פרשת פקודי | מרדכי ואסתר מבטלים את גזירת המן

Getting your Trinity Audio player ready...

בעזרת השם נמשיך את העניין של מגילת אסתר והסיפור של מרדכי ואסתר. בשבוע שעבר דיברנו על הסיבה של הגלות שהנקודה שלה היתה הנקודה של עבודת הלב, היה תורה בעמ“י, היה נביאים, היה בית מקדש והיו מצוות אבל היה חסר לחפש את הנקודה שכל זה יהיה בבחינת כלים ודרך להתחבר עם הלב עם הקב“ה שזה ’ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם‘ שעיקר השראת השכינה זה להרגיש בלב אהבה ויראה ובזה עמ“י פגם בזמן בית המקדש הראשון, גלות בבל היתה כדי לתקן את זה..

הצדיקים ערבים על עמ“י !!

עמ“י לא הצליח לתקן את זה בגלות בבל כי הם נכשלו גם ביראות-נפולות מנבוכדנצר ומאחשוורוש וגם הם נהנו מסעודתו של אותו רשע, ובספר עזרא כתוב שהם לקחו להם נשים נוכריות אז עמ“י לא הצליח לתקן את שתי הנקודות האלה של אהבה ויראה. בשבוע שעבר דיברנו על זה שהקב“ה תמיד מכין לנו דרכים לתיקון אז כשאנחנו לא מצליחים לעשות ולתקן וזה קורה לנו הרבה פעמים ובהרבה דורות, מיד בא העניין של הצדיקים שהם עושים את העבודה בשבילנו. העבודה של הצדיקים זה שהם צריכים להכנס לניסיון שלנו והרבה פעמים הם צריכים לרדת כדי להתנסות בניסיון שלנו והם כן מצליחים לעמוד בזה וע“י זה הם מזכים את כל עמ“י, הם מלמדים זכות על עמ“י וחז“ל אומרים שכל זה מדין ערבות כי כל עמ“י ערבים זה לזה וזה גם מה שהיה בבבל – ר‘ נתן כותב בליקוטי הלכות שבאמת הערבים היחידים זה הצדיקים, כי אנחנו על עצמנו לא יכולים להיות ערבים אז איך נהיה ערבים על אחרים? לכן אומר ר‘ נתן שבאמת הערבים האמתיים על עמ“י זה הצדיקים – בבבל היה גזירה, אנחנו רואים שמידת הדין היתה מתוחה על עמ“י, כי זה שהיה להמן את הכוח לגזור להשמיד, להרוג ולאבד כל יהודי, בוודאי שזה לא בחינם, למעלה הוסרה הטבעת לגזור את הגזירה הזאת על עמ“י ומי שהצליח לבטל את
זה היו מרדכי ואסתר, הם לימדו כזאת זכות על עמ“י שהכל התהפך לטובה על עמ“י.

נגיעה והתחברות עם הסטרא אחרא..

הנפילה והקלקול היה בנקודה של הלב שהלב לא היה מקושר ומחובר עם הקב“ה, בכמה ספרים מדייקים את הנקודה הזאת באמת לא היה טענה על עמ“י שהם חטאו בבבל אלא היתה להם רק נגיעה והתחברות עם הס“א, מאיפה רואים את זה? במסכת מגילה דף יב כתוב שתלמידיו של רשב“י שאלו אותו: על מה נגזרה גזירת המן? אמר להם רשב“י: תגידו לי אתם, אמרו לו: מפני שנהנו מסעודתו של
אותו רשע, אמר להם רשב“י: אם כך שתהיה הגזירה רק על מי שנהנה מהסעודה..

מלכות של הארץ

אמר להם רשב“י: מפני שהשתחוו לצלם בזמן נבוכדנצר, המפרשים מסבירים שבאמת 2 התשובות הם אמתיות, גם שנהנו מסעודתו של אותו רשע וגם שהשתחוו לצלם בזמן נבוכדנצר ואם נתבונן בשתי הסיבות האלה נראה שאין פה עבירות כי בהשתחוויה לצלם לא היה פה דין של עבודה זרה כמו שכתוב בגמרא ובראשונים, הצלם הזה היה מעין כבוד למלכות אז לא היה בזה איסור הלכתי, רק מצד זה שהיה פה יראה מצד מלכות של הארץ וזאת הטענה כנגד עם ישראל

