש רבה שיר השירים שמביא פסוק משיר השירים ’מי זאת עלה מן המדבר כתימרות עשן מקטרת מור ולבונה מכל אבקת רוכל‘, אומר המדרש: מור זה אברהם אבינו, לבונה זה יצחק, מכל אבקת רוכל זה יעקב אבינו, אומר המדרש שיצחק קיבל את כוחו, תורתו וקדושתו מאברהם אבינו אבל יעקב אבינו כל התורה שלו וכל הזכות של עמ“י זה נמשך מאותו אבק שהוא נאבק עם המלאך, משמה כל הכוח של יעקב אבינו, לא כמו יצחק..
האבק מהמעשה מחיגר
יצחק אבינו קיבל את זה מאברהם ואילו יעקב אבינו לא קיבל את זה מיצחק אלא הוא קיבל את זה מאותו מאבק והתמודדות שהוא התמודד עם המלאך – אבקת רוכל זה מלשון אבק, זה מדבר על אותו מאבק שהוא התמודד עם המלאך שזה שרו של עשיו. יש עוד הרבה מקומות שמוצאים את העניין של האבק אבל אנחנו נקצר בזה ונראה עוד מקום שזה מובא. בסיפורי מעשיות יש סיפור שרבינו סיפר שנקרא ’המעשה מחיגר‘, זה סיפור ארוך מאוד עם הרבה פרטים, מסופר שם שהחיגר שמע שיחה בין החמה ללבנה. הלבנה התלוננה בפני החמה ואמרה שיש לה חולשה ברגליים, הלבנה הסבירה לחמה שרגליה חלשות מכיוון שיש שדים שיונקים לה את הכוחות לכן יש לה חולשה ברגליים – כאן אנחנו יכולים לראות כיוון לרמז מה הכוונה שרגליה חלשות וזה מה שכתוב: רגליה יורדות מוות, שמה רבינו מרמז על כל עניין יניקת-החיצונים והסטרא אחרא מנשמות ישראל והשכינה. אומרת החמה ללבנה: אם זה הבעיה
שלך יש רפואה לזה, יש דרכים. יש דרכים שצדיקים
הולכים בה ויש דרך שרשעים הולכים בה ויש דרך
שאפיקורסים הולכים בה, ויש דרך שצדיקים שמקבלים על עצמם ייסורים הולכים בה
צדיקים שמקבלים על עצמם ייסורים
החמה אומרת ללבנה שההבדל בין כל דרך לדרך זה באבק שיש באותה הדרך. יש אבק שמי שדורך עליו נהיה צדיק ויש אבק שמי שדורך עליו נעשה אפיקורס, יש אבק שנעשים רשעים ויש אבק שצדיקים שמקבלים על עצמם ייסורים הולכים שמה, מכיוון שהם מקבלים על עצמם ייסורים יש להם חולשה ברגלים שלהם
ואז הקב“ה מפזר אבק מיוחד בשביל הצדיקים האלה ומי שדורך עליו מיד
מתרפא ברגליים שלו. החמה אומרת ללבנה: תלכי בדרך הזאת ותקחי מהאבק של הצדיקים שמקבלים על עצמם ייסורים, שימי את זה על הרגליים שלך ומיד תתרפאי
להכל יש שורש רוחני שמחיה אותו
אנחנו רואים שהמושג ’אבק‘ חוזר בכמה וכמה מקומות – צריך קצת להכנס לעומק העניין כי בוודאי שכל המקורות האלה מלמדים אותנו שלמעשה יש פה עניין מאוד-מאוד עמוק בנושא הזה שנקרא האבק. המקור של הדברים זה בזוהר הקדוש פרשת וישלח שם הזוהר מתחיל לפתוח את זה ועפ“י דברי הזוהר יש הרבה ספרים שכתבו את כל הנושא של האבק, בין הספרים זה ’אור התורה‘ של הרבי מחב“ד שמאריך בנושא הזה של האבק, יש ספר נוסף שנקרא ’קהילות יעקב‘ של ר‘ יעקב קאליש שגם מביא את הנושא הזה באריכות. הזוהר בפרשת וישלח אומר שהאבק של המאבק של יעקב אבינו והמלאך זה מרמז על מה שנקרא הנוקבא דסטרא אחרא או נוקבא דתהומא רבא – מה כוונת הזוהר שאומר שהאבק הזה מרמז על נוקבא דסטרא אחרא? ידוע שהפנימיות של התורה מלמדת אותנו יסוד מאוד גדול: אין לנו דבר גשמי בעולם שלנו שאין לו שורש רוחני, ורמז לדבר זה מה שחז“ל אומרים: אין לך שום עשב שאין לו מלאך שאומר לו גדל, המקובלים מסבירים שהמלאך הזה זה
הכוח הרוחני הממונה על העשבים, חז“ל נתנו לנו דוגמא בעניין העשבים אבל בעצם כל מציאות הבריאה וכל דבר גשמי בעולם שלנו יש לו שורש רוחני שמקיים אותו..
