לך לך אל עצם הנשמה הא-לוקית שבך

בעזרת השם נראה כמה נקודות מהפרשה – למעשה חומש בראשית זה סיפור שורשי הבריאה, לכן כל המאורעות של העולם, הן בכלל והן בפרט, בכל הדורות, הכל נרמז בתוך הסיפורים של חומש בראשית. חומש שמות זה כבר היווצרות עמ“י, חומש בראשית שהוא קודם זה למעשה שורשי הבריאה, לכן כל הסיפורים של אדם הראשון, נח, האבות הקדושים, השבטים, יוסף הצדיק וכן הלאה, למעשה בסיפורים האלה נרמזים כל מאורעות העולם מתחילתם ועד סופם. בפרשת לך לך כל המפרשים שואלים, מה המשמעות של המילה לך (השני)? לך (הראשון) זה מלשון הליכה, תלך ממקומך אל הארץ אשר אראך. אבל מה זה לך?

מרגישים את מציאות העולם

רש“י כותב על המילה לך: להנאתך ולטובתך. זאת אומרת כדאי לך ללכת, המילה לך באה להגיד שזה לטובתך. בזוהר הקדוש כתוב: לך לך, לעצמך. בליקוטי הלכות רבי נתן שואל מה הכוונה לעצמך? רבי נתן אומר יסוד מאוד גדול בדבר הזה: עצם האדם היהודי זה הנשמה הא-לוקית, אבל הקב“ה רצה שיהיה עבודה ובחירה לכן כשהנשמה באה לעולם היא מתלבשת במלבושים. מלבוש ראשון שהיא מתלבשת זה צלם, זה לבוש רוחני דק שמתלבש על הנשמה הא-לוקית. לאחר מכן הנשמה מתלבשת בנפש רגשית, אז אנחנו מרגישים את מציאות העולם הזה. למי שאין נפש רגשית הוא לא מרגיש את העולם הזה – זה השורש והיסוד
של ההבדל בין טבעים ותכונות של בני אדם, יש אנשים שהם יותר רגישים ויש כאלה שהם פחות – הכוונה עד
כמה עוצמתית הנפש הרגשית שבתוכו. על הנפש הרגשית יש עוד מלבוש, זה הנפש הבהמית וזה הרצונות של
העולם הזה, כל זה מתלבש בתוך הגוף. את העבודה שלנו אנחנו מתחילים מבחוץ, קודם כל הילד הקטן מכיר את הגוף, לכן הוא רוצה שוקולד, לאט-לאט האדם נכנס פנימה – עבודתנו בעולם הזה זה להגיע אל ההארה של הנשמה הא-לוקית. למעשה
כל מלבוש הוא מניעה, הוא מקשה עלינו להכיר את הנשמה הא-לוקית שבתוכנו…

האמת לאמיתה זה הנשמה הא-לוקית..

הגוף זה עצם התאוות הגשמיות של העולם הזה – הנפש הרגשית זה ההתקשרות הרגשית שלנו עם העולם הזה, לכן אדם לפעמים עצוב, לפעמים כועס, לפעמים מקנא, לפעמים מפחד וכן הלאה – כל התחושות והרגשות האלה זה בא בעצם מהנפש הרגשית שמולבשת על גבי הצלם והנשמה הא-לוקית. הצלם זה כבר מלבוש, זה לא הנשמה הא-לוקית בעצמה אבל זה כבר קרוב מאוד לנשמה
הא-לוקית, זה מציאות רוחנית שנמצאת בתוכנו. אעפ“י שהצלם הוא רוחני
מאוד, עם כל זה, זה עדיין לא האמת לאמיתה. האמת לאמיתה זה הנשמה הא-לוקית.

התאווה הידועה..!

בחטא אדם הראשון ומה שהוספנו במשך הדורות, למעשה גרמנו לעיבוי וגסות של חלקים שמולבשים על הנשמה הא-לוקית, לכן כ“כ קשה לנו להגיע אל עצם הנשמה
הא-לוקית. למעשה בכל נפילה זה קלקול בכל המלבושים, זה מתחיל בתאוות הגשמיות, והעיקר זה התאווה הידועה (ניאוף), תאוות אכילה ותאוות ממון, כל זה גם גורם לקלקול בנפש הבהמית של האדם וזה גורם לקלקול – הקושי הגדול הוא שאנחנו בכלל לא מכירים את עצמנו, ובפרט כשאדם מתרחק, המסכים של הבחינות האלה כ“כ עבים, שלא היה סיכוי בעולם שאדם יוכל לחזור.

