פרשת כי תשא | פורים ומגילת אסתר בהסתכלות פנימית

פורים ומגילת אסתר בהסתכלות פנימית

בעזרת השם נמשיך עוד כמה נקודות בעניין של פורים. בירושלמי במסכת מגילה

יש דבר מעניין, הגמרא דנה שם מי התיר לחכמי אותו הדור למעשה בהוראת מרדכי ואסתר, לכתוב את מגילת אסתר, כי הוסיפו עוד ספר לכתבי הקודש וזה לא פשוט להוסיף עוד ספר לכתבי הקודש, צריך היתר. אז הגמרא אומרת ששמונים וחמש חכמים ונביאים מאוד-מאוד הצטערו והתלבטו בנושא הזה כי מרדכי
ואסתר ביקשו מהם לכתוב והם לא ידעו מאיפה יש להם היתר, עד שלמדו את זה מפסוק. בעניין עמלק הקב“ה אומר למשה: כתב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע.

מגילת אסתר היתה בהר סיני

-הגמרא שמה אומרת שהחכמים של אותו הדור דרשו: כתב זאת, זה התורה שבכתב. זכרון, זה בנביאים. בספר, זה בכתובים. עדיין לא היה  כתוב את הכתובים וזה היה בעצם ההיתר לכתוב את מגילת אסתר. אומרת שם הגמרא בשם חמשה אמוראים שהם רב, רבי חנינא, רבי יונתן, רבי יהושע בן לוי ובר כפרא, אומרת הגמרא חידוש מאוד גדול. אומרת הגמרא שמגילת אסתר ניתנה למשה רבינו בהר סיני, היה כבר את מגילת אסתר בהר סיני, לכן לעתיד לבוא יתבטלו כל הספרים, חמשה חומשי תורה ומגילת אסתר לא יתבטלו.
כי למגילת אסתר יש דין של אחד מהחמשה חומשי תורה, זה חלק מהחמשה חומשי תורה, כך אומרת הגמרא בירושלמי

לעבור את החוויה של הצער

נשאלת השאלה: אם משה רבינו קיבל את מגילת אסתר בהר סיני במתן תורה, עם כל השמות, עם כל המאורעות ועם הכל, הרי הקב“ה הוא גלוי וידוע והוא עבר הוה ועתיד, אז משה רבינו קיבל את הכל, אז למה משה רבינו לא מסר את זה לעמ“י בהר סיני? הראשונים מפרשים שעמ“י היה צריך לעבור את החוויה של הצער ושל התשובה בזמן גזירת המן. ע“י שהם עברו את החוויה של הצער ושל התשובה שהם עשו בזמן שהמן גזר את הגזירה, בזכות זה היה קבלת התורה פעם שנייה ועמ“י זכה למעלה רוחנית מאוד גדולה בזכות זה וזה למעשה חג פורים. אם משה רבינו היה נותן את כל מגילת אסתר אז לא היו עוברים את כל הצער כי היו רואים שהגזירה תתבטל..

כי היינו רואים שכבר הכל יסתדר לטובה

-זה הסיבה שמשה רבינו לא מסר את מגילת אסתר לעמ“י. יש פה יסוד מאוד גדול. אנחנו רואים שההסתרת פנים זה כדי שאנחנו נעבור את הניסיונות בעולם הזה, כי באמת אם היינו יודעים איך זה יגמר אז לא היינו בצער. כי היינו כבר רואים את הסוף והיינו רואים שכבר הכל יסתדר לטובה. הכל יתהפך לטובה אז לא היינו מצטערים ואם לא היינו מצטערים אז לא היינו חוזרים בתשובה ולא היינו מתפללים מעומק הלב

בתוך המאורעות..

אז אם היו מראים לנו איך זה יגמר אז היינו מפסידים את עיקר התיקון, לכן לא מגלים לנו את העתיד, כך כתוב בראשונים של הירושלמי, לכן משה רבינו לא נתן לנו את המגילה. אבל מה אנחנו כן לומדים מפה? לומדים מפה יסוד מאוד גדול שבאמת הכל מתהפך לטובה, ז“א שכל המאורעות הם רק לטובתנו רק בתוך המאורעות אנחנו לא רואים את זה אז אנחנו מתלוננים. בתוך המאורעות אנחנו מתמרמרים, מרגישים לא טוב, אבל באמת כשהדברים עוברים ובפרט בסוף אנחנו נראה איך שהכל-הכל היה לטובה

