פרשת שמות | ספר ’מכתב מאליהו‘ מאמר הנותן והנוטל

בעזרת השם היום נראה מאמר שכתוב בספר מכתב מאליהו של הרב דסלר במאמר הנותן והנוטל. הספר הזה זה התבוננות בדברים מאוד עמוקים.
הרב דסלר אומר כך: כאשר ברא א-לקים את האדם עשהו לנותן ונוטל. כוח
הנתינה הוא כוח עליון ממידות יותר הכל ברוך-הוא, שהוא מרחם ומיטיב ונותן
מבלי לקבל תמורה. אומר הרב דסלר שלכל אחד מאתנו יש כוח של נתינה, לתת לשני. כשכוח הנתינה בא לידי ביטוי אז האדם רוצה לתת לשני, לעזור, אם
זה ברוחניות אם בגשמיות, מתחשב בשני ומרגיש את השני, כל זה בא מכוח הנתינה..

אדם שואף ולפעמים מתעצל

הכוח החיובי שבאדם זה כוח הנתינה – אבל אומר הרב דסלר שהקב“ה גם נתן באדם את כוח הנטילה, מה זה כוח הנטילה? אומר הרב דסלר: הוא אשר יתאווה האדם למשוך אליו את כל אשר בתחומו, כוח זה יקראו בני האדם אהבת עצמו, והוא שורש כל הרעות. אנחנו יודעים שבאדם יש הרבה מאוד תכונות, יש אהבה ושנאה וקנאה, אדם שואף, לפעמים אדם מתעצל, אנחנו מזהים בעצמנו הרבה דברים. אבל אומר הרב דסלר פה דבר מאוד עמוק. כל מציאות הנפש וכל כוחות האדם יוצאים משני שורשים מרכזיים, אחד זה כוח הנתינה והשני זה כוח הנטילה. כוח הנתינה הוא הכוח החיובי שבאדם, האדם שמביא ומגלה בתוכו את כוח הנתינה זה אדם שפועל הרבה דברים טובים בעולם, אם זה לסביבה, לחברה או לעצמו וכן הלאה. אומר הרב דסלר ששורש כל המציאות השלילית שבאדם זה כוח הנטילה. כוח הנטילה זה שאדם תמיד יהיה בתוכו יצר או רצון של אינטרסנטיות והוא חושב רק על עצמו. אומר הרב דסלר שהעבודה שלנו כל ימי חיינו זה לזהות את כוח הנטילה, לזהות איפה אנחנו בעצם אגואיסטים ואינטרסנטים ולחזק את כוח הנתינה, זה העבודה של האדם היהודי כל ימי חייו..

כל הזמן מגביר בתוכנו את כול הנטילה..

למעשה כל ימי חיינו, כל מה שקורה איתנו, אם זה דברים שאנחנו עוסקים איתם בחיי העבודה, בחיי הבית, בחיי המשפחה, אם זה בדברים שאנחנו עוסקים ברוחניות, בלימוד ובתפילה, כל דבר ודבר שאדם עושה למעשה הוא תמיד נמצא בין שתי הכוחות האלה שפועלים בתוכו ומתמודדים בתוכו שזה כוח הנתינה וכוח הנטילה. המהות הפנימית של האדם זה כוח הנתינה, אבל יש מן כוח בתוכנו ולמעשה זה השורש של היצר הרע שהוא כל הזמן מגביר בתוכנו את כוח הנטילה, לקחת
ולקבל. למעשה 2 הכוחות האלה נאבקים על הנפש שלנו מי ישלוט, אומר הרב דסלר שאדם יכול להיות מאושר ושמח רק ע“י שהוא מפתח בתוכו את כוח הנתינה. אדם שמפתח בתוכו את כוחות הנטילה לאט-לאט החיות והשמחה הפנימית שלו יורדת..

מה קורה לו בנפש

יש פה הטעייה מאוד-מאוד גדולה, בדרך יש פה יצר הרע שמאוד רוצה לפתות אותנו בדבר הזה, אז מה הוא עושה? הוא נותן כביכול פרסים לאדם שמשתמש בכוח הנטילה. ברגע שאדם משתמש בכוח הנטילה, באותו רגע הוא נהנה אבל מה קורה לו בנפש? הכוח החיות של הנפש לאט-לאט יורדת. הרבה פעמים אנחנו רואים שקשה לאדם לעשות  דברים, קשה לו לפעול , ליצור דברים וכן הלאה, או שאדם מרגיש שהוא חסר שמחה ולא הולך לו שום דבר ובפנימיות שלו כבר אין לו חיות ואין שמחה – מה השורש של זה?

