פרשת תצוה | להיות בשמחה זה מצווה מהתרי“ג?

רבינו אומר ’מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד‘, אם נסתכל בתרי“ג מצוות לא נראה שיש מצווה להיות בשמחה, אם אתה רוצה להגיד שזה עצה טובה אז תגיד שזה עצה טובה אבל לא כתוב שזה מצווה. הרמב“ם מונה את תרי“ג מצוות ואין בתרי“ג מצוות מצווה להיות בשמחה, בשום מקום לא כתוב שזה מצווה להיות בשמחה – לכאורה זה קושייה של תלמיד חכם על רבי נחמן מברסלב. התשובה לזה מובאת בדרשות של החת“ם סופר, הוא מסכים עם רבינו שזה מצווה להיות בשמחה..

להיות בשמחה? הדבר קשה

החת“ם סופר שואל אם זה מצווה להיות בשמחה אז למה זה לא כתוב בתרי“ג מצוות? אומר החת“ם סופר שהשמחה זה השורש של כל המצוות וכל דבר שהוא שורש זה לא כלול מהתרי“ג מצוות מכיוון שכל התרי“ג מצוות תלויות בשמחה, כל מצווה צריך לעשות בשמחה. שמחה זה דבר מאוד גדול ולכן בחסידות בכלל ובברסלב בפרט מדברים הרבה על שמחה. מתעוררת עוד קושייה, זה נכון שזה דבר גדול להיות בשמחה ואנחנו מסכים עם זה אבל הרבה פעמים אנחנו מרגישים שאנחנו לא יכולים לקיים את זה הלכה למעשה. אומרים לנו הרבה שיחות מאוד יפות ורעיונות וחידושים על העניין של השמחה אבל הרבה פעמים ביום-יום אדם מגיע למצב שהוא רואה שעם כל התורות שאמרו לו ועם כל השיחות שאמרו לו, אבל להיות הלכה למעשה בשמחה זה הדבר הכי קשה – זה הדבר הכי פשוט לדבר עליו וזה הדבר הכי קשה לעשות אותו. רבינו האר“י כותב בשער הגלגולים שיש רוח של כבדות הלב, פתאום אדם מרגיש כבדות הלב ומין בחינה של עצבות, יש בזה מדרגות, אדם יכול להגיע לעצבות עמוקה ולייאוש. ייאוש זה התכלית בצד השני, זה נקרא כתר דקליפה. הרבה פעמים קורה שפתאום אדם מרגיש כאלה כבדויות וכאלה עצבויות, השאלה היא איך מתמודדים עם זה הלכה למעשה? רבינו אומר בזה יסוד מאוד גדול: השמחה תלויה באמונה. כפי האמונה של האדם כך האדם זוכה לשמחה..

יש אמונה שכלית וזה דבר גדול וחשוב….!

קודם נבין מה זה העניין של אמונה – כידוע יש בזה הרבה מאוד דרגות, אנחנו מאמינים וגם משה רבינו היה מאמין – האמונה של משה רבינו זה לא המדרגה שלנו, יש בזה הרבה מדרגות אבל עיקר השלמות של עבודת האמונה זה כשאנחנו זוכים להאיר את זה ללב, צריך לדעת שיש אמונה שכלית וזה גם דבר חשוב וגדול, שאדם יודע בשכלו בדעתו ובחוכמתו את היסודות שהקב“ה מנהיג את העולם והכל בהשגחה פרטית ושצריך לבטוח בו – אבל פתאום לוקחים לאדם חלילה את פרנסתו..

הרבה מאוד יסודות

פתאום יש איזה קושי וצמצום בבית או שיש איזה ניסיון, מישהו מבזה וכד‘ ואז האדם רואה שהוא מאוד רחוק מהאמונה. אדם יכול בשכלו ובדעתו לדעת הרבה מאוד יסודות וחוכמה בעניין האמונה אבל יכול להיות שהוא עדיין רחוק מאוד-מאוד
מזה שהאמונה תאיר לו בתוך הלב – כל העבודה שלנו זה להאיר את האמונה מהשכל אל תוך הלב כי זה התכלית ’וידעת היום והשבות אל לבבך כי השם הוא הא-לקים‘..