מקיים כי לא ידח ממנו נידח

-מכיוון שהקב“ה הבטיח שלא ידח ממנו נידח, מה הוא עושה? בין אם האדם ראוי או לא, הקב“ה שולח ניצוצות מהנשמה הא-לוקית גם כשאדם מאוד רחוק – בדור שלנו אנחנו מאוד-מאוד רואים את הדבר הזה שלאדם לא היה בכלל מחשבה לכיוון הנשמה הא-לוקית, והחסד הגדול הוא שאנחנו רואים איך הקב“ה מקיים בנו ולא ידח ממנו נידח. אדם נמצא במקום הכי רחוק בעולם ומקבל הארה מהנשמה הא-לוקית. ניצוץ של הנשמה הא-לוקית משנה לנו את כל החיים – החזרה הזאת זה בעצם הארה שאנחנו מקבלים במתנת חינם מהנשמה הא-לוקית – אחרי שאדם מקבל את זה ואדם מתחיל להבין שיש בורא לעולם, יש תורה, יש אמונה, תפילה, צדיקים וכן הלאה, אנחנו מתחילים בעצם לעבוד ואומר רבי נתן שהעבודה זה לך לעצמך. לך תראה את הנשמה, תחפש את כל הדרכים ואת כל העצות איך מגיעים לעצם הנשמה הא-לוקית, זה התכלית. עצם המלחמה, ההתמודדות והחיפוש למעשה כל השכר נבנה על המושג שלא יהיה נהמא דכיסופא (לחם חינם). אז רבי נתן אומר לך לך זה לעצמך. יש פה כמה וכמה יסודות השאלה היא מה אנחנו יכולים לעשות כדי לזכות להגיע לנשמה הא-לוקית, כי זה התכלית ובשביל זה בעצם באנו לעולם, באופן כללי זה התורה והמצוות, אבל הצדיקים תמיד שואפים לגלות יותר ויותר בחינות פנימיות, הכוונה לעצות מעשית גם לתת לנו הבנה במציאות שלנו, איך מגיעים לעצם הנשמה הא-לוקית שבתוכנו..

כל יום להתבודד שהשם יאיר לאן ללכת

-יסוד ראשון שאנחנו לומדים מפה: כשהקב“ה אמר לאברהם אבינו לך לך, אברהם אבינו היה בחרן. המיקום של חרן זה איפשהו בצפון בבל של אז, היום זה באזור גבול צפון עירק-סוריה וטורקיה. הקב“ה אומר לאברהם אבינו ללכת לארץ כנען שזה ארץ ישראל של היום. הקב“ה לא מגלה לאברהם אבינו את המקום אלא אברהם
אבינו צריך ללכת, וכל יום להתבודד שהשם יאיר לו היום לאן ללכת ולאיזה כיוון ללכת

יסוד מאוד גדול זה שהמקום מסייע וגורם

רש“י כותב שהקב“ה לא גילה לאברהם אבינו את המקום כדי להרבות שכרו, אבל יסוד ראשון שאנחנו לומדים מזה, שעיקר מה שאדם יכול להגיע לעצם הנשמה
הא-לוקית – זה מה שאומר הזוהר, לך, לעצמך – זה בא“י. ז“א קודם כל צריך לדעת יסוד מאוד גדול – המקום מסייע וגורם. כשאנחנו בא“י , עצם העובדה שאנחנו נמצאים בא“י זה כבר מסייע, כל שכן כשזוכים להיות בירושלים שזה בבחינת מוסיף והולך, מדוע? מכיוון שמובא בספרים הקדושים שא“י זה עניין אחר לגמרי מכל הארצות. נכון שמדען יגיד שאבן בירושלים ואבן בבבל או ביפן זה אותה אבן, אבל הרוחניות היא שונה לגמרי במהותה, והרוחניות של ירושלים זה שינוי עוד יותר גדול. יש כמה דעות מהו הניסיון הראשון של אברהם אבינו, אבל רוב הדעות הם שהניסיון הראשון זה לך לך, אור-כשדים זה בכלל לא נחשב לניסיון אצל אברהם אבינו. הניסיון האחרון של אברהם אבינו זה גם לך לך, אל המקום אשר אראך. זה הר הבית והר המוריה. אז אברהם אבינו זכה להשיג את השלמות שלו ורואים שגם זה תלוי במקום.

מהיכן ברא הקב“ה את האדם הראשון?

אז היסוד הראשון שלומדים פה זה שהמקום גורם. נרחיב קצת את הנקודה הזאת, בגמרא במסכת סנהדרין דף לט הגמרא שואלת מהיכן ברא הקב“ה את האדם הראשון? מאיזה מקום הקב“ה לקח את העפר? אומרת הגמרא שאת הראש לקח מא“י, את הגוף מבבל, ואת שאר האיברים מכל העולם, ז“א שאדם נברא מכל כדור הארץ, אומר רבינו האר“י הקדוש שיש פה לימוד מאוד-מאוד עמוק בנקודה הזאת, הראש זה כנגד המוח, זה כנגד הנשמה. הגוף ששם האיבר החשוב ביותר שזה הלב, זה מבבל, וזה מדרגת הרוח שזה פחות מהנשמה. הנפש שזה יותר קשור לנפש הבהמית זה מכל העולם כולו. אז השלוש דרגות האלה שזה נפש רוח ונשמה, הם קשורים למקום, לכן עיקר הארת הנשמה זה בארץ ישראל.

