פרשת ואתחנן | מאורי אור ומאורי אש ועננים שמכסים

בתורה ס“ז בליקוטי מוהר“ן חלק שני רבינו אומר: כי יש עננין דמכסין
על עינא (העיניים), שהם רומי רבתי ורומי זעירתא – כך מובא בזוהר הקדוש פרשת פנחס. העננים האלה באים ע“י הבכייה – שע“י הבכי הולך ומסתלק מאור העיניים וזה בחינת שקיעת האור במערב כי במזרח
חמה זורחת ובמערב שוקעת, נמצא שמערב הוא שקיעת האור וכל זה ע“י בחינת הבכי שעל ידו מסתלק מאור העיניים, כי מערב זה ראשי תיבות
’רחל מבכה על בניה‘ (כמובא בכתבי רבינו האר“י ז“ל), כי השכינה במערב והיא בוכה ומייללת כביכול על ישראל בבחינת רחל מבכה על בניה, מאנה להנחם על בניה כי איננו‘ – שהיא בוכה על צרת ישראל המפוזרים בגויים ואינם על מקומם

בחינת רחל שמבכה על בניה

רבינו ממשיך ואומר: ועל כן שקיעת האור במערב, כי ע“י הבכייה מסתלק מאור העיניים, ויש ’מאורי אור‘ ויש ’מאורי אש‘ (זוהר פרשת בראשית), וזה לעומת זה, כשיש כוח למאורי אור אזי נכנעין מאורי אש וכן להפך חס ושלום, כשנכנעין ונסתלקין מאורי אור, חס ושלום, אזי מתגברין המאורי אש וזה בחינת חורבן בית המקדש בחינת ’ממרום שלח אש בעצמתי‘ (איכה א) כי נתגברו מאורי אש ע“י שנסתלקו מאורי אור וזה בחינה שרחל מבכה על בניה כי הבחינה היא בחינת הסתלקות המאורי אור ואזי מתגברין חס ושלום מאורי אש – יש פה כמה מושגים שרבינו מביא מהזוהר הקדוש וצריך להתבונן מה כוונת הדברים, רבינו אומר שיש מאורי אור ומאורי אש, וזה כנגד זה, הם לא שולטים ביחד, כשהמאורי
אור שולטים אז המאורי אש נכנעים וכן להפך חלילה. נתבונן קצת בעומק שלהם:

זה מיעוט האור הרוחני בבריאה ובעולם

-הזוהר הקדוש בפרשת בראשית מדבר על מאורי אור ומאורי אש כשהוא מדבר על בריאת המאורות ביום הרביעי של בריאת העולם, המאורי אור זה יום שבת והמאורי אש זה ימי חול, או שמאורי אור זה זמן בית המקדש והמאורי אש זה זמן גלות בית המקדש- ביום הרביעי לבריאת העולם בשעה שהקב“ה תלה את המאורות ברקיע השמיים, הגמרא אומרת שמיד קטרגה הלבנה ואמרה: הכי שני מלכים משמשים בכתר אחד? יש בזה משהו לא ראוי. אמר לה הקב“ה: את צודקת, לכי ומעטי את עצמך. הפועל היוצא ממיעוט של הלבנה זה מיעוט האור הרוחני בבריאה ובעולם, כתוצאה מזה יש התוצאה של המאורי או ומאורי אש, הכל אומר הזוהר הקדוש בפרשת בראשית – אנחנו רואים שיש חילוק, זה בחינת גאולה, בית המקדש ושבת וזה בחינת גלות וחורבן

לכי ומעטי עצמך..

– הזוהר אומר שם שלמעשה עיקר העבודה של האדם זה דווקא בזמן הנהגה של המאורי אש, מדוע? קודם כל כי אנחנו רואים שהקב“ה בעצמו ברא את המציאות הזאת, הוא אמר ללבנה: לכי ומעטי את עצמך. עוד לפני שנברא האדם נקבע שתהיה הנהגה כזאת – העבודה שלנו זה להעלות את המאורי אש למאורי אור. במאורי אש זה בחינה של הנהגה של הסתרת פנים ושל גלות, דווקא בתוך המציאות הזאת הקב“ה רוצה שנעבוד אותו ולהעלות את זה לתורה, לאמונה ולקדושה, בהמשך נראה את זה קצת יותר בפירוט

