פרשת אמור | ’מנחת העומר‘ מרמזת על תיקון הנפש

בעזרת השם נעסוק בעניין של מצוות העומר ובעניין של ספירת העומר.
התורה קוראת לעומר ’מנחה‘ שהביאו אותה משעורים (חז“ל אומרים שזה מאכל בהמה), היו מביאים אותה ביום הראשון של חול המועד פסח כאשר
בית המקדש היה קיים. התורה אומרת שלפני שהכהן היה פועל ועושה את כל העבודות של המנחה, היה צריך להניף אותה לכן זה נקרא עומר התנופה,  הרמז והפנימיות של הדבר זה מכיוון שהיו צריכים להניף את העומר משעורים שזה מאכל בהמה

מי קובע איך אנו מתנהגים?

עניין העומר מרמז על תיקון הנפש הבהמית. הנפש הבהמית שבאדם זה כל הרצונות, המחשבות והכוחות הפנימיים שאנו קשורים עם העולם הזה, עם תאוות העולם הזה ועם מידות לא טובות של העולם הזה  – כל זה נקרא בחינת הנפש הבהמית. לכל אדם יהודי יש גם נשמה א-לוקית, הקב“ה הרכיב בתוכנו נפש בהמית שזה רצונות העולם הזה ותאוות העולם הזה אבל בד-בבד יש לנו גם את הנשמה הא-לוקית. בוודאי שעיקר האדם זה הנשמה הא-לוקית ולא הנפש הבהמית וכל העבודה שלנו בעולם הזה וכל הבחירה שלנו זה בשביל העניין שאנחנו צריכים להעלות את הנפש הבהמית אל הנשמה הא-לוקית, פירוש הדבר שיש בתוכנו מלחמה: מי שולט, מי קובע, איך אנחנו מתנהגים, מה אנחנו חושבים, מה אנחנו מדברים ומה אנחנו עושים, אם הנשמה הא-לוקית היא המנהיגה בתוכנו או חלילה הנפש הבהמית היא שמנהיגה בתוכנו, כפי איך שהאדם מתנהג הוא משליט בתוכו או את הנשמה הא-לוקית או את הנפש הבהמית, אין מצב של אמצע, הם תמיד רבים בתוכנו – הנשמה
הא-לוקית רוצה את הטוב ואת האמת והיא רוצה לעשות חסדים, ללמוד תורה ולהתקרב להקב“ה. הנפש הבהמית רוצה בדיוק הפוך, את התאוות של העולם הזה, היא רוצה את האנוכיות, אדם חושב על עצמו, אדם כועס, מקפיד ומתגאה – כל זה
הנפש הבהמית ולעולם אנחנו נמצאים במלחמה ובהתמודדות בין שני הכוחות האלה.

הנשמה הא-לוקית שולטת בך או הנפש

רבינו בחיי אומר שאחרי המעשים נמשכים הלבבות, עומק הדבר זה שלפי ההתנהגות שלנו, הרצונות שלנו והתפילה שלנו, כך אנחנו גורמים שיותר תשלוט בנו הנשמה
הא-לוקית או הנפש הבהמית – אם אדם משתדל להתחזק בתשובה בתורה וביראת-שמיים אז כל פעולה שהוא עושה מעוררת ומאירה בתוכו את הנשמה הא-לוקית עד שהצדיקים מגיעים למצב כזה שהנשמה הא-לוקית שולטת על הנפש הבהמית ואז אדם כבר לא מוכרח ולא חייב ללכת אחרי התאוות שלו, רק אם צריך וזה עפ“י האמת

הוא כבר לא שולט

כשאדם רעב והנשמה הא-לוקית שולטת אז הוא שולט על האכילה, לא האכילה שולטת עליו, אז הוא יברך במתינות והוא יאכל ביישוב הדעת, אבל אם הנפש הבהמית שולטת אז היא מכריחה את האדם בהתנהגות, לכן אנחנו רואים שככל שהנפש הבהמית שולטת על האדם כך עובר עליו יותר שיגעונות כי הנפש הבהמית זה שיעגון, זה משוגע
כזה שיושב בתוכנו. הנפש הבהמית רק רוצה לעשות אותנו משוגעים לכן היא מגבירה את התאוות ואת המידות הלא טובות באופן כזה שאדם בשלב מסויים כבר לא שולט על זה והנפש הבהמית שולטת עליו, זה מצב נורא מאוד כאשר האדם מגיע
לזה כי אז הנפש הבהמית מנהיגה אותו לפי הרצונות שלה..

