פסח חד גדיא ח"א

הגדה של פסח

אחד הדברים הסתומים בהגדה זה פיוט שאנו אומרים בליל הסדר שנקרא 'חד גדיא'. לפי הפירוש הפשוט זה מאוד לא מובן מה קשור כל הפיוט הזה לליל הסדר. כתוב שליל הסדר זה לילה עם קדושה מאוד גבוהה ותיקונים נוראים מאוד, על הלילה הזה אמרו חז"ל: 'בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל..' ובסוף ההגדה אחרי כל הקדושה של הלילה הזה חז"ל תיקנו לנו לסיים את ליל הסדר עם פיוט: 'חד גדיא דזבין אבא בתרי זוזי ואתא שונרא (חתול) ונשך את הגדי, וכלב נשך את החתול, והמקל היכה את הכלב ואח"כ באה אש ושרפה את המקל…' וכן הלאה. לכאורה מה שייך לספר לנו איזה סיפור על גדי עיזים וחתולים, זה נראה דבר כ"כ לא קשור לליל הסדר. צריך לדעת כלל- כשאנחנו רואים מצדיקים מאוד גדולים דברים שלכאורה הם מאוד פשוטים, צריך לדעת שיש פה את הסודות הכי גדולים. כשצדיקים מאוד גדולים רצו לגלות לנו דברים מאוד עמוקים וגבוהים, הם הכניסו את זה לתוך דיבור מאוד פשוט. זה נקרא סיפורי מעשיות. חד גדיא זה סיפורי מעשיות משנים קדמוניות.

עבודת המידות

'חד גדיא, חד גדיא דזבין אבא בתרי זוזי' התרגום זה: גדי אחד שקנה אבא בשתי זוזים. צריכים להקדים הקדמה כללית שע"י זה נוכל להבין את כוונת הפיוט. ידוע שהקב"ה ברא את העולם בכדי שנבוא לפה למציאות של קשיים, הסתרה והעלמה בכדי שנעבוד את הקב"ה מתוך המציאות הזאת. כשאנחנו מתבוננים בתפקיד שלנו, אחד הדברים היסודיים והחשובים ביותר שבאנו לתקן בעולם זה עבודת המידות. הקב"ה  לא נתן לנו את התורה בכדי שנהיה פרופסורים ולא נתן לנו את המצוות בשביל שכר ועונש אלא לכל דבר ודבר יש תוכן פנימי ורוחני. אחת הסיבות שהקב"ה נתן לנו את התורה והמצוות זה בכדי שיהיה לנו כלים ודרך לעזור לנו לעבוד על המידות. עבודת המידות זה אחד הדברים הקשיים ביותר. יותר קל לרוץ 42 קילומטר ולעשות כל מיני דברים שנראים בעולם הזה כמעשים של גבורה מאשר להתגבר על מידת הכעס, לשבר את הגאווה ולשמור את העיניים. אחת הסיבות שהקב"ה נתן לנו את התורה זה לא בכדי שנהיה חכמים, אלא בשביל שנוכל לעבוד על המידות שלנו, לכן תיקון המידות זה אחד מיסודות הבריאה. תכלית ביאתנו לעולם הזה היא בשביל לתקן את המידות שלנו. אדם שרואה שיש לו מידות לא טובות, הרבה צדיקים אומרים שלא יפול מדעתו בגלל זה ושלא יחשוב שהוא לא בסדר, מי שרואה שיש לו מידות קשות לתיקון אז שידע שהקב"ה נתן לו עבודה קשה וזה אומר שהקב"ה סומך עליו ומאמין בו שהוא יכול לסבול עבודה קשה.

עבודת המידות של המשיח

ר' משה דוד ואלי (תלמיד-חבר של הרמח"ל) כותב (בפירוש על מגילת אסתר) שאחד הנשמות שיש להם את עבודת המידות הכי קשה זה משיח צדקנו, עד כדי כך שהמשיח יכול ליפול לעוונות מרוב העבודה הקשה שתהיה לו, אבל אין הקב"ה מחשיב לו את העוונות האלה כלל משום שהכל בא מחמת גודל העבודה שהקב"ה הטיל עליו. עבודת המידות זה סולם עם הרבה מאוד שלבים, חלקים ובחינות. אדם עובד שנים על מידת הכעס ואחרי 10 שנים פתאום הוא מתנסה בכזה ניסיון גדול והוא מוצא את עצמו בכאלה כעסים והקפדות. איך זה יכול להיות? אלא משמיים הביאו לו נסיונות יותר קשיים. בכל פעם הניסיונות הופכים להיות יותר קשיים ויותר מרוכבים. יש 2 מדרגות כלליות, שכל הבריאה וכל העולמות עומדים על 2 המדרגות האלה: מדרגה אחת נקראת 'רוח' ומדרגה שנייה נקראת 'נפש', בלשון הקבלה זה נקרא: 'תפארת ו'בינה' או 'כתר'.