יהיה סדר של עליית העולמות

עפ“י מה שאמרנו נבין יסוד מאוד גדול זה סוגיא שדנים בה קצת בקבלה שזה נקרא סדר עליית העולמות. אחרי שיבוא משיח צדקנו, העולמות יעלו, יהיה סדר של עליית העולמות כשיבוא משיח צדקנו. חז“ל בזוהר במדרשים ובגמרא יש הרבה דברים מה יהיה אחרי הגאולה, אבל אנחנו לא יכולים לדעת מה יהיה בדיוק הסדר, כי בדברי חז“ל נראה שיש הרבה דברים שהם סותרים אחד את השני, זה לא כ“כ מובן. יש ספר שנקרא ספר הדעה של אחד מגדולי המקובלים האשכנזים שהיה חי לפני מאה ועשרים שנה בירושלים, הרב אלישיב זצ“ל, הוא הסבא של הרב אלישיב זצ“ל הפוסק

ארבעים שנה של ימות משיח

הוא כתב סדרת ספרים שנקראת לשם שבו ואחלמה, אחד הספרים שלו נקרא ספר הדעה שם הוא סיכם את כל מאמרי חז“ל במדרשים בזוהר ובספרי המקובלים, מה יהיה למעשה מהרגע שמשיח צדקנו יתגלה, ויש שם יסוד מאוד גדול מה שכותב הלשם, זה מובא בחלק ב‘ בספר הדעה: ברגע שבע“ה יתגלה משיח צדקנו, יהיה ארבעים שנה של ימות משיח. ימות משיח זה למעשה עולם כמנהגו נוהג, אין שינוי גדול בבריאה אבל אז כבר יתקיים ולא ישא גוי אל גוי חרב, ולא ידעו עוד מלחמה, וגר זאב עם כבש. לא יהיה מלחמות בעולם, כל העולם יכיר בחשיבות של עמ“י, יהיה לנו כבר את בית המקדש, נקריב קורבנות.
עוונות במזיד ויצה“ר של לעשות במזיד לא יהיה, מה שכן יכול להיות זה שגגות,
לכן גם יהיה בית המקדש ובעצם נוכל להקריב קורבן חטאת שמתקן את עניין השגגות

יצה“ר של כעסים, קנאה, רציחות והקפדות

בארבעים שנה האלה מה התכלית? הלשון של הלשם זה שבארבעים שנה האלה יתוקן זוהמת העולם לגמרי, מה הכוונה זוהמת העולם לגמרי? היצה“ר הגס, המכוער של כעסים של קנאה, של רציחות, של הקפדות ותאוות מיותרות של העולם הזה, זה יתבטל לגמרי מן העולם בתוך הארבעים שנה האלה, אחרי זה תתחיל תקופה חדשה..

הולדה זה בעצם נס רק שזה מורגל אצלנו

התקופה החדשה תמשך 214 שנים, והתקופה הזאת נקראת תקופת תחיית המתים, זה לא יהיה בפעם אחת אלא זה יקח 214 שנים, הצדיקים שיהיו בדורות האלה הם מידי פעם בפעם יקבלו רשימות ויהיה להם מטה מיוחד והם ילכו לקברים, ידפקו על הקבר ויגידו: הגיע הזמן שלך לקום. יהיה להם ממש כתובות את מי להעיר. ככל שיש לאדם יותר זכות ככה הוא יקום לתחייה יותר מהר. למעשה נכנס בקרוב מאוד לתקופה הזאת שתחיית המתים יהיה טבעי אצלנו כמו הולדה עכשיו. כמו שעכשיו כל הולדה זה נס רק שאנחנו לא מתפעלים מזה כי זה מורגל אצלנו, ככה יהיה תחיית המתים, יהיה הולדה ויהיה גם תחיית המתים. מי שיקום בתחיית המתים כבר יהיה לו גוף של אדם הראשון שלפני החטא, לא יהיה כותנות עור אלא יהיה כותנות אור. אומר הלשם שבמשך התקופה הזאת יחיו בני אדם ומלאכים ביחד. מלאכים הכוונה למי שקם בתחיית המתים שהוא יהיה בבחינת מלאך, הוא יוכל להתעופף ולעשות דברים רוחניים. לאט-לאט כולם יעברו את התהליך של תחיית המתים, כולם יעברו את השלב של תחיית המתים, גם הצדיקים כי יש גזירה מחטא אדם הראשון אל עפר תשוב. אומר הלשם שאצל הצדיקים הם ימותו ואחרי שנה הם יתעוררו, כמו שינה..

