פרשת קרח ותורה ל‘-’מישרא דסכינא‘

בתורה ל‘ בליקוטי מוהר“ן רבינו אומר מושג שנקרא שערות זה בחינת צמצומים, לא דיברנו עדיין על הנושא הזה, היום נעצור קצת את תורה ל‘ בליקוטי-מוהר“ן ונעסוק בפרשת קרח שמבחינת עומק הסיפור, זה אחד הסיפורים העמוקים בתורה כל הסיפור של מחלוקת קרח על משה ואהרן. מתוך זה בהמשך אנחנו נראה מה זה העניין שרבינו אמר ששערות זה בחינת צמצומים כי זה קשור קצת לעניין של
קרח. הפרשה מתחילה כך:  ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן: ויקמו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים נשיאי עדה קראי מועד אנשי שם..

קרח גם היה מנושאי-הארון

המדרש אומר שהמאתיים וחמישים נשיאי העדה היו ראשי סנהדראות, ז“א שהם היו מהחכמים הגדולים ביותר בעמ“י וחז“ל אומרים שהיו בין המאתיים וחמישים חכמים, נשיאי שבטים שהם היו אנשים מאוד-מאוד גבוהים מבחינה רוחנית. אנחנו רואים שמחלוקת קרח זה לא דבר פשוט אם הוא הצליח לשכנע כל-כך הרבה אנשים בטענה שלו. דבר נוסף, מי היה בכלל קרח? ללוי היו שלשה בנים, קהת גרשון ומררי. המשפחה החשובה ביותר ממשפחת לוי היתה משפחת קהת, גם משה ואהרן הם הבנים של עמרם הבן של קהת. הלווים היו נושאים את המשכן בזמן הנסיעות במדבר ובתורה כתוב שהיו דרגות בחשיבות נישאת הכלים של המשכן. החשיבות הגדולה ביותר היתה למי שנשא את כלי המשכן, ז“א את הארון, את המנורה, את שולחן לחם הפנים, את מזבח הזהב, את המזבח וכו‘. משפחת קהת נשאו
את הכלים הפנימיים של המשכן ומתוך הכלים הפנימיים
מה היה חשוב ביותר? בוודאי שזה הארון שהיה
בקודש הקודשים. כתוב שכל מי שהיה נושא את הארון
היה בעל רוח- הקודש. קרח בעצמו היה מנושאי הארון,
ז“א שרק מצד זה שהוא היה מנושאי-הארון הוא כבר היה בעצמו בעל רוח הקודש..

לא היה לקרח תאוות ומידות לא-טובות

דבר נוסף, מובא הרבה בספרים שכידוע הלווים לא היו בחטא העגל וכל העניין של המיתה, המידות הלא טובות והתאוות חזרו לעמ“י לאחר חטא העגל, כי חז“ל אומרים שארבעים יום ממתן תורה ועד חטא העגל חרוט על הלוחות חירות ממלאך-המוות, ז“א שעמ“י היו במדרגה של אדם הראשון לפני החטא, מכיוון ששבט לוי לא השתתף בחטא העגל, לכן הפגם חזר אצלם מעט מאוד, ז“א שהם היו גם מאוד-מאוד מתוקנים מצד המידות והתאוות, לכן הם נבחרו להיות השבט הנבחר, הכהנים והלווים, לא רק זה שקרח היה משבט לוי אז לא היה לו תאוות ולא מידות לא-טובות, זה שהוא היה מנושאי הארון הוא היה בעל רוח הקודש, ועוד מוסיף הזוהר הקדוש..

’קרח הוא טהור….‘

אומר הזוהר הקדוש בפרשת תזריע על הפסוק: קרח (קירח) הוא, טהור הוא. אומר הזוהר הקדוש:
קרח (בן יצהר) הוא, טהור הוא. אומר הזוהר הקדוש שהרמז והדרש של הפסוק זה שאין לך גדול יותר מכל שבט לוי כקרח, קרח היה הגדול בנביאים משבט לוי מלבד הכהנים שזה אהרן ובניו ומשה שהם הנבחרים של שבט לוי. מלבדם קרה היה הגדול בנביאים. אנחנו רואים שקרח היה בעצם אדם גדול מאוד בעל רוח הקודש

