פרשת וישלח |  יש לנו רק 3 אבות, אברהם יצחק ויעקב

בגמרא במסכת ברכות כתוב: אין קורין אבות אלא לשלושה, לאברהם ליצחק וליעקב. הגמרא מגלה לנו שלמעשה אחרי יעקב אבינו כבר לא שייך התואר אבות. מה כן יש לנו? צדיקים או רבנים. משה הוא רבינו, הוא לא אבינו. מצד שני אברהם הוא אבינו ולא רבינו. כתוב במפרשים שוודאי שיש תוכן עמוק למה שהגמרא אומרת אין קורין אבות אלא לשלושה, וזה קשור למעשה לכל המהלך של חומש בראשית. כתוב בזוהר הקדוש וזה מובא בהרבה ספרים, שבחטא אדם הראשון היו כלולות כל נשמות ישראל, בשעה שאדם הראשון חטא, מה גרם החטא? שכל הנשמות יתערבבו וזה נקרא ערבוב פנימי, הכוונה שבכל יהודי בעולם ובכל בן אדם יש חלק של גוי וחלק של יהודי..

אב מוליד והרב מלמד תורה

המושג אב זה מלשון ההולדה, הרב זה נקרא על שם שהוא מלמד תורה, ואב זה על שם שהוא מוליד בנים. לכן העבודה של האבות היתה להוליד את ענף הקדושה בעולם, ז“א לעשות את הבירור בדרך ההולדה של נשמות ישראל. זה התחיל למעשה מאברהם אבינו כידוע, ועדיין היה באברהם אבינו החלק הרע לא מצדו חלילה – מצד מעשיו בוודאי שהוא היה שלם, אלא מצד חטא אדם הראשון היה בו את החלק הרע – אברהם אבינו היה הראשון שהתחיל לברר את ענף הקדושה, לכן הוא התחתן עם שתי נשים. שרה צריכה להוליד את ההולדה שבקדושה ואצל הגר הוא בירר בעצם את החלק הרע, לכן גם ההולדה של הגר היתה בעצם ההולדה הראשונה, כי קודם כל שאברהם יפריש החוצה את החלק הרע שיש בו החוצה מצד חטא אדם הראשון, זה ההולדה של ישמעאל, לאחר מכן בכוח העבודה של אברהם, יצחק כבר נולד הרבה יותר מפוקח ונקי מכוח ההולדה של אברהם אבינו. אבל רבינו האר“י הקדוש אומר שאי אפשר לעשות את הבירורים האלה בפעם אחת וזה כלל. זה
חייב להיות בכמה הולדות, לכן יצחק היה צריך להמשיך את הבירור של אברהם אבינו

לא יכולים להבין את העבודה של האבות

אנחנו רואים הבדל מאוד משמעותי בין אברהם לבין יצחק, מכיוון שיצחק מכוח אברהם כבר היה הרבה יותר מזוקק, הוא כבר לא מתחתן עם שתי נשים – מאישה אחת בהולדה של יעקב ועשיו הוא למעשה עושה את כל הבירור הזה. חז“ל קוראים ליעקב הבחיר שבאבות, לא מצד שהעבודה שלו היתה יותר גבוהה מהעבודה של יצחק או של אברהם, אנחנו לא יכולים בכלל להבין את העבודה של האבות, אלא הוא נקרא הבחיר שבאבות מכוח אברהם ויצחק, יעקב הוא כבר שלם, מיטתו שלמה,
מה הכוונה? מיעקב אבינו ואילך זה כבר נשמות ישראל, לכן כל בניו של יעקב אבינו הם כבר מצד הקדושה ורבינו האר“י הקדוש מסביר שזאת היתה הטעות של האחים..

זה היה מצד טעות

האחים חשבו שגם אצל יעקב אבינו יש עדיין חלק רע, סוף הבירורים של הרע, ויש לברר את זה, וזה היתה הטעות שלהם במכירת יוסף – הם חשבו שיוסף הוא החלק הרע שנשאר אצל יעקב אבינו אבל זה כבר היתה מצד טעות שהם סברו, כי באמת אנחנו רואים שכל ההולדה של יעקב אבינו זה מצד הקדושה. עוד מובא: יש מדרש שאומר דבר נורא, לפי סדר התיקון של העולם, לולא חטא אדם הראשון והבירורים, רבקה שהולידה
את יעקב ועשיו היתה באמת צריכה להוליד את יעקב ואת דוד. התאומים היו
צריכים באמת להיות יעקב ודוד, ולמה? מכיוון שהאבות ודוד זה ארבע רגליים של המרכבה, ז“א שלמות התיקון בעולמות העליונים זה על-ידי ארבעתם, האבות ודוד המלך

