שאלה: אדם שמגדל ארנבת בתוך ביתו, האם מותר ללטף אותה בשבת?
תשובה: תחילה יש לדון בזה מדין נגיעה במוקצה בשבת כשאינו מגביה ומטלטל את המוקצה כלל, אם גם בזה יש איסור. שהנה זה דבר ברור שאיסור מוקצה אינו רק בהגבהתו, אלא גם להזיז מוקצה אסור, וכמבואר בגמ' (שבת קנא.) שסכין ומדיחין את המת, ובלבד שלא יזיז בו אבר. וכ"כ הרמב"ן והר"ן והריטב"א (שם).
ובדברי הראשונים הנ"ל מבואר עוד שנגיעה במוקצה אינה אסורה. אמנם הרמב"ם (פכ"ה מהל' שבת הכ"ג) כתב "אין נותנים כלי תחת התרנגולת לקבל ביצתה, אבל כופה הוא את הכלי עליה, וכן כופה הכלי על כל דבר שאסור לטלטלו, שהרי לא ביטלו, שאם יחפוץ יטלנו". וכתב ע"ז הראב"ד "ובירושלמי איתא, ובלבד שלא יגע בביצה". הרי שסובר הראב"ד שגם נגיעה במוקצה אסורה.
ובראשונים נחלקו מדוע אמרו בירושלמי שאין ליגע בביצה, והרי המוקצה מותר בנגיעה. ונאמרו בזה ב' שיטות. שהמגיד משנה (שם) כתב שהטעם שאסרו בירושלמי, משום שחששו שמא בנגיעה בביצה ינענע אותה. ובשו"ת תה"ד (סי' סז) כתב שכל ההיתר ליגע במוקצה הוא רק כאשר הנגיעה אינה לצורך הדבר המוקצה, אבל אם הנגיעה היא לצורך הדבר המוקצה אסור, ולכן אסרו ליגע בביצה כשכופה עליה הכלי, ע"כ.
ונפק"מ בין טעמו של המגיד משנה לטעם התה"ד, באופן שנוגע במוקצה לצורך המוקצה עצמו אך אין לחוש שיבוא לטלטלו בנגיעתו, כגון כשאין המוקצה דבר עגול, שלהמ"מ יהיה מותר ולהתה"ד יהיה אסור.
ובאחרונים הקשו סתירה בדברי השו"ע בד"ז, שבמקום אחד (סי' שח סעי' מב) כתב "דבר שהוא מוקצה מותר ליגע בו, ובלבד שלא יהא מנענע אפילו מקצתו". וכ"כ הרמ"א (שם סעי' ג). ומבואר שסובר כדעת המ"מ שאין איסור נגיעה במוקצה כלל. אולם לקמן (סי' שי סעי' ו) פסק "כל דבר שאסור לטלטלו אסור ליתן תחתיו כלי כדי שיפול לתוכו, מפני שאוסר הכלי בטלטול ונמצא מבטל כלי מהיכנו, אבל מותר לכפות עליו כלי, ובלבד שלא יגע בו". ולכאורה ממה שסתם ואסר ליגע בו, משמע שאסור בכל אופן ואפילו כשלא יבוא לנענעו עי"ז, וזה כדברי התה"ד, משום שנוגע בו לצורך המוקצה האסור. וא"כ נמצאו דברי השו"ע סותרים. ומצינו לרבותינו האחרונים שעמדו בסתירת דברי השו"ע.
המ"א (סי' שי סק"ג) פירש דברי השו"ע כדברי התה"ד, ממה שסתם השו"ע כל נגיעה, משמע אפילו כשאינו מנענעו. ולדבריו צ"ל שמ"ש בסי' שח לאסור רק נענוע המוקצה, צ"ל שהוא לאו דוקא, וק"ל.
אולם במאמ"ר (שם סק"ח) העיר ע"ד מדברי השו"ע בסי' שח ששם סתם שמותר ליגע במוקצה, ומשמע אפילו כשנוגע לצורך הדבר האסור.[1] וע"כ כתב שמה שאסר בשו"ע ליגע במוקצה כשכופה עליו כלי היינו נמי כשיש חשש שינענעו, ע"כ.
