כל העושה דבר עבירה ומתבייש, מוחלין לו

כל העושה דבר עבירה ומתבייש, מוחלין לו

במסכת ברכות דף טז עמוד ב‘ כתוב שם תפילת אמוראים: אמר רבי יוחנן יהי רצון שתציץ בבושתנו ותביט ברעתנו. הבן איש חי שואל למה התכוון רבי יוחנן? מסביר הבן איש חי, תראה שכשאנחנו עוברים לפניך עבירה, אנחנו מתביישים בה וברגע שאנחנו מתביישים בה, מתברר למפרע שהעבירה הזאת היתה אונס. אם אדם עובר עבירה והוא מתבייש בה, הוא מגלה שזה אונס. גם הגמרא במסכת ברכות דף יב עמוד ב‘, כל העושה דבר עבירה ומתבייש, מוחלין לו על כל עוונותיו. שים לב, זה חידוש עצום. שם הבן איש חי מסביר במפורש שהבושה מגלה שהעבירה היתה באונס

היה לו איזה פגם פנימי נסתר

רבינו האר“י בספר הליקוטים על תהלים שואל שאלה על המעשה שכתוב בגמרא על רבי אליעזר בן דורדיה שכתוב יש קונה עולמו בשעה אחת, אז אומר רבינו האר“י, בסדר מחלו לרבי אליעזר בן דורדיה, אבל מאיפה היה לו עולם הבא? מאיפה יש לו תורה ומצוות להיות בעולם הבא? פשעים אין לו, מחלו לו. יש מי שמתרץ שהעוונות מתהפכין לזכויות אבל רבינו האר“י לא מקבל את זה. אומר רבינו האר“י שיוחנן כהן גדול שכל חייו היה כהן גדול ובסוף ימיו היה צדוקי, החליפו זה בזה. יוחנן כהן גדול ורבי אליעזר בן דורדיה הם היו מאותו שורש נשמה והוא קיבל את כל המצוות כל יוחנן כהן גדול וזה העולם הבא שלו, והוא העביר לו את שלו, שמה זה לא כ“כ ברור מה זה העביר לו את שלו. בגלל שיוחנן כהן גדול הוא מאותו שורש של רבי אליעזר בן דורדיה, למה הוא צריך לקחת את העבירות של מישהו אחר? מגיע לו עונש? בסדר, שיענש ואח“כ שיזכה במצוות שלו. ראינו מישהו שכותב משהו מאוד מעניין, הוא שואל איך יוחנן כהן גדול היה בן שמונים, לפחות ארבעים שנה כהן גדול שנכנס לקודש הקודשים ובסוף הוא נהיה צדוקי, זה פגם של התורה של בע“פ, מה השורש של זה? בוודאי שהיה לו משהו בפנים שגרם לו בגיל 80 להיות צדוקי, ז“א שיש איזה פגם פנימי נסתר

הם ערבים זה לזה בגלל שהם מאותו שורש

ראינו שכותבים שהיה לו איזה פגם של גאווה חבויה בתוכו ובשלב מסויים זה יצא החוצה. ראינו תירוץ נפלא מה הכוונה שרבי אליעזר בן דורדיה העביר ליוחנן כהן גדול  את העבירות שלו. הרי איך הוא נפטר? רבי אליעזר נפטר מתוך בושה עצומה, הוא התבייש בזה מאוד. את הבושה הזאת הוא העביר ליוחנן כהן גדול ואז גם היה תיקון ליוחנן כהן גדול. אז באמת הם ערבים זה לזה בגלל שהם מאותו שורש. הוא נתן לו את המצוות והוא לא הפסיד את המצוות. התורת חכם היה מגדולי תלמידי הרש“ש והוא כותב שהנשמות מאירות זה לזה את הטוב שיש בהם, ובוודאי שכשאדם מאיר לאחר הוא לא מפסיד את חלקו. נר לאחד ונר למאה. זה דין ערבות שמאירים אחד לשני

המחייה והמשפיע

התירוץ הזה הוא תירוץ נפלא – בגלל שהם היו מאותו שורש, אז יוחנן כהן גדול מאיר את כל המצוות שלו לרבי אליעזר בן דורדיה ורבי אליעזר בן דורדיה מאיר לו את השפלות ואת הענווה ואז גם הוא זכה לתיקון שלו. בשבוע שעבר התחלנו לראות את המעשה משבעת הקבצנים, נזכיר 2 נק‘ שדיברנו, מסירת המלוכה לבן יש בזה כמה פירושים אבל הפירוש העיקרי זה שהקב“ה נתן לנו את התורה ובזה הוא בעצם המליך את עמ“י על הבריאה. הקב“ה הוא המחייה והמשפיע על הבריאה אבל מי קובע לו איך להחיות את הבריאה? לפי איך שאנחנו מקיימים את התורה

הרצון המתמיד של הקב“ה..

