בעזרת השם נראה כמה נקודות מתחילת פרשת עקב. הפרשה מתחילה בפסוק ’והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אתם, ושמר השם א-לקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבתיך, ואהבת וברכך‘ – אנחנו רואים שהקב“ה מבטיח לנו שאם נקיים את ’והיה עקב תשמעון את המשפטים‘, שהוא ישמור אותנו וירבה לנו חסדים – אלו פסוקים לא שגרתיים, הקב“ה מבטיח לנו ’ואהבך‘ הכוונה שתתגלה האהבה והברכה, והקב“ה יברך את פרי בטנך ופרי אדמתך – ברכות מאוד גדולות והכל בעצם תלוי ב’והיה עקב תשמעון את המשפטים‘. לכאורה כל התורה מלאה בעניין של לשמור את המצוות ואת ההבטחה הזאת, אז מה העומק, הפנימיות והנסתר שדווקא בפרשה הזאת יש כאלה הבטחות גדולות?
למה צריך לכתוב והיה עקב?
נשאל עוד 2 שאלות ואח“כ נתחיל לראות את הדברים. הפרשה מתחילה ’והיה עקב תשמעון‘, מיד כל המפרשים שואלים מה זה המילים ’והיה עקב‘? בפשט זה אם תשמעו או כאשר תשמעו או מפני שתשמעו אזי יתקיים כל הברכות שהתורה אומרת לנו אח“כ. אז אם זה המשמעות וזה באמת המשמעות, לכאורה אפשר להגיד את זה במילה אחת קצרה. אנחנו יודעים שאין אות אחת מיותרת בתורה אז למה כתוב ’והיה עקב תשמעון‘, למה לא כתוב כאשר תשמעו או בשעה שתשמעו במילה אחת אתה יכול להגיד את אותו רעיון, למה היה צריך לכתוב והיה עקב? למעשה כל המפרשים דנים בשאלה הזאת וכמו שדיברנו על זה קצת בעבר, התמיהות והשאלות על התורה נודעו לעורר אותנו להבין ולהתבונן שיש פה דברים עמוקים. התורה לא סתם מאריכה. אם התורה לא הייתה רוצה להגיד לנו משהו מעבר לדברים היא הייתה כותבת אם תשמעו את המשפטים אז כך וכך יהיו הברכות, התורה יכלה לכתוב לנו את זה בשתי אותיות, עכשיו יש לנו 2 מילים משמונה אותיות ’ויהיה עקב‘, לכן המשמעות הפשוטה זה אם תשמעו או כאשר תשמעו, אבל בגלל שזה כתוב בלשון אחרת לכן הרבה מאוד דרשות נאמרו, נבין קצת מה קו המחשבה של דרשות חז“ל..
את המצוות הקלות שאדם דש בעקביו…
חז“ל רואים שעפ“י הפשט לא היה צריך לכתוב והיה עקב אלא היה מספיק לכתוב אם, לכן חז“ל הבינו שהקב“ה רמז לנו: תתבוננו בדברים בגלל האריכות הזאת שאני מאריך בדברים. באמת יש הרבה דרשות על זה. רש“י מתחיל כך את הפירוש שלו על הפרשה: ’אם המצות קלות שאדם דש בעקביו תשמעון‘, אז כל המצוות יחולו. רש“י דורש לנו מפה ואומר שמדובר אפילו על מצוות קלות שאדם דש בעקביו, הכוונה
שאדם לא מייחס להם חשיבות כמו לחייך לשכן בבוקר, אדם לא רואה את זה כמצווה..
פותחים פה פתח:
לחייך לשכן בבוקר זה מצווה של חסד, לתת תשומת לב לזולת, אז אנחנו בד“כ לא שמים לב למצוות האלה, רש“י אומר: מתי יחולו כל הברכות והאהבה והחסדים? כשאנחנו נקפיד על המצוות שנראות בעיננו כקלות, אבל הרבה מאוד מפרשים וגם הזוהר הקדוש למעשה פותחים פה פתח שלם להגיד לנו שנרמז פה עניין מאוד גדול. בפשטות
עקב זה עקב, והמושג עקב מוכר לנו מהתקופה שלנו שנקראת ’עקבתא דמשיחא‘..