ללכת לירושלים ולהר הבית

– זו הסיבה שהקב“ה אומר לאברהם אבינו, לך לך, לעצמך, לך לא“י ששם עיקר הנשמה. פנימיות הנשמה זה בירושלים ובהר הבית, לכן בניסיון האחרון שבו הוא היה צריך להגיע לפנימיות שלו ולשלמות של התיקון שלו, הוא היה צריך ללכת לירושלים ולהר הבית -זה נקודה אחת. נקודה נוספת: רבי נתן אומר, ובאמת אנחנו לא יודעים מהם הדרכים שאדם מגיע לפנימיות שלו כי הדברים מאוד-מאוד נסתרים מאתנו, אנחנו לא יודעים באמת מה אדם צריך לעשות בעולם הזה כדי להגיע לעצם הנשמה הא-לוקית. מקודם אמרנו שיש כמה מלבושים על הנשמה, יש את הצלם שזה כבר הסתרה מסויימת, נכון שהיא מאוד רוחנית אבל זה כבר הסתרה. נפש רגשית זה עוד הסתרה. נפש בהמית זה עוד מעבה את ההסתרות ואח“כ הגוף. כל לבוש כזה זה שלב ומסכים שמסתירים מאתנו את עצם האמת, לכן אנחנו לא יודעים מה זה עצם האמת ואנחנו לא יודעים איך להגיע אליה, בכללות אנחנו יודעים שזה התורה והמצוות, בלי זה בוודאי שאדם לא יגיע לנשמה הא-לוקית

אשר אראך, כשתגיע לשם אני אגלה לך

-אם אנחנו רוצים לרדת יותר ויותר לפרטים זה מה שרבינו אומר בשיחות הר“ן החלק החמישי של השולחן הערוך, הכוונה להלכות שאינן כתובות, הכוונה כל ההתמודדויות שאנחנו מתמודדים איתם ביום-יום שהם לא מוגדרים בדיוק בהלכה, איך להגיב לכל מיני דברים, איך להסתכל על כל מיני מציאויות או כל מיני דברים שקורים לנו – זה לא כתוב במפורש בשולחן ערוך, פה זה הבירור הפרטי-פרטים שאי אפשר
בלעדיהם להגיע בעצם לנשמה הא-לוקית, לכן הדרך היא לא ידועה. היסוד הראשון זה שאנחנו צריכים להגיע לא“י שזה עצם הנשמה אבל איך הולכים ברוחנית את זה אנחנו לא יודעים ולכן מיד כתוב: אל הארץ אשר אראך, כשתגיע לשם אני אגלה לך…

לפעמים אדם צריך לעזוב את המשפחה

עד שלא תגיע לשם אתה לא תדע, לכן בהרבה-הרבה דברים אנחנו נבוכים, זה המבוכות והקושיות והשאלות והבירורים שיש לנו במשך החיים שאנחנו לא יודעים מהי נקודת האמת – ניתן דוגמא למסך מהנפש הרגשית לאדם יש אהבה וחיבור למקום מסויים ולאנשים מסויימים, ויכול להיות שלפי האמת הוא צריך לעזוב את המקום הזה ולהתרחק מהאנשים האלה, בוודאי שיש מצבים כאלה, אבל האהבה והחיבור של האדם ברגש שלו, יהיה לו מניעה עצומה וזה אחת המניעות הכי קשות, לא רק אצל אנשים. לפעמים אדם בשביל התיקון שלו חייב לעזוב את המשפחה שלו, יש מציאויות כאלה, אבל אם הוא אוהב את המשפחה שלו, כמה קשה יהיה לו לעשות את הצעד הזה – אנחנו מתכוונים שבעצם המקום והסביבה היא מרחקת את האדם. יש כאלה מצבים בחיים, זה לא הכוונה שכל אחד צריך לעזוב את המשפחה שלו, בוודאי שלא. אפילו למקום אדם מתקשר מאוד, בלי הבני אדם. אתם יודעים כמה קשה לאדם להתנתק ממקום מסויים?? יכול להיות שהוא שאל את הרב, שאל צדיק, רוח הקודש אמרה לו: אתה צריך לעבור ממקום לא‘ למקום ב‘, ולפעמים זה ייסורים גדולים מאוד רק מלהתנתק מהמקום עצמו בגלל שאנחנו קשורים רגשית עם המקום

