פרשת משפטים | ממשיכים את המעשה משבעת הקבצנים

בשבוע התחלנו את המעשה מהבן והבת שנאבדו ביער – נזכיר בקצרה את הנושא על מה רבינו מרמז. רבינו כותב: ויהי היום. והיה בריחה באיזה מדינה, וברחו כלם. ובדרך בריחתם עברו דרך איזה יער. ואבדו שם זכר ונקבה. שבוע שעבר הזכרנו מה הפנימיות של הדבר. למעשה הבן והבת זה כוחות רוחניים שהקב“ה ברא בבריאה, וכתוב בזוהר הקדוש שמשורש הבריאה ועד סוף כל המדרגות יש בן ובת, ז“א
שבן ובת זה לא רק כפשוטו איש ואישה או זכר ונקבה בעולם אלא למעשה
בכל העולמות יש בחינה של בן ובת כמו שכתוב בפרשת בראשית ’זכר ונקבה בראם‘.

זה הכוח של הדעת והמלחמה

זכר ונקבה בראם זה הכוונה לכל העולמות, בכל מקום יש בחינה כזאת, והבן והבת למעשה מרמזים על בחינות רוחניות, כשאנחנו בעיקר לומדים את הסיפורים של רבינו הלכה למעשה לגבנו – מה זה אומר הבן והבת לגבנו? הבן והבת זה 2 כוחות רוחניים שנמצאים וקיימים בכל אדם. בכל אדם יש בן ובת, אנחנו מורכבים משני הכוחות האלה ואפשר לראות את זה בכמה בחינות, כאשר החלוקה הראשונה של הבן והבת זה שהבן זה הכוח של הדעת בתוכנו וכוח המלחמה שבתוכנו. פירוש הדבר שבעולם הזה צריך ללמוד, דעת ולהבין ולברר מה האמת ומה השקר, מה הטוב ומה הרע, זה לא מובן מאליו אלא כל החיים שלנו אנחנו בעצם לומדים לברר את האמת מתוך השקר ואת הטוב מתוך הרע, זה נקרא כוח הדעת. הדעת הוא הכוח המברר בתוכנו לכן אנחנו גם רואים שהחטא היה בעץ הדעת טוב ורע, שהדעת התערבב בתוך עולם המחשבות שלנו. העבודה שלנו בעולם הזה זה ללמוד מה טוב מה רע, מה האמת ומה שקר וזה לא מובן מאליו. כל אחד יכול להסתכל על עצמו כמה שנים אחורנית והוא יראה כמה הוא היה מבולבל ביחס למה שהוא יודע היום. בתרבות המערבית שזה העולם החילוני
שלנו, כולנו עברנו בתוך זה ומכירים את זה, לדוגמא אין מושגים של מוסריות במידות.

צריך הרבה מלחמות לחיות מה שלומדים

אחת הטענות שיש לי כלפי כל העולם החינוכי החילוני זה שאף פעם לא מלמדים על מידות, תמיד מלמדים כמה אתה יותר טוב בכל מיני מקצועות, בסדר, אין בעיה לדעת כמה אתה טוב בכל מיני מקצועות, אבל מה עם המידות? לדעת להתגבר על הכעס? לרחם על השני? לעשות חסדים? זה דוגמא פשוטה של בירור הטוב מהרע במציאות המידות שלנו, אבל זה לא מספיק כי מכיוון שגם כשאדם לומד ויודע את זה צריך הרבה מלחמה לחיות עפ“י מה שאנחנו לומדים, זה שאדם יודע את זה, זה עדיין לא אומר שהוא נמצא במציאות הזאת, למשל אם אנחנו מבינים שמידת הכעס זה מידה לא טובה – אדם יכול ללמוד את זה בשעתיים, אבל לחיות כלי כעס זה לוקח 60 שנה..