מה עושים בעקבתא דמשיחא
הרבה מאוד מפרשים הולכים בדרך הזאת שכל העניין הזה מרמז רמזים גדולים מאוד על העניין של העקבתא דמשיחא, קודם כל שנדע שכל ההתחלה של פרשת עקב באה לדבר בדרך הרמז הדרש והסוד על דברים שיקרו ולרמוז לנו פה הלכות, הבנות ועצות מה אנחנו עושים בעקבתא דמשיחא, זה נקודה ראשונה ומיד נחזור אליה. ישנה עוד שאלה: התורה אומרת בפסוק ’והיה עקב תשמעון את המשפטים‘, לכאורה המילה תשמעון היא גם לא מובנת, למה צריך את הנון הסופית? היה צריך להיות כתוב והיה עקב תשמעו, הנון הסופית היא מיותרת בצורה המדוייקת בלשון שלנו. יש כללי לשון ומצד כללי הלשון אנחנו לא נוהגים להגיד תשמעון וגם בתורה זה לא נהוג לכתוב כך, זאת השאלה הנוספת: בשביל מה כתוב תשמעון עם נון סופית? עכשיו נתחיל להתבונן על המילה עקב שבו נרמזים עניינים על העקבתא דמשיחא. יש שאלה ששואל אחד מגדולי תלמידי האר“י, ’בעל הלשם שבו ואחלמה‘, הוא שואל מדוע חז“ל כינו את התקופה שלנו בלשון כזו עקבתא דמשיחא שהפירוש הוא העקביים של המשיח, מה העניין לקרוא לתקופה שלנו בלשון של עקביים? ואם חז“ל קראו לזה כך אז צריך לדעת שאין שום דבר במקרה אצל חז“ל..
זה לא כתוב בתורה אלא בסודות התורה
כל דבר בחז“ל מאוד מדוייק ומאוד עמוק אז מדוע חז“ל קראו לכל התקופה שלנו עקבתא דמשיחא‘ – הלשם שבו ואחלמה מסביר פה יסוד מאוד עמוק ואומר: ידוע מה שכתוב שבשעה שהקב“ה ברא את האדם הוא אמר ’נעשה אדם בצלמנו כדמותנו‘, מה המשמעות של המילים האלה? הקב“ה אומר: בצלם ודמות שלנו נעשה אדם. מה זה צלם ודמות של הקב“ה? ידוע בספרים הקדושים שהכוונה לסדר כל בריאת העולמות מתחילתם ועד סופם, זה נקרא צלם ודמות של הקב“ה.
כל העולמות נבראו בסדר מסויים ואומר רבינו האר“י הקדוש שזה לא כתוב בתורה אלא זה כתוב בסודות התורה שם אנחנו לומדים שיש סדר שלם בכל העולמות מראשית ועד אחרית, בכלליות זה נקרא ארבע עולמות: אצילות, בריאה, יצירה ועשייה
למעשה האור של הקב“ה מחייה את הכל
הקב“ה אמר ’נעשה אדם בצלמנו כדמותנו‘ ומפה אנחנו לומדים יסוד מאוד גדול על בריאת האדם ועל כל מציאות האדם. כמו שיש סדר בכל העולמות מראשיתם ועד אחריתם כך גם אנחנו בוראים את האדם, ז“א שבניית האדם זה בדיוק לפי
סדר העולמות, לכן האדם נקרא בלשון חז“ל ’עולם קטן‘, הכוונה שכמו כל סדר העולמות כך סדר האדם. אנחנו רואים שיש באדם ראש, גוף, ידיים ורגליים, צריך לדעת שגם למעלה כמובן לא בצורה גשמית אלא בצורה רוחנית יש ראש, גוף ידיים ורגליים, כל מה שיש באדם יש בכל העולמות – עפ“י הדברים האלה מסביר בעל הלשם שבו ואחלמה שבתוך כל העולמות יש חיות פנימית ואור פנימי שנקרא האור של הקב“ה והוא למעשה מחייה את הכל. ז“א שלמעשה כל העולמות
זה גוף והאור של הקב“ה זה הנשמה וזה מה שמניע את הכל וככה זה גם בגוף האדם..
מי בעצם מקבל את המסר של ההרגשה?
ממשיך בעל הלשם שבו ואחלמה ואומר שכמו שבתוך כל העולמות יש חיות ואור פנימי שנקרא האור של הקב“ה והוא למעשה מחייה את הכל, כך כנגד זה יש בגוף האדם. האור של הקב“ה שבתוך האדם זה מערכת העצבים מכיוון שכל ההרגשות של האדם, בעצם כל מה שאדם מרגיש זה קשור למערכת העצבים שלו ולא רק זה, אלא למשל כשאדם ממשש משהו, הוא מרגיש שכרגע הוא ממשש משהו, או שנוגעים באדם והוא מרגיש איזה הרגשות כנגד הנגיעה, לפעמים נעימים ולפעמים לא נעימים – מי בעצם המרגיש? מי בעצם מקבל את המסר של ההרגשה? מערכת העצבים של האדם, כל הרגשות זה ממערכת העצבים. הלשם שבו ואחלמה מסביר עוד דבר, כשאדם רוצה ללכת מי למעשה נתן את ההוראה לרגליים ללכת? אבל אם נשאל את השאלה מי בכלל נתן לרגליים את ההוראה ללכת? אלא יש מסר ויש מסירת הוראות, כמו שיש מלך שמעביר את ההוראות, את החוקים ואת הפקודות לעם, כך גם בגוף האדם
מערכת העצבים זה המלוכה
יש מלך שזה המוח (החושב) שמעביר בעצם את ההוראות לכל הגוף – איך ההוראות עוברות מהמחשבה אל הרגליים שעכשיו מתחילות ללכת? אומר הלשם שבו ואחלמה שזה מערכת העצבים. למערכת העצבים יש כמה תפקידים:
1- היא מעבירה לנפש האדם את כל ההרגשות מבחוץ.