אנו רואים דברים יותר חריפים

-אומר הרב דסלר דבר מאוד עמוק, מכיוון שבמשך השנים מאוד התחזק אצלו כוח הנתינה והוא לא השקיע בו מאמץ ולא טרח לפתח אותו, כמה שמתחזק כוח הנטילה שבתוך הנפש של האדם, ככה האדם לאט-לאט מתחיל לשקוע, עד כדי כך שיש מצבים שאנחנו רואים אנשים שבפשטות לא חסר להם כלום, וגם אם חזר להם זה לא סוף-העולם מה שחסר להם, ב“ה יש להם בית יש להם משפחה, יש להם ילדים ויש להם עבודה, אולי יש קשיים בכל דבר ודבר אבל יש להם את כל הדברים האלה ואין לאדם את השמחה ואת האושר הפנימי. יותר מזה אנחנו רואים דברים יותר חריפים, שאדם מסתובב עם מרירות הנפש ועם עצבות, מה הסיבה? אומר הרב דסלר שהסיבה היא מכיוון שהאדם פיתח בתוכו עם השנים את כוח הנטילה, ככל שכוח הנטילה הולך ומתגבר בתוך האדם, הוא הולך כל הזמן במצב שהוא צריך שיתנו לו, הוא כל הזמן חייב לקבל, ואם לא מקבל כל הזמן הוא לא שמח ויותר מזה, הוא מתחיל להיפגע. ממשיך הרב דסלר ואומר שאחת המצוות היסודיות ביותר של התורה זה ואהבת לרעך כמוך. זה אחת מהמצוות של התורה, ויש לנו כלל, אם הקב“ה ציווה עלינו איזשהו דבר, זה סימן שאנחנו יכולים להגיע לזה, כי הקב“ה לא יצווה עלינו דבר שאין באפשרותנו להשיג אותו..

גם כשאדם נותן צדקה הוא מצפה לקבל

אומר הרב דסלר, שימו לב מה שהתורה אומרת, ואהבת לרעך כמוך. הדיוק וההדגשה זה כמוך. איזה מדרגה זאת שאדם יכול להרגיש את השני כמו שהוא מרגיש את עצמו. למעשה אם אנחנו נתבונן עמוק-עמוק בתוך הדברים אנחנו נראה שאנחנו אפילו לא יכולים להבין מה הכוונה של התורה, כי אדם שקצת מכיר את עצמו, יתבונן  ויראה שבעצם כל דבר ודבר זה אינטרסנטיות, אפילו שאדם נותן לשני, בתוכו הוא כבר עושה חשבון איך אני אקבל. יותר מזה, אחת המצוות שהתורה ציוותה עלינו זה הצדקה, והרבה פעמים אדם שנותן צדקה הוא כבר מכוון לקבל על זה שכר, אז גם שאדם נותן צדקה למשפחה ענייה, באותו רגע הוא כבר חושב על השכר שהוא יקבל.

באמת סוד גדול איך יוצאים מהאנוכיות

אפילו ברגעים שאנחנו נותנים, אנחנו חושבים על עצמנו וזה באמת סוד מאוד גדול איך יוצאים מזה ואיך מתמודדים עם הדבר הזה. אומר הרב דסלר שהאושר הגדול ביותר שאדם יכול להגיע אליו זה שהוא יגיע לאהבה ולנתינה אמיתית לזולת. אין אדם יותר מאושר מאדם שיכול לתת בלב מלא. אנחנו נגיד פה את האמת שכולנו חסרים בדבר הזה, למה? כי בעצם לפי האמת החברה שלנו מאוד מרגילה אותנו לעניין הזה של הנטילה והאינטרסנטיות. בעצם אנו חיים בתוך מציאות חברתית ותרבותית שהעניין של האנוכיות זה אחד הערכים הכי גבוהים בה. הם מלמדים אותנו בכל דבר ודבר איך אני אקבל כדי להנות. אומר הרב דסלר נוגע בעוד נקודה מאוד-מאוד עדינה ועמוקה, הוא כותב את זה כך: באהבת איש ואישה. אחד הדברים שאדם יכול לתת זה באהבת איש ואישה, מכיוון שהקב“ה טבע בבריאה שכאשר אדם מוצא את הבת זוג שלו ולהיפך, מתעורר אצלם רצון גדול מאוד של נתינה הדדית,
זה הניצוץ הראשון של האהבה. בהמשך הרב דסלר מסביר שאהבה זה שאנחנו אוהבים את זה שאנחנו נותנים לו, לא ממי שאנחנו מקבלים. היום העולם רואים
את המושג אהבה בדיוק הפוך מהאמת, היום אדם אוהב את מי שנותן לו ומהנה אותו

