פרשת ואתחנן | ואתחנן 515 תפילות להכנס לארץ ישראל

בעזרת השם נעסוק בפרשת השבוע, פרשת ואתחנן. כידוע בתחילת הפרשה משה רבינו מספר לעמ“י על התפילות שהוא התפלל להקב“ה שהוא יזכה להכנס לארץ ישראל, חז“ל אומרים שהוא התפלל 515 תפילות כמניין ואתחנן מכיוון שהוא מאוד רצה להכנס לארץ – מפה רואים נקודה מאוד מעניינת, כאשר משה רבינו התפלל להכנס לארץ, הרבה פעמים חושבים שהוא היה במדבר, רחוק מארץ ישראל ושם הוא התפלל, אבל באמת זה לא היה כך, משה רבינו היה במרחק של 20 מטר מארץ ישראל, הוא היה מעבר לירדן איפה שנהר הירדן נשפך לים-המלח ליד יריחו. כל מה שמשה רבינו היה צריך לעשות
זה לקפוץ אל הירדן והוא כבר נמצא בא“י – מפה אנחנו לומדים נקודה מאוד-מאוד מיוחדת שיש בצדיקים – הם לא עושים שום דבר עד שהקדוש ברוך-הוא מרשה להם..

אני רוצה לעשות את רצונך..

רבינו מלמד אותנו דרך: לפני שאתה עושה משהו בחיים, קודם כל תתפלל על זה, תגיד להשם: השם, אם זה צריך להיות שיהיה, אם זה לא צריך להיות שלא יהיה. לפעמים יש לנו ספק על דבר מסויים אם אנחנו צריכים לעשות את זה או לא, יש לנו ספיקות, רבינו לימד אותנו כלל מאוד גדול, אם אדם מתפלל על דבר מסויים והוא אומר להקדוש ברוך-הוא: אני רוצה את האמת, אני רוצה לעשות את מה שאתה רוצה ולא מה שאני רוצה – אומר רבינו שגם אם יהיה מצב שאדם יטעה ולכאורה הוא לא עשה את הדבר הנכון, אין שום טענה בשמיים כנגדו, מכיוון שהוא התפלל על זה. אם אדם מתפלל על דבר מסויים אז ככה השם
רצה שנלך בדרך הזאת – רואים את זה אצל משה רבינו..

נגזרה גזרה שאתה לא נכנס!

לאחר מכן משה רבינו מספר לעם-ישראל שהוא אמר להקב“ה: ’אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן ההר הטוב הזה והלבנן‘ – אנחנו יודעים שהקב“ה לא הסכים למשה רבינו, ’ויתעבר השם בי למענכם ולא שמע אלי, ויאמר השם אלי רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה‘, הקב“ה אמר למשה רבינו: נגזרה גזרה מלפניי שאתה לא נכנס לא“י. למעשה פה משה רבינו גם אומר לנו למה הוא לא נכנס לא“י. אנחנו חושבים שלמשה רבינו היה איזה חטא? הוא לא מספיק צדיק שיהיה לו את הזכות להכנס לא“י?? אלא פה משה רבינו מגלה לנו סוד מאוד גדול: אני לא נכנס לא“י למענכם, לא בגללי. למשה רבינו היו מספיק זכויות להכנס לא“י, אלא יש סיבה מאוד עמוקה שצריך להבין אותה, משה רבינו נשאר קבור בחו“ל כדי להביא את כל הנשמות וכל היהודים שקבורים בחו“ל לא“י בזמן הגאולה. למעשה משה רבינו ביקש 2 בקשות: אעברה נא, ואראה את הארץ הטובה – גם לעבור וגם לראות את הארץ, זה 2 בקשות..

זה בסך הכל ד‘ אמות

אם אתה עובר אז אתה תראה, מדוע אתה צריך לבקש גם לראות? אלא אומרים חז“ל שעומק הדבר זה שמשה רבינו אמר להקב“ה: אתה רוצה שאני אהיה קבור בחו“ל בסדר, אבל אני בסה“כ רוצה ללכת ד‘ אמות בא“י (2 מטר), אחרי ד‘ אמות אני אחזור לחו“ל ואקבר בחו“ל, רק תן לי ללכת את הד‘ אמות משה רבינו אומר: אעברה נא, אלך את הד‘ אמות אלה, ואראה את כל א“י מהד‘ אמות האלה, הכוונה בראייה רוחנית, ראייה של נבואה. אני אלך רק ד‘ אמות
ואתה תפתח לי את העיניים שאני אוכל לראות את כל א“י מהצפון עד הדרום – זה מה שמשה רבינו ביקש מהקב“ה. משה רבינו אומר לעמ“י: הקב“ה לא הסכים איתי ואמר
לי: נגזרה גזרה ואתה לא נכנס לא“י אפילו לא את הד‘
אמות שביקשת, לגבי עניין הראייה מה כתוב מיד? ’עלה ראש הפסגה ושא עיניך ימה וצפנה ותימנה ומזרחה וראה בעיניך‘ – את הבקשה השנייה של הראייה הקב“ה כן קיבל..

