פרשת פקודי | ממשיכים את המעשה משבעת הקבצנים

ממשיכים את המעשה משבעת הקבצנים

בעזרת השם נמשיך את המעשה משבעת הקבצנים, הבן והבת הלכו לאיבוד ביער כשהם היו ילדים קטנים ואז באו הקבצנים. כל פעם בא קבצן אחר ונתן להם לחם לאכול, עד שהם קצת גדלו, ואז רבינו אומר שהם התחילו ללכת ליישוב. עד אז הם היו כל הזמן בתוך היער  ועכשיו הם התחילו ללכת ליישוב עד שבאו לאיזה דרך והלכו באותה הדרך עד שבאו לאיזה כפר, מכיוון שהם עדיין לא יכלו לדאוג לעצמם, הם נכנסו לאיזה בית, שם ריחמו עליהם ונתנו להם לחם, וחזרו ונכנסו לעוד בית ונתנו להם גם כן, והיו מחזרים על הפתחים וראו שזה טוב לפניהם – הם מצאו דרך להתקיים

מפורסמים אצל כל הקבצנים

רבינו ממשיך ואומר: ועשו בניהם שיהיו תמיד ביחד – אז הבן והבת כשהם קצת גדלו הם החליטו שהם לא יפרדו לעולם, הזכרנו שהם לא אחים אלא הם נאבדו שניהם ביער. והם עשו להם שקים גדולים כדרך הקבצנים של פעם שהיו אוספים אוכל, והיו מחזרים על הפתחים, והיו הולכים על כל השמחות, על סעודת ברית מילה ועל חתונות והלכו למקום אחר וישבו בין הקבצנים כדרך הקבצנים, עד שהיו אלה הבן והבת מפורסמים אצל כל הקבצנים כי כולם הכירו אותם, וידעו מהם שהם אלו הבנים שנאבדו ביער כנזכר – עד כאן למעשה זה ההתחלה של הסיפור של הבן והבת. כמו שהזכרנו קצת, כדי להכנס קצת לעומק של הדבר נזכיר קצת מה שדיברנו. הבן והבת זה מרמז על כלל נשמות ישראל. כתוב בזוהר הקדוש שהגימטריה של המילה יער זה 280, ויש מושג בקבלה ובחסידות שנקרא פר (280) דינים, למעשה הכוונה זה לכל ההסתרות והצמצומים שאנחנו עוברים בעולם הזה, זה בעצם הללכת לאיבוד ביער, ולמעשה
כל אדם חייב ללכת לאיבוד ביער. מבריאת העולם לכל
אחד יש את היער הפרטי שלו, מדוע? כי כל התיקון
והעבודה הפרטית שלנו זה בא לידי ביטוי בעצם זה
שמשמיים מוליכים אותנו ומורידים אותנו לתוך היער שזה הצמצום וההסתרת פנים..

אף אחד מאתנו לא רוצה לעבור ביער..!

הרבה פעמים אנחנו מרגישים אבודים בתוך המציאות הזאת של היער, ודווקא משמם לומדים להכיר את הקב“ה בהיכרות חדשה. יכול להיות שאדם כבר יצא מהיער אבל יכול להיות שעוד פעם יחזירו אותו לעוד איזה בחינה של יער לכמה ימים, מדוע? כי ביער קורה משהו מאוד-מאוד עמוק. אנחנו לומדים דווקא מתוך מציאות היער להכיר את הקב“ה ולהתקשר איתו בהתקשרות חדשה, שאדם שלא עובר את זה לא יכול. אף אחד מאתנו לא רוצה לעבור ביער, יש שם חיות ששואגות לטרף, אנחנו מפחדים שם ונבהלים, הרבה פעמים אנחנו עצובים בתוך היער, עובר עלינו דברים בתוך היער ואף בן אדם לא רוצה לעבור בתוך היער, זה לא נעים בכלל…

יש בחינות עמוקות

-הכוונה שאף אחד לא רוצה לרדת להסתרה ולצמצום של מציאות העולם הזה, טבע האדם שהוא לא רוצה לרדת לשם, אבל צריך לדעת שמשמיים מוליכים אותנו שאנחנו נכנס לתוך היער, מדוע? כי כשאנחנו לא ביער, כשאנחנו בגדלות המוחין, כשיש לאדם אור של תורה ושל תפילה, בוודאי שאדם מרוויח, אדם זוכה להשיג התקרבות להקב“ה, הוא זוכה לחזור בתשובה ע“י זה ולתקן את עצמו, כי התורה, התפילה, המצוות והמעשים הטובים בוודאי מזככים אותנו, אבל כתוב הרבה בספרים הקדושים שיש בחינות עמוקות בתוך הנפש שלנו שלא יכולות להיתקן בשום פנים ואופן בדרך הזאת, רק ע“י הבחינה של היער, דווקא שם אדם מקבל תיקון מיוחד מאוד