הנוקבא דקדושא והנוקבא דקליפה
צריך לדעת שלכל דבר בעולמינו יש שורש רוחני שמחיה את הדבר, ברגע שאותו שורש רוחני נחלש, משתנה או מתגבר, מיד חייב להיות שינוי בדבר הגשמי, אם אנחנו רואים כלי נשבר צריך לדעת שזה לא בגלל שמשהו גשמי בעולם הזה גרם לו להישבר, אלא השורש הרוחני שלו השתנה אז מיד הוא נשבר. ישנם שני מושגים שעליהם נאמר זה לעומת זה עשה א-לקים, אחד זה מושג בקדושה שנקרא בזוהר ובקבלה מלכות דעולם האצילות או השכינה הקדושה וזה שורש נשמות ישראל, לעומת זה כנגד המלכות שנקראת נוקבא דקדושה יש את הנוקבא דסטרא אחרא, מה הם המושגים האלו? למעשה כמעט כל המציאות של העולם, בפרט של עמ“י ושל כל אחד מאתנו באופן פרטי, עומד על המושג הזה שנקראת נוקבא דקדושא וכנגד זה יש את הנוקבא דקליפה.
המציאות של החלל הפנוי
בתחילת הספר ’עץ חיים‘ של רבינו האר“י הקדוש כאשר הוא מתאר בהתחלה את כל סדר בריאת העולם בעומק ובפנימיות אזי הוא אומר שכאשר עלה ברצונו של הקב“ה לברוא את העולם אזי הפעולה הראשונה שהוא עשה זה לצמצם את האור לצדדים ואז נקרא מציאות שנקראת ’החלל הפנוי‘, כמובן שהדברים מאוד עמוקים ואין הדברים כפשוטם אבל נתבונן קצת בעומק הדברים, למעשה הקב“ה יצר את כל מציאות העולם עד שיבוא משיח צדקנו והמציאות הזאת נקראת מציאות של חיסרון. כל עוד אנחנו נמצאים בעולם הזה אנחנו תמיד נמצאים במצב של חיסרון
זה מסוכן להיות במצב של חיסרון..