נקודה שנייה שדיברנו עליה זה שהמלך אמר לבנו: אני חוזה בכוכבים שאתה תרד מן המלוכה ובכן תראה להיות בשמחה גם כשאתה יורד מהמלוכה. הכוכבים זה סדר קבוע בבריאה, ז“א שלכל כוכב יש את הזמן שלו את התנועה שלו ואת הפעולה שלו, החזון איש כותב שהעניין של המדע בכלל והעניין של הכוכבים בפרט שזה למעשה עיקר המדע, זה הרצון המתמיד של הקב“ה. הקב“ה קבע לשמש חוק שהיא תזרח במזרח ותשקע במערב אלא אם כן זה מקרים נדירים שבהם הקב“ה שינה את זה. הסדר הקבוע של הנהגת העולם זה מהלך הכוכבים – למה המלך אומר לבנו אני חוזה בכוכבים שאתה תרד מהמלוכה? כמו שיש חוקים קבועים במהלך הכוכבים, גם במהלך החיים שלך יש חוקים קבועים ואתה תרד מהמלוכה. יהיו זמנים שתהיה מלך ויהיו זמנים שאתה תרד מהמלוכה, ואז דיברנו על הבן איש חי שאומר שזה כולל את כל הירידות שלנו. מששת ימי בראשית מוכן לאדם ימי קטנות וימי גדלות, פה רבינו אומר יסוד מאוד גדול – מה הסיבה שאתה יורד מהמלוכה? כי אינך יכול להחזיק את עצמך בשמחה כשאתה יורד מהמלוכה

לגלות לנו שמעולם לא נפרדנו מהקב“ה

צריך קצת להבין – באנו לעולם כדי לתקן את השמחה? האמת היא שכן. מהי בעצם שמחה? שמחה זה חיבור. יהודי שמח באמת שמחה אמיתית רק כשהוא מרגיש שהוא מחובר להקב“ה וכל שורש העצבות זה ההרגשה של הפירוד. באנו לעולם הזה עם כל התלאות והמשברים כדי לברר שאנחנו לא נפרדים מהקב“ה בשום מעבר שאנחנו עוברים – ראיתי דיבור נפלא מהרב באש מוהר“ן שאומר שצדיק האמת כל עניינו זה לגלות לנו שמעולם לא נפרדנו מהקב“ה וזה היה עניין יוסף הצדיק שנשלח לשכם. הם ידעו את היחוד של ברוך שם כבוד מלכותו ויוסף ידע את היחוד של לעולם ועד, מה הכוונה? שמע ישראל זה נקרא יחודא עילאה וברוך שם כבוד מלכותו זה נקרא יחודא תתאה, מה הכוונה הלכה למעשה במציאות שלנו יחודא עילאה ותתאה?

אנו נגיד כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד

בלשון המקובלים יחודא עילאה זה אבא ואמא הלכה למעשה יש כמה פירושים איך זה מצטייר אצלנו, אבא ואמא זה כשאדם בגדלות המוחין, זה בזמני ההתבוננות, אז אדם מתבונן שאין עוד מלבדו, שמע ישראל השם א-לקינו השם אחד, זה אין עוד מלבדו. בשמע ישראל יש בעיקר שתי דרגות כלליות של האמונה. דרגה אחת זה שמע ישראל, זה התעוררות הנשמות. השם א-לקינו – כתוב בגמרא ובשולחן שהוא בעל הכוחות כולם, מה זה אומר? אין כוח בבריאה שזה לא הקב“ה, לא משנה אם זה בעליונים או בתחתונים, בישראל בגוים וכן הלאה, כל המציאות זה בעצם כוח השם, למעשה ביטלנו את כל הבריאה למלכות השם במילה השם א-לקינו, שהוא הפועל, אחד יחיד ומיוחד. לפי זה מה אנחנו צריכים להוסיף ’השם אחד‘, הזכרנו שיש
שתי דרגות כלליות בבירור האמונה. אחד זה לדעת שהקב“ה פועל את הכל, אבל יש
עוד שאלה, מתוך זה שהקב“ה עושה את הכל, כמה אחוז מזה לטובה וכמה לא לטובה? מה אנחנו נגיד? ב“ה יהודי שמאמין יאמר כל מאן דעביד רחמנא לטב
עביד, עכשיו כשאנחנו אומרים את זה מאיזה צד אנחנו אומרים את זה? מצד המחשבה

לשפר את ההנהגה עם עוד 2000 ₪ בחודש

האם הלב שלנו מסכים בשלמות שכל מה שהקב“ה עושה הכל לטובה? הרב דסלר כותב בספר מכתב מאליהו שכל כעס וכל עצבות שיש בלב באדם, זה אחוזי אי-ההסכמה עם ההנהגה של הקב“ה – יש לנו אחוזים מסויימים שאנחנו לא מסכימים איתו. נתנו דוגמא על אבא עם כמה ילדים שב“ה משתדל ומביא פרנסה הביתה, כל חודש חסר לו קבוע 2000 ₪. רוב ההנהגה של הקב“ה היא באמת לטובה, אבל אפשר לשפר את זה, אם היה עוד 2000 ₪ בחודש זה היה באמת יותר טוב. וידעת היום והשבות אל לבבך זה שאדם תמיד יהיה בשמחה ושלא יהיה לו שום כעס ושום צער ושום הקפדה ואז זה שלמות הידיעה שהכל לטובה. אז בעצם ’השם אחד‘ זה בא להגיד שכל ההנהגה לתכלית אחת שכולה לטובה. אז זה בעצם שתי בחינות כלליות באמונה. אחד זה שהשם פועל את הכל והבחינה היותר קשה לבירור זה שכל מה שהוא עושה זה הכל לטובה.