אדם שמתרגל לתת, פה תתפתח אהבה

אם בא אדם ומשמח אותי אם מחכים אותי, או שנותן לי כסף כשאני צריך, או שנותן לי כל דבר אחר כשאני צריך אותו, א אני מרגיש שאני אוהב אותו. אומר הרב דסלר שאמנם זה גם כן הרגשה חיוביות בשורש שלה כי זה הכרת הטוב, אבל זה לא אהבה. מה זה נקרא אהבה אמיתית? זה למי שנותנים. כשאדם נותן ומתרגל לתת למישהו, פה תתפתח אהבה. אומר הרב דסלר שהיו באים אליו זוגות לפני הנישואין ושואלים אותו עצה לדרך החיים, הוא היה רב של הרבה בחורים צעירים, אז הוא היה מדריך אותם לפני החתונה ואומר להם: היזהרו שתמיד תשאפו להשביע נחת זה לזה ותדעו לכם, ברגע שתתחילו לדרוש דרישות זה מזה, הנה כבר אושרכם ממכם והלאה…

תסתכל מה האישה צריכה

ברגע שבעל מתחיל לדרוש מהאישה ואישה מתחילה לדרוש מהבעל, פה מתחיל להתקלקל האהבה והאושר. אומר הרב דסלר דבר מאוד חריף, אתה רוצה לבנות את הבית נכון עם מערכת יחסים נכונה? מההתחלה תתרגל תמיד לתת. מה ז“א נתינה? מה לתת? דבר ראשון אומר הרב דסלר, תמיד תסתכל מה האישה צריכה, וזה הדדי. לפעמים האישה צריכה כסף אבל זה לא הבעיה העיקרית. אומרים שאיפה שחסר כסף יש בעיות של שלום בית, אבל זה לא מדויק. הבעיות של שלום בית לא מתחילות מחסרון פרנסה. אנשים יכולים להתמודד עם מצבים קשים ועם ניסיונות קשים ויש להם כוחות נפש להתמודד עם הרבה מצבים קשים. הבעיה של השלום בית מתחילה כשאחד מבני הזוג, או שתיים, לא יכולים לתת לשני, ויותר מזה, כבר לא מקשיבים לשני

חוזר הביתה עם כל המטען של כל היום..

מה קורה עם הזמן? הבני זוג מתחילים להתרגל, וכשמתחילים להתרגל אנחנו לא מקשיבים בעצם מה הבת זוג אומרת ומה היא רוצה או צריכה, אז כשאנחנו לא מקשיבים לה אז למי אנחנו מקשיבים? אומר הרב דסלר שאנחנו מקשיבים או לזולת או לעצמנו. אם אנחנו לא מקשיבים לזולת אנחנו מתחילים להקשיב לעצמנו ואז מה קורה? האדם מתחיל כל הזמן בעצם את הנוחיות שלו ומה טוב ונוח לו. אומר הרב דסלר שברגע שאדם מתחיל להתבונן בחיי הבית מה אני צריך לקבל, מכאן מתחיל כל הבעיות של השלום בית והאושר מתחיל להסתלק מהבית. אתה רוצה לבנות בית בצורה הנכונה ביותר? תתחיל לבטל את עצמך, מה הכוונה? אתה בא הביתה בערב? אתה בא עם כל המטען של כל היום, אם זה עבודה ואם זה לימודים או שאר הטרדות..

אתה רוצה מנוחה, כוס קפה או חביתה?

מה אדם רוצה כשהוא נכנס הביתה? תשומת לב. תקשיבו לי. זה עבודה קשה – מה הנקודה? הפוך, תקשיב עכשיו מה הבת זוג רוצה, מה מפריע לה ומה כואב לה. על זה עומד סוד גדול של החיים, לדעת להקשיב לזולת, לדעת ללמוד מה מפריע לשני, אם משהו ציער אותו או משהו שימח אותו, תרגיש אותו. זה מה שהתורה אמרה ואהבת לרעך כמוך, את עצמנו אנחנו יודעים להרגיש? כל אחד יודע להרגיש את עצמו, לדעת אם הוא רוצה עכשיו מנוחה, או אם הוא רוצה עכשיו כוס קפה, לאכול חביתה וכן הלאה. על אחד יודע מה הוא עצמו רוצה, יש לנו היכרות מאוד קרובה עם עצמנו. אנחנו מרגישים את עצמנו ודואגים לעצמנו מאוד. במקרה שמדובר פה זה בין בני זוג אבל זה תמיד עם עוד בני אדם זה הולך על כל המעגלים שאנחנו מכירים, אבל ההתחלה של הכל זה צריך להיות בבית. כל ההתפתחות של כוח הנתינה ולהתגבר עם כוח הנטילה זה מתחיל מהבית, איש ואישה והורים וילדים. אחד המתנות הכי טובות שהקב“ה נתן לנו זה ילדים. אז מה אנחנו חושבים, למה זה מתנה טובה? כי
הם חמודים, והרבה פעמים הם משעשעים אותנו, אומר הרב דסלר שזה לא בגלל זה..