השורש של הנפש הבהמית:

רבינו האר“י הקדוש אומר שהשורש של הנפש הבהמית זה שד, לכן זה כל הזמן משגע את האדם, לכן אדם שהנפש הבהמית שלו שולטת אין לו שלווה ואין לו שום מנוחה כי היא כל הזמן משגעת אותו מהכיוון הזה לכיוון הזה – צריך לדעת את האמת שהנפש הבהמית בכלל לא אוהבת אותנו, זה רק נראה, היא אומרת לנו: כדאי לך לעשות את זה ואת זה, אבל מכיוון שהשורש שלה זה כוחות רעים מאוד, זה היצר הרע בעצמו, אח“כ הוא בעצמו נוקם בנו וכל הייסורים שעוברים עלינו זה הכל בא מהנפש הבהמית. כל העבודה שלנו בעולם הזה זה להשליט את הנשמה הא-לוקית על הנפש הבהמית, בלשון הקבלה והחסידות זה אומר שאנחנו מעלים את הנפש הבהמית אל הנשמה הא-לוקית ולא מורידים את הנשמה הא-לוקית אל הנפש הבהמית וזה הסוד של עומר התנופה, לכן הכהן היה צריך להניף את המנחה למעלה ומההנפה שלו עמ“י מקבל כוח לעלות את הנפש הבהמית אל הנשמה הא-לוקית, פירוש הדבר שהנשמה הא-לוקית תשלוט ולא הנפש הבהמית, בגלל זה התורה קוראת למנחה הזאת עומר התנופה. ישנה שאלה: כולנו יודעים שאנחנו סופרים את העומר 7 שבועות.

באמת התירוץ עפ“י הפשט קצת קשה

7 ימים כפול 7 שבתות זה 49 יום אבל בתורה כתוב אחרת: ’וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה שבע שבתות תמימת תהיינה, עד ממחרת השבת השביעת תספרו חמשים יום‘ – זה פלא גדול, התורה אומרת לנו לספור 50 יום ואנחנו סופרים 49 יום, באמת כל המפרשים מיד עומדים על השאלה הזאת. התשובה  עפ“י הפשט זה לספור עד 50 יום ולא כולל היום החמישים, אבל אנחנו קצת מרגישים שהתירוץ הזה הוא קצת קשה, כי למה לתורה לכתוב דבר שיכול להטעות אותנו? וגם אם זה עד ולא בכלל היום החמישים אז היה צריך להיות כתוב תספרו עד 50 יום ולא תספרו 50 יום כמו שכתוב בתורה. באמת התירוץ עפ“י הפשט קצת קשה.

לא יכולים לכתוב את כל סודות התורה..

לפני כמה זמן שמעתי מאחד מהפוסקים הרב בר-שלום שאמר יסוד מאוד גדול בדבר הזה, הוא דיבר באופן כללי על התורה ואמר שהרבה פעמים אנחנו רואים איזה קושייה בפשט התורה ואז באים חז“ל ומתרצים לנו את הקושייה הזאת בפשטות, אם אנחנו מרגישים שהתירוץ של חז“ל לא כ“כ מתיישב בליבנו ואנחנו מרגישים כאילו קצת דוחקים אותנו או מכסים פה, אז זה באמת נכון, זה רק תשובה כדי לסבר את האוזן, מכיוון שהתורה היא כ“כ עמוקה אין אנחנו יכולים לכתוב את כל הסודות ואת כל הטעמים כי התורה היא אין-סופית. במקום שאנחנו רואים שהפירוש הפשוט לא מספיק כדי לכלול תשובה מספיק מקיפה ועמוקה, התורה רומזת לנו שיש
כאן סוד לכן זה נכתב באופן כזה שבאמת לא יהיה פירוש מספיק שלם ומקיף
עפ“י הפשט, כדי לרמוז לנו שיש כאן סוד גדול בדבר הזה וזה ככה בכל מקום בתורה..