'מידת הגבורות'

יש כמה מידות שמוטל עלינו לעבוד עליהם, אחת המידות הקשות לתיקון ולבירור נקראת בלשון הקבלה והחסידות: 'מידת הגבורות'. אדם לא יכול לעשות שום דבר בעולם שלנו אם אין לו גבורות וזה לא משנה מה האדם יעשה, בין אם זה דברים גשמיים או רוחניים. בכל מה שאנחנו עושים יש קשיים, בכדי להתגבר על הקשיים האלו אנחנו צריכים כוחות בנפש, זה נקרא גבורות. אדם רוצה לקום בשבע בבוקר לעבודה אבל אין לו חשק לקום כאשר השעון מעורר שלו מצלצל, ובכל זאת הוא מתגבר על עצמו וקם זה ע"י הגבורות. ואם הוא רוצה לקום בשבע בבוקר בשביל להתפלל אז פה היצר הרע מתגבר עוד יותר ופה צריכים גבורות גדולות יותר. דוגמא נוספת: לאדם יש מידה של התלהבות, כאשר הוא רוצה דבר שהוא מתלהב ממנו, גם זה נקרא מידת הגבורות, לכן הגבורות זה גם אש משום שזה כמו אש בלב האדם, כשאדם בוער לאיזה תאווה אז הגבורות בוערות בתוכו.

תיקון העולם

על תיקון המידה הזאת עומד כל תיקון העולם. הזוהר הקדוש אומר שלפני הגאולה צריך לתקן מאוד את מידת הגבורות, לכן היום אנחנו רואים שיש הרבה בירורים במידת הגבורות. אחד הבירורים שרואים, שבכל מקום שיש 2 יהודים יש 10 מחלוקות. כולם מקפידים ורבים אחד עם השני, אבל לכל דבר יש סיבה רוחנית. הסיבה הרוחנית היא שלפני הגאולה יורדות גבורות לעולם, לכן מרגישים את התגברות התאוות. אומר הזוהר שבניין השכינה (בניין הגאולה) זה ע"י תיקון הגבורות לכן משמיים מורידים עכשיו הרבה גבורות לעולם בכדי שנברר ונתקן אותם. הזכרנו שהמידה הזאת מתחלקת בכלליות למידת התפארת ומידת הכתר (בינה). פירוש המדרגה הראשונה (תפארת) שאנחנו משתמשים בגבורות ומתקנים אותם באופן שאנו משתמשים בהם לצד הטוב ולא לצד הרע, כגון אדם שלא יודע מאמונה או ממצוות, הוא הולך עם הטבע, המידות שלו מובילות ומנהיגות אותו. הגבורות שלו ילכו להרבה מלחמות, כעסים, הקפדות.. זו בחינה אחת. בחינה נוספת זה שהגבורות הולכות לתאוות העולם הזה. המידות מובילות את האדם אם לא לכעסים אז לתאוות העולם הזה משום שגבורות זה אש.

'תיקון הגבורות 1'

התיקון הראשון זה שאנחנו מתחילים להשתמש בגבורות לצד הטוב ולצד הקדושה. אחרי שאדם מתחיל להבין שיש לו תפקיד ותיקון בעולם הזה אז הוא לומד בספרים ומבין שיש עבודה עם המידות הלא טובות, שצריך לתקן ולזכך את המידות האלה. אז במקום ללכת ולריב עם אנשים והא מתשדל להעלות את כל כוחות הנפש האלה שנקראים גבורות לצד הטוב, לקיים מצוות, ללמוד תורה, לקום בבוקר להתפלל. הוא רוצה לקדש את כל הכוחות שלו ע"י שהוא משתמש בכוחות לצד הטוב. זה נקרא לקדש את הפנימיות  שלנו.  במקום לרוץ בכל העיר בשביל  איזה תאווה אז  לרוץ

בכל העיר בשביל לחפש חבר ללכת איתו להתבודדות. לאט לאט האדם מכניס את הכוחות שלו לצד הקדושה ולצד הטוב. בוודאי שזה מהלך שלוקח הרבה זמן עד שמצליחים לקדש את כל הכוחות אבל העיקר זה הכיוון שלנו והרצונות, זה מה שהקב"ה רוצה מאתנו, שתמיד נרצה ללכת בכיוון הנכון. אומר רבינו (ליקוטי מוהר"ן) 'עד שיקדש ויזכך את כל הדמים', כי הגבורות הם בדמים, לכן כשאדם עוסק בתורה ובמצוות וחושב איך הוא יכול לעזור לעניים אז הוא לוקח את הכוחות הפנימיים שלו לצד הקדושה והטוב. זה נקרא תיקון במדרגה הראשונה שנקראת תפארת, צדיק שכבר תיקן את זה לגמרי הוא משתמש בכל כוחות הנפש שלו ובכל הגבורות שלו לצד הקדושה. זה מדרגה רוחנית מאוד גבוהה. מי שכל כוחות הנפש שלו הם אך ורק לצד הקדושה והטוב זה צדיק במדרגה מאוד גדולה. אנחנו צריכים לעבוד על זה שנים בשביל שנוכל לתקן את הכל משום שבמדרגה הזאת האדם כבר לא כועס והוא גם לא צריך את תאוות העולם הזה משום שהוא הרגיל את כוחות הנפש שלו לקדושה. זה המדרגה הראשונה שאנחנו משתמשים בכל הכוחות האלו לצד הקדושה זה התיקון הראשון אבל אח"כ מתחיל התיקון במדרגה השנייה.