יציאת מצרים וקריעת ים סוף

-קרח היה מתוקן במידות ובתאוות שלו והוא היה מנושאי הארון ובעל רוח הקודש ורש“י אומר שהוא ראה שושלת גדולה יוצאת ממנו. את מי הוא ראה? ששמואל הנביא עתיד לצאת ממנו – אז מה ראה קרח לבוא ולחלוק על משה רבינו? כל המחלוקת של קרח היתה בשנה השנייה שעמ“י יצאו ממצרים. ז“א ששנה לפני זה עמ“י קיבלו את התורה. אחרי  שעמ“י  ראו את מתן תורה וראו שמשה רבינו עולה להר סיני לקבל את התורה, ונזכור שלפני עמ“י ראו את קריעת ים-סוף ואת יציאת מצרים – כל עמ“י ראו שזה בזכות משה רבינו. אחרי כל זה, שנה אחרי ממתן תורה, אחרי שעמ“י אמרו למשה רבינו“ דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו א-לקים פן נמות. כל עמ“י אמרו למשה רבינו: אתה תדבר את דבר השם, אנחנו לא יכולים לקבל את דבר השם. אחרי כל זה איך יכול להיות שקרח הצליח להטעות מאתיים חמישים ראשי-סנהדראות ואת רוב עמ“י? לכאורה זה דבר מאוד תמוה. דבר נוסף, אומר המדרש שקרח התחיל את המחלוקת שלו בקושיות. קרח בא למשה רבבינו עם טלית שכולה תכלת  ושאל: הציצית הזאת חייבת בפתיל תכלת? אמר לו משה רבינו: כן. אמר לו קרח: איך זה יכול להיות? הרי אם טלית לבנה, חוט אחד של תכלת פוטר את הטלית ממצוות תכלת, אז טלית שכולה תכלת לא תפטור את עצמה?

הצליח לפתות ולהסיט כ“כ הרבה אנשים

קושייה שנייה ששאל קרח: בית מלא בספרי-תורה חייב במזוזה? אמר לו משה רבינו: כן. אמר לו קרח: איך זה יכול להיות? אם פרשייה אחת (מזוזה) פוטרת את כל הבית, אז בית מלא בספרי תורה לא פוטר? עם שתי הקושיות האלה הלך קרח והסיט את עמ“י לחלוק על משה רבינו. זה כמעט מוזר, זה באמת לא מובן מה קרח רצה. שמעתי פעם מאחד מגדולי ישראל שאמר שהמטרה של קושיות כאלה בתורה זה לעורר אותנו להבין ולהתבונן שיש פה דברים עמוקים ופנימיים, שאין הדברים כפשוטם, זה העניין של קושיות, להבין שהדברים עמוקים וצריך להתבונן בעצם מה היתה הטענה של קרח ולמה הוא הצליח לפתות ולהסיט כל-כך הרבה אנשים מעמ“י.

בגד עם ארבע כנפות חייב במצוות ציצית

קרח באמת היה אדם גדול מאוד ואדם קדוש מאוד והוא טען שמגיע לו כהונה. אומר רבינו האר“י הקדוש בספר שנקרא ’שער הפסוקים‘ שזה פירוש על התנ“ך, על הפסוק בתהלים ’צדיק כתמר יפרח‘ סופי תיבות קרח. אומר רבינו האר“י הקדוש שסוד כוונת הפסוק זה שבתחיית המתים קרח יהיה כהן גדול. ז“א שהיתה לקרח איזה נקודה אמיתית בטענה שלו. הוא ביקש את הכוונה הגדולה כי הוא רצה להיות כהן גדול. מזה שאנחנו רואים שקרח עתיד להיות כהן גדול אנחנו למדים שזה לא היה איזה דמיון מוחלט אלא זה היה בחינה שהוא דחק את השעה, עוד לא הגיע הזמן שאתה תהיה הכהן גדול, אבל עדיין מה זה הקושיות שקרח שואל על העניין של הטלית ועל העניין של המזוזה, לכאורה הקושיות האלה זה קושיות של הבל. הרי מה הקשר בין הצבע של הטלית לעניין של התכלת? הרי מצוות התכלת זה בציציות, הטלית זה בבגד. בגד עם ארבע כנפות חייב בציציות שאחת מהן צריכה להיות תכלת..