רק קורבן אחד ישאר להקריב בביהמ“ק

אומר הלשם שבמשך 214 שנה האלה אז יתוקן עביות- העולם, הכוונה שיצה“ר של עבירות ושל מידות מקולקלות כבר לא יהיה, לכן גם לא יהיה יותר קורבנות, רק קורבן אחד ישאר להקריב בבית המקדש – קורבן תודה. על התקופה הזאת אומרים חז“ל שעתידים כל הקורבנות להתבטל חוץ מקורבן תודה. כל מה שישאר זה רק קורבן תודה. מה הכוונה שיתוקן עביות-העולם? 40 הראשונות זה לתקן את החלק הרע של העולם שכמו שאמרנו זה המידות הלא טובות וכן הלאה. אבל מה נשאר לתקן אחרי שתיקנו את כל זה? עכשיו אנחנו עושים את התשובה האחרונה. עביות העולם זה למעשה לתקן את ההסתרה שהיתה אצלנו מההנהגה של הקב“ה, של הבנו את הקב“ה. מה יש לנו לתקן שם? הקורבן מרמז על התיקון, אז אנחנו צריכים לעשות תשובה וזה מה שרבינו אומר בתורה ו‘ שצריך לעשות תשובה וצריך לעשות תשובה על תשובה.

מה לתקן בתשובה על תשובה

מה אנחנו צריכים לתקן בתשובה העליונה שזה תשובה על תשובה? שהתמרמרנו על ההנהגה של הקב“ה. כל נקודה של הרגשנו מספיק שמחה איך הקב“ה מנהיג אותנו, אז על זה צריך עכשיו לעשות תשובה, לכן הקורבן היחידי שנשאר זה רק תודה. במאתיים וארבע עשרה שנה האלה אז נבין ונשיג כמה שהקב“ה היה טוב אתנו בכל נקודה ונקודה, בכל חלקיק שנייה הוא היה רק טוב אתנו. אחרי זה עוסקים כבר בתיקון כלל הבריאה, זה באלף השביעית, זה נקרא להעלות את השכינה בחזרה אל עולם האצילות, זה מצד גזירה מה שחז“ל אומרים שהקב“ה אמר ללבנה לכי ומעטי את עצמך, זה בעצם שורש רוחני מאוד-מאוד גבוה, היום אנחנו לא משיגים בדבר הזה, אחרי שנתקן
את כל העולמות אז נשיג את ההבחינה הזאת וזה יהיה התיקון של האלף השביעית..

מתקנים את כלל הבריאה שעולה לאצילות

אז אמרנו שארבעים שנה זה תקופת ימות משיח, 214 שנה זה תחיית המתים ואח“כ אנחנו מגיעים לאלף השביעית. באלף השביעית אנחנו מתקנים את כלל הבריאה שעולה לעולם האצילות. ומהו התיקון? זה להכיר את החסדים של הקב“ה. אז נזכור מהרגע שנבראנו עד הרגע שהגיע משיח צדקנו, ונשיג כל פעם ופעם יותר ויותר
את כל החסדים שהקב“ה עשה איתנו בכל נקודה ונקודה. זה העבודה שיש לנו.
אומר הלשם שבאלף השמינית אנחנו כבר עולים לעולם האצילות – אין לנו שום מושג בזה הלשון של המקובלים שבאלף השמינית אנחנו נשיג את עצמות הא-לוקות.

בפורים יש הארה מצד האלף השמינית..

עצמות-הא-לקות זה מושג מאוד-מאוד גבוה. היום אנחנו לא יודעים אפילו להגיד מה זה להשיג את עצמות הא-לקות. רבי נתן כותב בליקוטי הלכות שנשיג אז את החשיבות שלנו בעצמנו, זה פרט אחד מתוך ההשגה הזאת. אז נבין בעצם את ערך עבודתנו עד כמה בעצם פעלנו בעולם הזה. את כל המהלך הזה הלשם מקשר לעניין של פורים, אומר הלשם מה שכתוב שעתידים כל המועדים להתבטל ופורים לא יתבטל, מדוע? מכיוון שפורים נמשך מצד האלף השמינית, ז“א שבפורים יש לנו יומיים שיש הארה מהאלף השמינית, הכוונה מעצמות הא-לוקות. בלשון המקובלים זה נקרא הארת יסוד אבא, היא תאיר בבריאה רק באלף השמינית אבל מצד הרחמים, החסדים ואהבת השם לעמ“י, יומיים בשנה הוא מאיר לנו את זה בשני ימי פורים שזה י“ד וט“ו באדר. לכן הלכה למעשה צריך לדעת שאפשר לפעול דברים מאוד-מאוד גדולים בפורים. למעשה מה אנחנו צריכים לקנות בפורים? דבר אחד: כמה הקב“ה הוא טוב איתנו. זה נקודה אחת. לכל אחד מאתנו יש בלב התמרמרות, הכוונה לדברים שלא מוצאים חן בעייננו. אנחנו היינו משפרים ומסדרים קצת את ההנהגה….