להמשיך אור מלמעלה למטה

יחודא עילאה שזה אבא ואמא זה בעצם בעולם המחשבה. בעולם המחשבה שלנו אנחנו מבינים ומתבוננים שהכל לטובה. מה זה יחודא תתאה? זה להוריד את זה אל הלב, להוריד את זה לבחינה הזאת שנקבל את כל מה
שהשם עושה ונקבל את זה שהכל לטובה, זה בעצם
הביטחון והשמחה. יש בזה עוד כוונה, להוריד את זה למדרגות של ההסתרה. כל ההסתרה שיש בעולם
הזה, שנוריד את זה למדרגות ההסתרה. כשאנחנו אומרים ’ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד‘ – המשמעות של ברוך זה להבריך, להמשיך. נכון שזה גורם יחוד
אבל יותר בדיוק זה להמשיך אור מלמעלה למטה, זה המשמעות של כל ’ברוך אתה‘..

מה צריך כדי לחיות את זה בכל ההסתרות

שם כבוד מלכותו – זה עצם האור, לאן אנחנו רוצים להמשיך את זה? ’לעולם ועד‘. המילה עולם זה מלשון ההעלמה. ’ברוך‘ זה המשכה, ’כבוד מלכותו‘ זה האור, לאן אנחנו רוצים להמשיך את זה? לכל העולמות שבהם אנחנו נמצאים. רק הצדיק יודע את הסוד של ’לעולם ועד‘. לעשות יחוד ולהרגיש קרבת השם, ב“ה כל יהודי שמאמין ולומד תורה יודע שהקב“ה מנהיג את העולם והוא מקבל את זה, אבל כדי להמשיך את זה למצבי ההסתרה בשביל זה חייבים את הצדיק. הרב כותב באש מוהר“ן שיוסף ידע את הסוד של ’לעולם ועד‘, האחים ידעו ’ברוך שם כבוד מלכותו‘, כל מה שהשם עושה הכל לטובה אבל כדי לחיות את זה בכל ההסתרות ובכל ההעלמות את כל זה אי אפשר בלי הצדיק שזה יוסף שיודע את הסוד של ’לעולם ועד‘

שכמה זה ר“ת שברי כלים מעולם התוהו

יעקב שלח את יוסף שילך ויעשה איתם את היחוד של ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, את זה הרב כותב באש מוהר“ן. ראיתי דבר נפלא שזה משלים את העניין של הרב – המאור ושמש כותב חידוש נפלא מאוד בפרשת וישב, כתוב ’וישלחהו מעמק חברון ויבא שכמה‘. אומר המאור ושמש שיש בזה סוד מאוד גדול, בשכם יש את הניצוצות קדושה הכי גבוהים שיש, ויש תיקון ויחוד לעשות בשכם וע“י זה תבוא הגאולה ואת זה יעקב אבינו לימד את יוסף, ויוסף היה יכול לעשות את היחוד הזה ולהביא את כל העולם לתיקון שלו, אבל הוא היה צריך בשביל זה שהאחים יהיו איתו ביחד, הוא לא יכל לפעול את זה לבד, וזה נרמז במילה ’שכמה‘, זה ראשי תיבות – שברי כלים מעולם התוהו. עיקר שברי כלים מעיקר התוהו זה בשכם, ויעקב לימד את יוסף את היחוד הזה – זה מסתדר עם מה שהרב אמר את הפירוש על ’לעולם ועד‘. זה מאוד מעניין, רבינו מתחיל את המעשה הראשון מאבדת בת מלך כך ’מעשה במלך אחד שהיו לו ששה בנים ובת אחת, והיתה חשובה בעיניו מאוד.. פעם אחת היה מתועד עמה ביחד באיזה יום ונעשה ברגז עליה, ונזרקה מפיו דבור: שהלא טוב
יקח אותך‘ – כל המפרשים מסבירים שזה בעצם סוד הבריאה, הבת זה השכינה
וזה נשמות ישראל שיצאו לגלות. מתי זה היה? בפשטות בחטא של אדם הראשון..

