פרשת ואתחנן | ט“ו באב, קדושת הזיווגים ותיקון האריה

Getting your Trinity Audio player ready...

ט“ו באב, קדושת הזיווגים ותיקון האריה

במשנה בסוף מסכת תענית כתוב: אמר רבן שמעון בן גמליאל, לא היו ימים טובים לישראל כחמשה (ט“ו) באב וכיום הכיפורים. המשנה אומרת שביום הזה היו יוצאות  בנות-ישראל לחול בכרמים, לבושות בבגדי לבן שאולין, כדי לא לבייש את מי שאין לו, והבחורים היו הולכים לכרמים לראות את הריקודים והיו בחורים להם בנות-זוג. הרבה שידוכים היו בריקודים האלה, אחד השידוכים הידועים לנו זה שאול המלך שהיה משבט בנימין והוא הכיר את אשתו באירועים האלה. יש כמה שאלות על כל המהלך הזה, השאלה הראשונה היא: איך יכול להיות שחכמי ישראל התירו כזה דבר? זה נראה ונשמע כאחד הדברים שלגמרי נגד התורה, איך התירו לבנות ישראל ללכת לרקוד ולבחורים ללכת לבחור כלה, זה דרך של שידוכים?? איפה שמענו כזה דבר??

ראו שאין שום חשש לקלקול

-באמת זה שאלה מאוד קשה, וצריך לדעת שזה היה עפ“י דעת חכמים. מובא בספרים שבשני הימים האלה, בט“ו באב וביום הכיפורים, היתה יורדת קדושה כ“כ גבוהה לעולם שהיא מעין הקדושה שתהיה אחרי שיבוא משיח צדקנו, ואחרי שיבוא משיח צדקנו, כשיתבטל היצה“ר, לא יהיה מציאות של מציאת-חן אלא אם כן זה הזיווג האמיתי, וחכמים ראו ברוח קודשם שבשני הימים האלה בזמן בית המקדש הראשון, היה יורד כזה אור של קדושה לעולם ולכן הם לא פחדו מקלקול, הם היו בטוחים והם ראו שאין שום חשש של קלקול ביום הזה. ביום הזה, אם יש מציאת-חן זה וודאי הזיווג האמיתי. הבני יששכר שואל שאלה על זה: מדוע דווקא בשני הימים האלה זה קרה? אומר הבני יששכר שביום הכיפורים אנחנו יכולים להבין כי בהמשך המשנה כתוב ’צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתנתו וביום שמחת לבו (שיר השירים ג)‘. המשנה ממשיכה ואומרת:  ביום חתנתו, זה מתן תורה. וביום שמחת לבו, זה בנין בית המקדש. רש“י כותב שם שיום מתן תורה זה יום הכיפורים…

ירד אור של זיווגים אמיתיים ביום הכיפורים

-למה יוה“כ ולא חג השבועות? כי בחג השבועות עמ“י שמע את עשרת הדיברות אבל את הלוחות השניים שמשה רבינו נתן לעמ“י זה היה ביוה“כ באותה שנה, אחרי מתן תורה. הלוחות זה כמו הטבעת שהחתן נותן לכלה בקידושין. אומר הבני יששכר שעמ“י התקדש להקב“ה ביוה“כ, זה הבחינה של הקידושין. בגלל שהיה קידושין בין הקב“ה לעמ“י ע“י הלוחות השניים, אז ירד אור של זיווגים אמיתיים ביוה“כ, לכן הם הלכו לחול בכרמים. לפני כמה שנים שמעתי מהרב דבר נפלא: כתוב בגמרא בירושלמי שבבית המקדש השני היה תלוי חוט אדום ביוה“כ, ובשעה שהכהן הגדול היה עושה את עבודת יוה“כ לאט-לאט החוט היה הולך ומלבין וידעו שאז נמחלו כל העוונות של עמ“י..

כל החוטים הלבינו

-זה היה בזמן בית המקדש הראשון ויש אומרים שזה היה גם בתחילת בית המקדש השני בזמן שמעון הצדיק, אז החוט היה בכל בית בישראל, היה כזה השגחה פרטית שהחוט לא היה בבית המקדש אלא בכל בית פרטי החוט היה תלוי. היו אומרים תפילת כל נדרי, מתפללים ערבית ויושבים כל הלילה, עושים תשובה ומסתכלים על החוט. אז הרב אמר לי שעד הבוקר לא היה חוט אחד אדום בעמ“י, כל החוטים היו מלבינים. כל החוטים הלבינו, אז זהו זה מחילת עוונות, אז מה יגידו: סלח לי, כפר לי? זהו, נסלח לך  אז מה עושים ביוה“כ? יוצאים לכרמים
לחול ולמצוא זיווגים – ככה הרב תירץ את הקושייה הזאתי.