אנחנו אומרים שהקב“ה הוא טוב ומיטיב

במקרה הפשוט אם חסר לאדם כל חודש 2500 ₪, בוודאי שזה יותר טוב אם יהיה לו עוד 2500 ₪ בחודש – אז יש התמרמרות בלב, יש איזה טענה בלב: למה זה קורה ככה? לכל אחד מאתנו יש כמה נקודות בלב, אנחנו לא אומרים שהקב“ה הוא לא טוב, אנחנו אומרים שהקב“ה הוא טוב והוא מיטיב אבל יש מקום קצת לשיפור, לשפר את הנהגת העולם. בפורים צריכים להשיג שזה השלמות
של הטוב. שלמות הטוב זה להבין שאין פרט אחד
שזה לא שלמות של טוב שהוא מנהיג אותנו, זה דבר אחד…

להחליש את החשיבות שלנו

נקודה שנייה שמשיגים בפורים זה להשיג את החשיבות שלנו, שאדם ידע שלהחשיב את עצמו, כמובן לא מצד גאווה אלא מצד של אדרבה לחזק את עצמנו, כי עבודת היצה“ר בדור שלנו זה מאוד להחליש את החשיבות שלנו, הוא נותן לכל אדם הרגשה: מה אתה שווה? היום אנשים פשוט ממשיכים לקיים מצוות רק מצד זה שהם לא רוצים לעשות עבירות אבל הם לא מעריכים ולא מחשיבים את זה, כי אם היינו מעריכים ויודעים מה החשיבות שלנו שזה בחינה שתתגלה באלף השמינית, אז באמת היינו רצים כל היום ללמוד, להתפלל, לעשות מצוות בשמחה כזאת גדולה כי היינו יודעים מה אנחנו פועלים באמת, אז יש יצה“ר כזה שמסתיר מאתנו את החשיבות שלנו, של המעשים שלנו ושל הפעולות שלנו, וזה נקרא והנחש היה ערום מכל חית השדה, זה הערמומיות של הנחש. שלמה המלך אומר בקהלת ’גם את העלם נתן בלבם‘, זה יסוד מאוד גדול. שלמה המלך אומר: אם אדם יודע להסתכל נכון על מאורעות העולם, הוא ימצא איך כל העולם נמצא בתוך הלב שלנו, זה הכוונה את כל העולם נתן בלבם, כל מאורעות העולם. הבירור של פורים זה היה מול קליפת עמלק…

המן ראה את כל אשר נעשה באצילות

רבינו האר“י אומר בלשון הזו שמעולם לא היה קליפה כזאת קשה כמו המן, שהיה שורש מאוד-מאוד גבוה בבחינה של עמלק. אז אומר רבינו האר“י שהמן פעל את כל הפעולות שלו מתוך ראייה רוחנית מאוד-מאוד גבוהה, זה לא היה סתם דברים פשוטים. הוא היה לפי לשון המקובלים בעולם הבריאה והוא ראה את כל אשר נעשה באצילות. הגמרא אומרת שאין מי שיודע לקטרג על עמ“י כמו המן. במה הוא
מקטרג עלינו יותר מאחרים? אומרת הגמרא אמר רבה, אין לך בעל לשון הרע על עם ישראל כמו המן. מה מיוחד בו? הוא לא מקטרג על העבירות שלנו אלא הוא טוען
על המצוות שלנו, הטענה שלו זה שהמצוות שעם ישראל עושה זה לא לשם-שמיים.

אומרים שהם עושים את זה לשם שמיים

המן אומר לאחשוורוש שכל היום הם בטלים מעבודת המלך, למה? כל שבוע הם אומרים שביום שבת הם לא יכולים לעבוד, אח“כ כל החגים שלהם. ומה הם עושים בזה? הם אומרים שהם מקיימים את המצוות, הם יושבים כל היום ורק אוכלים והם אומרים שהם עושים את זה לשם שמיים. הם עצלנים והם לא רוצים ללכת לעבוד, הם רק אוהבים לאכול ולהנות מהעולם הזה, יושבים שלוש וארבע שעות בסעודה, ליל הסדר בכלל, הם יושבים על הלילה ואוכלים והם אומרים שהם משבחים את הקב“ה. המן אומר לאחשוורוש: כל המצוות שלהם זה לתאוות שלהם, זה בכלל לא לשם שמיים. ככה הגמרא במסכת מגילה אומרת, לכן אומר רבה שאין לך בעל לשון הרע כמו המן שיודע לקטרג על המצוות שלנו ולא על העבירות שלנו. אומר הבני יששכר שכנגד זה מה הצדיק עושה? הוא צריך לבטל את הקטרוג של המן. אומר הבני יששכר דבר נפלא: הצדיק מוכיח להקב“ה שלא רק שהמצוות של עמ“י זה לשם שמיים אלא אפילו העבירות שלהם זה לשם שמיים, אפילו שהם נכשלו בעבירות, באמת בפנימיות הכוונה שלהם היתה לשם שמיים. ע“י זה הוא יכול לבטל את הקטרוג של המן. זה ההתמודדות של המן ומרדכי, זה הקליפה וכנגד זה הצדיק האמת

להגיד שמישהו עשה עבירה מתוך דעת?