הוא תבע בבית דין של מעלה

מכיוון שהיה קטרוג מצד חטא אדם הראשון על הנשמות הקדושות שהשתתפו בחטא, לכן הס“מ תבע בבית-דין של מעלה שלא דוד ירד בהולדה הזאת אלא עשיו ירד בהולדה הזאת ועשיו הוא כנגד דוד, אבל דוד הוא מצד הקדושה ועשיו הוא מהצד השני. אילו רבקה היתה מולידה את דוד העולם כבר היה בתיקון שלו. אבל דוד נדחה לאחד-עשרה דורות מיעקב אבינו, לכן הוא כבר לא נולד במציאות הרוחנית שהיתה בזמן האבות, דוד עשה את התיקון שלו (רגל רביעית במרכבה) אבל הוא כבר לא יכל לתקן את כלל הבריאה בגלל האיחור הזה. מובא בספרים שדוד המלך הוא כנגד סוד הלבנה, זה נקרא סוד המלכות, ומה שהקב“ה אמר ללבנה לכי ומעטי את עצמך, משם השתלשל בעצם האיחור בהולדה של דוד המלך -ובאמת בשורש העליון ככה הקב“ה רצה כי הקב“ה רוצה את העבודה שלנו בעולם הזה, את כל הניסיונות ואת ההתמודדויות, לכן השתלשל כל המהלך הזה. נתבונן קצת במהלך העיבור של רבקה, כתוב: ותהר רבקה אשתו, ויתרצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה
זה אנכי ותלך לדרש את השם. רש“י במקום כותב כל המילה ויתרוצצו 2 פירושים…

בוודאי שבזמן העיבור אין לעובר בחירה..

פירוש אחד: כשהיתה עוברת ליד בית מדרש, יעקב רץ לצאת, וכשהיתה עוברת ליד בתי ע“ז עשיו רץ לצאת. פירוש שני זה שהם היו רוצים לרוצץ אחד לשני את הראש. ז“א כבר בעיבור הם רבו. פה שואלים שאלה מאוד קשה: לכאורה אנחנו רואים שלעובר אין בחירה, הבחירה גם לא מתחילה כשאדם נולד אלא רק כשאדם גדל כמו שכתוב ויגדלו הנערים ואז ראו שיעקב הוא איש תם יושב אוהלים ועשיו הוא איש שדה יודע ציד, זה לדרכו וזה לדרכו, אבל בוודאי שבזמן העיבור אין לעובר בחירה,  לכאורה אם כך מדוע עשיו רוצה לצאת לבתי ע“ז ומה המריבה שלו עם יעקב אבינו?

למה התורה כ“כ מגנה את הטבעים שלו

מפה אנחנו רואים שהמידות זה לא מבחירה אלא זה בטבעים שלו, העובר יכול להתנהג עפ“י טבעי הנשמה שלו, אבל זה לא שהוא בוחר בזה, הוא בוחר בזה כהוא יגדל, אבל אנחנו רואים שאם הטבעים של עשיו הם כ“כ קשים, לכאורה מתעוררת פה שאלה עצומה: מה הטענה כנגדו? הרי התורה מגלה לנו שעשיו נמשך לע“ז ולרוע כבר כשהוא היה עובר, ז“א שזה הטבעים שלו כשהוא בא לעולם, אז מה התורה משבחת את יעקב אבינו שנמשך בטבעים שלו לבית המדרש ומה התורה מגנה כ“כ את עשיו שהטבעים שלו מושכים אותו לע“ז? לכאורה זה לא כ“כ מובן. את השאלה הזאת שואלים הרבה מהמפרשים. לרבי מקאמרנא יש פירוש שנקרא היכל הברכה והוא כותב שמה דבר נורא מאוד. באמת זה שתי מיני עבודות שיש בעולם הזה, יש את העבודה של יעקב אבינו, איש תם יושב אוהלים, ויש עבודה של איש שדה יודע ציד שאוהב ע“ז. אומר הרבי מקאמרנא: ובאמת עשיו מצד השורש שלו, אילו הוא היה בוחר בטוב, הוא היה גדול פי אלף מיעקב אבינו. ז“א נכון שהוא נמשך לע“ז ונכון שהוא נמשך למריבות, רואים את הדמים העכורים שלו שכבר בתור עובר הוא רב עם יעקב אבינו אבל אומר הרבי מקאמרנא שאילו הוא היה בוחר בטוב הוא היה גדול
פי אלף מיעקב אבינו, צריך קצת להבין את זה. את העבודה של יעקב אבינו קל להבין.

