תורה ב‘ חלק שני בליקו“מ: ’ימי חנכה‘

בעזרת השם נראה היום קצת מתורה ב‘ חלק שני בליקוטי מוהר“ן, רבינו קרא לתורה הזאת ’ימי חנכה‘ התורה מתחילה כך: ’ימי חנכה הם ימי הודאה, כמו שכתוב: 'וקבעו שמונת ימי חנכה אלו להודות ולהלל'. וימי הודאה זה בחינת שעשוע עולם הבא, כי זה עקר שעשוע עולם הבא – להודות ולהלל לשמו הגדול יתברך ולהכיר אותו יתברך, שעל ידי זה סמוכים וקרובים אליו יתברך, כי כל מה שיודעין ומכירין אותו יתברך ביותר, סמוכים אליו ביותר, כי שאר כל הדברים יתבטלו לעתיד כלם, בבחינת: 'כל הקרבנות בטלין, חוץ מקרבן תודה', שלא ישאר לעתיד, רק בחינת תודה והודאה, להודות ולהלל ולדעת אותו יתברך‘ – לא יהיה כבר צורך לבקש על חסרונות

יתגלה עומק עניין החסדים

אם אין צורך לבקש על חסרונות אז איזה חיבור יהיה לנו עם הקב“ה? רק להכיר את החסדים ואז יתגלה עומק עניין החסדים ואז אנחנו נראה איך כל הבריאה מתחילתה ועד סופה כולל כל מה שקרה לנו בעולם הזה, הכל זה רק חסד של הקב“ה לכן לא ישארו שום קורבנות, הכוונה שלא ישאר דרך להתקשר עם הקב“ה אלא רק להודות לו וזה מה שכתוב שלעתיד לבוא כל הקורבנות יתבטלו חוץ מקורבן תודה ועל זה נאמר ’כי מלאה הארץ דעה את השם כמים לים מכסים‘ זה כל שעשוע הבא, כל התענוגים זה הכרת החסדים וכל פעם נכיר את זה יותר בעמקות וזה יהיה כל התענוג של העולם הבא. רבינו מוסיף ואומר: ’ובחינת תודה, שהוא שעשוע עולם הבא, זה בחינת הלכות, כי ההלכות שזוכין ללמוד, בפרט מי שזוכה לחדש בהם, זה בחינת שעשוע עולם הבא, בבחינת : 'כל השונה הלכות בכל יום, מבטח לו שהוא בן העולם הבא'. כי כשנתחדש הלכה, נתחדש שכל וידיעה, והדעת הוא עקר שעשוע עולם הבא כנ"ל‘. השכל החדש מגלה יותר את החסדים של הקב“ה שזה עיקר שעשוע עולם הבא – לכאורה רבינו אומר לנו פה דבר שצריך התבוננות..

זה מדבר על ההתגלות שתהיה לעתיד

מצד אחד אנחנו מבינים וזה יסוד שמובא הרבה מאוד בספרים שהשעשוע והתענוגים של העולם הבא זה להכיר את החסדים של הקב“ה ואז נודה לו, זה מה שאנחנו אמרים בנשמת כל חי ואילו פינו מלאה שירה כים…אין אנחנו מספיקין להודות – זה מדבר על ההתגלות שתהיה לעתיד לבוא שכמה שנודה להקב“ה לא נספיק להודות לו כי השגת החסדים והטובות של הקב“ה תהיה יותר מהירה מהאפשרות שלנו להודות להקב“ה – זה יסוד ידוע שמובא הרבה מאוד בספרים שמפרשים את מה שחז“ל אומרים במדרש ’כל הקרבנות בטלין חוץ מקורבן תודה‘..

ההלכה והתודה

רבינו אומר לנו פה לכאורה חידוש שכל העניין הזה בעצם קשור ללימוד הלכות – אדם לומד ’הלכות מוקצה בשבת‘ או ’הלכות בשר וחלב‘, מה הקשר הפנימי והעמוק שרבינו מקשר בין לימוד ההלכות לעניין של התודה? מה הקשר בין זה לזה שרבינו אומר שזה תלוי בזה? ועוד דבר רבינו אומר, רבינו מביא רמז שעניין ההלכה קשור לתודה ממזמור ק‘: ’מזמור לתודה הריעו להשם כל הארץ‘, הריעו להשם כל הארץ  ראשי תיבות הלכה ופה נרמז העניין שההלכות קשורות לתודה