כל העולם כולו רגש צר מאוד

רבינו ידע שבדורות שלנו נצטרך לעבור הרבה את היערות כי זה נקרא העקבתא דמשיחא, זה כל המושג של העקביים, זה בעצם עובי-היער. כל הנשמות וכל הדורות עברו ביער אבל העקבתא דמשיחא זה עובי היער, זה סוד העקביים, לכן רבינו מאוד חיזק אותנו ואחד הדיבורים החזקים שריבנו אמר זה כל העולם כולו גשר צר מאוד, והעיקר שלא יתפחד כלל. לפני 13 שנה בערך התארחתי שבת בדרום הארץ, קמתי מוקדם בשבת בבוקר והלכתי למקווה, ראיתי יהודי קצת תימהוני שהכרתי, אדם מאוד חיובי, ראיתי אותו מסתובב שם, ובארבע בבוקר הוא אמר: לי תגיד לי דבר תורה, אמרתי לו: את האמת, אני צריך לזכור איך קוראים לי, זה השגה בשבילי עכשיו. ראיתי שהוא רוצה לדבר אז אמרתי לו: תגיד אתה. הוא אמר לי: בסדר, אני יגיד לך דבר תורה, רבינו אומר כל העולם כולו גשר
צר מאוד והעיקר שלא יתפחד כלל, מה רבינו התכוון?
כל העולם כולו רגש צר מאוד. כל המעברים זה על הרגש…

רבינו תפס חזק מאוד בזקן ואז הוא אמר:

כל המעברים של היער שאנחנו עוברים זה הכל הולך על הנקודה של הרגש צר מאוד, כי היצר הרע תוקף אותנו בעולם הרגשי שלנו. הזכרנו בעבר שיש 3 אבות נזיקין של עולם הרגש, זה פחד וחרדה, כעס והקפדה, ועצבות ודיכאון. יש כניסה לזה, זה כמו סולם בחרדות, אח“כ בדיכאונות, אח“כ בכעסים ובהקפדות – צריך לדעת שזה האויבים שלנו בעולם הרגשי שלנו. כמעט כל הבירור שלנו זה רגש צר מאוד והעיקר של יתפחד כלל – לא לפחד מהמעברים האלה. למעשה הצדיקים מלמדים אותנו איך לעבור את זה בשלום. רבי נתן אומר שרבינו אמר את הדיבור הזה בסעודה שלישית ורבינו תפס חזק מאוד את הזקן ואמר כל העולם כולו.. ורבי נתן אומר: הרגשתי שהוא מכניס כוח לכל הנשמות עד שיבוא משיח צדקנו לעבור את הגשרים האלה…

זה מרמז על הצדיקים הכי גדולים בעמ“י

למעשה זה מה שהבן והבת עוברים. בזמן שהם היו אבודים ביער, עזרו להם השבעה קבצנים. אחרי השבעה קבצנים הם יצאו מהיער, זה פעם ראשונה שהם יצאו מהיער והם לא ידעו מה לעשות, הם הלכו בדרך וביקשו אוכל כי לא היה להם, ונתנו להם. הוטב בעיניהם הדרך הזאת עד שהם החליטו גם כן להיות קבצנים. בהמשך הסיפור רואים שהשבעה קבצנים זה מרמז על הצדיקים הכי גדולים שהיו בעמ“י במשך כל הדורות, זה כנגד שבעת הרועים ובכל דור ודור יש שבעת רועים, אז זה כנגד הצדיקים שעוזרים לנו למעשה. כשאנחנו אבודים ביער אנחנו לא יודעים מה לעשות, אנחנו מבולבלים בדעת שלנו, הבעיה הכי גדולה שאדם לא יודע מה לעשות בתוך היער, אם אדם היה יודע מה לעשות ואיך להסתכל נכון על הדברים, תמיד אפשר לעבור את זה בשלום, הבעיה היא שלא יודעים – הקבצנים הם בעצם עוזרים לנו לצאת מתוך היער, לכן העניין של הקבצנים זה מרמז על צדיקים מאוד-מאוד גדולים בעמ“י, לכאורה פה מתעוררת שאלה: למה רבינו בחר שהצדיקים יהיו דווקא בדמויות של קבצנים?