ההכנה היתה בפועל בסוד שבירת הכלים

הבן איש חי שהזכרנו מקודם ועוד הרבה מפרשים כותבים את זה, שוודאי שזה התקיים בגילוי ביום שישי בחטא אדם הראשון, אבל ההכנה לזה היתה בסוד שבירת הכלים, שזה היה שבוע לפני בריאת העולם. רבינו האר“י כותב שמי“ז באלול עד כ“ד באלול שלפני בריאת העולם, היה סוד שבבירת הכלים. בכ“ד באלול התחיל לתקן וכל יום בבריאת העולם תיקן ואדם הראשון היה צריך להשלים את התיקון, ואז הוא חטא. אז בעצם כל סוד השבירה היה כבר מי“ז באלול עד כ“ד באלול – זה ’שהלא טוב יקח אותך‘, ההכנה לזה בפועל היתה בסוד שבירת הכלים ובפועל זה התקיים בעצם בחטא אדם הראשון, הגירוש מגן עדן וכל מהלך הירידה.

דינה זה דינא דמלכותא דינא

-זה מאוד מעניין רבינו אומר: מעשה במלך אחד שהיו לו ששה בנים ובת.. ושהלא טוב יקח אותך – כמה בנים היו ליעקב מלאה? ששה בנים ובת אחת. איפה הלא טוב לקח אותה? לשכם. רואים איך כל הדיבור של רבינו מתקיים עם העניין של דינה ושכם. דינה זה סוד השכינה כמו שכתוב דינא דמלכותא דינא. אז למעשה מה שרבינו אומר פה,
כל הירידה של כל הנשמות באמת יש מזה צד מצד
גזירת הבריאה, וכל ירידה זה פירוד, וכל העבודה שלנו זה להתחבר  ולהעלות את הניצוצות. הלכה למעשה זה להפוך את הרגשת הפירוד לחיבור עם הקב“ה – המקום שהכי קשה לעשות את זה בירידה הרוחנית של האדם…

..מרגיש שהוא ירד ושהוא בעצמו הגורם

יש ירידה שהאדם רואה, זה צמצום והסתרה, אבל זה לאו דווקא ירידה רוחנית. אדם נמצא בהסתרה, עובר צער וייסורים, ב“ה לא חסר – זה מה שעובר על האדם. אבל איפה יותר קשה לברר את זה? כשאדם מרגיש שהוא בעצמו ירד עכשיו רוחנית, שהוא התרחק מהקב“ה ושמה זה הכי קשה לברר את זה. ז“א שזה 2 מדרגות כלליות. 1 – כשאנחנו רואים שעובר עלינו צמצומים והסתרות, רואים שהקב“ה עכשיו מנסה אותנו בצמצומים והסתרה. 2 – זה כשאדם מרגיש שהוא בעצמו ירד והוא בעצמו הגורם, שם זה הבירור הכי קשה להפוך פירוד לחיבור. שימו לב גם שזה עבודה של 2 משיחים. יוסף בחינה שמתקן את כל ההסתרות שעוברות על האדם.
משיח בן דוד הוא בבחינת לא נכשל דוד אלא להורות תשובה ליחיד. שגם הירידות שאתה חושב שאתה מאשים את עצמך, בסופו של דבר גם משם תתחבר, זה מאוד מעניין

יהודה חשב שיעקב סוגר עכשיו חשבונות

בפרשת וישב כתוב ’ויוסף הורד מצרימה‘ ומהירידה הזאת נולד משיח בן יוסף, ואצל יהודה כתוב ’וירד יהודה מאת אחיו‘ – שימו לב להבדל בלשון. אצל יוסף זה ירידה באונס, ז“א זה מה שעובר עלינו ממילא. אצל יהודה זה וירד יהודה, כביכול מצד עצמו הוא יורד, ותברר גם את הפירוד הזה וגם משם תתחבר, מהפירוד הזה מה בעצם נעשה? משיח בן דוד נעשה מכל הירידה הזאת, ועד שהקב“ה גילה ליהודה אחרי 30 שנה, הוא לא ידע את זה. הקב“ה אמר ליהודה: גם הירידה הזאת שאתה מתבייש בה, ממני היא. מה שכתוב ’צדקה ממני‘, חז“ל אומרים שבת כל אמרה ’ממני‘ – יהודה לא שמע את הבת קול הזאת ומאיפה אנחנו יודעים את זה? בשעה שיעקב בירך את השבטים לפני פטירתו הוא התחיל מראובן, שמעון ולוי והוא הוכיח אותם. כשיהודה שמע שיעקב אבינו סוגר חשבונות הוא הלך לדלת כדי לברוח, כתוב במדרש שהוא לא יכל לעמוד בבושה, הוא חשב שיעקב אבינו הולך להזכיר את תמר..