יש מדרגה של תיקון שאפשר לעסוק בה

במקום שאין פירוש מספיק שלם ומקיף עפ“י הפשט תדעו לכם שיש בדבר הזה סוד מאוד גדול ובאמת אומר רבינו האר“י הקדוש שמה שכתוב בתורה לספור 50 יום זה באמת עניין אחר לגמרי, הפירוש האמיתי יותר לעומק הוא באמת אחר לגמרי: בכלליות יש 2 מדרגות של עבודה ותיקון האדם, אנחנו משתדלים לתקן את המידות שלנו ואת התאוות ומשתדלים לתקן את הדעת שלנו וכן הלאה, אנחנו עוסקים פה בתיקון. יש מדרגה וגדר של תיקון שאנחנו יכולים לעסוק בה, אדם יכול לעבוד על עצמו, אדם יכול להבין שכאשר הוא כועס זה דבר שלילי והוא יכול להתחיל לעבוד על הכעס. אדם יכול להבין שאנוכיות ביחסים עם הזולת זה דבר לא נכון ואז הוא יכול להתחיל לעבוד על זה ולתקן את זה. כשאנחנו מבינים ומשיגים ויכולים לעבוד, כל זה נקרא מדרגה אחת בתיקון והיא נקראת ’ארבעים ותשע שערי קדושה‘, כך מובא בספרים, אבל באמת התיקון האמיתי והשלם הוא יותר גבוה מזה כי יש מדרגה יותר גבוהה ואין ביכולתנו לעבוד
על המדרגה הזאת וזה נקרא השער החמישים של הקדושה.

לתקן את המעשים והרצונות

השער החמישים של הקדושה זה נקרא מדרגה רוחנית שאנחנו נשיג אותה לעתיד לבוא והיום אנחנו לא יכולים להשיג אותה בשלמות בשום פנים-ואופן. אנחנו לא יכולים להשיג את המדרגה הזאת בשלמות אבל על-ידי שאנחנו עובדים איפה שאנחנו יכולים לעבוד, הכוונה שאדם משתדל לתקן את מידותיו ואדם משתדל לתקן המעשים ואת המחשבות שלו ואת הרצונות שלו – במקום שזה כן בידינו על-ידי זה
אנחנו זוכים להמשיך הארה (אור) מהשער החמישים של הקדושה שיהיה
לעתיד לבוא, אנחנו יכולים להמשיך את זה כבר אל הימים שלנו ואל המציאות שלנו..

עכשיו אי אפשר להשיג את זה בשלמות

להשיג את המדרגה הזאת בשלמות זה רק לעתיד לבוא מכיוון שזאת מדרגה שתהיה בעולם הבא אחרי הגאולה או שצדיקים מאוד גדולים זוכים להשיג את זה עכשיו בגן-עדן, אבל בעולם שלנו עכשיו אי-אפשר להשיג את זה בשלמות, זאת מדרגה רוחנית מאוד גבוהה שנקראת השער החמישים של הקדושה וזה מה שהתורה אומרת לנו: באמת צריך לספור 49 יום, כי ספירת העומר מרמזת על העבודה הרוחנית שלנו. למילה ספירה יש 2 משמעויות: משמעות ראשונה זה לספור כפשוטו, 1 2 3. אבל למילה ספירה יש עוד משמעות, ספירה זה אור, מלשון ספיר, לכן בעולמות הרוחניים יש ספירות שזה מלשון אורות שיש בעולמות. התורה אומרת לנו לספור 49 יום, הכוונה תאירו את הארבעים ותשע שערי קדושה שבתוככם שזה תיקון המידות ותיקון התאוות, ואם תעשו את זה אז תזכו גם להאיר את השער החמישים של הקדושה וזה מה שהתורה אומרת לנו תאירו מהשער החמישים לתוך 49 שערי קדושה

אתה לא יכול?!? הקב“ה נותן לך במתנה

אנחנו לא יכולים לעבוד במקום הזה של החמישים שערי קדושה אבל הקב“ה נותן לנו את זה במתנה – פה שואלים המפרשים שאלה: אם אנחנו מקבלים את זה במתנה אז למה כתוב תספרו 50 יום? כאילו כביכול אנחנו עובדים על זה, לכאורה אנחנו עובדים על שער החמישים. מסבירים המפרשים שהקב“ה אומר: אם אתם תעבדו על מה שאתם יכולים שזה 49 שערי קדושה, מחשיב אני לכם את זה שאתם גם עבדתם על שער החמישים, אעפ“י ששער החמישים זה מתנה שאתם מקבלים אבל אעפ“י כן עשיתם מה שבכוחכם אז אני מחשיב לכם את זה כאילו אתם עבדתם על זה וזה עומק הדבר תספרו חמישים יום, הכוונה תאירו את שער החמישים לתוך המציאות שלנו ולתוך הדעת וההשגה של המציאות של האדם וע“י זה אמנם אני יאיר לכם את זה אבל אני מחשיב לכם את זה כאילו אתם עושים את זה – בפשטות זה הכלליות של מה שכתוב בתורה תספרו חמישים יום, עכשיו אנחנו קצת צריכים להבין ולהתבונן מה זה אומר להאיר משער החמישים הלכה למעשה במציאות שלנו:

כעס, הקפדה ושאר הדברים הלא טובים

בפשטות ארבעים ותשע שערי קדושה זה העבודה שלנו בעולם הזה, זאת-אומרת שאדם משתדל לעבוד על הכעס, על ההקפדה, על הגאווה ועל שאר הדברים הלא טובים, זה העבודה שלנו, אבל מה זה להאיר מהשער החמישים של הקדושה? מה המשמעות של הדבר הזה? בספרים הקדושים ובפרט בכתביו של רבינו האר“י הקדוש ותלמידיו מובא שאמנם השער הזה הוא
עולם ומלואו, הכוונה שיש בשער החמישים
של הקדושה אין-ספור עולמות, אבל יש במקום הזה
איזה כוח ומדרגה רוחנית שנקראת ’דעת עליונה‘
וכשאנחנו אומרים להאיר משער החמישים של הקדושה, כוונת הדברים להאיר מהדעת העליונה אל המציאות
שלנו. באמת את הדעת העליונה אנחנו נשיג רק לעתיד לבוא אבל כבר עכשיו אפשר להמשיך הארה מהדעת העליונה אל המציאות שלנו, זה הכוונה תספרו חמישים יום…

איך מאירים את זה בתוכנו??

מה זה אומר שאנחנו מאירים מהדעת העליונה? איך אנחנו מאירים את זה בתוכנו הלכה למעשה? דבר ראשון צריך לדעת שהמושג דעת זה אחד הכוחות שיש באדם, יש לנו כוח לחשוב להתבונן ולהבין דבר מתוך דבר, ויש לנו גם בתוך המחשבה ובתוך הנפש גם כוח של דעת. יש כמה פירושים מהו כוח הדעת אבל הפירוש הראשון והיסודי ביותר במושג דעת זה שיש בתוך האדם כוח לחבר בין ניגודים. הדעת מחברת בין
2 ניגודים שונים, כשיש דעת אדם יכול לחבר בין ניגודים וכשאין דעת אדם לא יכול לחבר בין 2 דברים מנוגדים, לכן התורה אומרת על ההתקשרות הראשונה שהיתה לאדם וחוה: ’ואדם ידע את חוה‘, הלשון ידע זה הכוונה שיש דעת עליונה שנמשכת מהשער החמישים של הקדושה והבחינה של הדעת העליונה זה לחבר בין ניגודים..

להאיר דעת ולעשות שלום בכל הבחינות

כתוב על לעתיד לבוא ’ותמלא הארץ דעה כמים לים מכסים‘ – כשהקב“ה יגלה את הדעת העליונה אזי ’וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ‘ בין הניגודים הכי גדולים בעולם הזה יהיה שלום כי אז כל הבריאה כולה תהיה בשלום ואז אפשר לחבר בין ניגודים כי כל החיבור בין הניגודים זה העניין של התגלות הדעת העליונה,
לכן העבודה שלנו תספרו חמישים יום, להאיר משער החמישים של הקדושה,
פירוש הדבר זה להאיר דעת כזאת ולעשות שלום בכל הבחינות. העבודה שלנו בעולם הזה זה לעשות שלום ואי אפשר לעשות את השלום הזה אלא רק ע“י המשכה מהדעת העליונה. הדעת העליונה היא העושה את השלום, כשאין דעת לא יעזור
שום דבר. אנחנו צריכים להתבונן בכמה בחינות איך ממשיכים את הדעת העליונה…

עיקר העבודה בספירת העומר:  אחדות

הבחינה הראשונה שנתבונן בה וזה גם עיקר העבודה בספירת העומר זה אחדות, לאחד ולעשות שלום בתוך עמ“י בעצמו. אנחנו רואים בעוונותינו הרבים כמה מחלוקות יש וכמה הקפדות וכעסים יש בין איש לרעהו, זה מתחיל מהמשפחה, הבעל והאישה או ההורים והילדים, או הילדים בינם לבין עצמם ואם הם מסתדרים אז לא מסתדרים עם הסבא והסבתא, ואם מסתדרים עם הסבא והסבתא אז לא מסתדרים עם האבא של הסבא, ואם מסתדרים עם כולם במשפחה אז בעבודה, בלימודים ובחברה – כל הזמן רואים אש של מחלוקות, כל הזמן יש איזה טענות והקפדות, מאיפה זה נמשך? כל זה נמשך מחוסר הדעת העליונה כי הדעת העליונה עושה שלום, אז אנחנו צריכים להמשיך מהדעת העליונה ולעשות שלום ביננו, בין עמ“י..