מצד העלילה אין חיוב שהם יהיו קבצנים

מצד העלילה אין חיוב שהם יהיו קבצנים, רבינו יכל לעשות אותם סנדלרים או חייטים, זה לא משנה. אז מדוע רבינו בחר דווקא בקבצנים? לרבינו לא היתה מילה אחת בספרים שלא היתה לה כוונה מאוד-מאוד עמוקה. רבינו פה מרמז למעשה על תיקון מאוד גדול – איך זוכים להיות צדיקים כאלה? רק ע“י שנהיים קבצנים, זה האומנות של האדם בעולם, לזכות להיות קבצן. הכוונה קבצן אצל הקב“ה, זה דרך התפילה. הקבצן זה רמז רוחני, ככל שהצדיקים יותר גדולים הם יותר זוכים להשיג כמה הם צריכים את הסיעתא דשמייא ושהקב“ה יחזיק אותם בכל רגע ורגע בחיים שלהם. יש סיפור ידוע על אחד מגדולי הצדיקים, ’פרי הארץ‘, רבי מנחם מנדל מווטיבסק, הוא היה גדול תלמידי
המגיד ממזרטיש. אנחנו לא מבינים מה זה להיות גדול תלמידי המגיד ממזריטש, אבל אפשר לראות מי היו בני החבורה שלו ומזה קצת לקבל רושם מי זה היה פרי הארץ…

המגיד הורה להכין דלי עם מים

תלמידי המגיד ממזריטש הם הנועם אלימלך, רבי זושא, רבי לוי יצחק מברדיטשוב, בעל התניא – הם היו תלמידי המגיד, ופרי הארץ היה ראש החבורה שלהם. יש סיפור מאוד מעניין שפרי הארץ בשלב מסויים עלה לארץ (הוא קבור בטבריה), זאת היתה העלייה החסידית הראשונה. כשהוא היה בחו“ל הוא היה הבעל תוקע של המגיד, כשהוא עלה לארץ, מי שהחליף אותו אצל המגיד זה היה רבי לוי יצחק מברדיטשוב. בשנה הראשונה שרבי לוי יצחק תקע, אז המגיד הורה להכין דלי של מים. הסדר של התקיעות אצל המגיד היה שהמגיד היה מקריא את התקיעות ובשעה שהוא היה מקריא את זה הוא היה מכוון כוונות בכל תקיעה

הצדיק היחיד השלם שפגשתי בחיים שלי

ידוע שיש כוונות מאוד גבוהות בזמן התקיעות. כשרבי לוי יצחק מברדיטשוב תקע את התקיעה הראשונה והמגיד כיוון את הכוונות, רבי לוי יצחק התעלף. המגיד ידע שזה מה שיקרה לכן הוא ציווה שיבואו דלי מים. הוא ציווה שישפכו עליו מים ויעירו אותו. המגיד אמר לרבי לוי יצחק: כשמנחם מנדל שלי ראה את המלאכים שעולים מתקיעות השופר הוא לא היה מתעלף. צריך ללמוד לתקוע בשופר ולראות את המלאכים עולים – זה היה פרי הארץ. יש סיפור מאוד מעניין כשפרי הארץ היה על האונייה בדרך לארץ, ודרך אגב נזכיר את זה שרבינו לא פגש את פרי הארץ כי פרי הארץ נפטר שש שנים לפני שרבינו הגיע לארץ לכן הם לא נפגשו, הוא פגש את התלמיד של פרי הארץ רבי אברהם מקאליסק ועליו הוא אמר: זה הצדיק השלם היחידי שפגשתי בחיים שלי – זה התלמיד של פרי הארץ, רבי אברהם מקאליסק…

ברגע הראשון הרגיש פחד גדול מאוד…!

רבינו מספר שכשהוא היה בדרך לא“י היתה סערה בים והיתה סכנה מאוד-מאוד גדולה ואז פרי הארץ בא אליו מהעולם העליון ולימד אותו שם קדוש להשקיט סערות, ואז רבינו כיוון את הכוונה הזאת והם ניצלו. בשעה שפרי הארץ היה בדרך לארץ ישראל הוא היה על הסיפון יום אחד והוא הלך הלוך וחזור והוא היה בהתבוננות אז הוא לא שם לב, והיתה חתיכת עץ גדולה שיצאה מהסיפון החוצה, ובחתיכת עץ הזאת לא היה שום גדר, הוא לא שם לב והוא עלה על החתיכת עץ הזאת ותוך כדי שהוא הולך הוא פתאום שב לב שהוא עומד ליפול לים. הוא סיפר שברגע הראשון הוא הרגיש פחד מאוד גדול, אבל הצדיקים מיד מעלים את הפחד לאמונה והוא התחיל להתבונן: השם מה אתה רוצה ממני פה בנקודה הזאת, למה הבאת אותי לפה? אז הוא השיג את ההשגה ואתה ההבנה הזאת: כשאני בבית ובאים אליי חסידים ולומדים תורה ומתפללים והכל בדבקות ובאורות, האם יש לי איזה בעיה להרגיש אני מפחד שהקרקע תיפול? שתהיה פה רעידת אדמה? האם יש לי איזה פחד מזה? לא. אני מרגיש שהקרקע יציבה ושהכל בטוח פה, לא הולכת להיות פה שום רעידת אדמה