לימוד תורה, מצוות, מידות, תיקון התאוות

העבודה של יעקב אבינו זה איש תם יושב אוהלים, לומד תורה ואיש אמת, אבל איזה עבודה יש אצל עשיו? הוא נמשך לבתי ע“ז ולמריבות, איזה עבודה יש בזה שבעצם אם הוא היה בוחר בטוב הוא היה יותר גדול? יש כמה ספרים שמסבירים את עומק הדבר כי באמת הדברים הם עמוקים מאוד. יש 2 בחינות בעבודה באופן כללי, ב“ה יש הרבה עבודה, יש לימוד תורה, מצוות, בין אדם לחבירו, מידות, תיקון התאוות וכן הלאה – אבל באופן כללי יש 2 מיני עבודות. עבודה אחת היא בבחינה שנקראת איש תם יושב אוהלים, פירוש הדבר שהנשמות שצריכות לתקן את האיש תם יושב אוהלים, יהיה להם סיוע משמיים להיות בתוך אוהלה של תורה, משמיים יעזרו להם, ויש עבודה בזה בלימוד התורה ובקיום המצוות ובתיקון המידות, אבל יהיה להם סיוע תמיד להיות בתוך הגדרים של התורה והקדושה..

אנו לא קובעים את העבודה

אומר הרבי מקאמרנא וזה מובא בעוד ספרים קדושים, שיש עבודות שצריך לצאת מחוץ לקדושה, ואין הכוונה שאדם בוחר לצאת מחוץ לקדושה כדי לעשות עבודות – זה לא אנחנו קובעים איפה תהיה עבודתנו – משמיים כבר ינהיגו את האדם בדרך שבה הוא צריך ללכת לפי שורש נשמתו. הבחינה של עשיו זה לעשות עבודות שהם מחוץ לקדושה ויש בזה הרבה דרגות בלצאת מחוץ אל הקדושה, קודם כל בדרך כלל הנשמות שהם בחינת עשיו הם בדרך כלל במקרה הטוב יעבדו ולא ילמדו, ז“א שרוב הזמן שלהם יהיה בעבודה ולא בלימוד

משמיים מנהיגים את האדם בצורה כזאת

-אבל אמרנו שזה המקרה הטוב של הבירור של עשיו, יש בירור יותר קשה של עשיו, וזה שיהיה להם מלחמות מאוד-מאוד גדולות בעולם הזה, עם תאוות של העולם הזה, יהיה להם מידות מאוד קשות לברר, יהיה להם משיכה מאוד-מאוד גדולה לצד של הלא-טוב, ממילא הם יהיו חייבות לעבור שם, ושוב אנחנו מדגישים, זה לא מצד בחירה. זה לא שאדם בוחר לעשות את זה אלא משמיים מנהיגים את האדם בצורה כזאת שהוא צריך לעבור את המקומות האלה ואת הניסיונות האלה מבית ומחוץ. מבית הכוונה מתוך הנפש עצמה, ומחוץ זה הכוונה לסיבות חיצוניות שיובילו אותו למקומות האלה, אבל מצד שני לנשמות האלה שצריכות לצאת החוצה ולברר,
יש כוח נפשי ורוחני מאוד-מאוד גבוהה לגלות אמונה וקדושה גם במקומות האלה..

מתגלה למפרע שהכל היה רצון הקב“ה

-זה עומק  הדברים מה שאומר הרבי מקאמרנא שעשיו היה יכול להיות גדול פי אלף מיעקב אבינו. למעשה מובא בספרים שאחת הבחינות שאנחנו רואים בעשיו ויעקב זה הצדיק והבעל תשובה וזה מה שהגמרא אומרת במקום שבעלי תשובה עומדין, צדיקים גמורים אינם עומדין – מצד מה? רבי צדוק הכהן כותב בספר צדקת הצדיק שברגע שאדם חזר בתשובה מתגלה למפרע שכל מה שעבר עליו עד הרגע שהוא חזר בתשובה, הכל היה רצונו של הקב“ה והקב“ה שלח אותו למקומות האלה – בדור שלנו זה לא פשוט להגיד כזה דיבור. כל אחד יודע מה שקורה בדור שלנו, לפי מה שרבי צדוק כותב, זה הכל שליחות של הקב“ה לברר ניצוצות של קדושה, לגלות אמונה גם במקומות האלה. פעם אמרנו בדרך משל כדי להוריד את זה קצת להבנתנו: את הבחינה הזאת: יש מקום שהוא מקום לא טוב, אבל כשמסתכלים עליו זה נראה המקום הכי יפה בעולם, זה ארמון עם חצר מאוד מפוארת, כשנכנסים רואים שם טרקלין מאוד-מאוד מפואר ומאוד יפה, מבחוץ כבר רואים את היופי שלו. העבודה שלנו זה לברר את המקום הזה, לברר אם המקום הזה הוא טוב או לא טוב. יש
אחד שיושב ולומד תורה והתורה מלמדת אותו שמה שנראה כ“כ יפה ונוצץ זה שקר..