מדוע אנו מברכים מאורי אש

-לכן אנחנו מתחילים את העבודה של הימי חול בהבדלה, להבדיל בין שבת לימי החול ומה אנחנו עושים בהבדלה בין היתר? מברכים על מאורי אש, אומר הזוהר הקדוש שאנחנו מברכים את זה כדי לתת כוח לכל השבוע לברך על המאורי אש, הכוונה לקשר אותם להקב“ה, שנזכור שגם המאורי אש זה בריאה של הקב“ה, ז“א שגם בימי החול כשאנחנו טרודים בכל מה שאחד עובר, לזכור את הקב“ה, ברכת המאורי אש בהבדלה זה הכוונה האמתית לפי הזוהר הקדוש, לכוון להאיר לנו את אור השבת, אור האמונה ואת האור של המאורי אור בתוך המאורי אש, זה עוזר לנו לעבור את כל הבירורים שאנחנו צריכים לעבור בימי החול. נתבונן בעוד נקודה: רבינו האר“י אומר שכידוע כל ההנהגה שלנו בעולם זה לפי מה שקורה בעולם האצילות, שזה שורש ההנהגה שלנו. כאשר אנחנו בגדלות מוחין ויש סיעתא דשמייא בכלל ובפרט, ז“א שיש הארה רוחנית גדולה בעולם האצילות

יש צדיקים שהם בבחינת גאולה כל הזמן

כאשר אנחנו בגלות, בצמצום ובגלות, ז“א שיש חיסרון בהארה הרוחנית בעולם האצילות. יש שתי בחינות או מידות בעולם האצילות שבעיקר משפיעות עלינו וזה נקרא תפארת או זעיר אנפין, ומלכות. זה שתי הבחינות שמשפיעות ישירות עלינו. התפארת נקראת בן והמלכות נקראת נוקבא. כמה שהתפארת מאיר למלכות כך מיד אנחנו מקבלים פה הארה גדולה, ויש בזה כלל ופרט. יש תפארת ומלכות כללית וזה המצב הכללי של עמ“י, כמה זה מאיר בכללות עמ“י. כתוב בזוהר הקדוש שיש צדיקים שהם בבחינת גאולה כל הזמן, הזוהר אומר על רשב“י: אנת הוא שבת דכולא יומא, ההארה הרוחנית אצל רשב“י תמיד היתה בבחינה של שבת, זה קדושת הצדיק. יש
פה שאלה: עכשיו זה זמן של גלות, אז איך הצדיק יכול לקבל הארה של שבת?

יאר השם פניו אליך ויחנך, ישא השם פניו

-אומר רבינו האר“י הקדוש שיש בזה כלל ופרט. כלל זה המצב הכללי של עמ“י אבל אם יש צדיק שמוסר את הנפש מאוד בעבודת השם, בתורה, בקדושה, בכל המידות וכו‘ הוא יכול להמשיך על עצמו אור של גאולה גם בזמן הגלות, יש בזה אריכות גדולה מאוד, זה מה שהזוהר הקדוש אומר על רשב“י ’אנת הוא שבת דכולא יומא‘. אם נדייק בלשונות רבינו האר“י הקדוש, כאשר יש זמן של גלות זה נקרא שהתפארת והמלכות הם אחור באחור, זה כמובן לשון משל כי שמה אין צורות, זה הכל בחינות רוחניות, זה אומר שהתפארת לא מאירה הרבה למלכות זה הכוונה. בזמן הגאולה זה נקרא פנים בפנים, ז“א שהתפארת מאיר מהפנים שלו למלכות ואז המלכות יכולה להשפיע לנו שפע גדולה לעולמינו, זה מה שאנחנו מבקשים ’יאר השם פניו אליך ויחנך, ישא השם פניו אליך, וישם לך שלום‘, אנו מבקשים את הארת הפנים

לפעמים הרוח נעימה ולפעמים היא לא

הארת הפנים זה הזמן של החסדים, הרחמים וכן הלאה. בזמן הפנים זה מאורי אור ובזמן האחור זה מאורי אש. עכשיו נראה קצת יותר איך הדברים האלה מתבטאים אצלנו. אנחנו רואים שבעולמינו הגשמי יש דבר שנקרא רוח, אנחנו מרגישים שרוח נושבת עלינו, אם זה רוח קרה היא מקררת אותנו, אם זה רוח חמה זה מחמם אותנו, לפעמים היא נעימה ולפעמים היא לא נעימה. הרוח זה דבר גשמי כידוע, יש תנועה במולקולות של האוויר לכן אנחנו מרגישים את זה. למעשה העולם הגשמי הוא שיקוף והוא מגלה לנו סודות על העולם הרוחני. כמו שיש רוח בעולם הגשמי כך יש רוחני בעולם הרוחני, רק שלפעמים קוראים לזה רוח ולפעמים קוראים לזה אור.