צורך עמוק מאוד

על כל שעתיים של לימוד לוקח 60 שנה להשיב את זה אל הלב כמו שכתוב ’וידעת היום‘ – וידעת זה בירור הטוב מהרע, אח“כ והשבות אל לבבך, והשבות זה העבודה הכי קשה אבל צריך את 2 הבחינות האלה וכל זה נקרא בחינת הבן שבתוכנו. לעומת זה בחינת הבת שבתוכנו זה בחינה אחרת לגמרי, זה כוח וזה מציאות רוחנית אחרת לגמרי. הבת זה כמו שהרמח“ל כותב בתחילת הספר מסילת ישרים: לא נברא האדם אלא להתענג. ז“א שיש צורך עמוק מאוד בתוכנו לקבל תענוגים. תחת הכותרת תענוגים זה חיות, שמחה, אושר, מנוחת הנפש, שלוות הנפש וכו‘ וכו‘

בתאילנד או בדרום אמריקה

אין מציאות שאדם לא מחפש תענוגים. צריך לדעת שאין לנו בחירה אם לחפש את זה או לא, אנחנו בוודאי מחפשים את התענוגים האלה. כל המחלוקת בעמ“י היא איפה מוצאים את זה. יש כאלה שאומרים שמוצאים את זה בתורה, בתפילה, במצוות, בהתבודדות בהתקרבות לצדיקים וכן הלאה. ויש שיטה שאומרת שזה נמצא בתאילנד ויש אומרים שזה בכלל בדרום אמריקה – לכל אחד יש סברא, אבל צריך לדעת שהשורש הוא אחד. הנפש שלנו מחפשת את החיות ואת התענוגים וברגע שאין את הבירור של הדעת של הבן, והבן לא מלמד את הבת שבתוכנו, הבת הולכת לאיבוד. ז“א שבלי דעת בוודאי שאדם הולך לאיבוד, אין אפשרות אחרת, הבן שבתוכנו למעשה הוא צריך ללמד את הבת שבתוכנו את המקום האמיתי. בדרך כלל כמו שאמרנו קודם שכשהלב נלחם עם העצה האמיתית ועם הדעת האמיתית כמו שנתנו דוגמא שהבן שבתוכנו שזה השכל והדעת, אומר שמידת הכעס היא מידה לא טובה, איפה ההתנגדות נמצאת? במקום של הבת שזה המקום של הלב, כי הבת נמצאת בעיקר בלב, אז היא מתנגדת ואז מה קורה? אין שלום בית וזה יוצר את כל הבעיות של השלום
בית בעולם, כי כשאין שלום בית בתוכנו ממילא זה מושלך החוצה, כי זה תלוי בזה…

….גילוי השכינה זה מלשון ושכנתי בתוכם

לכן צריך לעשות קודם כל שלום בית בתוכנו, למעשה כל הסיפור שרבינו מספר במעשה משבעת הקבצנים זה ההתקשרות של הבן והבת וכמו שאמרנו זה הבן והבת שבתוכנו. בשבוע שעבר הזכרנו שהשכינה זה אור השם שמתגלה בעולמות במלאכים ובתוכנו, ויש שאלה ששואלים מדוע השכינה זה בלשון של נקבה ולא זכר, באמת הבן שלי שאל אותי: מה השכינה זה אישה? באמת זה שאלה טובה, אלא הסיבה היא שעיקר-עיקר תיקון השכינה זה גילוי המלכות של הקב“ה בעולמות בריאה, יצירה ומלאכים והעולם שלנו. עיקר גילוי השכינה זה מלשון ושכנתי בתוכם..

תיקון התענוגים זה אז תתענג על השם

למה השכינה נקראת דווקא בלשון בת ולא בן? באמת יש כמה  סיבות אבל הסיבה העיקרית היא שע“י שאנחנו מתקנים את הבת בתוכנו ע“י זה אנחנו בעצם ממשיכים את אור השם להאיר בעולמות וכנגד זה נקראת השכינה בלשון בת. העיקר זה לתקן את הבת שבתוכנו שזה בעצם תיקון התענוגים שבתוכנו, ומהו תיקון התענוגים? לחיות את התענוגים בבחינה של אז תתענג על השם – יש אין סוף תענוגים בקדושה אבל קשה להשיג אותם, יש מסכים ויש מלחמות בעולם הזה לכן אנחנו מתבלבלים ולכן אנחנו כ“כ נלחמים. כשאדם זוכה להעלות את הבת שבתוכנו, כמו שאמרנו שהבת שבתוכנו זה המקום של התענוגים, אז כשאדם זוכה להעלות את זה אל הקדושה, ע“י זה אנחנו מעלים את השכינה, הכוונה לגלות את אור השם בעולמות. זאת אחת הסיבות העמוקות מדוע השכינה נקראת בלשון בת, כי זה כנגד הבת שבתוכנו, כנגד המקום שרוצה תענוגים בתוכנו לכן זה נקרא בלשון בת. רבינו
אומר בתחילת הסיפור שהם הלכו לאיבוד ביער, דיברנו על זה שיער זה גימטריה
280 וזה מרמז על העניין של פר דינים שזה כל המציאות של הסתרות של העולם הזה