'תיקון הגבורות 2'

לפעמים משמיים רוצים שנעשה מסירות נפש אז צריכים לדעת שהקב"ה מנהיג אותנו בהנהגה  של המדרגה הראשונה…

התכלית שלנו היא להגיע אל המדרגה השנייה ששונה לגמרי מהמדרגה הראשונה. אחרי שהאדם התאמץ והשתדל כמה שנים להרגיל את עצמו לצד הקדושה ולצד הטוב, משמיים מתחילים להוביל אותו לדרך חדשה ופותחים לו שער חדש, שער בדעת. פתאום הוא מקבל דעת, הבנה והשגה חדשה, לעבוד על נקודה אחרת. עכשיו הוא בצד של הטוב והוא משתמש בכוחות שלו לצד הטוב, עכשיו תתחיל ללמוד שכל הכוחות שיש לך וכל מה שעשית ואתה עושה ועתיד לעשות, כל זה באמת לא אתה! לאט לאט האדם לומד להכיר ולהבין ולהשיג שכל מה שהוא עשה הכל היה סיעתא דשמייא ושהקב"ה עשה את הכל. במדרגה הראשונה האדם צריך להרגיש שהוא זה שעבד והתגבר על מידת הכעס והפך את ההרגלים שלו מצד הלא טוב לצד הטוב והקדושה, שהוא זה שעשה ופעל. אדרבה זה מה שהוא

 צריך להרגיש ולראות. במדרגה היותר גבוהה האדם מתחיל לראות ולהשיג שהוא באמת לא עשה שום דבר. במדרגה השנייה הוא מתחיל לראות שהכל היה סיעתא דשמייא והקב"ה פעל בתוכו את כל הדברים האלה. כשנכנסים לדרך הזאת אז צריך לדעת שזה עולם חדש לגמרי. זה 2 מדרגות רוחניות שמאוד שונות זו מזו ובכמה בחינות הם גם הפוכות זו מזו, משום שבמדרגה הראשונה האדם צריך להרגיש שהוא זה שעושה ומוסר את הנפש, אדרבה בכדי שהוא יוכל להפוך את מידותיו מצד הלא טוב לצד הקדושה והטוב, הוא צריך להרגיש שהוא מוסר את הנפש, אבל במדרגה היותר גבוהה כל הדברים מתחילים להשתנות ולהיות הפוכים. על המדרגה הזאת אומר דוד המלך (בתהלים): "כגמול עלי אימו כגמול עליי נפשי". רש"י אומר:'אני מוטל לפנייך כמו גולם',  הוזזתי את הידיים כי אתה הוזזת לי את הידיים, התחלתי ללכת כי אתה הולכת אותי.

מסירות נפש

כתוב הרבה בספרים הקדושים שכל תיקון העולם תלוי בתיקון הזה. כל ההיסטוריה מחטא אדם הראשון ועד ביאת משיח צדקנו ואחרי זה, תהיה לנו עבודה בבירור של הבחינה היותר גבוהה. הכל סובב סביב 2 הנקודות האלו, לכן אפשר לזהות בתוכנו שלפעמים אנחנו רואים שמשמיים רוצים שנעשה מסירות נפש ונתאמץ, אז אנחנו צריכים לדעת שהקב"ה מנהיג אותנו בהנהגה של המדרגה הראשונה (כל אדם כלול מ2 המדרגות). לפעמים יש מצבים וזמנים שהאדם מרגיש שאם מצפים ממנו לעשות מסירות נפש אז הדבר היחיד שהוא יכול לעשות זה להיכנס למיטה ולהתכסות בשמיכה ולהגיד: תעירו אותי כשיבוא משיח צדקנו. זה גם מסירות נפש משום שאותו אדם לא מתאבד! האדם לפעמים מרגיש את החוסר אונים לעשות איזה פעולה שהיא, כשאנחנו במצבים אלה אנחנו צריכים להבין שאנחנו בבירור של המדרגה השנייה.  הצדיקים גילו לנו שאחד מיסודות הגאולה זה שהעולם לאט לאט עולה מהמדרגה הראשונה למדרגה השנייה, הכוונה שהקב"ה מנהיג את העולם גם בכלליות וגם בפרטיות ומלמד אותנו עד כמה שאנחנו לא יכולים לעשות שום דבר ועד כמה הדברים לא תלויים בנו. אפשר לראות את זה בכלליות ובפרטיות שאנחנו חסרי-אונים. הרמח"ל ותלמידיו כותבים שזה אחד מהסימנים של הגאולה, זה נקרא 'תיקון הגבורות'. רבינו קורא לזה (תורה כ"ב) 'תיקון העזות'.