2- היא בעצם מעבירה את כל ההוראות מהמוח לכל הגוף, כשאדם מחליט שהוא מרים עכשיו את הכפית לאכול או את הכוס לשתות, בעצם היד שלו עשתה את הפעולה הזאת
כי המוח נתן לה את ההוראה, כל זה קורה במהירות אז
אנחנו לא שמים לב לדברים האלה ביום-יום, אבל בעצם
בעומק האדם ככה האדם פועל, לכן מערכת העצבים
זה למעשה המלוכה בתוך האדם, ובאמת נאמר על זה עוד הרבה מאוד-מאוד דברים..
מה התוצאה של פגיעה במערכת העצבים?
כל ההרגשות וכל החיות של האדם זה נעשה דרך מערכת העצבים, לכן אם יש איזה פגיעה במערכת העצבים או אם יש איזה חסימה וההוראות לא יעברו מהמוח אל איבר מסויים, נניח לרגל הימנית של האדם, אז מה תהיה התוצאה? שיתוק. אם ההוראות לא עוברות האיבר של האדם לא מתפקד, זה בכלליות וכמו שאמרנו יש בזה עוד הרבה פרטים. מסביר בעל הלשם ואומר: ובאמת בספרי הקבלה יש פה למעשה מערכת מאוד מורכבת ומאוד מסועפת איך מערכת העצבים מתפשטת מהמוח, המרכז שלה הוא חוט השדרה וכך זה עובר לכל האיברים – אם נשים לב ונתבונן יש מקום בגוף האדם שמגיע לשם מערכת העצבים אבל במידה מאוד-מאוד חלשה, מופחתת ומועטת ולכן אפשר לדקור את האיבר הזה במחט ובקושי נרגיש את זה, זה העקב. שימו לב איזה הבדל יש בתחושות של האדם אם דוקרים אותו במחט ביד, ברגל, בחזה או בגב ומה אדם מרגיש מדקירה בעקב, זה 2 עולמות שונים לגמרי..
אחד המאפיינים: הסתרת פנים מאוד גדולה
מסביר בעל הלשם שהסיבה לדבר היא פשוטה, לעקביים בקושי מגיעה מערכת העצבים. אי אפשר שהיא לא תגיע בכלל, אחרת אין חיות בכלל לאיבר, חייב להגיע אבל ביחס לשאר האיברים זה מאוד מופחת ומאוד חלש. לכן יש גם איברים אצל האדם שהם יותר רגישים ביחס לשאר האבירים. יש איברים שהם מאוד רגישים מכיוון שיש במקום הזה הרבה מערכת העצבים לכן אדם מאוד רגיש באיברים האלה. אומר בעל הלשם שלעקביים בקושי מגיעה מערכת העצבים וככה הקב“ה ברא את זה. על היסוד הזה בעצם קראו חז“ל לדורות האחרונים שלפני הגאולה, עקבתא דמשיחא, חז“ל בעצם רמזו לנו סוד מאוד גדול שלפני שיבוא משיח צדקנו כמעט ולא יהיה הרגש של האור הא-לקי, הכוונה להסתרת פנים מאוד גדולה. ההנהגה הזאת שלפני הגאולה תהיה מציאות של הסתרת פנים מאוד גדולה זה כבר מתוכנן מראש כי זה העבודה שלנו וזה המציאות שלנו, באו חז“ל ורמזו לנו שאחד הדברים שמאפיינים את הדור שלנו זה שתהיה הסתרת פנים מאוד גדולה וכל זה נרמז במילים עקבתא דמשיחא, כמו שבעקב בקושי מגיעה מערכת העצבים ובקושי יש הרגש כך גם בסדר הדורות, בדורות שהם בעקביים תהיה הסתרת פנים מהאור של השם
זה הסיבה שהיום כוחות היצה“ר חזקים..