אנחנו מרגישים אהבת השם

כשאור מאיר זה כמו רוח שנושבת עלינו, איפה אנחנו מרגישים את זה ברוחניות? זה בהרגשת הלב. למעשה בתוך הלב שלנו אנחנו מרגישים למעשה את נשיבת הרוח. לפעמים המאורי אור מאיר לנו ונושבים רוח לתוך הלב שלנו ולפעמים המאורי אש מאירים לנו ונושבים לנו רוח בתוך הלב שלנו. כאשר הרוח של המאורי אור נושבת לנו אנחנו מרגישים אהבה השם, יראה, כיסופים להקב“ה, רצונות לחזור בתשובה ולתקן  את מעשינו, וככל שהמאורי אור יותר מאירים לנו ככה אנחנו יותר מרגישים רצון והשתוקקות להתקרב להקב“ה, זה הבחינה שלה מאורי אור. לעומת זה המאורי אש גם מאירים לנו וזה גם רוח רוחנית שנושבת לנו לתוך הלב אבל היא מאירה לנו את העולם הזה.

חול זה מאורי אש – שבת זה מאורי אור

כאשר המאורי אש שולטים בעולם אז העולם יותר רוצים להצליח בעולם הזה, או בכבוד או בממון, רוצים להשיג את התאוות של העולם הזה, ז“א שכל רצונות העולם הזה שזה מאיר בתוכנו זה המאורי אש, ואילו המאורי אור זה כיסופים ורצונות להתקרב להקב“ה – זה מה שרבינו אומר פה, לעולם או זה שולט או זה שולט, הכוונה שהגשמיות והרוחניות לא מסתדרים ביחד, כשיש מאורי אש זה מניעה לאדם לקבל את המאורי אור כי זה שתי דברים מנוגדים בבריאה. המאורי אור זה הרוחניות א-לוקות שמאירה לנו בתוך הלב ואז אנחנו מרגישים כיסופים אהבת השם ויראת השם וכו‘. המאורי אש זה כיסופים ורצונות של העולם הזה וגם בזה יש הרבה דרגות והרבה בחינות כמו בקדושה. הרצון של הקב“ה זה שאנחנו נתקן את המאורי אש שבעולם, לכן יש לנו את ששת ימי החול שזה מאורי אש ואז אנחנו מגיעים עם זה לשבת למאורי אור, והמאורי אור מאירים לנו כפי כמה שאנחנו עובדים את הקב“ה במאורי אש..

בפנימיות מכוון לכבוד של העולם הזה

ככל שאדם זוכה לחיות יותר עפ“י התורה והמצוות הוא מניח בעצם את היסוד של התיקון של המאורי אש, אבל אדם יכול לחיות עפ“י התורה והמצוות אבל עם כל זה יש את הפנימיות של המאורי אש – יכול להיות שהוא ידקדק קלה כבחמורה ובאמת עדיין מה שמניע אותו זה מאורי אש ולא מאורי אור, כי הוא רוצה להיות הצדיק הכי גדול בדור ושכולם ידעו שהוא גם הצדיק הכי גדול בדור, או הת“ח הכי חריף, בעצם בפנימיות שלו הוא מכוון לכבוד של העולם הזה, אז בחיצוניות זה נראה שהוא עוסק במאורי אור אבל בפנימיות הוא עדיין בבחינה של המאורי אש. כל המידות וכל התאוות שיש בתוכנו זה בבחינת המאורי אש. בתורה הזאת רבינו פותח לנו לתקן גם את הפנימיות כי בוודאי שגם אם אדם עוסק בתורה ומצוות אבל הוא לא מכוון לתקן את הבחינה הפנימית של המאור יאש שזה רצונות של העולם הזה, אז בוודאי שהעיקר חסר