לראות כן, לעבור את הירדן לא..

הקב“ה אמר למשה רבינו: להכנס לארץ אתה לא יכול להכנס, אבל לך לאחד ההרים שנקרא ’ראש-הפסגה‘ ומשם אתה תוכל לראות את כל הארץ. אתה תעלה לשם ואני אפתח לך את העיניים ואתה תראה את כל הארץ מהצפון עד הדרום בראייה רוחנית, אבל לעבור את הירדן אתה לא תעבור – צריך להבין קצת בעומק הדבר מה כ“כ חשוב ואכפת למשה רבינו ללכת 2 מטר בא“י, מילא אם הקב“ה היה מסכים שהוא יעבור את הירדן ויבנה בית בירושלים, אנחנו מבינים את זה, אבל ללכת 2 מטר?? מה כ“כ חשוב למשה רבינו שהוא מתפלל 515 תפילות בשביל ללכת 2 מטר בא“י. דבר שני, מה זה העניין הזה שמשה רבניו מבקש גם לראות את כל הארץ? מה הוא תייר? הוא רוצה לעשות צילומים? אנחנו נוסעים ומטיילים כדי לראות הרים יפים, זה העניין של משה רבינו??

עולם עם כ“כ הרבה הסתרות, קשיים וניסיונות

השאלה האחרונה היא למה הקב“ה מסכים שמש הרבינו יראה את הארץ והוא לא מסכים שהוא יכנס? צריך לדעת שבאמת מסתתרים פה נקודות מאוד-מאוד עמוקות, זה ככה כפשוטו שמשה רבינו רוצה ללכת לעשות טיול בא“י או לראות נופים, אלא יש פה יסודות מאוד-מאוד עמוקים, בעזרת השם נדבר קצת על עומקם של הדברים אבל נעשה הקדמה קצרה, יש שאלה שהרבה מגדולי ישראל שאלו: מה הרצון של הקב“ה מאתנו? הקב“ה ברא עולם עם כ“כ הרבה הסתרות, כ“כ קשיים, כ“כ הרבה ניסיונות – מה בעצם השם רוצה מאתנו? אנחנו יכולים להסתכל על הדבר הזה מכמה צדיים אבל יש דבר אחד כללי שהוא משותף לכל הדורות ולכל יהודי ויהודי..

לחפש דרכים, עצות וכלים איך להתקרב לה‘

לכל אחד יש עבודה פרטית אבל לכולם יש דבר אחד שהוא משותף לכל הדורות ולכל יהודי וזה שבאמת הקב“ה שלח אותנו למציאות של קושי מאוד-מאוד גדול, אנחנו מתמודדים במלחמות ובהתמודדויות רוחנית ונפשיות מאוד-מאוד קשות, זה תמיד היה בכל הדורות ובפרט בדור שלנו וזה נקרא ’עולם‘. עולם זה מלשון נעלם, מלשון העלמה. הקב“ה העלים את האור שלו ואת המלכות שלו, הקב“ה נעלם מאתנו והא ברא את העולם הזה ושלח אותנו לתוך המציאות הזאת והוא רוצה שמהמקום והמציאות שבה אנחנו נמצאים, נחפש דרכים, עצות, דעת, הבנות וכלים איך מתוך כל הקשיים וההתמודדות, אנחנו זוכים להתקרב אליו למרות כל הקשיים. למלאכים הרבה-הרבה יותר קל להתקרב להקב“ה, אין להם יצה“ר, אין להם גוף, אין להם בעיות של פרנסה, אין להם את כל הבעיות נפש שעוברים על כל אחד ואחד מאתנו..

להתקרב להקב“ה עם כל הגלים הסוערים

המלאכים יכולים הרבה יותר להתקרב להקב“ה, לשיר לו שירות ותשבחות, ללמוד תודה ולעוף בעולמות רוחניים עליונים מאוד – מלאכים יכולים לעשות את כל זה אבל מלאך לא יכול להיות יהודי. המלאך הכי גדול לא יכול להיות יהודי פשוט בחולון או בת“א עם כל הניסיונות וכל הקשיים. החפץ והתשוקה של הקב“ה יותר
מכל הבריאה כולה זה יהודי שעומד פה בעולם הזה ומשתדל ומחפש עצות איך
הוא יכול להתקרב להקב“ה עם כל הגלים הסוערים.
בפרשת קרח משה רבינו פונה להקב“ה שלא יכעס על כל עמ“י בגלל מחלוקת קרח ואז הוא פונה להקב“ה ואומר לו ’א-ל א-לקי הרוחת לכל בשר האיש אחד יחטא ועל
כל העדה תקצף‘ – שואל האור החיים הקדוש בפרשת קרח:

שיר ושבח והודאה לבורא יתברך

למה משה רבינו פונה להקב“ה פה בפנייה הזאת ואומר לו
’א-ל א-לקי הרוחת לכל בשר‘, שיגיד לו השם, למה הוא פונה בכזאת פנייה? האור החיים הקדוש אומר כמה פירושים, באחד הפירושים הוא מסביר שלהקב“ה יש דרגות של חפץ בבריאה ’האחד הוא שבח והלל אשר יתנו לו צבא מעלה, למעלה ממנו שבח והלל אשר יתנו לו נשמות הצדיקים מב' אוצרות החיים, אוצר א' של נשמות שעדיין לא באו לעולם הזה שעליהם אמרו ז"ל (יבמות סב.) עד שיכלו נשמות שבגוף, ואוצר ב' של נשמות שכבר
באו לעולם הזה וחזרו ונתנו באוצר החיים, וכולם נותנים שיר ושבח והודאה לבורא יתעלה שמו בסוד (משלי ט“ז)
כל פעל ה' למענהו. למעלה מהם השיר והשבח העולה מהנשמות אשר הם בעולם הזה אשר הם תוך הבשר
והוא מונעם מהכיר ה' והם מתעצמים לאהוב ה' ולשבחו ולהודות למאמרו זה עליון וחשוק אצל הבורא למעלה מהכל‘

מתי הצדיקים לא יכולים לעשות עוד מצווה?

אומר האור החיים הקדוש שהחשק של הקב“ה והחפץ שלו שיהודי שעומד פה וכולו מבולבל ועובר עליו אין-סוף מניעות ואין-סוף בלבולים והוא בקושי יודע איפה צד ימין ואיפה צד שמאל ועם כל זה הוא הולך להתפלל מנחה – כמה יהודי כבר יכול להתפלל היום מנחה עם כל מה שעובר עליו? אומר האור החיים הקדוש שהתפילה הזאת זה עליון וחשוק אצל הבורא למעלה מהכל גם יותר מהשירות והתשבחות של הצדיקים שבן-עדן. הקב“ה יודע איזה מניעות יש לנו ואיזה בלבולי-דעת יש לנו, הוא בעצמו שולח לנו את זה, אז הוא יודע בדיוק איפה אנחנו נמצאים, לכן פה בעולם הזה אם אדם מתאמץ להגיד איזה דיבור ולהכיר את הקב“ה, הקב“ה יודע איזה מסירות נפש אדם עושה בשביל כל דבר שבקדושה לכן אין דבר יותר עליון אצל הקב“ה מהשירות והתשבחות. הצדיקים לפני פטירתם מאוד מצטערים לעזוב את העולם הזה כי הם לא יכולים לעשות מצוות צדקה, הם לא יכולים לתת עוד שקל
אחד לקופת צדקה, הם מצטערים על זה שהם לא יכולים לעשות עוד מצווה אחת..

הנשמות רצות בבהילות ובחיפזון כדי לזכות..

הצדיקים יודעים מה זה מצווה אחת, אולי בעיניים שלנו זה נראה כמו מצווה פשוטה אבל הצדיקים בעולם הזה רואים ראייה רוחנית אז הם ידעים מה הערך של מצווה אחת, שאין בכלל לשער – שמעתי בשם אחד מתלמידי האר“י שכתב ספר על העניין של הנפטרים ושם הוא שואל שאלה: אדם בא לבית הקברות והוא רוצה שהקרוב שלו יבוא לקבר, אז מה הוא יעשה? הוא אומר שיקח פרוטה אחת לצדקה, ישים את זה לפני קופת צדקה ויגיד: הצדקה הזאת שאני נותן לצדקה, שתהיה לטובת הנשמה הראשונה שתלך לקרוב שלי ותגיד לו שתבוא לקבר כי אני רוצה אותו – הוא כותב בספר כך: אי-אפשר לשער מה קורה לכל הנשמות שבבית הקברות, כולם
רצים בשיא המהירות כדי להיות הנשמה הראשונה שתגיע לקרוב שלו. הנשמות רצות בבהילות ובחיפזון כדיל לקרוא לנשמה כי הם רוצים את הזכות הזאת
של המצווה של הפרוטה לצדקה – היום המצב בעולם הזה זה נקרא זמן של
העבודה. אנחנו לא משערים בדעתנו מה זה מצווה אחת שאדם עושה בעולם הזה,
או שאנחנו מתאמצים להכיר את הקב“ה מתוך ההסתרה והמציאות של העולם הזה..