מסתובב 30 שנה עם בושה ממעשה תמר

זה היה 30 שנה אחרי מעשה תמר – ז“א שיהודה מסתובב 30 שנה בבושה בגלל מעשה תמר, מפה לומדים שיהודה לא שמע את הבת כל שאמרה ’ממני‘. יעקב אבינו הבחין שיהודה הולך לכיוון הדלת ואמר לו: יהודה, אתה לא כך, אתה יודוך אחיך. למה הוא פונה אליו ואומר לו יהודה? המדרש אומר שהוא קרא לו, הוא ראה שהוא הולך לברוח. מה זה יודוך אחיך? המלכות הנצחית של עמ“י ניתנת לך. דבר שני, אומר המדרש שיעקב אמר: בניי מעתה לא נקראים לא ראובנים, לא שמעונים אלא יהודים על שמך, שמה ניתן השם של עמ“י. אמר לו יעקב: על מה שאתה 30 שנה מתבייש, מטרף בני עלית. על הדבר הזה שאתה מתבייש בו 30 שנה, כל המעלות זה על הדבר הזה שאתה מתבייש בו על מעשה תמר. לכאורה פה הוא אומר לו שלא היה לך בכלל על מה להתבייש, וכל השכר שלך זה על מעשה תמר. זה לא כ“כ מובן. זה שהוא לא צריך להתבייש זה בסדר, כי זה היה מאת השם, את אנחנו מבינים

יהודה אתה באמת צדיק גדול

-אבל למה הוא היה צריך לקבל שכר גדול על זה? כי מה היה הניסיון האמיתי של יהודה? ההודאה. להודות על האמת. שימו לב, 30 שנה יהודה לא יודע שהניסיון האמיתי שלו זה בעצם היה להודות. הקשנו על זה קושייה. יהודה, עמד בניסיון והודה ואמר את האמת. אז למה לא למחרת גילו לו: באמת יהודה אתה צדיק גדול, והניסיון האמיתי שלך היה להודות על האמת. אז הסתבר שהמעשה עם תמר זה לא היה בכלל הניסיון שלו, זה היה כפייה דתית ואונס משמיים, חז“ל אומרים במדרש רבה במפורש שזה היה כדי לברוא אורו של משיח, זה היה גזירת מלך. אז למה יהודה היה צריך 30 שנה של בושה?

איך שומרים על מצווה מהסטרא אחרא:

-הרב דסלר אומר על זה תירוץ נורא מאוד: לפעמים אדם זוכה לעשות מצווה
שהיא נקייה לגמרי בשמיים והוא כבר בן-עולם הבא בזכות המצווה הזאת, ואז שהסטרא-אחרא רואה כזאת מצווה נקייה היא רוצה לקטרג עליה – אז איך היא יכולה לקטרג על המצווה? הרי הוא כבר עשה את המצווה. אז הוא איך יכול לקלקל את המצווה שהיתה? להכניס בו גאווה. אומר הרב דסלר שמשמיים רוצים לשמור על המצווה הזאת אז מסובבים לו סיבות שיהיה בבושה נוראית ואי אפשר להכניס
בו גאווה מרוב הבושה שהוא מרגיש ובזה בעצם שומרים על המצווה. שלושים
שנה שנה שמרו ליהודה על המצווה הזאת שהיא לא תיפגם. כל הברכות של עם ישראל זה מההודאה של יהודה. למעשה אנחנו רואים שזה מה שהמלך אומר
’ראה להיות בשמחה‘, למעשה הלכה למעשה זה להחזיק מעמד בכל מה שעובר עלינו, זה אצל צדיקים גדולים. אצלנו זה לא להישבר, לא להגיע לעצבות ולדיכאונות..

בלי הצדיק אי אפשר לראות ’ברוך שם…‘

לפני בערך חמש או שש שנים, להתקרב לרבינו זה היה מעלה גדולה בעבודת השם, היום זה כבר לא ככה. היום זה כבר עניין אחר לגמרי – היו זה עניין של פיקוח נפש כפשוטו. בלי הדעת של רבינו, מרוב ההסתרות שלפני הגאולה, אי אפשר להחזיק מעמד. הזכרנו את זה כמה פעמים שהיום כמעט רוב עמ“י משתמש בהרגעות למיניהם, צריך להסתכל בעין טובה. כולם חייבים להירגע ממה שעובר עלינו, אלא אם כן מתקרבים לצדיק ואז הצדיק נותן משקפיים להסתכל נכון על הדברים, זה מה שרבנו אומר היחוד של ’לעולם ועד‘ – בלי הצדיק אי אפשר לראות את ’ברוך שם כבוד מלכותו‘ בתוך כל ההסתרות, הצמצומים וההעלמות האלה. לכן רבינו אומר בתורה ה‘ בחלק שני שהצדיק ממשיך רוחניות א-לוקות לתוך הצמצומים, מה הכוונה? העולם מלא הסתרות – מה זה העניין של ירידת הדורות? זה לא הכוונה גנאי לדורות שיורדים אלא זה שבח לדורות. רבי צדוק כותב בצדקת הצדיק שהם יורדים לברר ולגלות א-לוקות בהסתרות יותר גדולות. הירידה זה עוד הסתרה. כל דור יורדים עוד ועוד עד העקביים שיורדים להסתרות הכי גדולות. רבינו אומר שהצדיק  ממשיך רוחניות א-לוקות לתוך הצמצומים – לתוך ההעלמות שלנו, הוא הולך לפנינו והוא מגלה לנו שמה רוחניות א-לוקות ואז ע“י הצדיק אנו גם יכולים לגלות את הקב“ה שם.