יוצר מציאות של ניסיון מאוד-מאוד קשה

אנחנו רואים בפרשה שאחד הקשיים הגדולים ביותר זה שהקב“ה לא מגלה לאברהם אבינו לאן ללכת – אל הארץ אשר אראך – שאתה תגיע אני אגלה לך. כשאברהם אבינו הגיע לארץ הקב“ה אמר לו את הארץ הזאת אתן לך. בעצם גם אנחנו כל הזמן חווים את הניסיון הזה שאנחנו לא יודעים בדיוק מה התכלית שלנו, מה הייעוד שלנו, לאן אנחנו צריכים להגיע, מה העבודה שלנו בדיוק וכן הלאה – כל זה יוצר בעצם מציאות של ניסיון מאוד-מאוד קשה. צריך לדעת שלכן יש לנו הרבה ספיקות, הרבה בלבולים הרבה קושיות ושאלות מה עלינו לעשות ובאיזה דרך עלינו ללכת – רבי נתן כותב שמה שאנחנו לומדים מהפרשה זה קודם כל שלא נבהל מזה, זה הדרך וזה המציאות שהקב“ה ברא -הספיקות הבלבולים וחוסר הידיעה מה עלינו לעשות ובאיזה דרך עלינו ללכת..

במרכז גן המבוכים יש מגדל

בפרשה זה לא מצוין אבל היסוד הראשון שמובא בספרים הקדושים וזה מה שהרמח“ל כותב במסילת ישרים, הוא מביא משל לכל המבוכות האלה והוא קורא לזה גן המבוכים. יש גן, ובגן יש שבילים. אדם לא רואה את כל השבילים והתכלית והמשימה זה להגיע למרכז הגן מבחוץ. מרכז הגן זה מרמז על עצם הנשמה הא-לוקית. הרמח“ל אומר שהדרכים מאד-מאוד מבלבלות, אומר הרמח“ל מה העצה, יש כאלה שהגיעו למרכז הגן, ושם יש מגדל גבוהה והם עלו למגדל. עכשיו גם מצד זה שהם כבר עברו את הדרך וגם מצד זה שמהמגדל רואים את כל השבילים של הגן – אומר הרמח“ל שאדם שעדיין לא הגיע למרכז הגן, שיתקשר עם מישהו שנמצא כבר על המגדל והוא במגדל יכול לנווט אותך ולהראות לך את הדרך הנכונה…

בדרך של משל זה העניין של ההתקשרות

למעשה כל היסוד הזה של הרמח“ל זה למעשה כל היסוד של ההתקשרות עם הצדיק. הרמח“ל בדרך של משל תיאר לנו את כל העניין של ההתקשרות עם הצדיק. הצדיק לא פותר אותנו מהעבודה אבל הצדיק מאוד עוזר לנו בעבודה. הצדיקים יכלו לפטור אותנו מהעבודה אבל הם לא פטרו – זה מה שכתוב בגמרא שרשב“י אמר יכול אני לפטור את העולם מן הדין. הדין זה הבלבול, זה המבוכה וזה בעצם מידת הדין בעולם – אם הצדיק יכול אז למה הוא לא פטר אותנו מן הדין? יש פה  שתי שאלות: אם אתה יכול לפטור את העולם מן הדין, למה לא פטרת? שאלה שנייה: אם
לא פטרת אז למה הגמרא מציינת את זה? הרי בגמרא אין שום דיבור שהוא מיותר..

הוא עוזר לנו באופן פרטי לברר את הדרך

התשובה לשאלה הראשונה: כתוב שדיו לעבד להיות שווה לקונו, הקב“ה לא רוצה שאפטור את העולם מן הדין, אז אעפ“י שאני יכול, אני מתבטל להקב“ה. הקב“ה רוצה את מידת הדין כי הוא רוצה את עבודתנו בעולם הזה, לכן הוא לא פטר את העולם מן הדין. מסביר רבי נתן מדוע בכל זאת רשב“י אמר את זה אפילו שהוא לא פטר את העולם מן הדין ואומר שהקב“ה ורשב“י לא פוטרים את העולם מן הדין כי הם רוצים את עבודתנו, ברגע שאנחנו מתקרבים לצדיקים שיכולים לפטור את העולם ממידת הדין ובכוח ההתקשרות אנחנו מבקשים ומתפללים, בזה אנחנו מקיימים את האתערותא דלתתא ובזה הצדיק עוזר לנו באופן פרטי לברר את הדרך. כל זה למעשה היסוד של ההתקשרות עם הצדיק – עצם העובדה שאדם מקשר את עצמו עם הצדיקים, זה סיוע מאוד-מאוד גדול, כתוב בהרבה בספרים הקדושים שלמעשה היסוד הראשון של התיקון של הדורות האחרונים זה ההתקשרות עם הצדיקים, כי גן המבוכה בעקבתא דמשיחא הוא כ“כ גדול, הבלבולים הם כ“כ עצומים ונראים בדור שלנו, שבוודאי שאנחנו לא יכולים למצוא את הדרך בעצמנו..