הבני יששכר ורבי צדוק הכהן

-אומר הבני יששכר מובן למה יוה“כ זה יום של זיווגים, אבל למה ט“ו באב? מה מיוחד ביום הזה שירד כזה אור של זיווגים לעולם? אומר הבני יששכר חידוש נפלא מאוד שמופיע בעוד שני ספרים, כתוב שאדם וחוה שכל נשמות ישראל כלולים בהם, נבראו ביום שישי לבריאת העולם, אבל ביום הראשון לבריאת העולם, היה את המחשבה לברוא את נשמות ישראל. במסכת סוטה כתוב שארבעים יום קודם יצירת הוולד מכריזים בשמיים: בת פלוני לבן פלוני. אז עלה במחשבה ליצירת הולד בכ“ה באלול, ארבעים יום לפני זה ט“ו באב. אז אומר הבני יששכר שבט“ו באב לפני בריאת העולם כבר עלה במחשבה: בת פלוני, זה כל נשמות ישראל. לבן פלוני, זה הקב“ה. היחוד והזיווג והקשר בין נשמות ישראל עלה בעצם בפעם הראשונה בבריאה בט“ו באב. אומר הבני יששכר שמכאן נמשך שזה יום שיורדת בו קדושת הזיווגים. הבחינה הזאת זה העניין של ט“ו באב. אבל בסוף המשנה כתוב ביום חתנתו, זה מתן תורה. וביום שמחת לבו, זה בנין בית המקדש

בניין בית המקדש השלישי יהיה בט“ו באב

-לכאורה מלשון המשנה זה לא ברור מתי זה יום בניין בית המקדש, וגם למה המשנה הביאה את כל המהלך הזה במשנה הזאת שמדברת בהלכות ט‘ באב, לאחר מכן המשנה מדברת על ט“ו באב, אחרי זה בסוף המשנה אומרת כתוב ביום חתנתו, זה מתן תורה. וביום שמחת לבו, זה בנין בית המקדש – לכאורה לא מובן מה הקשר בין מתן תורה לבניין בית המקדש למה שהמשנה דיברה קודם שזה ט‘ באב וט“ו באב? אומר רבי צדוק הכהן מלובלין חידוש מאוד מעניין: בניין בית המקדש השלישי יהיה בט“ו באב לכן זה הקשר של המשנה, יום מתן תורה זה יום הכיפורים שעל זה דיברה המשנה קודם, אבל גם כדי לחדש שיום בניין בית המקדש יהיה בט“ו באב. לכאורה מאיפה רבי צדוק הכהן לוקח את החידוש הזה שבניין בית המקדש יהיה בט“ו באב?

יבוא אריה ויחריב את האריה בחודש אב

רבי צדוק לוקח את העניין הזה מתוך דברי חז“ל מפורשים. בספר פסיקתא דרב כהנא, פסיקתא י“ג בסוף הפרק כתוב: אמר רבי אבון שחודש אב זה בחינת האריה. המזל של חודש אב זה אריה, לכן יבוא ארי שזה נבוכדנצר ויחריב את הבניין שנקרא בניין אריאל שזה אריה. יבוא אריה ויחריב את האריה בחודש שמזלו אריה. עתיד הקב“ה שנקרא אריה כמו שכתוב אריה שאג מי לא יירא, ויבנה את בית המקדש השלישי בחודש אב שהוא מזל אריה. על זה אומר רבי צדוק הכהן מלובלין: ובוודאי שהיום הראוי לבניין בית המקדש זה ט“ו באב. אנחנו רואים שבניין בית המקדש זה יהיה בחודש אב. המהר“ל מפראג בספר נצח ישראל שואל למה החורבן היה בחודש אב וכנגד זה הבניין יהיה בחודש אב? אומר המהר“ל מפראג יסוד מאוד גדול: ידוע שלכל חודש יש את השפע המיוחד שלו, וזה מה שאנחנו קצת יודעים מהעניין של המזלות, לכל חודש יש צירוף שם הוי-ה וכן הלאה. לכל חודש יש את השפע המיוחד שלו ואנחנו רואים שעניין השפע של כל חודש זה לא רק בעניין של השקפה או קבלה אלא זה גם יורד להלכה: משנכס אב ממעטין בשמחה. ואם יש לאדם דין עם גוי שלא ידון איתו בימים האלה, לעומת זה רואים בחודש אדר: משנכנס אדר מרבין בשמחה…