'עוז ושלום'

אם נתבונן בתפילת 18: לפני שאנחנו מברכים את ברכה האחרונה אנחנו מסיימים: 'המברך את עמו ישראל בשלום'. ידוע שהברכה הזאת עושה את כל התיקונים של כל התפילה. כל התפילה זה הכנה לברכה הזאת והכל תלוי בה. לפני זה אנחנו מבקשים מהקב"ה: 'וטוב יהיה בעיניך לברכנו ברוב עוז ושלום'. מה זה עוז ושלום? עוז זה עזות (כל מה שדיברנו כלול במילה עוז). אנחנו מבקשים מהקב"ה 'וטוב יהיה בעינייך…ברוב עוז ושלום', לפני התיקון השלם של תפילת 18 אנחנו מבקשים מהקב"ה שהתיקון של העוז (גבורות) יהיה בשלום. ברגע שהגבורות הולכות לצד הלא נכון הם מיד מעוררות מלחמות בעולם. כל המלחמות וכל המאבקים שקורים בין האנשים זה הכל בא מפגם הגבורות (עזות). במקום לריב עם היצר הרע אנחנו רבים אחד עם השני. לכן לפני סיום החתימה של תפילת 18 אנחנו מבקשים שהקב"ה יברך אותנו בעוז (גבורות), אבל שזה יהיה גבורות של שלום, שלא נהיה גיבורים לריב אחד עם השני אלא נהיה גיבורים לעשות שלום אחד עם השני. זה תיקון מאוד עמוק. בכל הדורות היה לצדיקים תיקון וחלק בדבר הזה (לכל אחד חלק אחר). היו 2 צדיקים שהם שורשי נשמות ישראל, יוסף ודוד, מכיוון שהם שורשים מאוד גבוהים בכלל עמ"י, לכן לכל אחד מהם היה תיקון פרטי ומיוחד. בוודאי שגם יוסף וגם דוד תיקנו את 2 המדרגות בשלמות.

בזכות יוסף הצדיק

יוסף הוא תיקון המדרגה הראשונה לכן מצאצאי יוסף יש משיח שהוא השורש של התיקון של המדרגה הראשונה, הכוונה שכל כוח שיש לנו להתגבר כנגד היצה"ר להכניס אותו אל הקדושה, להתגבר על כעסים, מחלוקות ועל תאוות, זה הכל מכוחו של יוסף הצדיק. יוסף הוא השורש של התיקון של המדרגה הראשונה משום שהוא עשה מסירות נפש מאוד גדולה על המדרגה הראשונה. הקב"ה נתן לו את הניסיונות הכי קשים של תאוות  ושל כעסים של העולם הזה. מצד התאוות זה הניסיונות העצומים שהיו לו עם אשת פוטיפר שנה שלימה, רבינו אומר שיוסף התנסה בניסיונות הכי קשים של הדבר הזה והוא גם עמד בזה. מצד הכעס, היה לו את כל הסיבות הנכונות והמוצדקות לכעוס ולהקפיד על אחיו והיה לו את הכוח גם להעניש אותם אבל בכל אופן הוא הפך את הכל לשלום ולעין טובה. יוסף הפך את כל הגבורות לגבורות דקדושה, זה הסוד של משיח בן-יוסף.

דוד מלך ישראל חי וקיים

דוד נקרא התיקון של המדרגה השנייה. דוד היה גיבור גדול ואדמוני (אדמוני זה גבורות ואש). העבודה של דוד היתה לא להכניס את הגבורות אל הקדושה אלא לבטל את זה אל הקב"ה עד שהוא יכל לרשום: "כגמול עלי אימו כגמול עליי נפשי"- הרני כגולם לפנייך, דוד היה השורש של תיקון העולם בבחינה של ההתבטלות, שזה המדרגה השנייה. המדרגה הראשונה זה מסירות נפש לקדש את המידות ואת הגבורות והמדרגה השנייה זה לבטל את המידות ואת הגבורות. זה הסיבה העמוקה שלעמ"י יש שני משיחים. כל מנהיג זה תיקון של מידה. משיח בן-יוסף זה תיקון למדרגה הראשונה, ומשיח בן-דוד זה הבחינה של התיקון של המידה השנייה.

חוכמת הבריאה

רבינו אומר (תורה י"ז): שיש השגה ויש חוכמה כזאת שהאדם יוכל לראות בכל פרטי הבריאה את הקב"ה. רבינו מביא דוגמא שאדם ידע למה לאריה קוראים אריה ולמה  במילה אריה האות 'אלף' קודמת לאות 'ריש'… רבינו אומר שזה 'השגות' ולעתיד לבוא אנחנו נדע את כל זה. בספר המידות רבינו כותב שמי שיודע את כל זה אז כל העולם נכנע תחתיו ואז יהיה הביטול השלם כשתמלא הארץ דעה 'כמים לים מכסים', והאדם ידע למה עץ הוא בצורה של עץ, אנחנו נדע חוכמות כ"כ גדולות ועצומות וזה למעשה כל התיקון והגאולה של העולם כשהחוכמה הזאת תתגלה. היום אנחנו יכולים להתבונן בזה כטיפה בים אין-סופי לעומת מה שיהיה לעתיד לבוא.