העיקר זה להאיר את זה ללב

פעם הזכרנו שבקריאת שמע אנחנו אומרים ’שמע ישראל, השם א-לקינו, השם אחד‘, יעקב אבינו הוסיף להגיד ’ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד‘ – זה שאלה בגמרא, בראשונים, בפוסקים ובמקובלים: מה הסיבה שיעקב אבינו הוסיף את המשפט ’ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד‘. כשאנחנו אומרים ‘שמע ישראל, השם א-לקינו, השם אחד‘ אנחנו מתבוננים בשכלנו ובדעתנו באחדות השם, שהכל פה זה בעצם מעשה השם, זה נקרא יחודא עילאה, אבל העיקר זה ’ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד‘, זה להאיר את מה שהתבוננו בשכל ובמחשבה לתוך הלב, לכן גם אומרים את זה בלחש ו’הבן איש חי‘ אומר להוריד קצת את הראש כשאומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, הכוונה שאנחנו מכוונים להאיר את זה מהמחשבה אל תוך הלב שזה למעשה העיקר, זה וידעת היום והשבות אל לבבך – אומר רבינו שכפי מה שהאדם זוכה להאיר את האמונה בלב כך האדם זוכה לשמחה. היסוד של השמחה זה שאדם זוכה להאיר את האמונה לתוך הלב, אבל זה לעומת זה עשה
א-לקים, מצד שני כשאנחנו מרגישים עצבות וכבדות הלב השורש של זה שהאמונה לא מאירה לתוך הלב. כל השורש של השמחה והעצבות זה כמה שאדם זכה להאיר את האמונה בתוך הלב. כולנו רוצים לזכות לשמחה והתכלית זה לעבוד את הקב“ה בשמחה

נסתרות התורה שלא התגלו לאף-אדם

החת“ם סופר אומר שהשמחה זה שורש כל התורה – אנחנו מניחים תפילין, מתפללים ולומדים אבל העיקר זה לעשות את זה בשמחה. ר‘ חיים ויטאל שאל פעם את רבינו האר“י הקדוש איך הוא השיג את כל ההשגות שהוא השיג, רבינו האר“י הקדוש זכה שהתגלו לו נסתרות התורה מה שלא התגלה לאף אדם עד תקופתו, אז רבינו האר“י אמר לו שהוא השיג את כל זה בזכות זה שהוא היה מקיים את המצוות בשמחה. רבינו האר“י העיד על עצמו שבזכות השמחה במצוות נפתחו לו כל שערי השמיים והוא זכה להשיג את מה שהוא השיג – אז השמחה זה כפי האמונה של האדם

בריאת העולם זה בעצם בריאת העלמה

כמה שאדם זוכה להאיר את האמונה בתוך הלב כך הוא זוכה לשמחה – מה הקשר היותר עמוק בין שמחה ובין אמונה? כתוב בספרים הקדושים שכל המציאות של בריאת העולם זה מציאות של בריאת העלמה, הקב“ה ברא העלמה והסתרה והקב“ה בעצמו נסתר ונעלם ואצל כל הנבראים מהקטן ביותר ועד לגדול ביותר ויותר מכולם זה אנחנו, נשמות ישראל, הקב“ה חסר לנו. כל עוד האדם בעולם הזה לעולם הקב“ה חסר לנו, זה כל הכיסופים וכל הגעגועים שלנו. שאדם יהודי הולך לתאוות העולם הזה זה רק בגלל שחסר לו הקב“ה, אדם נוסע לכל מיני מקומות בעולם והולך לכל מיני-שטויות בעולם כל זה רק בגלל שהקב“ה חסר לו. פעם מישהו הקשה לי:
איזה שטות זה שאדם הולך לעשות תאוות של העולם הזה רק בגלל שהקב“ה
חסר לו? הוא רוצה עכשיו את העולם הזה ואת התאוות הגשמיות כמו ממון,
כבוד, גאווה והתאווה הידועה (ניאוף), מה זה קשור להקב“ה? תוך כדי שהוא הקשה לי את זה ביקשתי מהשם שיתן לי תשובה בשבילו כי לא ידעתי איך להוריד לו את זה