שבת מעל למציאות, היא קבועה ועומדת

רבינו אומר שחורבן בית המקדש זה בעצם גרם שהמאורי אש ישלטו בעולם בימי החול עד שיבוא משיח צדקנו, שבת שהיא מעל המציאות של עמ“י ומעל הזכויות של עמ“י כי היא קבועה ועומדת, זה הבחינה של המאורי אור. רבינו אומר בתחילת התורה שיש עננים שמכסים על העניים והם נקראים רומי רבתי ורומי זעירתא, רומי הגדולה ורומי הקטנה – המקור למושגים האלו זה בזוהר הקדוש פרשת פנחס, שם הזוהר הקדוש מסביר את המושגים האלה ואומר הזוהר הקדוש שהעננים האלה נמשכים מזמן שלמה המלך, בשעה שהוא נשא את בת פרעה לאישה ועל זה הזוהר והגמרא אומרים שהקב“ה כעס על החתונה הזאת והוא ציווה על המלאך גבריאל לנעוץ קנה בים, ועל הקנה הזה
נבנה כרך גדול של רומי – הזוהר הקדוש אומר שמאז שירד המלאך גבריאל ונעץ קנה בים, אז צמחה רומי רבתי ורומי זעירתא, זה למעשה כללות ההסתרה, לכן זה נקרא עננים המכסים על העיניים, כביכול משהו מונע מאתנו לראות ראייה רוחנית את הקב“ה, את התורה ואת המצוות וכל זה יתוקן בימי משיח צדקנו..

זה נמשך מזמן שלמה המלך

רבינו מתחיל את התורה בעננים האלו וזה נמשך מזמן שלמה המלך, פה צריך להתבונן בעומק הדבר מה כל העניין של שלמה המלך שהתחתן עם בת פרעה? ועל זה בעיקר זה נאמר ’ויהי לעת זקנת שלמה הטו את לבבו‘, בת פרעה היתה הכי בעייתית מכל האלף נשים, ועל זה נולדו העננים של רומי רבתי ורומי זעירתא שמכסים את העיניים. כתוב בספר מלכים ’ותרב חכמת שלמה מחכמת כל-בני-קדם ומכל חכמת מצרים‘. שלמה המלך נקרא ידידיה, ידיד השם. הוא היה נביא וצדיק וקדוש נורא מאוד, מה לשלמה המלך ולכל השטות הזאת לכאורה לשאת אלף נשים ובפרט את החתונה של בת פרעה שזה הדבר הכי קשה בעולם

אין אדם חכם בחכמת הקליפות כמותו

-כדי להתבונן בזה צריך לדעת קודם כל יסוד מאוד-מאוד גדול שכל ההבנה בנויה על זה, לא היה נקודה אחת שבחייו ששלמה המך לא כיוון לשם שמיים והוא לא עשה שום דבר מצד תאוות העולם הזה, אין שטות יותר גדולה מזה לחשוב ששלמה המלך עשה איזשהו פעולה חלילה לשם התאווה. חכמתו בתיקון העולם היתה כ“כ גדולה שכתוב שבחכמת תיקון הקליפות לא היה אדם מעולם חכם כמו שלמה המלך, לכן אין פעולה אחת קטנה שהוא לא כיוון בה לשם שמיים, אז מה בעצם רצה שלמה המלך לעשות? כדי להבין את כל העניין של שלמה המלך צריך להגיד הקדמה קצרה שאומר רבינו האר“י הקדוש

זאת מדרגת גאולה אבל היא לא שלימה

-אמרנו קודם שבזמן הגלות, המלכות (השכינה) זה נקרא אחור באחור, ובזמן בית המקדש והגאולה זה נקרא פנים בפנים. הפנים זה המאורי אור וזה מאיר אור גדול של קדושה בעולם, ואחור באחור זה הגלות וזה הקשיים והניסיונות שאנחנו עוברים. אמרנו שבכללות זה שני מצבים אבל אומר רבינו האר“י הקדוש שיש יותר משני מצבים, יש ארבע מצבים באחור ויש שלוש מצבים בפנים, ז“א שבסה“כ בכללות יש שבע מדרגות. אומר רבינו האר“י הקדוש שמבריאת העולם ועד שיבוא משיח צדקנו, מעולם לא היה מצב שהיה מדרגה שביעית, כי המדרגה השביעית זה כבר הגאולה, זה נקרא היחוד העליון ורק משיח צדקנו יכול לעשות את זה. גם המדרגה השישית שזה גאולה גדולה אבל עדיין לא שלימה, היה רק זמן אחד מסויים בבריאה מבריאת העולם שהיה את המדרגה השישית, וזה בזמן שבנה שלמה המלך את בית המקדש..