ארמון מאוד יפה עם מדשאות ומזרקות

-את זה אפשר ללמוד בתוך התורה, כשאדם מתעמק בלימוד התורה הוא מגלה שהמקום הזה הוא שקר, זה בחינה אחת. יש בחינה של אדם שהלך ברחוב ופתאום הוא ראה את הארמון היפה הזה, אז הוא כ“כ נמשך לראות את המקום הזה אז הוא נכנס פנימה לתוך החצר, הוא ראה מדשאות ומזרקות, עצים ופרחים שעין לא ראתה זולתך. הוא מאוד הסתקרן לדעת מה זה היופי הזה – שימו לב, הוא גם לא ידע שהמקום הזה הוא לא טוב – עכשיו הוא נכנס לתוך האולם ומה הוא רואה?
הוא רואה שזה הרבה יותר יפה, הוא רואה איזה פאר
והדר, מנורות מזהב והכל שם זה יופי בלתי רגיל. ואין
שם גם אף אחד שיגיד לו משהו,  אם זה טוב או לא
טוב. ואם הוא שומע כבר מישהו שמדבר אז המישהו
הזה אומר לו שזה המקום הכי טוב בעולם. ואז הוא
מתחיל להכנס לתוך החדרים פנימה, כשהוא נכנס יותר ויותר פנימה לתוך החדרים פתאום משהו משתנה במקום הזה

בשלב מסויים מתחיל לפחד

-בהתחלה היופי הולך קצת ופוחת אבל בשלב מסויים כשהוא נכנס הוא אומר שבוודאי זה הכנה למשהו נשגב, אבל כשהוא נכנס יותר פנימה הוא רואה שהחדרים מתחילים להיות יותר חשוכים, כשהוא נכנס יותר פנימה הוא רואה שזה כבר חדרים שמטילים-אימה, הוא כבר מתחיל לשמוע קולות של מזיקים. בשלב מסויים הוא כבר מתחיל לקבל פחד, הוא נבהל ואומר: רגע, איפה אני נמצא בכלל?? מה זה כל החיצוניות הזאת שכ“כ יפה ופה אני רואה שהכל פה חשוך, חרוב, הרוס, מפחיד ומטיל אימה. ברגע שנופלת לו ההבנה הזאת מה הוא עושה מרוב פחד? הוא רץ במהירות החוצה ורק מקווה שהוא יצליח להינצל משם בשלום, הוא כבר לא יודע מה יש שם. אז הוא זכה לצאת החוצה..

הוא למד בשכלו והרגיש בליבו את המקום

-כשהוא יצא החוצה הוא אומר לכל מי שמוכן לשמוע: המקום הזה זה השקר הכי גדול שיש בעולם. שניים מעידים שהמקום הזה הוא שקר. זה שישב ולמד תורה הוא למד מתוך התורה שהתאוות של העולם הזה והמידות הלא טובות זה שקר שלא מביא את האדם לשום מקום, הוא מעיד אמת. אבל השני מעיד את זה מנקודת החוויה, ז“א הוא למד בשכלו על המקום והוא הרגיש בליבו את המקום, זה נקרא שהוא חווה את מציאות המקום הזה. עכשיו אם נשאל שאלה: מי מעיד יותר בעומק הדעת הלב והנפש על המקום הזה שהוא רע? בוודאי שזה שחווה את המקום הזה..

טכנולוגיה שעשתה את כולם בעלי תשובה

-זה שחווה את המקום הזה, מצד העדות יש לו יתרון על זה שרק למד על המקום הזה. ההבדל הוא לא מצד הידיעה השכלית, אלא המעלה של זה שהיה בפנים זה שהוא חווה והרגיש את כל הבחינה הזאת. בוודאי שהעדות שלו הרבה יותר עמוקה ופנימית מהעדות של זה שרק למד – זה למעשה רק משל למה שכתוב במקום שבעלי תשובה עומדין, אין צדיקים גמורים עומדין. זה הצדיק וזה הבעל תשובה. הבעל תשובה היה צריך לחוות את המקום. ברגע שהוא חוזר בתשובה הוא חווה בעצם את השקר שהיה במקום הזה. הדור שלנו כולם בעלי תשובה, עד לפני כמה שנים לא כולם היו בעלי תשובה, ואז הקב“ה הוריד טכנולוגיה חדשה לעולם שעשתה את כולם לבעלי תשובה. האייפון זיכה את כל הדור שלנו להיות בעלי תשובה, זה זכות שהקב“ה זיכה את הדור שלנו לעשות את כל הדור בעלי תשובה. אפילו מי שאין לו יש באוויר כבר מולקולות של שיגעון. בכימיה אומרים שהמולקולות של האוויר זה דו-תחמוצת הפחמן, זה חמצן, חנקן ופחמן, זה תרכובת אבל זה היה פעם…