רוצים להוריד משתי פרוסות לפרוסה וחצי

תוך כדי כך נזכרתי שאחת הבעיות שהפסיכולוגים מתמודדים איתה זה אנשים שיש להם תאוות אכילה, זה לא כמו בברסלב שרוצים להוריד משתי פרוסות לפרוסה וחצי, יש לפעמים מצבים שזה בעיה נפשית, אדם אוכל ואוכל ולא מפסיק לאכול וזה כבר מזיק לבריאות שלו – זה מחלה, אז הפסיכולוגים התחילו לחקור את המחלה הזאת ואז הם גילו דבר מעניין, הם גילו שאנשים נמצאים בתוך תאוות אכילה כי חסר להם איזה קשר של אהבה עם איזה אדם, או שאין להם זיווג או שאין להם איזה חבר טוב, חסר להם אהבה עם איזה אדם לכן את כל הצורך הזה של האהבה שחסר להם הם מוציאים את הכל בתוך תאוות אכילה, את המאמר הזה קראתי לפני שנים ומפה הבנתי את כל היסוד שכתוב בספרים הקדושים,
יהודי הולך לתאוות העולם הזה כי חסר לו אהבה אמתית, חסר לו הקשר עם הקב“ה אז הוא הולך לתאוות העולם הזה

זה בכלל לא קשור לברזיל…!

באמת בשורש שלנו אנחנו לא רוצים את תאוות העולם הזה, יהודי בכלל לא רוצה את תאוות העולם הזה. באמת כל הבריאה כולה אבל יותר מכולם זה עמ“י וזה כל יהודי, רוצה להרגיש את הקשר ואת החיבור עם הקב“ה. ברגע שאין לנו את הקשר ואת החיבור עם הקב“ה זה יוצר מציאות של חיסרון בתוכנו ואז בטעות אדם הולך ומחפש את זה, הוא לא יודע, הוא תינוק-שנשבה אז הוא חושב שאם הוא יטוס לברזיל אז תהיה שם תאווה שתיתן לו את הצורך שלו, הוא לא יודע שזה בכלל לא קשור לברזיל, זה קשור להתבודדות, לתפילה, להתחברות עם הקב“ה ולהתקשרות עם הצדיק – זה הנקודה של האמונה..

נכנס רישא דלא אתידע? מרבין בשמחה

השמחה האמתית של נשמות ישראל זה ברגע שאנחנו מתחברים עם הקב“ה וזה מה שרבינו אומר שהשמחה תלויה באמונה, ברגע שאדם מתחבר ומרגיש את האור של האמונה מאיר לו בתוך הלב אז ממילא אנחנו זוכים לשמחה וכשאנחנו לא מרגישים את האור של הקב“ה בלב זה השורש של העצבות. השורש של השמחה זה התחברות עם הקב“ה והשורש של העצבות זה פירוד מהקב“ה – זה מה שחז“ל אומרים משנכנס אדר מרבין בשמחה, כי באמת בחודש אדר מרבים באמונה, מאיר אור אמונה חדש כי זה בחינה של הכנה לניסן שזה כבר הגאולה. בחודש אדר מתחילה ההכנה של חודש ניסן אז מתחיל האור הזה להאיר לכן גם הראשי תיבות של חודש אדר זה ’רישא דלא אתידע‘ שמובא בספרים שזה שורש האמונה. המקום של האמונה של ישראל זה מהרישא דלא אתידע לכן משנכנס רישא דלא אתידע מרבין בשמחה כי אור האמונה מתחיל להאיר – זה הנקודה הראשונה שקשורה לחודש אדר, השמחה.

מהות עמלק זה להשמיד להרוג ולאבד

בחסידות מדברים על זה הרבה ורבינו אומר מצווה גדולה להיות בשמחה – הרבה פעמים שואלים איך זוכים לשמחה? לשמחה זוכים ע“י אמונה, צריך לחפש את העצות איך אנחנו זוכים להשיב את האור של השם שזה אור האהבה ואור האמונה לתוך הלב. כשזוכים להאיר את או האמונה בתוך הלב ממילא גם אנחנו זכה לשמחה כי זה תלוי בזה – זה נקודה אחת. יש נקודה נוספת שקצת קשורה לפורים וקשורה לעניין של אדר, הגמרא במסכת מגילה דף י“ב אומרת: שאלו תלמידיו של רשב“י מפני מה נגזרה על עמ“י הגזירה להשמיד להרוג ולאבד? השאלה היא לא היתה על המן עצמו כי זה היה המהות שלו. יש כל מיני כוחות באומות העולם, לכל אומה יש שורש במידה לא טובה אבל המיוחד בעמלק זה שכל המהות שלו זה שנאת-ישראל, להשמיד להרוג ולאבד כל יהודי, הם קיימים רק בשביל זה. אז תלמידי רשב“י שאלו אותו על גזרת המן והם לא שאלו על המן עצמו, הם שאלו מה הסיבה שהקב“ה גלגל כזאת מציאות שהיה היתר להמן לגזור את הגזרה להשמיד להרוג ולאבד כל יהודי?

