פרשת קרח | ע“י אמונת חכמים זוכים למשפט אמת

בתורה ס"א בליקו“מ רבינו אומר: 'על ידי אמונת חכמים, יכולין להוציא משפטנו לאור. כי משפט הוא עמודא דאמצעיתא ('פתח אליהו'). הינו בחינת דרך הממוצע, שאינו נוטה לימין ולשמאל. וזה זוכין על ידי אמונת חכמים, שהוא בחינת (דברים י"ז): ’לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל‘. ועל כן, על ידי זה יוצא המשפט ברור כנ"ל, בבחינת: ’משפטי אמת‘ (תהלים י"ט). הינו, כי כל הלימודים שהאדם לומד, צריך שיקבל ויוציא מהם משפטי אמת, שלא יהיה בבחינת משפט מעוקל. דהיינו, שיקבל וילמד מכל הלימודים שלומד, משפטי הנהגות. שידע איך להתנהג, הן לעצמו, הן לאחרים שמתנהגים לפי דעתו, כל אחד ואחד כפי בחינתו –
וכל זה זוכין על ידי אמונת חכמים, שהוא בחינת: ’לא תסור‘..

גם אם לומד תורה ומתפלל…

רבינו ממשיך ואומר שאדם שאינו זוכה לאמונת חכמים, או שפוגם באמונת חכמים, ע"י זה המחשבות והמשפט שלו הם בבחינת 'משפט מעוקל' שהוא 'מותרות' ואז אינו יכול להוציא משפטי אמת – רבינו אומר לנו בהתחלת התורה יסוד מאוד גדול, מכיוון שבכל דרכי חיינו אנחנו
צריכים להחליט כל הזמן החלטות אם זה לגבינו, לגבי משפחה, לגבי חברים, לגבי עבודה וכן הלאה. המציאות שלנו היא שאנחנו צריכים להחליט החלטות הלכה למעשה. בהמשך רבינו כותב שהיצר הרע, שנקרא 'כוח המדמה', מאוד-מאוד מבלבל אותנו כדי שלא נזכה לדעת את האמת. רבינו אומר שגם אם אדם לומד תורה או מתפלל,
עדיין האדם יכול מאוד לטעות בדברים האלה מכיוון שליצר הרע יש כוח כל כך גדול שהוא יכול להכנס גם בתוך לימוד התורה שלנו. רבינו מביא דוגמא על דואג האדומי שכתוב עליו שהוא היה 'אביר הרועים', הוא היה מראשי הסנהדרין בתקופת דוד המלך: הגיעה אליו שאלה האם גם על מואבייה חל הציווי: 'לא יבוא מואבי בקהל השם' – דואג האדומי טעה ואמר
שגם מואבייה שהתגיירה, כל הצאצאים שלה אסורים להתחתן עם יהודייה. למעשה דואג האדומי פסל את כל משפחת דוד המלך מלבוא בקהל, הכוונה להתחתן עם יהודייה – אומר רבינו שדואג האדומי טעה בהלכה, מכיוון שהוא פגם באמונת חכמים

היצר נכנס ומבלבל אותנו בהחלטות שלנו

במשך החיים שלנו אנחנו חייבים להחליט החלטות, אם זה איך להנהיג את הבית, או איך להנהיג את עצמנו, אם זה בפרנסה וכן הלאה. בכל דבר ודבר אדם צריך להכריע ולדעת מה העצה הנכונה. היסוד של העצה הנכונה זה לכוון לרצון הקדוש ברוך-הוא, הכוונה איך הקב"ה רוצה שנתנהג. היצר הרע נכנס ומבלבל אותנו ואנחנו לא יכולים לברר את זה משתי סיבות: א- התורה מעידה: 'והנחש היה ערום מכל חית השדה'..

זה ספר מאוד יסודי

-התורה מגלה לנו שליצר הרע יש הרבה-הרבה חוכמה ופיקחות מאוד גדולה. ב- רבינו כותב בתורה א‘ בליקו"מ שהיצר הרע מתלבש בתוך דברי תורה, ז"א שיש בחינה שהיצר הרע לא אומר לאדם לעשות עבירות. יש בחינה שהיצה“ר אומר לאדם לעשות מצוות, הוא אומר לאדם: אדרבה אתה רוצה להתחזק בלימוד התורה? אני אלמד איתך ביחד. לפעמים יש מצב שאדם ב“ה מקבל הארה של יראת שמיים והוא רוצה להתחזק, הוא מתחיל ללמוד בספר 'ראשית חוכמה', זהו ספר מאוד יסודי מספרי המוסר ויש בו קדושה מאוד גדולה..

