התקופה של חודש אלול ושל חודש תשרי מאוד מסוגלת ואפשר לפעול בה הרבה דברים. בהכנה לראש-השנה יש כמה בחינות. השם של החג כבר מעיד על החג עצמו, שהוא הראש, שזה המוח – זה נקרא 'עולם המחשבה' של כל השנה – כמה שאנחנו זוכים לפעול בראש-השנה, כך כל השנה כולה נפעלת. ככל שיש לאדם יותר כיסופים ורצונות כך הדבר פועל אצלו יותר. רבינו אומר שבראש-השנה אדם צריך לחשוב מחשבות טובות, הכוונה שאמנם יש בחינה מסויימת שבה מהרהרים בתשובה בראש-השנה אבל עיקר העניין של ראש-השנה הוא דבר אחר, אדם צריך להיות חכם ולחשוב מחשבות טובות הכוונה מה הוא רוצה ברוחניות. בראש-השנה צריך להפעיל את 'המדמה דקדושה': אני רוצה לעשות בכל יום שעה התבודדות ובכל יום ללמוד 8 שעות גמרא, 4 שעות הלכה, ליקוטי מוהר"ן, את הזוהר הקדוש וכן הלאה, לא צריך להתבייש ולמעט ברצונות. הקב"ה ברא את אדם הראשון בראש-השנה, היום הראשון של הבריאה היה בכ"ה באלול והיום השישי של הבריאה היה בא' בתשרי ובו נברא האדם.
תלוי ברצונות ובאמונה שלנו
רבינו אומר שלמעשה בכל שנה בראש-השנה האדם נברא מחדש והעולם נברא מחדש. לפי דברי האר"י הקדוש, בכל ראש-השנה העולם נברא מחדש בפרט שאנחנו מגיעים לקבלן כזה גדול שיכול להפוך את הכל. בד"כ כלל אדם יוצא לנסיעה הזאת עם הרבה מטענים, הוא זוכר ומכיר את עצמו, הוא יודע שיש לו כאלה חולשות וכאלה חסרונות. צריך לדעת שבראש-השנה אדם יכול לקבל נשמה חדשה לגמרי, את זה לומדים מדוד המלך שאמר: ’לב טהור ברא לי א-לקים ורוח נכון חדש בקרבי‘, כל זה תלוי ברצונות ובאמונה שלנו. ברגע שנכנס ראש-השנה העולם נברא מחדש והוא נברא לפי הרצונות שלנו, זה יומיים בהם יושבים בשמיים ודנים איך לברוא את העולם לכן רבינו אומר לנו ללכת בכל היומיים האלה עם מחשבות טובות: אני רוצה ללמוד גמרא וחומש, אני רוצה להתבודד ולהיות צדיק, אני רוצה לאהוב את השם, את התורה ואת עמ"י
כל השנה פועלים אבל ר“ה זה עניין אחר
רבינו אומר שכל המחשבות של ראש-השנה עולות למעלה וזה פועל הרבה יותר ממה שזה פועל בכל השנה. כמובן שאנחנו פועלים בכל השנה ע"י התפילות והרצונות אבל בראש-השנה זה עניין אחר לגמרי – אנחנו צריכים להאמין בזה.
מצד היצר הרע האדם אומר שהוא יודע שהוא כזה: אני יודע מי אני ומה אני מסוגל. אין בעיה אתה מכיר את עצמך עד לכניסת ראש-השנה לאחר מכן אתה לא מכיר
את עצמך מכיוון שעכשיו הולכים לברוא את כל העולם מחדש והולכים לתת לך נשמה חדשה. מניסיון, אצל רבינו אפשר לקבל ממש נשמה חדשה. אדם יכול
לקבל סיעתא דשמייא ברוחניות ובגשמיות ועם הנקודה הזאת אנחנו באים לרבינו..
לזרז את התפילות
המשנה בסוף מסכת סוטה אומרת שבעקבתא דמשיחא החוצפה תגדל, המשנה מתארת חוצפה שלילית שתהיה בתקופה שלנו, ר' צדוק הכהן אומר שהחוצפה תתגבר גם בצד של הקדושה, הכוונה שיש דרך שבה צריכים להיות חוצפן גם בקדושה, שזה לבוא להקב"ה ולרבינו שהוא השליח לקבל את התפילות ולהעלות אותם אל הקב"ה, כי בוודאי שאין עוד מלבדו והקב"ה הוא אחד ויחיד ומיוחד והוא משפיע לנו את כל ההשפעות, אלא העניין של הצדיק זה דרך לזרז את התפילות שלנו. אנחנו צריכים לבקש מהקב"ה רוח חיים חדשה לגמרי: לעסוק בעבודת השם מתוך שמחה, אהבת השם, אהבת התורה ואהבת ישראל. למעשה עד
שמחת תורה כל אחד צריך להחליט כמה שעות הוא רוצה ללמוד גמרא וכמה ליקוטי מוהר"ן. ר' נתן אומר שכפי האמונה וכפי הרצונות שלנו כך אנחנו זוכים לקבל נפש חדשה
מה גורם לנו לעלות-מעלה?