אדם נוחת בניו-יורק וישר חושב על ממון

עכשיו גילו שהמולקולות זה כבר מולקולות אחרות, זה מורכז בתאוות הכבוד והגאווה, התאווה הידועה (ניאוף), ותאוות ממון. היום אדם רק יוצא לרחוב והוא כבר נושם את המולקולות האלה, ישר הוא חושב על הדברים האלה. הייתי בני-יורק לפני כמה שנים, איך שנחתתי שם התחלתי לחשוב על ממון, אמרתי לחברים שלי: תקשיבו אתם גרים פה, אתם לא יודעים את זה אבל במולקולות שלכם ביחס לא“י יש בכל מולקולה עוד 2 חלקיקים של תאוות ממון. אדם נוחת בניו-יורק וישר הוא מתחיל לראות דולרים שעפים באוויר והוא רק חושב על ממון, אי אפשר שלא לחשוב שם על ממון, זה כפייה דתית. אז הבעל תשובה למעשה חווה את החוויה הזאת

זה לא בחירה אלא זה הנהגה

אומר בעל התניא בספר שנקרא תורה אור, זה פירוש על חומש בראשית-שמות. הוא אומר דבר נורא מאוד, שמי שחווה את הרע וגילה ומעיד שזה רע, ההשגה שלו הרבה-הרבה יותר גבוהה ממי שלא חווה את הרע. שניהם אמת, שניהם דרכים בקדושה וכמו שאמרנו והדגשנו מקודם שלא האדם בוחר אם להיות מהצד הזה או מהצד הזה, זה לא בחירה של האדם, אלא זה הנהגה של הקב“ה, כל אחד לפי שורש נשמתו, מוליכים אותו מה הוא צריך לברר, אבל מי שצריך לברר את הרע בחוויה ובהרגשה, ברגע שהוא יזכה לחזור בתשובה, למעשה זה הכל שליחות, תלמד על האמת ועל הטוב מתוך מציאות השקר. הלימוד הוא הרבה יותר עמוק ופנימי – אומר בעל התניא שע“י זה אדם זוכה לתקן במקום הרבה יותר גבוהה ממה שזוכה הצדיק לתקן בעמל התורה שלו. בעל התניא כותב את זה על פרשת וישלח, שם כתוב שיעקב אבינו השתחווה שבע פעמים לעשיו

יעקב אבינו ידע שעשיו יותר גבוה ממנו..

חז“ל, המפרשים ובעל התניא שואלים למה יעקב אבינו השתחווה שבע פעמים לעשיו? אומר בעל התניא שיש עולם האצילות ומעל עולם האצילות יש שבע מקיפים של עולם האצילות. המלאך גילה ליעקב אבינו שבעשרים שנה שהוא היה אצל לבן, הוא תיקן את כל עולם האצילות – כך כותב רבינו האר“י הקדוש בעץ חיים – יעקב אבינו ידע שהתיקון השלם של העולם זה ע“י שהשבע מקיפים של עולם האצילות יאירו ויתחברו עם עולם האצילות. אומר בעל התניא שיעקב אבינו ידע שהתיקון של עשיו זה בעצם להמשיך את השבע מקיפים, ז“א הוא ידע שעשיו יותר גבוה ממנו – הוא השתחווה לו שבע פעמים מתוך התבטלות במטרה להמשיך את המקיפים של עולם האצילות לעולם האצילות. אומר בעל התניא שיעקב אבינו לא ידע שעשיו בחר ברע. צריך קצת לעיין בדבר הזה איך יעקב לא ידע שעשיו בחר ברע..

אחר זה המקומות המטונפים והבתי ע“ז

-על כל פנים השורש של עשיו הי לתקן את הכתר של עולם האצילות. ההשגה, הן מצד האמונה והן מצד השגת התורה, היא יותר גבוהה בבחינה הזאת ובדרך הזאת. את הנקודה הזאת רבינו כותב בליקוטי מוהר“ן תורה י“ב חלק שני, זה תורה לא ארוכה אבל היא מאוד-מאוד עמוקה. רבינו אומר שבוודאי שכל מציאות בבריאה זה חייב להיות צורך גילוי א-לוקות וממילא קיום של כל מציאות חייב להיות ניצוץ
א-לוקי שמקיים את הדבר. אין מציאות בלי שהקב“ה יקיים את הדבר הזה, וזה כבוד השם שבכל חלקי הבריאה יגלו את המלכות של הקב“ה בכל מקום ומקום. רבינו מביא את הפסוק ’כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו‘ ואז רבינו אומר את מה שהקב“ה אומר ’וכבודי לאחר לא אתן‘, החיות הניצוץ הא-לוקי והאור הא-לוקי, לא אתן לאחר. רבינו אומר שאחר זה נקרא המקומות המטונפים והבתי עבודה זרה. רבינו חילק את הרע לשתיים. המקומות המטונפים זה עומק התאוות של העולם הזה. בתי עבודה זרה זה הכפירה בהקב“ה. רבינו חילק את זה לשתי מושגים ואומר שהקב“ה
אומר ’וכבודי לאחר לא אתן‘. אני לא מוכן להאיר את האור שלי למקומות האלה..