בדורות הקודמים ההתגלות של הקב“ה לדורות היתה הרבה יותר חזקה ומשמעותית מאשר בדורות שלנו, חז“ל מגלים לנו שבדור הזה יש הרבה ניסיונות בדבר הזה – בעצם זה אומר לנו כמה דברים הלכה למעשה, יסוד ראשון זה כשאדם מרגיש את האוד של הקב“ה, ההרגשה מאוד עוזרת לו להתקרב להקב“ה ולתורה, פה חז“ל אומרים לנו שתהיה מציאות שיהיה קושי גדול מאוד כי לא נרגיש את זה – באמת זה הסיבה שהיום בדור שלנו כוחות היצה“ר מאוד חזקים, יש להם רשות להיות חזקים בגלל הסיבה הזאת. כל השיגעונות וכל התאוות של כל הדורות יורדים לדור שלנו בעוצמה מאוד גדולה, כביכול אין משהו שמפריע להם, אין פה את האור של הקב“ה שמפריע להם לכן היום אדם יכול להאמין בהקב“ה וגם ללמוד תורה ולהתפלל וברגע אחד הוא גם יכול לעשות את הדברים שהם הכי נגד התורה, בשנייה אחת
הסוד של העקבתא דמשיחא
בדור שלנו אדם עובר בשנייה אחת מהמעבר הזה למעבר הזה וזה לא היה מצוי בדורות הקודמים, כי בדורות הקודמים אם אדם היה מאמין, מתחזק ולומד תורה זה היה מלווה אותו, היתה לו הרגשה חזקה בדבר הזה – היום אדם יכול לשבת וללמוד שמונה שעות תורה ולהתפלל וחצי שעה אחרי זה הוא יכול ללכת לעשות עבירות והוא לא מרגיש שום דבר בדבר הזה, זה הסוד של העקבתא דמשיחא
קודם כל לדעת לא להתבלבל מהדבר הזה
בעקבתא דמשיחא ההרגש של הקדושה הוא מאוד מועט לכן רבינו אמר שבדורות האלה האדם פעם מלאך ופגם גחל (כומר ביידיש), ברגע אדם הופל להיות ממלאך לגלח ושום דבר לא מפריע לו בכלל בדבר הזה, זה לא היה בדורות הקודמים והסיבה היא שלא היתה כזאת הנהגה של הסתרה, כל זה בעצם העניין של העקביים, לכן דבר ראשון אנחנו צריכים לדעת לא להתפעל ולא להתבלבל מהדבר הזה שאנחנו לא מרגישים. זה שאנחנו לא מרגישים זה לא בגלל שאנחנו לא בסדר אלא כי ככה מנהיגים אותנו, הקב“ה עם הסיבות שלו יודע שהדור שלנו צריך לעבור את המעבר הזה כדי להביא את הגאולה לכן השלב הראשון ממש לפני הגאולה זה שצריך שתהיה הסתרה מאוד גדולה – אז שאדם לא יתבלבל ולא יפול מדעתו אם הוא לפעמים מרגיש שאין לו בלב שום דבר, הוא מבין בשכל שיש את השם והוא נתן לנו את התורה אבל בלב הוא לא מרגיש, נכון זה מאוד מצוי בחיים שלנו בכל מיני שלבים ומצבים אבל קודם כל לדעת לא להתבלבל מהדבר הזה כי ככה השם מנהיג אותנו..
פתחו קונדיטוריה חדשה בוא תאכל אצלי
גם אם אני כרגע לא מרגיש שום דבר, בסדר, אף אחד לא בא אלייך עכשיו בטענות רק תדע לעבור את זה בשלום אם אתה לא מרגיש שום דבר, כל העניין זה לדעת לעבור בשלום את המצבים האלה, כי אם אדם לא מרגיש שום דבר בקדושה וכל אחד רוצה להרגיש כי חוויית החיים זה כל העניין של הרגש זה בתוך הלב, אז צריך לדעת שבשעה שאני לא מרגיש שום דבר בקדושה לקבל על עצמי עכשיו איזה סוג של גלות כדי להגיע לתיקון הלב. לפני שמגיעים לא“י עוברים מדבר שממה. אז יש זמנים שיש לנו שממה בתוך הלב אז לא ליפול בדעתנו מהדבר הזה כי זה הדרך ולא רק זה אלא במקום שיש מדבר מצויים בו נחשים ועקרבים שזה כל הפיתויים של היצה“ר שברגע שאתה לא מרגיש שום דבר בקדושה הוא אומר לך: בוא תקבל אצלי ריגוש, פתחו קונדיטוריה חדשה ויש שם עוגת קצפת שמבריאת העולם לא היתה כזאת עוגת קצפת, בוא תאכל אצלי – בעצם הוא בא ומציע לנו כנגד את הריגושים שלו
חבל לך על הטרחה אני יביא לך את זה לבית
היום כל העניין זה שזה הולך ומשתכלל ומשתפר כל הנקודה הזאת לכן העוגת קצפת יכולה להתלבש בכל מיני אופנים, זה עוגת קצפת מיוחדת היא יכולה להתלבש במראות, בריחות, בצלילים וכן הלאה, יש לה הרבה לבושים. היון היצה“ר אומר: אני אקל עליכם למה שתטרחו? פעם מי שהיה רוצה לאכול עוגת קצפת היה צריך לצאת מהבית וללכת לקונדיטוריה, היום הוא אומר חבל על הטרחה, אני יביא לכם את זה לבית: אייפון, זה 5 על 10 ס“מ דור עשירי, כל שנה זה דור, זה מראה באיזה מהירות כל זה קורה, בוא תטייל בכל היכלי העוגות בשנייה אחת וכל זה רק במגע – בנקודה הזאת יש מסירות נפש שאדם מוכן לסבול את זמן המדבר והשממה והוא אומר: אני נמצא עכשיו במדבר ואני מאמין באמונה שלימה שאני אגיע לא“י, הכוונה ללב העולם, שאני אגיע למקום שבו הלב שלי כן ירגיש הרגשות של הקדושה ויהיה לי עונג רוחני מאוד-מאוד גדול ויהיה לי שמחה מאוד גדולה אבל לפני שאני מגיע לשם יש לי עוד כמה תחנות במדבר, צריך לדעת שאחד המאפיינים של התקופה שלנו זה הבחינה הזאת..