גם מי שרואה דברים רוחניים יכול לטעות

מה קשור הצבע של הטלית לצבע של הציצית? זה 2 דברים נפרדים. טלית זה בגד שחייב בציציות שאחת מהן צריכה להיות תכלת. זה שהבגד בצבע צהוב, כתום, כחול, זה לא משנה, זה דבר נפרד. אותו דבר זה גם העניין של מזוזה, יש מצווה לכתוב את פרשת שמע על קלף ולשים את זה בפתח של הבית. מה זה קשור אם יש בבית ספרי תורה? ואם גר בבית הכהן הגדול אז הוא יפטור את הבית ממצוות מזוזה? זה 2 דברים נפרדים. לכן גם בפשט הקושיות של קרח בכלל לא מובנות. אומר רבי צדוק הכהן מלובלין בספר שנקרא ’פרי צדיק‘ בפרוש על פרשת קרח יסוד מאוד עמוק. קרח היה באמת אדם גדול מאוד וקדוש והוא ראה דברים רוחניים מאוד-מאוד גבוהים, אבל אומר רבי נתן בליקוטי הלכות שגם מי שרואה דברים רוחניים גבוהים מאוד, הוא עדיין יכול לטעות והוא צריך להיזהר בזה.

כל אחד ואחד יטייל עם השם

מה היתה הטעות של קרח? הוא בא ואומר למשה רבינו ’רב לכם כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם השם, ומדוע תתנשאו על קהל השם‘ מה התכוון להגיד קרח? אומר רבי צדוק הכהן שקרח טען טענה אמיתית רק שהטעות שלו היתה שעוד לא הגיע הזמן לטענה הזאת. קרח אמר: לעתיד לבוא כשתהיה גאולה וכשהעולם יגיע לתיקון שלו, כל יהודי יהיה מחובר עם הקב“ה. כל יהודי יקבל את האור ואת השפע הא-לוקי מהקב“ה. קרח אמר: לעתיד לבוא כולנו נהיה נביאים וכולנו נקבל את דבר השם, ולא רק זה אלא הקב“ה מבטיח לכל אחד מאתנו, לעתיד לבוא אתם תטיילו איתי בגן-עדן ולא תיראו מפניי, עד כדי כך תהיה המדרגה של עמ“י לעתיד לבוא. קרח ראה ברוח קדשו שהגיע כבר זמן הגאולה ותיקון העולם..

להאיר את המקיפים העליונים לעולם…!

קרח טען כנגד משה רבינו: אתה מונע מתיקון העולם לחול ולפעול. אתה מונע מאור הגאולה לרדת לעולם – זאת היתה הטענה שלו בטלית שכולה תכלה ובבית שכולו מלא ספרי תורה. כתוב בכתבי רבינו האר“י הקדוש שהטלית זה נקרא סוד המקיפים, זה אור א-לוקי שעדיין לא יד להאיר בעולם, מה מאיר ממנו? רק חוט אחד, הכוונה ניצוצות ממנו יורדות שזה סוד הציצית וזה באמת סודם של הדברים. הטלית עצמה זה סוד המקיפים והציציות זה האור שיכול לרדת עכשיו לעולם. אמר לו קרח למשה רבינו: למה צריך להיות פתיל אחד של תכלת? כדי להאיר את המקיפים העליונים עכשיו לעולם. כשהוא הביא לו טלית שכולה תכלת הוא התכוון להגיד לו: אנחנו
כבר נמצאים בעולם התכלית (תכלת זה מלשון תכלית) ובעולם התיקון, עכשיו כל הטלית כבר כולה תכלת, הכוונה שהמקיפים כבר מאירים, למה אתה עדיין מחזיק במצוות ציצית שצריך רק חוט אחד? צריך לצבוע את כל הטלית בתכלת כי הגיע הזמן