חודש אלול זהו חודש שמאוד מסוגל לתשובה. בספרים הקדושים כתוב שאדם יכול לדעת בחודש אלול איך תהיה השנה הבאה מכיוון שבחודש אלול יש רמזים לגבי כל השנה הבאה. כשאנחנו אומרים שצריך לחזור בתשובה יש בזה 2 בחינות: יש בחינה של תשובה חיצונית ויש בחינה של תשובה פנימית. תשובה חיצונית זה שאדם משנה את מעשיו לטובה, אדם שלא הניח תפילין מתחיל עכשיו להניח תפילין, אדם שלא שמר שבת מתחיל עכשיו לשמור שבת וכן הלאה. התשובה הפנימית זה שאדם לומד להכיר את עצמו. רבינו אומר שההתחלה של דעת אמתית זה שאדם מכיר את עצמו, הכוונה שהוא יודע את החסרונות שלו ואת הנפילות ואת הירידות שלו. צריך לזכור שאם אנחנו מזהים בתוכנו מידות לא טובות, תאוות וחסרונות אין להקב"ה שום טענה כנגדנו, זה לא חסרון אלא זה מתנות שהקב"ה נתן לנו.
אני גאוותן, תעזור לי שאני לא אהיה כזה
לעתיד לבוא אנחנו נראה איך המידות הלא טובות שלנו והתאוות הם הסיבה והגורם לעלייה שלנו מעלה-מעלה. אנחנו צריכים להיות אמיתיים עם הקב"ה, לבוא לתפילה ולהתבודדות ולהגיד להקב"ה: אני גאוותן, תעזור לי שאני לא אהיה גאוותן. הנקודה העמוקה של התשובה זה שאדם מכיר את עצמו והוא יודע את האמת על עצמו, אבל ברגע שאדם יודע את האמת על עצמו אז הוא צריך מיד להתחזק בשמחה. יש שיחה קצרה בשיחות הר"ן שרבינו אומר שהחילוק בין לב נשבר לעצבות הוא שלב נשבר זה מהקדושה ועצבות זה מהסיטרא אחרא. רבינו אומר שמלב נשבר באים לשמחה, אז צריך לדעת ברגע שעשינו תשובה וגילינו שאנחנו כעסנים, קנאים, קפדנים וכן הלאה, זה התחדשות בשבילנו. בכל פעם שמתחדשת לאדם הידיעה הזאת הוא צריך להיות בשמחה מאוד גדולה, מכיוון שעיקר התשובה זה שאדם זוכה לדעת את הדבר הזה..
השמחה הכי גדולה שאנו עושים תשובה
אדם יכול לזכות לכל התיקון שלו רק ע"י הבחינה הזאת, אבל מיד אחרי זה יש יצר הרע מיוחד שהוא היצר הרע הכי מסוכן, הוא בא לאדם ואומר לו: ראית את האמת על עצמך, עכשיו מה יהיה איתך?! אני לא יודע אם יש לך תיקון עם כזאת נשמה. זה יצר הרע בבחינה גבוהה יותר שרוצה להפיל עלינו כבדות – העצה כנגדו זה למעשה הלכה. המשנה ברורה בהלכות ר“ה כותבת שאחרי תפילות ר“ה האדם יוצא שמח וטוב לבב משום שאנחנו בטוחים שיצאנו זכאים בדין. יש לנו הלכה להיות בשמחה בר“ה, כך כותב לנו המשנה ברורה. השמחה הכי גדולה היא שאנחנו זוכים לעשות תשובה, בפרט בדור שלנו עם כל ההסתרות וכל הבלבולים. בלי העצות והדעת של רבינו, אדם שרואה את החסרונות שלו יכול בקלות ליפול בדעתו ולחשוב שהוא באמת כזה גרוע.
עכשיו השערים של התשובה פתוחים….!