קורבן שה עיזים

אם נתבונן בפרטי הבריאה, אחד הדברים זה הקורבנות בבית המקדש: כידוע היו כבשים, עיזים, פרות, בהמות, אילים. כל אחד מהקורבנות זה סדר תיקון שלם בבריאה. (כתוב במדרש רבה קהלת שכשמשיח צדקנו ילמד אותנו תורה אז אחד השיעורים הראשונים שהוא יתן לנו זה על 'סוד הכבשים', 1000 שנה נלמד את סוד הכבשים ואז 1000 שנה נלמד את סוד העיזים, את כל זה ילמד אותנו משיח צדקנו.) אחד הקורבנות החשובים ביותר שהיו, זה 'קרבן שה עיזים' היו קורבנות שהיו באים משה עיזים. אומר ר' נתן (ליקוטי הלכות) שאם נתבונן אפשר ללמוד את התיקון של העז בכמה אופנים. הדבר הראשון זה המילה עז, המילה עז מזכירה לנו את עניין העזות, לכן כל מה שהזכרנו לעיל על תיקון הגבורות כל זה רמוז בקורבן שה עיזים. דבר נוסף, מי שקצת מכיר את טבע הצאן יכול לראות את ההבדל שיש בין כבשים לעיזים. כבשים זה חסדים ועיזים זה גבורו

ת. אפשר לראות את זה בטבע של הכבשים והעיזים, החיה הכי רגועה בעולם שכמעט בלתי-אפשרי להרגיז אותה זה כבשה. מצד שני הדבר הכי קשה זה להיות רועה של עיזים. אם יקחו פסיכולוג לעדר של עיזים הוא מיד יתן 'רטלין' לכל העדר, הם לא מפסיקים לקפוץ בכזאת עזות וחוצפה. העיזים הם היפר-אקטיביים משום שהם גבורות, אש. בגלל זה העיזים כל הזמן קופצות שזה הפוך מהכבשים.

שעיר לעזאזל

העניין של הקורבן שבא מעיזים מרמז על תיקון הגבורות לכן אפשר לראות את העניין של התיקון של העיזים בכמה מקרים. המקרה הראשון היה ביום הכיפורים. הקורבנות עם הקדושה הכי גבוהה היו ביום הכיפורים. אלו הקורבנות היחידים שעושים את 'הזאת הדם' שלהם בקודש הקודשים. אחד הקורבנות של יום הכיפורים זה 2 עיזים שהם שוות לגמרי בקומתם במראיהם ובכסף שקונים אותם (זה משימה לא פשוטה בכלל). את 2 העיזים האלו היו מביאים ביום הכיפורים לבית המקדש, והכהן הגדול היה מטיל גורל על 2 העיזים. שעיר עיזים אחד היה קורבן שאת דמו היה מכניס הכהן הגדול לקודש הקודשים, זה נקרא 'שעיר להשם'. השעיר השני היה הולך להיות קורבן ל'סטרא אחרא'. זה פלא עצום שהקב"ה מבקש מאתנו להקריב קורבן לסטרא אחרא. עד שלא היו מטילים את הגורל לא היו יודעים איזה שעיר הולך לקודש הקודשים ואיזה קורבן הולך לכוחות הסטרא אחרא.

 להפוך את העז לגדי

כתוב בספרים הקדושים שהסוד הזה נקרא 'סוד בירור הגבורות' במקום העליון שלהם, זה נקרא בחינת משיח בן-דוד, הכוונה שהבירור האחרון שיהיה לפני הגאולה יהיה בירור מאוד גדול בעניין הגבורות ומי שיזכה לקדש את הגבורות, הגבורות שלו ילכו לקודש הקודשים. הדם שבתוך השעיר זה הגבורות שבגבורות, זה תמצית הגבורות. ברגע שאנחנו זוכים לקדש את הגבורות (הצדיק מלמד אותנו איך לעשות את זה), האדם יזכה שכל העבודה וכל המידות שלו יהיו חלק מקודש הקודשים, הכוונה שיהיו במדרגה הכי גבוהה ומי שלא יזכה אז כל זה