מתקן את היראה הנפולה

למעשה זה חיסרון בנקודה של העבודה שבלב שפחדו מנבוכדנצר יותר מאשר שפחדו מהקב“ה, זה לא עבירה במעשה. וגם זה שנהנו מסעודתו של אותו רשע, אם היו שם עבירות אז לא היו אומרים את הלשון נהנו מסעודתו של אותו רשע כי באמת לא היו שם עבירות, האוכל היה כשר ולא היתה שם שום עבירה עפ“י ההלכה, חוץ מזה שנהנו מסעודתו של אותו רשע לא עשו שום-דבר, לכן לא היתה פה עבירה אבל ההתחברות של הלב עם המקום של סעודתו של אחשוורוש שזה כל הקליפה והס“א, עצם זה שנהנו מזה זה עורר את מידת הדין של עמ“י לכן הפגם היה הפגם שבלב שהיה להם אהבה נפולה ויראה נפולה ואת 2 הדברים האלה מרדכי ואסתר היו צריכים לתקן. מרדכי תיקן את היראה הנפולה ’ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה‘ וגם כתוב ’ולא קם ולא זע ממנו‘ הכוונה שכדי לבטל את קטרוג המן על עמ“י מרדכי היה צריך להכנס למקום כזה שאין לו שום תחושה ולא שום פחד אפילו לא כחוט הסערה אפילו לא בפנימיות ליבו מהמציאות של המן עם כל הכוח שלו הרוחני מצד הקליפה והכוח הארצי. מרדכי נכנס לעבודה כנגד המן שלא היה לו הרגשה אפילו לא כחוט הסערה מהעוצמה כביכול של המן

אסור לך ליהנות אפילו לא כחוט השערה

אסתר לעומת זאת היתה צריכה לתקן את העניין של היראה הנפולה, נתבונן קצת בעבודה של אסתר שהיתה לה כנגד אחשוורוש, למעשה העבודה של אסתר מחולקת לכמה חלקים וכמה בחינות, דבר ראשון אסתר נלקחה לביתו של אחשוורוש ובשעה שהיא נלקחה מרדכי גילה לה יסוד מאוד גדול ואמר לה: הקליפה תרצה לשלוט עלייך, מתי היא יכולה לשלוט עלייך? כשיש לך איזה התפעלות מהקליפה, ברגע שיהודי מתפעל באיזה בחינה מהקליפה, זה נותן לקליפה כוח לשלוט עלינו לכן מרדכי מלמד את אסתר ואמר לה: אחשוורוש כל הזמן יראה לך את הדברים הכי יפים, יראה לך גינות, נחלים, אגמים וברבורים אבל אסור לך ליהנות מזה הפילו לא כחוט השערה.

הכוח שלה זה מההתפעלות של עמ“י

ברגע שאדם נהנה מהקליפה אפילו בלי עבירה, צריך לדעת שהוא כבר מתחיל להשתעבד לקליפה, המלחמה הרוחנית היא לא כמו המלחמה שאנחנו רואים בעיניים, זה לא שאלה של שיטות באגרוף תאילנדי, זה לא הולך ככה. המלחמה בטומאה היא כמובן נפשית ורוחנית, הנקודה היא לא להתפעל כי ברגע שמתפעלים משקר החן והבל היופי, ברגע שמקבלים איזה התפעלות מהקליפה, באותו רגע הם מתחילים להשתעבד לה, כלומר כל מה שהיא מקבלת כוח זה ברגע שנשמות ישראל מתפעלים ממנה לכן את זה מרדכי מלמד את אסתר והוא אומר לה: אסתר, אחשוורוש הולך להראות לך את הדברים הכי יפים בעולם – טבע כל אדם בפרט אישה, להתפעל מדברים יפים, כל יום הוא היה מראה לך יהלום אחר הכי יפה בעולם, מבריאת העולם לא היה כאלה יהלומים, אח“כ תכשיטים הכי יפים בעולם
אח“כ בגדים וכן הלאה וכן הלאה, אסתר צריכה לחיות בתוך כל המציאות הזאת ואסור לה להתפעל אפילו לא כחוט השערה, זאת נקודה אחת שאסתר היה
צריכה לעבוד וכמה זה קשה הדבר הזה כי היצה“ר תמיד רוצה שאנחנו נתפעל ממנו..