כולנו כבר קדושים וטהורים ומלאים בתורה

מסביר רבי צדוק הכהן מלובלין את הטענה השנייה. למה יש מזוזה בפתח הבית? לשמור את הבית ממזיקים. יש כזה דבר שנקרא מזיקים, רוחות, יצה“ר שמסתובב בעולם וכדי שהוא לא יכנס לבית יהודי אז שמים מזוזה בפתח. באמת המזוזות שומרות על הבית היהודי. מה אמר לו קרח? בית מלא ספרים, הכוונה ’מלאה הארץ דעה, כים לים מכסים‘. כולנו כבר קדושים וטהורים ומלאים בתורה, לא צריך כבר את מצוות המזוזה. הוא אמר לו: משה אם אתה לא מונע את זה, אור הגאולה יורד לעולם. ככה טען קרח כנגד משה רבינו. קרח נענש עד היום, לעתיד לבוא כתוב ’צדיק כתמר יפרח‘ סופי תיבות קרח שעתיד לעלות מאיפה שהוא נמצא ולהיות כהן גדול, אבל עכשיו הוא נענש על מה שהוא עשה, אבל אמרנו שסיבה אחת שקרח לא אמר שטות גמורה, אלא הוא אמר את זה לא בזמן. הוא ראה את האמת של לעתיד לבוא. מאיפה קרח חשד במשה רבינו שהוא מונע את אור הגאולה והתיקון לרדת לעולם?

המלאכים יכולים להטעות צדיקים גדולים

אומר רבי נתן בליקוטי הלכות יסוד מאוד עמוק עפ“י תורה ע“ב של רבינו. היצה“ר של צדיקים זה מלאך קדוש וצריך לדעת שגם אדם שהוא במדרגה רוחנית מאוד-מאוד גבוהה אפילו הצדיקים הכי גדולים בעולם, יש להם יצה“ר של מלאך קדוש וזה מחשבות של טעות, המלאכים יכולים להטעות את האדם. המלאכים נקראים השכליים הנפרדים, הם נושאי ההשגות והאור הרוחני לאדם והמלאכים יכולים להטעות את הצדיקים הכי גדולים בטעויות. אומר רבי נתן שהמלאכים טענו לפני קרח (זה במחשבות של האדם) מה שאתה רואה זה אמת, ואתה רואה שמשה רבינו טועה, זה אמת, משה רבינו טועה. אתה בעל רוח הקודש ואתה נקי לגמרי ומצד הנקיות שלך, אם אתה משיג במחשבה שלך שמשה רבינו טועה אז אם כך אתה לא טועה, משה רבינו טועה וצריך לחלוק עליו. אומר ר‘ נתן שזה הבחינה של המלאך הקדוש שיכול להטעות את הצדיקים בטעויות כאלה דקות שאפילו הצדיק הכי גדול יכול להפוך אמת לשקר ושקר לאמת שזה היצר-הרע שלו..

לדעת שתמיד אפשר לטעות

באמת פה מתעוררת שאלה גדולה: אם לאנשים כאלה גדולים כמו קרח יש כזה יצה“ר שהוא מלאך קדוש שיכול להטעות אותם בכאלה טעויות. רבי נתן כותב שהטענה היתה שאתה בוודאי לא טועה. אז פה מתעוררת השאלה: איך הצדיק יכול לדעת אם הוא טועה או לא? אם זה מלאך קדוש, שמטעה אותו במחשבות של קדושה, אז איך הצדיק יכול לדעת? אומר רבי צדוק הכהן ורבי נתן שניהם אומרים שבאמת אדם צריך לדעת תמיד שהוא יכול לטעות ואז להרגיש יראה ופחד כלפי השגות רוחניות שהוא מקבל, שמא הם לא מצד האמת, ואם הצדיק מפחד מההשגות האלה, משמיים ישמרו אותו שהוא לא יטעה, ז“א שפה מבחן הניסיון של הצדיק זה במקום אחר. אם הוא בוטח בעצמו יתר על המידה או לא.

פה קרח בעצם גילה את הנקודה והפגם

אם הצדיק כבר בטוח בעצמו יתר על המידה כי הוא כבר אדם גדול זה כבר גאווה לכן הוא נכשל – זה עומק הדבר וזה העניין של קרח שמה שהוא בעצמו נכשל, הוא טען את זה כלפי משה רבינו. הוא אמר למשה רבינו למה תתנשאו? אתם רוצים שררה. במילים אחרות: אתם בעלי גאווה, כל השלטון שלכם זה גאווה, ואני מההשגות
שלי יודע שאתם יכולים להביא את הגאולה ואת התיקון של העולם ואתם מונעים את זה בגלל המלוכה שלכם. פה קרח בעצם גילה את הנקודה ואת הפגם שלו בעצמו. אחרי כל מה שקרח ראה, אם הוא היה הולך לעשות התבודדות ואומר להקב“ה: אבא, אני רואה השגות נוראיות, אני רואה שאני צריך לחלוק על משה רבינו, אולי אני טועה? תציל אותי. אם הוא היה אומר את זה פעם אחת הוא לא היה נכשל בדבר הזה.