לעתיד לבוא זה יהיה השטות הכי גדולה

ללכת לאיבוד ביער זה כל המציאות של ההסתרות של העולם הזה. רבינו אומר: ויהי היום, והיה בריחה באיזה מדינה, וברחו כולם. ובדרך בריחתם עברו דרך איזה יער ואבדו שם זכר ונקבה – ברחו זה אותיות בחרו, כל הבחירה זה בזמן ההסתרה, כי כשאין הסתרת פנים אין בחירה, כמו שיהיה לעתיד לבוא כשיבוא משיח צדקנו, לאף אחד לא יהיה נטייה לרע, כי האור של השם, החיות, השמחה והתענוג יהיה כ“כ גדול וזה יהיה השטות הכי גדולה ללכת ולחפש את זה במקומות אחרים, זה יהיה באתגליא. כאשר זה עכשיו בהסתרה אז יש לנו את הבחירה. ובאמת אנחנו
זה הזכר והנקבה שנאבדו ביער, אנחנו בעצמנו נאבדנו שם…

שלא יהיה  נהמא דכיסופא…

בסיפור רבינו לא מרמז שום דבר למה היתה בריחה, אם הפירוש זה שזה מדבר על בריאת העולם אז מה הכוונה? באמת אנחנו יודעים שחז“ל אמרו שלא יהיה נהמא דכיסופא. צריך קצת להתבונן בנקודה הזאת, שלא יהיה נהמא דכיסופא הכוונה לחם הבושה. כשנקבל למעשה
את השכר לעתיד לבוא אם לא נעבור את המציאות של
כל מה שקורה עכשיו אז למעשה המציאות של התענוג שיש לנשמות עם הקב“ה הוא אחר לגמרי, זה לא שאנחנו עכשיו מקבלים יותר בגלל שאנחנו עומדים בניסיונות
של העולם הזה ועוברים את הניסיונות של העולם הזה,
זה לא כדי שנקבל יותר אלא זה מהות אחרת לגמרי,
הקשר שיש לאדם שעובר בעולם הזה הוא יוצר קשר עם הקב“ה במהות אחרת לגמרי

אדם רעב ירגיש תענוגים גם באוכל פשוט

-בליקוטי הלכות בהלכות ערב הלכה ג‘ רבי נתן כותב שפה בעולם הזה מתגלים נבראים ונולדים בתוכנו רצונות אחרים לגמרי להתקרב להקב“ה, היסוד עומד על הנקודה הזאת שמתגלים בתוכנו רצונות חדשים ואחרים לגמרי שלא יכולים להתגלות אלא ע“י שאדם עובר את המציאות של העולם הזה. פה נתבונן קצת בעניין הזה מה זה הרצונות האחרים. אם ניקח משל פשוט מחיינו, מתי האדם ירגיש שהוא מאוד רוצה ואוהב לאכול? מתי זה יקרה? בעל הסולם כותב שהתענוג של האוכל הוא לא בא מאיכות האוכל, זה טעות של העולם, אלא התענוג של האוכל בא בעצם מהרעב. הרעב הוא גורם את התענוג של האוכל. האוכל יכול להיות האוכל הכי טעים בעולם אבל אם אדם לא רעב הוא בכלל אל רוצה את זה. לעומת זה האוכל יכול להיות הכי פשוט בעולם אבל אם אדם רעב הוא ירגיש בזה תענוגים עצומים. אומר בעל הסולם שבאנו לעולם הזה בשביל תיקון הרעב, זה הבחינה של מציאות העולם הזה