אני לא רוצה את זה ואין לי שום עניין בזה

טבע האדם זה להתפעל, רואים דברים יפים אז מתפעלים – העצה כנגד זה העצה של המחאה שרבינו מלמד אותנו, כי גם אם האדם קיבל איזה התפעלות או נהנה ממשהו יפה מיד צריך לעשות מחאה כנגד זה: אני לא רוצה את זה ואין לי שום עניין בזה, באמת אני רוצה את התענוגים שלך ואני רוצה להתקרב אליך. המחאה כנגד זה מאוד עוזרת לבטל את ההתפעלות משקר החן והבל היופי, זאת היתה נקודה אחת. נקודה שנייה של אסתר זה היה הפליאה הכי גדולה של מרדכי ששאל מה לצדקת זו בחדר משכו על הערל? אסתר היתה הצדיקה של הדור ולא רק של אותו דור אלא היא היתה צדיקה של דורות, היא שקולה כשרה אמנו..

יש פה הנהגה והשגחה פרטית

בתרגום השני על מגילת אסתר כתוב שכשאסתר נלקחה היא היתה בת 70 וזה שהיא מצאה חן בעיני אחשוורוש זה היה מצד חוט של חן וחסד שנמשך עליה, כל מי שראה אותה אהב אותה מצד האור הרוחני שהיה עליה, וגם כתוב בתרגום שאסתר מעולם לא ראתה גבר, הגבר היחיד שהיא ראתה זה מרדכי. מרדכי הבין שבוודאי יש פה איזה הנהגה ואיזה השגחה פרטית שצדיקה כזאת גדולה תלקח לחדר משכבו של הערל, אבל איך יכול להיות כזה דבר? לכן העבודה הפנימית והעמוקה של אסתר היתה בנקודה הזאת שנקראת חדר משכבו של הערל ובאמת כל זה מתחלק לשתי בחינות, ז“א שהיו שם שני מהלכים. אסתר סה“כ היתה בקשר עם אחשוורוש במשך 6 שנים, הקשר של אסתר עם מרדכי מתחלק לשתי זמנים. זמן אחד זה עד הגזירה של המן להרוג, להשמיד ולאבד, זה מהלך אחד..

איך אסתר לא מסרה בעצם את הנפש?

ברגע שנגזרה הגזירה אז התחיל שלב שונה לגמרי. דבר ראשון אסתר היתה 5 שנים בארמון אחשוורוש לפני גזירת המן, כל הזמן הזה מה בעצם קורה בין אסתר לאחשוורוש? בראשונים יש 2 תירוצים על זה כי השאלה היא איך אסתר לא מסרה בעצם את הנפש כי כתוב שעל גילוי עריות צריך למסור את הנפש, איך אסתר לא מסרה את הנפש? לכאורה היא היתה צריכה להיהרג, מה לך ולגוי? תירוץ אחד זה שבאמת כל מה שכתוב גילוי עריות זה הולך על איש ולא על אישה כי אישה לא עושה שום דבר לכן אישה לא מצווה למסור את הנפש בגילוי עריות אבל יש עוד תירוץ שהתוספות מביאים אותו ולמעשה התירוץ הזה כתוב בזוהר הקדוש, התירוץ השני זה שאסתר שלחה שדה ובאמת אסתר מעולם לא היתה עם אחשוורוש. בד“כ מבינים שהיה לה כוח והיא קראה לשדה ואמרה לה תתחפשי להיות אסתר ושלחה אותה

..זה שתי הדברים הכי סותרים בבריאה

ככה מבינים שאסתר שלחה שדה מחופשת לאסתר אבל הפירוש האמיתי מובא בספר עץ חיים של רבינו האר“י הקדוש שם הוא מסביר את עומק העניין של שליחת שדה. רבינו האר“י הקדוש אומר שכל אדם מורכב משתי חלקים עיקריים, עצם האדם היהודי בוודאי זה הנשמה הא-לוקית, זה צד אחד של הדברים. הצד השני זה נפש בהמית וכל זה בשביל הבחירה והעבודה בעולם הזה. כל אדם קיבל במתנה נפש בהמית וגוף וכתוב בספר עץ חיים שזה שד, לכן החיים של אדם בעולם הזה
לא פשוטים, אנחנו כל החיים צריכים לגור ביחד נשמה א-לוקית עם שד, יש דבר יותר קשה מזה? זה 2 הדברים הכי סותרים בבריאה, לכן עובר עלינו כאלה תהפוכות..