אדם בא לעולם הזה לתוך תאוות ושיגעונות

הקב“ה ברא את כל העולם בשביל ההסתרה הזאת וההעלמה הזאת, הניסיונות והקשיים האלה שאנחנו נתמודד בתוך המציאות הזאת להתקרב אליו, להכיר אותו, להתפלל אליו, לשבח אותו – וזה עליון מעל הכל, אבל אנחנו יודעים שזה מאוד-מאוד קשה. אדם בא לעולם הזה לתוך תאוות ושיגעונות בפרט בדור שלנו, היום אדם רק פותח את העיניים וכל הפיתויים של העולם מגיעים אליו. כל הפיתויים של העולם מזומנים לאדם וזה גורם שיש מלחמה מאוד-מאוד קשה, איך אדם יכול בכלל להתקרב להקב“ה מתוך המציאות הזאת כי לכאורה ההסתרה היא הסתרה מאוד גדולה. אומרים חז“ל שעומק הדבר זה שהקב“ה נתן לנו את התורה. ברגע שאדם מחובר לתורה ולמצוות,
התורה והמצוות מתחילים לתת קודם כל כוחות לאדם להתחיל להכיר את הקב“ה, ההתחלה של הכל זה דרך התורה

זה לא מספיק לתת לנו כוחות

אדם לומד חומש, משנה, גמרא, מה שאדם לומד, ברגע שהוא לומד הוא מתחיל מיד להתחבר עם הקב“ה, יש בדבר הזה סודות מאוד גדולים. אדם קורא פסוק מהתורה, בעיניים שלנו זה נראה אותיות רגילות אבל זה לא אותיות רגילות, זה אותיות עם אור מאוד רוחני בתוכם. אדם מתחיל ללמוד גמרא, הלכה או ליקוטי-מוהר“ן, ברגע שאדם מתחיל ללמוד תורה כבר מתחיל להאיר בו אור-השם, אבל עם כל זה צריך לדעת שזה עדיין לא מספיק מכיוון שעם כל הכוח של התורה, התורה לא מספיקה לתת לנו את הכוחות ואת הכלים כדי להתמודד בכל הניסיונות ובכל ההסתרה שבה אנחנו נמצאים, לכן אומרים חז“ל שמלבד התורה עצמה יש את הצדיקים ואת הת“ח המאוד גדולים גדולים שהם כל הזמן מגלים לנו, הם מאירים לנו את התורה רבינו אומר שהצדיק שבדור מאיר את התורה בתוכנו, מה הכוונה? הוא מאיר בנו אור-רוחני דרך התורה איך אנחנו נתקרב להקב“ה. העניין של הצדיק זה להאיר את האור של השם
בתוך הלב שלנו, בתוך הדעת שלנו, בתוך המחשבות שלנו להתחיל להתקרב להקב“ה

100, 200 ו-300 שנה זה עולם אחר לגמרי..!!

התורה זה אור גדול מאוד, זה אור אין-סוף אבל אנחנו לא יכולים לקבל מהתורה את כל מה שאנחנו צריכים לכן הקב“ה שלח את הצדיקים שיבואו וילמדו אותנו תורה, יתנו לנו עצות, בכלל שיסבירו לנו איפה אנחנו נמצאים, והם מאירים לנו את הדרך להתקרב להקב“ה, זה נקודה אחת. נקודה נוספת, כתוב שבכל דור ודור יש ניסיונות אחרים לגמרי להתקרב להקב“ה, הניסיונות שיש בדור שלנו זה בכלל לא דומה למה שהיה לפני מאה שנה, לפני 200 שנה או לפני שלוש מאות שנה, זה עולם אחר לגמרי..

2 ק“מ ו8 שכיבות-סמיכה זה שיא הבריאות

כתוב הרבה בספרים הקדושים שהצדיקים מאירים ומלבישים לנו את התורה בכל דור ודור לפי עניין הדור, ז“א שעצות ודרכים שהיו אמתיות והיו הכי קדושות לפני מאתיים שנה, הם עדיין אמתיות וקדושות אלא שהם לא מתאימות לדור שלנו, לכן צריך בכל דור ודור שיהיו ת“ח וצדיקים שיאירו את התורה וימשיכו לנו את העצות ואת הדעת לפי מה ששייך לדור שלנו, כי אנחנו נלך כמה דורות אחורנית ונראה מה שכתוב בספרים הקדושים אנחנו לא מוצאים לא את הידיים ולא את הרגליים. אמרנו פעם משל למה הדבר דומה: היה איזה יהודי שהחליט ללכת וללמוד דרך של תזונה נכונה, יש בית ספר לתזונה, אז הוא הלך ללמוד תזונה. שם לימדו אותו מה הוא צריך לאכול בבוקר, בצהריים ובערב, וכדאי שהוא ילך כל יום 2 קילומטר כי זה מאוד עוזר לכל המערכות של הגוף, אם הוא יכול לעשות גם 8 שכיבות-סמיכה זה שיא הבריאות..

אם הוא לא טועה והם לא טועים, אז מי צודק?