אמרנו קודם בשם שלמה המלך ’גם את העלם נתן בלבם‘, צריך לדעת שם יש את כל הדברים האלה בעולם אז יש את זה גם בלב שלנו, יש המן בלב שלנו ויש מרדכי בלב שלנו – מה זה המן בלב שלנו? כמו שהמן מקטרג על עמ“י שאין ערך למצוות שלהם, שזה לא לשם שמיים. גם בלב שלנו הוא נמצא ואומר לנו: המצוות שלכם לא שוות כלום, תראה איך אתה מקיים מצוות ותראה איך אתה נראה. ככל שאדם זוכה יותר להתקשר עם הצדיק, הצדיק יגלה לנו שאפילו אם אדם חלילה נכשל בעבירות, זה גם כן היה רק מטירוף הדעת ורצינו בעצם את האמת ואת הטוב. אם נסתכל היום על העולם החילוני, כולנו מכירים את המציאות של העולם החילוני, אפשר להגיד שמישהו עשה עבירה מתוך דעת??

לא ניצלת את ההזדמנויות..!

מה כל החינוך החילוני היום מחנך? אם יש לך איזה אפשרות לעשות איזה עבירה או איזה תאווה ולא תעשה את זה, אתה תיתן את הדין על זה. אז רודפים אחרי זה היום ביראת שמיים. החילונים שאין להם עדיין נקודת אמת הם רודפים אחרי התאוות מתוך פחד, שיום אחד הם יתנו את הדין: איך לא ניצלת את ההזדמנויות שלך. לכן הצדיק מגלה שבעצם גם בעבירות של ישראל זה גם כן מחיפוש, מחוסר דעת ומטירוף הדעת. הבחינה הזאת של המן וכנגד זה מרדכי צריך לדעת שזה נמצא גם בתוכנו. המן שבתוכנו מנסה להחליש את ההרגשה של החשיבות שלא נחשיב את עבודתנו. שלא יהיה לנו חשיבות ממה שאנחנו עושים

להשיב ללב שהשם עושה את הכל לטובה

הצדיק מגלה לנו שלא רק שהעבודה שלנו חשובה אלא גם שיהודי שרוצה את התשובה ואת האמת, גם אם הוא טועה בדרך וגם אם הוא נכשל בדרך כל אחד בבחינות שלו, לפי האמת גם זה לשם שמיים, כי זה בא מתוך טירוף הדעת, הוא לא התכוון לעשות שום דבר. לכן כל הבירור הזה זה נקרא הארת מרדכי, זה הארת צדיק האמת שבתוכנו, זה לדעת 2 נקודות של הבירור, נקודה אחת זה שכל מה שהשם עושה זה הכל לטובה ולהשיב את זה אל הלב גם במקומות שאנחנו לא מרגישים את הטוב של הקב“ה, להסתכל ולהתבונן בפנימיות איך זה רק לטובה. הנקודה השנייה זה נקרא בחינה מלהשיג בעצמות הא-לוקות, הלשם כותב שאין לשער מה יתברר לעתיד לבוא החשיבות של כל יהודי. לעתיד לבוא כל הבריאה תראה שכל נשמה יהודית היא בחינת א-לוקות. אמנם צריך להבין את זה ולעיין בזה בעומק המושג הזה

שנוכל להרגיש ולהעריך את המעשים שלנו

הקב“ה נתן לנו כוח נורא ואיום ובאלף השמינית אז אנחנו נשיג את החשיבות הזאת. אומר הלשם שזה מה שאנחנו יכולים להשיג ביומיים של פורים. הלשון של אחד המפרשים הוא כותב ככה, שההארה הזאת היא מאוד גבוהה, ועניינה ותכליתה זה לקבוע את אמיתות א-לוקותו בליבנו. זה העניין של פורים. לכן המנהג בברסלב זה להשתדל כל אחד מה שהוא יכול כמה שיותר לזכות לתפילה ולהתבודדות, בד“כ כל השנים יוצאים בברסלב לשדות בליל פורים. אז בלילה זה הרבה תפילה והעניין של ההתבודדות ולבקש שיקבע בליבנו אמיתות א-לוקותו, זה לדעת שכל מה שהוא עושה זה לטובה ושנוכל להרגיש ולהעריך את המעשים שלנו, שנחשיב את המעשים שלנו, שנדע שאנחנו חשובים – כל זה, זה לא לעניין גאווה אלא זה לעניין של לקבל חיות ושמחה, לעשות את המצוות ללמוד תורה ולהתפלל ולדעת מה אנחנו פועלים בדבר הזה. עכשיו נתבונן קצת איך כל הבחינה הזאת התגלתה, נגיד בקצרה את היסוד של כל המהלך של הנס של פורים כמו כפי שרבינו האר“י כותב את זה בכמה מספריו.

