בעזרת השם נעסוק בסיפור מעשה מאבדת בת מלך מסיפורי מעשיות של רבי נחמן מברסלב. הסיפור מתחיל כך: ענה ואמר: בדרך ספרתי מעשה, שכל מי שהיה שומעה, היה לו הרהור תשובה. וזו היא. מעשה במלך אחד, שהיו לו ששה בנים ובת אחת. ואותה הבת היתה חשובה בעיניו מאד, והיה מחבבה ביותר והיה משעשע עמה מאד. פעם אחת היה מתועד עמה ביחד באיזה יום ונעשה ברגז עליה, ונזרקה מפיו דבור: שהלא טוב יקח אותך. בלילה הלכה לחדרה, ובבקר לא ידעו היכן היא. והיה
אביה מצער מאד והלך לבקשה אנה ואנה. השני-למלכות ראה שהמלך מצטער מאוד
ראה את המלך יושב על כסא
השני למלכות ביקש שיתנו לו משרת, סוס ומעות והוא יצא לחפש אותה. רבינו מספר שהוא הלך הרבה מאוד בשדות, ביערים ובשבילים והוא לא מצא אותה, עד שפעם אחת הוא ראה שביל אחד מן הצד. הוא החליט ללכת בשביל הזה, והוא הלך הרבה מאוד. רבינו חוזר כמה פעמים על זה שלקח לו הרבה זמן לחפש את הבת מלך עד שהוא הגיע לאיזה ארמון מפואר. הוא חשב בדעתו שלא יתנו לו להכנס לארמון הזה כי היו שם שומרים וחילות ששמרו על המקום הזה והוא ראה שאף אחד לא מדבר איתו ואף אחד לא מתייחס אליו אז הוא ניסה. הוא התחיל להכנס פנימה והוא ראה שאף אחד לא מתייחס אליו עד שהוא נכנס לתוך הארמון בעצמו וגם שם היו שומרים וחילות אבל אף אחד לא התייחס אליו, הוא ראה את המלך יושב על כסא המלכות, והיה שם ניגונים ומקהלות ואוכל, הוא ישב שם בצד והסתכל והוא ראה שהמלך מצווה להביא את המלכה. כשהביאו את המלכה הוא הכיר אותה שזה הבת מלך האבודה. הבת מלך גם ראתה אותו והיא הכירה אותו מהארמון של אבא שלה ואז היא ניגשה אליו ושאלה אותו: אתה מכיר אותי? הוא ענה לה ואמר: כן,
את הבת מלך האבודה. היא שאלה אותו: מה אתה עושה פה?
תורה שהיא כל כך רוחנית וכל כך גבוהה
השני למלכות אמר לה שהוא מחפש אותה. אז הבת מלך אמרה לו: בשעה שנזרק מפי המלך הדיבור שהלא טוב יקח אותך, זה קרה, וכאן זה הארמון של הלא טוב. היא נתנה לו כמה דברים לעשות כדי להוציא אותה ובהמשך רבינו מספר שהוא לא הצליח לקיים את הדברים שהיא אמרה לו, אבל בסוף הסיפור בדרך אחרת לגמרי, הוא הוציא אותה. נתבונן קצת בתחילת הסיפור. ידוע שהסיפורים של רבינו זה דברי תורה מאוד עמוקים, רבינו קורא לזה תורה עתיקא סתימא, זה תורה שמשיח עתיד ללמד אותנו, מכיוון שהתורה הזאת כ“כ רוחנית וכ“כ גבוהה, אין לנו שום
יכולת להתקשר עם התורה כפי שהיא. אז מה עושים? את התורה הזאת צריך
לגלות בעולם, בפרט לדורות האחרונים וזה העצה למי שנפל להסתרה שבתוך הסתרה.
יבינו את התורות?
מי שנפל להסתרה שבתוך הסתרה כ“כ עמוק, העצה לעזור ולהאיר את הנשמה זה דווקא ע“י הסיפור מעשיות משנים קדמוניות. רבינו אומר שגלוי וידוע לפני הקב“ה, והצדיק האמת גם יודע את זה, שהדורות האחרונים יפלו להסתרה שבתוך הסתרה, לכן היה חייב לגלות את התורות האלה. רבינו בעצמו שואל את השאלה: אפילו אם יגלו את התורות כמו שהן, מי יבין את התורות האלה? אפילו צדיקים גדולים לא מבינים את התורות האלה, כל שכן מי שנפל בהסתרה שבתוך הסתרה לא יבין את התורות האלה..