-משיח לא יכול לבוא כי אין שלום ביננו-

אנחנו רואים שעיקר הגאולה ועיקר תיקון העולם תלוי בשלום ביננו, לכן חז“ל בדקו, חקרו והתבוננו על מה חרב בית המקדש השני: שנאת חינם. כשאין דעת ואין שלום אין את בית המקדש ואין את הגאולה. משיח לא יכול לבוא בגלל שאין שלום ביננו. הקב“ה אומר לנו: גם אם לא תהיו הצדיקים הכי גדולים, אם תחזיקו את עצמכם ביחד אחד עם השני אני יכול להביא לכם את הגאולה, לכן המניעה הכי גדולה על הגאולה ועל הרחמים על עמ“י זה דווקא הנקודה הזאת של חוסר השלום. איך אנחנו ממשיכים מהדעת העליונה לתוכנו כדי לעשות שלום? למה יש כ“כ הרבה וויכוחים מחלוקות ומריבות אחד עם השני? אם נסתכל לעומק נראה שעיקר המחלוקות ועיקר המריבות בין איש לרעהו זה מכיוון שאנשים מנוגדים בטבע שלהם ובאופי שלהם: זה רוצה דברים קצת שונה מהשני ומתבונן על הדברים גם בדרך שונה ועפ“י זה הוא גם מתנהג אחרת, מדוע? מכיוון שלכל אחד יש שורש אחר, תכונות אחרות ושורש נשמה אחר לגמרי וזה גורם שנהיה שונים זה מזה..

קפדן, כעסן, קמצן וגאוותן…

איך אנחנו יכולים לעשות אחדות זה עם זה? אומר ’פרי הארץ‘ בפרשת שופטים: ברגע שאנחנו נבין שבאמת אנחנו לא יכולים להבין ולדון את השני, חז“ל אומרים לנו לכתחילה ’אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו‘, ואם אתה מתעקש לדון את חברך אז לעולם ’הוי את כל אדם לכף זכות‘ – אנחנו צריכים להבין למה לא לדון? הרי אנחנו רואים את פלוני שהוא מתנהג לא בסדר בכל מיני בחינות, אז למה שאני אדון אותו לכף זכות? למה שאני לא אכעס עליו או אקפיד עליו אם הוא באמת מתנהג לא יפה? אומר פרי הארץ דבר נורא מאוד, אל תדון אותו לכף חובה כי אתה לא יודע למה הוא מתנהג כפי שהוא מתנהג. יכול להיות שאתה רואה שהוא קפדן, כעסן, קמצן ובעל גאווה – יכול להיות שאתה צודק ויש לו את כל המידות האלה, אבל בוא ותשאל למה יש לו את כל המידות האלה??

השם רוצה שכל יהודי יעבור פה ניסיונות

אומר פרי הארץ הוא מתנהג כך ויש לו את המידות האלה מכיוון שהקב“ה נתן לו
את כל המידות האלה והגביר בתוכם את כל המידות האלה כדי שהאדם הזה
יעסוק בתיקון הדברים האלה בחיים ובמציאות שלו, ואתה שאין לך את המידות האלה זה לא בגלל שאתה יותר טוב ממנו אלא זה בגלל שהקב“ה לא נתן את
המידות האלה לך, לכן אנחנו צריכים להבין את היסוד הזה שבעצם מידות רעות,
תאוות ודפוסי התנהגות לא מתוקנים זה דבר לא טוב וצריך לתקן, אבל בד-בבד
צריך לזכור את עומק הנקודה: האדם לא אשם בזה שיש לו את כל הדברים
האלה מכיוון שהקב“ה רוצה שכל יהודי יעבור בעולם הזה ניסיונות, בחירה ועבודה ואומר פרי הארץ שיש נשמות שהם מאוד-מאוד גבוהות בשורש שלהם לכן הקב“ה גם נתן להם עבודה קשה פה בעולם, עבודה קשה בעולם הזה זה מידות לא טובות..