עדיין יש נשמות קדושת ששבויות בגלות

בזמן ששלמה המלך בנה את בית המקדש זה היה הפעם היחידה בכל ההיסטוריה שהיה המדרגה השישית של פנים בפנים, ז“א שמעולם לא היה קדושה כל כך מאירה בעולם כמו בזמן ששלמה המלך בנה את בית המקדש הראשון. שלמה המלך ראה וידע את כל זה והוא גם ידע למה אנחנו לא יכולים להגיע למדרגה השביעית,  ’ותרב חכמת שלמה מחכמת כל-בני-קדם‘, הוא כבר ראה את כל זה והוא ראה שמשהו חסר כדי להביא את העולם ואת הבריאה למדרגה השביעית שזה תיקון העולם, מה חסר? עדיין יש נשמות קדושות ששבויות בגלות ועד שהם לא יעלו מן הגלות לא יכול להיות הבחינה של המדרגה השביעית. מה עשה שלמה המלך?

בעצם מברר ניצוצות קדושה

שלמה המלך ראה איך מעלים את כל הנשמות שעדיין שבויות בגלות ואיך מביאים אותם לקדושה ואז אפשר להביא את העולם למדרגה השביעית וכל מה שהוא ראה זה האמת הכי מדויקת בעולם והוא לא טעה בשום דבר. שלמה המלך ראה שזה נמצא באומות העולם, יש נשמות וניצוצות קדושה שנמצאת שבוייה באומות העולם. שלמה היה כ“כ חכם שהוא ראה באיזה אומות הם נמצאים ואיך הוא יכול לתקן אותם ע“י גיורים. ע“י שהוא יגייר נשים מסוימות מבין האומות והוא יתחתן איתם, ע“י החתונה שלו איתן הוא מברר בעצם את הניצוצות קדושה. שנבין שהעבודה של שלמה המלך פה היתה נוראית מאוד, אין מסירות נפש יותר גדולה מזאת, מכיוון שכדי לתקן את הנשמות האלה ואת הניצוצות האלה כל מה שהוא עושה חייב להיות נקי בשלמות הכי פנימית בתוכו בלי שום כוונה זרה כי ברגע שיש כוונה זרה זה כבר סתם תאוות של העולם הזה – שלמה המלך ידע את זה ונכנס לעבודה נוראית…

מסר את הנפש לעשות את העבודה הזו

כל חתונה כזאת זה יחודים קדושים ונוראים מאוד שלא לתת ליצה“ר אפילו לא כחוט השערה של איזה בחינה של תאוות מיותרות של העולם הזה, אלא שהכל יהיה בקדושה נוראית. שלמה המלך ראה את כל זה והוא גם ראה מי יתקן את העולם ויביא אותו למדרגה השביעית – משיח בן דוד יתקן את זה בשלמות, והוא גם ראה שבן דוד זה הוא בעצמו. שלמה המלך בעצמו הוא
בן דוד והוא מסר את הנפש לעשות את כל הבירור ואת כל העבודה
הזאת במסירות נפש מאוד גדולה לא להתפעל מהחיצוניות ומהיצה“ר
אפילו לא כחוט השערה ואין דבר יותר קשה מזה. הצדיקים אמרו: תרחיקו ממני כזאת עבודה – להכנס לתוך הנוקבא דתהומא רבא ולא להתפעל
אפילו לא כחוט  השערה זה הדבר הכי קשה בעולם, רק משיח יכול לעשות עבודה כזאת ושלמה המלך מסר את הנפש, ומדוע הוא נכנס לעבודה הזאת?