מלבישים את התורות האלו
רבינו אומר שעושים תחפושת לתורות האלה, מלבישים אותם במלבושים אחרים לגמרי – המלבושים זה הסיפורי מעשיות משנים קדמוניות, למעשה זה המלבושים שהצדיק הלביש כדי לגלות את התורה הזאת בעולם. רבי נתן כותב על זה בליקוטי הלכות שברגע שהם התגלו בעולם הם כבר התחילו לפעול את הפעולה שלהם, אם זה באתכסיא ואם זה באתגליא – באתכסיא זה פעולות רוחניות שנפעלות מזה ואת זה אנחנו פחות יודעים ומבינים איך זה נעשה, רק זה מעורר הרהורי תשובה בלב של הרחוקים ביותר שנפלו להסתרה שבתוך הסתרה שזה בעיקר המציאות של העקבתא דמשיחא. לאחר מכן כשאנחנו מתחילים לפרש את הסיפורים וכל אחד מתנוצץ בדעתו איזה פירוש, ורבינו התיר, הוא אמר במפורש שאפשר לדרוש את הסיפוקים בכל כיוון שאדם רוצה רק בתנאי אחד, שזה לא משנה את ההלכה. אם לא עוברים על השולחן ערוך ואם אל לומדים מהסיפורי מעשיות דברים שהם נגד התורה או נגד ההלכה אז מותר לדרוש אותם, גם אם אדם טעה יהיה לו שכר מזה, העיקר זה רק לא ללמוד מתוך הסיפורי מעשיות דברים שהם נגד התורה. אז
רבינו אומר שזה הולך ומאיר לרחוקים ביותר. מה זה בכללות הסתרה שבתוך הסתרה?
חישוב מסלול מחדש באמצע הגלקסיה
הסתרה זה שאדם בירידה רוחנית והסתרה שבתוך הסתרה זה שאדם לא יודע שהוא בהסתרה רוחנית, למעשה זה כמעט כל הדור שלנו. היום אנחנו ב“ה רואים שינוי אבל באמת רוב הדור עד לפני כמה שנים היה במציאות הזאת. אף אחד באמת לא יודע איך הוא חזר בתשובה, הרי לכל אחד היה חלום אחר איפה הוא יהיה בגלקסיה, ובתוך החללית שבה הוא טס בגלקסיה, בחלל הפנוי, פתאום המחשב שלו קיבל שינוי, חישוב מסלול מחדש, ובאמצע החיים אדם פתאום מתעורר במקום אחר. לפני כמה שנים ניגש אליי מישהו אחר שיעור בי-ם והוא אמר לי: תראה הגעתי לישיבה, המסלול שלי היה בכלל אחרי לגמרי, הגעתי לישיבה ואחרי חצי שנה הסתכלתי בראי..
הכי רחוק מהתורה מהקדושה ומהמצוות
-הסתכלתי בראי ופתאום הבנתי שאני לא מכיר את הדמות שאני רואה, מאיפה הכיפה, הזקן והפיאות? פתאום הוא מתעורר מאיזה חלום. אמרתי לו שזה הדור שלנו. מובא בספרים הקדושים שיש כמה סיבות שגורמות לזה ואחת הסיבות זה הסיפורי מעשיות משנים קדמוניות. זה מעורר ושולח ניצוצות למקומות הרחוקים ביותר. לכאורה יש פה שאלה: הרי אנחנו יודעים שאדם שלא שומר תורה ומצוות, לכאורה במצב הזה הוא הכי רחוק מהתורה מהקדושה ומהמצוות, לכאורה אין לו רוחניות, אז לפי מה שרבינו אומר שזה התורה הכי גבוהה, זה מה שמשיח צדקנו עתיד לגלות, אז למה דווקא מהמקום הזה נמשך הרהור תשובה להכי רחוק? למעשה רבינו קצת פותח את העניין הזה בתורה י“ב חלק שני בליקו“מ שם רבינו אומר: מי שנפל למקומות המטונפים ובתי העבודה זרה, שזה הכותרות של הדור שלנו, רבינו אומר שם מה יכול לעורר אותו ויותר מזה רבינו גם אומר מה השורש של הנשמות שנפלו לשם, רבינו אומר מבראשית מאמר סתום, ז“א שהנשמות שנפלו הכי עמוק, שורשם במקום הכי גבוה, זה תורה שצריך ללמוד אותה בפני עצמה וצריך לעיין שם כי רבינו אומר שם דבר נורא מאוד, רבינו אומר שאדם שנפל למקומות המטונפים ובתי הע“ז, ע“י רצונות וכיסופים יגיע לבראשית מאמר סתום שזה הדרגה הכי גבוהה
לפעמים נראה שצריך לתקן את הלשון..