מה חסר לנו? חיות, שמחה, למלא את הלב בהרגשה וכן הלאה. תמיד האדם נמצא פה במצב של חיסרון, ממצב האכילה אנחנו יכולים ללמוד על המצב הרוחני שלנו: אדם רעב, הוא אוכל ואז הוא שבע, לכמה זמן זה מועיל? תלוי כמה הוא אכל אבל לכל היותר 6 שעות, אחרי 6 שעות הוא שוב רעב ושוב רוצה לאכול – המציאות הזאת שכל הזמן מתחדש בתוכנו החיסרון של האכילה, מכאן נלמד שזה גם ברוחניות, אנחנו תמיד נמצאים במצב של חיסרון רוחני וכל אדם בהכרח תמיד יחפש איך למלא את החיסרון הזה כי האדם לא יכול לסבול את המצב של החיסרון הרוחני. באמת המצב הכי מסוכן בלב ובנפש האדם זה להיות במצב של החיסרון, אם נסגור אדם בחדר ולא נשמיע לו קולות ולא ניתן לו איזה חיות או איזה גירוי מאיזה מקום הוא יכול להשתגע, זה מסוכן מאוד וזה שחז“ל אומרים שהשעמום מביא את האדם לשיגעון
בבוקר יש התחדשות של החסרונות
המציאות שלנו זה מציאות של חיסרון וגם אם עכשיו אנחנו נמלא את החיסרון אז החיסרון תמיד יתחדש, כמו באכילה, אדם קיבל איזה שמחה או חיות מאיזה דבר, לכל היותר זה יספיק לכמה שעות או במקרה הטוב עד מחר בבוקר אבל לא יותר מזה. אדם קם בבוקר עם ההתחדשות של כל החסרונות שלו – מדוע זה כך? מכיוון שכך הקב“ה ברא את העולם מכיוון שהקב“ה רצה שיהיה לנו עבודה ובחירה במציאות
של העולם שלנו, הבחירה בעצם מבוססת על מציאות החיסרון – אז היסוד הראשון הוא שיש חיסרון, לאחר מכן הקב“ה ברא באופן כללי שתי צינורות ודרכים
עיקריים איך למלא את החיסרון הזה, צינור אחד זה צינור הקדושה והצינור השני
זה נקרא הצינור של הסטרא אחרא או הטומאה וזה לעומת זה עשה א-לקים,
לכן אנחנו תמיד נמצאים במצב של עבודה, בחירה ובירור מאיפה אנחנו ממלאים
את החיסרון שלנו וזה לא דבר פשוט מכיוון שלא קל למלא את החיסרון
מצד הקדושה ואילו היצר הרע נקרא ’מזומן‘, הוא מביא לנו את הכל רוצים במהירות.
מה מניע את האדם ואת האנושות?
יש בתוכנו תמיד את החיפוש איך ממלאים את החיסרון וצריך לדעת כלל מאוד גדול: כל כדור הארץ, 7 מיליארד אנשים מסתובבים סביב הנקודה הזאת, מחפשים איך למלא את החיסרון, אדם נוסע לטיול בהודו כי הוא מקווה שהוא יקבל שם חיות למלא את החיסרון שלו, אדם הולך לאיזה מסיבה כדי למלא את החיסרון שלו – למעשה כל דבר שאדם עושה זה כדי למלא את החיסרון מכיוון שזה הכוח הבסיסי ביותר שמניע את האדם ואת האנושות, גם אם אנחנו לא שמים לב ולא מודעים לזה, בנפש האדם יש מצב שהוא לא יכול לסבול את המצב של החיסרון, הוא חייב למלא את החיסרון, למעשה זה יוצר את מציאות הבחירה. כדי שיהיה בחירה הקב“ה ברא את 2 הבחינות והבחינה שמשלימה לנו את החיסרון שלנו זה מה שנקרא בספרי המקובלים מידת מלכותו של הקב“ה, כמו שמלך או מנהיג מתגלה לעם, כך גם הקב“ה מתגלה אלינו במידת המלכות שלו ומשלים לנו את החסרונות שלנו ויש 2 דרכים כלליות, הקדושה והטומאה
נמצא במאבק והתמודדות
בוודאי שנשמה יהודית מצד הפנימיות שלה רוצה להשלים את רק מצד הקדושה רק הבעיה היא שהרבה פעמים זה קשה ומאמץ מצד הקדושה. מצד הקדושה זה תורה, תפילה התבודדות, התקשרות עם הצדיק, מצוות ומעשים טובים – ברגע שאדם עוסק בזה הוא ממלא את עצמו מצד הקדושה, הבעיה בזה שהרבה פעמים יש חסימות וקשיים להתחבר עם המקום הזה, וברגע שקשה לאדם לקבל את זה יש לנו ניסיון ללכת ולקבל את זה ממקום אחר ושם אמרנו שזה יריד מזומן, שם הדוכנים פתוחים, לכן אנחנו נמצאים במאבק והתמודדות מאיפה אנחנו משלימים את החיסרון שלנו ונשמות ישראל בתוך העולם שלנו תמיד נמצאים בהתמודדות הזאת..