חלק מההכנות לבניין בית המקדש השני

אומרת הגמרא 2 תירוצים: תירוץ אחד זה מפני שהשתחוו לצלם בתקופת נבוכדנצר ותירוץ שני זה מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע – לכאורה זה 2 תירוצים שונים אבל בעומק ובפנימיות זה מהלך אחד זה שהשתחוו לפסל בתקופת נבוכדנצר וזה שנהנו מסעודתו של אותו רשע, מה מסתתר בעומק הדבר? סעודת אחשוורוש היתה 12 שנה לפני שבנו את בית המקדש השני, זה היה חלק מההכנה לבניין בית המקדש השני, זה הניסיונות לפני הגאולה. כשהשתחוו לפסל בתקופת נבוכדנצר זה היה 50 שנה לפני. נבוכדנצר רצה להמשיך קטרוג על עמ“י והיה לו אמונה, צריך לדעת שכל הרשעים באותה תקופה היו בעלי השגות עצומות ונוראיות, המן ראה את כל מה שנעשה בעולם האצילות ואת כל המהלכים שעתידים להיות בעולם האצילות כך כתוב במפורש בשער הכוונות ובפרי עץ חיים. אז אם הרשעים ראו כאלה דברים גדולים אז איך הם היו רשעים? המן רואה מהלכים בעולם האצילות אז איך זה שהוא מורד בהקב“ה?

לא משנה כמה השגות יהיו לו

איך המן הולך נגד רצון השם? זה יסוד מאוד גדול שברגע שהמידות של האדם לא טובות אז אפילו שהוא יראה עד האין-סוף אבל הוא יקח את הכל לקלקול, ברגע שאדם לא עובד לתקן את המידות ואת התאוות אז לא משנה כמה השגות יהיו לו תמיד הוא יקח את זה אל הלא-טוב, לכן כל הדרך של הצדיקים האמיתיים זה שקודם כל האדם יתקן את המידות שלו ואת התאוות של העולם הזה כי אחרת גם אם הוא ישיג השגות מאוד גדולות זה לא ילך למקום טוב – אז נבוכדנצר ראה את כל זה והוא רצה למנוע את החזרה של עמ“י לארץ ישראל, הוא החריב את בית המקדש הראשון והוא ידע שיש נבואה שאחרי 70 שנה עם ישראל עתיד לחזור לארץ ישראל..

חנניה, מישאל ועזריה לא השתחוו לפסל

נבוכדנצר רצה למנוע את החזרה של עמ“י לא“י אז כתוב שהוא עשה פסל גדול מאוד בחוכמתו במקום שנקרא עמק דורא (עירק של היום), זה מובא בתחילת ספר דניאל, זה היה פסל מזהב בגובה של 60 אמה, זה 30 מטר (בניין של 10 קומות), והוא הזמין את כל האומות שהוא שלט עליהם שיגיעו לשם ויתקעו בחצוצרות וכולם ישתחוו לפסל. הגמרא אומרת שעמ“י גם השתחווה לפסל והיה טענה וקטרוג כנגד עמ“י על זה שהם השתחוו לפסל בתקופת נבוכדנצר חוץ משלושה אנשים, חנניה מישאל ועזריה, הם היו היחידים שלא השתחוו לפסל. אז היתה טענה כנגד עמ“י ולאחר מכן היתה טענה נוספת שזה הסעודה של אחשוורוש. צריך לדעת שכל הסעודה הזאת זה היה הכל עצת המן לאחשוורוש, זה היה אחרי הרבה לימוד ועיון..