פעם היתה יציבות בקדושה…
בגלל המציאות הזאת אדם עובר תנודות מאוד גדולות, זה כמו שפעם אמרנו, בשמונה בבוקר הוא רוצה להיות רשב“י ובעשר בבוקר הוא רוצה לטוס לתאילנד וכל זה קורה במהירות עצומה. בעבר כשעמ“י לא היו בעקביים, כשהיו באזור הלב או הראש , כשאדם היה מתחבר לקדושה היה יציבות בזה, היו ניסיונות אבל היה לו יציבות. היום בגלל הסוד של העקביים והעקבתא דמשיחא אין יציבות, לכן זה מה שרבינו אמר שבדורות האלה האדם פעם מלאך ופעם גלח, רגע אחד אדם רוצה להיות מלאך ורגע אחד אדם רוצה להיות כומר ואדם מתבלבל בכל זה. בגלל גודל הבלבול שהמציאות הזאת יוצרת אנחנו צריכים מדריך..
ככל שהחולה גדול, צריך רופא יותר גדול.
אנחנו צריכים מדריך שידריך אותנו וזה העניין של הצדיק, אנחנו צריכים לדעת לחפש את הצדיקים שיודעים מה זה עקבתא דמשיחא. כל עמ“י צדיקים כמו שכתוב ’ועמך כלם צדיקים‘ אבל צריך לחפש את הצדיקים האלה שיכולים להדריך אותנו במקומות כ“כ קשים ומבולבלים, בכזה ערפל גדול שאנחנו לא יודעים בעצם מה אנחנו רוצים מעצמנו ואנחנו מתבלבלים ועוברים מצבים קיצוניים ברגע אחד. אנחנו צריכים עזרה של מישהו שיבוא ויאיר ויכוון אותנו במקומות ובבחינות האלה וזה הנקודה של ההתקשרות עם הצדיק. תמיד היה את המושג של ההתקשרות עם הצדיק אבל בדורות שלנו הדבר הזה אמוד-מאוד התגלה והתעצם הרבה יותר ממה שהיה בדורות הקודמים בגלל שזה צורך הדורות – רבינו אומר בתורה ל‘ בליקו“מ שככל שהחולה יותר גדול, צריך רופא יותר גדול, הכוונה לצדיקים מאוד-מאוד גדולים
היום תפילת מנחה זה כמו תעניות של פעם
צריך צדיקים מאוד גדולים שימסרו את הנפש בשבילנו ואז הם יכולים להדריך אותנו, אל בלי מסירות נפש מצדם ם לא יכולים להדריך אותנו בדבר הזה. ישנה נקודה נוספת בעקבתא דמשיחא, צריך לדעת שלא קל לעבור את זה לכן תנאים אמרו: שיבוא המשיח ואני לא יעבור את כל הייסורים האלה, אבל בד-בבד מצד שני צריך לדעת שמי שיזכה לעבור את זה בלשום, מעלתו מאוד-מאוד גדולה מכיוון שכל המציאות הזאת זה בעצם לעבוד את הקב“ה בלי סיוע, ז“א שהעבודה פה היא יותר קשה מכיוון שהאור הא-לקי מסייע לאדם, ברגע שאדם מרגיש בתוך הלב בעירה של אהבה, יראה ורצון להדבק בהקב“ה זה נפלא מאוד וזה מסייע לאדם לעבוד את הקב“ה, בעקבתא דמשיחא מאוד קשה לעבוד את הקב“ה מצד גודל ההסתרה לכן אומר רבינו האר“י הקדוש שכל פעולה קטנה שאנחנו עושים, בשמיים זה נקרא עבודה של תנאים. היום הרבה פעמים יש מצב שללכת להתפלל מנחה בביה“כ זה כמו שהיו עושים תעניות וסיגופים בדורות הקודמים, בקושי הנפשי זה כמעט אותו הדבר.