אותו יהודי שלמד את זה מאוד התלהב וכ“כ התפעל ממה שהוא למד, הוא הרגיש שהדברים כ“כ נכונים ופועלים ועוזרים לו. כמה ימים אחרי שהוא סיים את הקורס הזה, הוא הלך לבקר חבר שלו, שלא עלינו שכב במחלקה נירולוגית, הוא היה מחובר למלא צינורות ואינפוזיות ואת כל התרופות שבעולם מכניסים בו. אותו יהודי בדיוק סיים את הקורס של התזונה הנכונה והוא בא לבקר את החבר שלו במחלקה נירולוגית שם כולם מחוברים לצינורות, מרוב ההתלהבות שלו הוא בא ואומר להם: אתם יודעים מה הבריאות הכי טובה? ללכת כל יום 2 ק“מ, לעשות 8 שכיבות-סמיכה. הם אמרו לו: אתה צודק, אנחנו מסכימים איתך, אבל תראה איפה אנחנו נמצאים, אין לי כוח להאכיל את עצמי ואתה אומר לי ללכת 2 ק“מ?? אז רגע, זה שאמר ללכת 2 ק“מ כל יום אמר דבר לא נכון? אז מה, הם טועים? גם הם לא טועים, הם צודקים, הם לא יכולים ללכת 2 ק“מ, אלא כל דרך וכל עצה לזמנה, למקומה ולאנשים המתאימים. לאדם בריא ללכת 2 ק“מ כל יום זה הדבר הכי נפלא, הוא יהיה הכי בריא. אדם ששוכב בטיפול נמרץ או במחלקה נוירולוגית מה שייך בכלל שהוא ילך 2 ק“מ? הוא בקושי יכול להזדקף במיטה – זה היה המשל

להכנס יותר לתוך עומק ביה“ח

הנמשל הוא: שבכל דור ודור יש את המחלקה המיוחדת שלו, פעם היו מחלקות הרבה יותר קלות, זה נקרא אשפוז-יום, היית ארבע או חמש שעות בבית חולים ואז היית יכול ללכת הביתה ולתפקד – מה זה ירידת הדורות? זה נקרא להכנס יותר ויותר לתוך עומק הבית חולים. בדורות שלנו אנחנו נמצאים או כמעט בטיפול-נמרץ או בטיפול-נמרץ, אנחנו מסתובבים איפשהו במחלקות האלה. אדם בקושי יכול להרים יד או רגל ויבואו ויגידו לנו: תשמע, אם אתה רוצה להיות צדיק וקדוש תתחיל לעשות תעניות, תתחיל עם פ“ד (84) תעניות – אם תבוא ותגיד את זה לאדם בדור שלנו, אחרי יומיים הוא יקח 2 אגרופנים וילך לחפש מישהו להרביץ לו – אם תבוא ותגיד לאדם היום לא לאכול הוא יצא מדעתו, הוא ילך לחפש למי להרביץ, וזה מעשה שהיה פעם, איזה בעל-תשובה החליט פעם להתענות בימי שני וחמישי בימי השובבי“ם, הוא ראה ולמד בספרים הקדושים כמה שזה אמת..

מרגיש שאתה רוצה להרביץ? אז תאכל עוגה

אותו בעל-תשובה היה קצת עם גבורות, אז בא ואמר לי: אני הולך להתענות. ראיתי שהוא מאוד התלהב, ברוך השם הוא צדיק אבל ראיתי שזה סכנת-נפשות, אמרתי לו: אני מסכים איתך, אתה באמת צריך לעשות תעניות, אני רק רוצה לבקש ממך דבר אחד: אם אתה מרגיש שאתה הולך להרביץ למישהו אני מציע לך להכין מראש בבית עוגת קצפת ועוגת גבינה, איך שאתה מרגיש שאתה רוצה להרביץ לאנשים, במקום להרביץ לאנשים תלך לאכול עוגת קצפת, תדע שזה התענית שלך. בפעם הראשונה שהוא התענה הוא בא ואמר לי שבשעה 12 בצהריים הוא כבר אכל את העוגת קצפת..

זה רעיונות קדושים וטהורים מלפני 500 שנה

כל דור ודור צריך את העצות שלו ואת הדעת שלו וזה העבודה של הצדיקים, לגלות לנו את העצות ואת התורה ששייכת לנו וזה נקרא תורת-אמת, זה תורה שיכולה לעזור לנו במקום שבו אנחנו באמת נמצאים, לא להגיד לנו עצות ורעיונות שהם נפלאים, קדושים וטהורים לפני 500 שנה. רואים בספרים הקדושים של הבעש“ט, תלמידיו ובפרט רבינו כמה שהוא ירד, הכיר והבין את הדור שלנו, הוא ראה את
כל הקשיים וכל מה שעובר עלינו וזה העבודה של הצדיקים: להמשיך את התורה
ואת העצות איך האדם פה, איפה שהוא נמצא ובמקום שבו הוא נמצא, איך הוא
יכול להתקרב אל הקב“ה. כדי לגלות לנו את הדברים האלה הצדיקים צריכים
שזה יגלה אליהם וזה ימשיך את הגילוי הזה אלינו. הפעולה הזאת זה נקרא שהם עושים יחוד, זה פעולה שהצדיק עושה, עפ“י רוב זה מסירות-נפש מאוד גדולה שהצדיק צריך לעשות כדי לזכות להמשיך את הגילוי הזה ואז הוא עושה איזשהו פעולה, זה יכול להיות בתפילה או בפעולה מסוימת שהוא מאוד מסר את הנפש בשביל לזה ואז הוא זוכה שיתגלה לו הדרך של הדור שלו והוא יכול להמשיך את זה ואז יש לו את הרשות לגלות את זה לכל בני-הדור, זה נקרא הייחודים שהצדיקים עושים

