מה מברכים על טורטיא?

כתוב בגמרא בברכות מב. לחמניות מערבין בהם ומברכין עליהם המוציא ואוקימנא בשקבע עליהם וכתב רש"י זהו האובליא"ש שדעתו שמברכים עליהם בב"מ וחלקו עליו הרא"ש והתוס' וכתבו שעל זה מברכים המוציא (ב"י קס"ח ס"ח)

על דברי רש"י שכתב שהלחמניות הם אובליש חלקו התוס' וכתבו שזהו פת גמור לכן פירשו נילי"ש וז"ל (ד"ה לחמניות) כתבו נילי"ש מיהו כי קבע סעודתיה עלייהו מברך עליו המוציא כמו בפורים מיהו רבינו שמשון פירש דאין מברך עליו המוציא דהוי כמו דייסא ע"כ

ומחלוקתם על מה לברך במ"מ לפי רש"י אפ' בבלילה עבה יש לברך במ"מ ותוס' חולקים

וכתב הרא"ש (סי' ל) ונראה לפרש לחמניות היינו נבלאי"ש שהן דקות ואין מברכים עליהם אלא בורא מיני מזונות אבל אי קבע סעודתו עליהם מברך עליהם המוציא ושלש ברכות ואי אכיל להו שלא מחמת הסעודה טעון ברכה לפניהם ולא לאחריהם עכ"ל וכך הם דברי הטור.

מדברי רש"י שכתב שהלחמניות הם אובליש יוצא שלדעתו גם בעיסה עבה לפעמים אינה עשויה לקביעות סעודה וכן הרשב"א כתב כרש"י שעל אובליש מברכים מזונות ורק אם קבע מברך המוציא וסיים הרשב"א על דברי התוס' שאינו נראה לפרש ניליש מכיוון שבלילתן רכה

וגם התוס' הביאו את דברי רבינו שמשון שהסתפק אם על הניליש שהם מאד רכים אם הקביעות שלהם מועילה וכן המרדכי (סי' קכ) נסתפק בהם לפי שהם רכים יותר מדאי והיה נוהג ר"י שלא לאכלם אף בפורים כי אם תוך הסעודה לברך בפת תחלה כדי לפטרם מברכה שהיה מסופק אי הוי קביעותיה קביעות אי לא וכן כתבו התוספות (לח. ד"ה מר זוטרא) גבי כובא דארעא לפי שיטת הפוסקים הנ"ל מה שקובעים עליו היא עיסה יותר עבה ובכ"ז ברכתם מזונות,

וכן הבין בדעתם בספר השולחן עמ' שכד קבע סעודתו עליו מברך עליו המוציא וברכת המזון וכתבו בתוספות שאותן ניבלי"ש שעושין אותן מבלילה רכה הרבה אין מברכין עליהן המוציא אלא בורא מיני מזונות ואפילו קובע סעודתו עליהן ואינו דומה לטריתא שמברך עליה המוציא בשקובע סעודתו עליה שאין בלילות הטריתא רכה כל כך כמו בלילת הניבלי"ש ע"ש עכ"ל

וכן כתב בספר הפרדס ממונתשון (תלמיד תלמיד הרשב"א) שער הראשון ס' יא ואותן  רקיקין הדקין שעושין כשני ברזילין הנקראים ניבלי"ש כתב ר' יצחק הזקן ז"ל דאין מברכין עליהן אלא בורא מיני מוזנות אע"פ שיש להם תואר לחם ואפ' קבע סעודתו עליהם דכיון שבלילתן רכה לא מברכינן עליהו אלא בורא מיני מזונות דאין קביעות מועיל להם וכן כתב הרשב"א ז"ל  וגם הרב ר' אהרן הלוי ז"ל עכ"ל

ויש להוסיף מה שכתב ערוך השלחן בדעת התוס' סק"ל ונילי"ש פירשו שזהו שקורין נאלסינק"י שמערבין קמח עם מים בקדרה כמו דייסא ושופכין אותן על עלי ירקות רחבים ואופין אותן בתנור עם העלים (ב"ח ומ"א סק"ך) ובאמת אינו מובן דא"כ אינו בגדר לחם כלל והרשב"א באמת דחה פי' התוס' מטעם זה ומשמע דמסכים לרש"י ע"ש ולענ"ד נראה דבאופן שבארנו שעריכתו דקה מאד אפשר גם התוס' והרא"ש יודו לרש"י מיהו בין כך ובין כך אין ידוע לנו מהות לחם כאלו ואין להאריך עוד בזה ע"כ מדבריו יוצא שעיסה עבה מעט שעושים אותם דקים גם לדעת התוס' יש לברך במ"מ, וכן למד המנחת יצחק ח"א סי' ע"א אות ו'