בחלישות הדעת גדולה מאוד

במשך 3 חודשים האדם לומד את שער היראה, בתוך שער היראה יש גם את 'מסכת גיהנום', יש שם את כל העונשים שעוברים על האדם לפי העבירות שלו – היצר הרע נותן לאדם אור מאוד גדול ללמוד בשער הזה בפרט במסכת גיהנום. אחרי 3 חודשים שהוא לומד בכזאת התעוררות וחיות היצר הרע בא לאדם ואומר לו: תגיד לי, איפה אתה נמצא? באיזה מדורים אתה הולך לעבור? הרי אתה אדם עם יראת שמיים ואתה מחפש את האמת. היצר הרע אומר לאדם: לפי המצב שלך אנחנו רואים שמתוך שבעה מדורי גיהנום, אתה בוודאי חייב לעבור  בשישה מדורים, יש ספק לגבי השביעי. היצר הרע מכניס באדם חלישות הדעת ולזה רבנו קורא 'משפט מעוקל'. כל מה שכתוב בראשית חוכמה זה הכל אמת, אז מדוע זה משפט מעוקל? יש מעשה ידוע: פעם בא תלמיד של 'הגאון מוילנא' מלפניו, והוא בחלישות הדעת גדולה מאוד. הוא סיפר לגאון מוילנא שהוא למד את הספר ראשית חוכמה ואת שער היראה, הוא אמר: ראיתי שיש כאלה עונשים, אז איך אפשר להינצל מזה? הגאון מוילנא אמר לו: כל מה שכתוב שם זה הכל אמת, הכל
נכון, אבל תזכור שזה 'שער היראה', עכשיו אתה צריך ללמוד את 'שער התשובה'..

תאמין שהתשובה עושה תיקון גדול מאוד

ברגע שאדם חוזר בתושבה הוא גם מתקן – 'אם אתה מאמין שיכולין לקלקל, תאמין שיכולין לתקן' זה לא כ"כ ברור, הרי אף אחד מאתנו לא רואה את התוצאות של העבירות. אם ח"ו אדם מדליק אור בשבת הוא לא רואה שמשהו מתפוצץ או שמשהו קורה, אנחנו לא מדליקים אור בשבת כי אנחנו מאמינים לתורה ולחכמים שאמרו לנו שזה עבירה חמורה –  כמו שאתה מאמין לחכמים שעבירה עושה כזה קלקול, תאמין לאותם חכמים שהתשובה עושה תיקון במידה מרובה. כשאדם נכנס לפחדים יתר על המידה, שמחלישים את דעתו, זה דוגמא למשפט מעוקל שהיצר הרע מתלבש
בתוך דברי תורה, לכאורה בתחפושת של קדושה וכל עניינו זה להפיל את האדם..

מהי הדרך הנכונה להתנהג בכל דבר ודבר

ר' נתן כותב בליקוטי הלכות (הלכות פסח הלכה ט') על המקרה הזה: יראת השם לחיים ולא למוות – נכון שיראת שמיים זה דבר גדול מאוד, אבל אדם צריך לראות שהיראה לא מחלישה אותו ולא מכניסה בו עצב, דיכאונות וכן הלאה, אלא הפוך, זה מחייה אותו. יראת השם לחיים זה שאדם מקבל התעוררות של יראה ומיד אחרי זה הוא רוצה לרוץ לשדה לדבר ולצעוק להקב"ה כל הלילה: אני רוצה לחזור בתשובה. הוא מקבל חיות. לפעמים אדם מקבל כזאת יראה שכל מה שהוא רוצה עכשיו זה להכנס למיטה, אם הוא נשוי הוא אומר לאשתו: אני הולך לישון, תעירי אותי כשתקבלי את ההודעה או כשתשמעי את הקולות של השופר של המשיח, אדם לא רוצה להכיר את העולם -זה דוגמא של משפט מעוקל. אנחנו צריכים לדעת איך להתנהג עם כל מיני מצבים בחיים שלנו בכל מיני בחינות: איך נדע מהי הדרך והעצה הנכונה להתנהג בכל דבר ודבר – הבחינה הזאת נקראת 'בירור המשפט'. אומר ר' נתן על התורה הזאת: 'העצה הנכונה' זה הדבר הכי חשוב, אדם יכול להיות חכם מאוד גדול אבל אם בסופו של דבר הוא לא יוציא עצה נכונה,  אזי כל החוכמה לא תועיל לו.