בכל ד‘ אמות יש תיקונים עצומים ונפלאים

עד עכשיו דיברנו על ההקדמה, עכשיו נחזור למה שדיברנו: אומר רבינו האר“י הקדוש שכל מה שמשה רבינו רצה היה ללכת ד‘ אמות בארץ-ישראל והקב“ה לא הסכים והקב“ה הסכים על הדבר השני על ראיית הארץ – מסביר רבינו האר“י הקדוש מה עומק הדבר ומה הסוד הגדול שמשה רבינו רצה ללכת בא“י. בעיניים שלנו לצערנו אנחנו לא וזכים לראות את
זה, אבל א“י זה ארץ של קדושה, זה נקרא הטרקלין של המלך, כל ההיכלות של הקדושה נמצאים בא“י. אומר רבינו האר“י הקדוש שהאדמה של א“י זה סוד השכינה, זה סוד של המלכות של השם וזה סוד גדול מאוד. שיהודי הולך בא“י לעשות איזה דבר טוב, איזה מצווה, הוא הולך להתפלל או לעזור ליהודי, כל פעולה של מצווה או דבר
טוב שאדם עושה בא“י, בכל ד‘ אמות שהוא הולך בא“י הוא עושה תיקונים עצומים ונפלאים בעצם ההליכה שלו..

מועיל לתיקון כל נשמות ישראל

חז“ל אומרים שיש דבר כזה שנקרא שכר-פסיעות, בעצם ההליכה לבית הכנסת אתה עושה תיקונים ופעולות רוחניות רק עצם ההליכה, זה כל יהודי פשוט שהולך ד‘ אמות בא“י. אומר רבינו האר“י הקדוש שכשצדיק גדול מאוד כמו משה רבינו הולך ד‘ אמות בא“י הוא היה עושה כזה יחוד וכזה פעולה רוחנית בד‘ אמות האלה שהוא היה מגלה אור כ“כ גדול בתורה. כוונתו של משה רבינו היתה לגלות את כל העצות ואת כל דעת שיהיה לכל נשמות ישראל עד ביאת משיח צדקנו, כי משה רבינו זה הנשמה הכללית שכל נשמות ישראל תלויות בה, לכן ההליכה שלו בא“י זה היה גילוי של אור עצום ונורא שהיה מועיל לתיקון כל נשמות ישראל עד ביאת משיח צדקנו

אתה רוצה לעשות את זה אבל זה לא הזמן

זה מה שהקב“ה אמר למשה רבינו ’רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה‘, למה? כי עוד לא הגיע הזמן הזה,, זה לא עונש שמשה רבינו לא נכנס לא“י. העניין עם הכאת הסלע זה רק היה סיבה שהקב“ה אמר לו, אבל עומק הדבר שמשה רבינו לא נכנס לא“י זה מכיוון שא ם משה רבינו היה הולך ד‘ אמות הוא היה מגלה כזה גילוי רוחני וכזה אור של תורה שהיה מועיל לכל נשמות ישראל עד סוף כל הדורות, והקב“ה אמר למשה רבינו: עוד לא הגיע הזמן. אתה רוצה לעשות את זה ואתה מכוון לשם-שמיים אבל תדע לך שעוד לא הגיע הזמן לגלות את העצות האלה ואת הדעת, כי ממך ועד ביאת משיח צדקנו יש עוד 3000 שנה, ועכשיו אנחנו לא יכולים לגלות את כל הדרך ואת כל הדעת שתהיה עוד 3000 שנה – ללכת זה פעולה אחת של יחוד..