מרוויחים הרבה יותר ממה שהם מקבלים

זה שהילדים חמודים והקב“ה נתן להם חן מיוחד זה רק כדי להקל עלינו בעבודה האמיתית. כל המציאות של ילד ביחס להורים זה נתינה, מהרגע שהוא בא לעולם צריך לקום אליו בלילה, ואח“כ צריך לחנך אותו ואח“כ צריך לטרוח בו כ“כ הרבה טרחות וכ“כ הרבה דברים שצריך לעסוק בהם, ומה זה גורם לאדם? לצאת מתוך המציאות שלו ולתת לשני. לכן חז“ל אומרים שיותר ממה שההורים עושים עם הילדים, הילדים עושים עם ההורים. נכון שאנחנו נותנים להם הרבה, אבל מה שהם מכריחים אותנו לתת להם זה בעצם בשבילנו. אנחנו מרוויחים הרבה יותר ממה שהם מקבלים, מדוע? כי המציאות של הילדים מכריחה אותנו בעצם לצאת מהאנוכיות שלנו, אתה חייב לתת. ילד
בן שנתיים או שלוש כשהוא קם בוכה באמצע הלילה, אתה לא יכול להיות אגואיסט באותו רגע. אתה צריך לשבור
את כל הרצונות שלך להמשיך לישון כדי לראות מה חסר לו.

מסירות נפש בשביל הילדים

כשאנחנו מתגברים על האנוכיות שלנו, למעשה זה השורש של כל התורה. ממשיך הרב דסלר ואומר: ואלה אשר יחפצו במיעוט הבנים, המה מגדולי הנוטלים כי הם לא יחפצו אפילו לתת לבניהם. היום יש כל מיני רעיונות ודעות ופילוסופיות שלא צריך הרבה ילדים, הרב דסלר אומר שזה מתחיל מאותה נקודה שאדם הוא חכם והוא יודע שברגע שיהיו לו ילדים הוא יצטרך לעשות מסירות נפש בשבילם, אז הוא מוכן לוותר על זה, למה? כי הוא לא רוצה את הטרחה הזאת. עוד דבר אומר הרב דסלר שבתוך חיי המשפחה בקשר בין איש לאישה, צריך כל אחד מבני הזוג ללמוד להקשיב לצרכי השני. מה השני צריך ממני. אחת המעלות הגדולות ביותר זה שבעל יכול לשבת עם אשתו, והקב“ה ברא את האישה ככה שיש לה הרבה קשיים, בפרט קשיים בנפש, ויש לה הרבה טענות, ככה הקב“ה עשה ואנחנו ח“ו לא מתלוננים

החוכמה זה להרגיש כשאתה לא מרגיש

אם הקב“ה היה בורא אותנו ככה גם אנחנו היינו ככה, אנחנו טיפ טיפה פחות רגישים, לכן אומר הרב דסלר שאחת המעלות הגדולות ביותר זה שהבעל יכול להקשיב לאשתו ולראות מה כואב לה. למה זה כ“כ קשה? כי לו הדברים האלה לא כואבים,
אז פה הוא צריך לצאת מהאנוכיות שלו ולחשוב ולהרגיש אותה, בשעה שלו אין
את הבעיה הזאת. אומר הרב דסלר שהחוכמה האמיתית היא להקשיב לה כשזה מפריע לה ולך זה לא מפריע, לפעמים יש לה בעיה עם אחת מהשכנות, אני לא מבין את זה ואין לי בעיות כאלה, החוכמה האמיתית זה להקשיב לה ולעזור לה כפי בחינתה

מה את רוצה ממני? זה מה שמעניין אותי?

הרבה פעמים מה אנחנו עושים? ופה מתחיל להתקלקל השלום בית. האישה באה ומספרת לנו סיפור שהיה עם הילד, עם הדודה או עם החנות ירקות, בעיה. ומה אנחנו רוצים להגיד לה? מי שהוא מנומס הוא לא אומר לה את זה אבל הוא מקרין לה: מה את מבלבלת לי את הראש? מה את רוצה ממני? זה מה שמעניין אותי עכשיו? איזה שיחה היתה לך עם הדודה? אומר הרב דסלר שהחוכמה האמיתית היא להקשיב לזה ובאמת לנסות לעזור ולראות אם שייך עכשיו לתת עצה או להרגיע. חז“ל אומרים שדמעתה של האישה קרובה, היא מרגישה את הצער הרבה יותר מהר מאתנו. אמר לי פעם אדם גדול: אנחנו כ“כ גסים ברגשות שלנו לעומת האישה שבעצם הרגישות שלה זה בעצם גם חסד גדול בשבילנו. אנחנו הרבה פעמים לא יודעים ולא מרגישים, הפוך, אדם שמקשיב ומרגיש את אשתו, אז הוא מקבל גם רגישויות שבאמת אנחנו לא יכולים לקנות את זה מצד עצמנו. אז מה קורה? הנקודה היא שלפי האמת אדם היה אוהב לעשות את הדברים האלה, באמת זה לא שאנחנו אוהבים לעשות את זה..