סעודה עם מאכלים לא כשרים ופריצות

המן לימד את אחשוורוש יסודות מהגמרא, הם ידעו שהולך להבנות בית המקדש וכמו נבוכדנצר הם רצו למנוע את זה אז אחשוורוש שאל את המן מה לעשות כנגד זה? המן לו אמר לעשות סעודה ובסעודה הזאת יהיו מאכלים לא כשרים ופריצות, אנחנו נכשיל את עמ“י במאכלים לא כשרים ובפריצות כי א-לקיהם של ישראל שונא זימה ואז בגלל התביעה והקטרוג שיתעורר עליהם הקב“ה לא יבנה להם את בית המקדש ולא יחזיר אותם לא“י. אחשוורוש אמר להמן: כזאת תוכנית נפלאה, אני מיד מתכנן את הסעודה וכופה על כולם לבוא לסעודה. המן אמר לו: זה לא תוכנית טובה כי אם אתה תכפה עליהם לבוא לסעודה הם יהיו אנוסים ואם הם יהיו אנוסים לבוא לסעודה זה לא יועיל ולא יעורר קטרוג, אנחנו נזמין אותם לסעודה ובגלל כבוד המלכות הם יבואו ואז זה לא יהיה אונס וכל מה שיהיה בסעודה יעורר עליהם קטרוג

הצדיק אומר לנו לעשות ויש לנו פחדים…

מרדכי ידע את כל התוכנית של המן והוא אמר לכל עמ“י שהיו בשושן: אל תלכו לסעודה, זה הכל עצה של המן. לעמ“י היה בחירה וזה היה ניסיון מאוד קשה. הניסיון של עמ“י היה ממי לפחד יותר מכבודו של אחשוורוש או מכבודו של מרדכי, הרבה פעמים יש ניסיון, הצדיק אומר לנו לעשות משהו ויש לנו פחדים, השאלה ממי אנחנו מפחדים יותר. ר‘ נתן אמר: אני מפחד מהצדיק יותר מאשר שאני מפחד מהיצה“ר. כל המניעות והפחדים לקיים את העצות של הצדיק זה הכל משתלשל בעצם מהמן ואחשוורוש זה קליפת עמלק שמעוררת בנו פחדים. אדם הולך להתבודד ביער בלילה והוא מפחד, רק נתן אמר: אני יותר מפחד לא להתבודד מאשר מהפחדים שיש לי בהתבודדות, זה לא שאני לא מפחד, אני מפחד, אבל אני יותר מפחד לא קיים את העצה של הצדיק. באותם שנים היה כאלה רדיפות אחרי ר‘ נתן וזה היה סכנת חיים, ר‘ נתן אמר: אני יותר מפחד לא להיות בראש השנה של רבינו יותר מכל הרדיפות שרודפים אותי..

מצד אחד זה אחשוורוש והמן

זה ניסיון שתמיד יש לאדם: ממי לפחד יותר, מצד אחד המניעות זה השתלשלות של העצה של המן ואחשוורוש של הסעודה, מצד שני הצדיק אומר לעמ“י: אל תלכו לסעודה זה הכל עצה של המן להכשיל אתכם. עמ“י לא עמד בניסיון ושמונה-עשרה אלף יהודים שהיו בשושן הלכו לסעודה וזה עורר פעם שנייה את אותו קטרוג – אעפ“י שהגמרא אומרת את זה כשתי נקודות שונות אבל זה בעצם המשך. בתקופת נבוכדנצר עמ“י השתחווה לפסל כי הוא פחד מנבוכדנצר, הקב“ה אומר: פחדתם ממלך בשר ודם יותר ממני וזה היה הטענה. לא היתה טענה על עבודה זרה אלא על אותה דקות של פחד ופחד זה עבודה זרה בדקות כי נותנים מציאות וממשות לבשר ודם, נותנים לו יותר כוח מאשר להקב“ה -זה היה ניסיון מאוד גדול ולא פשוט.

לעמלק יש כמה דרכים להתמודד עם עמ“י

אחרי שעמ“י נכשלו בתקופת נבוכדנצר משמיים נתנו הזדמנות לתקן את זה, לשמוע לקול מרדכי ולא ללכת לסעודה, אבל עמ“י גם לא החזיק בניסיון הזה – הקטרוג על עמ“י היה בעצם בנקודת האמונה כי באמונה יש הרבה בחינות וחלקים, ברגע שהם פחדו מנבוכדנצר ואח“כ מהמן ואחשוורוש ע“י זה הם גילו את הפגם של חוסר השלמות באמונה וזה היה הקטרוג בעצם של גזרת המן, כך אומרת הגמרא. עמלק רוצה להשמיד להרוג ולאבד אבל יש לו כמה דרכים שבהם הוא מתמודד עם עמ“י, אחד הדברים זה פחד. המלחמה הראשונה שהיתה לעמ“י בעמלק היתה במדבר, עמ“י היה תחת ענני הכבוד ועמלק בא והשמיע קולות ואז משה רבינו אמר ליהושע בן-נון ’בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק מחר‘, המפרשים שואלים: אם עמ“י תחת 7 ענני כבוד ואף אחד לא יכול להכנס אז בשביל מה אנחנו צריכים לצאת להילחם בעמלק?