היצר הרע נאחז דווקא בנשמות קדושות

אומר רבינו האר“י הקדוש בספר ’שער הכוונות‘, דרוש א‘ בענייני פסח: וכבר ידוע שאין היצר הרע נאחז דווקא בנשמות קדושות ועצומות מאוד-מאוד. לכן אם אנחנו רואים אדם שלא מתנהג בסדר, אם זה אפשרי אז אדרבה נעזור לו ונאיר לו או נעיר לו, נחזק אותו שיתמודד עם זה, אבל אסור לדון אותו לכף-חובה כי חז“ל אומרים: אתה לא יודע את השורש שלו, זה הכוונה אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו, הכוונה עד שלא תדע את השורש של האדם הזה באדם הראשון, בשורשי הנשמות וכל הגלגולים שעברו עליו וכל הניסיונות שעברו עליו מאז שהוא נברא ועד הרגע הזה, אם אתה לא יודע את כל זה אסור לך לדון אותו, ומי יודע כאלה דברים?
זה עומק הדבר וזה מה שהתורה אומרת: תמשיכו הארה מחמישים שערי קדושה שזה הדעת העליונה אל תוך המציאות שלנו לתוך 49 שערי קדושה. בעניין של
בן-אדם לחברו צריך לדעת את היסוד העמוק הזה: אסור לנו לדון אף-אדם לכף-חובה

תחפש נקודות טובות… גם ברשע גמור!

בתורה רפ“ב רבינו אומר: ואפילו מי שהוא רשע גמור, צריך לחפש בו איזה מעט טוב ששם אינו רשע. תחפש נקודות טובות אפילו ברשע גמור ורבינו אומר שע“י שאנחנו הולכים עם הדעת העליונה הזאת של לעשות שלום מכיוון שאנחנו באמת לא יודעים מה הניסיונות של כל אחד ומה כל אחד היה צריך לעבור ולתקן ואדרבה, יכול להיות שאתה רואה אותו מסתובב ברחובות מטורלל כזה או מסובב לגמרי, אומר פרי הארץ שיכול להיות שתיקח צדיק גמור ותשים אותו בניסיונות של האדם הזה והוא יעשה פי-אלף יותר עבירות ממנו מכיוון שהצדיק הגמור לא יכול בכלל לרדת למקום כזה, כך אומר פרי הארץ. זה דעת גדולה מאוד ללמוד להסתכל על הדברים ורבינו אומר שככל שאנחנו קונים את הדעת הזאת, אנחנו מזכים את כל עם-ישראל….

להמשיך דעת שעושה שלום

רבינו אומר שע“י הדעת הזאת אפשר להחזיר את כל העולם בתשובה, לפעמים אדם לא חוזר בתשובה כי עדיין לא הסתכלנו עליו בעין-טובה. אומר רבינו שאם נדע להסתכל עליו בעין-טובה זה מכניס בו הרהורי תשובה, עצם העבודה שאתה מסתכל עליו בעין-טובה זה מעורר אותו להתקרב להקב“ה, זה דבר נורא מאוד, זה נקרא בחינה אחת להמשיך הארה מהדעת העליונה שזה חמישים שערי קדושה, להמשיך דעת כזאת שעושה שלום. אחד היסודות הגדולים של העבודה שלנו בדורות האחרונים זה לעשות שלום בין אדם לחברו וזה הנקודה הזאת של עין-טובה. יש
עוד בחינה של לעשות שלום וזה לעשות שלום בתוכנו, הכוונה בתוך העצמיות שלנו..

רק עוד 2000 ₪ לא מטוסים, וילות וב.מ.וו

מה הכוונה שאין שלום בעצמיות של האדם? אדם מרגיש שיש בתוכו כל מיני דברים סותרים ומנוגדים זה לזה, בשעה 8 בבוקר הוא רוצה להיות רשב“י, בשעה 9 הוא כבר רוצה להיות בצד השני של כדור-הארץ – זה נקרא להט החרב המתהפכת, הנפש של האדם מתהפכת מימין לשמאל, מלמעלה למטה, אנחנו רואים שאין שלום בתוכנו. יש עוד בחינה שאין שלום בתוך האדם עצמו וזה כשאין לאדם שלום עם הקב“ה. הרבה פעמים אנחנו נמצאים בהנהגה או מציאות מסויימת וההנהגה הזאת בעצם לא נראית לנו, משהו לא מסתדר לנו עם ההנהגה, דוגמא לדבר: לפני כמה זמן ניגש אליי יהודי ואמר לי שיש לו 8 ילדים והוא מאוד משתדל בפרנסה והוא אמר לי: אני לא מבין את הקב“ה, חסר לי 2000 ₪ בחודש ואני יכול לקיים את המשפחה שלי, אני לא רוצה לקנות מטוסים, ווילות או ב.מ.וו. כל חודש חסר לי 2000 ₪  לסגור את החודש ואני לא משיג את זה, תגיד, להקב“ה יש בעיה להוסיף לי עוד 2000 ₪ בחודש
– יש לנו קושיות על ההנהגה וזה נקרא שיש לנו סתירה בתוכנו בעניין האמונה…

לדעת שהשם עושה את הכל…..ולטובה!