שנה ראשונה למעלה יש רשימו של מטה

לכאורה יש שאלה שרבי אלעזר שואל את רבי שמעון בזוהר הקדוש: בסדר הנשמה בעולם הזה היא מרגישה את החיסרון, לכן כשזוכים אז זוכים להרגיש כמה אנחנו בעצם משתוקקים ורוצים את קרבת השם, אבל נניח שאדם זכה. אדם היה בעולם הזה ועשה מה שהוא צריך לעשות, אבל אחרי 120 אדם עולה למעלה ושם אין את החיסרון, אז אולי בחודש הראשון  הוא עוד זוכר את החיסרון, אבל אחרי שנה מה קורה? הזוהר הקדוש אומר שכשאדם יוצא מהעולם אז בשנה הראשונה יש עדיין את הרשימו של מציאות העולם לכן אדם לא יכול לעלות ישר לגן עדן עליון. אדם צריך קודם כל להגיע לגן עדן תחתון כדי לעבור שנה של תהליכים של למחוק את רשמי-העולם הזה, אבל אין מה לדאוג כי גם בגן עדן תחתון טוב, מי שמודאג שידע שגם בגן עדן תחתון הכל טוב והכל מסודר שמה. אז שואל רבי אלעזר את רשב“י: הרי אדם בעולם הזה מרגיש את החיסרון, אבל אחרי שנה שנתיים כשהוא כבר למעלה בעולמות העליונים, ב“ה שמה אין חיסרון שמה יש רק עליות ותענוגים, אז מה הועילה המציאות של העולם הזה? אומר רשב“י לרבי אלעזר דבר נפלא: הפעולה והמציאות של החיסרון בעולם הזה יצרה בחינה רוחנית שתלווה אותנו לנצח נצחים…

אנחנו לא יכולים להבין כמה זמן זה יקרה

-אנחנו לא יודעים מה זה העולם הרוחני אז אנחנו לא יכולים להבין את זה, אין לנו איזה השערה או השגה בדבר הזה כי אנחנו לא יודעים מה זה העולם הרוחני, אבל בעולם הרוחני אדם פתאום הרגיש שהוא כוסף להקב“ה והוא רץ לעשות שעה התבודדות, התפלל, קרא תיקון הכללי, נסע ליוסף הצדיק וכו‘ זה לא חשוב מה אבל הוא פעל איזה פעולה, הרגשת החיסרון הזאת הולכת עם האדם לנצח נצחים, הכוונה שכל פעם למעלה היא תתעורר מחדש ומיד האדם יקבל אורות, חיות ותענוגים חדשים. אח“כ עוד פעם זה יקרה ומה שהוא יקבל זה חדש לגמרי, זה כל פעם יתחדש לגמרי ואנחנו לא יכולים להבין כמה זמן זה יקרה. ידוע שבספרי המקובלים מכנים את הקב“ה ’האין-סוף‘, יש כמה סיבות אבל אחד הפירושים זה שיש לו אין-סוף זמן ותענוגים לחדש
אצלנו והמחשבה לא יכולה להבין את זה או לתפוס את זה…

זה חשוב מאוד להתבונן בזה

אם היו סוגרים אלנו עסקה שבעולם הזה אתה מרוויח מאה מיליון שנה אז היה עוד איכשהו אפשרות לחשוב על זה, אבל זה לא נגמר, זה מציאות אין סופית – וממה התענוג מתחדש למה? ממציאות החיסרון שלנו בעולם הזה, המחשבה שלנו לא יכולה להבין ולתפוס את זה. ראיתי  באחד מספרי המקובלים שאומר שלעתיד לבוא לאדם יהיה איזה פליאה וקושייה, איך יכול להיות שעל כ“כ קצת שעברתי פה בעולם אני מקבל כ“כ הרבה? באמת אם אדם חושב על זה מה זה 70 או 80 בעולם הזה לעומת 120 אלף מיליארד שנה? וזה יוצר את הנצח. חשוב מאוד להתבונן בנקודה הזאת ומכאן להשיב את זה אל הלב מה אנחנו מרוויחים מכל נקודה בעולם הזה לא רק כשאנחנו עוסקים בדברים גדולים, עצם המציאות של הרגשת החיסרון בעולם הזה מה היא פועלת לנצח

הסיפור על יוסלה קבצן קדוש מקראקוב

לפני כמה שנים ראיתי דבר תורה של הרב מורגנשטיין שכותב שאחד הניסיונות של הנשמות בגן עדן לפני שהן באות לעולם זה שהן כ“כ רוצות לבוא כבר לעולם הזה כדי לעשות את העבודה והן משתוקקות לזה, יש להן בחינה של דחיקת השעה למעלה לבוא לעולם הזה. יש איזה סיפור מאוד ידוע, אבל יש שם איזה פרט שלא שמתי לב לזה מעולם, הסיפור זה על יוסלה קבצן קדוש, זה סיפור אמיתי שהיה בקראקוב לפני בערך 350 שנה. יוסלה היה אדם אמיד מאוד שלא היה מוכן כל החיים שלו
לתת פרוטה לצדקה, הוא היה אדם נעים הליכות אבל כסף הוא לא היה מוכן להוציא..