יש הרבה דרגות בעניין של אמונת חכמים

בהבנה שלנו זה מאוד קשה להבין כיצד מבררים שהמשפט יהיה משפט אמת ולא 'משפט מעוקל', רבינו נקט דווקא במילה 'מעוקל' (בליקו"מ כתוב: 'מעקל') מכיוון שזה אותיות עמלק, להגיד לנו שעמלק נכנס בתוך הבחינה הזאת של המשפט. יש פה יסוד מאוד גדול: עיקר בירור המשפט זה אמונת חכמים, הכוונה כפי כמה שאדם זוכה לאמונת חכמים, כך הוא זוכה שתהיה לו סיעתא דשמייא והמשפט שלו יהיה משפט אמת. יש הרבה דרגות בעניין של אמונת חכמים: יש דרגה אחת כללית של האמונה בתורה ובחז"ל. אנחנו מאמינים שמשה רבינו קיבל את התורה
וזה כבר יסוד ובסיס לאמונת חכמים, אבל זה עדיין בכלליות.

בהתחלה הוא עשה סיגופים

בכל דור ודור התורה צריכה להתגלות מחדש, התורה שלנו היא תורה נצחית אז מה הכוונה? כתוב הרבה בספרים הקדושים שמכיוון שבכל דור ודור באים נשמות אחרות והתיקון שלהם הוא תיקון אחר לגמרי ממה שהיה בדור הקודם, לכן אנחנו צריכים את הצדיקים שבכל דור ודור שיגלו לנו מתוך התורה שבכתב, התורה שבע"פ ומתוך סודות  התורה,  מהי  ההנהגה  של  הדור  הזה. עכשיו באו לעולם נשמות חדשות ודורות חדשים לגמרי והם צריכים סדר חדש של תיקונים. אנחנו רואים דוגמא לדבר את הבעש"ט, תלמידיו ובפרט רבינו שגילו עניינים חדשים לגמרי. רבינו העיד על עצמו שבהתחלה הוא עשה סיגופים נוראיים מאוד, היתה שנה שבה הוא צם כמעט כל השנה משבת לשבת, ועם כל זאת הוא מעיד שאחרי שהוא גילה את כוח התפילה הוא הבין שלא צריך לייסר את
הגוף בכאלה ייסורים, מכיוון שע"י תפילה אתה יכול לתקן הרבה יותר מכל הסיגופים

היצה“ר עושה לנו מסכים ומסתיר מאתנו

צריך לדעת שרבינו עבר פה תהליך, בהתחלה הוא הלך בדרך מסויימת ואח"כ הוא השיג שבעצם יש דרך חדשה שרבינו העיד שהיא הרבה יותר גבוהה מהדרך של הסיגופים. הצדיק לא עובר רק בשביל עצמו, אלא הוא עובר בשביל כל הנשמות. כל הגילוי שרבינו גילה הוא גילה את זה לכל הדורות. רבינו גילה שעכשיו בדורות שלנו, הדרך והעצה של התפילה שזה כולל אין-ספור דרכים, זה לא רק שחרית, מנחה, ערבית והתבודדות. היסוד של התפילה זה לדעת להתרגל לדבר עם הקב"ה. אין לאדם חבר/אבא/מי שדואג לו, יותר מהקב"ה, אלא שיש הסתרה של היצר הרע שעושה לנו מסכים ומסתיר מאתנו את כוח הדיבור עם הקב"ה. רבינו כותב בסוף הליקו"מ שיש עליו כאלה מחלוקות מכיוון שהוא בא להאיר בעולם את דרך התפילה.

בעומק הדבר אדם לא מסכים עם ההנהגה

בפרט כשנכנסים יותר לחלקים של התפילה אחד היסודות הכי-הכי חשובים זה להגיד תודה להקב"ה, הכוונה היא לא רק לבוא בתפילה ובהתבודדות ולהגיד להשם תודה. תודה זה גם סוג של התבוננות, הרבה פעמים אנחנו רואים רע בעולם, יש בלב האדם טענות כלפי הקב"ה, אומר הרב דסלר בספר 'מכתב מאליהו' שכל כעס או עצבות שיש לאדם בעולם הזה, בשורש האדם כועס על הקב"ה. אדם לא מסכים עם ההנהגה של הקב"ה: למה נתת לי אישה כזאת? למה נתת לי פרנסה כזאת? אי-אפשר היה להביא לי ילדים יותר טובים? אני משתדל כ"כ והם לא רוצים ללמוד, הם עושים לי בעיות, וכן הלאה – בעומק של הדבר אדם לא מסכים עם ההנהגה של הקב"ה. העבודה של התודה זה התבוננות, הכוונה להתבונן בתוך הפנימיות של ההנהגה ולדעת שהחיסרון הזה שיש לי, זה באמת חסד יותר גדול מהחסדים הנגלים.