זה היה כמעט אונס גמור לשלמה המלך

הוא ראה שמעולם לא היה מדרגה שישית והוא ראה שעכשיו העולם בעת רצון מאוד גדול לתיקון השלם, המדרגה השישית. הוא ראה שמי שיכול להביא למדרגה הזאת זה הוא בעצמו והוא גם ראה שע“י כל הבירור של הנשמות והניצוצות אפשר להעלות את זה למדרגה השביעית – אז לכאורה הוא יכול לא לעשות כזה דבר? נכון שהקב“ה לא ציווה עליו לעשות את זה, וכי שלמה המלך יכול שלא להכנס למקום כזה? יש צדיק שרואה שהכל מוכן לקראת גאולה והוא יודע כבר מה העבודה ומה הפעולה של הגאולה, לכאורה מה הצדיק הזה יגיד? מי מתיר לי לא לעשות את העבודה הזאת? בזה לכאורה שלמה טעה שאעפ“י כל מה שראית, מה כתוב? ’לא ירבה לו נשים‘, אסור למלך יותר משמונה-עשרה נשים, אז כל החוכמה שלך וכל ההשגות שלך
זה לא כנגד הנקודה הזאת – כתוב בספר לשם שבו ואחלמה שזה היה
כמעט אונס גמור לשלמה המלך שהוא היה חייב לעשות את כל העבודה הזאת

זה שקר וכל המקום הזה זה הצגה ודמיון

-עם כל זה, שלמה המלך טעה בדבר הזה. ניגע טיפה בעבודה איזה עבודה שלמוה המלך רצה לעבוד ולתקן, העבודה הזאת נקראת בירור המקום הכי קשה בבריאה שנקרא נוקבא דתהומא רבא, זה בעצם עומק התאוות של העולם הזה, מכיוון שיש צורך לתקן את המקום הזה ותיקון המקום הזה זה ע“י צדיקים שכן נכנסים למקום הזה וכן חווים איזשהו בחינה של המקום
הזה אבל לא נותנים שום התפעלות ושום קשר עם המקום הזה, להכנס לשם ולא להתפעל מהמקום הזה, להבין שזה שקר גמור וכל המקום הזה זה הצגה,
זה רוח דמיונית לגמרי – כשנכנסים למקום הזה,
מאוד קשה להגיד על המקום הזה שהכל דמיון לגמרי..

עננים שמכסים על העיניים

יש מקומות שאדם נכנס אליהם וקשה לו מאוד לבטל את הדמיון שיש במקום הזה, לכן העבודה של התורה זה להתרחק מהמקום הזה, אבל שלמה המלך ידע שאם הוא יכנס ולא יהיה לו שום התפעלות מהמקום הזה אז הוא יוכל להביא את הגאולה לכן הוא עשה מסירות נפש וכל הבירור של שלמה המלך היה בבת פרעה, זה היה הבירור הכי קשה בעולם, לכן כששלמה המלך התחתן איתה
וזה לא הלך בשלמות כמו שהוא רצה, לכן ירד המלך גבריאל ונעץ קנה בים
ואז עלה כרך של רומי וזה העננים המכסים את העיניים עד ביאת משיח צדקנו..

בת פרעה רקדה לפניו שמונים ריקודים..

אומר המדרש רבה והגמרא במסכת סנהדרין שאותה חתונה היתה באותו לילה של חנוכת בית המקדש, אומרת הגמרא ששני מיני שמחות עלו לפני הקב“ה, שמחת חנוכת בית המקדש ושמחת חתונת בת פרעה. על השמחה של חתונת בית המקדש רצה הקב“ה לקיים את העולם ועל שמחת חתונת פרעה
רצה הקב“ה להחריב את העולם, זאת אומרת הקב“ה הקפיד על הנקודה הזאת, למרות ששלמה כיוון לשם שמיים זה עור הקפדה, מה היה באותה חתונה? אומר המדרש רבה שבת פרעה  רקדה לפני שלמה המלך שמונים ריקודים וניגנה לפניו אלף מיני זמר ועל כל מין נגינה וזמר היא אמרה לו: זה של עבודה זרה פלונית וזה של עבודה זרה פלונית, ומעל האולם של החתונה היא עשתה כילה עם שמש, ירח וכוכבים וכל המזלות, הבן איש חי
אומר שהכילה הזאת היתה כולה מכישופים נוראים, שלמה המלך ידע את כל זה