זה יהיה החודש הכי גבוה מכל החודשים

-אנחנו רואים שיש הרבה הלכות בעניין של החודשים והמועדים. אומר המהר“ל מפראג: ובאמת תוקפו והשפעתו של חודש אב זה גדול מכל החודשים. ההשפעה שלו כ“כ גדולה, לכן הכי קשה לתקן ולקדש את העניין של השפע המיוחד של חודש אב, ועל כן מתעורר הקטרוג דווקא בחודש אב. אבל לעתיד לבוא כשהקב“ה יתקן את בניין בית המקדש השלישי, זה יהיה החודש הכי גבוה בכל החודשים, לכן ניסן חודש הגאולה זה נקרא אביב, אומר הבני יששכר שאביב זה אב קטן. בחודש אב זה יהיה יותר גבוהה מחודש ניסן. נתבונן קצת מה זה העניין של תיקון האריה שהוא שורש חורבן ביהמ“ק, ותיקונו יהיה גם שורש בניין בית המקדש השלישי והניצחי.

השור הוא המלך שבבהמות

ברגע שנזכה לתקן את האריה אז נזכה כבר לבניין בית המקדש השלישי. מה זה העניין של תיקון האריה? אריה זה בגימטריה 216, זה מספר ידוע מאוד בקבלה ובחסידות, זה יוצא בגימטריה גבורה. ז“א שיש פה איזה תיקון מאוד-מאוד פנימי ועמוק בעניין של הגבורות. דבר נוסף: אריה נקרא מלך החיות וגם חז“ל אומרים שאריה הוא המלך שבחיות והשור הוא המלך שבבהמות. אריה כידוע זה חיה טמאה והיא מסמלת בעולם הזה את הגבורה. כתוב בספר יחזקאל שיחזקאל הנביא ראה את המרכבה. במרכבה יש ארבע פינות והוא ראה שצד ימין של המרכבה זה אריה, צד שמאל של המרכבה זה שור, והאמצע זה נשר ואדם. נשים לב לכמה דברים: חיה טמאה בעולם הזה נרמזת במרכבה העליונה. המושג המרכבה זה צינורות של שפע שנמצאים בספירות ונפעלים ע“י ספירות ושמות הוי-ה וייחודים עליונים – פעולות רוחניות מאוד עליונות שהמושגים אריה, שור, אדם ונשר זה מרמז על הבחינות העליונות האלה..

אפשרות ליצה“ר להפוך אותם לצד שלו

יש 2 קושיות בדבר הזה: הרי בעולם הזה הסמל והטבע של האריה זה גבורה ולמעלה במרכבה הוא נמצא בצד ימין של המרכבה, זה צד החסדים. קושייה שנייה: איך חיה טמאה בעולם הזה בכלל נמצאת במרכבה העליונה ואיך היא מרמזת על הבחינות העליונות. אומר המהר“ל מפראג שכמעט כל סודות התיקון והגאולה תלויים בהבנה של הסוגייה הזאת של תיקון האריה. בוודאי שכל מה שיורד מהקב“ה זה הכל השפעות קדושות וטהורות שיורדות לעולם הזה, אבל יש מידות של הקב“ה שבשעה שהם יורדת לעולם הזה יש אפשרות ליצר הרע לאחוז בהם ולהפוך אותם לצד שלו..

איך שם קדוש מתהפך להיות שם של ע“ז

-הזוהר הקדוש, כל כתבי רבינו האר“י וכל הספרים הקדושים כותבים
שהמידה שלמעלה היא קדושה וכשהיא יורדת למטה יש אחיזה לסטרא אחרא, זה נקרא מידת הגבורות. זה בעצם האחיזה של כל כוחות היצר הרע. דרך אחת לראות את זה, לכל מידה רוחנית יש שם קדוש, השם של הגבורות זה שם א-לקים.
בוודאי שזה שם קדוש אבל נשים-לב לדבר פלאי, שם א-לקים הופך להיות שם של עבודה זרה, אלהים אחרים. איך שם קדוש מתהפך להיות שם של עבודה זרה?
וכי התורה לא יכלה לבחור שם אחר למושג עבודה זרה? כתוב בספרי
המקובלים שבוודאי שיש פה רמז מאוד עמוק שדווקא במידות האלה של הגבורות, למעלה זה קדוש וכשזה יורד למטה זה יורד בהשתלשלות של טומאה ויש פה אחיזה.