-אחד הפירושים לדבר הזה זה מה שכתוב בגמרא במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. כל זה בעצם זה הסיפורי מעשיות שרבינו כתב. ר‘ נתן כותב שפעם היה לו איזה שאלה או ספק עם רבי נפתלי על איזה מילה שרבינו אמר, אז הם שאלו את רבינו ואז רבינו אמר להם איזה מילה היא נכונה ורבינו אמר להם: כמה עולמות תלויים במילה שהיא תהיה כך ולא אחרת. ז“א כל מילה זה בעצם כוונות, סודות ויחודים נוראיים מאוד בסיפורי מעשיות וגם אם לפעמים נראה לנו שהלשון היא קצת
לא רגילה, לפעמים אפילו נראה כאילו צריך לתקן את הלשון
משעשע זה ש“ע ש“ע נהורין
-לדוגמא בסיפור שלנו כתוב ’והיה משעשע עמה מאוד‘, לכאורה היה צריך להיות כתוב והיה משתעשע עמה מאוד. למה רבינו אומר משעשע? רבינו רומז שמה רמז מאוד-מאוד גדול זה ש“ע ש“ע נהורין. יש ש“ע נהורין עליונים וש“ע נהורין תחתונים – רבינו מדגיש במפורש שהמקום שהבת מלך היתה זה הש“ע נהורין העליונים לכן זה לשון כפולה. רבינו האר“י הקדוש אומר הרבה תורות על העניין של הש“ע נהורין התחתונים והעליונים. אז רבינו במילה אחת הכניס את כל זה בתוך הלשון הזאת היה משעשע עמה
כל פעולה שלנו פה משפיעה על השכינה
אחת הדרכים להכנס לתוך ההבנה והפירוש של הסיפורי מעשיות זה לדעת על מה רומזות הדמויות בסיפור וע“י שאנחנו יודעים על מה הדמויות רומזות זה מפתח להתחיל להכנס לתוך הפירושים של הסיפורי מעשיות. בסיפור הזה, המלך זה הקב“ה, הבת מלך יש 2 פירושים שזה בעצם מטבע אחד עם שני צדדים. הבת מלך זה השכינה הקדושה והפירוש השני זה שזה בעצם מרמז על כלל נשמות ישראל. ובאמת יש כלל גדול מאוד בעניין השכינה שרבינו האר“י הקדוש כותב, אין לנו הבנה מה זה השכינה, זה אור א-לוקי שמנהיג ומתגלה בבריאה, אבל מה אנחנו כן יכולים לדעת ושייך לנו, שכל מה שכתוב בספרים הקדושים על השכינה, הכל קורה בנו, כי השכינה זה השורש שלנו, מה שיש בשכינה זה קורה בנו, כל פעולה שלנו משפיעה על השכינה, לכן רבינו האר“י הקדוש מסביר למה אנחנו נקראים בני-מלכים, כי אנחנו בני המלכות העליונה והמשמעות של הדבר זה שכל מה שקורה לשכינה קורה לנו. אז רבינו מספר שבהתחלה היתה מציאות מסויימת לשכינה שזה בעצם אנחנו..
אין פה שום רמז שהבת מלך הרגיזה אותו
-בתחילת הסיפור רבינו אומר: ואותה הבת היתה חשובה בעיניו מאד, והיה מחבבה ביותר והיה משעשע עמה מאד – פירוש הדבר, שהיה זמן שנשמות ישראל היו באחדות וביחוד מאוד-מאוד גדול עם הקב“ה, תיכף נראה זה זמן שלפני בריאת העולם. לפני בריאת העולם היה קשר מאוד-מאוד עמוק בין נשמות ישראל להקב“ה ורבינו אומר היה מחבבה ביותר והיה משעשע עמה מאוד – רבינו ממשיך ואומר: פעם אחת היה מתועד עמה ביחד באיזה יום ונעשה ברגז עליה, ונזרקה מפיו דבור: שהלא טוב יקח אותך – המלך כעס על הבת מלך ומהכעס שלו הוא אמר לה: שהלא טוב יקח אותך. אם נדייק בלשון של רבינו עצמו, האם אנחנו מוצאים איזה סימן או רמז שהבת מלך הרגיזה אותו? אם נשים לב, אין שום רמז שהבת מלך הרגיזה אותו. לכאורה פה מתעוררת השאלה, אז למה הוא נהיה ברוגז עליה? מה הסיבה שהוא התרגז עליה? באמת אין שום סימן שהבת מלך הרגיזה אותו. בזה רבינו רומז את היסוד הגדול שכתוב במדרש, שהקב“ה ברא את העולם, עלה ברצונו לברוא את העולם במידת הדין – המשמעות של מידת הדין זה כל מה שעובר עלינו בעולם הזה…
כמה קשיים והתמודדויות עוברים בעולם
כל הצער, הייסורים, היצה“ר, המלחמות שאנחנו עוברים, הכל-הכל כלול בעצם במושג מידת הדין, ז“א בעצם שכל מה שעובר עלינו זה מה שכתוב עלה ברצונו לברוא את העולם בצורה כזאת. חז“ל אומרים שהקב“ה ראה שאנחנו לא יכולים לעמוד בזה אז הוא שיתף בזה את מידת הרחמים, אבל עדיין עם שיתוף מידת הרחמים כמה דין יש בעולם, כמה קשיים וכמה התמודדויות אנחנו עוברים בעולם, כמו שרבינו אומר וזה מדוייק מהסיפור, אנחנו לא פעלנו שום דבר כדי לברוא את העולם במידת הדין. כך היה רצונו של הקב“ה לברוא את העולם במידת הדין ועל זה חז“ל שואלים: למה? מדוע בעצם הקב“ה רצה לברוא את העולם במידת הדין? התשובה היא ידועה, שלא יהיה נהמא דכיסופא. שלא יהיה לחם בושה, שכר של בושה.