ביטלו את היצה“ר של ע“ז

בהמשך רבינו אומר עוד דבר: ’וכשזוכין לבחינת תודה הלכה, על ידי זה נתגלה אור האמת ומאיר בהדיבור‘ ואז גם הדיבור של האדם זה דיבור אמת – אז יש לנו פה 3 נקודות, דבר ראשון זה העניין של התודה והודאה זה הכרת החסדים של הקב“ה ואז הלב אומר בשמחה ברצון ובהשתוקקות תודה להקב“ה. דבר שני רבינו אומר לנו שזה קשור לעניין של לימוד הלכות ודבר שלישי שרבינו אומר שזה מאיר בתוך הדיבור של האדם שיהיה דיבור של אמת – שלוש הנקודות האלה צריכות התבוננות, כל המהלך הזה זה יסוד מאוד-מאוד עמוק ונשים לב שרבינו מקשר את כל זה לעניין של חנוכה כי רבינו מתחיל את התורה ואומר שימי חנוכה הם ימי הודאה – כדי להתבונן קצת בעומק הדבר נעשה הקדמה ואז נכנס קצת לעומקם של הדברים: עם ישראל חזרו מגלות בבל ובנו את בית המקדש השני ואז גדולי ישראל היו אנשי כנסת הגדולה שבניהם היו שמעון הצדיק, היו גם נביאים חגי ומלאכי וגם עזרה ונחמיה – זה היה מאה ועשרים חכמים מאוד גדולים היו בניהם בעלי רוח הקודש ונביאים
והם למעשה תיקנו לעם ישראל תקנות לכל תקופת
בית המקדש השני אבל כמו שנראה זה באמת לא רק
לתקופת בית שני אלא זה בעצם לכל העבודה ולכל הבירור שלנו עד ביאת משיח צדקנו

לא מכירים את זה וזה נראה כשטות..

הגמרא אומרת שאחד מהדברים שאנשי כנסת הגדולה עשו זה היה לבטל את היצר הרע של העבודה זרה – שימו לב איזה כוח יש לחכמי התורה, הם החליטו שהעניין של היצר הרע של העבודה זרה הוא יותר מדי קשה, הוא רק מכשיל את עמ“י אז הם ביטלו אותו. היום אנחנו כמעט ולא מכירים את היצר הרע של העבודה זרה ולנו זה נראה כשטות – צריך לדעת שזה נראה לנו היום כשטות בגלל שאנשי כנסת הגדולה ביטלו את היצה“ר של זה כי אם היה יצה“ר של זה היינו רואים איזה עוצמה יש
לדבר הזה, מי שהיה נופל ליצה“ר של עבודה זרה היה לו מאוד-מאוד קשה לצאת מזה

עושה מה שהוא רוצה והכל מוצדק…!

למעשה היום יש לנו ניצוצות ושאריות מהיצה“ר של עבודה זרה, היום זה מתגלה בממון, שימו לב אנשים עובדים את הממון. ברגע שאדם מגיע לעניין של הממון לפעמים כל השכל נלקח מהאדם, זה בן-אדם אחר לגמרי והרבה פעמים רואים את זה, יש אדם עד ענייני ממון ויש אדם מענייני מממון ואילך זה כך מכיוון שהתגבר עליו היצה“ר ופתאום רואים אדם אחר לגמרי. אדם יכול לקום בנץ ולהיות צדיק כל החיים שלו אבל כשזה מגיע לממון יש לו הלכות חדשות ובריאה חדשה, הוא עושה מה שהוא רוצה והכל מוצדק, הוא יכול להצדיק את העוולות הכי גדולות בגלל תאוות הממון לכן רבינו אומר שזה עדיין שאריות ובחינה של העבודה זרה. בדור שלנו יש עוד דבר שאפשר לראות את העניין של השעבוד של העבודה זרה וזה הסמים והיצה“ר של העבודה הזרה היה יותר חזק מהסמים הכי חזקים היום אמרנו את זה קצת כדי לקרב לדעתנו מה זה היצה“ר של הע“ז. יש סיפור ידוע על מנשה ורב
אשי שהיה ראש הישיבה בבבל, הגמרא מספרת שרב אשי אמר ’מחר נדבר מחברנו‘
הוא התכוון למלכים שאין להם חלק לעולם הבא, בין המלכים שכתובים שם זה מנשה