אחרי הפטירה שלו הם גילו את הסוד שלו

אחרי שהגיע יום-פקודתו אפילו החברא קדישא של קראקוב לא רצו לקבור אותו מרוב שכעסו עליו, יומיים הוא היה מוטל בלי קבורה עד שהרב של קראקוב פסק שיש מצווה לקבור את  המת והוא כבר ישלם עם מעשיו, יש למעלה חשבונות. באותו שבוע ביום חמישי כל עניי קראקוב התחילו להגיע אל הרב וביקשו ממנו עזרה לשבת. הרב התפלא מאוד מה קרה פתאום? מה חדש השבוע משאר ימי חמישי? אז הם אמרו לו שכל יום חמישי בבוקר הם היו מוציאים מתחת לדלת שלהם מעטפה
עם כסף לכבוד שבת ואז הם גילו את הסוד של יוסלה קבצן קדוש שלמעשה
עשרות שנים הוא החזיק את כל עניי קראקוב, וכל העשרות שנים האלה הוא לא הפסקי לקבל ביזיונות אין-סופיים על זה שהוא לא רוצה לתרום. כשהרב הבין מה היה פה הוא גזר תענית. הוא אמר: האדם הכי צדיק והכי קדוש שהיה אצלנו בקהילה, איך התנהגנו אליו שלא קברנו אותו יומיים, אנחנו חייבים לתקן את זה ובשבת
הוא גזר תענית שביום א‘ כל אנשי קראקוב יתענו. ביום ראשון הרב של קראקוב הגיע בבוקר לתפילה ואמר: אנחנו לא מתענים. אנשי העיר אמרו לו: אבל למה הרב?

אני נמצא עם האבות הקדושים בגן עדן

אנשי העיר אמרו לרב: אנחנו רוצים לכפר על זה. אמר להם הרב: אין צורך, הלילה יוסלה בא אליי בחלום וביקש ממני לבטל את התענית. יוסלה אמר לרב בחלום: אני רציתי שזה מה שיהיה והקב“ה קיים בי רצון יראיו יעשה, אז לכן קרה כל מה שקרה. הרב של קראקוב ראה שזה שעת רצון אז הוא שאל את יוסלה בחלום: מה קורה איתך למעלה? אמר לו יוסלה: תראה, אני נמצא במקום מאוד-מאוד טוב, אני נמצא עם האבות הקדושים בגן עדן. הרב שאל אותו: איך זה בגן עדן? אמר לו יוסלה: אדם בעולם הזה לא יכול להבין מה זה התענוגים של גן עדן, הנשמה בתוך הגוף לא יכולה להבין את זה, אבל תדע לך כשמגיע
יום חמישי בלילה דבר אחד חסר לי, ללכת להכניס
מעטפות מתחת לדלתות של העניים, את זה כבר אין בגן עדן.

יש הסתכלות מיוחדת בחב“ד

פירוש הדבר שהלימוד מהסיפור הזה הוא שוודאי שהקב“ה נאמן לשלם שכר ובוודאי שלא יהיה חסר שום דבר אבל האור הגדול והמעלה הגדולה של לקיים מצווה בעולם הזה זה דבר שאי אפשר בכלל לתפוס בשום השגה. ידוע שבחב“ד יש להם הסתכלות מיוחדת על הדבר הזה מספרי המקובלים, בעל התניא כותב שבמצווה מעשית, בעיקר מצוות של חסד, מאיר אור עצמות (מלשון עצום) השם בתוך המצווה. אור העצמות מאיר ברגע שאדם עושה מצוות חסד עם השני, בגן עדן אי אפשר להשיג את אור העצמות, לכן העניין הזה של ההסתרה שאנחנו רואים בעולם הזה, צריך לדעת שזה יוצר מהות חדשה וזה בורא מציאות חדשה לגמרי שבעצם הולכת עם האדם לנצח נצחים.

המשל של הסוחר היהודי שהפליג באונייה

נסתכל על העניין מעוד זווית. יש משל מאוד-מאוד ידוע של הבעש“ט שמופיע בפירוש הבעש“ט על התורה בפרשת ואתחנן. הבעש“ט כותב שם סיפור-משל. את הרבי מקאמרנא היו מכנים שר בית הזוהר, הוא היה בעל בחינת רוח הקודש ומקובל
א-לוקי, הוא מביא את המשל הזה בספר שנקרא אוצר החיים והוא אומר על הסיפור הזה שכל סודות הבריאה מקודם הבריאה ועד הגאולה וגם אחרי זה, הכל נמצא בתוך המשל הזה. זה משל עם הרבה פרטים ואנחנו נספר רק מהלך אחד בתוך המשל הזה: פעם סוחר יהודי הפליג על איזה אונייה והיתה סערה מאוד-מאוד גדולה והיו באונייה גם יהודים וגם גויים וכל אחד התפלל בדרכו שלו. הסוחר היהודי התפלל ואמר:
יהי רצון שבזכות אשתי הצדיקה ננצל מהסערה, באמת הם ניצלו מהסערה ואז עמד לידו סוחר גוי ששאל את הסוחר היהודי: תגיד, למה התפללת בזכות אשתך הצדיקה?