אור ושפע רוחני גדול שיורד ומתגלה בעולם

רבינו האר“י מסביר עפ“י הסוד את הסדר של המאורעות כפי שהם היו אז בשושן וממה נעשה העניין של פורים. רבינו האר“י מסביר שיש בכלליות שני מצבים בעמ“י, זמן של גלות וזמן של גאולה. זמן גאולה זה הזמנים שבית המקדש הראשון והשני היו קיימים, וזמן גלות זה כשאין בית מקדש. מסביר רבינו האר“י שבין הזמנים האלה יש סדר הנהגה אחר. ההנהגה בזמן בית המקדש וזמן הגלות זה לא אותה הנהגה. בפשטות כמובן שכשיש בית מקדש ויש כהנים וכהן גדול ויש קורבנות, יש אור ושפע רוחני גדול שיורד ומתגלה בעולם, בלשון המקובלים זה נקרא שבזמן בית המקדש האיחוד למעלה זה פנים בפנים, הכוונה שיש אור רוחני שמאיר בעולם

יהיה לו קושי להבין ולהתחבר

בזמן הגלות זה נקרא כביכול הכרובים אם קודשא בריך הוא ושכינתיה זה אחור באחור. זה מושגים מהקבלה כאשר מה שאנחנו יכולים להבין מזה זה שפנים בפנים זה שיש שפע והתגלות ואור רוחני מאוד גדול, למשל אדם לומד תורה בזמן פנים בפנים או אחור באחור, זה עניין אחר לגמרי. באחור באחור יהיה לו קושי להבין וקושי להתחבר. בפנים בפנים הוא מיד יתחבר עם זה, הוא יאהב הרבה יותר את הלימוד והוא יבין הרבה יותר את הלימוד, זה יאיר לו. אדם בא להתפלל 18 בזמן פנים בפנים או בזמן אחור באחור, זה 2 דברים אחרים לגמרי – אנחנו מרגישים קצת מזה כי באופן פרטי אנחנו עוברים את שתי הבחינות האלה, אחור באחור ופנים בפנים. בכללות זה כמו שרבינו אומר זה זמן גלות
וזמן גאולה, אבל בין הזמן של הגלות לזמן של הגאולה, הכוונה לעבור מאחור
לאחור לפנים בפנים, יש תהליך שנקרא בלשון המקובלים שינה, או דורמיטא או נסירה

ההנהגה וההשגחה היא משהו אחר לגמרי

שינה, דורמיטא ונסירה אלו שלושה מושגים שבעצם מתייחסים למעבר בין הגלות לגאולה, ואומר רבינו האר“י הקדוש שאין זמן קשה לעמ“י כמו בזמן הדורמיטא והנסירה, כי אז כביכול הקב“ה ישן. יש כזה מושג בקבלה שהקב“ה נרדם, כביכול הוא ישן, אין מי שישגיח עלינו. זה נכון שבאחור באחור יש קשיים ויש התמודדויות וזה לא כמו פנים בפנים אבל יש השגחה, ז“א כן אפשר ללמוד, זה יותר קשה אבל כן אפשר ללמוד, יש השגחה על עמ“י, אבל בזמן הדורמיטא הקב“ה ישן ולא משגיח על עמ“י. ואז אומר רבינו האר“י שבוודאי ובוודאי שמתקיים הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל, אז מסביר רבינו האר“י שההנהגה וההשגחה על עם ישראל היא
בחינה אחרת לגמרי. זה לא כמו בזמן גלות וזה לא כמו בזמן גאולה, יש פה עכשיו סדר אחר לגמרי של ההנהגה, ובאמת כל מה ששומר עלינו לא נמצא בזמן הדורמיטא