היית מרים את החלוק כדי לרוץ לע“ז

יש מחלוקת בדבר אבל יש דעה שאומרת שמנשה אין לו חלק לעולם הבא, בזוהר הקדוש כתוב שהוא עשה תשובה גדולה מאוד ויש לו היכל של בעלי תשובה בגן-עדן אבל שם בגמרא זה מחלוקת. אז רב אשי שהיה מאלה שכתבו את התלמוד-הבבלי והוא היה ראש ישיבה ענק בבבל אמר לתלמידים שלו ’מחר נדבר מחברנו‘ הוא התכוון למנשה. באותו יום הם הגיעו בלימוד הגמרא עד למנשה והוא התכוון להגיד להם היום נגמר הלימוד ומחר נדבר מחברנו שזה מנשה – הגמרא מספרת שמנשה בא אליו בחלום ואמר לו: מה אני חבר שלך?! מנשה לימד את רב אשי הלכה שרב אשי לא ידע ממנה. רב אשי אמר לו: אם אתה אדם כזה גדול אז איך עבדת עבודה זרה? אמר לו מנשה: תראה כשאנחנו היינו הולכים לעבוד ע“ז זרה לא הרמנו את החלוק (הם היו הולכים עם חלוקים) כדי שאולי בדרך ניפול מהחלוק ואז לא נוכל ללכת לעבוד ע“ז, אבל
אם אתה היית בדור שלנו אתה היית מרים את החלוק כדי שלא תיפול – עד כדי כך היה נורא היצה“ר של העבודה זרה.

מיד התבטלה גם הנבואה

אנשי כנסת הגדולה ביטלו את היצה“ר הזה אבל הרי יש כלל ויסוד, הקב“ה רוצה שנהיה בתוך מציאות של עבודה ובחירה בין הטוב לבין הרע אז אם ביטלו את שורש כוח הרע, מה בעצם תהיה עבודתנו בעולם הזה? אם ביטלו כזה כוח גדול של יצה“ר אז איך ימשיך העולם בהנהגת הבחירה בין הטוב ובין הרע? מובא בספרים הקדושים יסוד מאוד גדול בדבר הזה, ברגע שהתבטל היצה“ר של ע“ז מיד גם התבטלה הנבואה בעמ“י כי הנבואה זה כנגד היצה“ר של הע“ז ואז כל העולם עבר להנהגה חדשה לגמרי, עכשיו התבטלה בקדושה הנבואה והתבטלה העבודה זרה בטומאה – מיד ההנהגה השתנתה והתחילה הנהגה חדשה, התחילה להתגלות החוכמה היוונית, הפילוסופיה היוונית – זה לעומת זה עשה א-לקים

המשנה הברייתות המדרשים והזוהר

הכוח הטומאה החדש שירד לעולם זה היה חכמת יוון, כל המדע וכל הפילוסופיה וכל הכפירה של כל הדורות השורש של הכל זה מחוכמת יוון, הם למעשה השורש של כל המחשבה כנגד התורה. אז התגלתה בעולם חכמת יוון אבל זה לעומת זה עשה
א-לקים אז מה התגלה בקדושה כנגד חוכמת יוון בקדושה? אם נתבונן אנחנו מדברים על התחלת בניין בית שני, מה התגלה כל תקופת בית שני וגם אח“כ? התורה שבע“פ. כל המשנה, הגמרא הברייתות המדרשים והזוהר כל זה התורה שבע“פ וכל זה התגלה בתקופת בית שני. בבית ראשון היה נבואה ורוח הקודש והיו השגות א-לוקות

לומד תורה שבע“פ או באוניברסיטה?

עם כל זה בבית ראשון לא היה הרבה תורה, רוב התורה ובפרט התורה שבע“פ מתגלית בעיקר מבית שני ואילך לכן זה לעומת זה עשה א-לקים – התגלתה הנהגה חדשה לגמרי בעולם החוכמה היוונית כנגד החוכמה שבע“פ, למעשה מכאן ואילך עד ביאת משיח צדקנו עיקר הבירור הוא בין חוכמת יוון שכמו שאמרנו כל החוכמות של הכפירה וההסתרה שורשם זה בחוכמת יוון ולעומת זה התורה שבע“פ לכן היום עיקר הבירור זה בין שתי הבחינות האלה – עכשיו נתבונן מה הבירור בניהם, האם זה מסתכם בזה שאני לומד תורה שבע“פ ולא לומד באוניברסיטה? זה לא כך, זה קצת יותר מורכב. כתוב בזוהר הקדוש: מה היא ואו? יוד ארוכה, הכוונה אם תאריך את הרגל של האות יוד תקבל את האות ואו. ברוך השם יש לי ילד בכיתה ב‘, אם אני יגיד לו להאריך את האות יוד ואני אשאל אותו מה זה? הוא יגיד לי ואו. ילד בכיתה ב‘ יודע שאם מאריכים את הרגל של האות יוד מקבלים ואו, זה מה שכתוב בספר של
כל הסודות של התורה? אז מה בעצם אומר לנו פה הזוהר הקדוש? למעשה הזוהר
אומר לנו פה דבר מאוד-מאוד עמוק שכל הבנת האדם והתורה עומדת על הדבר הזה.