איך מחזירים את העולם מפירוד לחיבור

המלך אומר לבנו: ראה להיות בשמחה גם כשאתה יורד מהמלוכה. כי כל מה שאתה ירדת זה כדי לברר את הנקודה הזאת וזה כל העבודה שלנו. מה בעצם התחדש בבריאת העולם? בריאת ההעלמה. לפני שהעולם נברא היה מקום מאוד טוב לנשמות ישראל, נברא העולם והירידה הזאת לצורך הבירור הזה – למעשה כל המעשה של שבעת הקבצנים זה הולך על הנקודה הזאת, איך מחזירים את העולם מפירוד לחיבור. כי כל כוחות היצה“ר זה בעצם פירוד, להמשיך להגביר את הפירוד בעולם. אז עכשיו כשרבינו ממשיך את הסיפור הוא אומר: וקיבל הבן מלך את המלוכה ביד רמה ועשה לו שרי מלוכה, ודכסים ושרים וחיל.

לכן שכחו את טכסיסי מלחמה

ממשיך רבינו ואומר: וזה הבן מלך היה חכם, והיה אוהב חכמה מאד והיו אצלו חכמים גדולים. וכל מי שהיה בא אצלו עם איזה דבר חכמה – היה אצלו בחשיבות גדול מאד. והיה נותן להם כבוד ועשירות בשביל החכמה, לכל אחד כפי רצונו. מי שהיה רוצה ממון – היה נותן לו ממון, ומי שהיה רוצה כבוד – היה נותן לו כבוד, הכל בשביל החכמה. אז רבינו אומר ככה: שמחמת שכולם עסקו שם בחוכמות לכן שכחו את טכסיסי מלחמה כי היו כולם עוסקים בחוכמות, עד שהיו כל בני המדינה חכמים גדולים, עד שהקטן שבאותה מדינה היה חכם גדול…

למעשה רבינו לא סיים את הסיפור הזה

ומחמת החוכמות נתפקרו החכמים של אותה מדינה ומשכו גם את הבן מלך לדעתם ונתפקר גם כן. והבן מלך, מחמת שהיה בו טוב כי נולד עם טוב, והיו לו מדות טובות וישרות, היה נזכר לפעמים: היכן הוא בעולם, ומה הוא עושה וכו'. והיה גונח ומתאנח על זה על שנפל למבוכות כאלו ונתעה כל כך. והיה מתאנח מאד. אבל תכף כשהיה מתחיל להשתמש עם השכל – חזר ונתחזק אצלו החכמות של אפיקורסית הנ"ל. וכן היה כמה פעמים שהיה נזכר כנ"ל והיה גונח ומתאנח, ותכף כשהתחיל להשתמש עם השכל – חזר ונתחזק אצלו האפיקורסות כנ"ל. פה למעשה רבינו עזב את הסיפור של הבן מלך ועבר לעוד סיפור, זה סיפור בתוך סיפור. כל הסיפור של הקבצנים זה סיפור פנימי. גם את הסיפור הפנימי רבינו לא סיים, כידוע שאת הסיפור של הקבצן השביעי רבינו לא סיפר, הוא אמר שכשיתגלה הסיפור של הקבצן השביעי נדע גם איך התרפא  הבן מלך, כי זה תלוי בזה, אז רבינו לא סיים את הסיפורים של הבן מלך ושל הקבצנים

גם פה מחמת החוכמות הבן מלך התפקר

רבי נתן כותב שאת הסיפורים האלה יגלה לנו משיח צדקנו. אמרנו שלפני הגאולה צריך ללמוד את הסיפור הזה טוב כי אחד השיעורים הראשונים של המשיח יהי על הקבצן השביעי, אז כדי שנהיה בתוך התמונה ושנדע על מה הוא מדבר, כדי ללמוד את הסיפור הזה. רבינו מציין שההתפקרות של הבן מלך זה מחמת שהוא היה אוהב חוכמות, עד שהוא שכח טכסיסי מלחמה. צריך להבין מה הכוונה? מצד אחד אם נתבונן בכמה מקומות אצל רבינו, רואים גם במעשה הזה וגם במעשה מחכם ותם ובדרך רמז גם במעשה הראשון מאבדת בת מלך, שרבינו באיזשהו מקום מגנה את החוכמה, אנחנו רואים שבמעשה מחכם ותם, באמת החכם היה חכם גדול מאוד, והוא נפל והתפקר וכל מה שקרה לו, גם פה, מחמת החוכמות הבן מלך התפקר. גם במעשה מאבדת בת מלך גם יש בדרך הרמז רמזים על העניין הזה. מצד שני רבינו אומר בכמה וכמה מקומות עד כמה הוא משבח את העניין של לימוד בעמקות ועיון..