יותר גבוה מכל המקומות לכן הוא נעלם

רבינו שואל: אם הקב“ה לא רוצה להאיר את אורו למקומות האלה אז מי מקיים את המקומות האלה, מאיפה המקומות האלה בכלל מתקיימים? וכי יש מציאות בלי שהקב“ה יאיר? אומר רבינו שאת המקומות האלה מקיימים, זה נקרא בראשית מאמר סתום. יש מקום בשורש כל הבריאה והעולמות שנקרא בראשית מאמר סתום, הוא יותר גבוה מכל המקומות ומכיוון שהוא כ“כ גבוה, אז הוא מאוד-מאוד נעלם. אז כבודי לאחר לא אתן, מכל הספירות מתחת לבראשית מאמר סתום, מכל האורות הרוחניים, את המקומות המטונפים ואת הבית עבודה זרה מי מקיים את זה? אומר רבינו, בראשית מאמר סתום, כלומר האור החיות והא-לוקות שמקיימת את המקומות הכי נוראים זה נמשך מהמקום הכי גבוה. רבינו בעצמו אומר לא להרהר בזה הרבה

במקומות האלה יש גשמיות

מרוב העומק של הדברים רבינו בעצמו אומר שאין להרהר בדבר הזה – לכאורה לשם מה רבינו אמר את הדבר
הזה? לידיעה בעלמא? רבינו לא אמר תורות בשביל זה. בסופו של דבר רבינו מגלה את הדברים הלכה למעשה. אז מיד רבינו אומר שהוא אמר את התורה הזאת כי יש נשמות שנפלו למקומות המטונפים והבית עבודה זרה. בשביל הנשמות האלה רבינו אמר את התורה הזאת ואז רבינו אומר מה יעשה אדם שנפל למקומות המטונפים והבית עבודה זרה, איך הוא יתמודד עם המקומות האלה? אומר
רבינו ששם אי אפשר לעבוד את הקב“ה, אז מה הוא כן יכול? לרצות לעבוד את הקב“ה. רבינו אומר 2 דברים, מצד אחד אתה לא יכול לעבוד כי במקומות האלה יש גשמיות וזה מתבטא בתוכנו במידות, בתאוות, בבלבולים, בהסתרה גדולה מאוד וזה גילוי אחד של המקומות האלה, לכן זה מקשה על האדם להתעורר ולהתחיל לרוץ, לקום בנץ, ללמוד תורה וכן הלאה. המקום והמציאות הזאת מאוד מקשה על האדם…

למה נבראתי מה אני לא נשמה יהודית?

אז רבינו אומר דבר אחד זה תרצה לעבוד את הקב“ה, דבר שני שאדם יתגעגע ויכסוף ויצטער: למה דחו אותי משמיים ולמה אני נמצא במקום כזה. ז“א זה שתי בחינות, אחת זה לרצות לעבוד את הקב“ה והבחינה השנייה זה להצטער למה יגרע חלקינו – מה אני לא נשמה יהודית? בשביל מה נבראתי? לא נבראתי כדי להיות פה בהסתרה ובחושך ובהעלמה כזאתי. הקב“ה ברא אותי בשביל שאני אהיה קרוב אליו וזה תכלית הבריאה, אז למה נגזר עליי להיות כ“כ רחוק? רבינו אומר כשיש לאדם את 2 הבחינות האלה: ובזה זה עלייתו ובזה יעלה לתכלית הבריאה לבראשית מאמר סתום..

זה יעלה מתכלית הירידה לתכלית העלייה

רבינו אומר שזה עוד פירוש למושג מתכלית הירידה לתכלית העלייה – אתה נפלת למקומות המטונפים והבתי עבודה זרה, ע“י הרצון והצער למה אני לא זוכה לעבוד את הקב“ה, רבינו לא אומר שדברים אחרים יעלו את האדם, אלא זה עצמו יעלה את האדם מתכלית הירידה לתכלית העלייה – למעשה כל התורה הזאת זה עשיו. הבחינה הזאת זה השורש של עשיו שאם הוא היה בוחר בטוב הוא היה יכול לעלות מעלה-מעלה. כתוב שלאחר מכן עשיו ביזה את הבכורה. מה זה הבכורה? את העבודה הזאת שדיברנו עליה עכשיו, את זה הוא ביזה. למה? אמרנו שהיה לעשיו כלים ואפשרות כן לעשות את כל העבודה הזאת אבל הוא בחר ברע, כי באמת צריך שמה מסירות נפש. אעפ“י שמה שיש לאדם לעשות זה לרצות ולהתגעגע אבל באמת יש מסירות נפש מאוד גדולה בנקודה הזאת, הנקודה של המסירות נפש זה כשאדם עובר את זה, מתעורר בתוך האדם כעס והפקדה על הקב“ה: למה זרקת אותי מעל פנייך? ועל זה צריך הרבה-הרבה סיעתא דשמייא שאדם לא יתרחק מזה