קודם זה כפשוטו ’הרני מקשר את עצמי‘

הבלבול הוא כ“כ גדול בדורות שלנו אז בוודאי שאנחנו נתבלבל בדרך, זה לא שאלה בכלל, מלכתחילה זה ידוע שאנחנו לא נוכל. אבל מכיוון ש הקב“ה מקדים תרופה למכה, ההקדמה של התרופה זה ההתקשרות עם הצדיקים, שעל ידי ההתקשרות עם הצדיקים, אנחנו כן יכולים לברר ולמצוא את הדרך – מה זה אומר התקשרות עם הצדיקים? קודם כל זה כפשוטו, שאדם אומר ’הרני מקשר את עצמי‘ זה כבר בחינה של התקשרות, להדליק נר לצדיק, שאדם לומד את התורה של הצדיקים, את התורות שהם מגלים לנו, הבחינה הגבוהה ביותר זה שאדם זוכה להרגיש אהבה לצדיק. כשאדם זוכה להרגיש אהבה לצדיק זה מעלה מאוד-מאוד גדולה. בשער הגלגולים רבינו האר“י אומר לרבינו חיים ויטאל: כל מה שהשגת ועתיד אתה להשיג זה מחמת שאתה דבק בי באהבה ומאהבה שאתה מרגיש אליי, הנשמה שלי מתעברת בך ומגלה לך את כל הסודות האלה…

חייב שיהיה צדיק שיאיר לנו..

-ברגע שמרגישים אהבה לצדיק אז הנשמה של הצדיק ממש מתעברת ומאירה – סוד העיבור זה הכוחות הרוחניים הנוספים שאדם מקבל. למעשה כל התחזקות וכל התעוררות שלנו זה חייב להיות איזה צדיק שמאיר לנו, כי כל הבריאה זה ההארה של נשמות הצדיקים אלינו – הם מעבירים אלינו בעצם את האור הא-לוקי. כשרבינו האר“י גילה את כל הסודות האלה ואת כל עניין העיבור זה מובא בזוהר הקדוש אבל שם זה מובא יותר בכלליות, מי שירד יותר לפרטים וגילה לנו את כל המהלכים האלה זה רבינו האר“י הקדוש. ההארה שאנחנו מקבלים היא תוספת כוחות רוחניים לאדם ואז הוא יכול לפעול. מה שאנחנו לא יכולים לפעול
בכוחות עצמנו, אנחנו יכולים לפעול מכוח זה שהצדיק מאיר בנו. פה מתעוררת שאלה

הצדיקים ראו שלא נוכל להחזיק מעמד

איך זוכים להרגיש אהבה לצדיק?  בנקודה הזאת צריך לדעת שעיקר האהבה לצדיק זה שנלמד ונבין עד כמה הוא מוסר את הנפש בשבילנו, הצדיקים לא צריכים את זה בשביל עצמם, הם מקבלים ייסורים וצער נורא ואיום רק כדי להאיר לנו – ככל שאנחנו מבינים את הנקודה הזאת, שם מתחיל להתגלות נקודת האהבה לצדיק, כשאנחנו מבינים הצדיק מוכן לקבל על עצמו ייסורים בשבילנו וצריך לדעת שכל ייסורי-הצדיקים בכל הדורות זה היה אך ורק בשביל עמ“י באופן כללי, ובעיקר לדור שלנו. הצדיקים ראו שאנחנו לא נוכל להחזיק מעמד בדור הזה מרוב המסכים, זה סוד העקביים של העקבתא דמשיחא, לכן כבר בדורות הקודמים התחילו למסור את הנפש.

 מדוע הרופאים בסוף כרתו לו את הרגל?

דוגמא לדבר זה השלוש-עשרה שנה במערה של רשב“י ובנו רבי אלעזר, זה היה בשביל להאיר עד לדור האחרון, ואז התגלה הזוהר הקדוש, ורבי שמעון אמר: בהאי חיבורא יפקון מן גלותא. רבי שמעון ראה שבזכות הייסורים אז זה בעצם יאיר עד הדור האחרון. הרמח“ל כותב שמשה רבינו מקבל ייסורים בשבילנו, אנחנו לא מבינים את המושג הזה כי זה לא בעולמינו אלא זה בעולם רוחני עליון. נוריד את זה קצת הלכה למעשה בסיפור שסיפרנו פעם אבל בסיפור הזה יש הרבה לימוד, את הסיפור הזה שמעתי מהאדמו“ר מפוריסוב שסיפר לי אותו, ואח“כ ראיתי את זה כתוב בספר חייו של אחד מהצדיקים שנפטר לפני 30 שנה בערך, הוא היה גר בירושלים וקראו לו ר‘ אברום אהרונוביץ', הוא היה אחד מהל“ו צדיקים, והאדמו“ר היה מאוד מיודד איתו. כשר‘ אברום היה בן 75, הוא הרגיש לא טוב ואשפזו אותו, אם אני לא טועה, בשערי צדק. בזמן שהוא היה מאושפז, הביאו לחדר שלו בחור צעיר בן 28 שגילו אצלו נמק ברגל וכל מה שניסו לעשות לא הצליחו והחליטו שכורתים לו את הרגל. באופן טבעי היה שם צער מאוד גדול למשפחה ולבחור. אחרי כמה ימים פתאום הרופאים גילו נס שהרגל של הבחור התרפאה. ברגע שגילו שהרגל של
הבחור התרפאה, גילו שלר‘ אברום יש נמק ברגל, ובסופו של דבר כרתו לו את הרגל…

בחור בן עשרים ושמונה, כל החיים לפניו.