בעצם אין בזה פגם לנשמה הא-לוקית

רגע אחד אדם רוצה להיות הצדיק הכי גדול בעולם ורגע אחד אחרי זה הוא רוצה ללכת ללמד גויים לעשות עבירות – ההרכבה היא כ“כ קשה לכן יש את כל הניסיונות בעולם הזה, אומר רבינו האר“י הקדוש שכל אדם מורכב משתי בחינות האלה, מהצדיקים הגדולים ביותר עד האנשים הפשוטים ביותר. אומר רבינו האר“י הקדוש שמרדכי לימד את אסתר לעשות השבעה שזה דברים בקבלה מעשית והיא בעצם הפרידה מהשד שלה בעצמה ואז הנשמה הא-לוקית של אסתר שהיתה צריכה ללכת לאחשוורוש הלכה לגן-עדן ומי שהלך לאחשוורוש זה השדה של אסתר בעצמה. ברגע שהנשמה הא-לוקית של אסתר לא היתה שמה אין בזה שום פגם לנשמה הא-לוקית, ברגע שיכולים לעשות את הפירוד הזה בין הגוף לנשמה הא-לוקית לא מגיע
שום פגם. לכן לא הגיע לאסתר שום פגם מכל הבחינה הזאת

מלמד אותה קבלה מעשית

כל החטא של האדם ומה שצריך אח“כ לתקן זה שהנשמה הא-לוקית מתפעלת ממציאות היצה“ר אבל אם יש כזאת דרך וכזה פטנט ואפשר לעשות הפרדה והנשמה הא-לוקית לא נמצאת במקום החטא והעוון אין בזה שום חיסרון ובאמת לא קרה שום דבר כי הנשמה הא-לוקית לא התפעלה מזה לכן לא היה שום פגם בדבר הזה – מרדכי מלמד את אסתר את הדבר הזה, למעשה מרדכי לימד
את אסתר קבלה מעשית וייחודים כדי לעשות את הפעולה הזאת אבל באמת אם אנחנו נתבונן ונראה גם בחיים שלנו יש מעין הדברים האלה. דבר ראשון רבינו מלמד אותנו כשמתגבר על האדם היצה“ר מיד לעשות את העצה
של תפילה, צעקה, מחאה ואי-הסכמה עם הדבר הזה, מה זה פועל? זה גורם שהרושם של החטא, של התאווה ושל העוון לא יגיע ויפגע בנשמה הא-לוקית, כמובן שככל שאדם יותר מתחזק ומתעצם בזה, בזה הוא יותר דוחה בעצם את מה שהחטא, התאווה או העוון עושים, זה צד אחד לראות את הבחינה הזאת

הנשמה הא-לוקית כמעט ולא מאירה לו

יש עוד צד שאפשר לראות את זה, אנחנו רואים שבדור שלנו וזה כמעט המהלך הרוחני העיקרי של הדור שלנו זה העניין של התשובה. אנחנו רואים שהפוסקים פסקו שרוב הדור שלנו זה דין של תינוקות שנשבו, אדם נולד במשפחה חילונית היסוד של החינוך זה שאם יש תאווה בעולם שאתה יכול להשיג אותה ולא תשיג אותה, אתה עתיד לתת את הדין על זה לכן כל הדור רודף אחרי תאוות ביראת שמיים, מפחדים שמה הם יענשו אם יש תאווה שהם לא השיגו אותה – ברגע שאדם נמצא במציאות הזאת הרי בפשטות הנשמה הא-לוקית כמעט ולא מאירה בו בכלל, כי אם היה לו הארה של הנשה הא-לוקית הוא לא היה רץ כ“כ אחרי התאוות. רצים אחרי התאוות כי באמת הנשמה הא-לוקית לא מאירה באדם, רבינו האר“י הקדוש כותב שאדם מקבל את הנשמה הא-לוקית בבר-מצווה לכן הוא גם מתחייב במצוות כי לפני זה א“א לחייב את הילד במצוות כי אין לו עדיין כוח רוחני להיות מחויב במצוות..

יום אחד הוא קם בבוקר ומקבל ניצוץ…

רבינו האר“י מסביר שמיום הבר מצווה אדם מקבל את הנשמה הא-לוקית והיום בדור שלנו יש חידוש גדול מאוד, הרבה-הרבה בר מצוות נעשו בגיל 20, 25, 30, 40 ויש אנשים בגיל 50 פתאום קיבלו את הנשמה הא-לוקית – למעשה עומק הדבר זה שגם היום אנחנו רואים את זה, זה לא מובן, אדם עשרים, שלושים וארבעים שנה חי בשיא התאוות של העולם הזה ורק זה היה נגד העיניים שלו, להשיג כמה שיותר שגעונות של העולם הזה ויום אחד הוא קם בבוקר וקיבל ניצוץ של תשובה, שבועיים אחרי זה אם הוא לא קם בנץ אז הוא עצוב, ברגע אחד זה מתחלף – זה קורה כל כך מהר מכיוון שהנשמה הא-לוקית לא היתה איתו לכן התשובה באופן יחסי שלו הרבה יותר קלה מכיוון שרושם החטא לא הגיע לכל הנשמה הא-לוקית, אחרת אם אדם היה
עושה את כל החטאים עם הנשמה הא-לוקית אז והוא רחום יכפר עוון, אי
אפשר היה לעשות תשובה על זה, זה היה תשובה מאוד-מאוד קשה, לכן רוב התשובה זה הבחינה של אסתר נלקחה לחדר משכבו של הערל, בלי הנשמה הא-לוקית