ילך לסטרא אחרא. ככל שמתקרב זמן הגאולה כך הבירור יהיה כחוט השערה. זה מה שאומרים חז"ל: 'אין משיח בן-דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב'. זה כמו באינטרנט, בלחיצת כפתור אתה יכול להיות בקודש הקודשים או להבדיל בסטרא אחרא. עוד דוגמא אנחנו רואים במעשה של יהודה ותמר. הקב"ה הגביר על יהודה את היצר הרע של התאווה. תמר כיוונה לשם-שמיים מכיוון שהיא רצתה להוליד את הנשמות הכי קדושות בישראל, והיא זכתה לזה כשהולידה את פרץ וזרח. בשעה שיהודה עבר ליד תמר הוא לא זיהה אותה מכיוון שהיא התחפשה. משמיים שלחו ליהודה את המלאך של התאווה. יהודה אמר לה: "הנה-נא אבוא אלייך". תמר שיחקה משחק כאילו היא פרוצה ושאלה אותו: "מה תיתן לי כי תבוא אליי?". יהודה אמר לה: "אנוכי אשלח גדי עיזים מן הצאן". על פי עומק הדבר יהודה זה הצדיק לכן המשיח יצא מיהודה, משום שיהודה הוא בחינת המשיח. תמר מרמזת על השכינה, כמו שכתוב: "זאת קומתך דמתה לתמר" שזה סוד השכינה. הצדיק אומר להקב"ה אני רוצה להביא את הגאולה, אז השכינה אומרת לצדיק: מה תיתן לי?! אתה רוצה לקבל את הגאולה בלי שום תמורה? הצדיק עונה לשכינה: גדי אשלח מן הצאן. הצדיק אומר אני מקבל על עצמי את התיקון של הגבורות. הצדיק אומר להקב"ה אני מקבל על עצמי לתקן אצלי ואצל כלל עמ"י את סוד גדי העיזים שזה לקדש בשלמות הגדולה ביותר להפוך את העיזים לגדי. גדי זה גימטריה טוב (17). עיזים זה עזות. הצדיק אומר אני אתן לך את כל העזות ואת כל הגבורות ואני אקדש את זה לצד הטוב, כשהשכינה שומעת את זה היא אומרת: אם כך תתן לי ערבון עד שתזכה לברר את זה בשלמות. ערבון זה הערבות של הצדיקים האמתיים כנגד כלל נשמות ישראל. לכן יהודה אמר גדי אשלח מן הצאן. גדי אשלח (עם הכולל) זה גימטריה משיח. זה עוד מקום שאנחנו רואים שיש את התיקון של הגבורות.

הכתובה של רבקה…

מקום נוסף שאנו רואים את תיקון הגבורות זה בברכה של יצחק. יצחק רצה לברך את עשיו ורבקה ראתה את כל זה ברוח הקודש והבינה שיצחק הולך לעשות טעות (יצחק כיוון לשם-שמיים). רבקה תיקנה את זה ואמרה ליעקב שיקח את הברכות במרמה. יעקב פחד אבל רבקה קיבלה על עצמה את הקללה, אם תהיה. רבקה אמרה ליעקב שיביא לה 2 גדיי עיזים מן הצאן, רש"י שואל מאיפה יש לרבקה 2 גדיי עיזים? הרי כל הרכוש של האישה זה של הבעל. אומר רש"י שיצחק כתב בכתובה שכל יום הוא נותן לה 2 גדיי עיזים. איפה שמענו שצריך לתת לאישה 2 גדיי עיזים בכל יום זה כמות עצומה, בשנה זה 700 גדיי עיזים וב10 שנים זה 7000 גדיי עיזים, רבינו אומר שכל אחד מהאמהות זה הסוד של השכינה. האבות זה הסוד של הצדיקים שעוסקים בתיקון העולם. זה מה שיצחק כתב לרבקה בכתובה, זה ההתחייבות של הצדיקים לעסוק בכל יום בתיקון של 2 הגדיי עיזים שזה 2 המדרגות של הגבורות.

יהודי וגוי בגוף אחד

ידוע שהעבודה של האבות זה לברר את הנשמות. כל נשמות ישראל מחטא אדם הראשון ועד תקופת האבות, היו ערבוב בין הנשמות של היהודים לנשמות של הגויים, לכן עד הבנים של יעקב אנחנו לא רואים מושג של 'יהודי' ושל 'עמ"י', האר"י הקדוש מסביר שלא היו יהודים מכיוון שהנשמות היו מעורבבות. בתוך גוף אחד היה ערבוב של יהודי וגוי. האבות ביררו את הנשמות שיהיו רק מצד הקדושה. זה מה שאמרו חז"ל שיעקב אבינו זכה שתהיה מיטתו שלימה, הכוונה שכל מי שנולד מיעקב אבינו ואילך שייך לעמ"י ולא משנה מה היהודי יעשה. גם אם יהודי ילך לכומר ויגיד לו שהוא רוצה להמיר את דתו אז הכומר יגיד לו שיש לו מים מיוחדים שאם הוא יזה עליו 3 פעמים אז הוא לא יהודי. אז היהודי הזה יקרא 'יהודי מומר', לא משנה מה היהודי יעשה הוא עדיין ישאר יהודי! כל זה היה הבירור של האבות. זה נקרא 'בירור ענף הקדושה', למעשה הם הולידו את עמ"י בעולם, זה הסיבה העמוקה מדוע האבות נקראים אבות ולא רבנים. משה נקרא רב, הוא הרב שלנו משום שהוא נתן לנו את התורה, אבל לפני זה היה צריך להוליד אותנו בעולם.

סוד הבכורה

ידוע שיעקב הוא השורש של כלל ישראל, אבל כתוב בספרים שהמהלך היה יכול להיות קצת אחרת משום שיצחק הוליד את עשיו ואת יעקב. רבקה הולידה 2 בנים בהיריון אחד. באמת כל עמ"י יכל לצאת גם מיעקב וגם מעשיו, מיעקב היה אמור לצאת זרם אחד של עמ"י ומעשיו הזרם השני וכמו שעמ"י התחלק ל12 חלקים (השבטים) אז עמ"י היה צריך להתחלק ל2. יעקב היה צריך להוליד את משיח בן-יוסף ועשיו היה צריך להוליד את משיח בן-דוד. עשיו הפסיד את זה ברגע שהוא בחר להתחבר ולהתקשר עם כוחות הטומאה. זה סוד קניית הבכורה שקנה יעקב מעשיו. יעקב קנה מעשיו את כל התיקון של משיח בן-דוד ומאז נקבע לתמיד ולנצח נצחים שכל עמ"י יצאו מיעקב אבינו.