-בבית החולים היו עם ר‘ אברום תלמידים וחסידים שלו ששמרו עליו ועזרו לו. הם באו לר‘ אברום ואמרו לו: כבוד הרב, נמק לא קופץ ממיטה למיטה, מה קרה פה? הוא ענה להם בשיא התמימות: תראו, הבחור בן 28 וכל החיים לפניו, אני בן 75, מה אני צריך את הרגל? אז אמרתי להקב“ה, תעביר לי את הנמק והקב“ה קיים רצון יראיו יעשה. ובאמת כרתו לר‘ אברום את הרגל. אז האדמו“ר אמר לי יסוד
מאוד גדול: זה נקרא אהבת ישראל אמיתית בעצם הנשמה..

לקבל ייסורים בשביל השני?!

-ב“ה אנחנו רוצים לאהוב את ישראל, אנחנו גם מתפללים על זה ומשתדלים להסתכל בעין טובה וללמד זכות, אבל האדמו“ר מפוריסוב אמר לי: אם אדם מוכן לקבל על עצמו ייסורים בשביל השני, זה נקרא עצם האהבה ובזה זה נבחן. אם אנחנו מתבוננים בזה, מי היה מוכן שיכרתו לו את הרגל בשביל מישהו אחר?? שאף אחד לא יחלש בדעתו כי צריך להיות במדרגה מאוד-מאוד גבוהה כדי להגיע לנקודה הזאת. כשאנחנו מתבוננים בזה שהצדיקים ממש מוכנים לסבול ייסורים בפועל, לא בתאוריה אלא ממש ייסורים בגוף ובנפש ובביזיונות וכן הלאה, זה מעורר את האהבה שלנו לצדיקים, לכן באמת העבודה שלנו זה להבין שהם מקבלים על עצמם ייסורים בשבילנו  ומה שאנחנו זוכים להתחזק ולהיות יהודים
זה בזכותם, ואז זה מעורר את האהבה בתוכנו אליהם, זה הפנימיות של ההתקשרות…

ר‘ יהודה הנשיא קיבל ייסורים בשביל עמ“י

בכוח הייסורים של הצדיקים אנחנו בעצם זוכים לתקן, זוכים להיות יהודים, זוכים ללמוד תורה ולהתפלל – צריך לדעת שאם לא הייסורים שלהם, לא היינו יכולים לעשות את כל זה. וכשאנחנו מבינים את זה, זה ההתקשרות העמוקה של האהבה. נשאלת שאלה: מאיפה יש לצדיק את הכוח לקבל את הייסורים, זה לא דבר פשוט, זה ייסורים בגוף ובנפש. הגמרא מספרת שר‘ יהודה הנשיא קיבל על עצמו 13 שנה של ייסורים. בפשט של הגמרא זה היה בשביל תיקון המידות אבל כתוב במפרשים שהוא בוודאי כיוון את זה לכל הדורות כדי לזכות את כל ישראל. כתוב שעקרה לא הפילה זמן של השלוש-עשרה  שנה של הייסורים, לא היה רעב ולא היה מגיפות. הצדיק כפשוטו מחזיק את כל עמ“י בייסורים שלו – מאיפה יש לו כוח לקבל על עצמו ייסורים? לר‘ יהודה הנשיא היה 7 שנים של בעיות במעיים ושש שנים כאבי שיניים..

מציל את כל הנשמות מתחילת הבריאה

הגמרא אומרת שהיה לר‘ יהודה אורווה עם הרבה מאוד סוסים וכשהוא יה צריך להתפנות היה לו כאלה כאבים הוא היה צועק כאלה צעקות שהם היו יותר חזקות מצהלות הסוסים, זה ייסורים נוראים מאוד. מאיפה הוא מקבל את הכוח? בפסיקתא דרב כהנא כתוב שהקב“ה ישים מוטות של ברזל ועצים כבדים על המשיח וזה יכביד ויכביד ויכביד עליו. אומר הפסיקתא שבשלב מסויים המשיח יגיד להקב“ה: וכי לא בשר-ודם אני? עד כמה אפשר לסבול כאלה דברים? הקב“ה אומר לו: אם אתה רוצה אני מבטל את זה מיד ומוריד את זה ממך. המשיח שואל את הקב“ה: אני מציל את כל בני דורי? הקב“ה אומר לו: כן. שואל המשיח: ואני מציל את כל בני דורי שמתו? המשיח רואה שיש שעת רצון וממשיך לשאול: אני מציל את כל הנשמות מתחילת הבריאה ועד הסוף? הקב“ה אומר לו: כן. אז המשיח אומר: אם כך, בשמחה ליבי ובעליצות נפשי אני מקבל את הכל. הכוח של הצדיקים זה שהקב“ה
מגלה להם: אם אתם רוצים אני מבטל את כל זה ברגע אחד, אבל אם אתם מקבלים את זה אתם מצילים את כל נשמות ישראל – אז הצדיק מוכן לקבל על עצמו את הכל.