עפר = אין לנו שום דבר מצד עצמנו
גם אם אדם צדיק גדול והוא יצא מהתאוות הגשמיות של העולם הזה, גם שם
יש מאיפה להשלים את החסרונות, למשל אצל צדיק גדול היצה“ר מציע את הפיתויים שלו בכבוד, גאווה וכן הלאה והוא מתחיל לקבל חיות מהמקום הזה – כתוב בספרים הקדושים שכל עוד אנחנו בעולם הזה, לעולם יש לנו התמודדות,
גם במדרגות רוחניות גבוהות יש את ההתמודדות הזאת – אומר הזוהר הקדוש בפרשת וישלח ששתי הבחינות האלה הם מתגלות בעולמינו, העפר זה נקרא מלכות דקדושה, כי התעוררות החיסרון בנפש זה שאדם מרגיש ’אין לי שום דבר מצד
עצמי, אני צריך שמישהו ימלא אותי‘ כך גם העפר, הוא דומם ואין לו שום דבר
מצד עצמו, כי זה מרמז על המציאות שאנחנו מרגישים שאין לנו שום דבר מצד עצמנו..
מה צומח מההשתוקקות לקדושה?
כשההשתוקקות שלנו לצד הקדושה זה נקרא מידת העפר, לכן העפר אין לו שום דבר מצד עצמו אבל שימו-לב, הכל בא מהעפר והכל שב אל העפר. כשאדם משתוקק לצד של הקדושה והוא מרגיש שהוא חסר, זה כמו העפר שאין לו שום דבר אבל הכל צומח מן העפר, העפר מצמיח את כל צומח, כל הבריאה זה על העפר, כולנו הולכים על העפר ואנחנו בונים את הכל על העפר וכל הצומח הוא מהעפר, אומר הזוהר הקדוש שזה מרמז על המציאות הזאת שאדם מרגיש את החיסרון שלו כמו העפר שיודע שאין לו שום דבר מצד עצמו, אבל אם ההשתוקקות היא לקבל את זה מהצד של הקדושה אז הכל יצמח מההשתוקקות הזאת, כמו שהעפר מצמיח את הכל ככה הרצונות שלנו לקבל מצד הקדושה יצמיחו את כל המציאות שלנו – כשאדם
מרגיש שהוא חסר והוא משתוקק לקבל את זה מצד הקדושה כמו העפר, אומר הזוהר הקדוש שכל מה שיהיה איתך בזמן הקרוב כל זה בא מההשתוקקות הזאת..
ההשתוקקות שלך תצמיח בניינים!
פירוש הדבר הוא כמו שהעפר מצמיח את כל הצומח בבריאה, ככה ההשתוקקות שלך תצמיח עכשיו בניינים ודברים נפלאים מאוד מצד הקדושה, פתאום האדם יתחיל ללמוד ולהתחזק – השורש של כל ההשפעות הטובות זה הכל מההשתוקקות, לכן כל כמה זמן מחזירים אותנו להשתוקקות כדי להצמיח עוד בחינה חדשה זה סוד העפר
לעפר יש עוד בחינה שזה אבק הדרכים – הזוהר הקדוש מסביר מה ההבדל בין עפר לאבק, עפר מצמיח את הכל ואבק לא מצמיח שום דבר, א“א להצמיח שום דבר מהאבק וזה רומז על זה שההשתוקקות של האדם פונה לכיוון היצה“ר, הכוונה לקבל את החיות מהיצה“ר. ברגע שאדם מקבל את זה מצד היצה“ר, כמו האבק, שום דבר טוב לא קורה מזה, שום דבר לא צומח מזה. אתה לא יכול לבנות או להצמיח משהו מהאבק. כמו שהאבק זה הדבר הטפל אומר הזוהר הקדוש שכך גם ההשתוקקות שלנו לתאוות העולם הזה לא יצמיחו שום דבר, ולא רק זה אלא אומר הזוהר הקדוש שכל חורבן העולם אם זה באדם הפרטי
שאנחנו מרגישים שמתמוטט לנו כל מיני דברים בחיים
ואם זה בכלליות, שורש הדבר של כל זה מהשתוקקות
של האדם לקבל את החיות מצד המקום הזה וזה מאוד מטעה ומאוד קשה לברר את זה כי ברגע שאדם משתוקק למלא את החיסרון שלו אז היצה“ר מיד נותן לו איזה חיות..