כל ההתעוררות, האור והאש שיש לנו בלב

נתבונן בעניין הזה קצת הלכה למעשה מה הכוונה שהגבורות הם קדושות בשורשם אבל כשהם יורדות למטה הם הופכות להיות האחיזה של היצה“ר. כל דבר זה אור רוחני, האור הרוחני של הגבורות שיורד אלינו זה בהתלהבות והתעוררות הלב, אנחנו יכולים להבין שאפשר לקחת את כל התעוררות הלב ואת כל האור שיש, ואת כל האש שיש בלב ולקדש את זה מאוד ולהעלות את זה למקום מאוד עליון, בבחינת האש שלי תוקד עד ביאת משיח, שאדם בוער להקב“ה, ללימוד התורה ולקיום המצוות – כל זה בא מצד הגבורות שבנפש, פה האדם משתמש בזה לצד הקדושה וזה באמת שם א-לקים שזה שם קדוש, אבל בד-בבד אנחנו יודעים שברגע שהלב שלנו מתלהב, ולא משנה ממה, יכול להיות מדבר טוב, מיד היצה“ר בא ולוקח את זה. לדוגמא: ב“ה אדם למד ארבע שעות גמרא, שעתיים ליקו“מ, שער הכוונת, עץ חיים, שעה וחצי התבודדות, 7 פעמים תיקון הכללי – כשהוא חוזר בשבע בערב הביתה אחרי 12 שעות של קדושה, הוא מרגיש בדרגת מלאך, והוא בא עם כל הקדושה הנוראית הזאת שבוערת בו, עכשיו לא דיברו איתו לפי רום-מעלתו, אשתו לא דיברה איתו לפי כבודו. באותו רגע ההקפדות הכי גדולות בעולם יכולות לרדת לעולם. כתוב בספרים הקדושים שהיניקה של היצה“ר זה מהתלהבויות הלב, מההשפעות האלה בתוך הלב, היצה“ר ישר לוקח את זה או לכעס והקפדות, או שהוא לוקח את זה לתאוות העולם הזה ובפרט לתאווה הידועה..

יוצא לתפילה בשעה 7 וחצי..

היצה“ר יודע איך לקחת את ההתלהבויות של הלב לצד שלו, זה נקרא האחיזה של הסטרא אחרא בבורות. העבודה שלנו זה להעלות פה את הגבורות בעולם הזה. עכשיו אנחנו לא מתוקנים לכן כשהגבורות מגיעות אלינו, הרבה פעמים הם מגיעות בדרך של קלקול. ברגע שאנחנו מתלהבים, אנחנו שורפים חצי מכדור הארץ. למשל רואים אדם שהוא נמצא בקדושה מאוד גבוהה שלושה שבועות וכמובן שהוא מתפלל בנץ אחרי שהוא קם בעלות השחר, טבל במקווה ואמר שלוש פעמים תיקון הכללי. עכשיו אם הוא רואה יהודי יוצא לתפילה בשעה 7 וחצי בבוקר, הוא אומר לעצמו: ספק אם אותו אדם יהודי. כל זה נקרא היניקה של היצר הרע מהגבורות

ע“י מה ממשיכים אורו של משיח בעולם

מכיוון שהמידות שלנו לא מתוקנות ויש לנו קצת תאוות של העולם הזה, איך שהלב מתעורר, מיד בא היצה“ר ולוקח את זה. לכן הגבורות אצלנו הם בבחינת אריה, פה בעולם הזה זה טמא, הכוונה זה רמז לעניין של האחיזה של היצה“ר. העבודה שלנו זה להעלות את הגבורות, להעלות את האריה התחתון לאריה העליון, לעלות את זה לאריה של החסדים. ז“א את כל ההקפדות ואת כל התאוות של העולם הזה, להפוך לחסדים. עיקר העבודה שלנו זה בעניין ההקפדות וזה מה שאומר רבינו בליקוטי מוהר“ן שע“י שאדם הופך את הכעס לרחמנות, ממשיך אורו ורוחו של משיח בעולם.