ביקש עולמות? חלליות? מיליארד דולר?

יש גמרא ידועה במסכת תענית על רבי אלעזר בן פדת שהוא היה בעניות כזאת גדולה שפעם אחת הוא תעלף מרוב רעב. בזמן שהוא היה בעילפון הקב“ה התגלה אליו ואמר לו: אם אתה רוצה שאני אהפוך את העולם, אני אברא אותו מחדש ואולי יהיה לך מזונות. וכו‘. כולם שואלים: מה רבי אלעזר בן פדת רצה? כל מה שהיה לו לאכול זה רק שן אחת של שום. הוא היה חלף מאוד, הוא אכל את זה והתעלף. מה הוא כבר ביקש? עולמות? חלליות? מיליארד דולר? תפחו עץ ביום. שיהיה לו איזה חתיכת לחם יבשה, העיקר לא להתעלף מרוב חולשה ורעב. מה הקב“ה אומר לו? אם אתה רוצה אני אחריב את העולם ואברא אותו חדש ואולי יהיה לך מה לאכול. כולם שואלים את השאלה: בשביל לתת לרבי אלעזר בן פדת תפוח עץ ביום, צריך להרחיב את העולם? למה הקב“ה צריך להחריב את העולם בשביל זה? זה קושייה ידועה ויש לה כמה תירוצים. בעל התניא אומר תירוץ נפלא: הקב“ה אמר לרבי אלעזר בן פדת: אתה בעניות שלך מחזיק את כל העולם. אם אני נותן לך מזונות
אין מי שיקיים את העולם לכן אני חייב להחריב אותו, לכן הוא אמר לו: בוא אני אחריב את העולם, אני אברא אותו מחדש ואולי יהיה עוד איזה צדיק אחד שיוכל להתחלק איתך בייסורים ואז אולי יהיה לך איזה תפוח אחד ביום, אז יהיה לך מזונות.

הוא הולך על חומות ירושלים ומתפלל…

כל הסיבה שהקב“ה אמר לו אני אחריב את העולם זה היה בשביל הנקודה הזאת, כי אתה מחזיק את כל העולם בעניות שלך ובייסורים שלך. כל זה בעצם יסוד ההתקשרות שלנו, לכן טוב ללמוד את זה ולהתבונן בזה כי ע“י זה אנחנו מבינים שהצדיקים מקבלים על עצמם ייסורים, ויש מושג שאעפ“י שהוא לא מובן לנו כי אנחנו פה, אבל בצדיקים ממשיכים לקבל על עצמם ייסורים גם בעולם העליון. בוודאי שזה לא מובן לנו, אבל נמנע מהם מה שמגיע להם וע“י זה מתקיים העולם. אחד הסיפורים הידועים זה על שמואל הנביא שבזמן פטירתו הוא נשבע שהוא
לא נכנס למקומו עד שלא תהיה גאולה שלימה. רבינו חיים ויטאל כותב איפה
הוא נמצא, הוא הולך על חומות ירושלים ומתפלל על הגאולה. עצם זה שהוא
לא נכנס למקומו, הוא מסיר מעצמו בעצם את התענוג, את האור הא-לוקי וכן הלאה

לבקש הרבה מהקב“ה: הורני השם דרכך

הצדיקים אפילו אחרי פטירתם ממשיכים לקבל על עצמם ייסורים בעבור עמ“י. למעשה לגבינו זה היסוד הכי חשוב, זה היסוד של הכל, שנבין ונדע שאין לנו דעת ואנחנו לא יודעים איך להתנהל נכון בעולם הזה והנפקא מינא היא לבקש הרבה מהקב“ה: הורני השם דרכך, אהלך באמתך, תקרב אותי לצדיקים האמיתיים שבאמת יכולים להראות לי את האמת ולברר לי את כל הדמיונות שיש והיום יש התגברות גדולה מאוד של הדמיונות – זה נקודה אחת. נקודה נוספת זה כשאברהם אבינו הגיע לארץ כנען כתוב: וירא השם אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת ויבן שם מזבח להשם הנראה אליו. פעם ראשונה שהקב“ה מתגלה לאברהם אבינו זה בשכם ואז הוא גילה לו שזה הארץ שמיועדת לו ולזרעו. לפני שנים שמעתי שהמקום היחידי שכתוב שם מזבח להשם הנראה אליו, זה בשכם. אז הרב אמר פעם שבשכם אפשר לראות את הקב“ה עין-בעין, זה העניין של יוסף הצדיק.
בהליכותיו ובפסיעותיו של אברהם אבינו הוא למעשה מגלה את קדושת ארץ ישראל.