הגוי הפיל את אשת הסוחר היהודי בפח

-למה לא התפללת בזכות עצמך? הסוחר היהודי ענה לסוחר הגוי: אני יודע מי זאת אשתי, היא צדיקה כזאת גדולה ובזכותה ראוי להציל אותנו מהסערה. אמר לו הגוי: וכי היא עמדה בניסיונות שאתה יודע שהיא כזאת צדיקה? אמר לו היהודי: היא לא עמדה בניסיונות אבל אני יודע שגם אם היא תעבור ניסיונות היא תישאר בצדקותה. אמר לו הסוחר הגוי: אני לא מסכים עם מה שאתה אומר, אתה מוכן שאני אנסה אותה? אמר לו היהודי: כן. הגוי אמר ליהודי: איזה סימן אני אתן לך? אמר לו היהודי: יש סוד אחד שרק אני ואשתי יודעים את זה וזה נקרא סוד הטבעת. יש לנו טבעת מאוד-מאוד יקרה והיא מאוד חשובה לנו ויקרה לנו, רק אני ואשתי יודעים מהטבעת הזאת ואנחנו מחביאים אותה בקופסא מיוחדת שמוחבאת בבית ואף אחד לא יודע מזה. אם אתה תביא לי את הטבעת הזאת אז זה סימן שבאמת הצלחת. אמר לו הגוי: בסדר, תן לי יומיים לפעול את פעולתי ואני יבוא ויגיד לך. הגוי הלך אל האישה ואמר לה: בעלך שלח אותי לשליחות מאוד חשובה, הוא נמצא באיזה מקום והוא צריך סכום כסף מסויים, והראייה שהשליחות שלי אמיתית זה שהוא גילה לי שיש בינכם סוד שיש טבעת שמוחבאת והסימן שאני שליח אמיתי זה שאף אחד בעולם לא
יודע שיש טבעת אז בוודאי שאני שליח אמיתי וממילא בעלך הוא זה סיפר לי את זה..

האישה הביאה לו את הטבעת וגם כסף..

הסוחר הגוי אמר לאישה: עכשיו תתני לי את הכסף ואת הטבעת ואני אלך ואתן את זה לבעלך. האישה שמעה את זה ואמרה: באמת אף אחד לא יודע מהטבעת, אם כך זה שליחות אמיתית. היא נתנה לסוחר הגוי את הטבעת ואת הכסף והוא הלך. הסוחר הגוי בא אל הסוחר היהודי ואמר לו: אתה רואה הנה הטבעת ולא רק זה אלא היא נתנה לי גם כסף, פיתיתי אותה. לסוחר היהודי לא היה וודאות מצד שני איך הוא הביא את הטבעת? הוא לא חשב על התחבולה של הגוי

למה התקלקלה ביננו האהבה

כשהסוחר היהודי בא הביתה כבר לא היה פניו כתמול-שלשום. האישה באמת התפלאה למה התקלקלה ביננו האהבה. הוא רצה לבדוק את זה בעצמו אז הוא עשה מעשה שלם, הוא היה אדם עשיר, הוא שכר אונייה על מלחים והוא אמר עכשיו אני בעל האונייה הזאת, הכל תעשו על-פי. הבעל בעצמו התחפש לרב חובל, הוא שינה את מראהו לאדם אחר. הוא עשה מעשה והוא חטף את אשתו לאונייה שהוא היה הרב חובל של האונייה, ואז האונייה הפליגה לדרכה. אחרי כמה שעות הוא קרא לה ואמר לה: את רוצה לאכול ולשתות? תנשקי אותי ואז אני מוכן לתת לך אוכל. האישה אמרה: אני לא מוכנה בשום פנים ואופן. הוא אמר לה: אין בעיה תחזרי לתא. הוא חיכה עוד כמה שעות וכשהיא כבר נחלשה מאוד לא היתה לה ברירה כי זה כבר היה פיקוח-נפש אז היא הסכימה. וכך הוא כל הזמן ניסה אותה בדבר הזה. בשלה מסויים היא ברחה מהאונייה והיא עברה הרבה הרפתקאות..