שלמות האמונה, הכוונה לאמונה השלימה זה 2 מדרגות: מדרגה אחת זה שהקב“ה עושה את הכל בכל הבריאה כולה. המדרגה השנייה של האמונה לדעת לא רק שהשם עושה את הכל אלא גם שהשם עושה את הכל לטובה – זה נקרא שלמות האמונה, לדעת שהשם עושה את הכל והכל לטובה. מישהו שאל אותי: אתה בטוח שהכל לטובה? במאה אחוז? אמרתי לו: זה הניסיונות שלנו באמונה, הניסיונות שלנו באמונה זה לדעת שבאמת גם מה שקשה לנו ויש לנו בו סתירה ואנחנו לא מבינים גם זה לטובה. באמת הכל לטובה אבל קשה לנו להשלים עם זה ולראות שבאמת אין דין, זה רק חסד שמתלבש בדין אבל זה לא דין אמיתי – אומר רבינו בליקוטי מוהר“ן כשאדם זוכה להבין את זה ולהפנים את זה ולזכות לאמונה שלימה אז הוא
זוכה לשמחה אמתית, כי השמחה זה האמונה השלימה. כל הצער, העצבות
והמיני דיכאונות שאנחנו נופלים לתוכם, השורש שלהם זה חיסרון באמונה השלימה

כשאדם יודע שכל מארעותיו הם לטובתו

כל העצבות והצער שיש בתוכנו כל זה נובע מהשורש העליון הזה שהכל לטובה, כי אם אנחנו מבינים שהכל לטובה, הכוונה שכל פרט בבריאה וכל מה שנראה לנו כצער הכי גדול, גם זה לטובה גדולה, ע“י זה אנחנו זוכים יותר ויותר לשמחה. רבינו מלמד אותנו סוד מאוד גדול שכדי לזכות לזה צריכים להמשיך הארה מהדעת העליונה כי אי-אפשר לזכות לדעת הזאת רק ע“י הדעת העליונה. בעולם הזה מצד המציאות של העולם והחוכמה של העולם, אי-אפשר להשיג את זה, זה הכל סתירה וקושיות: למה השם עושה ככה? מצד הדעת העליונה נמשך האור הזה לעשות אחדות בין כל הסתירות בהנהגה של הקב“ה לכן רבינו אומר בתורה ד‘: ’כשאדם יודע שכל מארעותיו הם לטובתו, זאת הבחינה היא מעין עולם-הבא‘ – עולם הבא זה השער החמישים והדעת העליונה לכן רבינו אומר שככל שאנחנו משיגים שכל מארעותינו זה לטובה כולל הירידות, הנפילות, המשברים כולל הכל, הכל זה רק לטובה נצחית, זה נקרא הארה והשגה משער החמישים של הקדושה וזה העבודה של ימי העומר. בימי העומר אנחנו עובדים על 49 שערי קדושה לכן אנחנו סופרים 49 יום אבל צריך לכוון בזה מה שהתורה אומרת: תספרו 50 יום, הכוונה תאירו גם משער החמישים שזה הדעת העליונה, הכוונה לעשות שלום בתוך עצמנו, בתוך הסתירות שיש בתוכנו.

דין של גוזל שנמצא חוץ לחמישים אמה

אתה מרגיש שיש סתירות? תדבר עם הקב“ה בצורה הכי פשוטה ותגיד לו: אבא, אני לא מבין כלום, אני לא רואה כלום, לי יש קושיות שלא זכיתי להבין אבל אני מאמין שהכל לטובה ותאיר בתוכי את האור הזה לשמוח ולקבל את זה באהבה ובשמחה ולראות שבאמת הכל לטובה. יש עוד בחינה אחת שקצת נתבונן בה אבל לפני זה נביא מעשה שמובא בגמרא: החכמים ישבו ודנו בסוגייא בהלכה: יש שובך ובשובך יש גוזלים והגוזלים יוצאים מהשובך ומדדים (מטיילים). איך נדע אם הגוזלים שייכים לשובך או לא? אומרת הגמרא יסוד: גוזל יכול לדדות עד 50 אמה, אם מצאת גוזל שהוא יותר מחמישים אמה מהשובך תדע לך שהוא לא שייך לשובך. אחד החכמים, ר‘ ירמיה, היה אוהב לשאול הרבה שאלות. בעי (שאל) ר‘ ירמיה: מה הדין של גוזל שנמצא רגל אחת בתוך החמישים אמה ורגל שנייה מחוץ לחמישים אמה?

על מה סולק רבי ירמיה מבית המדרש?