קשר מאוד חזק ועוצמתי בין המוח ללב

אומר הזוהר הקדוש שהאותיות מרמזות על כוחות רוחניים ועל מציאויות רוחניות מכיוון שהקב“ה ברא את העולם ע“י הסתכלות באותיות התורה לכן כל אות בלשון הקודש זה מרמז על כל ענייני הבריאה. כוח המחשבה שבאדם זה נרמז באות יוד, כוח ההרגשה הכוונה ללב האדם נרמז באות ואו – אומר הזוהר הקדוש דבר עמוק ופנימי: יש קשר מאוד-מאוד חזק ועוצמתי בין המוח ללב, הכוונה בין המחשבה להרגשה. כל העבודה שלנו בעולם הזה זה להאריך את היוד, הכוונה שהמחשבה תתפשט בלב ולא הפוך שהלב יתפשט במוח, נתבונן קצת מהם כוונת הדברים:

להשליט את המוח על הלב

הזוהר הקדוש בעצם מגלה לנו שיש קשר וחיבור מאוד גדול וחזק בין כוח המחשבה שבאדם לכוח ההרגשה שבאדם, שימו לב לכאורה זה 2 דברים שונים. למחשבה יש את התכונות שלה, אם אדם יושב עכשיו ולומד איזה נושא מסויים אז מה זה משנה איך שהוא ירגיש? זה במוח וזה בלב. אומר הזוהר הקדוש שמה שאדם לומד ומה שאדם חושב זה מיד משפיע על ההרגשה שלו ומאיר לתוך הלב שלו. כל העבודה של עמ“י בקדושה זה להשליט את המוח על הלב ולא את הלב על המוח – מה נותן למוח את האפשרות לשלוט על הלב? בכל הספרים הקדושים כתוב שיש רק דבר אחד וזה לימוד התורה. התורה זה החוכמה שנותנת לאדם את האפשרות שהמוח ינהיג את הלב ולא הפוך

המוח שלך חושב את מה שהלב רוצה?

כל חוכמה אחרת שאדם ילמד או כל שכל אחר שאדם ילך בו ולא משנה איזה שכל זה, אם זה שכל של פילוסופיה של מדע או סתם שכל של העולם הזה כגון איך לעשות כסף – אם זה לא מחובר לתורה שימו לב מה שולט על מה, הלב שולט על המוח, מה ז“א? בלב יש רצונות ורגשות ואם אדם לא מחבר את המחשבה שלו לתורה אז בסופו של דבר הוא יחשוב את מה שהלב רוצה שהוא יחשוב. בקדושה
הלב מרגיש את מה שהמוח רוצה שהוא ירגיש, בטומאה המוח חושב את מה שהלב רוצה – התורה מלמדת אותנו איך האמת שזה הרצון של הקב“ה תנהיג את הלב ולא הפוך. עכשיו בואו נראה איך כל הענף הזה בקדושה, ברגע שאדם זוכה לחבר את המחשבה שלו עם התורה ועם הצדיקים (זה קשור בזה) אז לאט-לאט המוח מתחיל להנהיג את הלב, לפעמים זה קשה כי יש רצונות בלב שקשה לוותר עליהם אבל כשאדם זוכה לוותר על הרצונות שבלב להלכה שזה רצון השם אז מה האדם
זוכה לקנות בלב? את השמחה. כשהמוח שולט על הלב אז האדם מאבד את השמחה..