פייס אותה ונתן לה מתנות יקרות מאוד

האישה עברה סיבוב גדול ובסוף אחרי הרבה חודשים היא חזרה הביתה. כשהיא נכנסה הביתה הבעל היה בבית אז היא אמרה לו: איפה היית?? איך נתת שיחטפו אותי?? ואז היא סיפרה לו שחטפו אותה והיה רב חובל והיא סיפרה לו את כל הסיפור שהיא עברה בצער מאוד גדול. היא אמרה לו: אתה יודע מה הייתי צריכה לעשות בשביל לחיות? הייתי צריכה לנשק אותו. אתה יודע איזה צער יש לי מהדבר הזה?? ואז בעלה ראה את גודל צערה אז הוא אמר לה: אני ממש מבקש ממך סליחה ומחילה והוא התחיל לפייס אותה והוא אמר לה זה אני הייתי הרב חובל. תדעי לך שכל הסיפור הזה זה אני הייתי, מעולם לא היית עם אף אחד אחר, ועל הצער הגדול שהיה לה הוא פייס אותה ונתן לה מתנות יקרות מאוד, זה המשל של הבעש“ט בקצרה מאוד

מה פתאום שיהודי ילך לחפש את זה?!

-הבעש“ט אומר שזה הפנימיות של כל מה שקורה לנו בעולם הזה. יש פה יסודות מאוד-מאוד פנימיים של מה שקורה לנו בעולם הזה, אז נשים לב, האם האישה הזאת נאמנה לבעלה או לא? בוודאי שהיא נאמנה לבעלה. למה היא בכלל הגיעה למצב שהיא צריכה לעשות פעולות כאלה? כי לא נתנו לה לאכול. יהודי הולך לחפש דברים בעולם הזה ותאוות או חיות ותענוגים בעולם הזה – מה פתאום שיהודי ילך לחפש את זה? הרי אנחנו בני מלכים, אנחנו שייכים בכלל לאור הא-לוקי אז מה פתאום שיהודי יחפש את זה? פשוט חטפו אותנו לים. הים זה החיים, יש הסתרת פנים נוראית ואדם לא יכול לחיות אז הוא הולך לחפש מקורות של חיות אבל בשלב מסויים כשאדם מתעורר בתשובה והוא מצטער למה חיפשתי את זה במקומות כאלה ולמה בעצם הייתי צריך לעבור בכלל את הדברים האלה והוא עושה תשובה, אז הבעש“ט אומר שקודם כל צריך להתחרט ולהתוודות כמו שהאישה במשל עשתה

איפה שמענו שעל עבירות מקבלים שכר

מה זה נקרא בעצם שזדונות מתהפכים לזכויות? זה התשובה על תשובה וזה תשובה מאהבה. למה שזדונות יתהפכו להיות זכויות? בעולם הזה אדם עשה דברים לא טובים הגד החוק ועשה עבירות, נניח שמצאו את כל הסיבות למחול לו. בסדר מחלו לו, אבל יש מציאות שהוא יקבל שכר על העבירות שהוא עשה? לכל היותר נגיד לו תלך הביתה אתה לא תקבל עונש אבל למה שהוא יקבל שכר? איפה שמענו שיש מציאות שעל עבירות מקבלים שכר? לכן איך זדונות מתהפכים להיות זכויות? איך יכול להיות כזה דבר? אבל זה המשל של הבעש“ט מלמד אותנו. הגמרא אומרת שזדונות מתהפכים לזכויות אצל אדם שעושה תשובה מאהבה. מהי תשובה מאהבה? אומר רבי צדוק הכהן מלובלין בספר צדקת הצדיק באות מ‘ שתשובה מאהבה זה כשאדם מגיע למקום שהוא כ“כ מצטער, הרי אתה כל החיות, כל השמחה כל האושר וכל התענוגים, למה הייתי צריך לחפש את זה במקומות אחרים?