שהביטחון לא יבוא מנק‘ של גאווה פנימית

הנקודה הזאת זה גם אותנו מלמדת שאפילו אם אנחנו רואים דברים שנראים לנו שהם הכי בטוחים בעולם, תמיד, יש איזה ספק? תתפלל ותבקש מהשם: הורני השם דרכך ואהלך באמיתך. אף-פעם לא להיות בטוחים בעצמנו יתר על המידה, מדוע? כי אם אדם בטוח בעצמו יתר על המידה והוא אומר אני בוודאי צודק בדבר הזה, אז הוא בוודאי טועה בדבר. יש ביטחון עצמי שבא מצד הקדושה וזה נקרא עזות דקדושה שזה עזות חיובית אבל האדם צריך מאוד להיזהר שהביטחון הזה לא יבוא מצד
נקודה של גאווה פנימית, כי כל גאווה פנימית גורמת לטעות וזה היה השורש של קרח.

רגע, אני לפניו, מה הולך פה? פרוטקציות?

עוד נקודה מאוד עמוקה יש בדבר הזה של יצהר. לקהת היו ארבעה בנים, עמרם, יצהר, חברון ועזיאל. קרח אמר: המשפחה שלנו קיבלה את התפקידים הכי חשובים בעמ“י, נבחרנו ע“י הקב“ה. לוי הוליד קהת, קהת הוליד את עמרם (זה הבכורים) לכן משה ואהרן הם הנבחרים של עמ“י. לאחר מכן בסדר הדורות בא יצהר חברון ועזיאל. בא משה רבינו וממנה את נשיא שבט לוי האחראי על כל הלווים, את אלצפן בן עזיאל – הבן של הבן הרביעי, ז“א שהוא יותר צעיר מקרח. קרח אמר: רגע אני לפניו, מה הולך פה? למה בחרת באצלפן ולא בי? הרי בסדר הדורות אני קודם. אתה ואהרן זה בסדר כי עמרם הוא הבכור, אבל מי בא אחרי זה? יצהר. למה לא בחרת בי ודילגת עליי והלכת לאלצפן בן עזיאל? קרח הבין מזה שאם משה רבינו לא בחר בי להיות נשיא שבט לוי ואחראי על כל הלווים, אז אם כך כל מה שמשה רבינו עושה זה לא
מדבר-השם זה פרוטקציה. יש לו איזה קשר עם אלצפן, אולי הוא שילם לו כסף, אולי או מחבב אותו, לכן הוא שם אותו לנשיא – זאת היתה הטענה של קרח – אומר הזוהר הקדוש: ובאמת למה משה רבינו לא בחר את קרח שיהיה נשיא שבט לוי? דבר ראשון כמובן שמשה רבינו עשה את זה עפ“י דבר-השם. משה רבינו לא קובע את התפקידים, גם את התפקיד שלו הוא לא בחר, נהפוך הוא, משה רבינו אמר להקב“ה: כל אדם אחר בעולם שתשלח, יותר טוב ממני

מדוע הקב“ה דילג על קרח?

משה רבינו לא קבע שום דבר מדעתו, הוא רק מגלה מה הקב“ה אומר לו לעשות. אם כך מתעוררת שאלה, מדוע הקב“ה באמת דילג על קרה והלך אל הצעיר אלצפן בן עזיאל ואותו הוא מינה אחראי על כל הלווים? אדרבה למדנו  מהזוהר הקדוש שאין לך גדול בלווים כקרח, אז תבחר בו להיות אחראי על הלווים. אומר הזוהר הקדוש דבר נורא מאוד וזה גם לימוד עצום. באמת קרח היה גדול בלווים, באמת הוא גם היה יותר גדול מאלצפן בן עזיאל, אבל
לקרח היתה עבודה יותר רוחנית ויותר פנימית שלא היה שייך לו להיות אחראי על הלווים