קניות עם 5,000 ₪ בכיס ו150,000 בעו“ש

עמלק בין כה וכה לא יכול להכנס לענני כבוד להילחם עם עמ“י – נכון שאנחנו נמצאים בתוך ענני הכבוד אבל ברגע שאנחנו עדיין מרגישים איזה תחושה של פחד ממנו אז אנחנו חייבים להילחם איתו ולעבור את הבירור איתו – הנקודה של
התיקון פה זה לעשות את הכל כדי לראות איך אנחנו זוכים להגיע למצב שאנחנו לא מפחדים וזה מאוד לא פשוט לא לפחד מהמן ומעמלק כי יש לו הרבה מאוד כוחות. כל העניין של תיקון הפחד כלול בתיקון האמונה ותיקון האמונה זה להאיר את השם בתוך הלב לכן רבינו אמר שלפני הגאולה יהיה קשה מאוד להחזיק מעמד בלי התבודדות מכיוון שכל הניסיון של התקופה הזאת זה הניסיון של האמונה, לכל אדם יש ביטחון בעולם הזה ואנחנו לא יודעים עד כמה הנפש שלנו מרגישה הרגשה טובה שיש לנו ביטחונות מהעולם הזה. אדם שיוצא לקניות ויש לו 5,000 ₪ בכיס ועוד 150,000 ₪ בעובר-ושב חוץ מכל מיני פיקדונות ונכסים שיש לו, זה הרגשה מאוד-מאוד שונה ממי שהולך לעשות קניות עם 100 ₪ ובעובר ושב יש לו מינוס 100,000 ₪

השורש של זה שלוקחים לנו את האחיזה

השאלה היא במי הביטחון שלנו, האם ההרגשה הטובה שלנו זה בעניינים ובקניינים של העולם הזה או בהקב“ה, חלק מהעניין של הגאולה זה שלוקחים מהאדם את האחיזה שלו בעולם הזה וזה יוצר פחד עצום בלב האדם – היום רואים הרבה תופעות של חולשות נפשיות, חרדות, פחדים וכל מיני דמיונות, צריך לדעת שהשורש של כל זה שלוקחים מאתנו את האחיזה בעולם הזה ומכיוון שכל הכוח הנפשי שלנו סמך על האחיזה הזאת, עכשיו כשלוקחים את זה מאתנו פתאום אנחנו בבעיות נפשיות, בחרדות וכן הלאה, לכן רבינו אומר שכדי להישאר ביישוב הדעת ובקצת שפיות לפני הגאולה האדם חייב ללכת בדרך של ההתבודדות – כל אחד מאתנו עובר מה שהוא עובר במשך כל היום, עוברים הרבה דברים והרכבת של הזמן נוסעת מאוד מהר וכל רגע מתחדשים עוד ועוד דברים ובתוך כל זה הרבה פעמים קשה לנו להרגיש את ההתחברות, את הקשר ואת ההשגחה של הקב“ה עלינו

יש מנהיג שמנהיג את העולם

הנקודה הראשונה של ההתבודדות זה ללכת ולזכור שהשם מנהיג את העולם, לזכור שיש בעל-הבית לעולם ולהמליך את הקב“ה עלינו. אם אדם מקבל בהתבודדות אפילו התנוצצות קטנה שבקטנות שיש מנהיג שמנהיג את העולם אז הוא כבר עשה תיקון גדול מאוד בהתבודדות – זה בחינה אחת בתיקון שהיה בפורים שזה תיקון האמונה והפחד. ברגע שעמ“י נכשל בזה, זה מוריד אותנו ומפיל אותנו כי ברגע שאנחנו נופלים מהאמונה אז רבינו אומר בתורה כ“ב שיש חותם בתוך חותם – חותם זה הגנה, ברגע שנופלת חומת האמונה מיד אפשר להגיע לעוד חומה זה נקרא תיקון הברית – מה עומק הדבר? כפי האמונה של האדם ככה האדם יכול לשמור את עצמו מתאוות העולם הזה, מהתאווה הידועה, מתאוות האכילה וכן הלאה, ברגע שנפגמת האמונה מיד האדם בסכנה גדולה מאוד ליפול לתוך תאוות העולם הזה וכשנופלים לתאוות העולם הזה זה כבר נפילה יותר גדולה..