גם הגר"א (סי' שי סעי' ו) העיר ע"ד המ"א ממ"ש בשו"ע (סי' שיא סעי' ז) שמותר לסוך את המת ולהדיחו וכו', הרי שנגיעה במוקצה מותרת אפילו לצורך המוקצה. וע"כ כתב שהעיקר כדברי המ"מ. ובפמ"ג (סי' שיא א"א אות ט) כתב ליישב לדעת התה"ד המשנה גבי מת שהתירו לסוכו, ששאני התם במת שהקילו משום כבוד המת, אבל בלא"ה אסור ליגע במוקצה כשנוגע לצורך המוקצה. ועפ"ז יש ליישב גם דעת המ"א מקושיית הגר"א. (וע"ע בפרישה סק"ט).
וראה עוד בחזו"ע (שבת ח"ג עמ' קסד) שכתב להקל לגמרי בד"ז, כדעת המ"מ, מאחר שכ"ד רוב הפוסקים. ובספר מנוחת אהבה ח"א (פי"ג ס"ז) כתב לאסור כדעת התה"ד, עפ"ד המ"א בדעת השו"ע, עיי"ש.
בעלי חיים הרי הם מוקצים בשבת
ובשו"ע (סי' שח סעי' מב) מבואר שדין בעלי חיים בשבת הוא מוקצה גמור, ובפוסקים כתבו לדון בבעלי חיים שמגדל אותם בביתו לצורך שעשוע, אם גם בהם שייך דין מוקצה, שבשו"ת מהר"ח אור זרוע (סי' פא) כתב בדין עופות המצפצפים בקול נאה ונתונים בכלוב שאין בהם איסור טלטול מוקצה, שאע"פ שבעלי חיים מוקצים, מ"מ אם מצויים אצלו להנאתו אין בהם דין מוקצה. אמנם הרא"ש (הו"ד שם בשו"ת מהר"ח אור זרוע סי' פב) השיב לאסור, כי לא חילקו חכמים בכל בעלי חיים שהם מוקצים. וראה בחזו"ע (שבת ח"ג עמ' קיט) שהעלה להחמיר בזה כדעת הרא"ש, מאחר שהוא אחד מעמודי ההוראה, ועוד שטעמו של הרא"ש מסתבר יותר לאסור, ועוד שאפשר שגם המהר"ח אור זרוע חזר בו לאסור לאחר שראה תשובת הרא"ש אליו. ועיי"ש שהביא דעת הרוב האחרונים לאסור בזה, ורק באופן שיש צער לבעלי חיים, כגון שהשמש זורחת עליהם בתוקף, מותר לטלטלם משם.
דין ליטוף בעלי חיים
ומעתה הבוא נבוא לנידון דידן, שמאחר שנתבאר שיש דין מוקצה בבעלי חיים, יש לדון אם מותר ללטף בעל חי, כי הדבר קרוב לודאי שכתוצאה מהליטוף יבוא הבעל חי לזוז, ואם כן יש לאסור נגיעה בכה"ג לכו"ע, וכדין כפיית כלי ע"ג ביצה, ובזה יש לאסור גם לשיטת המ"מ שמיקל בדין נגיעה במוקצה, וכמבואר לעיל.
אולם הנה מצינו בשו"ע (סי' שב סעי' יא) שכתב שמי שנתלכלכה ידו בטיט מקנחה בזנב הסוס ובזנב הפרה ובמפה הקשה העשויה לאחוז בה קוצים, אבל לא במפה שמקנחים בה ידים שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול ויבוא לכבס המפה, ע"כ. והקשה בביאור הלכה (שם) שהרי בעלי חיים הרי הם מוקצים, ואסור לטלטל מוקצה אפילו במקצתו, ואם כן כיצד כתב כאן השו"ע שמותר לקנח בזנב הסוס או הפרה. והביא שם בשם התוספת שבת שתירץ שהשו"ע מיירי בזנב הסוס כשאינו מחובר לסוס, שאז אין איסור משום מוקצה. ובביאוה"ל הקשה על תירוצו, שלא נזכר בשום פוסק דמיירי שהזנב תלוש. וכתב ליישב שאפשר שלא אסרו משום מוקצה אלא רק את גוף הבעלי חיים, אך לא בשערן שמחובר להן, שאינו נחשב כגופן בזה, והניח בצ"ע, ע"כ.