זה כמו פינג-פונג פעם מלאך ופעם גלח

אדם רואה: אני קם בבוקר והשם ירחם מה שאני רוצה לעשות. חזרתי עם חבר שלי בתשובה והוא כבר גמר עשר מסכתות והוא כבר מוסר שיעור בגמרא ובנתיים אותי זורקים כמו איזה כדור פינג-פונג, יום אחד פה ויום אחד פה, כמו שרבינו אמר פעם מלאך ופעם גלח (כומר) – מה עומק הניסיון בזה? זה לא לעבור את המצבים האלה, זה לא זה הנקודה. אם אדם עובר את זה יש עצות ויש דעת מה לעשות אבל מה עומק הניסיון? שאדם כועס על הקב“ה למה עזבת אותי? מה אני פינג-פונג? יש אחד מלאך ויום אחד גלח? אני עובר ממצב למצב בקיצוניות כזאתי? על מה ולמה?

תן לחיות כמו בן שפחה, למה לגרש אותי

עומק הניסיון זה להסכים עם הקב“ה שזה מה שהוא רוצה. כן, זה מה שהקב“ה רוצה ממני. אני הרי לא רוצה להיות במקום הזה, אני לא רוצה להיות כדור פינג-פונג. זה מעורר בלב האדם התמרמרות: מה אתה רוצה ממני? אם אני מצד הקדושה אז תן לי לתקן את העולם עם רבי שמעון, ואם אני לא מצד הקדושה אז תשים אותי איפה שאני נמצא. אני בן שפחה? אז תשים אותי להיות בן שפחה. במעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו רבינו אומר שם: הבן מלך האמיתי גירשו אותו והורע בעיניו מאוד על זה שהוא גורש בחינם. מי שגירש אותו זה הבן שפחה שהוא כאילו הבן מלך האמיתי. רבינו אומר שהורע בעיני הבן מלך האמיתי מאוד על זה שגורש בחינם. אם אני בן מלך האמיתי אז בוודאי שלא צריך לגרש אותי, ואם אני בן שפחה אז אני בכלל לא ביקשתי את המלוכה, תן לי לחיות כמו בן שפחה, מה אתה מגרש אותי? רבינו אומר שמה לשון חריפה :ועל כן לקח את עצמו לשתייה והלך לבית הזונות

לא מבין למה צריך לעבור כאלה טלטלות

אם נדייק שם מהלשון של רבינו זה לא שהתאוות משכו אותו, למה הוא הגיע להפקרות ולשתייה? כי הוא אומר למה גורשתי בחינם? הוא לא מבין את ההנהגה של הקב“ה – למעשה השורש של התיקון של בחינת עשיו זה שאדם לא מבין למה הוא צריך לעבור כאלה טלטלות. היום בדור שלנו אפשר לראות איך כל הדור שייך לבחינה הזאת, לכל אחד יש איזה שייכות עם הבחינה הזאת. הטלטלות זה התיקון בסוד העקביים, וכל אחד עובר טלטלות וזה נקודה מאוד יסודית ומאוד עמוקה. אנחנו לא מבינים למה זה קורה ואנחנו לא מבינים מה הקב“ה רוצה מאתנו, אבל נסכים עם ההנהגה שלו ונתבטל להנהגה שלו. מצד ההשתדלות אנחנו רוצים תמיד להיות סור מרע ועשה טוב, ההשתדלות שלנו במעשה זה תמיד לעשות טוב, אבל רואים הרבה פעמים שכמה שאדם משתדל, פתאום סוגרים לו את כל הדלתות וגם זורקים אותו. אז עשיו לא יכל לקבל את ההנהגה הזאת ואז התעוררה אצלו נקודה המרד, זה אי קבלה של ההנהגה של הקב“ה, בתוכו הוא כועס על הקב“ה וברגע שאדם כועס, מכאן זה כבר מתחיל להשתלשל ואז הכעס מוליד ויבז עשיו את הבכורה