כתוב בספרים הקדושים שאדם מתנקה בפנימיות ע"י שהוא מגלה את האמת על עצמו והוא אומר להקב"ה שהוא לא רוצה את זה וזה בעצמו הניקיון. התשובה הפנימית זה 'מודה ועוזב ירוחם'. רבינו גילה לנו שבחודש אלול כל מחשבה של תשובה וכל רצון טוב וכל מחאה פועלת הרבה יותר מאשר בכל השנה משום שהשערים של התשובה פתוחים עכשיו לכן כל מה שאנחנו עושים עכשיו חזק יותר מכל מה שאנחנו עושים במהלך השנה. למעשה צריך מאוד להשתדל להתחזק בנקודה של השעה התבודדות בחודש אלול, מי שלא רגיל בזה שיעשה לפחות חצי שעה התבודדות. ר' משה אלכסנדר לפידות היה אחד מבעלי המוסר, הוא היה תלמיד-חבר של ר' ישראל סלנטר
והוא חיבר ספר שנקרא 'דברי יושר' ושם הוא כותב בפרק ט"ז שנקרא 'עניין ההתבודדות': 'כל אדם שיש לו
שעה התבודדות, אפילו הוא רשע גמור יתהפך להיות
צדיק תמים וצדיק שלם'. ברגע שיש לאדם התבודדות
הוא צריך לדעת שהוא נמצא תחת הכנפיים של
השכינה הקדושה, כך כותב ר' נתן בהלכות ברכות
השחר (הלכה ה') ועוד: ומי זה שיעיז להתקרב לאדם הזה?!
בזכות עשרה שומרי הברית
יש ספר שנקרא 'רוחות מספרות' של ר' יהודה פתייה שהיה אחד מגדולי המקובלים, בספר הזה הוא מספר שהוא מדבר עם רוחות ועם מזיקים (הוא היה במדרגה רוחנית מאוד גבוהה). יום אחד הגיעו לבגדד מזיקים. הוא ראה אותם והוא שאל אותם מה אתם עושים פה? הם אמרו לו שיש
גזירה על היהודים בבגדד והם צריכים להוציא לפועל את הגזירה הזאת. הוא שאל אותם אם כך מדוע אתם
עומדים בקצה העיר ואתם לא נכנסים? הם אמרו לו שיש בבגדד עשרה אנשים שהם שומרי הברית וכל עוד
הם נמצאים בעיר אין להם רשות להוציא את הגזירה אל הפועל. ר' יהודה שאל את המזיקים מי הם העשרה
אנשים הנ"ל? הם אמרו לו שאין להם רשות להגיד לו מי הם העשרה אבל הם אמרו לו שאף אחד לא מכבד אותם ואין להם שום מעמד חשוב בעיר, אף אחד לא
יודע שהם שומרי הברית. הוא שאל אותם איך הם יודעים במי לפגוע? הם אמרו לו שכתוב על המצח של האדם את כל העבירות שהוא עבר ולפי זה הם יודעים במי לפגוע
עשית תשובה?? בת-קול הולכת לפנייך!!
רבי יהודה פתייה שאל את המזיקים: ואם אדם עשה עבירות ועכשיו הוא
עשה תשובה? הם אמרו לו שלאט-לאט העבירות הולכות ונמחקות עד
שהם נמחקות לגמרי ואדם שאין לו עבירות על המצח הוא לא קיים בשבילם
ואין להם רשות להתקרב אליו בכלל. ר' יהודה אמר למזיקים שעד שאדם
מתנקה זה לוקח זמן, הם אמרו לו שזה נכון אבל כל אדם שעושה תשובה
ועדיין לא נמחקו לו העבירות, הולכת לפניו בת-קול ואומרת: היזהרו בפלוני
שהוא בעל תשובה ואין לכם רשות להתקרב אליו. אדם שהולך עם רצונות
וכיסופים לא יודע אבל יש בת-קול שהולכת לפניו ומזהירה את כולם מלהתקרב אליו
מה שמעלה את התשובה זה שאדם שמח
צריך לדעת שיש לשעה התבודדות כוח עצום מאוד. ע"י השעה התבודדות האדם יכול לשנות את כל המהות שלו וזה לא משנה כל מה שאנחנו יודעים על עצמנו. לך תספר להקב"ה איפה אתה נמצא, הקב"ה רוצה את הלב שלנו וזה הנקודה של חודש אלול – לא לפחד להכיר את האמת על עצמנו ולאחר מכן לעשות מחאה על זה ולהגיד להקב"ה שאנחנו לא רוצים את זה ואחרי זה אנחנו חייבים להיות בשמחה.