לפעמים בעין שלנו נראה שהשני מצליח

האחראי על הלווים צריך לדאוג מי יסחוב את זה ומי יקח את זה ואיפה כל אחד
ישים את האהל שלו, זה עבודה של הנהגה חיצונית. העבודה של קרח היתה
יותר גבוהה מההנהגה החיצונית, היתה לו עבודה להמתיק דינים ברוחניות במקום כ“כ גבוה, שאילו הוא היה מקבל תפקיד חיצוני זה רק היה מפריע לו לעשות
את העבודה הפנימית שלו, זה היה עומק הטעם שקרח באמת אלא היה אחראי על
כל עבודת הלווים אלא אלצפן בו עזיאל. אומר רבי נתן בליקוטי הלכות שמכאן
נלמד יסוד מאוד גדול: לפעמים אדם מקנא בשני, תראה הוא קיבל כזה תפקיד,
הוא מצליח, העסק שלו מצליח, בנתיים שום דבר לא הולך לי. אז מתעוררת מידת הקנאה. אומר רבי נתן שלפעמים מידת הקנאה נובעת שלאדם באמת יש עבודה יותר רוחנית ויותר פנימית מאשר למישהו ולכן השני יצליח יותר בחיצוניות מה שהעין שלנו רואה, אבל אתה לא מצליח בזה כי זה לא שייך לך, העבודה שלך יותר גבוהה..

הוא גמר 15 מסכתות ואני בדף השלישי

אומר הזוהר הקדוש שהעבודה של קרח היתה להמתיק את השערות של זעיר-אנפין שאין לך עבודה אצל הלווים יותר גבוהה. אילו קרח מקבל עבודה של הנהגה חיצונית זה בעצם יגרום לו לבטל וימנע ממנו חלקית את העבודה הפנימית של להמתיק את השערות של הזעיר-אנפין שזה עבודה רוחנית מאוד גבוהה. לכן הקנאה נובעת מזה שאדם מסתכל החוצה ולא מסתכל פנימה, כי ברגע שאדם מתסכל פנימה, הכוונה מה התפקיד שלי בעולם, כמובן שצריך הרבה תפילה וצדיקים שידריכו אותנו בנקודה הזאת אבל באופן כללי צריך לדעת שהעבודה שלנו זה להסתכל פנימה ולא החוצה. אדם שמסתכל החוצה הוא מקנא, הוא רואה שהדשא של השכן ירוק יותר, אני והוא התחלנו ללמוד בישיבה ביחד, הוא כבר גמר 15 מסכתות ואני בדף השלישי של המסכת הראשונה ואני בקושי מבין אותה, מעורר קנאה – גם זה נקרא חיצוני. כשאדם מסתכל על השני שמצליח יותר בעולם הזה ומרוויח יותר בעולם הזה, יש
לו משרד והוא יותר מקובל – בוודאי שכל זה קנאה של שטות, לפעמים יש
לאדם עבודה רוחנית מאוד גבוהה והעבודה הזאת דורשת שלא יגבילו אותו
בעבודות חיצוניות, לכן הוא לא יצליח בעבודות החיצוניות כדי להשאיר
אותו לעבודות הרוחניות שהוא צריך לעשות, ואפילו יש את זה בתוך התורה עצמה..

זה ’צפת של מלאכים‘ ולא של בני אדם…

-לפעמים יש את זה בתוך התורה עצמה, לפעמים יש אדם שמקנא במישהו אחר שמצליח בתורה יותר ממנו והוא לא יודע למה הוא לא מצליח ממנו, בגלל שהעבודה של לא מוצלח היא יותר גבוהה ויותר רוחנית מהעבודה של המוצלח זה ממש כמו הבחינה שכתוב בגמרא עולם הפוך ראיתי. דוגמא לדבר: היה סיפור ידוע על גדול תלמידי רבינו האר“י הקדוש, רבינו חיים ויטאל, כידוע הוא היה כתב יומן חיים שיצא בכמה מהדורות. יש שם הרבה דברי תורה, מוסר והתחזקות ביומן הזה. לפני שרבינו חיים ויטאל התקרב לרבינו האר“י הקדוש הוא היה חי בצפת והוא היה התלמיד של הרמ“ק ושל הבעל ראשית חכמה. צפת של אותו הדור בהגדרה הכי קצרה זה ’צפת של מלאכים‘ ולא של בני אדם..