היא לא היתה שמה אז אין פה שום פגם

 אז כל החמש השנים הראשונות אסתר לא שייכת באמת בחדר משכבו של הערל, כל העניין היה שהנשמה הא-לוקית שלה בכלל לא היתה שמה, היא היתה שולחת שדה, איזה שדה? את השדה שלה בעצמה היא שלחה, את הגוף שלה עצמה היא שלחה אבל היא לא היתה שמה כי היא עצמה זה הנשמה הא-לוקית והיא לא היתה שמה לכן לא היה בזה שום פגם – בנקודה הזאת יש שאלה מאוד מעניינת ולמעשה זה דברי חז“ל, ראשונים ואחרונים שדנים בנקודה הזאת: אסתר ילדה לאחשוורוש בן, דריוש השני, זה כורש השני זה ארתחשסתא, הוא היה המלך של פרס אחרי אחשוורוש – למעשה מה הדין שלו? יהודי או לא יהודי? איך נסתכל עליו? אנחנו יודעים שאם האימא יהודייה אז הבן יהודי, לכאורה מצד זה צריך להגיד שמלך פרס אחרי אחשוורוש, ארתחשסתא היה יהודי, לפי זה באמת יש ראשונים ואחרונים שאומרים שהוא היה יהודי

אחשוורוש פחד מהיהודים

הגמרא אומרת שאחשוורוש היה שונא את היהודים יותר מהמן רק שהוא פחד מהיהודים, אז שואלים למה אחשוורוש שנא את היהודים כ“כ? המן הוא עמלקי אבל מה יש לאחשוורוש? באותה תקופה היו חוזים בכוכבים, היה בזה איזה נקודה של אמת, לא שזה היה האמת לאמיתה והם היו אומרים לכל מלך מי ימלוך אחריו, כשאחשוורוש עלה לשלטון הוא שאל את החוזים בכוכבים: מי ימלוך אחריי? הם אמרו לו: יהודי ימלוך אחריך. אז הוא אמר: איך יהודי ימלוך אחריי? מה ליהודי בפרס שימלוך אחריי? אז הוא פחד מהיהודים שיעשו מהפכה כנגדו לכן הוא כ“כ שנא את היהודים – ברגע שנודע לו שאסתר יהודייה, הוא ידע שעפ“י התורה הבן שלו מאסתר הוא יהודי, אז הוא הבין שבעצם מה שהחוזים בכוכבים אמרו לו זה הכוונה לבן של אסתר ולא למהפכה לכן מיד התבטלה כל השנאה שלו לעמ“י – יש כאלה שמתרצים את זה באופן כזה

לא יכול להיות שכזאת צדיקה תלד מגוי

באמת יש פה שאלה: האם הבן הזה יהודי או לא יהודי? כמו שאמרנו יש בזה מחלוקת של המפרשים יש כאלה אומרים שהבן שלו יהודי ויש כאלה שאומרים שהבן לא היה יהודי, זה לא יכול להיות שצדיקה כזאת ח“ו תלד בן מגוי, ובאמת בזוהר הקדוש כתוב שאסתר בוודאי לא ניתנה בידי אחשוורוש, חלילה להקב“ה לעשות כזה דבר לתת צדיקה כזאת לידי אחשוורוש – אם כך מי זה הבן הזה? מאיפה הוא נולד? אומר רבינו האר“י הקדוש בעץ חיים שהבן הזה היה הבן של השדה. השדה ילדה לאחשוורוש את הבן הזה כמו שאמרנו קודם שהנשמה הא-לוקית
של אסתר בכלל לא היתה שמה, זאת היתה השדה שלה שילדה את הבן של אחשוורוש