כל התיקון וכל מה שמעלה את התשובה למעלה זה שאדם שמח משום שהוא
בטוח שהקב"ה באמת מוחל לו. היצר הרע רוצה תמיד להחליש את דעתנו,
היום רואים בחוש שהדבר שיותר גרוע מכל העבירות, מכל התאוות ומכל המידות
זה חלישות הדעת והעצבות. העצה כנגד כל זה היא לדעת שאין לנו על מי
להישען אלא על אבינו שבשמיים, ככל שאדם מתקשר בפנימיות ע"י התפילה
וע"י ההתקשרות עם הצדיק בהקב"ה אז הוא מחייך על כל מה שעובר עליו.
ברגע שאדם מרגיש קרבת השם הוא מרגיש את ההשגה שאין עוד מלבדו והכל
זה דימיון, כשמקבלים את הנקודה הזאת אז האדם עובר את כל העולם הזה עם חיוך
לעשות את מה שהקב“ה רוצה שנעשה
ידוע שראש-השנה נקרא 'יום המלכות' – לקבל את מלכות השם. יותר ממה שאנחנו עושים בראש-השנה תשובה, רואים שהעבודה שלנו זה להמליך את הקב"ה שזה תכלית בריאת העולם כמו שכתוב שהקב"ה ברא את כל העולם בשביל שעמ"י יקבל את המלכות שלו. יש כזאת בחינה שאנחנו אומרים להקב"ה: אני עושה את מה שאתה רוצה ואני רוצה את מה שאתה עושה, זה 2 בחינות. יש בחינה לעשות את מה שהקב"ה רוצה ויש בחינה שנייה לרצות את מה שהקב"ה עושה. למעשה זה 2 היסודות לקבל את מלכות השם עלינו – לעשות את מה שהשם רוצה ולרצות את מה שהשם עושה. הנקודה הראשונה זה לעשות את מה שהשם רוצה ע"י התורה וע"י מה שהצדיקים מגלים לנו. התורה והצדיקים מגלים לנו שהשם רוצה שנלמד תורה, נקיים את המצוות ונתחזק בכל דבר ודבר. כשאנחנו מגיעים לראש-השנה אנחנו באמת רוצים לעשות את מה שהשם רוצה, רק שיש בעיה. הבעיה נרמזת בפסוק: ’ויאסור יוסף את שמעון במאסר שלושת ימים‘. יוסף זה הצדיק והזוהר הקדוש אומר ששמעון זה הכוח של הגבורות שזה הכוח של העשייה
צריכים כוח בנפש כדי לעשות
כשאדם רוצה לעשות דבר כלשהו, הוא צריך כוח בנפש
כדי לעשות את אותו הדבר. לדוגמא אדם מחליט שזה
לא טוב לכעוס, אבל כמה שעות אחרי זה כשהוא הגיע הביתה והיה לו ניסיון הוא מיד התחיל לעשות 'בול פגיעה' עם הצלחות על הקיר. זה נקרא הגבורות דקדושה
שזה בעצם כוחות הנפש שיש באדם לעשות מה
שהוא רוצה לעשות כדי לקבל את מלכות השם בשלמות אנחנו צריכים שיהיה
לנו כוחות נפש. צריכים להתפלל על הנקודה הזאת שנזכה לעשות את מה שאנחנו רוצים בקדושה וזה התיקון הראשון, לבקש מהקב"ה בפרט בראש-השנה: תן
לי את הכוחות ואת הגבורות לעשות את מה שאתה רוצה משום שזה הרצון שלי באמת
..אז הוא לא יוכל להינצל ממידת הגאווה
אנחנו באים בראש-השנה אל הקב"ה עם החסרונות שלנו ואנחנו אומרים להקב"ה: באמת שאני רוצה לעשות את הרצון שלך בשלמות רק שאין לי את כוחות הנפש כדי לעשות את מה שאתה רוצה שאני יעשה. תן לי את כוחות הנפש לעשות את רצונך וזה נקרא 'להתיר את הגבורות מבית האסורים'. החלק הראשון במלכות השם זה לעשות את מה שהקב"ה רוצה שנעשה, אז מדוע הקב"ה לא נותן לנו לעשות?
צריך לדעת שאם משמיים לא נותנים לאדם כרגע לעשות את מה שהוא
רוצה לעשות אז שלא יפול לחלישות הדעת מזה מכיוון שמשמיים יודעים
שאם כרגע יתנו לאדם את המדרגה שהוא רוצה אז הוא לא יוכל להינצל ממידת הגאווה
מדוע יוסף הצדיק אוסר את הגבורות??