הרבה הסתרות ומניעות
היצה“ר נותן לאדם תחושה כזאת כאילו יש אצלו באמת איזה חיות, ובאמת כשאדם הולך אחרי זה מצמיח אצת
כל החורבן של העולם, לכן העפר והאבק זה לעומת זה עשה א-לקים, זה המלכות דקדושה וזה המלכות דסטרא אחרא וזה מתגלה בכוחות הנפש שלנו בעניין ההשתוקקות, כשאנחנו זוכים להעלות את הכיסופים ואת הרצונות שלנו לקדושה, זה קשה ויש הרבה הסתרות ומניעות אבל שכשאנחנו זוכים להעלות את
זה לשם, צריך לדעת שעם כל הקשיים, כל הצמיחה וכל הבנייה באה מהנקודה הזאת
יצחק קיבל מאברהם ויעקב מהמאבק
כשאנחנו מפנים את זה לכיוון היצה“ר משם בא כל חורבן העולם הן בכלל והן בפרט, אומר הזוהר הקדוש ’ויאבק איש עמו עד עלות השחר‘ מלמד שבא הס“מ עם הנוקבא שלו, אנחנו לא יכולים לתאר לעצמנו מה יעקב אבינו עבר באותו לילה, כל המלחמות וכל המאבקים של כל נשמות ישראל היו באותו לילה עם יעקב אבינו – כ“כ גדולה היתה מעלתו של אברהם אבינו באותו לילה, לכן זה מה שאומר מדרש רבה בשיר השירים ’מכל אבקת רוכל‘, הוא בנה את כל קומת הקדושה באותו לילה, לכן הוא גם לא צריך לאברהם ויצחק כמו שאומר המדרש. יצחק קיבל את הקדושה והתורה מאברהם ויעקב קיבל את זה מאותו מאבק של אותו לילה שהיה כ“כ גבוה..
למה יעקב אבינו צריך להילחם על זה?
נשאלת השאלה: מדוע הס“מ בחר להילחם עם יעקב אבינו דווקא באותו לילה? אומר רבינו האר“י הקדוש בספר שנקרא ’ספר הליקוטים‘ שבאותו לילה יעקב אבינו נכנס למאבק איתו על האבק – אמרנו שאבק זה יצה“ר וס“א אז למה יעקב אבינו צריך להילחם על זה? תילחם להרחיק את זה – אומר רבינו האר“י הקדוש שבאותו לילה יעקב אבינו נכנס למלחמה עם הס“מ על האבק – יש עניין להילחם להתרחק מהמקום הזה אבל איזה עניין יש להיכנס עם האבק ולהילחם עליו? אומר רבינו האר“י הקדוש שבסוד האבק יש 2 דברים, באותו לילה יעקב אבינו נכנס למאבק על כל הנשמות שיפלו בסוד האבק, הנשמות שנפלו לעומק תאוות העולם הזה, על זה יעקב אבינו נכנס למאבק. דבר נוסף זה שיש באותו מקום ניצוצות קדושה ויעקב אבינו נכנס למאבק על המקום הזה. הס“מ אמר ליעקב אבינו: הכל לקחת ממני, גם את זה אתה רוצה לקחת לי? זה החיות שלי. נשמות ישראל זה החיות של הס“מ..