עפ“י האמת ארתחשסתא לא היה יהודי

אומר רבינו האר“י הקדוש מה הדין אם שדה של אישה יהודייה יולדת בן, מה הדין של הילד הזה? איך נתייחס אליו? אומר רבינו האר“י הקדוש וזה התשובה האמתית: מצד זה שהוא היה הבן של השדה של אסתר לכן היה בו קצת טוב, אמנם זה שדה אבל זה שדה של אסתר אז יש בה קצת טוב לכן הוא היה קצת טוב, אבל מצד שהוא נולד מהשדה אין לו דין של יהודי – כך אומר רבינו האר“י הקדוש, אז לפי האמת ארתחשסתא, דריוש השני לא היה יהודי אבל היה בו טוב אז התיר לבנות את בית המקדש השני, היה בו קצת טוב מצד זה שהוא נולד מהשדה של אסתר. שואל אחד המפרשים הגדולים של העץ חיים, ’הבית לחם יהודה‘ הרב יהודה פתייה: כל פעם שהשדה היתה חוזרת מאחשוורוש מה אסתר היתה עושה? היתה מתעברת בה בחזרה, לוקחת אותה למקווה כדי לטהר אותה ולנקות אותה והכל היה בסדר ,לא קרה שום דבר, ברגע שהשדה התעברה (שדה יכולה להתעבר מבני-אדם) מה עשתה אסתר? הרי היא צריכה להתחבר איתה, אומר הבית לחם יהודה שאסתר היתה תשעה חודשים פונדקאית של ארתחשסתא, יש לה רק דין של פונדקאית זה לא הבן שלה באמת – כך מסביר הרב יהודה פתייה, למעשה כל זה נכון עד אבל זמן הגזירה של המן

מרדכי שהוא ראש הסנהדרין גזר צום..

המן נתן לאחשוורוש את העצה להשמיד להרוג ולאבד כל יהודי בי“ג בניסן, זה יום אחד לפני ליל הסדר. ב“יד בניסן בשעה שאסתר שרפה בבוקר את החמץ אז מרדכי שלח להודיע לה על העניין של המן, בהתחלה היא התנגדה אבל אח“כ היא אמרה: וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים לילה ויום גם אני ונערתי אצום כן ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת. בי“ד בניסן מרדכי שהיה ראש הסנהדרין בשושן גזר את הגזירה שלושה ימים של צום, שימו לב מה קרה פה ז“א שלא עושים את ליל הסדר באותה שנה. באמת בשושן 18,500 איש לא עשו את ליל הסדר באותה שנה, בט“ו בניסן אסתר הלכה לאחשוורוש וביקשה ממנו את הבקשה לבוא למשתה

היארצייט של המן בט“ז ניסן

באותו יום המן ואחשוורוש באו למשתה זה היה ט“ו בניסן שזה יום טוב ראשון של פסח ולמחרת היום השני של המשתה בט“ז בניסן תלו את המן, מי שנוהג לחגוג את היארצייט של המן שידע שזה לא בפורים, היארצייט של המן זה בט“ז בניסן. את המן שאכלו במדבר עמ“י הפסיקו לאכול בט“ז בניסן, אז דורשים את זה שמשם נזכור את היום שבו תלו את המן, זה היה ביום הראשון של ספירת העומק והיום הראשון של פסח. בשיחה בין מרדכי לאסתר בי“ד בניסן בבוקר אסתר שמעה על הגזירה ומרדכי אמרה לה ללכת אל המלך, אסתר אמרה לו: כל עבדי המלך ועם מדינות המלך יודעים אשר כל איש ואשה אשר יבוא אל המלך אל החצר הפנימית אשר לא יקרא אחת דתו להמית…ואני לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלושים יום. מרדכי אומר לה: את ובית אביך תאבדו ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות. כששמעה זאת אסתר אמרה לו:

אתה שולח אותי לאחשוורוש לא באונס

’ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת וכאשר אבדתי אבדתי‘ – הגמרא במסכת מגילה אומרת מה הכוונה כאשר אבדתי אבדתי, רש“י וכמעט כל הראשונים מפרשים את זהב ככה שאסתר אמרה למרדכי: אתה שולח אותי לאחשוורוש ואתה אמרת לי שעכשיו בפעם הזאת אני לא שולחת שדה אלא אני בעצמי הולכת לאחשוורוש ואם אחשוורוש ירצה אותי אני צריכה להתרצות לפניו – על זה היא התמרמרה ואמרה כאשר אבדתי אבדתי, רש“י אומר: ’כאשר אבדתי מבית אבא אובד ממך שמעכשיו שאני ברצון נבעלת לגוי אני אסורה לך‘. כי אתה בעלי ואתה שולח אותי לאחשוורוש ברצון ולא באונס, פעם ראשונה שמרדכי אומר לה תלכי לאחשוורוש בלי שהוא יקרא לך