לא רק שזה לא מועיל, אלא זה יהיה קלקול…

לראות את א“י זה פעולה אחת של יחוד אבל ללכת בארץ-ישראל זה יותר עמוק. הקב“ה אמר למשה רבינו: ללכת אתה לא יכול כי יתגלו על-ידך דברים שעדיין לא הגיע הזמן לגלות. לך ותראה את הארץ וע“י הראייה שלך אתה תתחיל לפעול את הפעולה הזאת. הראייה של משה רבינו התחילה לעשות את הפעול הזאת וזה נקרא יחודא-עילאה, עצם העובדה שמשה רבינו ראה את הארץ זה התחיל לגלות את האור של תורת א“י, משה רבינו התחיל לגלות את זה רק עד מקום מסויים. הקב“ה אמר למשה רבינו: אם אתה תלך עכשיו ד‘ אמות ואתה תגלה את זה, זה יהיה קלקול ולא תיקון מכיוון שאם מגלים דבר שעדיין לא הגיע הזמן לגלות אותו זה לא מועיל. אדם צריך לגלות כל דבר בעתו ובזמנו של הדבר הזה, אם אדם יגלה דברים לפני שהוא מוכן לדעת ולקבל את זה, אז לא יצא מזה דברים טובים – זה עומק הדבר שמשה רבינו נקבר בגיא מול בית פעור והוא לא יכל להכנס לא“י כדי לגלות את זה..

זרק את השכל ועכשיו הוא אחד מהפרחחים

עכשיו בדורות שלנו כן צריך לגלות את זה, בדורות שלנו צריך לגלות את מה שמשה רבינו רצה לגלות. אומר ר‘ נתן בליקוטי-הלכות בהלכות תפילת מנחה הלכה ז‘: והצדיקים של הדורות האחרונים, זה התחיל מרשב“י ורבינו האר“י, התחיל לגלות את מה שמשה רבינו רצה לגלות אז בד‘ אמות האלה. ידוע שרבינו מסר את הנפש כדי להגיע לא“י, הוא יצא מהכפר ברסלב וכל הדרך הוא היה סכנה עצומה. הוא הגיע לאיסטנבול (אפשר לקרוא את זה בתחילת שיחות הר“ן) ועשה שם מעשה שטות נוראים, רבינו הורי את הבגדים של הרב, של הצדיק והאדמו“ר ולבש בגדים של שבבניק והתחיל לעשות בלאגן באיסטנבול – אצו להרביץ לו שמה, היה לו ביזיונות נוראיים האוד ורבינו זרק את כל השכל שלו ואת כל המדרגות שלו והוא אמר לגבאי שהיה איתו: אני לא עשיתי את זה רק הצגה אלא נכנסתי לתוך המקום הזה, זרקתי את כל השכל שלי. רבינו ירד למקום של שבבניק, עכשיו הוא אחד מפרחחי איסטנבול

הדרך של רבינו היתה שהוא לא היה מתעקש

ככה רבינו נסע לא“י. אח“כ ההוא אמר: אם לא היית יורד את הירידה הזאת, זורק מעליי את כל המדרגות ואת כל מה שהיה לי בקדושה, לא הייתי יכול להכנס לא“י. כל מה שהצלחתי להגיע לא“י זה רק בזכות הירידה הזאת. רבינו הגיע לא“י והאונייה עגנה בחיפה אחרי שהם כמעט טבעו כמה וכמה פעמים בים והיו בסכנות עצומות ונוראיות בדרך. רבינו הגיע לחיפה והלך על החוף של חיפה ד‘ אמות והוא אמר לגבאי שנמצא איתו: בוא נחזור בחזרה, פעלתי כל מה שרציתי. הגבאי של רבינו אמר לרבינו: כמעט מתנו בדרך, כבר הגענו לפה אז בוא נלך לרשב“י במירון בוא נלך לקברות צדיקים בטבריה. הדרך של רבינו היתה שהוא לא היה מתעקש, אתה רוצה ככה? בסדר נעשה את זה ככה, אבל רבינו אמר: אני נסעתי רק בשביל הד‘ אמות האלה

רבינו מגלה את התורה שמשה רבינו רצה לגלות

איך זה יכול להיות? עברת את כל התלאות וכל הקשיים האלה רק בשביל הד‘ אמות האלה? יש שיחה בברסלב: כל הד‘ אמות האלה שרבינו הלך בחיפה זה היה הד‘ אמות שמשה רבינו רצה ללכת – אותו יחוד ותיקון שמשה רבינו רצה לעשות, לגלות את התורה, אץ העצות ואת הדעת עד ביאת משיח צדקנו, רבינו פעל את זה בד‘ אמות שהוא הלך בחיפה וזה הסוד של ההליכה שלו. בסוף רבינו לא התעקש עם הגבאי והם היו בא“י וכשהוא חזר מא“י הוא אמר: כל התורה, כל ההשגות וכל מה שעברתי לפני הנסיעה לא“י זה הכל פסולת, התורה שעכשיו אני אגלה לכם זה עניין אחר לגמרי, רבינו מגלה לנו את התורה שמשה רבינו רצה לגלות בד‘ אמות האלה. את אותו הדבר שהקב“ה אמר לו ’רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה‘ שזה העצות והדעת עד ביאת משיח צדקנו, הקב“ה אמר למשה רבינו עוד לא הגיע הזמן..