הסיבה שיוסף (שזה הצדיק) אוסר את שמעון (שזה הגבורות) זה מכיוון שבשמיים
יודעים שאם כרגע יתנו לנו את זה, אז לא נוכל להינצל ממידת הגאווה, לכן לא דחו את התפילות שלנו אבל הם מתחילות לפעול כדי להביא אותנו אל המקום הזה וזה לוקח זמן עד שמביאים אותנו למקום הזה. הרבה פעמים אדם אומר: אני בקושי נושם אז על מה יש לי להתגאות? אני מרגיש הכי גרוע בדור. יש בחינה אחרת למידת הגאווה, יש בחינה של גאווה חיצונית שהאדם מתגאה על בני-אדם וזה גאווה של שטות, אבל יש דרגות יותר רוחניות במידה הזאת כגון שמשמיים יודעים שאם אדם יצליח בדבר מסויים אז הוא ירגיש 'כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה'. כל הנקודה זה לדעת שאנחנו עושים את רצון השם אבל זה בעצם סיעתא דשמייא שקיבלנו מהקב"ה כדי לעשות את רצונו והבירור הזה הוא סיבת המאסר של הגבורות בתוכנו..
עד שמקבלים את זה צריך לעבור בירורים
הסיבה שלא נותנים לנו לעשות בשלמות את רצונו של הקב"ה זה גם טובה גדולה מאוד. ר' נתן כותב שרוב העולם מקבלים את כל מה שהם רוצים בחייהם אבל עד שהם מקבלים את זה הם צריכים לעבור בירורים כדי לזכך את עצמנו. התפילות שלנו לא הולכות ריקם אלא האדם התחיל לפעול את התיקון הנצחי שלו וגם אם
כרגע נראה לו שהוא נופל ומתרחק אז שידע שכל זה שלבים כדי לקבל את
התיקון שלו. הבחינה השנייה שנקראת לקבל עול מלכות שמיים זה בחינה שהיא
פי כמה וכמה יותר פנימית – לרצות את מה שהשם עושה. כתוב בספרים הקדושים שאם יש לאדם בכל יום תפילה ושעה התבודדות אז בוודאי שהתפילות וההתבודדות מוליכות אותנו בדרך האמת. אדם לא יודע מהי בדיוק נקודת האמת אבל ברגע שיש לאדם התבודדות והוא רוצה להתקרב אל האמת אז שידע שמה שקורה איתו זה האמת. מה שקורה זה מה שהשם רצה שיקרה. הבחירה שלך
היתה ברצונות, בתפילה ובהתבודדות, אחרי זה השם עשה..
אם היינו יודעים את האמת..
הרב דסלר כותב במכתב מאליהו יסוד מאוד עמוק וזהו למעשה קבלת עול מלכות שמיים בבחינה יותר עמוקה: כל עצבות או כעס זה בעצם הקפדה על הדרך שבה הקב"ה מנהיג את העולם אבל מכיוון שקשה לנו לעמוד מול האמת הזאת אז משמיים מרחמים עלינו ומלבישים את זה בדברים של העולם הזה, פתאום בא פלוני ומעליב אותי ופוגע בי ואני בכעס עליו – הרב דסלר אומר תדע לך שכל הסיפורים וכל המאורעות שקורים לך זה הכל לבושים ודרכים שבהם הקב"ה מתגלה אליך עכשיו. ברגע שאדם מתחיל להתמרמר על מה שקורה איתו והוא מתחיל להיות בעצבות או בכעס זה בעצם אי-הסכמה עם הקב"ה. בכל פעם שיש
לאדם טענות: האישה אשר נתת עמדי, איזה ילדים נתת לי?! איזה הורים?! איזה משפחה?! איזה עבודה?! איזה חברים?! איזה עיר?! – צריך לדעת שהנקודה העמוקה והפנימית בדבר הזה זה בעצם שיחה שהנשמה מדברת עם הקב"ה והרב דסלר מסביר שזה בא בהסתרות ובכיסויים, משום
שאם היינו יודעים את האמת שאנחנו בעצם מורדים בהקב"ה, היינו מתים מרוב בושה
שמחה זה מדרגה גבוהה יותר מאהבה
-זה הבחינה השנייה של קבלת מלכות השם, הכוונה לרצות את מה שהשם עושה ולהסכים עם מה שהשם עושה, השלמות של הדבר הזה זה לקבל בשמחה
ובאהבה (אהבה זה מדרגה אחת ושמחה זה מדרגה יותר גבוהה) את כל מה
שנעשה אתנו מכיוון שאנחנו יודעים שזה האמת וזה הטוב וגם אם אנחנו לא רואים את הטוב הזה אז לא נורא כי דברים פשוטים אנחנו לא מבינים, כל-שכן שלא נוכל להבין את הקב"ה. ברגע שאנחנו מקבלים באהבה ובשמחה את ההנהגה של הקב“ה זה קבלת מלכות השם בבחינה השנייה וזה כנגד שני המשיחים. לעשות את
מה שהשם רוצה זה משיח בן-יוסף, זה העבודה, הרצונות והמסירות נפש של האדם..