באמת זה שאלה הלכתית מאוד גדולה

מרדכי אומר לאסתר: את הולכת מיוזמתך ואם הוא ירצה אותך את תהיי איתו ולא שדה, את לא שולחת שדה – שואלים המפרשים למה לא? מכיוון שפה צריך להיות קירוב הלבבות כדי לרצות ולפייס את אחשוורוש שיבטל את הגזירה מעל עמ“י להשמיד להרוג ולאבד – שדה לא תעשה את העבודה הזאת בשבילנו, את צריכה לעשות בעצמך את העבודה הזאת בשביל עמ“י, לכן אם אחשוורוש ירצה אותך את צריכה להיות איתו ולא לשלוח שדה וזה פעם ראשונה שקורה מצב כזה, לכן אסתר אומרת למרדכי כאשר אבדתי אבדתי, עכשיו אני אובדת ממך – באמת יש פה שאלה הלכתית מאוד גדולה, הרבה פוסקים דנו בנושא הזה כי לכאורה למה זה נקרא שאסתר לא אנוסה פה, אסתר הלכה מרצונה? עד עכשיו כל פעם שאחשוורוש רוצה להיות איתה, מי קורא לה? אחשוורוש אז היא אנוסה ללכת אז היא שלחה את השדה אבל עכשיו מי אומר לה ללכת לאחשוורוש? מרדכי שולח אותה

האם זה נקרא אונס או לא נקרא אונס?

אסתר לא הולכת מצד עצמה. נדייק שזה מרדכי שולח אותה וזה פעם ראשונה שהוא אומר לה ללכת בעצמה ולא לשלוח שדה, מה זה לא אונס? אלא עד עכשיו זה היה אונס מאחשוורוש עכשיו זה אונס ממרדכי, למעשה יש פה אלה הלכתית מאוד מעניינת: האם זה נקרא אונס או לא נקרא אונס? כי באמת היא כן אנוסה אבל היא לא אנוסה על המעשה עצמו אלא היא אנוסה נסיבתית להיות במקום הזה כי מרדכי כפה עליה ללכת – אחד הפוסקים הגדולים, מהר“י קולון כותב בספר שלו ואומר שממעשה אסתר נלמד שיש דבר כזה אונס נסיבתי, זה אונס צדדי שגרם לאישה להיות עם מישהו אחר ומכאן אנחנו לא לומדים שזה לא נקרא אונס, כך המהר“י קולון פוסק להלכה. אונס נסיבתי זה שבאמת האישה היתה אנוסה בדבר
אבל הכפייה לא היתה על עצם המעשה – משהו אחר הביא אותה להיות במקום הזה

כבר 24 שעות בתפילות ובהתבודדויות

אם אנחנו נסתכל על עניין אסתר עצמה, בוודאי ובוודאי שהיא היתה אנוסה, היא בצער עצום שמרדכי שולח אותה לכזה מצב – מרדכי שולח אותה למצב הזה כי הוא אומר זה פיקוח של כלל ישראל, את חייבת לעשות הכל כדי לבטל את הגזירה הזאת, מה עשתה אסתר? אמרה למרדכי ’וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים לילה ויום…ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות‘ – היום השלישי היה בט“ו בניסן בבוקר, היום הראשון של פסח – ’ותעמד בחצר בית המלך הפנימית נכח בית המלך‘ – אסתר הולכת לעשות עכשיו את השליחות של מרדכי – היא לבשה מלכות, מלכות זה שכינה. היא כבר 24 שעות בתפילות, בהתבודדויות ובתענית שהשם יציל אותה ואת כל עמ“י מכל המהלך הזה. כשאסתר הלכה לאחשוורוש מה היא ראתה? ’והמלך יושב על כסא מלכותו בבית המלכות נכח פתח הבית: ויהי כראות המלך את אסתר המלכה עמדת בחצר נשאה חן בעיניו ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב אשר בידו ותקרב אסתר ותגע בראש השרביט: ויאמר לה המלך מה לך אסתר המלכה ומה בקשתך עד חצי המלכות וינתן לך‘ – הגמרא והזוהר אומרים שכשאסתר נכנסה לארמון של אחשוורוש זה היה בלי רשות, היא נכנסה מיוזמתה בלי רשות, אחשוורוש באמת רצה להרוג אותה מיד אבל בא מלך והפך לו את הלב..