התשובה היא מאוד עמוקה
כדי שלא יהיה לנו עונג של בושה בגן עדן הקב“ה ברא את העולם במידת הדין, צריך לדעת שהתשובה הזאת היא תשובה ידועה, אבל באמת צריך להתבונן בה כי התשובה של חז“ל היא מאוד עמוקה. למעשה כתוב בספרים הקדושים שעצם העובדה שאנחנו עוברים את המציאות של העולם הזה ואת ההתמודדות, כל אחד מה שהוא עובר פה, ולעתיד לבוא לא ידח ממנו נידח, כולם יזכו לקבל את השלמות ואת התיקון שלהם, רק שיש דרכים שונות. עצם העובדה שאנחנו עברנו את העולם הזה זה לא שיהיה
לנו שכר שהיה צריך להיות לנו ואנחנו לא נתבייש בו, באמת הדברים הם יותר עמוקים..
אנו בעצם בוראים מציאות אחרת לגמרי
-ע“י העבודה שלנו במציאות של העולם הזה אנחנו בוראים מציאות אחרת לגמרי ממה שהיה אילולי עברנו את העולם הזה, ז“א זה לא איזה תוספת פה בתענוג או להוריד לנו איזה בושה אם לא היינו עוברים את זה, באמת לאמיתה עצם זה שאנחנו נמצאים בעולם הזה וכל צער שאנחנו עוברים בעולם הזה, כל מצווה שאנחנו מקיימים וכל לימוד שאנחנו לומדים, כל זה, עצם המעבר בעולם הזה הוא בורא מציאות חדשה לגמרי שלא היתה יכולה להיות בשום פנים ואופן אלא אם כן אנחנו עוברים בעולם הזה – זה עומק דברי חז“ל שאומרים שלא יהיה נהמא דכיסופא. כי בלשון של חז“ל היה אפשר להבין שיש איזה תוספת מסויימת, שלא נתבייש, אבל באמת זה הרבה-הרבה יותר עמוק, אנחנו בוראים מציאות אחרת לגמרי, לכן הקב“ה ברא בעצם את המציאות הזאת – אומר הרמח“ל שטבעו של הטוב זה להיטיב והקב“ה הוא הטוב השלם, שלמות ההטבה שהוא מיטיב איתנו, שהוא ברא את הרע…
לדעת לשים גבולות לשאלות ששואלים
בעצם שלמות הבריאה זה הנקודה הזאת, כי יכל לברוא את כל הבריאה בלי זה ולהיטיב איתנו את כל הטובות שהוא רוצה להיטיב, אבל עצם המציאות שאנחנו עוברים היא בעצם משלימה שהטוב יהיה הרבה-הרבה יותר שלם ממה שהיה אילולי זה. אם נסתכל על הסיבה ועל השורש שהקב“ה ברא את הרע, זה בעצם שלמות הטוב. כל הבריאה היא טובה, היא לטובתנו ובשבילנו, ובריאת הרע זה בעצם מביא את כל הטוב לשלמות שלא היתה יכולה להיות אילו לא היה בורא את הרע, ואין להקשות מעבר לזה – הרבה פעמים שואלים: הרי הקב“ה הוא כל יכול, אז לא יכל לברוא את העולם בלי בריאת הרע? נכון שיש את השאלה הזאת אבל אנחנו צריכים לדעת לשים גבול גם לשאלות שאנחנו שואלים – כך רצה הקב“ה, הוא יודע שזה השלמות, אם יש לנו קושייה על זה אז לעתיד לבוא אנחנו נקבל תשובה, אבל אם הוא עשה את זה אז ככה זה השלמות, לכן חז“ל אומרים ביום שישי של
הבריאה כתוב והנה טוב מאוד – מאוד זה היצה“ר, כי מי שמביא את הטוב להיות טוב מאוד זה מציאות הרע ואנחנו צריכים לדעת דם לשים גבול לשאלות ולחקירות שלנו.