כועס? תזכור שיום אחד אתה תצחק על זה

גבורות בעולם הזה זה קשיים והתמודדויות, העבודה של התודה היא לפני שאנחנו באים להגיד תודה, היא להתבונן בפנימיות של הדבר, שבאמת הגבורות והקשיים שאנחנו מתמודדים איתם בעולם הזה, זה חסדים יותר גדולים מאשר החסדים שאדם מקבל (החסדים הגלויים לעין). צריך לדעת שכשאדם מקבל מתנות ושפע זה נקרא 'שפע של חסד' , כתוב בספרים הקדושים שהחסדים שמלובשים בגבורות זה חסדים יותר גדולים מהחסדים הנגלים מכיוון שזה חסדים נסתרים, לעתיד לבוא אנחנו נראה את זה ואז נגיד 'אילו פינו מלא שירה כים' על כל מה שעבר עלינו בעולם הזה. לעתיד לבוא כשהמשיח יבוא אנחנו נטבול במקווה ואז נחכה בכניסה לבית המקדש ובזמן הזה נעשה 'שיחות חברים', ראובן יגיד לשמעון: אתה זוכר לפני 15 שנה (לפני שבא משיח צדקנו) שסיפרתי לך על הבעיה שהייתה לי וכמה התלוננתי וכמה הצטערתי? ואז ראובן ושמעון יתחילו לצחוק, פתאום הם יראו את כל החסדים שיש בדבר הזה ו'אז ימלא שחוק פינו'. אז כל פעם שאדם כועס, מתלונן
או מקפיד, צריך לזכור שיום אחד אתה תצחק על עצמך..

השולחן משמש את האדם

כשיבוא משיח צדקנו אתה תשב על כיסא בשדה ואתה פשוט תצחק על כל התלונות שלך -העבודה של התודה זה להתבונן ולהבין שגם הקשיים הם חסדים עצומים, והמעלה הכי גדולה היא שנזכה להאיר את זה בתוך הלב – ע"י שמתבוננים ואומרים להקב"ה תודה, ע"י זה אנחנו זוכים להאיר את הטוב הגנוז בתוך הדבר הזה. בתורה י"ז רבינו אומר שהצדיקים זוכים לראות אין-סוף סודות בכל פרט בבריאה ובשם של כל פרט בבריאה, ולא רק זה אלא אפילו באותיות שמרכיבות את הפרט. לדוגמא אנחנו רואים שולחן אז אנחנו מבינים שזה שולחן ושזה משמש את האדם. הצדיק רואה את כל הסודות של השולחן ולא רק זה אלא גם במילה שולחן גם בזה הוא רואה אין-סוף סודות ולא רק זה אלא אפילו באותיות שמרכיבות את המילה שולחן, הכוונה שיש אין סוף-סודות על המילה 'שין'

האריה נקרא ’מלך החיות‘ בגלל גבורתו

-ואחרי זה יש אין-סודות על האות 'למד' של המילה שולחן. רבינו אומר שעדיין לא התחלנו לגלות את התורה של האותיות. רבינו מביא דוגמא לדבר: אנחנו רואים שיש בעולם שלנו מציאות של אריה, האריה נקרא 'מלך החיות' בגלל תכונות הגבורה שלו, אפשר לראות שכל המציאות של האריה זה גבורות, כולו אש של גבורות, לכן יש גם רמז לדבר: המילה 'אריה' בגימטריה זה בדיוק 'גבורה'. אבל זה פלא גדול, בספר יחזקאל כתוב שיחזקאל ראה את המרכבה העליונה, הכוונה שהוא ראה את סדר ההנהגה של הקב"ה שהיה מתגלה לנביאים בצורה של דמויות והנביאים היו מבינים את סדרי ההנהגה של הקב"ה מתוך המראות. יחזקאל הנביא ראה את סדר המרכבה..