הגבורה של עמ“י לא היתה בגדר הטבע

רוחו של משיח נמשכת בעולם ע“י שהופך את הכעס לרחמנות – זה דיוק נפלא מאוד מה שרבינו אומר שזה דיקא ממשיך אור של משיח בעולם, שכל הגאולה תלויה בעניין של תיקון האריה כמו שהמהר“ל מפראג אומר שזה להעלות את האריה התחתון לאריה העליון, ורבינו אומר שעיקר העבודה זה להפוך את הכעס לרחמנות. מי שיצא לו לקרוא קצת בספר יוספון על עניין החורבן, הוא חי בתקופת חורבן בית המקדש, קראו לו יוסף בן מתתיהו, הוא חי את התקופה הזאת. הוא בעצמו היה מפקד הגליל במרד של הרומאים והם תפסו אותו בשבי. בספר הוא מתאר את כל העניין של החורבן מסיפורים חיים מתוך המלחמות. הדבר שרואים לכל האורך מתקופת החשמונאים, זה שעמ“י קיבל השפעה של גבורה כ“כ גדולה ועוצמה שלמעשה לא היה אומה בעולם שיכלו להילחם עם עמ“י. הגבורה של עמ“י זה לא היה בגדר הטבע, זה התחיל מהחשמונאים שאז ירדה ההשפעה הזאת ע“י המסירות נפש של החשמונאים וזה המשיך עד החורבן, למעשה אף צבא בעולם לא רצה להילחם עם עמ“י מהגבורה שלהם. בזמן המצור על ירושלים הגיעו בחורים יהודים במטרה להגן על ירושלים ועל בית המקדש, ז“א שהם באו עם נקודה של מסירות נפש

אם הם רצו וגם אם לא נכנס בהם גאווה

-הם לא פחדו מהמוות, הם היו יוצאים בין חמשה לעשרה בחורים למחנה הרומאים, הם היו מטפסים על החומות, יורדים, הרוגים אלף רומאים וחזרים לעיר. הרומאים לא היו יכולים לעשות להם שום דבר מרוב הגבורה שלהם – הם באו לירושלים למסור את הנפש כדי לשמור על ירושלים ועל בית המקדש. תוך כמה חודשים (בשנה האחרונה של החורבן), פתאום התהפך כל העניין שלהם והם הפכו להיות רוצחים כאלה שלמעשה, ספק מי הרג יותר יהודים, הם או הרומאים. בסוף ספר יוספון הוא כותב שהם ספרו בירושלים את ההריגות שעשו הבחורים בירושלים והם הרגו למעלה ממיליון יהודים. איך זה יכול להיות שבחורים שבאו במסירות הנפש והיו מוכנים למות למען עמ“י, למען ירושלים ולמען בית המקדש, פתאום התהפכו להיות כאלה רוצחים? מאוד חשוב לנו לדעת איך קרה כזה דבר. דבר אחד זה שכוח הגבורה שלהם היה כ“כ גדול עד שגם אם הם רצו או לא, נכנס בהם גאווה..

רצחו לא-פחות מהרומאים

 -כל הכוח של עמ“י זה מהביטול להקב“ה, ברגע שנכנס גאווה פה התחילה הסטייה. הנקודה השנייה זה שכתוצאה מהגאווה הם ראו: אנחנו יכולים לעשות מה שאנחנו
רוצים אנחנו נלחמים ואף אחד לא יכול להילחם איתנו,
הם הפסיקו לשמוע לחכמי ישראל. בירושלים היה אז
ראש החכמים, רבן יוחנן בן זכאי, ברגע שנכנס בהם קצת גאווה והם התנתקו מרבן יוחנן בן זכאי, תוך כמה חודשים הם רצחו יהודים לא-פחות ממה שרצחו הרומאים..

בהתחלה עשו מסירות נפש הכי גדולה

זה ממש דוגמא מאוד מוחשית לפגם האריה, איך הגבורות שהקב“ה השפיע עליהם כאלה גבורות נוראיות, עד איפה זה ירד שהם הפכו להיות רוצחים של עמ“י בעצמם. התיקון של זה בעצם זה תיקון הגאווה והעניין שהכל תלוי בו זה הביטול לצדיקים האמיתיים. צריך לדעת שאנחנו לבד לא יכולים לברר. גם אם האדם הוא ת“ח והוא אדם חכם וירא שמיים אמיתי – יש שלב שאם הוא לא מתבטל לצדיק, היצה“ר יותר חכם ממנו, ויש בזה מדרגות. יכול להיות שאצל אחד הניסיון זה לא במצוות או בעברות, אלא יש יצה“ר רוחני מאוד שמטעה – הם היו בטוחים שהם עושים את המסירות נפש הכי גדולה לעמ“י והם התהפכו להיות הרוצחים הכי גדולים. שמעתי מאחד הצדיקים שאמר לי לפני שנים, שבדור שלנו כשאנחנו מסתכלים על הגבורה, רואים בדיוק הפוך, היום בקושי אדם יכול להרים יד מרוב מה שעובר על כל אחד ואחד