יש פה התמודדות ויש עבודה והתבוננות
-לפעמים צריך לדעת: עד כאן מותר לנו לשאול ומעבר לזה זה רק בלבול, פשוט מתבלבלים – למה? פשוט כי השכל האנושי לא יכול להשיג יותר מזה. אז למעשה מה שכתוב נעשה ברוגז עליה ונזרק מפיו הדיבור שהלא טוב יקח אותך, צריך לדעת שבאמת זה שלמות טובו של הקב“ה. אבל פה לכל אדם בעולם הזה, מתחילת הבריאה ועד שיבוא משיח צדקנו, יש פה התמודדות ויש פה עבודה והתבוננות, עכשיו כשאמרנו שזה שהקב“ה ברא את העולם במידת הדין, זה שלמות טובו של הקב“ה, האם אנחנו יכולים להבין את זה? קודם כל בהבנה שלנו אנחנו יכולים להבין את זה אפילו אם יש לנו שאלות על זה, אבל סך-הכל בכללות אנחנו יכולים להבין שבעצם מציאות הרע זה יביא את הטוב השלם, זה שאדם עובר בעולם הזה ומתמודד ובסופו של דבר יקבל שכר על מה שהוא עובר, את זה אנחנו יכולים להבין. וגם יש מקרים מהמציאות שלנו שגם אנחנו יכולים להבין את היסוד הזה, אדם שמקבל דבר בעולם
הזה בלי עבודה, השמחה שלו תהיה במידה מסויימת, לדוגמא אם יביאו לאדם 100,000$ במתנה, ואם אדם עבד קשה חצי שנה וקיבל את הסכום הזה, זה עניין אחר לגמרי..
יש גם מפונקים עד כדי שיגעון
העבודה יוצרת מציאות, כלי לקבל את השמחה, את האושר ואת התענוג מהקבלה הרבה-הרבה יותר גדולה מאשר ברגע שאדם לא עמל. אנחנו גם רואים בעולמינו, אנשים שמקבלים הרבה בחינם או בקלות, אנחנו יכולים לראות איך הם יכולים להיות לפעמים מפונקים אפילו עד כדי שיגעון, הם מקבלים שיגעון מזה מקבלים יותר מדי..
זה קשה ברגע שעובר עלינו הצמצום בלב
לעומת זאת אדם שמקבל מתוך עבודה קשה זה מציאות אחרת לגמרי – כל זה כדי ללמוד על כל העולמות ועל כלל הבריאה ולהבין מזה ולקרב את זה לליבנו בהבנה קצת שבאמת כל העמל הזה זה לטובתנו וכל הניסיון זה ה כל בעצם מטובו של הקב“ה. באמת כל ההבנה הזאת אצלנו היא שכלית, אדם יקח כמה ספרים ותוך כמה שעות הוא יכול לכתוב מאמר הכי נפלא שבאמת כל מה שהקב“ה עושה זה הכל לטובה ואח“כ למסור שיחה לחמש מאות אנשים בעניין הזה וכולם יתפעלו מהשיחה הזאת, אבל מה הבעיה? זה שכלי. זה הבנה שכלית, אבל ברגע שעובר עלינו הצמצום בתוך הלב, פה קשה לנו לקבל את הדבר הזה, ז“א שכל אחד מאתנו היה בעצם מייעץ להקב“ה קצת לשנות את סדר הבריאה, קשה מאוד-מאוד להשלים שבמאה אחוז הקב“ה הוא טוב וזה כל העבודה שלנו בעולם הזה, לראות שהקב“ה תמיד-תמיד טוב
המדיה זה שידורים מהארמון של הלא טוב
למעשה העבודה שלנו כל החיים זה לתקן את הראייה שלנו לראות שהקב“ה תמיד טוב, הכי קשה זה להסכים עם ההנהגה של הקב“ה שהכל טוב תמיד במאה אחוז. בכללות העבודה שלנו בעולם הזה מתחלקת לשני חלקים. הבת של המלך נמצאת בארמון של הלא טוב, אז אנחנו נמצאים בארמון של הלא טוב, מה זה נקרא הארמון של הלא טוב? זה מידות לא טובות ותאוות מיותרות של העולם, כעס הקפדה, גאווה, אוהבים ממון, רוצים שכולם יכבדו אותנו – תאוות גשמיות של העולם הזה – זה נקרא הארמון של הלא טוב. בוודאי שהחלק הראשון של העבודה זה לתקן את זה, לתקן את המידות, לתקן את התאוות, כל מיני דמיונות וכו‘ ובפרט בדור שלנו
נפתחו ארמונות של הלא טוב, כל המדיה זה שידורים מהארמון של הלא
טוב. לפעמים קשה לאדם ללכת אז המדיה מביאה את השידורים של הלא טוב אל האדם לבית, אל תתאמץ, והטכנולוגיה הולכת ומשתכללת, עוד מעט לא יצטרכו לצאת מהבית. אז כל העולם הזה זה בעצם התמודדות עם הארמון של הלא טוב,
זה רובד אחד של ההתמודדות וזה גם מוכר לנו, זאת אומרת שאנחנו מבינים את זה..