לא הולכים להתבטל ולשבת רגל על רגל
אנחנו צריכים להתפלל ולבקש מהשם בר“ה לקבל את הגבורות ואת הכוחות לעשות את הרצון של השם. התפילות האלו מאוד מועילות בראש-השנה. בימים האלה יש כוח מאוד גדול לכל דבר שאדם מתפלל עליו. הנקודה השנייה זה לבקש מהקב"ה את השמחה ואת הדעת לקבל את כל ההנהגה של הקב"ה באהבה. כמובן שאנחנו לא הולכים להתבטל ולשבת רגל על רגל ולהגיד שהכל טוב. אנחנו עושים את שלנו ומה שיהיה זה הכי טוב. צריך לדעת שבכל שנייה ובכל רגע הקב"ה בורא את העולם מחדש בדרך כזו שהוא מצמיח ישועה, הכוונה שברגע זה הקב"ה מקרב את הגאולה, לנו אין מושג מה זה גאולה ומה זה משיח. העבודה השנייה זה לקבל בשמחה את מה שקורה. לקבל את מלכות השם זה לעשות מה שהשם רוצה ולרצות את מה שהשם עושה
כל שנה שאדם טס הוא נהיה צעיר בשנה
יש מכתב בספר 'עלים לתרופה' {שע"ד או שע"ה (תלוי בהוצאה)} שבו ר' נתן כותב: וכל העניין של רבינו זה התחדשות. הרב ברלנד אומר שכל שנה שאדם נוסע ומתקרב לצדיק הוא נהיה צעיר בשנה. אני מכיר כאלה שהם כבר במינוס. הרבה פעמים רואים שלפני שאדם מתקרב לברסלב הוא רציני וכבד, פתאום הוא מגיע לברסלב והוא מתחיל לרקוד ולשמוח כמו ילד, כל הנקודה זה להיות ילד (כמובן עם דעת). ר' נתן כותב: כל העניין של רבינו זה לחדש את הנשמות שנפלו מאלפי שנה וכמה גלגולים עברו עליהם. צריך להבין את הדבר הזה לעומק. למעשה כל מי שהתחיל לגלות ולפתוח את הדבר הזה הוא רבינו האר"י הקדוש בכמה ספרים (בפרט בשער הגלגולים) שהנשמות של העיקבתא דמשיחא זה נשמות שנפלו מאוד מאוד. צריך לדעת שכל הנפילה זה לא מצד פחיתות, אדרבה כתוב בספרים הקדושים שלעתיד לבוא יתגלה לנו שכל זה רק מצד מעלה, אבל על כל פנים הנפילה מאוד גדולה שלמעשה האר"י הקדוש והרמח"ל (בספר 'מאמר הגאולה') כותבים שהנשמות שכ"כ נפלו יכולות לעלות ולהתחדש רק בכוח הצדיק
לבטוח בכוח של הצדיק?!?!