אתה לקחת ממני את כל הנשמות
הס“מ אמר ליעקב אבינו: אתה לקחת ממני את כל הנשמות עכשיו גם את הנשמות שהפלתי בסוד הנוקבא דתהומא רבא גם אותם אתה רוצה לקחת ממני? מתי יעקב אבינו לקח את הנשמות מהס“מ? אומר רבינו האר“י וזה מובא בזוהר הקדוש שכל העשרים שנה שיעקב אינו היה אצל לבן. יעקב אבינו ראה שנשמות ישראל נפלו לאן שנפלו והוא הלך ללבן כדי להוציא את כל הנשמות, הדבר הראשון שהוא הוציא מהס“מ זה לאה ורחל בלהה וזלפה, קודם כל זה האימהות אח“כ הוא מוליד את 12 השבטים, השורשים של כל נשמות ישראל זה השבטים, ע“י ההולדה שלהם בקדושה הוא הוציא אותם מידי הס“א והביא אותם לקדושה, אבל מה עם שאר נשמות ישראל? איפה רואים שיעקב אבינו פעל להוציא אותם? אומר רבינו האר“י הקדוש שהוא הוציא אותם בסוד הכבשים, מה שכתוב כל העניין עם העקודים, נקודים וטלואים -כל מה שיעקב אבינו עשה עם המקלות זה היה כדי להוציא את נשמות ישראל..
הישמח משה הוא מעשר
אומר המדרש שליעקב אבינו היה 60 ריבוא כבשים שזה כל הדור של נשמות מצרים, כל השורשים של כל הדורות היו בסוד הכבשים של יעקב אבינו. יש סיפור ידוע על הרבי הראשון של סאטמאר ’הישמח משה‘ שמובא בהקדמה לאחת המהדורות של הישמח משה וכך הוא מספר
שיום אחד הראו לו את כל הגלגולים שהוא היה בעולם, הראו לו שהוא היה במדבר בזמן מחלוקת קרח ועדתו על משה רבינו, אז שאלו אותו התלמידים: רבינו, מה עשית במחלוקת? הוא אמר: הייתי נמנע. שאלו אותו: אתה היית נמנע?? איך יכול להיות? הוא אמר להם: אתם לא יודעים כמה קשה היה להיות נמנע במחלוקת קרח ועדתו, עד כדי כך קרח היה משכנע. כשיש מחלוקת על הצדיק זה נראה הכי אמיתי בעולם. הוא אמר להם שגם הראו לו משמיים שהוא היה כבש אצל יעקב אבינו. שאלו אותו: איך היה אצל יעקב אבינו? הוא אמר להם:
יעקב אבינו עשה מעשר מהצאן, מעבירים את הצאן דרך שער צר שיעברו אחד-אחד, ובעל העדר סופר וכל עשירי הוא נותן לו מכה וצובע לו את הגב. הישמח משה
אמר: אני הייתי המעשר ועד עכשיו אני זוכר את המכה שיעקב אבינו הביא לי על הגב
לא מוותר עם הנשמות הנפולות ביותר
מהסיפור הזה ראינו שמי שזכה להיות המעשר של יעקב אבינו כשהוא בא בגלגול הוא נהיה אדמו“ר – זה מה שאומר המדרש שיעקב אבינו הוציא את כל הנשמות, אבל עדיין נשארו הנשמות הנפולות ביותר, אבל גם עליהם הוא לא וויתר, הדבר הזה מתגלה בסוד מעבר-יבוק. בשעה שיעקב אבינו חזר לארץ הוא בא דרך הירדן. יש נחל יבוק שנשפך לנהר הירדן מצד ירדן, ז“א שהנחל זורם ממזרח למערב ונשפך לירדן..
נשמות ישראל שנפלו למטה-למטה
יעקב אבינו חצה את נחל יבוק ואחרי שהוא העביר את כל האנשים הילדים והצאן ’ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר‘, רש“י אומר שהוא חזר בחזרה כי הוא שכח 2 פכים קטנים, למה? כי חביב ממונם של הצדיקים עליהם. יש פה שאלה גדולה מאוד על זה: כמה כבר עולים 2 פכים קטנים? הרי יש לו 60 ריבוא כבשים מלבד חמורים, עזים ותישים – בסדר ממונם של הצדיקים חביב עליהם אבל בשביל שתי פכים קטנים של שמן, בשביל זה מותר ליעקב אבינו להסתכן וללכת להביא אותם? זה שאלה גדולה מאוד. ממונם של הצדיקים זה נשמות ישראל שחביבות על הצדיקים וזה הכוונה חביב ממונם של צדיקים. הס“מ השכיח ליעקב אבינו את 2 הפכים ואומר הזוהר הקדוש שבסוד הפכים היו טמונים כל נשמות ישראל שנפלו למטה-למטה לנוקבא דתהומא רבא ויעקב אבינו לא מוותר עליהם..