חד גדיא

הפיוט מתחיל כך: 'חד גדיא חד גדיא דזבין אבא בתרי זוזי'. כמה גדיים האבא קנה? אם הוא קנה 2 גדיים למה לא כתוב תרין גדיים קנה אבא בתרי זוזי? (כל מילה פה זה סודות עצומים) האבא זה יעקב אבינו. התיקון של יעקב היה בחינה אחת בגדי העיזים שזה בחינת יוסף שזה המדרגה הראשונה. יעקב ראה שעשיו קילקל והתקשר עם כוחות הטומאה אז הוא קנה ממנו את הגדי השני. זה המשמעות של חד גדיא. ליעקב אבינו היה גדי אחד והוא היה צריך לקנות גדי אחד (מעשיו) לכן יש בפיוט פעמיים חד גדיא למרות שיעקב קנה רק גדי אחד. התחלת הפיוט מספר לנו על יעקב אבינו שקנה את סוד נשמת משיח בן-דוד ואת כל התיקון של המדרגה השנייה של גדי העיזים מעשיו. לאחר מכן ממשיך הפיוט ואומר: 'ואתא שונרא ואכלא לגדיא' (ובא חתול ואכל את הגדי). הגאון מוילנא כותב (בפירוש על המשניות) שהחתול בטבעו הוא קנאי. הפיוט מרמז לנו פה רמז נורא מאוד. מובא בתיקוני הזוהר (תיקון ע'). שיש בחינה כללית של 2 המשיחים שיגאלו את עמ"י, אבל בכל משך הדורות יש צדיקים שהם 'בחינת משיח', הכוונה שהם עוסקים בתיקונים ב2 המדרגות שהבאנו לעיל.

"ויקנאו בו אחיו"

הזוהר מסביר שיש יצר הרע גדול שגורם לשאר עמ"י לקנא בצדיק הזה ולא רק זה אלא הקנאה הזאת משתלשלת בעיקר בצדיקים אחרים, אפילו בת"ח, משום שאין להם את המדרגה של הצדיק שעוסק בתיקון של הגדי עיזים. מסביר הזוהר שיש סיבות רוחניות מאוד גבוהות לדבר הזה הקנאה הזאת גורמת לכל הצער ולכל הגלויות שאנחנו צריכים לעבור. פעם ראשונה שאנחנו רואים את זה בקנאה של אחי יוסף. אחי יוסף היו צדיקים מאוד גדולים וקדושי עליון ובכל אופן הם נכשלו במידת הקנאה עד כדי כך שכתוב במדרשים ובזוהר על גודל השנאה שהיתה להם ליוסף. הם לא ידעו שהכל זה אחיזה של מידת הקנאה שנתפסה בהם עד כדי כך שהם רצו להרוג אותו באכזריות גדולה מאוד, הזוהר אומר שהיתה להם תוכנית לחתוך אותו לחתיכות קטנות מכזית. זה הסוד "ויקנאו בו אחיו". יוסף זה הגדי הראשון. הגדי השני זה דוד המלך. כשדוד התחיל להתגלות, מיד התחילו לקום עליו מחלוקות ומריבות מצד שאול המלך שקינא במדרגה ובבחינה של דוד. כתוב בספרים הקדושים שמכירת יוסף היתה פגם כ"כ גדול בשורש כ"כ גבוה שעד ביאת משיח צדקנו אנחנו צריכים לתקן את המכירה של יוסף כמו 'עשרת הרוגי מלכות' ועוד תיקונים נוראים שעמ"י עובר. זה מה שאומר הפיוט 'ואתא שונרא ואכל לגדיא', החתול מרמז על מידת הקנאה שנמצאת בתוכנו והיא מעלימה את האור של הגדי עיזים, היא מסתירה את האור של הצדיק שיכול לתקן את כל עמ"י ע"י הקנאה.

'סוד החתול'