אין אנחנו מספיקין להודות ולהלל…

בעל התניא אומר שלא נברא השכל אלא להנהיג את הלב. כשאדם זוכה להנהיג את המוח על הלב אז הוא זוכה למידת השמחה אבל כשהלב שולט על המוח אדם מגיע לעצבות – באותו רגע הוא מקבל את הסיפוק של התאווה של אותו רגע אבל בעצם הוא מקבל דינים לתוך הבית, פתאום כל הצרות של העולם מתחילות – אדם לא יודע את זה, באותו רגע הוא רוצה את התאווה והוא רוצה להתיר את זה לעצמו,
זה שאדם כופף את עצמו וביטל את עצמו לתורה ע“י זה אדם זוכה לשמחה כי זה עולם החירות, זה משחרר את האדם מהכבלים של העולם הזה של עצבויות ודיכאונות העולם הזה ואז אדם מתחיל לקבל שמחה. כשאדם שמח הוא זוכה לראות את החסדים של הקב“ה כי השמחה מולידה בתוכנו לראות שהקב“ה טוב איתנו, העצבות מראה לנו שהקב“ה כביכול לא טוב אתנו כי זה הכל שקר, השמחה מראה לנו שהקב“ה טוב אתנו ואז מה אנחנו רוצים לעשות? נשמת כל חי ואילו פינו
מלא שירה כים ולשוננו רינה כהמון גליו.. אין אנחנו מספיקין להודות ולהלל ולשבח

אדם מרגיש את השמחה ומודה להשם

שימו לב לעומק הדבר, זה מה שרבינו אומר הקשר בין תודה ושמחה להלכה – ע“י שאנחנו שומרים על ההלכה שאנחנו הולכים עפ“י התורה אנחנו זוכים ליישר את העקמומיות שבלב שלנו ואז אנחנו מתחילים להרגיש שמחה כי ’לישרי לב שמחה‘. העקמומיות שבלב מונעת את השמחה, לב ישר מרגיש את השמחה ולב ישר מקבלים ע“י התורה, שמשעבדים את הלב לתורה אדם מתחיל להרגיש שמחה והוא מתחיל להודות להקב“ה, בעומק הדבר זה מה שרבינו אמר הקשר בין התודה שזה מזמור לתודה ונשמת כל חי לבין ההלכות כי ההלכות זה כנגד המחשבה, זה הדעת תורה ואילו ההודיה והשמחה שבלב זה כנגד הלב אז כשהמוח שולט על הלב ע“י התורה משם מגיעים לשמחה לכן רבינו אמר שההלכה והתודה קשורים זה לזה – ’מזמור לתודה הריעו להשם כל הארץ‘, הריעו להשם כל הארץ זה ראשי תיבות של הלכה..

מה הכוונה דיבור של אמת

ככל שאדם זוכה לשתי הבחינות האלה שזה ההלכה שזה להתבטל לדעת תורה והשמחה שבלב וההודיה זה מאיר בתוך הדיבור של האדם שיהיה דיבור של אמת, הרבה פעמים שואלים מה רבינו התכוון כשהוא אמר דיבור של אמת, מה זה דיבור של אמת? דיבור של אמת זה שבתוך הדיבור של האדם קיימת הנקודה הזאת שהקב“ה טוב
איתי, דיבור של שקר זה השם לא טוב איתי. כשאדם
רואה שהשם טוב איתו אדם שמח וכשאדם רואה שהשם לא טוב איתו אז האדם עצוב ומקפיד – כל הכעס ההקפדה והעצבות באה מזה שאדם לא רואה את הטובות של הקב“ה, הוא כועס על הקב“ה..

למה אתה עושה לי כאלה דברים?!?!

בספר ’מכתב מאליהו‘ כתוב שהשורש של כל כעס ועצבות זה שבעצם האדם לא מסכים עם הקב“ה, הוא חולק עם הקב“ה. יש שיחה שרבינו אומר שיש גבול דק בין לב נשבר לעצבות, לב נשבר זה כולו קדושה ועצבות זה הסטרא אחרא וזה גבול דק בין זה לזה. לב נשבר זה שאדם מתחרט ואומר: מה עשיתי? הוא אומר להקב“ה, אתה אבא שלי ואתה כ“כ טוב איתי אז אדם מתחרט ורבינו אומר שזה כולו קדושה. עצבות זה עניין אחר לגמרי, האדם כועס בלב על הקב“ה: למה אתה עושה לי כאלה דברים?? זה ההבדל בין לב נשבר לעצבות, לכן הקומה של הקדושה זה שע“י שאנחנו לומדים את התורה ומשעבדים את עצמנו להלכה, זוכים לשמחה שבלב ואז זה מאיר בתוך הדיבור שיהיה דיבור של אמת – שימו לב זה שלא שצריך שאדם דווקא ידבר עכשיו על החסדים של הקב“ה, יכול להיות שאדם ידבר גם על נושאים אחרים לגמרי, יכול להיות שהוא יושב עם אשתו ומדבר איתה עכשיו על חינוך ילדים..