ר' נתן כותב: 'כל העניין של רבינו זה התחדשות נפלאה מאוד, לחדש את כל הנשמות שנפלו מאלפי שנה
וכמה גלגולים עברו עליהם ואני יודע ומאמין באמת שאדוננו מורינו ורבינו יודע היטב בכלליות ובפרטיות כל
מה שנעשה עם כל הנפשות בכל דור ודור, מיום ברוא
א-לוקים אדם על הארץ ועד הדור האחרון ויודע כל התיקונים של כל אחד ואחד. וכל הידיעות הללו הם
אצלו דבר קטן, כי השיג השגות א-לוקות שאי אפשר לתפוס במחשבה כלל'. צריך לדעת שהנקודה הזאת זה
פלא וסוד מאוד גדול. רבינו אמר לר' נתן שיש לנו
ניסיון לבטוח בכוח של הצדיק ויש לנו ניסיון להאמין
שברגע שאנחנו משתדלים ללמוד את התורה של
הצדיק וברגע שאנחנו מתקשרים עם הצדיק במקום שאנחנו נמצאים איך
שאנחנו נמצאים, רבינו מוליך אותנו ונמצא אתנו – האמונה הזאת בעצמה תביא
את האדם לכל התיקונים שלו. הכוח של הצדיק הוא כ"כ גדול שהוא יכול לתקן
את כל העולם. אנחנו צריכים להשיב את זה ללב שלנו ולהאמין בכוח של
הצדיק. יש כאלה שאומרים הייתי אצל ר' נחמן אז הכל בסדר עכשיו, זה לא נכון..
תתפוס אותי מהצווארון, העיקר שתתפוס
אנחנו משתדלים לעשות כל מה שאנחנו יכולים ואנחנו משתדלים להיות בבחינת 'סור מרע ועשה טוב' אבל אחרי שאדם משתדל הוא צריך לדעת שזה ניסיון באמונה האם להאמין שהצדיק הולך לפנינו ועוזר בתיקון שלנו. כשיש לנו את הנקודה של האמונה הנ"ל אז כשאנחנו מגיעים לאומן בראש-השנה אנחנו צריכים להגיד: רבינו אני עשיתי את שלי, עכשיו אתה תעשה את שלך. צריך להגיד לרבינו: אתה התחייבת למשוך אותי מהפיאות. מי שאין לו פיאות שיגדל, שיהיה לרבינו יותר קל או
שיגיד לרבינו: תתפוס אותי מהצווארון, העיקר שתתפוס אותי ותזרוק אותי למעלה..
אני את עשיתי שלי, עכשיו תעשה את שלך
צריך לבוא בעזות דקדושה ולהגיד לצדיק: אני עשיתי את שלי, אמרת לבוא, להגיד תיקון הכללי, לשים פרוטה לצדקה ולהגיד תיקון הכללי. אני עשיתי את שלי עכשיו אתה תעשה את שלך. צריך להזכיר לרבינו שהוא חייב לעזור לנו. רבינו חייב את עצמו, הוא לקח 2 עדים ואמר שהוא מחייב את עצמו בזה, אנחנו צריכים להזכיר לרבינו שהוא חייב בזה. אין לשער את התיקונים שרבינו הוריד לעולם, אלו דברים שלא היו מימות עולם. הרבה פעמים מתעוררת השאלה האם מותר לדבר עם צדיק כשמגיעים לציון שלו. האם ראוי לבקש: רבינו תעזור לי. אנחנו יודעים שאין עוד מלבדו ורק הקב"ה יכול לעזור לאדם אז איך שייך להגיד את הדיבור הנ"ל לצדיק?
אז יש עצה לדבר: לעשות מסירת מודעה
יש בדבר הזה 2 נקודות חשובות: מבחינת ההלכה זה מותר, יש בזה מחלוקת פוסקים אבל יש לנו מספיק פוסקים שאפשר לסמוך עליהם שמתירים לדבר עם צדיק בציון שלו, זה מצד ההלכה אבל מצד העניין שבדבר, אם אדם חושש שהוא לא ידע מי באמת עוזר לו האם הקב"ה או האם הצדיק אז יש עצה לדבר: לעשות מסירת מודעה. התפקיד של הצדיק זה לעלות לנו את התפילות, אנחנו מדברים עם רבינו משום שהוא שר שנכנס לפני המלך, אנחנו עדיין מחוץ להיכל של המלך אבל לצדיק יש את הכוח לקחת את התפילות ואת הבקשות שלנו ולהעלות אותם לפני הקב"ה. בוודאי שהישועה וההשפעה היא באמת מהקב"ה. מי שרוצה שלא יהיה לו בלבולים בזה יעשה מסירת מודעה לפני שהוא נכנס לציון לפני שנכנסים לציון צריך לעשות מסירת מודעה: שאין עוד מלבדו וכל ההשפעות וכל הישועות זה אך ורק מהקב"ה וגם כל מה שאני מדבר עם הצדיק, כוונתי שאני פונה להקב"ה. לא חייבים לעשות את זה, פשוט לפעמים האדם מרגיש התעוררות לדבר עם רבינו וזה אפשרי. יש בזה סיבות עמוקות מדוע האדם מרגיש שהוא רוצה לדבר עם הצדיק מכיוון שהצדיק נמצא שם כפשוטו. הנשמה מרגישה שרבינו נמצא איתה לכן יש התעוררות לדבר דווקא עם הצדיק, אדרבה שהאדם ידבר עם הצדיק אבל הכוונה שלנו כשאנחנו מדברים עם הצדיק זה שהצדיק יעלה את בקשתנו ואת תפילתנו כ’שר לפני המלך‘..