ההשתוקקות של נשמות שלנו לחוכמה

רבינו הרי אומר ששורש נשמתו נרמז בפסוק נחל נובע מקור חוכמה (ר“ת נחמן). אז מצד אחד רואים שרבינו מאוד משבח את החוכמה ומצד שני רואים שרבינו מאוד מגנה את החוכמה אז צריך לראות ולברר איפה החוכמה ואיפה הגנאי. אבל למעשה רבינו רומז את זה פה כשהוא אומר ’ושכח טכסיסי מלחמה‘ – מה הכוונה? באמת החוכמה בכללות ובפרט חוכמת התורה בוודאי שהם חיינו ואורך ימינו, אנחנו מודים אין-סוף תודות על העניין של התורה, אבל עם כל זה שהחוכמה תחיה את בעליה, וכולם בחוכמה עשית, בוודאי שההשתוקקות של הנשמות שלנו זה לחוכמה. האור הכי גדול של הנשמה זה שאדם זוכה לחוכמה, אבל נזכור שבגלל שאנחנו בעולם הזה בתוך גוף ויש לנו נפש בהמית שמלווה אותנו על כל צעד ושעל שלנו, אז יש לנו מידות ותאוות – אז נכון שאנחנו צריכים לעסוק בחוכמה, אבל חייבים גם לדעת שבעולם הזה זה מלחמה, עם מי אנחנו נלחמים? עם המידות שלנו ועם התאוות שלנו

שוכחים את עצם המלחמה שלנו בעולם

אם האדם דבר מאוד בחוכמה והוא שוכח טכסיסי מלחמה, הכוונה שהוא שוכח בעצם שהוא צריך גם להילחם בכל המידות שיש לו ובכל התאוות שיש לו, אז כל השורש של ההתפקרות זה מה שרבינו אומר פה, ששוכחים טכסיסי מלחמה, הכוונה ששוכחים את עצם המלחמה שלנו בעולם הזה. לכן כתוב בספרים הקדושים שבאמת כל החוכמות שבעולם יכולות להיות חוכמות לטובה. אפשר ללמוד מהחוכמה ולקבל ממנה, אפשר גם להתחזק באמונה ממנה, אבל אפשר גם לרדת ממנה. ז“א נקודת הבחירה זה אם אנחנו כל הזמן מתבוננים שיש בתוכנו מידות לא טובות ויש לנו תאוות של העולם הזה ובד בבד, עם העיסוק בחוכמה אנחנו
גם מבינים שצריכים טכסיסי מלחמה איך להתמודד עם מה החלק הרע שיש בתוכנו.

החוכמות והטכנולוגיה של המדע של היום

כל חוכמה בעולם יכולה להיות לטובה, רק בתנאי אחד, שאדם יודע: יש לי את כל המידות הלא טובות, ויש לי את כל התאוות של העולם הזה, ולראות לא לשכוח את הצד הזה של הדברים. כל השורש של הירידה בכל הדורות זה היתה הנקודה הזאת. ראיתי בספר לשם שבו ואחלמה ובספר הליקוטים שרבינו האר“י אומר על דור הפלגה, הדור של נמרוד, שהם היו חכמים נוראים. כל החוכמות של המדע והטכנולוגיה היום שכ“כ מתגאים בזה היום, זה היה חוכמה קטנה אצלם. הם ידעו הרבה-הרבה יותר, הם ידעו גם את החוכמות הרוחניות, הם בנו את מגדל בבל עם שמות קדושים. מלאכים עזרו להם בבניית מגדל בבל. אחד ההסברים מה הם רצו במגדל בבל זה, לצאת מהאטמוספירה דרך המגדל, כי הם הכינו דרך מילוט אם יהיה מבול, אם חשבו שכל כמה מאות שנים הקב“ה מביא מבול לעולם, אז הם רצו לעשות דרך מילוט דרך המבנה עצמו והם ידעו שברגע שהם יצאו מהאטמוספירה אז בקלות הם יוכלו להגיע לירח ואם יהיה מבול בעולם הזה אז הם יעברו לירח. רבי חיים קנייבסקי שליט“א אומר שזה אחד הפירושים האמיתיים של מגדל בבל ודור הפלגה.

כאלה דברים עצומים, אז למה כפרתם?