אברהם אבינו שרף כבר את כל הרע שבו
יש עוד רובד של התמודדות עם הלא טוב – לכל אחד בלב שלנו יש שאלה אל הקב“ה, למזה זרקת אותנו? למה התרגזת עלינו? למה בראת את העולם במידת הדין? עכשיו אמרנו תשובה מאוד יפה, וירא והנה טוב מאוד, טוב מאוד זה היצה“ר, מתקשים להבין את זה? פה נכנס הבירור בין המוח לבין הלב. המוח מבין אבל הלב מתנגד. בלב קשה לקבל שהצמצום הזה, הצער הזה, הביזיון הזה, זה גם כן לטובתנו. צריך לדעת רבי נתן כותב בליקוטי הלכות שהבירור של התאוות והמידות אצל צדיקים
מאוד גדולים זה כבר הרבה-הרבה מעבר לזה, הם כבר הרבה יותר גבוהים מהמקום הזה. רבינו האר“י הקדוש
כותב שבאור כשדים אברהם אבינו כבר שרף את כל הרע שלו
עד כמה אדם תיקן את זה??
אברהם אבינו כבר שרף את כל החלק הרע שלו, אז מה נשאר לאברהם אבינו אח“כ לעשות? לתקן את הבחינה השנייה שזה להסכים שמה שהמלך נזרק מפיו הדיבור שהלא טוב יקח אותך זה לטובתנו, שנסכים עם זה בלב וזה העבודה הכי קשה להסכים בשלמות הלב שכל מה שהקב“ה עושה זה הכל לטובה. זה העבודה הכי קשה שיש. אומר רבי נתן שזה העבודה של הצדיקים, לתקן את זה עוד ועוד – איך אדם יכול לדעת עד כמה הוא תיקן את זה? מה הסימן ומה המדד עד כמה אדם תיקן את זה? כתוב
בספר מכתב מאליהו שכל כעס וכל עצבות שיש לאדם, לא משנה ממה, זה גילוי שזה עדיין לא מתוקן בשלמות, זה לא משנה על מי האדם כועס
לדעת שכל מה שהשם עושה הכל לטובה
הרב דסלר כותב שאדם שכועס בעולם הזה על החבר, על האישה או על הילדים וכן הלאה, זה כי לא נעים לאדם להודות שהוא בעצם כועס על הקב“ה, אחרי הכל, מי עשה את המציאות הזאת? מה היא נבראה מעצמה? השם אמר לו קלל. הרב דסלר מסביר שבדורות הראשונים עד בניין בית המקדש השני, הם היו פתוחים עם הנקודה הזאת וכשהם היו רבים הם היו רבים עם הקב“ה, זה מציאות והתמודדות אחרת. אנחנו רואים את זה בתורה ישר כבר בגן עדן, אדם הראשון אומר להקב“ה האשה אשר נתתה עמדי. אתה נתת אותה עמדי, אם היית בורא אותה אחרת, הכל היה אחרת. זה גילוי שבעצם בעומק הלב של האדם אנחנו לא מסכימים בשלמות עם ההנהגה של הקב“ה וזה כל המלחמה שלנו. יש רובד אחד וזה כל המלחמה לצאת מהארמון של הלא טוב שזה מידות לא טובות ותאוות מיותרות של העולם הזה, זה חלק אחד, אבל גם לנו יש שייכות עם העבודה הזאת לדעת שכל מה שהשם הכל לטובה
נלחמים שלא יתעורר בלב כעס והקפדה
איך מתקנים את הנקודה הזאת בשורש? זה מובא הרבה בספרים הקדושים ורבי נתן מביא את זה בעיקר בפרשיות של חומש בראשית: הצדיקים הגדולים רואים קושיות מאוד גדולות בהנהגה של הקב“ה, יש להם סתירות מאוד מאוד גדולות בהנהגה של הקב“ה ובתוך הסתירות האלה, ברגע שהם מבטלים את דעתם והם אומרים: אני לא מבין למה הקב“ה עשה את זה אבל אם הוא עשה את זה, זה לטובה, ולא מקשים ונלחמים בלב שלא יתעורר כעס והקפדה בלב על ההנהגה של הקב“ה, בזה מתקנים למעשה את השורש של הרע. ככל שהצדיקים יותר גדולים צריך לדעת שזה הולך על דקויות של הדקויות ששל הנפש. הזכרנו את זה שאברהם אבינו בניסיון השני שלו בירידה למצרים, רש“י כותב בשם המדרש שבכל העולם היה שובע רק בארץ כנען היה רעב, ואז הוא צריך לרדת למצרים למקום הכי טמא בעולם, ואז פרעה לוקח את שרה. הזכרנו את זה בשם החת“ם סופר שהיא היתה בבית פרעה חצי שנה.