הרדב“ז ורבי בצלאל אשכנזי

בצפת חי אז: רבי יוסף קארו, הרדב“ז, רבי בצלאל אשכנזי, השל“ה הקדוש, בעל השיטה המקובצת, הרמ“ק ועוד. כל גדולי העולם חיו בצפת ורבינו חיים ויטאל כותב שהיה לו תסכול גדול מאוד שלא היתה לא נטייה ללמוד את הגמרא בעיון. זה לא שהוא לא היה יכול ללמוד, הוא היה בעל כישרון עצום, אבל לא היה לו את הנטייה. זה היה דור של גילוי תורה עצום בצפת באותו הדור, ורבינו חיים ויטאל כותב שהיה לו חלישות הדעת שלא היה לו את הנטייה ללמוד את הגמרא בעיון ועומק

בסוף הם ביקשו ממנו שיהיה הרב שלהם

רבינו חיים ויטאל היה ת“ח עצום מאוד אבל הוא הבין שלפי גדולי התורה הוא לא בבחינה שלהם וזה תסכל אותו עד שהוא פגש את רבינו האר“י הקדוש שגילה לו: אתה יודע למה אין לך את הנטייה הזאת ללמוד את הגמרא בעיון? כי את החלק הזה של הלימוד כבר תיקנת, עכשיו באת לתקן את הקבלה וכל אותם גדולי ישראל שהוא קינה בהם, הם ביקשו מרבינו חיים ויטאל להיות הרב שלהם שילמד אותם קבלה, ז“א שכל הקנאה היתה בעצם מצד חיצוניות ופנימיות. עד שרבינו האר“י הקדוש בא וגילה לו: לא לזה באת, כי לפני 2 גלגולים אתה היית ’המגיד משנה‘, המפרש הידוע על הרמב“ם. את כל לימוד העיון של שורש נשמתך כבר תיקנת, עכשיו באת לתקן את הקבלה ואת הפנימיות של התורה. רואים מכאן עד כמה אדם צריך להיזהר גם בקנאה של השני, אם יש קנאת סופרים שהיא מרבה חכמה, אם זה קנאה שגורמת לאדם רצון לחיות וללמוד יותר זה קנאה חיובית אבל צריך להיזהר שזה לא יהיה מעבר לזה..

היה צריך להמתיק את השערות השחורות

יש קנאה חיצונית שזה בעצם קנאה בהצלחות חיצוניות של השני ויכול להיות מאוד שבכלל העבודה שלך זה עבודה אחרת לגמרי – זה נקודה אחת. נקודה נוספת, אמרנו מקודם בשם הזוהר הקדוש שהעבודה של קרח היתה להמתיק שערות של זעיר-אנפין, זה מושג מאוד גבוה בקבלה. כתוב בזוהר הקדוש ובכתבי האר“י הקדוש שיש 3 מדרגות בעולם האצילות: 1-אריך אנפין. 2-זעיר אנפין. 3-מלכות נוקבא. אומר הזוהר הקדוש ורבינו האר“י בעץ חיים שהשערות של אריך אנפין הן לבנות. השערות של זעיר אנפין הן שחורות. השערות של המלכות דנוקבא הן אדומות. אז יש 3 צבעים בשערות, לבן, שחור ואדום. קרח היה צריך להמתיק את השערות של זעיר אנפין, ז“א להמתיק את השערות השחורות. בפשטות אנחנו לא מבינים מילה..

לכל אדם יש צמצומים שהוא חייב לעבור

-בספרי החסידות מסבירים את עומק הדברים וגם הלכה למעשה מה הכוונה. ראינו בתורה ל‘ שרבינו אומר שהשערות זה סוד הצמצומים. צמצומים זה מה שאדם חייב לעבור, ניסיונות, קשיים, התמודדויות בעולם הזה, זה נקרא צמצמום, שאדם עובר הסתרה של האור, של החיות, של השמחה, אין לו חיות, אין לו אור ואין לו שפע, וכל אדם יש לו צמצומים שהוא חייב לעבור אום משורש הבריאה. מששת ימי בראשית כבר נקבע מה שאנחנו צריכים לעבור, הבחירה היא לעבור את זה נכון, אבל מה שאנחנו צריכים לעבור זה כבר נקבע לנו, זה הכוונה הצמצומים נקראים שערות. מה הקשר בין צמצום לשערה? אומר רבבינו האר“י הקדוש ששערה זה כמו צינור חלול שהאור הא-לוקי עובר דרכו. השערה זה הצמצמום, ואם אנחנו זוכים לברר
את הצמצום בצורה נכונה אז אנחנו מקבלים את האור הפנימי שיש בתוך הצמצום…

ניסיונותינו זה בירור השערות האדומות..