יעקב אבינו, שלמה המלך ונס חנוכה
הצדיק לא מוכן לוותר על שום נשמה יהודית, הוא מוכן להכנס למלחמה עם הס“מ על כל נשמה יהודית לכן הוא חזר להביא את הפכים ועל זה נאמר ’ויאבק איש עמו עד עלות השחר‘. לא מצאנו מקור לזה בחז“ל אבל המעשה הזה מובא בכמה ספרים שהפכים הקטנים שיעקב אבינו חזר בשבילם הוא העביר אותם לבניו מדור לדור, בפכים האלה של השמן משה רבינו משח את המשכן, אח“כ זה נכנס לארץ ובזמן שלמה המלך כשהוא בנה את בית המקדש, הם הטמינו פך אחד מתחת למזבח, זה הפך שנעשה איתו כל העניין של נס חנוכה שהחשמונאים מצאו. ברגע שאדם נפל למקום הזה של הנוקבא דתהומא רבא, מאוד-מאוד קשה לצאת מהמקום הזה מכיוון שאנחנו תמיד נמצאים בהתמודדות בין היצר הטוב לבין היצר הרע זה כל המציאות שלנו, אבל יש בחינה של התמודדות שאדם נפל לעומק הנפילה וזה הולך בעיקר על הדורות שלנו שנכנסנו לחמישים שעיר טומאה והנשמות נפלו למקום מאוד-מאוד קשה שגם אם אדם מכיר את האמת והוא אומר שהוא מאמין והוא רומה להתקרב להקב“ה, יש כבר בחינה שאדם נקשר בקשר נפשי עם המקום הזה..
הסוד של החמישים שערי טומאה:
כשאדם נקשר עם המקום הזה הוא כבר לא יכול להשתחרר מהמקום הזה וזה המושג והסוד של החמישים שערי טומאה, פירוש הדבר שזה התקשרות עם המקום שאין בכוחותיו של האדם לצאת מהמקום הזה, הוא לא יכול להתיר מעליו את הקשרים – אנחנו יכולים לראות שכשאדם נופל לאיזה תאווה מסויימת אז זה לא עוזב אותו, אנחנו רואים שהיצה“ר רודף אחרי האדם. אדם רוצה לברוח מהמקום הזה כל עוד רוחו בו אבל היצר הרע רודף אחרינו והוא לא נותן לנו לצאת מהמקום הזה וזה נקרא סוד הקשירה שהיצה“ר קושר את האדם, ובאמת בדורות שלנו כמעט כל המציאות שלנו זה לברר את המקום הזה לכן יש מושג בעולם שירד בדורות שלנו, זה לא מושג שבא מצד הקדושה אבל גם אם זה לא מצד הקדושה זה בא מצד הקב“ה ומצד ההנהגה של הקב“ה, יש מושג שמלמד אותנו את כל המציאות הזאת והוא נקרא ’התמכרות‘. ההתמכרות זה שאדם נקשר למקום מסויים והוא לא יכול להשתחרר מהמקום הזה, אם זה לא עם סיעתא דשמייא ובדרך של טיפול ובהשגחה פרטית אז אם תנסה לקחת לו את הדבר הזה הוא ישתגע, זה נקרא קריז..