ראה שכל הגבורות של העולם זה צמצומים

סדר המרכבה זה ההנהגה הכללית של הבריאה, יחזקאל ראה כך: 'ודמות פניהם פני אדם, ופני אריה אל הימין לארבעתם, ופני שור מהשמאל לארבעתן, ופני נשר לארבעתן' – לכאורה יש פה פליאה עצומה, הרי הימין שבמרכבה זה החסדים של הקב"ה, השמאל זה הגבורות והאמצע זה המידה הממוצעת  זה  המידה  שמשתפת  את  הגבורות  ואת  החסדים  ביחד. המידה הממוצעת נקראת רחמים או תפארת, אבל הימין זה חסדים גדולים מאוד. יחזקאל רואה במרכבה שבצד ימין יש פנים של אריה, זה פלא גדול מאוד. בעולם שלנו אריה זה שיא הגבורות, ובמרכבה (בהנהגה) של הקב"ה האריה זה חסדים גדולים מאוד -איך זה מסתדר ביחד? אלא יש אריה תחתון ואריה עליון. האריה התחתון זה ההנהגה בעולם הזה וזה מתגלה בגבורות כמו אצל האריה. יחזקאל הנביא ראה שכל הגבורות של העולם הזה שזה צמצומים, קשיים, ייסורים וכן הלאה, נראים בעולם שלנו כאריה, הכוונה כגבורה, אבל
אם נזכה לראות את המרכבה, הכוונה לפנימיות המרכבה אנחנו נראה שזה הכל חסדים.

זה לא שירדת עכשיו אלא עלית מדרגה

העבודה שלנו בעולם הזה היא להאיר מהאריה העליון לאריה התחתון, להשיג שכל הגבורות זה בעצם חסדים, זה עבודה לכל החיים. בהתחלה נותנים לאדם קצת גבורות שיברר אותם, אם הוא מתקרב לרבינו ומתחיל ללכת בדרך של תפילה והתבודדות, אז צריך לדעת שאח"כ עולים לכיתה ב'. אם עובר עלייך קשיים ואתה מתחזק ורואה את הקב"ה, אז מעלים אותך לכיתה יותר גבוהה, וכיתה יותר גבוהה זה יותר גבורות. אז זה לא שירדת עכשיו במדרגה אלא עלית מדרגה, אבל אתה יכול להרגיש שאתה עכשיו בירידה מכיוון שמשמיים הגבירו עלייך את הגבורות, את הניסיונות והקשיים וככה זה לעולם.

תפילה, התבודדות ותהלים...

אומר ר' נתן שהצדיקים הגדולים רוצים להכנס לעומק-עומק ההסתרה ולעומק-עומק הדין, מכיוון שהם יודעים שהקב"ה רוצה את ההנהגה הזאת, לכן הם רוצים לגלות את החסדים של הקב"ה אפילו בעומק הדין – כל זה נקרא העבודה של התודה, הכוונה לראות את החסדים של הקב"ה. מובא בביאור הליקוטים שהיום כשאדם משתדל למסור את הנפש לראות את הטוב שבכל דבר ודבר ואח"כ הוא לוקח את ההתבוננות הזאת לשיחה עם הקב"ה, אם זה בתפילה, בהתבודדות, בתהלים, בתיקון הכללי ואומר להקב"ה תודה על הכל, זה העבודה יותר גבוהה מכל הסיגופים של רבינו האר"י הקדוש, זה התיקון של הדור שלנו. רואים בכמה וכמה ספרים שאין עבודה יותר גדולה מאשר לחפש
ולראות את החסדים הגנוזים בתוך כל הצמצומים
והקשיים, זה פותר אותנו מהתעניות ומהסיגופים וזה מכפר על כל העוונות של האדם

קרח חולק על כל ההנהגה של משה רבינו

בכל דור ודור יש צדיק שמגלה את הדרכים שהדור הזה צריך לעבור, לכן 'צריכין לחפש ולבקש מאד-מאד אחר מנהיג אמתי. כי כל מי שזוכה להתקרב למנהיג האמתי, על ידי התקרבותו אליו נתתקן ונתברר אצלו בחינת המדמה'. רבינו אומר לנו שאם אין לנו אמונת חכמים, התחברות והתקשרות אזי אדם עדיין יכול לעשות טעויות מאוד גדולות מכיוון שהיצר הרע מבלבל אותנו בחיי היום-יום. כל התיקון של השכל הישר ובירור המדמה תלוי באמונת חכמים ובהתקשרות עם הצדיקים שנמצאים וחיים אתנו, לכן היצר הרע עובד על זה יותר מהכל ויש לו כוח להטעות אותנו בהטעיות עצומות. מה יותר גדול מהפרשיות שאנחנו עכשיו קוראים?? קרח חולק על כל ההנהגה של משה רבינו, הוא טוען שמשה רבינו זה מנהיג שקר, אעפ"י שהוא הוציא אותנו ממצרים והוריד לנו את התורה, בכל זאת משה רבינו התבלבל
עם הזמן, כך טען קרח. כשקוראים בפשטות את פרשת קרח אנחנו אומרים לעצמנו:

לא היו לו שום תאווה מתאוות העולם הזה

-קרח התבלבל וטעה, אבל צריך לדעת שקרח היה אחד מגדולי ישראל באותו דור. בזוהר הקדוש פרשת תזריע מובא על הפסוק 'קרח הוא, טהור הוא' (זה דין בדיני צרעת שמי שיש לו קרחת הוא טהור, זה הפשט) אומר הזוהר: 'קרח הוא, טהור הוא' – אין לך גדול בכל שבט לוי כמו קרח שהיה שורש וראש של הלווים. משה רבינו הוא המנהיג הכללי של עמ"י, אהרן הכהן זה הבחינה של הכהן וקרח זה הבחינה של הלווים, כך מובא בזוהר הקדוש בצורה מפורשת. מוסיף על זה ר' צדוק הכהן מלובלין ואומר עפ"י חז"ל שקרח היה מנושאי הארון, וחז"ל אומרים שכל מי שנשא את הארון היה לו רוח הקודש. מדייק ר' צדוק הכהן ואומר שלא היו לו שום תאוות מתאוות העולם הזה והוא נקי לגמרי בפגם הברית. רואים מפה דבר נורא, כיצד הוא טעה? מסביר הר' מקאמרנא שאילו קרח היה מתבטל למשה רבינו, אזי קרח אהרן ומשה היו יכולים להביא ביחד את הגאולה, מכיוון שמשה זה הקו האמצעי, אהרן זה הקו
הימיני וקרח זה הקו  השמאלי  והמשולש  הזה  היה  יכול  להביא  את  הגאולה  לעולם

מה קשור אם הבגד הצבע תכלת או אדום

יש מדרש ידוע של חז"ל שאומר שקרח היה חכם גדול ובעל רוח הקודש היו לו קושיות: יש הלכה שאומרת שבציצית צריך שיהיה פתיל אחד של תכלת, קרח שאל את משה שאלה למדנית מאוד: פתיל אחד של תכלת פוטר את כל הציצית מדין תכלת, אבל אם כל הטלית כולה היא תכלת אזי מה הדין? צריך פתיל תכלת או לא? הרי אם פתיל אחד פוטר את הטלית מתכלת אז כל הטלית כולה לא תפטור מתכלת?? מהקושייה הזאת הוא חלק על משה רבינו – לכאורה אין שטות יותר גדולה בעולם מהדבר הזה, מכיוון שטלית וציצית זה 2 דברים נפרדים: טלית זה בגד וציצית זה מצווה בבגד עצמו, אז מה קשור אם הבגד בצבע תכלת או בצבע אדום. טלית זה בגד עם 4 כנפות – איזה סברה זו לחשוב שטלית שכולה תכלת תפטור את הציציות, התורה אומרת לנו שבגד עם 4 כנפות בכל צבע שבעולם, חייב בציצית, איזה קושייה מקשה הגדול  שבשבט  לוי על  משה רבינו?

האור של טלית שכולה תכלת

כתוב בספרים הקדושים קרח לא חלק על משה רבינו בדיני המצווה או הוא חלק עליו בהשגות א-לקות. קרח ידע את 'סוד הטלית', הוא עליו בסוד דיני הטלית והציצית, הוא אמר למשה רבינו: לעתיד לבוא יתגלה האור של הטלית, כבר הגיע הזמן של גילוי הגאולה ואז יתגלה האור של הטלית שהיא כולה תכלת ואז היא תפטור את הציצית הזאת מתכלת מכיוון שזה כבר הנהגה ומציאות חדשה לגמרי. משה רבינו אמר לו: קרח, עם כל הרוח-הקודש שלך
אני אומר לך שעוד לא הגיע זמן הגאולה, אתה דוחק את השעה. קרח שמע את זה ואמר: משה אומר לי שאני דוחק את השעה מכיוון שהוא לא רוצה שתהיה הגאולה..