אנחנו חוזרים עכשיו שוב לאינטרסנטיות

זה אחד מהקלקולים שלא מלמדים אותנו את זה, את החשיבות של הדברים האלה ושל ההקפדה עליהם. כי אם אדם מרגיל את עצמו להקשיב לאשתו בפרט ברגעים שיש לה איזה צער ולא להיות עכשיו איזה פרופסור באוניברסיטה או הפסיכולוג הכי גדול בעולם, תהיה בן אדם פשוט ותקשיב למה שהיא רוצה להגיד לך עכשיו. אל תהיה המשגיח המוסרי שלה, ואל תהיה הרב שלה ואל תהיה הדוקטור שלה, תהיה אדם פשוט ותקשיב לה מה היא רוצה להגיד לך. אם היינו יודעים את זה היינו רואים 2 דברים, קודם כל המערכת יחסים שלנו היתה מתפתחת הרבה יותר טוב, דבר נוסף זה שאחד בעצמו
היה הרבה יותר מאושר. אנחנו חוזרים עכשיו
שוב לאינטרסנטיות כי אנחנו צריכים לתת פיתיון ליצר הרע שלנו. אנחנו בעצמנו היינו מרוויחים מזה, למה? כי
פתאום היינו מגלים בתוכנו כוח ומציאות שאנחנו לא מכירים

לתת קצת כדי לקבל הרבה..

אני רוצה להגיד פה דבר קצת חריף וזה גם לימוד זכות עלינו, החברה שלנו היום מלמדת אותנו בדיוק הפוך, מהרגע ששמו לנו בקבוק חלב בפה כמה ימים אחרי שנולדנו, אז כל הזמן אנחנו כל הזמן מקבלים חינוך, אם זה במופרש ואם זה ברקע של הדברים, תהיה אגואיסט ואינטרסנט. בזמנים שאנחנו לא אינטרסנטים אנחנו מספיק חכמים לתת קצת כדי לקבל הרבה, אבל המציאות שלנו זה מציאות של נטילה, אני אומר את זה אפילו עם קצת לימוד זכות
על עצמנו, כי זה מציאות חברתית שלימה, זה תרבות שלימה שבנויה על זה. אדם שרוצה להתחיל את העבודה הזאת אז ההתחלה זה מהבית

האישה היתה מקבלת אושר לחודש ימים

אם אדם כבר זכה והוא נשוי אז העבודה מתחילה מהאישה והילדים, אם הוא לא יתחיל מהנקודה הזאת אז העיקר חסר. היסודות הכי חזקים והכי מוצקים חסרים, ובאמת לא מדובר פה עכשיו לעשות מהפכות שלימות בחיים, לא. אומר הרב דסלר דבר הרבה יותר פשוט, תקשיב לבת זוג, וזה הולך גם לנשים, אני עכשיו מדבר מול גברים אבל זה הולך גם על הנשים. האמת שלנו יש עבודה גדולה בזה. להקשיב לבת זוג ולראות איפה אפשר לדבר איתה על דברים שהיא רוצה, לא בגלל שאני רוצה לדבר על זה. לדבר איתה על דברים שהיא רוצה לדבר, ואז תתחיל להתרגל בזה ואתה תתחיל לראות את הדברים האלה. תנסה להבין אותה, צא מעצמך, אתה זה לא אתה עכשיו. תנסה להבין מה מפריע לה או מה היא רוצה לספר לך עכשיו או
מה משמח אותה, תקשיב לה. תשב אשתך חצי שעה ותדבר איתה, באמת אם היינו יושבים עם האישה היא היתה מקבלת אושר לחודש ימים. רק תשב ותקשיב לאשתך

השורש זה הגאווה והנטילה שיש באדם

יש משהו פנימי בתוכנו שלא מוכן לקבל את הדבר הזה – מה השורש של זה? אומר הרב דסלר שזה השורש של הגאווה והנטילה שבאדם. אומר הרב דסלר: וככה אני אומר לזוג בעת כלולותם, היזהרו שתמיד תשאפו להשביע נחת זה לזה כאשר תרגישו בכם בשעה זאת, קחו את הרגעים האלה (כמו לפני החתונה) ותחזקו אותם ותחיו אותם כל החיים. כמו שעכשיו אתה רוצה לתת לה, תלמד איך לתת לה כל החיים. ודעו שברגע שתתחילו לדרוש דרישות זה מזה, הנה כבר אושרכם ממכם והלאה. למה היום יש אחוז גירושים כ“כ גבוה? כי היום אדם מגיע לחופה והוא כולו חושב על עצמו. וכל אחד מבני הזוג שיחפצו בנישואין שיעלו באושר, יתרחקו מכוח הנטילה ויחזקו את כוח הנתינה ואז יבנו את ביתם נכון – מה שאמרנו זה הולך על שני בני הזוג. אתה הבעל תדאג לתת, ומה יקרה? כשאישה מקבלת זה מפתח בה את הרצון לתת ואז ממילא היא תיתן. כשאתה תיקח ממנה זה גם יהיה נתינה, כי אתה תשמח אותה ברגע שאתה תקבל ממנה. כשבעל מתרגל לתת לאישה אז האישה מטבעה תיתן יותר מהבעל. היא רוצה לתת והיא שמחה לתת, זה לא שאתה לא צריך לקבל אף פעם, אלא העבודה שלנו זה עבודה לתת, ברגע שאנחנו ניתן ממילא נקבל…