ולכאורה יש להקשות ע"ד הביאוה"ל מאי דקיי"ל (שו"ע סי' שה סעי' יח) שאסור להשתמש אפילו בצידי בהמה. ואם כן, נהי דליכא משום איסור מוקצה, מכל מקום כיצד מותר לו לנקות ידיו בזנב הבהמה ולא נאסר משום שמשתמש בבהמה. ואפשר שזה מה שהכריחו להתוספת שבת לתרץ דמיירי בזנב שאינו מחובר, וק"ל. ושו"ר בשש"כ (פכ"ז הערה נג) שהגרש"ז אויערבך הקשה כן ע"ד הביאוה"ל, והביא שבתורת שבת (סי' שב סקכ"א) העמיד מכח קושיא זו את דברי השו"ע בזנב שנחתך מן הסוס, ע"כ.
ובכה"ח (שם אות פט) הביא ג"כ קושיית הפוסקים, וכתב שנראה לו ליישב שמ"ש לקנח בזנב הסוס היינו בכלים העשויים משיער זנב הסוס, וכמו שעושים איזה כלים משערות, ולצורך גופן מותר לטלטלן, ע"כ.
וראה עוד בספר אור לציון ח"ב (פכ"ו הערה ד) שכתב להקשות מדוע אין איסור קינוח בזנב הסוס מדין טלטול. וכתב לבאר שטלטול חלק מן המוקצה נחשב כטלטול מן הצד, וטלטול מן הצד הותר לצורך דבר המותר, וכמבואר בשו"ע (סי' שיא סעי' ח), ולכן לקנח בזנב הסוס שהוא לצורך דבר המותר כדי לנקות את ידיו, מותר בשבת. אבל לצורך הדבר האסור אסור, ולכן אסרו (שו"ע סי' שיא סעי' ז) להעצים עיניו של מת, כיון שהוא לצורך הדבר האסור, דהיינו המת עצמו.
ועפ"ז כתב להתיר לפתוח דלת של מכונית[2] כדי להוציא ממנה חפצים, כיון שהוא מטלטל רק חלק מהמוקצה, ולצורך הדבר המותר אין איסור.[3]
ובספר מנוחת אהבה ח"א (פי"ג סוף הערה 13) כתב לבאר שמה שאסרו טלטול מוקצה אפילו במקצתו אינו איסור בפני עצמו, אלא הוא מחשש שיבוא לטלטלנו כולו, ועל כן בדבר שלא שייך שיטלטלנו כולו, כגון בדבר המחובר לאילן, מותר לנענעו, וכתב עפ"ז ליישב מ"ש במשנה (שבת נא:) שבעלי חיים נמשכין בשיר, וכ"פ בשו"ע (סי' שה סעי' ה). והיינו משום שבהמות שנמשכות בשיר וברצועה מסתמא כבדות הן ואין דרך לטלטלן לגמרי מפני כבדן, וכיון שאין לחוש שיבוא לטלטלן לגמרי ולהגביהן, לא אסרו לטלטלן במקצת, ולכן התירו למשכן בשיר. ועפ"ז יישב גם מה שפסק בשו"ע שמותר לקנח ידיו בזנב הסוס, דמיירי בזנב המחובר לסוס, והטעם שאין בזה משום איסור טלטול מוקצה משום שאין לחוש שיבוא לטלטל ולהגביה את הסוס, עכ"ד.
ומעתה ע"פ כל התירוצים שהובאו לעיל יש לאסור בנידו"ד, מלבד תירוץ הביאור הלכה שאין איסור מוקצה בבעלי חיים כי אם בגופם ממש ולא בשערן, אולם גם הוא הניח תירוץ זה בצ"ע. וגם עצם תירוצו אינו מיושב כל כך, וכנ"ל. וע"כ נראה שיש לאסור ללטף בשבת כל בעלי חיים, כנלע"ד.
בסיכום: יש לאסור ללטף בשבת בעלי חיים, ואפילו בעלי חיים שמגדל אותם למטרת נוי ושעשוע יש לאסור ללטף בשבת.
[1]. ועיי"ש שכתב שא"א לפרש שההיתר ליגע הוא דוקא לצורך הדבר המותר, שא"כ אין איסור אפילו לנענע את הדבר האסור, דהוי טלטול מן הצד לצורך הדבר המותר שמותר. וכתב שלדעת המ"א אפשר ליישב שמ"ש בשו"ע "ובלבד שלא ינענעו" היינו כשנוגע בו בידו ממש, דבכה"ג לא הוי טלטול מן הצד.
[2]. באופן שאין איסור שיידלק אור וכיו"ב.
[3]. והוצרך לכל זה ע"פ מ"ש לבאר שם בתחילת דבריו שביאר שדין מכונית הוא מוקצה מחמת חסרון כיס ולא כלי שמלאכתו לאיסור, ודו"ק.