עלה לראש הפסגה – פסגה בגימטריה 148

אתה תתחיל את התיקון בסוד הראייה, מתי תסיים את זה? יבוא צדיק עוד 3000 שנה , ר‘ נחמן מברסלב, והוא יגמור את זה. הקב“ה אומר למשה רבינו ’עלה ראש הפסגה ושא עיניך‘. פסגה זה בגימטריה 148 שזה נחמן. הקב“ה אמר למשה רבינו: עכשיו תתחיל את התיקון, תעלה לדעת של ר‘ נחמן מברסלב שזה סוד הפסגה ועוד 3000 שנה יבוא ר‘ נחמן בעצמו ויכנס לא“י, הוא יעשה את הד‘ אמות האלה ויגלה את כל מה שאתה רוצה לגלות עכשיו, עדיין לא הגיע הזמן. אנחנו צריכים להבין קצת הלכה למעשה מה הכוונה של הדברים: למעשה משה רבינו נתן והתחיל לתת לנו את זה בסוד הראייה וכל הצדיקים במשך כל הדורות רוצים לגלות לנו עצות ודרך איך להתקרב להקב“ה מכל מקום שבו אנחנו נמצאים אפילו אם יהודי יפול אלפים ורבבות של מדרגות וע“י ההליכה הזאת של הד‘ אמות בא“י, ע“י זה רבינו זכה לזה..

יהודי שנפל למקומות המטונפים ובתי ע“ז..

באמת להבין מה גילה רבינו ומה משה רבינו רצה לגלות אפשר להסתכל על זה בהרבה דרכים כי כל התורה של רבינו והסיפורי מעשיות והדיבורים והעצות זה הכל בעצם הגילוי של הד‘ אמות האלה. זה העצות והדרכים שיהודי שנפל את כל המדרגות גם יוכל להתקרב להקב“ה מהמקום הזה. אפשר להסתכל על זה בהרבה צדדים אבל אנחנו נסתכל בדרך אחת שהיא מאוד יסודית בדבר הזה, רבינו מביא את זה בליקוטי מוהר“ן בתורה י“ב חלק שני, התורה הזאת נקראת ’איה מקום כבודו‘ שם רבינו מדבר על יהודי שנופל למקומות המטונפים או בתי עבודה זרה. פה רבינו מזכיר 2 מושגים: מקומות מטונפים ובתי עבודה זרה יש בזה רמזים מאוד עמוקים. הנפילה של האדם יכולה להיות בשתי בחינות, מקומות המטונפים הכוונה ליפול לעומק-עומק התאוות של העולם הזה, ליפול לכל הדברים הכי משוגעים ומטונפים של העולם הזה וזה נקרא המקומות המטונפים. בתי עבודה זרה הכוונה לכפירה, לכל מיני שכלים. אדם יכול להיות רופא או פרופסור מאוד גדול וזה נקרא בתי עבודה זרה

מאיפה המקומות האלה מקבלים את חיות?

רבינו אומר שבדורות האחרונים יש נפילה למקומות המטונפים ובתי העבודה זרה וזה הנפילות הכי גדולות. ככל שעוברים הדורות ככה יורדים יותר ויותר למקומות האלה. רבינו אומר שכשאדם נופל למקום הזה יש לו כזה הסתרה עד שמה כבר הוא יכול לעשות מרוב המניעות והייסורים שעוברים עליו? ועוד שואל רבינו מה מחייה את המקום הזה? אתה נכנס למקומות המטונפים ובתי עבודה זרה ואתה לא מוצא אפילו ניצוץ אחד של קדושה. רבינו אומר: דבר ראשון שתדע שהמקומות האלה מקבלים את כוחם ואת האור שלהם מהמקום הגבוה ביותר, זה נקרא סוד הכתר העליון. רק שמרוב שזה גבוה לא רואים שמה שום קדושה, זה נקרא האור אין סוף שמסובב את העולמות וזה נמצא במקומות הנמוכים ביותר. אבל מה יעשה יהודי שנפל לשם ולא יכול לעשות כרגע שום דבר, הוא כבר שנים עם התאוות הכי גדולות

בזמן קצר מתכלית הירידה למקום הכי גבוה

אומר רבינו שאם אדם נפל לשם הוא בספיקות והרהורים מאוד גדולים והוא לא יכול לעשות שום-דבר. אומר רבינו שאותו אדם ישאל ויבקש: איה מקום כבודו להעריצו? אומר רבינו מה יעשה אדם במקומות האלה? יחפש ויגלה את הרצונות שלו, תגיד להקב“ה: אני רוצה להתקרב אלייך אהל אני לא יכול, אני לא יודע איך ומה הדרך – תגלה להקב“ה רצונות, כיסופים וגעגועים להתקרב אליו ובזה בעצמו הוא חוזר ועולה אל הכבוד העליון. כשאדם מתגעגע, רוצה ומשתוקק להתקרב להקב“ה מתוך המקומות האלה, בזה הוא עולה למקום הכי גבוה, לסוד הכתר העליון, מתכלית הירידה אדם יכול לעלות בזמן קצר למקום הכי גבוה.