הצדיק נמצא על הציון, העיניים לא רואות
ברגע שאנחנו מוסרים את המודעה הזאת אין לנו שום חשש לדבר עם הצדיק. כתוב בספרים הקדושים שהצדיק נמצא כפשוטו על הציון שלו רק שהעיניים שלנו לא רואות. אם הייתה לנו ראייה יותר רוחנית היינו רואים את זה. יש ספר שנקרא 'מעבר יבוק' של אחד מתלמידי האר"י הקדוש שכותב: ואם יש לאדם עין זכה היה רואה שבט"ו בחודש ובערב ר“ח הצדיק עומד על הציון שלו ומשבח ומודה ומהלל להקב"ה
הרבה פעמים יש בציון הרבה לחץ ותנועה
הרבה פעמים כשמגיעים לציון יש הרבה לחץ ויש הרבה תנועה. צריך להשתדל מאוד לתפוס זמן במשך היום להיות לבד, אם אפשר בציון או בחצר של הציון
כדי שאדם לא יאבד את הנקודה הפנימית של הימים האלו. הרבה פעמים
אדם מרגיש שהוא לא פעל מספיק במה שהוא רצה לפעול אבל צריך לדעת שזה לא כך, עיקר העבודה בימים של ראש-השנה זה גילוי רצונות. העיקר זה לגלות את הרצונות שלנו. אנחנו לא צריכים להיות בלחץ או להיות מתוחים אם אנחנו מרגישים שלא התפללנו מספיק או לא קראנו מספיק תיקון הכללי. תשמח במה שזכית לעשות, אם היינו יודעים מה זה תיקון הכללי על הציון לא היינו יכולים להגיד אותו..
תפס אותו בשעת המשתה כשהוא ’מבושם‘
אם היינו יודעים מה פועל תיקון הכללי אחד על הציון של רבינו אז גם את האחד הזה לא היינו יכולים להגיד. ר' שמואל שפירא היה אדם קדוש במדרגה נוראית, הוא לא היה פותח את העיניים שלו ברחוב. היה לו חבר טוב שקראו לו ר' שמואל הורביץ שזכה להיות על הציון ור' שמואל שפירא עדיין לא זכה להיות על הציון. פעם
אחת בשעת המשתה בפורים ר' שמואל שפירא תפס את ר' שמואל הורביץ
כשהוא 'מבושם' מהיין וביקש ממנו שימכור לו זכות של תיקון הכללי אחד על הציון.
לוותר על כל עבודת השם תמורת ת“ה אחד
ר' שמואל הורביץ לא הסכים אז ר' שמואל שפירא אמר שהוא מוכן למכור לו את כל עבודת השם שלו ואת כל הזכויות שלו תמורת תיקון הכללי אחד. ר' שמואל שפירא היה מוכן לוותר על כל עבודת השם שלו תמורת תיקון הכללי אחד, מתוך שכרות ר' שמואל הורביץ חתם לו ולמחרת ר' שמואל הורביץ הלך לבד"ץ כדי שיבטלו את המכירה משום שזה היה 'קניין טעות'. כל ימיו של ר' שמואל שפירא היו כיסופים להגיע לציון ורק בשנה האחרונה לחייו הוא זכה להגיע לציון. שמעתי מהרב ברלנד שהכיסופים של ר' שמואל שפירא זיכו את כל הדור שלנו. ר' נתן אומר שבכל פעם שאנחנו באים לציון אנחנו זוכים להגיע לשורש שלנו עד סוף כל העולמות וכל התיקונים ובכל פעם זה פועל יותר בפנימיות ויותר בעמקות. הנקודה האחרונה היא מאוד חשובה, בפרט בראש-השנה: לזכור להתפלל על כלל ישראל. תמיד צריך לראות שמה ששייך אצלנו לראות את צער השכינה זה לראות את המצב של כלל נשמות ישראל, איזה ניסיונות, איזה משברים, איזה ירידות, צריך לזכור איפה עמ"י נמצא, כמה בעיות יש וכו' ולהתחנן מעומק הלב שהקב"ה ירחם על כלל עם ישראל.