בכל שערה יש אור א-לוקי, בכל צמצום יש אור א-לוקי, בכל ניסיון שאנחנו עוברים בהכרח יש שם אור א-לוקי ושפע שאנחנו יכולים לקבל, אם אנחנו עוברים את זה נכון אז אנחנו זוכים לקבל את האור. הצבעים שכתוב בזוהר הקדוש ובכתבי האר“י הקדוש, מרמזים על 3 דרגות שונות בעבודה ובהתמודדות שלנו עם הצמצומים. מלמטה למעלה: השערה האדומות מרמזות על הדין, כי אדום זה דין. זה מרמז על תאוות של העולם הזה – רבינו אומר שכל אדם חייב לעבור ניסיונות של תאוות בעולם הזה, ז“א שהתאוות וניסיונות התאוות, וכלול בזה גם הכעס וההקפדה. כל אחד מאתנו חייב לעבור את זה, כי רבינו אומר שא“א להשיג חוכמה ובינה בלי להתנסות בניסיונות האלה, כל הניסיונות שלנו זה נקרא סוד בירור השערות האדומות

העיקר זה לא ליפול בדעתך ממה שעובר

מהי העבודה שלנו? יש 2 בחינות של עבודה בבירור של השערות האדומות. בחינה אחת זה שאדם שומר על עצמו, עושה גדרים וסייגים כדי לא להיכשל ולא ליפול בתאוות ובמידות. ז“א אתה כועס? תתגבר על הכעס, תעשה כל שביכולתך. יש לך ניסיונות של מחשבות לא טובות? תילחם איתם. זה בחינה אחת וכמובן שכשמצליחים זה עושה המתקה גדולה מאוד בשערות האדומות. יש בחינה נוספת שהיצר הרע יותר חזק מהאדם, לא דווקא לגרום לו לעשות עבירה אלא לפעמים סתם במחשבות או ברצונות, בדמיונות, פתאום אדם רואה כל מיני שניצלים ועוגות קצפת מרחפות באוויר והוא רק חושב עליהם יומם ולילה, ובאמת אדם לא רוצה את זה אבל לא תמיד שואלים אותנו – כנגד זה רבינו גילה את העבודה של המחאה, הרצונות, התפילה, תיקון הכללי, ועיקר העיקרים לא ליפול בדעתנו ממה שעובר עלינו

לא כל מחשבה היא מחשבה אמיתית..!

העבודה השנייה זה עבודת השערות השחורות, זה העבודה של זעיר אנפין וקרח היה אחראי וממונה על כל הבחינה הזאת. זה נקרא להמתיק מחשבות, זה היצר הרע שמתלבש בתוך מחשבות, זה הבחינה של המלאך קדוש שהזכרנו לעיל, שמטעה את האדם במחשבות לא אמתיות – היסוד של העבודה פה זה לדעת שלא כל מחשבה שאנחנו חושבים היא אמיתית. ברגע שיש לנו ספק תמיד להתפלל ולהתבודד על זה, ובפרט ברגע שהמחשבות אומרות לו לחלוק על מישהו, שם צריך לפחד מאוד-מאוד

להמתיק את המחשבות של המחלוקות

צריך לדעת שאם אדם ח“ו חולק על צדיקים זה בוודאי פגם אבל אנחנו אנשים פשוטים ולא חולקים על צדיקים, אז אדם חולק על אשתו, על הילדים שלו, על ההורים שלו ועל השכנים שלו. לפעמים הכל רגוע והכל שליו, פתאום יורדות לו מחשבות של קפידה על השני. צריך לשים לב שלפעמים יורדות מחשבות של הקפדות על האדם וזה בד“כ על אנשים שקרובים אליו – זה אחד היסודות של שלום בית כי כל הזמן יורדות לאדם מחשבות על האישה וכן להפך. בעיקר צריך להיזהר לא להקפיד על צדיקים, זה הנפילה והסכנה הכי גדולה. הניסיון של קרח מצד גדולתו היה ההקפדה על משה רבינו וזה נקרא להמתיק את השערות של הזעיר אנפין, הכוונה להמתיק את כל המחשבות של המחלוקות שיורדות עלינו ולבטל אותם. אם אדם זוכה להמתיק את סוד השערות האדומות והשחורות הוא עולה לסוד השערות הלבנות וזה נקרא הצמצום הקדוש
ואדם יכול לקבל את האור הא-לוקי במידה ובמחשבה הנכונה ובנקודת האמת.