זה השלמות של לעשות חסד עם השני

אני רוצה להגיד עוד נקודה בזה, אנחנו לא יודעים את השמחה שבנתינה. מי שמתרגל לתת, עצם הנתינה היא כ“כ משמחת אותו ואין אושר ושמחה בעולם הזה ובחיים יותר מהאדם הנותן. אתם יודעים מי פיתח בשלמות מאוד גדולה את העניין של הנתינה? הוא היה עמוד הנתינה, אברהם אבינו. הוא היה עמוד החסד, זה עבודה של עשרות שנים, הוא כל הזמן היה רק מסתכל ומחפש איפה הוא יכול לעשות חסד עם בני אדם. כל הזמן אברהם אבינו היה מארח אורחים. אחרי שהוא עשה ברית מילה הוא היה בן 99, ביום השלישי שזה הכי כואב, הקב“ה ידע שכואב לו אז הוא לא הביא לו אורחים – יום אחד הוא לא הביא לו אורחים. מה אברהם אבינו עשה? וישב פתח האהל כחום היום. היה חם מאוד והוא יצא החוצה כדי לחפש אורחים, זה כבר השלמות של לעשות חסד עם השני. אם הוא לא עושה חסד הוא לא חי…

עכ“פ הוא היה משתדל בבית

כשהקב“ה ראה את צערו של אברהם אבינו הוא שלח
לו שלושה מלאכים מחופשים לערבים כדי שהוא יכין
להם סעודה. אנחנו לא מכירים את השמחה ואת
האושר הזה של הנתינה כי כל החיים שלנו התרגלנו
לחיות בדיוק הפוך. אם האדם היה יודע והיה
מכיר את חשיבות הדברים, עם כל המתח ועם כל הלחץ, על כל פנים הוא היה משתדל בבית. הנקודה היא שבגלל חוסר הידיעה וחוסר חשיבות הדבר, לכן אנחנו לא משקיעים בבית. אנחנו צריכים להתחיל להתבונן בנקודות האלה

לא באים אלינו בתביעה: תהיה מושלם

הקב“ה לא בא בטרוניא עם בריותיו, הקב“ה יודע איפה כל א חד מאתנו גדל ואיך הוא גדל, מה חינכו אותו וכן האלה. היום לא באים אלינו בתביעה תהיה מושלם, יכול להיות שלגבי חלק מאתנו משמעות הדברים שמחר נוכל להקשיב שתי דקות, וזה באמת מה שאנחנו יכולים לעשות מחר וזה הרבה יותר טוב מהיום. כי היום לא ידענו בכלל שיש כזה דבר, צריך להתחיל להתעורר להתבונן בנקודות האלה ולחשוב על הדברים האלה. אם אדם לא מתבונן על המידות שלו ועל הנקודה שדיברנו לתת לשני וללמוד לאט-לאט איך להחליש ולנטרל את כוח הנטילה, זה עבודת חיים, זה לא אקמול – לוקחים כדור ועובר הכאב ראש. מה שחכמי התורה מלמדים אותנו זה יסודות של דרך בחיים, לאט-לאט לומדים להפנים את הדברים ולעבוד על הדברים האלה. העצה הראשונה זה להיות אמיתי, זאת אומרת שאדם יהיה אמיתי עם עצמו…

יעקב אבינו קורא לכל בניו לפני פטירתו

נכון, אני אנוכי וזה אמת. אני לא רוצה להיות אנוכי, אני רוצה לצאת מהאנוכיות הזאת ומהמידה הזאת וזה לא לוקח יום אחד. קודם כל להתחיל לאט-לאט עצות כי זה עבודת חיים. לפי האמת וזה כתוב בחז“ל בכמה מקומות שכל מה שבאנו לעולם זה בשביל הדברים האלה. אדם שלומד איך לתקן את המידות שלו, איך לקבל השקפה והתבוננות יותר נכונה, זה התכלית והקב“ה ברא את כל העולם עם כל מכלול הדברים בשביל שיבוא לפה האדם היהודי עם יצר הטוב ועם יצר הרע ויתמודד בתוכו וילמד איך לשפר את עצמו ואיך לתקן את עצמו. נוסיף עוד משהו לסיום. אנחנו נקראים יהודים, ולמה אנחנו נקראים יהודים? על שם יהודה. מתי נקבע שנקרא יהודים על שם יהודה? לפני פטירתו של יעקב אבינו הוא קרא לכל בניו..