התורה מגלה שהאחיזה של הנחש בעקב
באמת זה עבודה מאוד קשה אבל בד-בבד צריך לדעת שהמעלה של מי שיזכה לעבור את זה בצורה נכונה ובשלום היא מאוד-מאוד גדולה. עכשיו נכנס קצת יותר לעומק הדבר בכל העניין של העקבתא דמשיחא, יש ספר שנקרא ’אגרא דכלה‘, המחבר זה הבני יששכר שהיה אחד מהצדיקים הגדולים. הוא כותב חידוש נפלא מאוד על הדבר הזה של ’והיה עקב תשמעון‘, אמרנו שכל זה מרמז על העקביים ועל העקבתא דמשיחא, אם נשים לב שהעניין של העקב חוזר כמה פעמים בתורה, בפעם הראשונה בתורה זה כשהקב“ה אומר לנחש אחרי חטא אדם הראשון ’הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב‘, זאת אומרת שביום הראשון של הבריאה התורה מגלה לנו שהאחיזה של הנחש היא בעקב. לפי כל מה שאמרנו עכשיו זה גם מובן, לא רק שבטבע הדברים יותר קל לנחש להכיש את האדם בעקב אלא גם ברוחניות במצבים של העקב שזה ההסתרה, שם היצר הרע הוא
הכי גדול ושם הוא גם יכול לבוא ולבלבל ולהטעות אותנו..
הצדיק אוחז בעקבתא דמשיחא
איפה התורה מגלה לנו כבר את התחלת התיקון של הדבר? בהולדת יעקב ועשו שם כתוב ’וידו אחזת בעקב עשו‘, התורה גילתה לנו סוד בדבר שכל העבודה של יעקב אבינו ושל כל הצדיקים שבאים מכוח יעקב אבינו במשך כל הדורות, זה לתפוס את עשו, שזה הבחינה של כוח הנחש, בעקביים כדי למנוע את ההכשה שהוא לא יכיש אותנו בבחינת העקב, זה ברור שהתורה לא באה לספר לנו עכשיו פרטים על ההולדה אלא יש בזה רמז רוחני מאוד גדול: ידו של הצדיק תופס בעקב, בעקבתא דמשיחא, להציל אותנו ולעזור לנו לעבור את כל התקופה הזאת בשלום, זה רמז אחד. אומר רבינו האר“י הקדוש ב’שער הגלגולים‘ שבשעה שיעקב אבינו תפס בעקב של עשו כבר נעשתה פעולה רוחנית מאוד גדולה..
צדיקים שמוציאים נשמות מבין הקליפות
יש נשמות מאוד גדולות שנפלו בגלל חטא אדם הראשון לידי הסטרא אחרא וזה חלק מסודות התורה, והצדיקים האלה צריכים שיהיו צדיקים אחרים שיעזרו להם לצאת משם, דוגמא לדבר זה הגרי-צדק. כשאדם מתגייר באמת בוודאי שהוא נשמה יהודית כי אם הוא לא היה נשמה יהודית הוא לא היה מתגייר. אם הוא נשמה יהודית אז למה הקב“ה הביא אותו למציאות שהוא נולד כגוי? אלא יש בזה סוד מחטא אדם הראשון שיש נשמות גדולות מאוד שחייבות לעבור דרך מקומות לא פשוטים עד שיתגלה מעלתם ועניינם בעולם. יש צדיקים שמוציאים את הנשמות האלה מבין הקליפות וזה דבר שהוא מסודות התורה. אומר רבינו האר“י הקדוש שיש נשמה שנפלה עמוק-עמוק לס“א ויעקב אבינו התחיל לתקן אותה כשהוא אחז בעקב עשו..