מחזיק אותך ושומר אותך שלא יבוא גל

פרי הארץ השיג והבין שהקב“ה לימד אותו: עכשיו כשאתה נמצא על החתיכת עץ הזאת מעל לים איך אתה לא נופל? למה לא בא איזה גל גדול שמעיף אותך לים? כי אני מחזיק אותך, אני שומר עלייך שלא יבוא גל. פרי הארץ הבין שכל רגע ורגע שאני בבית, יש בדיוק את אותה שמירה, ואז הוא אמר: זה הכוונה של רוקע הארץ על המים. שאני אדע שהארץ שלנו עומדת על המים ואם הקב“ה לא ישמור עלינו, כל שנייה הכל יכול להתהפך ואי אפשר לדעת מה יכול לקרות. פרי הארץ כתב תורה שלמה על הנקודה
הזאת. במצבים האלה ובזמנים האלה של היער האדם
משיג ומבין וזוכה להתחברות עם הקב“ה מה שהוא לא
יכול להשיג בימי הטובה – אנחנו לא מבקשים יערות,
אבל צריך לדעת שמה שאדם יכול להשיג בימים האלה הוא לא יכול להשיג בשום לימוד ובשום תפילה ובשום מצווה..

אדם משיג את עניין התפילה

אז רבינו אומר שבשלב מסויים הם יצאו מהיער והחליטו להיות מחזרים על הפתחים, והצטרפו לחבורה של קבצנים, והחליטו ביניהם שהם תמיד יהיו ביחד – אז יש כאן שלוש נקודות, הוטב בעיניהם הדרך של הקבצנים, והחליטו שהם תמיד יהיו ביחד, והנקודה השלישית זה שהם הצטרפו לחבורה של קבצנים – רבינו בדרכו הקדושה רומז בזה רמזים מאוד גדולים, קודם כל הם יצאו מהיער כשהם התחילו להבין שזה דרך החיים שלהם.
ככל שאדם מבין שהדרך חיים שלנו זה להיות קבצן, הכוונה לדרך התפילה, אז
אדם מתחיל לצאת מהדינים, ביטול הדינים זה כמה שאדם משיג את עניין התפילה

דוד המלך: תחת אהבתי ישטנוני ואני תפילה

אמר לי האדמו“ר מפוריסוב לפני הרבה שנים שכתוב בתהלים: תחת אהבתי ישטנוני, ואני תפילה. האדמו“ר שאל אותי: למה דוד המלך אמר ואני תפילה? למה הוא לא אמר ואני מתפלל? אלא הדרגה של דוד המלך היתה שהוא כל הזמן במציאות של תפילה. המציאות של התפילה זה שההשבה של הלב שלנו זה עד כמה אנחנו צריכים את החסדים ואת השמירה ואת הסיעתא דשמייא של הקב“ה בכל דבר ודבר וזה כל הדרך של הצדיקים האמיתיים, זה עד כמה הם משיגים בעצם שהם לא יכולים לעשות שום דבר. לפעמים אנחנו רואים צדיק גדול עם השגות עצומות ועבודות עצומות ואנחנו לא יודעים כמה גדול הביטול וההכנעה שלו להקב“ה, כי אם היינו רואים את זה היינו נבהלים. וזה מה שכתוב בתורה והאיש משה עניו מכל האדם אשר על פני האדמה, כי הוא השיג את הביטול להקב“ה יותר הצדיקים עד ביאת המשיח..

מה הכוונה ’אין הדין נמתק אלא בשורשו‘

ככל שאדם משיג יותר כמה הוא צריך את הקב“ה וכמה אנחנו בעצם תלויים בו ומתבטלים אליו, ממילא אנחנו יוצאים מהיער – ז“א שביטול מידת הדין, שכולנו רוצים את זה, זה לפי כמה שהשגנו כמה אנחנו תלויים בהקב“ה, ככל שאדם יותר משיג את התלות בהקב“ה, זה בעצם המתקת הדין בשורשה. יש כזה מושג שהרבה פעמים רואים את זה בקבלה ובחסידות ורבינו ורבי נתן מרבים להשתמש בזה ’אין הדין נמתק אלא בשורשו‘, צריך להבין מה הכוונה, אבל כדי להבין את זה צריך להבין מה זה המילה שורשו? יש דין ולדין הזה יש שורש, ברוחניות השורש של הדבר זה סיב הדבר, זה למה הקב“ה מנהיג את ההנהגה הזאת וזה נקרא שורש ההנהגה. יש הנהגה שנקראת מידת הדין ויש סיבה למה הקב“ה ברא את העולם במידת הדין. הסיבה של ההנהגה של מידת הדין זה נקרא השורש, כאשר אדם משיג את סיבת הדין זה נקרא שהוא ממתיק את הדין בשורשו, כי ברוחניות שורש הדבר זה סיבת הדבר, למה הקב“ה עושה את ההנהגה הזאת. כתוב במעשה מבעל תפילה: לא
רצה הגיבור (זה הדין והגבורות), אלא הכנעה. הקב“ה רוצה הכנעה אליו, שניכנע אליו

חושבים שמה שקורה לנו זה מידת הדין..