לא ראובנים, שמעונים ולווים, אלא יהודים

יעקב אבינו בירך כל אחד ואחד מהבנים. מי שהוא היה צריך להוכיח אותו הוא הוכיח אותו, אבל את כולם הוא בירך. יהודה היה הבן הרביעי ויעקב אבינו הלך לפי הסדר. את ראובן שמעון ולוי יעקב אבינו הוכיח, היה לו תוכחה לראובן וגם לשמעון ולוי. כתוב במדרש כשיהודה שמע שהוא מוכיח את ראובן שמעון ולוי, יהודה רצה לברוח משם, למה? הוא פחד מאוד מהתוכחה שלו, מה יעקב אמר לו? יהודה, אתה יודוך אחיך. אומר המדרש שתי ברכות כלולות בזה. דבר אחד, מעתה נקבע שמלכות ישראל נמסרה לשבט שלך. כל מלכי ישראל האמיתיים יהיו מהשבט שלך. אולי יהיו מלכים ומנהיגים זמניים משבטים אחרים, אבל המנהיגים לדורות זה משבט יהודה, לכן זה מלכות דוד שהוא המלך הראשון מבית יהודה, אחרי זה יש את שלמה המלך ומלך המשיח גם כן יהיה משבט יהודה. פירוש שני אומר המדרש: מעתה בניי נקראים על שמך, לא ראובנים נקראים שמם לא שמעונים ולא לווים, אלא יהודים..

הוא מצא כלה צדיקה מאוד, הבת של שם

אנחנו נקראים על שם יהודה. כתוב בגמרא שהסוד של הנפש של האדם כלולה בתוך השם שלו. המקובלים הגדולים כאשר הם שומעים שם של אדם, הם יודעים את כל שורש הנשמה שלו, צריך להיות צדיק גדול כדי לדעת את זה. הרבה תכונות והרבה דברים שקורים לאדם, כלולים בתוך השם שלו. כל עמ“י נקרא על שם יהודה. מה זה יהודה? התכונה החזקה ביותר שהיתה ליהודה שלכן הוא זכה שהמלכות תהיה ממנו ושאנחנו נקרא על שמו זה שהוא היה מודה על האמת. זאת היתה הנקודה הכי חזקה של יהודה. נספר את זה בקצרה, ליהודה היו שלושה בנים, ער, אונן ושלה. הגיע הזמן לחפש כלה לבנים. הוא מצא כלה צדיקה שקראו לה תמר. היא היתה בת של שם, הבן של נח היא היתה ממשפחה מאוד חשובה גם כן כי יעקב אבינו היה מאוד חשוב באותה תקופה. הוא לקח את תמר לער הבן הבכור שלו. אחרי לא הרבה זמן ער מת…

רצתה מאוד ילדים מהמשפחה הזאת…

ער מת בלי בנים. אמנם זה היה לפני מתן תורה אבל כבר היה את העניין של ייבום, לכן אונן אח של ער התחתן איתה. לא עוברים כמה חודשים וגם אונן מת. באמת למה הם מתו? היה להם איזה עבירה מסויימת שבגללה הם מתו. יהודה לא ידע את זה, אז מה הוא אמר? זאת אישה קטלנית, כל מי שמתחתן איתה מת. יהודה
אמר לעצמו, נשאר לי עוד בן אחד גם הוא ימות? יהודה טעה כי היא באמת היתה אישה צדיקה, פשוט הם היו בעלי עבירות שבגלל העבירות האלה משמיים הקפידו עליהם והם מתו. יהודה אמר לתמר שתחכה כמה שנים עד ששלה הבן הקטן
שלו יגדל ואז הוא יתחתן איתה. תמר היא צדיק לכן אם יהודה אמר לה אז היא מחכה.