שיחת חברים של התמרמרות על השם

יכול להיות שהוא יושב עכשיו עם חבר שלו ומדבר על עסקים או על כל מיני דברים או שהוא לומד תורה – יש אמת בתוך הדיבור, הכוונה שאדם רואה את החסדים של הקב“ה זה מתחיל להאיר לו בתוך הדיבור, זה הבחינה של ’חכמת אדם תאיר פניו‘ שהדיבור בעצמו זה דיבור של אור, אבל כשאדם הולך עם התמרמרות ועם כעס והקפדה ובשורש זה הקפדה על הקב“ה, בתוך הטון של הדיבור שלו נכנס כעס ועצבות, לא רוצים לשמוע את אותו אדם, הבעיה שגם השני נמצא במצב הזה אז כבר יש פה שיחת חברים שבפנימיות זה הכל התמרמרות על הקב“ה אז כל אחד יושב ומתמרמר – כל העבודה שלנו זה להאיר את הדיבור שזה הולך ע“י תיקון המחשבה שזה ההלכה שאנחנו משעבדים את עצמנו לתורה ואז מרגישים את השמחה ואת ההודאה בלב ואז זה מאיר בתוך הדיבור – אז אמרנו שהמחשבה זה האות יוד וההרגשה זה האות ואו וכשהדיבור בתיקונו זה נקרא נון כפופה וכשאדם זוכה לשלוש הבחינות האלה זה מאיר לשכינה והשכינה זה האות הא, לכן נמשלו
ישראל ליונה ’יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעיני את קולך‘

הלב היווני זה כוחי ועוצם ידי עשו לי…!

הראיני את מראיך זה ע“י מעשים טובים. השמיעיני את קולך זה ע“י תורה ותפילה. היונה נרמזת לכנסת ישראל ולכל יהודי בזמן התיקון, יונה זה זמן התיקון של הדבר, זה המחשבה, ההרגשה והדיבור שזה הנון וזה מאיר לשכינה זה היונה, לכן ישראל נמשלו ליונה – כל זה בקומת התיקון. לעומת זה אמרנו שכל הקליפה של טומאת יוון שזה הבירור שלנו עד שיבוא משיח צדקנו, זה הכל הולך הפוך –  המחשבה זה חוכמת יוון והשורש של הלב היווני זה כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה – ברגע שאדם נופל לגאווה מיד הוא נופל לכעס לקנאה להקפדות וכן הלאה וכשאדם נופל ללב כזה של כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה השלב הבא הוא שזה יורד מהלב לכבד ואיזה אות מרמזת על עניין הכבד? הנון הסופית. נון סופית זה אות שיורדת מתחת לשורה, הבחינה של הכבד זה נקרא מתחת לגדר האדם

אותו דבר כמו בהמה וחיה

גדר האדם זה מחשבה והרגשה, זה מוח ולב, לחשוב בעניינים של קדושה ולהרגיש את הקדושה – תאוות העולם הזה זה נקרא מתחת לגדר האדם, איך רואים את זה? כשאדם הראשון גורש מגן עדן הוא טען והתמרמר ואמר: מעכשיו אני וחמור נאכל מאבוס אחד – הכוונה שבגירוש האדם מגן עדן ירדנו לתאוות העולם הזה, בירידה לתאוות העולם הזה אין הבדל בין אדם לבין בהמה וחיה, אנחנו אותו דבר כמו בהמות, הם רעבים וגם אנחנו רעבים, הם מתאווים לתאוות העולם הזה וגם אנחנו מתאווים לתאוות העולם הזה. תאוות העולם הזה זה גדר בהמה לכן הנון הסופית מרמזת על הירידה לגדר התחתון וצריך להעלות את זה..

חכמי אתונה היו משועבדים לספרטה

בנון הסופית אדם ירד מתחת לגדר האדם וברגע שהלב והתאווה פועלים מלמטה למעלה, לא המחשבה קובעת מה הלב ירגיש אלא הלב והתאווה מרגישים את מה המוח יחשוב, אז נולדות תאוריות, חוכמות ופילוסופיות להצדיק את התאווה וכתוב בספרים הקדושים שבפרט את התאווה הידועה (ניאוף). הקליפה צועקת: אל תיגע לי בתאווה הידועה ואל תתערב בזה. ההרגשות והרצונות שבלב והתאוות הם מנהיגות את המוח, ז“א שבעצם הקליפה שולטת על המוח במקום שהמוח ישלוט על הלב לכן זה נרמז באות יוד באות ואו ובאות נון שזה יון. ביוון יש 3 מחוזות, מחוז אתונה שזה כנגד החוכמה היוונית, מחוז מוקדוניה שזה היו הגיבורים, כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה, מחוז ספרטה זה היה מחוז הספורט וזה היה הנון הסופית שם זה היה הערצת הגוף ואת התאוות של הגוף, למעשה חכמי אתונה היו משועבדים לספרטה..