וז"ל ה"ר יונה (ל. ד"ה ואמר) גבי הא דלחמניות מברכים עליהם המוציא כתב רוב המפרשים אומרים שלחמניות כעין כעכין וקשה על זה אמאי איצטריך למימר דמברך עליהם היכא דקבע עלייהו שהרי פשוט הוא ולפיכך נראה יותר נכון לפרש דלחמניות רקיקין דקים ונקראים בלעז ניבלא"ש ומפני שבלילתן מתחלה רכה הוצרך להשמיענו דהיכא דקבע עלייהו מברכים עליהם המוציא

א"כ גם אם נפרש כפשוטו שהלחמניות הם ניליש והם רקיקים מעיסה נשפכת שיהיה קשה מאד מסוגית טריתא כמו שיובא בהמשך מ"מ הרי יש לנו כמה ראשונים שעל רקיקים כאלה אין קביעות ורק על עיסה עבה יש קביעות ומה שברכתם מזונות זוהי עיסה קצת עבה שאין דרך לקבוע כגון שעשויה דק מאד וזהו דוגמאת הטורטיה של ימינו

וז"ל השו"ע ס"ח וכו'…ואותן שבלילתן רכה ודקים מאוד שקורין ניבלא"ש מברך עליהם בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש ואם קבע סעודתו עליהם מברך המוציא וברכת המזון

וכתב הגינת ורדים כלל א' סי' כד ד"ה ויש לדקדק על דברי מרן וז"ל דלכאורה קשיא דלעיל דין ח' בדין ניבלי"ש כתב שאם קבע סעודתו עליהן מברך המוציא וג' ברכות ומ"ש מטרית"א דהכא דאין מברך עליה המוציא אפ' בקובע ונראה ליישב דטריתא בלילתא רכה וקילושא יותר מן הניבלי"ש וכן יש לדייק מדברי רש"י שכתב (ברכות לז: ד"ה גביל) טריתא גביל מירתח ונותנין מים וקמח בכלי ובוחשין בכף ושופכין על הכירה כשהיא ניסקת עכ"ל ומדקאמר 'ובוחשין כו" משמע שבלילתה קלושה הרבה וכ"כ התוס' לקמן דף ל"ח ע"א ד"ה ושוין שבוחשין בכף דבקלושה מיירי מדקתני ובוחשין ולא קתני לשון גיבול והכי דייק לה בשלהי מי שהחשיך (שבת קנו.) והנה בפסק הרא"ש (ברכות ו ל לא) קאמר דניבלי"ש בלילתם רכה  לא קאמר שהם דקות וכפי זה איכא לאוקומי שבלילתם עבה ואח"כ פותחין ופושטין אותה וכמעשה שאנו עושין בטאגריאנ"ה ואמנם הטור (או"ח קסח) נקט דבלילתם רכה ודקים מאד ואעפ"כ יש ליישב שאין בלילתה רכה וקלושה כמעשה הטרית"א ולכן הקלו בטרית"א דאין קביעותה חשיב קבע עכ"ל הגינת ורדים מוכח מדבריו שגם על עיסה מעט עבה מברכין מזונות לפעמים אא"כ קבע עליהם

וכן הקשה השל"ה בשער האותיות אות ק' סי' רנ"ד בהגה ואם תאמר לפי האמת מה נשתנו אלו מאלו והלא אידי ואידי בלילתן רכה ודקין הן וי"ל כיוון דאלו הרקיקין שעושין בשני ברזלים הם דקים וקלושים ביותר על כן יצאו מתורת לחם ואין מברכים עליהם לעולם כי אם בורא מזונות ע"ש והביא המ"א סק"כ ודקים מאד כגון נאליסנקי (של"ה) אבל אם אינם רכים (צ"ל דקים שיורי הלקט) כל כך מברך המוציא כמו שכתוב סעיף י"ד בהגה ע"כ

ויש שתירצו ששני הסעיפים הם בלילה רכה ודוחק לענ"ד לפרש כן עמק הברכה ט"ז מ"א של"ה, וב"ה על סע' טו הבין אין צריך שהעיסה תיהיה מאד רכה והביא ראיה מדברי הרמב"ם לענין פת ערבית מ"מ הוי ספק ויכול לברך במ"מ

לכן על הטורטיה יש לברך בורא מיני מזונות