מקבל מהסטרא ניגונים, ריקודים וכילה

האלף ניגונים שהיא ניגנה ואמרה לו שזה של עבודה זרה, זה לא דבר פשוט, לניגון יש כוח נורא ואיום, כל המיני נגינה של הגויים של כל הדורות היו באלף ניגונים האלה, זה המוזיקה הקלאסית, המוזיקה המודרנית, הרוק, הכל היה שמה בכל הניגונים האלה, ועוד היא רקדה שמונים ריקודים – אומר המדרש שהיה לבת פרעה חן מאוד גדול, ובאמת אומר רבינו האר“י הקדוש שהיה לה בפנימיות שלה ניצוץ ונשמה מאוד גבוהה אבל היה עליה גם קליפה וסטרא אחרא מאוד נוראית, זה לעומת זה עשה א-לקים. שלמה המלך כיוון בעצם לא להתפעל מכל מה שהוא מקבל עכשיו מהסטרא אחרא, ניגונים, ריקודים, כילה, כישופים וכו‘. שלמה המלך ידע את כל הכישופים בעולם, הכל הוא ידע, הוא הכניס את עצמו למקום הזה וכל הלילה הוא מסתכל על זה ואומר: אין פה שום דבר זה הכל דמיונות, אין כאן שום דבר, כל הלילה הוא רק מבטל את הנוקבא דתהומא רבא ועם כל זה עלה חרון אף לפני הקב“ה, אז לכאורה מה באמת היתה הטעות של שלמה המלך? הרי הוא כל כולו היה לשם שמיים

היה מעדיף להיות כל ימי חייו גורף ביבים

אז איפה שלמה המלך טעה? בפשטות הוא טעה בטעות אחת, שעדיין לא הגיע הזמן לכן לא היית צריך לעשות את העבודה הזאת, אבל באמת אנחנו צריכים להכיר טובה גדולה מאוד לשלמה המלך, כי אם שלמה המלך לא היה עושה את העבודה הזאת אז אנחנו היינו צריכים לעשות את הדבר הזה, אז כמה הוא הפריד את כוח הקליפה בכל מה שהוא עשה. במדרש רבה כתוב על הפסוק ’ויהי לעת זקנת שלמה הטו את לבבו‘, היה מעדיף שלמה המלך להיות כל ימי חייו גורף ביבים ולא יהיה כתוב עליו הפסוק הזה, למדרש הזה יש פט אבל יש לו גם עומק וסוד. לפי הפשט שלמה המלך היה מוכן לוותר על כל המלוכה ועל כל העבודות ולהיות כל ימי חייו גורף ביבים פשוט ושלא יהיה כתוב הפסוק הזה, אבל עומק הדבר זה שאחרי ששלמה המלך טעה, כמו שידוע שמלך השדים שלח אותו מהמלוכה ואז הוא הבין את הטעות שלו, מה הוא הבין? שהטעות שלו היתה שלא הוא צריך לעשות את העבודה הזאת..

אתה כבר לא יכול לעשות את העבודה

-לא מלך עושה את העבודה הזאת אלא יש להקב“ה דור שנקרא גורפי ביבים והם יעשו את העבודה הזאת, ורק הדור הזה יכול לעשות את העבודה שעשה שלמה המלך. צריך להבדיל מה ההבדל בין הדור של שלמה המלך לדור של גורפי ביבים? למה שלמה המלך לא יכול לעשות את העבודה הזאת? כתוב בספרים הקדושים דבר נורא, ברגע ששלמה המלך ידע את כל הסודות האלה והוא ידע שיש ניצוץ קדושה בביבים שצריך להעלות אותם בכל הבחינות האלה, אם אתה יודע את זה אתה כבר לא יכול לעשות את העבודה הזאת, את העבודה הזאת חייבים לעשות בלי דעת. מי שהקב“ה רוצה שהוא יעשה את העבודה הזאת, הקב“ה יקח לו את השכל ואת הדעת לגמרי ואז מיד הביבים הופכים להיות המצוות הכי גדולות בעולם, ז“א שבדור שהסתלק הדעת לגמרי אז כל תאווה של העולם הזה זה הופך להיות מצווה עם יראת שמיים, זה החינוך של הדור שלנו, אדם שנולד בדור הזה מחנכים אותו שאם יש תאווה בעולם שאתה יכול להשיג ואתה מוותר עליה, אתה עתיד ליתן
את הדין על זה, לכן אתה רואה דור שלם שרודף אחרי התאוות ביראת שמיים

יש תחרויות ריצה מי נכנס יותר לעומק..!