כשזוכים להשיג את ההכנעה שזה דרך התפילה וזה הכוונה שאדם מתפלל מתוך הכנעה, שהוא מרגיש כמה הוא צריך את הרחמים ואת הסיעתא דשמייא של הקב“ה, ממילא הוא מבטל את מידת הדין, כי כל מידת הדין זה ללמד אותנו את דרך התפילה וההכנעה. אם השגנו את התפילה ואת ההכנעה זה נקרא להמתיק את הדין בשורשו, זה הכוונה שביטלנו בעצם את ההנהגה של מידת הדין, לכן מידת הדין (היער) זה לא מקרים שקורים לנו, זה לא מה שקורה לנו בחיים, זה לא הדין. אנחנו מאוד מתבלבלים בזה, אנחנו חושבים שמה שקורה לנו זה מידת הדין, לא זה מידת הדין. מידת הדין זה הדרך שבה אנחנו מסתכלים על מה שקורה לנו. הצדיקים הגדולים רואים את הקב“ה עין בעין, הם יודעים שהכל זה בהשגחה והכל לטובה, כפי שזה באמת

את כל המשברים שבעולם

-ברגע שאדם חי את הנקודה הזאת, גם מאורעות לא נעימים, האי נעימות שבהם מתבטלת. בעולם הזה צריך לעבור, זה והארץ היתה תוהו בוהו, לכן התיקון זה שבהכנעה ובתפילה אנחנו מקבלים משקפיים אחרות איך להסתכל על הדברים ואז הכל הולך אחרת בחיים. לכן ראינו צדיקים שעברו דברים שקשה להבין אפילו איך הם יכלו להתמודד ולספוג את זה, ורואים שבגלל האמונה שהיתה להם הם עברו את כל המשברים שבעולם ע“י ההסתכלות הנכונה. אם מתבוננים בזה קצת לעומק זה דבר נורא מאוד מה שדוד המלך עבר בבית שלו במעשה של אמנון ותמר, הבן שלו אונס את הבת שלו ובן אחר, אבשלום, הורג את אמנון -בואו נחשוב על אבא שעובר דברים כאלה בבית שלו ח“ו…

את התרופות הרגעה הכי חזקות בעולם

אם אדם היה צריך לעבור כאלה דברים כמו שעבר דוד המלך הוא היה צריך לקחת את התרופות הרגעה הכי חזקות בעולם רק כדי להתאושש מהטראומות האלה, ודו המלך עובר את כל זה ובשעת חצות הוא קם להודות להקב“ה. זה המלכא משיחא שדוד המלך אומר ואני תפילה, שאפילו מאורעות שאי אפשר לספוג אותם אבל דוד המלך יודע שגם זה מסודות ההנהגה וגם זה מטובות הקב“ה, איך? אנחנו לא אמורים לדעת כל דבר – זה הכוונה שהבן והבת יוצאים מהיער והטוב בעיניהם הדרך הזאת, הם הבינו שזאת הדרך האמיתית. אני זוכר שלפני הרבה שנים כשהתקרבתי לברסלב אמר לי אחד מזקני ברסלב שרבינו בא ללמד אותנו שהתפילה זה לא עוד מצווה אלא תפילה זה המקל ההליכה של האדם היהודי. כמו שאדם שיש לו קשיים ללכת,
לא יכול ללכת בלי מקל, רבינו רצה ללמד אותנו שאנחנו לא יכולים ללכת בלי תפילה..