’מי יתן לי תלמיד-חכם ואנשכנו כחמור‘
אומר רבינו האר“י הקדוש שהנשמה הזאת זה הנשמה של ר‘ עקיבא לכן שימו לב, ר‘ עקיבא זה על שם העקב, ושימו לב לעוד דבר יעקב אבינו זה כמעט כל האותיות של ר‘ עקיבא חוץ מהאות אלף או האות הא (תלוי איך רושמים ר‘ עקיבא או
ר‘ עקיבה). אומר רבינו האר“י הקדוש שיעקב אבינו התחיל להוציא את הנשמה הזאת מבין הקליפות אבל זה עוד לא הספיק, זה רק ההתחלה. היה צריך עוד כמה וכמה גלגולים ודורות עד שהנשמה הזאת תוכל לבוא לעולם למשל היה עוד מקום שהמשיכו להוציא את הנשמה של ר‘ עקיבא מבין הקליפות וזה היה במעשה יעל וסיסרא, יעל המשיכה להוציא את נשמת ר‘ עקיבא מבין הקליפות – ואחרי כל זה שימו לב שר‘ עקיבא כשהוא נולד הוא נולד יהודי, אבא שלו היה גר-צדק, ז“א שר‘ עקיבא שהוא שורש כל התורה שבע“פ שזה כולל את כל המשנה, גמרא, ברייתא הזוהר הקדוש וכן הלאה, כי הוא הרב של כל החכמים של התורה שבע“פ, הוא היה צריך להיות בן-גרים, אביו יוסף היה גר-צדק, ז“א שנשמת רק עקיבא שהיא שורש כל התורה שבע“פ היתה צריכה לעבור הרבה מאוד גלגולים עד שיתגלה מי זה באמת ר‘ עקיבא ואחרי כל זה כל הארבעים שנה הראשונות של ר‘ עקיבא הוא היה עם-הארץ והוא היה אומר: מי יתן לי תלמיד-חכם ואנשכנו כחמור – הגמרא שואלת למה דווקא כמו חמור? אלא כשכלב נושך הוא לא שובר עצם, כשחמור נושך
הוא שובר עצם – אני רציתי לשבור עצמות. כתוב בספרים הקדושים שזה פלא גדול..
קודם הוא חייב לעבור את המצב ההופכי
למעשה יש אצל ר‘ עקיבא שנאת תלמידי-חכמים כ“כ גדולה שהוא רוצה לשבור את העצמות שלהם – העניין העמוק זה שהוא רצה לשבור את העצמיות שלהם, הוא רצה לפגוע בשורש שלהם, זה העניין של העצמות. מי זה האדם הזה שהגיע לכזאת שנאה לת“ח? שימו לב, שורש כל הת“ח של כל הדורות, זה פלא. אתה השורש של כל הת“ח של כל הדורות, היית צריך לעבור בירור כזה ולהיות במצב הכי הופכי שבעולם למקום שלך, אתה בעצם מגדל את כל הת“ח ומלמד את כל עמ“י כל הדורות, כי התורה שבע“פ זה מר‘ עקיבא, כמו שמשה רבינו נתן לנו את התורה שבכתב כך ר‘ עקיבא נתן לנו את כל התורה שבע“פ כ“כ גדולה היתה מעלתו שאפילו משה רבינו שאל את הקב“ה: אם יש לך אדם כזה אז למה הוא לא נותן את התורה, למה אני נותן את התורה? אפילו משה רבינו סבר שרבי עקיבא הוא
זה שצריך למסור את התורה לעמ“י -מעלתו כ“כ גדולה ולומדים מפה לימוד
נורא ואיום שמה שאדם צריך להגיע, הוא חייב לעבור קודם כל את המצב ההופכי..
אין לשער את גדולתו של רבי עקיבא..!
אתה שורש של כל הת“ח של כל התורה שבע“פ? אתה חייב לעבור את ההסתרה הכי גדולה בעולם, אתה תשנא את התלמידי-חכמים יותר מכולם עד שיתגלה לך האמת – כל זה בא ללמד אותנו כמה אדם צריך לעבור עד שיתגלה העניין שלו בעולם והפלא גדול, איפה שהנקודה חזקה וזה המעלה של האדם, צריך לדעת שעל זה יהיה לך את הניסיונות ואת ההסתרה הכי גדולה ודווקא ע“י שאדם עובר את השלב הזה ואת המדרגה הזאת אז הוא גם יכול לעלות וזה הבחינה של ר‘ עקיבא. ר‘ עקיבא היה צריך לעבור בחינה של הסתרה מאוד גדולה וניסיונות עצומים ונוראים כדי שעניינו יתגלה בעולם, רבינו האר“י הקדוש אומר כמה לבושים הסתרות היו עליו עד שהתגלתה נשמתו שהיא גבוה מעל גבוה, אין לשער את גדולתו של ר‘ עקיבא וכל המציאות שלו התחילה רק בגיל ארבעים. מעבר לעניין של התורה היתה לר‘ עקיבא עבודה רוחנית מאוד גבוהה, להמליך את הקב“ה בכל מצב ובכל מקום וזה למעשה יסוד האמונה, אומרת הגמרא שכל ימי חייו היה שגור על פיו של רבי עקיבא ’כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד‘ – ר‘ עקיבא קיבל את זה מרבו, נחום איש גמזו
לעשות מסירות נפש גדולה מאוד במיתתו
ר‘ עקיבא, בני דורו ותלמידיו היו בדור החורבן והם ידעו שעמ“י הולך לרדת ולצאת לגלות גדולה מאוד של הרבה דורות, כל עבודתם היתה לעזור לכל הדורות עד ביאת משיח צדקנו לכן אנחנו רואים אצל התנאים עבודות של מסירות-נפש מאוד-מאוד גדולה וכל המסירות-נפש שלהם לא היתה רק לעבודתם הפרטית אלא זה היה בשביל לעזור לעמ“י עד ביאת משיח צדקנו, לכן ר‘ עקיבא שכל חייו זה היה מסירות-נפש לא הסתפק בדבר הזה והוא אמר: מי יתן פסוק זה (שמע ישראל) לידי ואקיימנו, הוא רצה למות בייסורים כשהוא אומר את הפסוק הזה, אומר רבינו האר“י שבעצם ר‘ עקיבא פעל במיתתו להכניס את כוח האמונה לכל עמ“י עד ביאת משיח צדקנו (מלבד עוד סודות שיש בדבר הזה). ברגע שההסתרה מתגברת, בפרט בעקבתא דמשיחא, ר‘ עקיבא שהוא שורש גדול מאוד של העקבתא דמשיחא, לכן הוא התכוון במיתתו לעשות מסירות נפש מאוד גדולה, כי ברגע שיהודי מוסר-נפש להקב“ה זה מיד פועל על כל הנשמות, ר‘ עקיבא התכוון להאיר בנשמות ישראל..