בנתיים עברו השנים ושלה גדל. תמר ראתה ששלה גדל והיא לא ניתנה לו לאישה. תמר רואה שיהודה דוחה אותה בקש. הנה הוא כבר גדול. תמר רצתה מאוד ושאפה להעמיד צאצאים מהמשפחה הזאת של יהודה. היה לה השגה בזה והיא ראתה את זה ברוח הקודש. אבל שלה לא ניתן לה אז מה היא תעשה? כתוב שמשמיים נתנו לה עצה, מה היתה העצה? תמר התחפשה לפרוצה, והלכה לאם-הדרך מקום שידעה שיהודה עובר שמה והיא חיכתה שם. היא היתה מכוסה ככה שיהודה לא הכיר אותה

מחופשת לפרוצה ומתפללת להקב“ה

יהודה היה צדיק גדול, הוא היה אחד מגדולי הדור. אז זה שייך בכלל שיהודה ילך לאישה כזאת? אבל יהודה לא ידע דבר אחר, שתמר הצדיקה הזאת בתפילה שלה יכולה לשנות את הטבע. מה עשתה? חיכתה איפה שיהודה צריך לעבור שם, מחופשת לפרוצה והיא מתפללת להקב“ה: אל תיתן לו לעבור על פניי בשלום, כשהוא יעבור פה, תיתן לו תאווה שהוא ירצה להיות איתי, היא רצתה ילדים ממנו…

יהודה נכנס למלחמה חזקה מאוד בדבר

תמר התפללה כ“כ מעומק הלב שהתפילה שלה התקבלה. כתוב במדרש שיהודה עבר שם וצריך לדעת שיהודה לא הולך ומסתכל לצדדים, הוא הולך שם ושומר את העיניים, פתאום בזווית העין הוא רואה אישה. טוב תמשיך ללכת, אבל הוא רואה שהוא לא מצליח להתגבר על עצמו, פתאום הוא מרגיש משהו בוער בו שהוא חייב ללכת אליה. כתוב במדרש שיהודה נכנס למלחמה מאוד חזקה עם זה, מה שייך שהוא ילך לאיזה כזאת? אבל מה? אומרים חז“ל שמשמיים שלחו לו מלאך של תאווה שיכריח אותו ללכת לתמר, הוא לא ידע שזאת תמר. היה מה שהיה והוא היה איתה, עכשיו הוא לא ידע מי היא. אחרי המעשה הוא שאל אותה, מה אתן לך? אמרה לו תמר שלח לי גדי עיזים מן העדר. אמר לה יהודה: אין לי פה. אז תמר אמרה לו תן לי עירבון את המטה שלך ואת הפתילים שלך (זה היה התפילין והציצית שלו)..

אחרי שלושה חודשים…. פתאום היריון?!

לא היתה לו ברירה אז הוא נתן לה את זה. הוא התבייש לחזור אליה אז הוא שלח לשם שליח שיביא לה גדי עיזים. השליח הלך לחפש אותה והוא לא מצא אותה, הוא אמר ליהודה: שאלתי ואף אחד לא מכיר פה אותה. מעולם לא היתה פה פרוצה. היא חיכתה לו במיוחד. יהודה אמר: טוב, מה אני יכול לעשות? וכל העניין נשכח ממנו. בנתיים כלתו מחכה לשלה כי אסור לה להתחתן עם מישהו אחר. עברו שלושה חודשים, פתאום באים ואומרים ליהודה: הכלה שלך שמחכה לשלה, בהיריון.
ההיגיון אמר שהיא היתה עם גבר זר. עשו לה משפט וזה היה מאורע מאוד מרכזי באותה תקופה, כי זה היה תקופה קצרה יחסית אחרי המבול בפרט תמר שהיתה בתו של שם שהיה כהן. החליטו לעשות לה משפט פומבי שבאו אליו כל גדולי העולם. יהודה היה האב בית דין. שמעו את כל הפרטים ותמר שותקת והיא לא אומרת כלום.

הגבורה ונקודת האמת גרמו לו להודות

יהודה פסק את דינה: הוציאוה ותשרף. מה עשתה תמר? היא לא רצתה לבייש את יהודה והיא שלחה שליח שיתן ליהודה את העירבון ושיגיד לו: האבא הוא בעל העירבון הזה. יהודה מיד הבין את הכל, והוא הבין שהיא צדיקה גדולה. אז הבין יהודה שהיא לא בסדר. איזה ניסיון יש ליהודה, לפני כמה דקות הוא דן אותה למיתה ועכשיו הוא צריך להודות על האמת, זה ניסיון מאוד גדול. הגבורה ונקודת האמת של יהודה היתה שהוא קם על הרגליים ואמר לפני כל גדולי העולם: צדקה ממני. אני האבא ואני אחראי. באותה שעה יצאה בת קול ואמרה ממני. יהודה לא ידע שהקב“ה רצה את הדבר הזה. יהודה רואה את עצמו כבעל תאווה שנכשל פה בתאווה, הוא נשאר עם הבושה הזאת 30 שנה עד שיעקב נפטר וכל הזמן הזה הוא עושה תשובה על המעשה שלו, יעקב לפני פטירתו בירך אותו את כל ברכות הנ“ל על זה שהוא הודה במעשה תמר. יהודה זה על שם להודות על האמת, כשאדם מודה על האמת שזה הנקודה של יהודה זה צדקה ממני, והוא אמר את זה לאישה. אז איך מתחילים לעבוד על זה, קודם כל להיות אמיתי, וגם לתת לשני.