לא יודעים להיכנע בלי ההתבטלות לצדיק

-אז אותו צדיק אמר לי שהרבה מהדור הזה, הם מהגיבורים שהיו בזמן חורבן בית המקדש שבאו בגלגול כדי לעבור עכשיו את ההכנעה, מה שהיה חסר בזמן ההוא, עכשיו צריך לתקן את זה ע“י הכנעה. עכשיו מי שלא רוצה להיכנע, מכניעים אותו. זה מה שרבינו אומר בסיפורי מעשיות במעשה מבעל תפילה: לא רצה הגיבור אלא הכנעה. אז העבודה שלנו בתיקון האריה להעלות את האריה מלמטה למעלה זה העיקר ע“י הכנעה אבל אנחנו לא יודעים  איך להיכנע אם אנחנו לא מתבטלים לצדיק האמת, כמו שאמרנו צריך לדעת, שגם אם אדם יקרא וילמד וירצה, היצה“ר תמיד יותר חכם מאתנו, הוא תמיד ידע מאיפה להפיל אותנו – אלא אם כן אדם זוכה לבטל את דעתו לפני צדיקים אמיתיים, ברע שאדם מתבטל לצדיקים אמיתיים, משמיים מסייעים לו לברר את הנקודה. הביטול לצדיקים באופן כללי זה קודם כל שאדם ידע בנפשו: אני לא יודע לברר את האמת והיצה“ר יכול להטעות אותי ולבלבל אותי בשנייה אחת, לזרוק אותי לתהומות שאני לא יודע איך לצאת מהם – ברגע שאדם יודע את זה משמיים זה כבר נקרא בחינה של התבטלות לצדיק וזה שומר על האדם…

מי שנמצא בראש המגדל יכול להדריך…

התקשרות עם הצדיק זה באמת יסוד פשוט בתורה, ביהדות ובהשקפה האמיתית, הרמח“ל כותב את זה במסילת ישרים: העולם הזה זה גן הנבוכים ובמרכז הגן יש מגדל, ורק מי שנמצא בראש המגדל יכול להדריך את הנבוכים וזה הבחינה של הצדיק שהגיע למרכז הגן ויכול להדריך את הנבוכים – אז בוודאי שמבחינתנו היסוד של הכל זה הנקודה של התבטלות לצדיק עם כל הבחינות השונות שיש בדבר. זה לא דבר אחד, אבל אמרנו קודם כל שאדם יקשר את עצמו עם הצדיקים, ושאדם ידע שמה שיש לו ומה שהוא זכה ומה שהוא מקבל זה בזכות המסירות נפש שהצדיקים עושים עבורנו – עצם זה שאדם יודע את זה, זה כבר נקודה של התבטלות – אח“כ כמה שאדם יכול יותר, להדליק נרות לצדיקים, לנסוע לקברות צדיקים, להתקרב לצדיק חי, להתפלל איתו, לשאול אותו וכו‘

לקבל הכל באהבה ובשמחה

-כל אחד מה שהוא יכול לעשות בנקודה שלה ההתקשרות עם הצדיק זה דבר מאוד-מאוד גדול וזה היסוד של התיקון, לכן עיקר-עיקר העבודה שלנו להעלות את האריה התחתון לאריה העליון, הדבר הראשון זה הבחינה של ההתבטלות לצדיקים והצדיקים מלמדים אותנו את הבחינה השנייה שזה לקבל את ההנהגה של הקב“ה באהבה ובשמחה וזה מה שרבינו אומר: לא רצה הגיבור אלא הכנעה. הגיבור בסיפור זה הגבורות העליונות – אז צריך לדעת שכל הגבורות שיורדות אלינו בעולם הזה, וזה לא משנה איך זה מתלבש, פעם זה מתלבש בפרנסה, פעם זה בבית, פעם בעבודה וכן הלאה, היסוד של תיקון הגבורות זה תמיד לזכור שיש בורא לעולם והוא הוריד עליי את הגבורות. נגיד שזה לא בהכרח שאדם לא צריך להגיב בעולם הזה – אם פלוני גנב ממנו ממון, מותר לו ללכת ולתבוע את פלוני בבית-דין או לעשות את מה שהתורה מתירה לנו, זה לא קשור לנק‘ ההכנעה…