התיקון של הנפילה לתאוות העולם הזה

הנפילה הראשונה באמונה זה הפחדים שמרגישים מקליפת המן עמלק והנפילה השנייה זה הנפילה לתוך התאוות של העולם הזה – יש הרבה דרכים איך להילחם בזה אבל בסיפור של מגילת אסתר לומדים יסוד ושורש מאוד גדול בכל המלחמה של הנפילה לתאוות העולם הזה שזה הנוקבא דתהומא רבא שזה הבורות של העולם הזה, אסתר ומרדכי היו שורש מאוד גדול בתיקון הנפילות לתוך הבורות וזה נקרא התיקון של הנפילה לתוך תאוות העולם הזה. הסיפור של המגילה מגלה לנו יסוד מאוד גדול בזה שיש נשמות מאוד גדולות של צדיקים מאוד גדולים שזה בחינת מרדכי..

משמיים מורידים כזאת נשמה לכזה בירור

הנשמות האלה של הצדיקים שהם בחינת מרדכי שומרות על הנשמות שחייבות לרדת. ברגע שנופלים באמונה יש נשמות שחייבות ליפול לתוך הבורות, הכוונה לתוך מקומות לא טובים של תאוות העולם הזה וזה היה הסוד. כי למרדכי היה מאוד קשה על הקב“ה: מה לצדקת זו בחדר משכבו של הערל? אסתר היתה צדיקה מאוד גדולה, בתרגום של המגילה כתוב שכשהיא נלקחה לבית אחשוורוש היא היתה בת 70 והיא מעולם לא ראתה פני גבר וכשהיא נלקחה לבית אחשוורוש היתה קושייה גדולה מאוד למרדכי: איך משמיים מורידים כזאת נשמה לכזה בירור וכאלה מקומות

מה הבעיה בתכשיטים מזהב ויהלומים ?

מרדכי הבין ואמר: לא נלקחה צדקת זו לחדר משכבו של הערל אלא כדי להביא תשועה לעם ישראל – מרדכי השיג אז השגה חדשה וגדולה מאוד: כשנשמות ישראל נופלים למציאות שנקראת ’חדר משכבו של הערל‘, דווקא שם במקום הזה הם יכולים להביא תשועה לעם ישראל וזה פלא גדול מאוד שדווקא בדרך הזאת מביאים תשועה לעם ישראל. אסתר היתה שש שנים אשתו של אחשוורוש וצריך לדעת שכל הזמן הזה היה לה את כל הפיתויים של העולם הזה, לא היה דבר אחד שהיה חסר לה, כל דבר שהיא היתה רוצה היא היתה מקבלת. אנחנו מבינים שמאכלות אסורות ופריצות זה אסור אבל מה הבעיה שאחשוורוש יקנה לה קצת תכשיטים מזהב ויהלומים – מה הבעיה שהיא תהנה קצת מתכשיטים?
הגמרא אומרת שנפש האישה שמחה ומאושרת מתכשיטים, ככה הקב“ה ברא 
את העולם אז מה הבעיה שאסתר תהנה קצת מתכשיטים? מרדכי גילה לה
סוד מאוד גדול: במקום הזה שבו את נמצאת, כל התיקון הוא שאסור לך ליהנות אפילו לא כחוט השערה, אסור לקבל שום הנאה מהמקום הזה, זה שאת נמצאת
שם זה אונס גמור אבל באונס הזה אסור לקבל שום הנאה – מרדכי לימד אותה
את הנקודה לצעוק להשם שיעזור לה לא ליהנות משום דבר אבל יש בעיה נוספת..