-גם חז“ל ידעו איך לצאת מהאטמוספירה, היום משקיעים בכל חללית איזה 500 מיליון דולר. אם היו יודעים את מה שחז“ל ידעו הם לא היו צריכים את כל זה. הגמרא אומרת שאלכסנדר מוקדון אמר לחכמים שהוא רוצה לראות את כדור הארץ מבחוץ, אז הם לימדו אותו איך לצאת מכדור הארץ. הגמרא אומרת שהוא יצא וראה שכדור הארץ עגול. אם המדע היו לומדים את הגמרא אז מה שהם גילו לפני 500 שנה, הם היו יכולים לגלות כבר לפני אלפיים שנה. אז היה להם חוכמות עצומות, שואל רבינו האר“י הקדוש בספר הליקוטים: אם היה להם כאלה חוכמות אז למה הם מרדו בהשם? אתם יודעים כ“כ הרבה, אתם יודעים שמות קדושים, אתם יודעים שמות של מלאכים, אתם עושים כאלה דברים עצומים בעולם אז למה בעצם כפרתם בהשם? אז תתבטלו להקב“ה. אומר רבינו האר“י דבר נורא, רק בגלל התאוות ובפרט התאווה הידועה, הם ידעו שהקב“ה מגביל את זה והם לא היו מוכנים לקבל את זה

מונח בה כל השורש של המרד בהקב“ה

-זה כל השורש של הכפירה של מגדל בבל שזה למעשה כוח שהולך עם כל הדורות. זה מה שרבינו אומר פה ששכחו טכסיסי מלחמה. למעשה גם בעניין של חנוכה רואים שמלכות יוון התחילה כשעמ“י בנה את בית המקדש השני, הזכרנו את הנקודה שבזמן שאנשי כנסת הגדולה ביטלו את היצה“ר של הע“ז, בדיוק באותה תקופה צמחה כל החוכמה היוונית. אנשי כנסת הגדולה שינו את כל ההנהגה של העולם. חז“ל אומרים חוכמה בגויים תאמין, זה לא שהם לא חכמים, אז למה החוכמה יוונית היא בעייתית? מכיוון שמונח בה כבר כל השורש של המרד בהקב“ה.

התנגדות על הקדושה שיש בלימוד התורה

אחת ההתנגדויות של הרומאים על עמ“י, זה לא היה אכפת להם שילמדו תורה, הם היו מוכנים לשבת איתנו וללמוד איתנו תורה, ההתנגדות היתה על הקדושה שיש בלימוד התורה. היסוד של עמ“י שע“י לימוד התורה והמצוות אנחנו מתקדשים. מה זה העניין של הקדושה? זה העלייה מהעולם הזה, מהנפש הבהמית , מהמידות המקולקלות, זה בעצם העניין של הקדושה. כי אדם מורכב מחלק עליון שזה נשמה, רוח שזה בעצם דביקות בהקב“ה. החלקים התחתונים זה בעצם הנפש הבהמית. כל העבודה שלנו זה להעלות. כל מה שיוון נלחמו בעמ“י ואח“כ רומי, כל זה היה על הנקודה שהם טוענים שאין קדושה בעולם, מה הכוונה? שאין אפשרות ביד האדם לעלות מעל התאוות הגשמיות – אין כזה דבר. הגוי לא מאמין שיכול להיות כזה דבר. זה מה שהיה הוויכוח בין רבי עקיבא לטורנוסרופוס, שהיה הנציב הרומאי בארץ

בריכת מי-ורדים עם כל הפריצות שבעולם

אנחנו רואים מה כאב לטורנוסרופוס, לא שרבי עקיבא היה יותר חכם ממנו, אלא כאב לו על הנקודה שרבי עקיבא אומר שיש קדושה בעולם, לכן מה הוא עשה? הוא כל כולו רצה להראות לרבי עקיבא שזה צביעות מה שהוא אומר, כי אתה באמת לא יכול לעמוד בניסיונות ואז הוא ניסה אותו כמה פעמים עד שלבסוף כשהוא עמד בכל הניסיונות הוא היה מוכן לשלוח את אשתו לפתות את רבי עקיבא ובלבד להראות לרבי עקיבא שזה שקר ואין קדושה בעולם. כתוב במסכת עבודה זרה שהיה לרבה ידיד גוי ויום אחד הוא הלך לבקר אותו. הידיד הזה היה אדם מאוד חשוב ועשיר והוא ישב בבריכה של מי-ורדים עם כל הפריצות של העולם. הגמרא אומרת שאותו גוי אמר לרבה: הקב“ה יכול לתת לכם כזה תענוג? רבה אמר לו: כן הוא יכול. אמר הגוי: אז מה ההבדל בנינו לבינכם? אמר לו רבה: לכם זה נגמר ולנו זה לא נגמר. הגמרא מספרת שמיד הראו לידיד איך הדיבור של רבה מתקיים – אבל שימו לב מה השיחה בין הגוי לבין רבה. הגוי אומר לרבה, אין תענוג יותר גדול מהמקום הזה ורבה עונה לגוי ואומר לו: גם אנחנו יכולים לקבל כזה תענוג רק שלכם זה נגמר ולנו זה לא נגמר. נשאלת השאלה: זה התשובה האמיתית? הרי התענוג שהקב“ה נותן זה פי אין-סוף. רק שיהודי יכול לקבל שיש כזה דבר אבל גוי לא יכול לקבל שיש כזה דבר. רבה ענה לגוי לפי בחינתו מה שאפשר להאיר לו.