כנראה יש עוד כמה לכלוכים שצריך לתקן

מידת ההכנעה זה הקבלה בלב להנהגה של הקב“ה, לא לכעוס ולא להתמרמר על הקב“ה: למה עשית לי את הדבר הזה? זה  הכוונה לא רצה הגיבור אלא הכנעה. פעם שמעתי מאחד הצדיקים, האדמו“ר מפוריסוב, שסיפר שלאחד התלמידים היה שכן שהיה נוהג לשפוך למרפסת שלהם מים-מלוכלכים, הצינור של המרפסת שלו היה בדיוק מעל המרפסת שלהם ולא עזר שהעירו וביקשו. האדמו“ר אמר: אין בעיה לקחת אותו לבית דין, תיקח אותו לבית דין. אבל אתה תעשה תשובה, תדע לך שאם זרקו עליך מים מלוכלכים מלמעלה, כנראה שיש עוד כמה לכלוכים שאתה צריך לתקן

להתבטל ולהסכים להנהגה של הקב“ה

זה שני מישורים של התייחסות. יש מישור של התייחסות בעולם העשייה שאנחנו חיי בו, אבל יש מישור של תיקון הלב שזה הכנעה. זה לקבל ולדעת שמאת השם זה יצא וזה לטובה – זה 2 הבחינות וזה עיקר העבודה שלנו, ההתקשרות לצדיקים והנקודה של ההכנעה. מי שצריך לתקן את הבחינה של האריה בשלמות זה כמובן הצדיק שצריך לתקן את זה. כל העבודה של הצדיק ובשלמות הכי גדולה זה יהיה של משיח, זה להעלות את האריה התחתון לאריה העליון עד שהוא יבטל לגמרי את מציאות האריה התחתון – כל צדיק, ככל שהוא יותר גדול, הוא נשמה כללית, אז ברגע שהוא מבטל בתוכו את האריה התחתון, את כל הגבורות, אז כבר יבטל את זה בעולם הזה ובזה הוא ייסע לנו ויביא את הגאולה. העבודה שלנו זה להתבטל אליו ולהסכים עם ההנהגה של הקב“ה, אבל מה העבודה של הצדיק? צריך לדעת שהעבודה של הצדיק זה עבודה נוראית מאוד. בספר ישעיהו פרק נ“ג יש את הנבואה על המשיח, כל המפרשים של הפשט לא כותבים שזה הולך על המשיח, זה נבואה נוראית מאוד על המשיח. מדרש תנחומא בפרשת תולדות אומר שכל
זה הולך על המשיח. אומר הרמ“ע מפאנו שפה נרמז כל העניין של עבודת המשיח…

אין לי טענות לאף אחד, אני אשם בהכל

-בספר ישעיהו פרק נ“ג פסוק י‘ כתוב ’השם חפץ דכאו החלי אם תשים אשם נפשו יראה זרע יאריך ימים וחפץ השם בידו יצלח‘ – אומר הרמ“ע מפאנו, אם תשים אשם נפשו, כל מה שהוא יעבור, השם חפצו בכל זה, השם יידכא אותו בחולי ובבית האסורים, ככה כתוב, וכל העולם ילעג לו ויבוז לו, ומה הוא יעשה? ישים אשם בנפשו, הכל הוא יאשים את עצמו: אין לי טענות לאף אחד, אני אחראי על הכל. אומר הרמ“ע מפאנו שפה נרמז כל העבודה הזאת, שככל שהצדיק יותר גדול, ככה הוא עובר יותר ייסורים ויותר ביזיונות ומשגעים אותו בצורה מאוד-מאוד חריפה, ומה הוא עושה עם כל זה? העבודה שלו זה שלא יהיה לו אחד חלקי מיליארד
שום הקפדה על מישהו שעשה לו את כל זה, זה הכוונה אם יתן אשם לנפשו,
יראה זרע יאריך ימים וחפץ השם בידו יצלח – כל העבודה של הגאולה זה שהוא יסבול אין-סוף ביזיונות ורק ע“י הבחינה הזאת הוא באמת יכול להביא את הגאולה..