מאוד מאוד רוחנית ומאוד מאוד גבוהה

אומר רבינו האר“י שאין לך עת צרה וקושי לעמ“י כמו הזמן הזה של הדורמיטא לכן הקב“ה מגלה הארה חדשה לגמרי שלא מאירה בשום זמן אלא בזמן הדורמיטא, בשום זמן, לא כשיש בית מקדש ולא כשיש גלות. בלשון הקבלה ההארה הזאת נקראת הארת יסוד אבא, או הארת מרדכי. מצד אחד יש הסתלקות של בחינות של שמירה על עמ“י, אבל בזמן הזה מאיר הארת יסוד אבא, זה בחינה חדשה לגמרי, היא מאוד-מאוד רוחנית והיא מאוד-מאוד גבוהה, היא יותר גבוהה מכל הבחינות ששומרות על עמ“י במצבים האחרים. אם אנחנו זוכים להתחבר עם זה אז אנחנו יכולים אדרבה, דווקא בזמן הזה להתעלות מאוד. אבל הניסיון והקושי זה להתחבר עם ההארה הזאת. אומר רבינו האר“י הקדוש שאין שום דבר שיורד מלמעלה אלא אם כן יש משהו פה בעולם הזה שפועל לירידה. הקב“ה ברא את הבריאה שחייב להיות פעולה מצד עמ“י, לפעמים חלק, לפעמים אחד, לפעמים רבים, לפעמים במצווה כזאת, זה תלוי מה אנחנו צריכים לפעול אבל כל דבר שיורד מלמעלה, חייב שיהיה כנגדו או צדיק פה בעולם הזה או פעולה בעולם הזה של הכלל או של הפרט…

שיש צדיק כזה גדול שיכול לשמור עלינו

מי ממשיך ואיך נמשך הארת יסוד אבא, מאיפה זה נמשך? אומר רבינו האר“י הקדוש שהארת יסוד אבא זה רק מצדיק האמת, אין שום בחינה שיכולה להמשיך את ההארה הזאת ולשמור על עמ“י אלא שיש צדיק כזה גדול בדור שיכול לשמור עלינו. ואז כל כוחות הטומאה ברוחניות ובגשמיות יודעים את זה ומנסים עכשיו להתנכל לעמ“י. הם יודעים שעכשיו הארת יסוד אבא שומרת עלינו והם יודעים שהצדיק ממשיך את זה, לכן כל מלחמתם תהיה כנגד הצדיק – כל זה כתוב בשער הכוונת, זה לא דרוש בחסידות או מישהו שהתעורר לפני כמה ימים עם איזה השגה, זה כתבו בשער הכוונות שזה כל הסדר של העניין של פורים, עכשיו נראה איך כל זה קורה בתוך המגילה. סדר המאורעות היו כך בי“ג בניסן המן הפיל פור ויצא לו על אדר, מיד הוא הלך עם התוצאות של הפור אל אחשוורוש שיסכים עם התוכנית שלו

’זה לא פשוט להתעסק עם העם הזה..!‘

כאשר הוא בא אל אחשוורוש והוא ניסה לשכנע אותו, הגמרא והמדרש אומרים שאחשוורוש אמר לו: המן, אין לי אהבה גדולה אליהם, מבחינתי של יהיו בעולם אבל אתה יודע שכל מי שניסה להתעסק איתם, נענש. חז“ל אומרים שהוא הזכיר לו את פרעה, את סנחריב ואת נבוכדנצר, הוא אמר לו זה לא פשוט להתעסק עם העם הזה, יש עליהם שמירה ממקום מאוד גבוה, זה מסוכן להתעסק איתם. מה המן טוען כנגדו? במגילה כתוב ישנו עם אחד מפזר ומפרד בין העמים – הגמרא אומרת שהמן אמר לו א-לוקיהם של אלה ישן. לכאורה צריך להבין, אתה כ“כ שוטה המן? אתה לא אומר שאין את הקב“ה אלא מה אתה אומר? יש את הקב“ה, אני מאמין בהקב“ה, רק אני רוצה להגיד לך למה אנחנו יכולים לגזור עליהם גזירה? כי הוא הלך לישון. מה הוא התעייף? מה בעצם המן טוען ואחשוורוש מקבל את הטענה הזאת. רבינו האר“י אומר שהשיחה של המן ואחשוורוש זאת היתה שיחה של שני מקובלים מאוד מאוד גדולים, המן השיג השגות נוראיות. הוא אמר לו תדע לך שיש דורמיטא ושינה למעלה, יש נסירה, והקב“ה מכין עכשיו את עמ“י לקראת בניין בית המקדש השני. אם אנחנו ננצל את הזמן הזה שא-לוקיהם של אלה ישן, הכוונה זה העניין של הדורמיטא והשינה בבחינת מה שאמרנו קודם שהכרובים וקודשא בריך הוא ושכינתיה, יש בחינה בקבלה שנקראת שינה למעלה. המן ידע את זה שיש שינה למעלה והוא אומר לאחשוורוש בוא נגזור גזירה. אחשוורוש אמר לו: קח את הטבעת