זה בחינה של הנשמה שחוזרת בתשובה

-אדם מתחיל להתמרמר מזה. אומר רבי צדוק: ומגלים לו שמעולם הוא לא היה בכלל במקומות האחרים וגם כשהיה נדמה לו שהוא היה במקומות אחרים, תדע לך שמה שחיפשת שם זה היה את אור-השם. אתה חיפשת שם את התענוג של הקב“ה. אומר הקב“ה: ולא רק זה אלא באמת זה אני הייתי שם ולא היה שם שום דבר אחר, זה אני בעצמי הייתי שם, זה התחפושת של הרב חובל. רק מה? שנדע שאי אפשר לקפוץ למקום הזה אלא באמת היא עברה את כל הסיבוב ובאמת כשהיא הגיעה הביתה היא חזרה בתשובה. זה שהיא חזרה הביתה זה בחינה של הנשמה שחוזרת בתשובה. אז קודם כל מספרים להקב“ה ומתחרטים בצער ובכאב…

להצטער על זה שהיינו במקומות לא טובים

-למה הייתי צריך לעבור את כל הדברים האלה. כתוב בסיפור שכשראה הבעל את צערה ואת ההתמרמרות שלה למה היא היתה במקום הזה, כשהקב“ה רואה שאנחנו כ“כ מצטערים למה היינו צריכים להיות במקומות כאלה, אז כביכול הקב“ה מוריד את התחפושות ומגלה לנו את האמת ואומר לנו: תדע לך, איפה שהיית, זה אני הייתי שמה. תמיד חיפשת אותי ולא חיפשת שום דבר אחר. אבל נזכור שתמיד צריך את 2 הדרגות, קודם כל לחזור בתשובה שזה נקרא ממדרגת היראה וזה כפשוטו להצטער על זה שהיינו במקומות לא טובים, אבל אם אדם זוכה ומעמיק בתוכו את הצער הזה, והצער הזה הוא לא ייאוש, הוא אומר להשם: למה הייתי רחוק ממך, למה הייתי צריך לחפש את החיות שלי בשטויות ודמיונות ולמה הייתי צריך לעבור במקומות האלה?

אין את עומק ההשגה של תשובה מיראה

-כשאדם מגיע לעומק ההתמרמרות בתוכו מהנקודה הזאת, יש שלב שהקב“ה מסיר את הווילון ואומר לו: בני היקר, לא היית בשום מקום, היית איתי בכל מקום. הקב“ה אומר למשה רבינו: בא אל פרעה. הזוהר הקדוש אומר: היה צריך להיות כתוב לך אל פרעה. מה זה בא אל פרעה? בוא איתי. כל מה שהלכת אל פרעה, תדע לך שכל ההליכה אל פרעה זה ההליכה עם הקב“ה ואת זה הצדיק זכה להשיג. זה למעשה בירור עומק התשובה, לכן חז“ל מחלקים בכללות את התשובה לשתי דרגות, תשובה מיראה ותשובה מאהבה. עדיין אין לנו את עומק ההשגה של תשובה מיראה, דיברנו מזה אבל זה עדיין לא בתוכנו ובליבנו, אנחנו רק יודעים את זה כתמרור בדרך. קודם כל אדם צריך לראות שיש לי רצון נגד התורה ונגד הקב“ה ולהצטער על זה ולבקש רחמים, להגיד להקב“ה: אני לא רוצה. עיקר התשובה מיראה זה שאדם מזהה בתוכו רצונות מנוגדים לרצון של הקב“ה והוא מצטער על הדבר הזה, זה עיקר התשובה. להבחין שיש בתוכנו דברים מנוגדים ואז אנחנו מבקשים מהקב“ה רחמים וסליחה ומבקשים: תעזור לי לא להיות במקום הזה, זה עיקר העבודה של התשובה, יש עוד פרטים בתשובה אבל ה הפנימיות של התשובה..

מה שאדם מקבל ממה שהוא עובר פה..

-אם אדם זוכה ללכת עם זה לאט-לאט מתחילים לגלות לו: תראה כל מקום שהיית וכל מקום שעברת, אני שלחתי אותך לשם. יש כזאת דעת לראות איך הכל זה היה מהלך של הקב“ה כדי לגלות לך שמעולם לא רצית שום דבר אחר. ואז עצם המעבר הזה בהרגשה הזאת זה יוצר בעצם את הקרבה הכי גדולה להקב“ה וזה המתנות שהבעל נתן לה כדי לפייס אותה, זה נקרא קישוטי-כלה, זה מה שאדם מקבל כתוצאה ממה שהוא עובר בעולם הזה. לכן רבינו אומר במעשה וברחו כולם – זה בעצם גזירת הבריאה, זה רצון הקב“ה בבריאת העולם שנעבור את כל הבחינה הזאת.