אז מה היתה העבודה של אברהם אבינו
אברהם אבינו חצי שנה לא יודע בכלל מה קורה עם שרה. בחת“ם סופר אומר שבוודאי שהוא ידע שהיא קדושה וטהורה וצדיקה עליונה, אבל אחרי הכל, והוא רחום יכפר עוון איפה היא נמצאת, במקום הכי טמא בעולם ומי יודע מה הולך שם. חצי שנה אברהם אבינו לא יודע מה קורה שם – מה העבודה של אברהם אבינו כל החצי שנה? שכחוט השערה של תרעומת לא תתעורר אצלו בלב. אי-אפשר לתאר בכלל איזה עבודה היתה לאברהם אבינו שחצי שנה לא יקשה שום קושייה על הקב“ה, היינו אדמורי“ים. אחרי עשרות שנים של עבודה בחרן הם היו אדמורי“ם גדולים, כל חרן התבטלו אליהם, הם גילו את שם השם בעולם. אמרת לנו ללכת אל הארץ הקדושה, עזבנו את הכל והלכנו אל הארץ הקדושה. באנו והתחלנו לגלות שהשכינה שורה בארץ כנען. זמן קצר אחרי זה יורדים למצרים ולוקחים את שרה..
כל יום אנחנו פחות מבינים מה קורה פה
מי יכול לעמוד במקום כזה ולא להתרעם על ההנהגה של הקב“ה? מה שכתוב ויעל אברהם ברכוש כבד, הכוונה שלא התעורר בלב שלו אפילו לא כחוט השערה תרעומת על הקב“ה. זה עבודה נוראית מאוד. בבחינה הזאת מתקנים את מה שכתוב ונעשה ברוגז עליה. נשים לב שכל העבודה זה להוריד את זה ללב. כי בשכל אפשר ברבע שעה להבין את כל התורה הזאת, אבל בלב צריך 70 שנה כדי להשיב ללב את התורה של הרבע שעה. כל החיים שלנו זה בעצם ההשבה אל הלב. עכשיו בדור שלנו שממש כולם רואים את זה וזה מתקיים בכלליות ובפרטיות: והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום – כל יום שעובר אנחנו פחות מבינים מה שקורה. למה? כי
רבינו אמר שתכלית הידיעה שלא נדע, אז אנחנו בדרך לתכלית הידיעה. אנחנו
כבר קרובים מאוד לראות שאנחנו לא מבינים כלום, אנחנו כבר לא מבינים מי נגד מי
שומע דיבורים שסותרים אחד את השני
יסוד מאוד גדול בעבודה שלנו זה לדעת: אני לא מבין כלום. יש בורא לעולם, יש מנהיג בעולם, הכל מדוקדק ובדיוק בסדר המדויק שלו – איך זה יכול להיות? לעתיד לבוא יבוא משיח ויתרץ לנו את כל הקושיות ויסביר לנו את הכל. אצל אברהם אבינו העקידה זה היה הניסיון הכי גדול, למה? מכיוון שבעקידה הוא שומע מהקב“ה סתירות מפורשות. הקב“ה סותר את עצמו, זה כבר לא המחשבות שלו אלא הוא שומע דיבורים של הקב“ה שסותרים אחד את השני. הקב“ה אומר ביצחק יקרא לך זרע, אח“כ הוא אומר להעלות אותו לעולה, אח“כ הקב“ה אומר אל תשלח ידך אל הנער. מה זה כל השינויי-רצון האלה? אברהם אבינו הלך מחברון להר המוריה שלושה ימים. 72 שעות של הליכה ובזמן הזה היצה“ר הכניס לו את כל הקושיות שבעולם, והוא ברא בעצם את מידת הסליחה לעמ“י בשבעים ושתיים שעות
האלה שהוא לא הקשה שום קושייה על הקב“ה. לפי פרקי דרבי אליעזר זה יום הכיפורים, הניסיון של העקידה זה עצם זה שהוא לא מקשה שום קושייה על הקב“ה
רק אז הוא הרשה לעצמו לשאול שאלה
אחרי שאברהם אבינו עמד בניסיון רש“י מביא את המדרש שאברהם אבינו אמר להקב“ה: אפרש לפנייך שיחתי. זהו עמדתי בניסיון ולא הקשתי שום קושייה. עכשיו אני שואל אותך לא מצד תרעומת הלב או מצד קושייה, אלא אני שואל אותך מצד זה שאני רוצה להבין את הנהגתך. בהתחלה אמרת לי ביצחק יקרא לך זרע, אח“כ אמרת לי העלהו לעולה, אח“כ אמרת לי אל תשלח ידך אל הנער. מה זה? פשוט תסביר לי. רק אחרי שהוא עמד בניסיון הוא הרשה לעצמו לשאול את הקושייה, כדי להבין את דרכי ההנהגה, השאלה באה ממקום מתוקן. הקב“ה אומר לאברהם אבינו: שמעתי שאתה שואל אותי מדוע סתרתי את עצמי? תגיד לי איפה היתה פה סתירה? הקב“ה אמר לו: אמרתי לך פעם לשחוט את יצחק? אמרתי לך: תעלה אותו לעולה, העלת אותו לעולה? עכשיו תוריד אותו. לא אמרתי לך מעולם לשחוט אותו..