לא מאמין שאפשר להתגבר על התאוות

יעקב אבינו ניסה להאיר לו: יש לך ניסיונות ויש לך קשיים אבל תחזיק מעמד בכל זה. בגלל הכעס לתאווה יבקש נפרד – מה השלב הבא? הוא מאמין שאי אפשר להתגבר על התאוות של העולם הזה. ברגע שאין הכנעה להנהגה של הקב“ה אז השלב הבא זה שאדם אומר: אני אנוס בתאוות האלה וזהו, אין פה יותר מה לעשות, ואז מה זה עושה? זה עוד יותר מגביר את המרד ואת הכעס על הקב“ה – זה 2 יסודות הכפירה, הנקודות הפנימיות והעמוקות. העובדי עבודה זרה כבר הגיעו לתורות שלמות בזה, אבל צריך לדעת שזה קיים גם בתוכנו. יעקב לעומת זאת מצד אחד הוא איש תם יושב אוהלים אבל הוא עשה דבר של מסירות נפש מאוד גדולה. הוא היה בן 15 כשהוא זיהה שעשיו ביזה את הבכורה, מה עשה יעקב אבינו? באמת הוא עשה מסירות נפש והוא קנה מעשיו את התיקון שלו. ז“א זה כבר לא העבודה של יעקב מצד ההולדה שלו, אלא הוא קיבל על עצמו לעשות גם את העבודה של עשיו

המילה עדשים זה בגימטריה משיח בן דוד

מה זה הבחינה של העבודה של עשיו? אמרנו שזה עבודה יותר גבוהה, מה שאומר הרבי מקאמרנא שעשיו היה יותר גבוה מאלף מיעקב והוא מסביר שזה כנגד היחידה דאצילות, זה המקיפים של האצילות וזה בראשית מאמר סתום – יעקב אבינו קנה את כל העבודה. אעפ“י שמצד השורש שלו הוא לא היה צריך לעשות את העבודה הזאת, מצד המסירות נפש הוא קנה גם את העבודה הזאת. הזוהר הקדוש ועוד ספרים אומרים איפה זה התגלה הלכה למעשה שהוא קנה את העבודה הזאת? רמז לדבר שבעצם העבודה של יעקב אבינו מצד עצמו זה יוסף, לכן הוא היה הבכור שלו (משיח בן יוסף). ואילו העבודה של עשיו זה דוד וזה משיח בן דוד. לכן המילה עדשים (נזיד עדשים), זה גימטריה משיח בן דוד. ז“א שהוא קנה את משיח בן דוד מעשיו..

יעקב לא השיג עדיין את העניין של לאה

-יעקב אבינו לא ידע שיש פה עסקת חבילה: קנית את הבכורה אז קנית כמה בחינות בבכורה, איזה עוד בחינה הוא קנה בבכורה והוא לא ידע? היו שתי אחיות שצריכות להוליד את כל ענף הקדושה, לאה ורחל. יעקב אבינו לא ידע שברגע שהוא קנה את הבכורה מעשיו ממילא בעסקת חבילה גם לאה כלולה בזה, מדוע? כי למה יגרע חלקה של לאה? היא צריכה להוליד את דוד ואת משיח בן דוד. ברגע שיעקב קנה את הבכורה אז הוא צריך להתחתן גם איתה ולהוליד ממנה את יהודה, דוד ואת משיח בן דוד. זה כל הסוד שלבן החליף בין האחיות ויעקב לא ידע, כי יעקב לא השיג עדיין את העניין של לאה והוא לא ידע שזה כלול בנקודה הזאת. אז העבודה הזאת למעשה זה הסוד של משיח בן דוד, לכן כתוב ויצא הראשון אדמוני. ויש עוד אדמוני בתורה והוא אדמוני עם יפה עינים. כששמואל הנביא בא למשוח בן של ישי למלך…

אפילו שמואל הנביא טעה בדוד המלך..

לישי היו שמונה בנים. ישי אפילו לא קרא לדוד כי לא היה לו אפילו הוה אמינא שדוד יכול להיות מלך מכמה סיבות, הוא בכלל לא ידע שהוא הבן שלו, לכן תמיד בבחינה הזאת יש הטעיה, שימו לב, ראינו שאפילו כלל עמ“י טעו בדוד, אפילו שמואל הנביא טעה בדוד, הוא ראה את דוד כשופך דמים, כמו עשיו. אפילו שמואל הנביא לא השיג בדוד המלך. דוד הוא אדמוני עם יפה עינים. עיניים זה עיני-העדה, התורה. נכון שלדוד המלך יש את כל העוצמות של כל מה שאמרנו מקודם של הירידות והתמודדויות, אבל הקב“ה גילה לשמואל הנביא שדוד ישעבד את הכל לתורה וזה משיח בן דוד. הבחינה הזאת של הנשמות שצריכות לעבור את הבירור הזה, אומר הזוהר הקדוש שהגוונים על הפנים שלהם משתנים, הכוונה שרגע אחד זה נראה הצדיק הכי גדול ורגע אחד זה נראה הרשע הכי גדול, ובקל מתבלבלים בהם, לא יודעים באמת מאיזה צד הם באים, כי הם עוברים כל הזמן תהפוכות. העבודה הזאת זה נקרא בירור העזות שזה הגבורות שבלב האדם. רבינו אומר לנו שהעצה לברר את העזות זה רק על-ידי תפילה.