הנשמה הקדושה של אסתר לא היתה שם

אסתר נלקחת לחדר משכבו של הערל אז איך היא תטמא? יש לזה כמה וכמה תירוצים וכמה פירושים אבל הכל לא לגמרי מובן. רבינו האר“י הקדוש בעץ חיים בשער מ“ט מסביר נקודה מאוד עמוקה: כל אדם בנוי מנשמה קדושה ומצד הגוף ותאוות הגוף שזה נקרא בחינת שד. אומר רבינו האר“י שמרדכי לימד את אסתר שמות קדושים להפריד את הנשמה הקדושה מהגוף וזה מה שנקרא שהיא שלחה שדה. זה לא שהיא בראה שדה או שקראה לשדה מעולם השדים ושלחה אותה, אלא רבינו האר“י מסביר את עומק הדבר, את עצמה היא שלחה רק שהיא בעצמה לא היתה שם, הנשמה הקדושה שלה לא היתה שם, הוא לא מסביר איפה היא היתה

השורש של כל הנשמות שנפלו להסתרה

בשעת המעשה אסתר לא היתה שם לכן זה נקרא שהיא בכלל לא נטמאה,
שום טומאה לא היתה בה – מרדכי לימד אותה את הסוד הזה ואמר לה: כדי שלא יהיה קלקול אסור לך ליהנות משום דבר אפילו לא כחוט השערה. רבי נתן
אומר בליקוטי הלכות שאסתר היתה השורש של כל הנשמות שנפלו להסתרת
פנים, כי כל מציאות שעם ישראל צריך לתקן ולעבור תמיד יש צדיק שעובר
קודם לכן ומתקן את הדרך הזאת, אז אסתר היא השורש של כל הנשמות
שנפלו להסתרת פנים בפרט בדור שלנו, כמו שכתוב: אסתר מן התורה מניין? שנאמר ביום ההוא הסתר אסתיר פני מהם שזה הולך על הדורות האחרונים
לכן אסתר היא השורש של כל הנשמות שנופלות להסתרת פנים בדורות האחרונים..

לא רוצה שום תאווה מתאוות העולם הזה

מרדכי הוא הצדיק שעוזר לנשמות האלה לא ליפול בתוך הבירור הזה כי זה
בירור נורא מאוד, זה בירור בתוך חדר משכבו של הערל, יש כאן את כל הפיתויים של העולם הזה אז איך אפשר להיות בתוך המקום הזה ולא לקלקל? לכן מרדכי לימד אותה את כל הסודות האלה, הוא לימד אותה שמות קדושים וצריך לדעת שגם רבינו מלמד אותנו שמות קדושים, העצות שרבינו מלמד אותנו זה כמו שמות קדושים, רבינו אומר שהיצר הרע מתגבר על האדם בכל מיני בחינות שזה נקרא חדר משכבו של הערל ורבינו מלמד אותנו את העצה של רצונות ומחאה, כשאדם עושה רצונות ומחאה זה כמו התיקון של השמות הקדושים שמרדכי לימד את אסתר. מרדכי לימד אותה לנתק את הנשמה מכל המציאות, המציאות לא קשורה לאסתר כי היא לא נמצאת שם עכשיו, רבינו גילה לנו בתוך עצות פשוטות את העצות של השמות קדושים בדורות הקודמים. כשאנחנו אומרים שאנחנו לא רוצים את התאווה ואת הרע אנחנו מדברים מצד הדעת ומצד השכל שזה הנשמה הא-לוקית שמכריזה ואומרת: אני לא רוצה שום תאווה מתאוות העולם הזה. צריך לדעת שהרצון בנפש האדם זה הנפש הבהמית וברגע שאנחנו אומרים שאנחנו לא רוצים אנחנו עושים פירוד

עושה פירוד בין הנפש לנשמה הא-לוקית

אנחנו מגלים ומודיעים שהנשמה הא-לוקית שלנו לא רוצה את זה
ורבינו אומר שהדבר הזה פועל תיקון עצום ונורא כי לאט-לאט האדם באמת מתנתק מהנפש הבהמית, הוא דוחה אותה כל פעם החוצה וזה נקודה מאוד עמוקה, זה השורש של עמלק. קשה לנו לצאת מתאוות העולם מכיוון שאנחנו מאמינים שאנחנו באמת רוצים את התאוות
של העולם הזה אבל ע“י המחאה והרצונות אנחנו מבררים שבאמת אנחנו לא רוצים את זה וזה עושה פירוד בין הנפש הבהמית לנשמה הא-לוקית.