על מה דאגתי? הקפדתי? כעסתי? וכו‘…
אתה הבנת שאמרתי לך לשחוט אותו אבל אני לא אמרתי לך לשחוט אותו. שימו לב איך הקושייה הכי גדולה בבריאה מתורצת בשתי מילים: תוריד אותו. אמרנו פעם שכשיבוא משיח צדקנו נזכור את זה שהמשיח יגיד לכל אחד שתי מילים ואז כל הקושיות שבעולם יתורצו, חשוב לזכור שיום יבוא, אנחנו מקווים שזה יהיה מהר, והמשיח יתרץ לנו את הכל בשתי מילים – למה חשוב לדעת את זה? שלפחות אדם יבוא למשיח ובלב שלו הוא בטוח שאין תשובות לשאלות שלו, אבל ברגע שהוא ישמע את התשובה הוא הכי יתבייש בעולם – על מה דאגתי? על מה הקפדתי? על מה כעסתי? מהטובות הכי גדולות התבלבלתי, לפחות נדע שיש תשובה כזאת שלא יפתיעו אותו שבעצם את כל הקושיות שלנו יתרצו לנו בשתי מילים. למעשה התכלית שלנו זה העבודה של הנעשה ברוגז עליה ושנזכור שזה לא בעיה שכלית אלא זה בעיה רגשית, זה מאוד חשוב לדעת את הנקודה הזאת שזה בעיה בלב שלנו.
שמים לו אזיקים על הידיים ועל הרגליים
-בשכל התירוץ הוא לא קשה, כמו שאמרנו שתוך רבע שעה אפשר לתרץ אץ זה מכל הצדדים, אח“כ צריך שבעים שנה להשיב את זה אל הלב. העבודה של כל הצדיקים היתה לתקן את הנקודה הזאת. אחד הדרכים להתמודד עם כל מה שקורה עכשיו, כי אם נשים לב כמעט ואין מה לעשות בעולם המעשה, אני לא אומר להתבטל ולא לעשות כלום, אבל אנחנו רואים איך ההנהגה מנהיגה כל אחד ואחד להרגיש כאילו שמים לו אזיקים על הידיים ועל הרגליים והוא לא יכול לתקן, רואים את זה בבית, במשפחה, בחברה, בעבודה וכו‘. בכל מקום היום כמעט א“א להגיד למישהו תשנה את הדרכים שלך ותעשה אחרת. למה? כי גם אם בעצמו היה רוצה הוא כבר לא יכול – יש כאן איזה מהלכים ואפשר להגיד שזה כפייה של מציאות מסויימת
להתחבר עם ה‘אופטיקה‘ של רבי נחמן
-מוליכים אותנו בדרכים שאנחנו כמעט ולא יכולים לעשות בהם שום שינוי ולא רק זה, אנחנו גם לא מבינים למה מוליכים אותנו בדרכים האלה. אדם לא מבין. אני הולך בדרך הזאת ואני רוצה את ההכי טוב, אבל אף אחד לא שואל אותו ובכלל מוליכים אותו בדרכים אחרות לגמרי. היום שומעים הרבה ’חישוב מסלול מחדש‘ אף אחד לא מבין בכלל מה הולך פה, אם כך מה עושים? צריך לדעת שעיקר-עיקר ההתמודדות זה נושא האופטיקה, צריך לדעת לאיזה אופטיקה הולכים. צריך לדעת להתחבר עם האופטיקה של רבינו, הכוונה לקבל מהצדיק משקפיים נכונות איך להסתכל על המציאות הזאת. הצדיק מלמד אותנו איך להסתכל על המציאות שאנחנו לא מבינים אותה. דבר ראשון רבינו אומר: ולא יהיה אכפת לו כלום. למה? זה לא שלילי אלא זה מצד לא לקחת את זה ללב. דבר שני זה לדעת שהיום אדרבה החושך הגדול זה מעלה מצד זה שכל רצון של האדם וכל התעוררות והתחזקות פועל הרבה מאוד בגלל ההסתרה והחושך הגדול, זה עושה פעולות גדולות מאוד. בחוץ זה חושך גדול אבל בפנימיות הכל נבנה.