סוף-סוף הוא מגיע אל המנוחה והנחלה

קדושת א“י היא מבריאת העולם רק הראשון שגילה את קדושת א“י זה אברהם אבינו. יש מאמר של רבינו האר“י הקדוש שנקרא פסיעותיו של אברהם אבינו בארץ כנען, ז“א שע“י כל פסיעה ופסיעה הצדיק מגלה את הקדושה של הארץ. אנחנו יודעים שאברהם אבינו בן 75 והוא עמד בניסיון הזה ללכת אל הלא-נודע. כשהוא מגיע אל הארץ הוא הגיע אל המנוחה ואל הנחלה סוף-סוף. כתוב: ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה. מיד בפסוק הבא כתוב: ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה. חז“ל מדייקים שרק בארץ היה רעב ובכל העולם הזה שובע. סוף כל סוף אברהם אבינו מגיע אל הארץ ומגלה את השכינה ואת המנוחה והנחלה ואז מה קורה? רעב בארץ…

תרד למקום הרבה יותר נמוך ממה שהיית

אברהם אבינו צריך לרדת למצרימה. חרן זה היה מקום הרבה יותר רוחני ביחס למצרים, זה היה מרכז הטומאה והסטרא אחרא של כל העולם באותה תקופה. שימו לב איזה ניסיון עצום זה, עשיתי מסירות נפש, עזבתי את המקום שלי שזה היה ניסיון מאוד גדול בפני עצמו, וויתרתי שם על תלמידים, על כבוד ועל מאמץ, הוא היה בן 75 והיה לו מעמד בחרן, סוף כל סוף הוא כבר היה אדמו“ר בחרן – הקב“ה אומר לו: תעזוב את הכל, תלך למקום חדש לגמרי. הוא עשה את זה בלי שום קושייה, הוא הגיע לארץ והוא מתחיל לגלות את הארת השכינה שבארץ ואז הוא מגלה כמה קדושה א“י ביחס לשאר המקומות שהוא היה. גילית את זה? התחלת להרגיש את אור השכינה? עכשיו תרד למצרים. עכשיו תרד למקום הרבה יותר נמוך ממה שהיית. אברהם אבינו שותק ויורד למצרים – מה קורה שם? לוקחים את שרה.

שלא יהיה שום כעס, טענה או הקפדה

אחרי כל המסירות נפש הזאת בגיל 75 לוקחים לו את שרה במצרים לבית פרעה. יש דעה שאומרת שהיא היתה בבית פרעה חצי שנה. הניסיון של אברהם אבינו עכשיו זה לא להקשות שום קושייה ושלא יהיה לו אפילו כחוט השערה כל אותה תקופה, למה עשית לי את זה? זה הניסיון של אברהם אבינו. הניסיון זה לא המצרים אלא זה הקשר שלו עם הקב“ה. לסבול את כל הצער הזה שהוא לא יודע מה קורה בבית פרעה כל התקופה הזאת ושלא יהיה לו שום כעס, שום טענה ושום הקפדה
על הקב“ה: למה עשית לי את הדבר הזה. הניסיון של הצדיקים זה שלא יהיה
להם קושייה וטענה כנגד ההנהגה של הקב“ה. מפה אנחנו לומדים יסוד מאוד גדול..

היסוד זה לקבל את הכל באהבה ושמחה

אנחנו לא אמורים להבין, צריך לדעת שאדם בעולם הזה לא אמור להבין את הדרכים, מה כן? אעפ“י שאנחנו לא מבינים כל פעם להתחבר עם הנקודה הזאת שכל מה שהקב“ה עושה הכל לטובה – זה יסוד מאוד עצום ונורא בדבר הזה שלמעשה שורש התיקון זה לתקן את זה שאין רע בעולם, אבל העיניים שלי כן רואות. נכון אבל העיניים שלך לא רואות נכון. אני מסכים שאנחנו רואים רע אבל מפה נלמד שאנחנו לא רואין נכון. ובאמת כמה קשה ואיזה עבודה קשה זה להתחבר עם הנקודה הזאת. היסוד הראשון שהצדיקים מאירים בנו זה לקבל את הכל באהבה ובשמחה. ככל שאדם זוכה יותר להתקשר עם הצדיקים, הוא זוכה יותר ויותר ללכת בדרך הזאת. באמת בלי המסירות נפש של הצדיקים עבורנו אין סיכוי שהיינו מצליחים לקבל את כל הניסיונות באהבה.