מרדכי שלח את התך שזה אליהו הנביא

אחשוורוש אמר להמן: אתה מקובל א-לוקי, קח את הטבעת שלי ותחתום מה שאתה רוצה. בי“ג בניסן המן שולח את האיגרות חתומות בטבעת המלך להשמיד להרוג ולאבד בי“ג באדר, עוד 12 חודשים (זאת היתה שנה מעוברת). המן שולח את האיגרות מיד, כל זה היה בי“ג בניסן. בי“ד בניסן בבוקר, מרדכי שלח את התך שהוא אליהו הנביא אל אסתר לספר לה את כל זה, היא לא ידעה את כל זה. מה אסתר עושה כל היום? יושבת בחדר ומתבודדת, היא לא יודעת כלום ממה שקורה בעולם, כתוב במדרש שאסתר מעולם לא ראתה פני גבר חוץ ממרדכי, היא היתה בת 75, אז זה נקרא הבעטליר העיוור. מרדכי שלח ואמר לה: נגזרה גזירה לכי לאחשוורוש לבטל את זה, אסתר אמרה לו אם כך צומו עלי שלושת ימים ואלך אל המלך. זה היה בי“ד בניסן. מיד מרדכי שהיה מצדיקי הדור, בית הדין של שושן גזרו שלא עושים ליל סדר, שלושה ימים של תענית. למחרת בט“ו בניסן אסתר הלכה אל אחשוורוש.

ראה שהארת יסוד אבא שומרת על עמ“י

אחשוורוש אמר לה: אסתר מה שאלתך ומה בקשתך? יבוא המלך והמן היום אל המשתה אשר עשיתי לו. ז“א שכבר באותו יום אחה“צ היה את המשתה שאסתר עשתה להמן ואחשוורוש, לפי רוב המפרשים זה היה בט“ו בניסן בצהריים (יו“ט ראשון של פסח) כתוב ויצא המן ביום ההוא שמח וטוב לבב, לא הזמינה המלכה אלא רק את המלך ואותי, איזה חשיבות נותנים לי, ואיך שהוא יוצא מהארמון הוא פוגש את מרדכי. ומרדכי? לא קם ולא זע. מה כתוב מיד אחרי זה? וימלא המן חמה על מרדכי. המן בא אל זרש ואל אוהביו וסיפר להם את כל גדולתו והוא מספר להם שמרדכי לא קם ולא זע ולא משתחווה. אומר רבינו האר“י מה ההקפדה והכעס של המן? בסדר יש פה איזה בעיה עם מישהו שהוא מורד במלכות ולא מתנהג כסדר הנכון אבל מה זה וימלא המן חמה. ומה הם אמרו לו על זה? תעשה עץ 50 אמה ותלך מיד לאחשוורוש ותגיד לו שיתלה את מרדכי. הוא עשה את הדבר הזה. אומר רבינו האר“י מדוע המן עשה מזה כזה עניין והוא הלך לספר את זה לזרש ולכל
אוהביו ויועציו – המן ראה שהארת יסוד אבא שומרת על עמ“י ולא נותנת לגזירה שלו לצאת אל הפועל וההארה הזאת נמשכת ע“י מרדכי, ועד שהוא לא יבטל את מרדכי, הגזירה הזאת לא תצא לפועל. על זה הוא בא להתייעץ איתם, זאת היתה התייעצות של מקובלים. הם ראו את הארת יסוד אבא והם ראו איך מבטלים את זה..

צדקה? הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל

אומר רבינו האר“י הקדוש שזרש היתה חכמה גדולה יותר מכל היועצים שלו בענייני כישוף וטומאה, והיא אמרה להמן: תעשה עץ 50 אמה ולך עכשיו תגיד לאחשוורוש שיתלה אותו. 50 אמה זה מאוד גבוה. מה העניין? היא אמרה לו תדע לך שמרדכי הוא 49 שערי קדושה ולא תוכל לבטל אלא אם כן תפעל בשער החמישים של הטומאה, לכן המילה אמה זה מידת אורך אבל זה גם השפעה, היא אמרה לו אם לא תפעל כנגדו מחמישים שערי טומאה אתה לא תבטל אותו. עד כאן היא צדקה, אבל הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל. אומר רבינו האר“י שבגלל העצה הזאת הוא העלה את מרדכי לשער החמישים של הטומאה, לכן יש לנו הכרת הטוב להמן, מרדכי עלה לשער החמישים של הקדושה כדי לבטל את העצה הזאת של זרש והמן. בלילה ההוא נדדה שנת המלך. מה זה נדדה? עברה ממקום למקום או ברוחניות זה לעבור ממצב למצב. הכוונה שבאותו לילה נגמרה הדורמיטא, זה נקרא שקודשא בריך ושכינתיה חזרו להיות פנים בפנים, נעשה נס כזה גדול, כל הנהגת העולם משתנית ברגע שנהיה פנים בפנים.