התגלות הפילוסופיה היוונית בעולם:

החוכמה היוונית כל כולה זה בעצם להתיר את התאוות של העולם הזה לכן יוון זה כנגד היונה, זה לעומת זה עשה א-לקים – העבודה שלנו זה בשלוש הבחינות האלה: במחשבה להתקשר עם התורה שבע“פ, בהרגשה זה להתקשר ולהתחבר עם מידת החסד ומידת הענווה שזה נקרא הלב המתוקן שזה השמחה וההודיה להקב“ה, ובתאווה להעלות את זה לבחינת יונה שכל התאוות של העולם הזה יהיו קשורות כולם עם יונתי בחגוי הסלע שזה התורה והקדושה – לפעמים התורה מצווה עלינו על תאווה, לדוגמא כתוב שאדם צריך למעט באכילת שישי כדי שיכנס תאב לשבת, שימו לב איפה שהתורה מצווה לנו על תאווה זה מצווה, אדם צריך להרגיש תאוות אכילה בסעודת שבת, למעשה יש מקומות שהתורה מקדשת גם את התאוות כל זה היונה, לעומת זה יוון זה כל השלוש בחינות האלה של המוח שבטומאה, הלב והתאוות – כל יהודי בעצם מברר את השלוש בחינות האלה רק שיש דורות שיותר צריכים לברר את העניין של המחשבה כגון בתקופת בית שני וגם אחרי החורבן היה הרבה בירור במחשבה לכן אז התעצמה והתגלתה מאוד הפילוסופיה היוונית בעולם..

למישהו יש היום בעיה עם פילוסופיה?

כנגד הפילוסופיה היוונית שהתגלתה בעולם היה גילוי של התורה שבע“פ בעולם. ע“י התורה שבע“פ היו מבררים בעצם את השקר של החוכמה והפילוסופיה היוונית, זה לא מחייב שהם אמרו דברים של שקר, גם אם זה היה דברים נכונים זה היה הכל בעצם כדי להצדיק את התאווה של העולם הזה לכן זה בעצם המלחמה. לאחר מכן יש עבודה של המידות. האות ואו של יוון זה ההקפדות, הכעס, הגאווה וכן הלאה ואח“כ זה הנון שזה בירור התאווה – לכל אדם בכל דור יש בירור בשלוש נקודות האלה אבל ההבדל בין דור לדור ובין אדם לאדם זה איזה בחינה יותר מתעצמת לברר אותה. אומר האור החיים הקדוש וזה מובא בספרים הקדושים שבדורות האחרונים יורדים לחמישים שערי טומאה, שימו לב הגימטריה של נון זה חמישים, זה החמישים שערי טומאה, הנון הסופית של יוון זה החמישים שערי טומאה לכן אנחנו יורדים למטה מתחת לשורה בדורות שלנו – שימו לב, בדורות שלנו למישהו יש בעיה עם הפילוסופיה? בדורות שלנו גם לא מצד הקדושה מה אכפת לאדם מפילוסופיה?

רוצה במבה, ביסלי ותאוות העולם הזה

מה אדם רוצה בדור שלנו? במבה, ביסלי ותאוות העולם הזה – זה הכל, רוצים
את תאוות העולם הזה, הסיבה היא מכיוון שירדנו לברר בסוף הנון הסופית.
הדור שלנו נקרא עקבתא דמשיחא, זה סוד העקביים וזה בנון הסופית
למטה-למטה. כשיורדים בנון הסופית מאוד-מאוד קשה לעלות משם. כשאדם ירד בלב רק במידות לא טובות הוא עוד יכול לתקן ולהתחבר עם היוד אבל ברגע שאדם ירד בנון הסופית הוא כבר לא יכול להתחבר עם הקדושה, שם למטה מתחת
לשורה זה חושך ’וימש חשך‘ לכן שם מאוד קשה לברר את צד הקדושה שנמצא איך להתחבר עם הקדושה, לכן יש מצב בעקביים שכבר אי אפשר להתחבר
עם הקדושה – בקצה של הנון הסופית יש חצי סנטימטר ששם כבר אי אפשר להעלות יותר אבל אנחנו יודעים שהקב“ה אמר ולא ידח ממנו נדח ותמיד הקב“ה מכין תיקון לכל מצב אז מה התיקון למקום הזה? הצדיק, הוא יכול ומתקן את כל העולם

קוצו של יוד, סוד הכתר והאור הגנוז..