אחד הצדיקים של ירושלים ר‘ אשר פריינד

רבינו אומר נקודה נוספת שהבן והבת הצטרפו לחבורה של קבצנים וזה העניין של חבורות של ברסלב, של אנשים שמדברים מנקודת הצדיק, מנקודת האמונה וכן הלאה, כי אנחנו רואים שבדורות שלנו אחד הדברים הכי-הכי חזקים והכי עוזרים זה העניין של שיחות חברים. היום יש הרבה מאוד סיעתא דשמייא מאוד לא טבעית בשיחות חברים, לפעמים אדם עובר כאלה דברים ורואים ששום דבר לא עוזר לו, ושיחת חברים כן עוזרת לו. לפני שנים סיפר לי תלמיד של אחד הצדיקים של ירושלים, רבי אשר פריינד, הוא נפטר לפני 20 שנה בערך. סיפר לי תלמיד מאוד-מאוד קרוב אליו שהוא היום יהודי מאוד חשוב בעולם החינוך, הוא סיפר לי שהוא וחבר שלו הלכו עם רבי אשר להתבודד ביער ירושלים והוא קבעו לעשות שעתיים התבודדות. כשהם הגיעו ליער מיד רבי אשר נכנס לתוך היער, ואותו יהודי מספר: אני וחבר שלי התחלנו לדבר דיבורים של התחזקות, היינו חברים מאוד טובים ולא נפגשנו כמה שבועות. עברו שעתיים ולא שמנו לב, ואז רבי אשר יצא. כשראינו אותו
יוצא והבנו שעבר שעתיים היה לנו מאוד לא נעים באנו להתבודד ודיברנו ביננו.
אז רבי אשר מיד שאל: מה דיברתם? ענינו לו בבושה: התפתחה ביננו שיחת חברים….

לפעמים מקבלים יותר משיחת חברים

-רבי אשר אמר לנו: השיחת חברים שלכם עשתה רעש מאוד גדול בשמיים, תדעו לכם שאדם לפעמים בשיחת חברים יכול לקבל יותר ממה שהוא ידבר עם הצדיק. אז שאלנו אותו בפליאה: איך זה יכול להיות? הוא אמר לנו: שאדם מקבל מהצדיק לפי הכלי שהוא הכין את עצמו לקבל, אבל שיחות חברים זה לא עניין של כלים אלא זה מסילות בלבבם. ולא צריכים בזה כלים כמו אצל הצדיק. זה עניין אחר לגמרי – ככה סיפר לי אותו יהודי. אני מאוד התפלאתי על הנקודה הזאת, איך יכול להיות שחבר יכול להאיר יותר מהצדיק, שנים הלכתי עם הקושייה הזאת, ראיתי שיש בזה נקודת אמת אבל היה לי קשה איך זה יכול להיות. אחרי שנים משמיים נפל לי איזה פירוש אמיתי לזה עפ“י תורה של רבינו – ברגע ששני חברים מדברים וזה שיחת חברים באמת אמיתית הצדיק מתעבר בהם. באתכסיא השיחה שלהם זה באמת שיחה עם הצדיק אבל זה שיחה באתכסיא וכל דבר באתכסיא
אפשר להשיג יותר מאשר באתגליא כך כותב רבי צדוק הכהן

אז מה ההבדל בין חכם לנביא

רבי צדוק מסביר את זה על מה שכתוב בגמרא שחכם עדיף מנביא, איך חכם משיג יותר מאשר נביא שהקב“ה מדבר איתו? מסביר רבי צדוק דבר נפלא מאוד שכשהחכם משיג השגה אז עכשיו הוא משיג הבנה וחוכמה בתורה, מאיפה הוא הבין את זה? בוודאי שזה מהשם יתברך. אז מה ההבדל בין חכם לנביא? לשניהם הקב“ה באמת אומר, רק שלנביא זה באתגליא ולחכם זה באתכסיא וכל דבר באתכסיא אפשר להשיג יותר מאשר באתגליא. כך מסביר רבי צדוק הכהן את הגמרא

הרש“ש מרבה להשתמש במושג בן ובת

זה מה שרבינו אומר שהבן והבת הצטרפו לחבורות של הקבצנים – הם הבינו את הנקודה של הביחד ושל השיחות חברים שזה אחד התיקונים הכי גדולים של הדור שלנו. היום גם רואים את זה בחוש שאפשר להכניס את השיחות חברים בכל שיטות הרפואה בבחינת הנפש. בעניין של שיחות חברים נכנס כל העניין של הרפואות. הנקודה הנוספת שהבן והבת עשו בניהם שיהיו תמיד ביחד, הכוונה שהם החליטו בניהם שיהיו תמיד ביחד, פה רבינו מרמז על נקודה מאוד גבוהה ועמוקה. מה זה
עשו בניהם שיהיו תמיד ביחד? אפשר להסתכל בזה בהרבה בחינות כי הבן והבת זה עומק בתוך עומק, יש בזה סודות של התורה. אנחנו רואים שהרש“ש שהוא הפוסק הגדול של כל הלכות הכוונות והייחודים, מרבה מאוד להשתמש במושג של הבן והבת