כל עבודתו של משיח זה ’אם ישים אשם‘

כתוב בחז“ל שהשם של משיח בן דוד זה מנחם בן עדיאל, ובפרקי היכלות כתוב שהשם של משיח בן יוסף זה נחמיה בן חושיאל. אומר הרמ“ע מפאנו שכל עבודתו של משיח זה אם ישים אשם בנפשו, שהוא יקח על עצמו את הכל. בפסוקים שלפני כתוב ’אכן חלינו הוא נשא ומכאבינו סבלם‘. הכל זה העוונות של עצמנו. וכתוב בספרים שגם אם הוא נכשל במשהו זה רק בגללנו עכשיו, זה רק בשביל לזכות אותנו.

איפה ראינו כזה חץ? זה כמו טיל סקאד.

זה עבודה מאוד נוראית, ושלא יהיה שום התנגדות לצדיק, לקבל את הביזיונות הכי-הכי גדולים בעולם, מה שלא יהיה. כתוב בזוהר בבראשית וגמרא במסכת מועד קטן שדוד המלך היה יורה חץ ובירייה אחת היה הורג 800 איש. הבן איש חי שואל בבן יהוידע, איפה ראינו כזה דבר? זה לא חץ, זה טיל סקאד. אומר הבן איש חי שבחיצים של דוד המלך היה כוח רוחני והחץ היה נכנס מאחד לשני, עד 800 איש. על זה היה מצטער דוד כל ימי חייו שהיה הורג רק 800 איש ולא אלף איש. אמרתי שעפ“י הפשט לא מובן בכלל מה הצער שלו, תוציא עוד חץ ותירה בעוד 800 איש. כמובן שיש בעניין הזה עומק גדול. אומרת הגמרא שעל זה היה דוד מצטער כל ימי חייו, ואמר לו הקב“ה רק בגלל אוריה החיתי אתה לא תהרוג אלף. שימו לב שהכל מדויק.

לטובתו ולתיקונו היו צריכים להרוג אותו

איזה טענה היתה על אוריה החיתי? אומר הזוהר הקדוש שדוד המלך שלח את אוריה למות בחרב בני עמון, הוא אמר ליואב בן צוריה שיש לאוריה דין מוות אז שישים אותו בחזית במלחמה עם עמון, וכך היה, באמת הרגו אותו. אומר הזוהר הקדוש שבאמת אוריה החיתי היה חייב מיתה כי הוא היה מורד במלכות, הוא ביזה את דוד המלך והוא באמת היה חייב מיתה, לתיקונו היה צריך להרוג אותו, לטובתו, אם לא יהרגו אותו פה הוא יעלה עם העוון למעלה – אז מה היתה הטענה כנגד דוד?

הצדיקים שומרים על המאתיים למשיח

הטענה היתה למה לא הרגת אותו? למה שלחת אותו למות בחרב בני עמון ולא הרגת אותו אתה. כתוב בזוהר שכל מי שנהרג בחרב בני עמון, עצם המיתה היתה גורמת לו צער כי היו שמות טומאה על החרבות שלהם, וזה מיתה מצערת, ולאוריה היתה את הזכות שאתה תהרוג אותו  ולא בני עמון. אומר הזוהר הקדוש שזה כל הטענה שהיתה כנגד דוד המלך ועל זה דוד המלך היה הורג ביריית חץ 800 איש ולא אלף. ולמה באמת דוד המלך לא הרג אותו? אומר הזוהר הקדוש דבר נורא, דוד המלך חשש מחילול השם, שלא יגידו אני לוקח את אשתו והורג אותו, הוא פחד שיהיה חילול השם. בוודאי שהוא כיוון לשם שמיים, אבל הקב“ה אומר לו: לכן תהרוג 800 ולא אלף, על זה שעשית את החשבון שיגידו עלייך רוצח ונואף, לכן תהרוג 800 ולא אלף. אומר רבינו האר“י הקדוש שבוודאי שכל העניין של החץ בסוד. יש שם קדוש שנקרא גבורות דעתיק והגימטריה שלו זה אלף, בכללות יש שם שתי מדרגות. למעשה דוד המלך הגיע למדרגה של העתיק אבל הוא לא הגיע לגבורות דעתיק, בפשטות זה מדרגת אחת מתחת. ועל זה נאמר ’האלף לך שלמה ומאתים לנטרים את פריו‘. הנוטרים את פריו זה הצדיקים במשך הדורות ששומרים על המאתיים האלה עד שיבוא משיח צדקנו ויזכה למדרגת האלף.