היצר יכול להראות לך שחור כלבן וההיפך

הסברה של קרח היתה כך: משה רבינו לא רצה שתהיה גאולה מכיוון שמשה רבינו הוא מלך, אחיו כהן גדול, אחותו נביאה ומנהיגה של כל הנשים אז מה הוא צריך גאולה? הסברה של קרח היתה שמשה רבינו מעכב את הגאולה. קרח שהוא כ"כ גדול מגיע לכאלה טעויות במשה רבינו – לכאורה איך אפשר לטעות במשה רבינו?
הרי ראית בעיניך את גדולת משה רבינו – מצד אחד אפשר להקשות אבל כתוב בספרים הקדושים שאפשר לעשות מהקושיות תירוצים, הכוונה שמכאן אנחנו צריכים ללמוד את גודל הכוח של היצר הרע שבא להטעות את האדם. היצה"ר יכול להראות לך שחור כלבן ולבן כשחור ואתה לא יכול לברר את זה, הוא לוקח משה רבינו והופך אותו בעיני קרח ועדתו לאיזה בעל גאווה שכל העניין שלו עכשיו זה המעמד שלו, יש שטות יותר גדולה מזו? ומי טעה בזה? אחד מגדולי ישראל באותו הדור..

השבטים ידעו סודות ואת ענייני הבריאה

רבינו האר"י הקדוש כותב ב'שער הליקוטים' כך: 'צדיק כתמר יפרח' – סופי תיבות קרח, עתיד קרח להיות כהן גדול. קרח בסוף יזכה למדרגה שלו אבל עד הוא יצטרך לתקן בגלל המחלוקת הזו – מפה נלמד את גודל ההסתרה שיש על הצדיק. אין דבר שיש עליו הסתרה יותר גדולה מאשר הנקודה של הצדיק. יש ליצר הרע כזה כוח גדול שהוא יכול להראות את הצדיק הכי גדול בעולם כשורש כל הסטרא אחרא שבדור. אומר רבינו האר"י הקדוש שמצאנו כזה דבר אצל יוסף הצדיק. שואל רבינו האר"י הקדוש ב'שער הליקוטים': איך יכול להיות שהבנים (השבטים) של יעקב אבינו גזרו מיתה על יוסף הצדיק? בסוף דין המיתה התבטל והם מכרו אותו להיות עבד במצרים. השבטים היו צדיקים מאוד גדולים ובעלי רוח הקודש ונבואה – איך הם הגיעו לכזאת טעות? אומר רבינו האר"י הקדוש שהשבטים ידעו סודות ואת ענייני ההנהגה, הם אמרו כך: אברהם אבינו היה צריך לברר מחטא אדם הראשון את הטוב מהרע. הבירור של אברהם היה שהוא הוליד את ישמעאל ובזה הוא הפריש את החלק הרע החוצה, ואז הוא יכול היה להוליד את יצחק, אבל זה עדיין לא
היה בשלמות מכיוון שאי- אפשר לברר את זה בפעם אחת, לכן גם יצחק היה
צריך לעשות את הבירור שזה יעקב ועשיו, יעקב לצד הקדושה ועשיו לצד הטומאה..

קיבל את נשמת אדם הראשון לפני החטא

אומר רבינו האר"י הקדוש שהאחים אמרו: יעקב כבר הרבה יותר מזוכך בזכות אברהם ויצחק, אצל יעקב אבינו נשאר סוף בירורי הקליפות, 11 בנים קדושי עליון, ובן אחד (יוסף הצדיק) הוא סוף כל בירורי הקליפות, לכן הם גזרו עליו דין מיתה, כדי לקיים מצווה גדולה מאוד ולבער את הטומאה מן העולם, הם זרקו אותו לבור של נחשים וקרבים ומכרו אותו למצרים כדי לעשות את תיקון העולם, הם היו בטוחים שזאת דרך תיקון העולם. כתוב בתיקוני הזוהר (תיקון ע') על הפסוק 'והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו': כל מי שכתוב בו 'נער' הכוונה שהוא זכה לחזור לימי הנעורים, זה נקרא בשם הזהור הקדוש 'המדרגה שלאדם הראשון לפני החטא', זה נעורי אדם הראשון לפני שחטא. יוסף היה מהצדיקים היחידים בכל הדורות שזכה לקבל את הנשמה של אדם הראשון שלפני החטא, לכן כתוב 'והוא נער'. חנוך, יוסף הצדיק ויהושע בן-נון זכו למדרגה של אדם הראשון שלפני החטא. כותב הזוהר הקדוש: וכל עליונים ותחתונים מקבלים את כל חיותם ושיפעם מהנשמה הזאתי..