ברוך השם זכינו ואנחנו רואים שהגדי עיזים עוזר לנו (הצדיק) שזה נשמת רבינו שאמר: 'ביני ובין משיח אין חילוק', 'אני כלול משתי משיחים'. רבינו כלול מ2 גדיי העיזים. יש בזה סוד, כשאנחנו מתבטלים ומקבלים את הדעת ואת העצות של רבינו ומבינים שהנשמה שלו עוסקת בתיקוננו בזה אנחנו מתקנים את מכירת יוסף. כשאומרים בליל הסדר: 'ואתא שונרא ואכל לגדיא' צריך לכוון שאנחנו מתבטלים לרבינו וע"י זה אנחנו מתקנים את 'סוד החתול'. בהמשך הפיוט כתוב: 'ואתא כלבא ונשך לשונרא דאכלא לגדיא דזבין אבא בתרי זוזי, חד גדיא חד גדיא', בכל פעם שאנחנו אומרים חד גדיא צריך לכוון על 2 המשיחים שצריכים לגאול אותנו (משיח בן-יוסף ומשיח בן-דוד). הקנאה העלימה את האור של הצדיק שהכל תלוי בו. מגלה לנו הפיוט שמזה מתעוררת בעמ"י הקליפה שנקראית 'קליפת הכלב'. כתוב הרבה בספרים הקדושים שאחד הקליפות (כוחות הטומאה) הקשות ביותר לתקן זה קליפת הכלב, לכן אומר דוד המלך (תהלים): "הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי", דוד המלך אומר דבר מאוד עמוק, מחרב נפשי זה מובן, דוד המלך (שהוא בעצמו הגדי עיזים) מגלה לנו שיחידתי זה החלק הרוחני הגבוה ביותר באדם, זה אותה נקודה פנימית שיש באדם שע"י הוא מתקשר בהתקשרות השלימה ובדביקות השלימה בהקב"ה. בכל אחד מאתנו יש את ה'יחידה' אנחנו תמיד צריכים לשאוף להארת היחידה. לפעמים אנחנו מרגישים איזה התנוצצות מרחוק ובאותו רגע אנחנו מרגישים שאין עוד מלבדו ואין בכלל עולם! זה נקרא סוד הארת היחידה, אבל רק בזמן הגאולה נזכה לזה בשלמות.

'קליפת הכלב'

דוד המלך אומר שיש כוח טומאה שהוא כ"כ גבוה שהוא יכול לפגוע בבחינת היחידה, הכוונה להסתיר את אור האמונה. אחרי שחולקים ומעלימים את האור של הצדיק שזה השונרא (חתול) שאכל את הגדי, באה קליפת הכלב. כתוב בפרק שירה שאחד מהתנאים רצה לדעת ולברר את סוד קליפת הכלב אז הוא התענה 40 יום ו40 לילה ואז בא אליו אליהו הנביא ואמר לו: 'לולא תלמידו של אדם גדול אתה, עכשיו היית משלם בחייך על זה שרצית לגשת ולהסתכל בכזה מקום גבוה'. מפה לומדים כמה דברים: ברגע שאנחנו זוכים להיות תלמידים של צדיק מאוד גדול אז גם אם נעשה טעויות, הצדיק מציל אותנו. לכן צריך בכל יום להגיד 'אני תלמיד של רבי נחמן מברסלב'. הדבר הנוסף זה שרואים מפה זה את גודל העניין של עומק קליפת הכלב. המדרש אומר שבזמן גלות עמ"י במצרים הסמל שהיה מצויר על הדגל של המצרים היה דמות של כלב. כל היניקה והכוח של מצרים היה מהבחינה הזאת של קליפת הכלב. לכן כתוב שעבד לא היה יכול לברוח ממצרים כי קליפת הכלב היתה שומרת על כל מצרים. אחד הניסים שקרו לעמ"י בליל יציאת מצרים ויש על זה פסוק שלם, זה: "לכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו". עפ"י הפשט זה דבר מאוד תמוה, התורה מספרת לנו על כאלה ניסים גדולים ועצומים שכל הגאולה תלויה בסוד יציאת מצרים ובאה התורה ומספרת לנו שכלב לא נבח על בנ"י. עפ"י עומק הדבר באותו הלילה התבטלה קליפת בכלב לכן עמ"י הצליח לצאת ממצרים. עד שלא התבטלה קליפת הכלב אפילו עבד לא יכל לצאת ממצרים.

כולו לב

אומרים חז"ל שכלב זה 'כולו לב', הכוונה שהאחיזה של הכוח הזה היא ברגשות דקים מאוד בתוך ליבו של האדם עד שלפעמים קשה להבחין בהם אבל הם בעלי עוצמה מאוד גדולה שהם יכולים להוביל את האדם במשך כל ימי חייו והוא בכלל לא ידע מזה. לדוגמא כשאדם גר במקום מסויים, הוא קשור בנימי נפשו עם המקום שבו הוא גר ואם תהיה סיבה שהוא יצטרך לעבור דירה, פתאום הוא ירגיש קשיים גדולים ועצומים, הוא אפילו לא ידע למה זה כ"כ קשה לו, מכיוון שהוא התקשר עם המקום. זה קליפת הכלב. זה הסוד שעבד לא ברח ממצרים, ההתקשרויות של הסטרא אחרא לא נותנת לנו לצאת ממצרים (מהמיצרים). בהמשך אומר לנו הפיוט: 'ואתא חוטרא (מקל) והיכה לכלבא', יש סוד של מקל שיכול להרביץ לקליפת הכלב, התפקיד שלנו זה לחפש את המקל. רבינו אומר (תורה כ') שלכל צדיק וצדיק יש מטה (מקל) עוז. המטה עוז של הצדיק זה הסוד של המטה של משה רבינו. המטה של הצדיק זה הקדושה והעבודה של הצדיק שמסר את נפשו כל ימי חייו, זה הגבורות. זה הכוח של הצדיק להילחם כנגד כוחות הטומאה. ככל שהצדיק יותר גדול כך המטה שלו יותר גדול והוא יכול להכות יותר את כוחות הטומאה.