-יש מסירות נפש מאוד גדולה בדור הזה לרוץ אחרי התאוות, זה נקרא דור של רודפי ביבים, הכוונה שיורדים למקום הזה אבל בלי דעת בכלל. בכלל לא יודעים שיש פה בירור, אסור לדעת בכלל שיש פה בירור בדבר הזה ובשעה שהקב“ה מסלק את הדעת מהדור אז בוודאי שהדור ירדוף אחרי זה, כי אם אין מאורי אור ואין ידיעה ממאורי אור אז מה נשאר? תאוות העולם הזה. אז רצים לתאוות ויש תחרויות ריצה מי נכנס יותר לעומק של הדבר הזה, אז לכאורה איך דור כזה מברר את הבירורים האלה? הרי כשרצים אחרי תאוות לא מבררים שום בירורים, ההפך, רק יורדים לתוך הטומאה – אומר רבי
צדוק הכהן מלובלין שמכיוון שהקב“ה הוריד את הדור להיות גורפי ביבים, הקב“ה גם מציל את הדור והוא נותן להם ניצוצות והתעוררויות של תשובה בתוך המקום שבו הם נמצאים וברגע שאדם שהיה רודף ביבים, חוזר בתשובה, התשובה שלו בעצם עושה את התיקון שרצה לעשות שלמה המלך.

ברגע אחד אדם רץ במהירות לקדושה

-להיות גורפי ביבים זה בלי דעת, אסור להיות שמה עם דעת, אם יש לאדם דעת אסור לו להיות במקום הזה, סימן שזה לא העבודה שלו, אבל מי שצריך להיות שמה, הקב“ה כבר ידאג לו ותהיה השגחה שלימה שהקב“ה יקח לו את השכל ואת הדעת, הוא ירד לשם וכשהקב“ה ידע שהוא כבר אסף מספיק ניצוצות בתוך הביבים האלה, פתאום הקב“ה מעורר אותו בתשובה, ומה קורה? רואים שברגע אחד, אדם משיא התאוות והשיגעונות של העולם הזה,  אדם רץ במהירות לתוך הקדושה – אם נתבונן בזה הדבר הזה לא טבעי. לפי הסדר של הטבע, אדם שחי עשרים, שלושים או ארבעים שנה בשיא התאוות של העולם הזה, איך בשנייה אחת הוא רץ מתוך המקום הזה לשיא הקדושה?

לברר את מה שרצה לברר שלמה המלך

ברגע שהנשמה מקבלת את הניצוץ היא מיד חוזרת למקום שלה במהירות עד שהיא לא יכולה לחשוב שהיא בכלל היתה במקום אחר – בתשובה שאדם עושה הוא עושה את הבירור של הניצוצות האלה וזה למעשה מה שרצה לעשות שלמה המלך. הבחינה שנשארה לנו לעשות זה מה שירד המלאך גבריאל ונעץ קנה בים ועל זה הוקם כרך גדול של רומי, והזוהר אומר שזה יצר עננים על העיניים שמסתירים את המאורי אור, ממילא הם יוצרים את ההנהגה של המאורי אש וכל הדורות למעשה מבררים את זה עד הדור שלנו שיברר את מה שרצה לעשות שלמה המלך. העננים האלה זה בגלל שעדיין יש את התאוות של העולם הזה וזה מונע מאתנו להגיע למאורי אור. בהמשך התורה אומר רבינו יסוד מאוד גדול ששורש כל התיקון של המאורי אור ומאורי אש שזה בעצם תיקון הגלות, הכל תלוי בצדיק, יש צדיק שהוא בחינת החן והיופי של כל העולם כולו מצד שהוא כלול בשלמות במאורי אור. הוא בעצמו ביטל את המאורי אש לגמרי ובשורש הפרטי שלו הוא כלול לגמרי בבחינת המאורי אור ז“א שכולו אהבה ודביקות ויראת השם. כשמתגברים המאורי אש מיד זה גורם להעלמת הצדיק, ממילא כדי לתקן את זה צריך לחפש את הצדיק הזה שהוא בבחינת החן והיופי של כל העולם כולו כי אין דרך אחרת לתקן
את זה, רק הוא יכול לתקן בנו ובתוכנו את הבחינה של המאורי אש.