מספרת הגמרא שכאשר החכמים שמעו את השאלה של ר‘ ירמיה הם גירשו אותו מבית המדרש. איזה אדם ילך וימדוד בדיוק חמישים אמה ובדיוק על הקו הוא ימצא גוזל עם רגל אחת פה ורגל אחת פה – החכמים אמרו לו: איזה שאלות אתה שואל אותנו? הם גירשו אותו מבית המדרש – זה מובא בתחילת הגמרא במסכת בבא בתרא, הרבה דפים אחרי זה מספרת הגמרא שהיו לחכמים כמה שאלות שהם התקשו בהם, אחת השאלות היתה בדיני עדות: יש עד שמעיד בע“פ ויש עד שמעיד בכתב – אפשר לצרף אותם להיות 2 עדים? לא ידעו החכמים לענות על זה ואמרו: נשאל את ר‘ ירמיה. שלחו לר‘ ירמיה את השאלה והוא אמר להם: איני כדאי (ראוי) לענות לכם, אבל תלמידכם אומר שהם מצטרפים, החכמים התבוננו וראו שזאת תשובה אמתית. לאחר מכן שאלו את ר‘ ירמיה עוד שאלה: עד אחד העיד בבית דין א‘ והעד השני העיד בבית דין ב‘ – האם 2 בתי הדין יכולים להצטרף ביחד ולהחשיב את זה שיש פה עדות של 2 עדים? שוב אמר להם ר‘ ירמיה: איני כדאי לענות לכם, אבל תלמידכם אומר שהעדים מצטרפים – ראו החכמים שר‘ ירמיה הוא חכם גדול מאוד והחזירו אותו בחזרה לבית המדרש וב“ה מאז ר‘ ירמיה לומד בבית המדרש..

חכמים לא הבינו את כוונתו של ר‘ ירמיה

אומר רבינו האר“י ב’שער הגלגולים‘ שבאמת ר‘ ירמיה היה כזה חכם גדול שהוא שאל אותם שאלה על דרך הסוד והם לא הבינו אותו בכלל: גוזל זה נשמות ישראל, רגל זה נקרא השגה לכן אנחנו אומרים שיש 3 רגלים ובזמנים האלה יש עלייה לרגל. הרגלים זה ימים שמסוגלים להשגות לכן זה נקרא עלייה לרגל, הכוונה שאנחנו מעלים את ההשגות שלנו. אומר רבינו האר“י הקדוש שר‘ ירמיה שאל אותם כך: גוזל זה נשמות ישראל שמדדים בעולם הזה, האם יכול להיות שנקבל השגה אחת בתוך 49 שערי קדושה אבל בד-בבד יהיה לנו רגל אחת גם בשער 50 של הקדושה? הם לא הבינו את השאלה שלו והם חשבו שהוא מטריד אותם לכן הם סילקו אותו. את העומק של התשובה שלו הם הבינו כשהם שאלו אותו על עד אחד בע“פ ועד אחד בכתב, האם הם מצטרפים? כשהוא אמר להם כן מסביר הבן איש חי שהוא ענה להם תשובה מאוד עמוקה: על לוחות הברית כתוב לוחות העדות מכיוון שהתורה נקראת עדות. עדות של האמונה ועדות של הקשר שלנו עם הקב“ה ויש לנו 2 תורות, תורה שבכתב ותורה שבעל-פה. החכמים שאלו אותו: האם אתה יודע את הסוד לצרף את התורה שבכתב ולהאיר לתוך התורה שבע“פ? אמר להם אני לא ראוי אבל כן, אפשר לצרף, אפשר להאיר את התורה שבכתב לתוך התורה שבע“פ…

ר‘ ירמיה סבל צער וביזיון ובזכות זה זכה

אומר רבינו האר“י דבר נורא: מכיוון שר‘ ירמיה סבל צער וביזיון שסילקו אותו מבית המדרש וזה לא היה באשמתו כי הוא כיוון בשאלותיו לשם-שמיים, אומר רבינו האר“י: על-כן היום בישיבה של מעלה כל שאלה שרוצים לשאול צריך להביא את זה לר‘ ירמיה והוא שואל את כל השאלות, הוא שואל את השאלות ועונה את התשובות בגלל שהוא סבל עלבון בעולם הזה. ר‘ ירמיה דיבר על ספירת העומר. בימי העומר אנחנו מדדים כל יום לחג שבועות שאז אנחנו זוכים לקבל הארה גדולה מאוד מסוד שער החמישים. כל העניין של שבועות זה הכל להאיר מהדעת העליונה.