המוח שלא מחובר עם הלב זה הבן והבת

בפשטות יותר לגבינו, הבן זה נקרא כוח השכל שבאדם והבת זה נקרא כוח הלב שבאדם – מה שרבינו אומר שעשו בניהם שיהיו יחד – זה שאנחנו מבינים שיש לנו לב ואנחנו צריכים לדעת להתנהג איתו נכון, לעשות הרמוניה, חיבור וקשר נכון בין המוח לבין הלב, כי בהתחלה אדם לא מבין כמה הוא צריך להתחשב בלב שלו, לדוגמא הרבה פעמים רואים אצל בעלי תשובה בתחילת הדרך, זה בסדר וככה זה, לפעמים מאיר לאדם משהו, עכשיו הוא לא שואל את עצמו האם אני במדרגה או האם אני מקבל את זה בצורה הנכונה, צריך לעשות את זה אז זה לא משנה. זה שהבן לא מחובר עם הבת, הכוונה שהמוח לא מחובר עם הלב, אבל צריך לדעת שחייבים ללכת בדרך הזאת. זה טעות אבל זה טעות מוכרחת כי אי אפשר ללמוד את החיבור אלא ע“י שנכשלים בדבר הזה בבחינה שאין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהן, חייב להיות כישלון. הצדיקים הגדולים היו תמיד שמים לב אם העבודות הרוחניות שלהם, התורה, המצוות, התפילות והמעשים טובים, כמה זה מחובר ומאיר להם בתוך הלב. הם היו עובדים את הקב“ה בעבודות נוראיות אבל כל הזמן שמו לב איך אני מקבל את הדבר הזה. לדוגמא יש מצוות תלמוד תורה, כתוב במשנה תלמוד תורה כנגד כולם – כולנו יודעים שתלמוד תורה זה הכי גבוה, אז לא מפסיקים ללמוד

א“א לקלקל את הבריאה בגלל השיגעונות

אם לימוד תורה זה הכי גבוה אז אין כזה דבר להפסיק ללמוד תורה, בסדר מה שהגוף מכריח לאכול ולישון, אז אפשר לאכול פה ושהאישה תבין שזאת המציאות – אי אפשר לקלקל את הבריאה בשביל הרצונות שלה והשיגעונות שלה, שלא תפריע, אלא תהיה במקום הנכון שלה, אדרבה שתביא את האוכל לפה, אני ישים את הראש פה כמה דקות – אם תלמוד תורה כנגד כולם אז תלמוד תורה מתקן את העולם – בוודאי שזה טעות אבל מה הטעות פה? שאדם הולך לפי שכל. במדרגה הזאת אדם צריך לשים לב איך הלב מרגיש ומקבל את הדברים, כי כל התורה והמצוות שאנחנו עושים חייבים לעבור דרך המחשבה שלנו אבל להאיר ללב שלנו שמחה ואהבת השם ויראת השם, כי אם זה לא מאיר ללב אז העיקר חסר. הרבה דברים בחיים
אנחנו עוברים בגלל הנקודה הזאת. כל אדם שנכנס בעבודת השם טועה בזה בהתחלה

הרב שלמה וולבה מראשי בעלי המוסר

לפני הרבה מאוד שנים הייתי אצל אחד הצדיקים, למדתי בישיבה ליטאית-חסידית והם היו מאוד קשורים עם הצדיק הזה, קוראים לו הרב שלמה וולבה – מי שזוכר ושמע הוא כתב 2 ספרים שנקראים עלי שור, הוא היה מזקני בעלי המוסר בזמנו, היה אדם מאוד גדול. שלחו אותי מהישיבה שבה למדתי לדבר איתו, היו לי הרבה שאלות אז המשגיח אמר לי שהוא יסדר לי פגישה איתו ובאמת ישבתי איתו למעלה משעתיים, זכות מאוד גדולה והוא לימד אותי הרבה דברים. הוא היה מראשי בעלי המוסר ואני יגיד לכם דיבור שהוא אמר לי, הספר שלו עלי שור נחשב לאחד מספרי המוסר החשובים שבדורנו, אני יגיד לכם מילה במילה מה שהוא אמר לי: עיקר מה שכתבתי את עלי שור זה מההתבודדות שהיתה לי שעתיים לפני עלות השחר עד עלות השחר, כל יום היתה לי התבודדות לפני עלות השחר. ושקול אצלי שעה התבודדות כחמש מאות שעות של לימוד תורה – זה מילה במילה מה שהרב שלמה וולבה אמר לי. דיברתי איתו הרבה על העניין של המידה הנכונה, אז הוא אמר לי שיש קפיץ שמחובר לקיר, ולנו יש משימה ללחוץ את הקפיץ שיגיע לקיר, אם יבוא בן אדם עכשיו וילחץ בכל הכוח, בשלב מסויים הקפיץ יותר חזק ממנו והוא יעיף לו את היד והוא יקבל מכה מהקפיץ, אמר לי הרב וולבה: מה עושים? איך מתמודדים?