במקום כ“כ טמא השכינה הסתלקה..!

לאן אסתר נכנסה בעצם? הגמרא, המדרש והזוהר אומרים שזה נקרא בית הצלמים של אחשוורוש, הם ידעו הרבה מאוד דברים עמוקים בע“ז, בכישופים ובטומאות נוראיות, ברגע שהיא נכנסה היא למעשה נכנסה למהלך של עומק-עומק הטומאה. היה שביל והיו כישופים וע“ז משני הצדדים, כל פסיעה זה להכנס יותר בעומק הטומאה, זה לעומת זה עשה א-לקים ואנחנו מוצאים את הדבר הזה בקדושה בבית המקדש, ככל שמתקרבים יותר לקודש הקודשים נכנסים לקדושה יותר גבוהה עד שיש מקום שכבר אי אפשר להכנס, אותו דבר זה בקליפה רק שזה הפוך. מכיוון שהיא נכנסה למקום כ“כ טמא מה קרה לאסתר? השכינה עזבה אותה, הארת הקדושה שהיתה עליה הסתלקה ממנה, מה עשתה אסתר? התחילה לצעוק א-לי
א-לי למה עזבתני? ואז הכל התהפך ואחשוורוש הושיט לאסתר את שרביט הזהב..

אסתר נמצאת במדרגת הכהן הגדול

אם נתבונן בסיפור הזה עפ“י הפשט אסתר נכנסה למקום הצלמים שזה המקום הכי טמא בעולם והיא פעלה רחמים גדולים, אבל יש לנו כלל ויסוד שכתוב בזוהר ובמדרש רבה אסתר, חז“ל מלמדים אותנו שכל מקום שכתוב במגילה המלך ולא כתוב אחשוורוש זה הולך על הקב“ה עצמו אז לפי מה שחז“ל מלמדים אותנו שאם כתוב רק המלך צריך לדרוש את זה על הקב“ה אז איך אנחנו צריכים לקרוא את זה? ותעמד בחצר בית הקב“ה הפנימית, במפרשים כתוב שזה קודש הקודשים, עכשיו אסתר נמצאת במדרגת הכהן הגדול ביום הכיפורים והקב“ה הושיט לה את שרביט הזהב, אז זה לא מובן – מצד הדרש שחז“ל מלמדים אותנו ללמוד את הדרש בצורה כזאת אז איפה אסתר היתה? במקום הכי קדוש בעולם ועכשיו הקב“ה מתייחס אליה ומושיט לה את שרביט הזהב שזה המתקת כל הדינים וכל הגזירות מעל עמ“י, ז“א שאסתר עכשיו נמצא בקדושה מאוד-מאוד גבוהה, מצד שני אין מקרא יודי מידי פשוטו, בפועל היא היתה במקום הכי טמא בעולם אז איך זה מסתדר
ביחד הפשט והדרש? מצד הפשט היא במקום הכי טמא בעולם מצד הדרש היא במקום הכי קדוש בעולם – אין פה אפילו ממוצע זה שתי דברים הכי סותרים בעולם.

הגעת למקום לא טוב וזה מצער אותך?

יש פה נקודה מאוד עמוקה, באמת בעולם העשייה היא היתה במקום הצלמים שזה המקום הכי טמא בעולם, אבל כשהיא היתה שם היא הרגישה את הצער הכי גדול בעולם: מה לי נשמה יהודייה וקדושה להיות בכזה מקום טמא, למה אני צריכה להיות במקום הזה ואז היא צעקה את הצעקה א-לי א-לי למה עזבתני, אומר רבינו האר“י שהיא צעקה פעמיים א-לי א-לי כי היא ראתה שהיא במקום כ“כ נורא מצד הטומאה שחסדים ורחמים רגילים לא יעזרו לה, היא צריכה את החסדים ואת הרחמים האין-סופיים של הקב“ה שיעזור לה במקום שבו היא נמצא, כשיהודי נמצא במקום כזה ומרגיש את הצער שהוא צריך להיות במקום הזה, אין צער יותר גדול מזה. הצער האמיתי של יהודי זה העוונות והתאוות של העולם הזה – זה הצער האמיתי של נשמות ישראל, אם אדם יהודי משמיים מגיע לאיזה מקום לא-טוב וזה מצער אותו מאוד-מאוד עד כדי כך שהוא צועק להקב“ה,  אין דבר שמעורר רחמים על עם ישראל יותר מהבחינה הזאת.