הצדיק שכל הבריאה מקבלת ממנו שפע

מסביר הזוהר הקדוש מדוע יוסף חלם 2 חלומות, חלום אחד על שיבולים וחלום אחד על ירח וכוכבים ללמד אותנו שגם העליונים וגם התחתונים, כולם מקבלים את החיות ואת השפע שלהם דרך נשמת יוסף הצדיק. הצדיק הזה שכל הבריאה מקבלת את השפע ממנו, האחים שלו שהם צדיקים גדולים מאוד, מגיעים למסקנה ולהבנה שהוא סוף בירורי הקליפות – איך יכול להיות שהם הגיעו לכזאת טעות? אנחנו לא מבינים את זה אבל מפה אפשר ללמוד את גודל הכוח של היצר הרע להטעות את האדם בדבר הזה, לכן אי-אפשר לברר את נקודת הצדיק באמת, אם כך מה העצה?

בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו

רבינו ור' נתן אומרים שצריך לבקש על זה הרבה מהקב"ה, לעשות בכל יום או אחת לכמה זמן תפילה קבועה: השם תעזור לי לא לטעות. היצר הרע יכול לקחת לך את הצדיק הכי גדול ולהראות לך איך הוא שורש הטומאה וצריך לדעת שהוא עושה
את זה בקלות, אם הוא הטעה את השבטים ואת קרח אז בוודאי ובוודאי שהוא יכול להטעות אותנו. כשאדם אומר להקב"ה: אני בוודאי יכול לטעות בטעויות
הכי גדולות, אז תרחם עליי ותעזור לי לא לטעות בטעות הזאת – כשאדם
מבקש אז משמיים מסייעים לו, מכיוון ש'בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו'.

זה כל הזמן מלווה אותנו וזה עיקר התיקון

חשוב ללמוד את כל הסיפורים האלה ולראות עד כמה אנחנו יכולים לטעות, היצר הרע יכול לבלבל אותנו בכל הבלבולים שבעולם אבל יש סיעתא דשמייא, ואם אדם רוצה אז משמיים מאירים לו את הנקודה, לכן צריך לדעת: אני תמיד יכול לטעות אבל אני מבקש מהקב"ה רחמים שאני לא אטעה. אומר רבינו: כפי כמה שאדם
זוכה לברר את זה ולהתפלל על הדבר הזה, לאט-לאט מתחילים לברר בתוך
האדם את המשפט אמת. הבירור של המשפט אמת זה שאדם ידע בנפשו
איזה עצות הוא צריך להתנהג בעבודת השם: איך הוא צריך להתייחס לעצמו,
אחר-כך לבני-ביתו, אחר-כך לחברים, וכן כיצד הוא צריך להסתכל על כל
הדברים שיש לו בחיים – למעשה זה כל הזמן מלווה את החיים שלנו
וזה עיקר התיקון של האדם. עיקר בירור המשפט זה ע"י הנקודה של אמונת חכמים.

..הדרגה הגבוהה ביותר זה אהבה לצדיק

עצם ההתקשרות של האדם עם הצדיקים, זה בעצמו מברר בתוך האדם את המשפט – פתאום אדם מקבל שכל יותר ישר והוא מתחיל להסתכל על הדברים במבט אחר לגמרי. אנחנו רואים שברוך השם היום הרבה מתקרבים לרבינו וזה רק ההתחלה, רבינו אמר 'כל העולם יהיו ברסלב', בעומק הדבר אחת הסיבות שמתקרבים לרבינו זה שהנשמות מרגישות שבלי רבינו אין משפט אמת, אדם רוצה עצות שיעזרו לו להתחזק ולהתקרב להקב"ה, כשמגיעים לרבינו רואים שיש פה באמת עצות הלכה למעשה שבאמת עוזרות לנו. רבינו האר"י הקדוש אומר שיש דרגות בהתקשרות לצדיק, הדרגה הגבוהה ביותר זה כשאדם זוכה להרגיש אהבה לצדיק, ואז הנשמה של הצדיק מכוונת את האדם ומאירה בו, אדם יכול לקבל השגות בתורה מכוח האהבה שהוא מרגיש לצדיק.