ב“ה יהודי רוצה להיות רשב“י ומשה רבינו

הרב וולבה אמר לי: לכל קפיץ יש אלסטיות (גמישות), אפשר להגביר אצלו את האלסטיות, איך? לאט-לאט, כל פעם לוחצים  אותו ומרפים, לוחצים אותו ומרפים, ואז הקפיץ לאט-לאט משנה בעצם את האלסטיות שלו עד שתגיע למצב שאתה יכול לחבר אותו לקיר – ככה זה בעבודת השם, כשרוצים ללחוץ את הקפיץ עד הסוף אז המוח לא מחובר עם הלב. הלב הוא רשות בפני עצמו, צריך לדעת איך לחבר אותו  נכון, איך לחזר אחריו, איך לדבר איתו ואיך לפייס אותו. האלסטיות זה שהמוח שזה אנחנו, מבינים שצריך להרגיל את הלב לרוחניות לאט-לאט. אי אפשר בבת אחת לקפוץ מדרגות – זה מה שרבינו אומר בסיפור: ועשו ביניהם שיהיו תמיד ביחד, בפשטות רבינו מתכוון להגיד שהם קבעו ביניהם שיהיו תמיד ביחד, אבל רבינו משתמש פה דווקא במילה ’ועשו‘, זה מרמז על עולם העשייה. צריך לדעת שכל עולם העשייה זה לחבר את המוח עם הלב, כל מאורעות העולם זה כדי ללמד אותנו איך לחבר את המוח עם הלב, לכן יש לאדם התעוררות רוחנית, ב“ה יהודי
רוצה להיות רשב“י ומשה רבינו, זה רצון לא טוב? חז“ל אומרים לנו: לעולם
יאמר אדם מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותיי. אדרבה יהודי כן צריך לרצות את זה..

החיבור הכי גדול זה דווקא בעולם שלנו

זה טוב שיהודי רוצה להיות רשב“י ומשה רבינו, זה טוב וזה אמת, זה הכיוון הנכון אבל תדע שירדת לעולם העשייה כדי להגיע לנקודה הזאת באמת, לא במדמה. מה זה באמת? זה פה בעולם העשייה, עם כל המטלות של החיים ועם כל ההתמודדויות ועם כל הצמצומים שאנחנו עוברים, מי שיש לו משפחה זה אישה וילדים ופרנסה וכן הלאה, פה תחבר את המוח עם הלב. ז“א שמקום החיבור של המוח עם הלב זה דווקא מתוך התמודדות בעולם העשייה. החיבור הכי גדול זה דווקא פה בעולם שלנו. לסיום נגיד עוד משהו, הנועם אלימלך שואל על מה שחז“ל אומרים שכשעמ“י קיבלו את עשרת הדיברות אז ידוע שעמ“י שמע מפי הקב“ה את 2 הדיברות הראשונות מפי הקב“ה ופרחה נשמתם ואז הקב“ה נתן להם טל-תחיה והחזיר אותם, אחרי זה עמ“י אמרו למשה רבינו דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר איתנו
א-לקים פן נמות. הנועם אלימלך שואל מה הסיבה שפרחה נשמתם? נכון שאפשר להגיד שהתגלה אור כזה גדול אז פרחה נשמתם, אבל הנועם רוצה להכנס יותר לעומק

אם היינו עכשיו בגן עדן הכל היה בסדר..

אומר הנועם אלימלך דבר נפלא וראיתי שהפירוש שלו כתוב בזוהר בפרשת שלח-לך: בשעה שהקב“ה אמר את הדיברות הראשונות, כל הנשמות הרגישו את העונג של גן עדן. ברגע שהם הרגישו את התענוג של גן עדן הם אמרו: אנחנו לא מוכנים לסבול את הגוף ואת העולם הזה. מה שאדם מוכן לסבול את הגוף ואת העולם הזה זה כי הוא לא טעם את התענוג של גן עדן. הזוהר הקדוש אומר כך: שרשב“י ולתלמידיו עלו לגן עדן התחתון, ומה הניסיון הגדול להגיע למקום הזה? שאדם נמצא שם הוא לא מוכן לחזור, פה בעולם הזה שכחנו מה הולך שם, היינו שם אבל שכחנו אז אדם מוכן לסבול את העולם הזה. אם כך איך הקב“ה החזיר את הנשמות? הקב“ה הראה לנשמות מה הן יכולות להרוויח בעולם הזה שזה לנצח נצחים מהמצווה הכי קטנה ואת זה א“א להשיג בעולם העליון, כשראו את זה הנשמות הן התפייסו וחזרו לגוף, זה מה שרבינו אומר ’ועשו ביניהם‘ אם היינו עכשיו בגן עדן הכל היה בסדר, שם אין את התלאות של העולם הזה, אבל צריך לדעת שמה שאפשר לעשות פה לחבר את המוח והלב פה בעולם העשייה דווקא בגלל המלחמות והקשיים, א“א להשיג בשום עולם ומציאות.