ברגע שאדם מכיר, חווה והתחבר עם תאוות העולם הזה קשה מאוד-מאוד להתנתק משם, כל הלב שלו שם וכל המחשבה שלו שם והוא יצדיק את הכל, לכן הצדיק לא יכול לתקן את העולם בבחינת המוח וההרגשה לכן הצדיק חייב להעלות לקוצו של יוד שזה נקרא סוד הכתר, שם אין שום פגם מגיע למקום הזה והצדיקים שזכו להגיע לקוצו של יוד יכולים לתקן את כל הנשמות בכל הנפילות כי קוצו של יוד זה נקרא סוד האוד הגנוז והאור הגנוז יותר גבוה מכל קלקולי העולם הזה לכן יהודי תמיד יכול להגיע לתשובה ולתיקון מכיוון שבשורש הנשמה שלנו זה באור הגנוז רק שאנחנו
כל-כך בהסתרה ובהעלמה מזה שאנחנו לא יודעים איך להתחבר עם זה.
הצדיק שנמצא בסוד האור הגנוז יכול להאיר לנו מקוצו של יוד עד סוף העקביים שזה סוד הנון הסופית ולהעלות אותנו משם. זה מה שרבינו אומר בתורה ל‘ שככל
שהחולה יותר גדול ככה צריך רופא יותר גדול – חולה גדול זה בסוף הנון
הסופית והרופא הגדול זה קוצו של יוד שמשם הצדיק יכול להאיר לנו למטה-למטה.

א“א להבין איזה עוצמה של קליפה!

כדי שהצדיק יוכל להתכלל במדרגה כזאת שנקראת קוצו של יוד או סוד עתיק או רישא דלא אתידע, זה רק ע“י שהצדיק מוכן לקבל על עצמו את כל הייסורים וההסתרות והביזיונות והניסיונות של העולם ולרדת לעומק החשכה של מצרים ושם הוא מחובר עם הקב“ה, הוא לא עוזב את הקב“ה גם בעומק הגלות וההסתרת פנים ומשם הוא מתחבר עם הקב“ה באמונה ובשמחה ובהתעודדות וע“י זה הצדיק עולה לקוצו של יוד שזה סוד הכתר. בפרשה שלנו כתוב ויוסף הורד מצרימה, הוא ירד לכל הקליפות של מצרים, קודם כל הוא ירד לקליפת הברית שזה אשת פוטיפר, זאת היתה קליפה נוראית שאי אפשר בכלל להבין איזה עוצמה של קליפה, היא כל יום מדברת איתו ומנסה לפתות אותו בכל הפיתויים שיש בעולם והוא עמד בזה – מה יוסף הצדיק מקבל על זה? שתים עשרה שנה בבית האסורים, אי אפשר בכלל להבין
באיזה הסתרה עצומה יוסף היה בבית האסורים, צריך לזכור ששמה אין עורכי-דין..

הוא יכול לתקן ולהאיר לכל הנשמות

יוסף רק אומר לשר המשקים: תזכיר אותי – אתה יוסף מדבר על השתדלות? אתה מתקשר לעורך-דין? תקבל עוד שנתיים בכלא רק על זה שדיברת על השתדלות. מדוע כ“כ הקפידו עליו? כי אתה יוסף יורד למקום כזה חשוך ולכזאת הסתרה ששם אתה חייב לדעת שאין עוד מלבדו, אין שום מציאות שיכולה לעזור
לך במקום הזה רק הקב“ה ואתה רוצה לעשות השתדלות? תשאר
עוד שנתיים בבית האסורים רק כדי להבין את זה. מה יוסף עושה
בבית האסורים? ויהי יוסף איש מצליח – אומר המדרש רבה בפרשת וישב ’איש קפוז‘, מפזז ומכרכר, הוא כל היום היה רוקד בבית האסורים הוא היה מרים את העקביים שזה סוד הנון, בהסתרה הכי גדולה הוא חייב להעלות אותם מהקרקע שזה העצבות והדמיונות.
כשיוסף העלה את זה משם אחרי שלוש עשרה שנה הוא משתחרר בפרשת מקץ. מקץ זה הקוץ של היוד, יוסף בבית האסורים זכה לעלות לקוץ של היוד ואז הוא יכול לתקן את כל הנשמות ולהאיר לכל הנשמות.