להאיר לכלל עמ“י עד ביאת משיח צדקנו
רשב“י היה אחד מגדולי תלמידי ר‘ עקיבא ובשלוש עשרה שנה במערה רשב“י התכוון להמשיך את כל העבודה של המסירות-נפש, כל זה היה עבודות של מסירות-נפש להאיר לכל נשמות ישראל עד ביאת משיח צדקנו – עכשיו ניגע קצת בנקודה עמוקה דבר הזה: העולם נברא במציאות הזאת של הבחירה והטוב והרע לששת אלפים שנה, ורבינו האר“י הקדוש כותב שעיקר הגלות זה מתחיל מהאלף החמישית, למעשה חורבן בית המקדש היה 172 שנה לפני תחילת האלף החמישית. 172 זה גימטריה עקב וזה העקב של עשו שהחריב את בית המקדש השני כי רומי זה אדום ועשו ואתה זה יעקב אבינו כבר תפס בעקב עשו. למעשה 172 השנים האלה
זה היה תקופה מאוד קשה לעמ“י , עשרה הרוגי מלכות היו באותה תקופה, הסיפור של רשב“י היה באותה תקופה, אנחנו רואים הרבה צרות שהרומאים עשו לעמ“י בתקופה הזאת, אומר הבני יששכר ’והיה עקב‘, אין והיה אלא לשון של שמחה,
אז איזה שמחה היה בעקב שנים האלה? אלא הקב“ה ראה שכל הישועה של
עמ“י ושל כל הגלות תהיה בזכות אותם צדיקים של המאה שבעים ושתיים שנה..
רבי עקיבא, רבי שמעון בר יוחאי ורבינו
תלמידו של ר‘ עקיבא, רשב“י המשיך את דרכו והוא יכל לגלות מה שאפילו ר‘ עקיבא לא יכל לגלות וזה סודות התורה, למעשה זה להמשיך את התורה אל העקבתא דמשיחא לנשמות שיפלו לעומק החמישים שערי-טומאה, להמשיך לגלות להם ע“י תורה ודעת שהשם איתנו גם במקום הכי נורא. והיה עקב זה סוד כל העבודה של ר‘ עקיבא ב-172 שנה. שאלנו בהתחלה למה כתוב תשמעון ולא תשמעו, אלא למה צריך לשמוע? לתורה של הנון הסופית שזה התורה שיורדת למטה-למטה להאיר לחמישים שערי-טומאה לכן כתוב בפרשה ’תשמעון‘ ומי נרמז פה? ר‘ שמעון, שזה שמעו לנון הסופית. רשב“י התחיל להאיר את האור של התורה שיורדת לנון הסופית שזה המקומות הכי נמוכים – אומר רבינו שככל שהחול יותר גדול, צריך רופא יותר גדול הכוונה להמשיך תורה ממקום יותר גבוה, לכן התורה של הנון הסופית שיורדת למטה-למטה זה סודות התורה. רבינו ממשיך את התורה הזאת והוא גם נקרא על שם הנחמה שתימשך לנון הסופית. עד שיבוא משיח צדקנו עיקר ההתגלות מתחילה מרשב“י וזה נמשך ע“י רבינו וכל העניין זה לגלות תורה ודעת כזאת שיכולה לרדת עד לחמישים שערי-טומאה כדי לתת לנו את הכוח ואת העצות איך אנחנו מתנהלים במציאות שאף פעם לא היתה, בפסוק הזה למעשה נרמז העניין של ר‘ עקיבא, רשב“י ורבינו.