התשובה רק הולכת ומתחזקת בעמ“י
קריז זה שיגעון באנגלית, קוראים לזה קריז כי אדם משתגע ברגע שלוקחים לו את זה ומכאן אנחנו למדים מה זה תכונות הנפש שלנו. הנפש של האדם היהודי כ“כ עדינה ורגישה שברגע שהיא מתקשרת ומתחברת עם מקום מסויים אי אפשר לנתק אותה מזה – אז אפשר להשתחרר מזה ומה הסיוע? ושימו לב הדור שלנו זה נס כי אנשים כן משתחררים ולא רק זה אלא אנחנו רואים את ההפך, כמה שכוחות הטומאה מתגברים ומתגברים ויש כ“כ הרבה פיתויים של היצה“ר ועם כל זה אנחנו רואים דבר פלא, התשובה רק הולכת ומתחזקת בעמ“י. כל מי שזכה שיהיה לו הרהור תשובה וכל-שכן יותר מזה צריך לדעת שזה נס-גלוי, איך הדברה הזה קורה בכלל?? יש לאדם את כל הפיתויים של העולם מעבר לדלת והוא בוחר
לחזור בתשובה, לכאורה צריך לשאול אותו: השתגעת? פתאום אדם יודע שיש את השם והוא מתחיל לרוץ ולחזור בתשובה, מאיפה נמשכת הסיעתא דשמייא הזאת?
התעוררות תשובה לכל נשמות ישראל
רבינו אומר יסוד מאוד גדול בסיפור מעשיות וזה מובא הרבה בספרים הקדושים שיש צדיקים מאוד גדולים שמקבלים על עצמם ייסורים ומהצדיקים האלה נמשך התעוררות תשובה לכל נשמות ישראל. יש צדיקים גדולים שהם עוזרים לעמ“י אבל הם לא יכולים לעורר את הנשמות שנפלו בחמישים שערי טומאה בסוד הנוקבא דתהומא רבא, רק צדיקים שמקבלים על עצמם ייסורים יכולים לעורר את הנשמות האלה מכיוון שברגע שהצדיקים מוכנים לקבל על עצמם ייסורים וזה נגד ההנהגה של הקב“ה, הכוונה נגד הנהגת בריאת העולם, הרי אם הוא צדיק אז מגיע לו שכר ולא ייסורים אבל הצדיק אומר להקב“ה: אל תיתן לי שכר, תן לי ייסורים. הקב“ה אומר לו: לא מגיע לך ייסורים, מגיע לך שכר. כך אומר הרמח“ל, הצדיק אומר להקב“ה: אני רוצה ייסורים. הוא מוכן לקבל על עצמו ייסורים והוא בעצם פעל פעולה שהיא נגד הטבע של הבריאה. הצדיק שמקבל על עצמו ייסורים שינה את סדר ההנהגה, מגיע לי שכר? אני לא רוצה שכר , תן לי ייסורים. מה הצדיק פועל בזה?
להפוך את ההשתוקקות לצד הטוב
ברגע שהצדיק מקבל על עצמו ייסורים הוא פועל בזה שהוא שינה את כללי ההנהגה, הוא אומר להקב“ה: כמו שקיימת בי שינוי של סדר הבריאה ונתת לי ייסורים במקום שכר, ככה אני מבקש ממך על כל נשמות ישראל שלא מגיע להם שכר שתחזיר אותם בתשובה – כמו שהקב“ה שינה את הטבע פה ככה הוא משנה אותו גם פה וזה מה שכתוב בפרקי אבות ’יהי ביתך בית ועד לחכמים, והוי מתאבק בעפר רגליהם‘, זה הצדיקים שמקבלים על עצמם ייסורים, אתה אבק אז תלך לעפר שברגליהם ומשם תקבל את כל ההתעוררות של התשובה, כל הכוח להאבק נגד המקום הזה זה ע“י ההתחברות וההתקשרות עם הצדיקים. הצדיק בזכות המסירות נפש שלו מעורר גם את הנשמות שלא יודעים את כל זה, חייב שיהיה התעוררות ראשונה מצד סיעתא דשמייא וזה נקרא אתערותא דלעילא ואז אדם יכול להכנס להתמודדות בסוד המאבק ולהפוך את האבק לעפר, הכוונה להפוך את ההשתוקקות לצד הרע להשתוקקות לצד הטוב.
