מעשה משבעת הקבצנים

ממשיכים את המעשה משבעת הקבצנים

בעזרת השם נמשיך את המעשה משבעת הקבצנים – הסיפור בנוי כסיפור בתוך סיפור זה מתחיל מהבן מלך שהמלך מסר לו את המלוכה ונפל לאפיקורסות, ורבינו לא ממשיך עם העניין של הבן מלך שנפל לאפיקורסות אלא עוזב את זה ומתחיל סיפור פנימי ולמעשה עיקר הסיפור זה הסיפור הפנימי על הבת והבת שנאבדו ביער וכל מה שקורה איתם. דיברנו על זה שמקובל בברסלב שלמעשה כל התורות של רבינו, כל הליקוטי מוהר“ן וכל השיחות והסיפורים זה הכל נמצא בתוך המעשה של הבת והבת. למעשה רבינו גם לא סיים את הסיפור הזה של הבן והבת…

ויהי היום והיה בריחה במדינה

הסיפור של הבן והבת שנאבדו ביער מתפתח עד שהם מתחתנים ואז בכל יום מהשבע ברכות בא קבצן אחר ומספר את הסיפור שלו. רבינו סיפר סיפור של שישה קבצנים, את הסיפור של הקבצן השביעי רבינו אמר שכבר משיח יספר את זה. לכן לפני הגאולה חשוב ללמוד את זה כי השיעור הראשון של משיח יהיה על הקבצן השביעי אז  מי שילמד את הסיפור ידע על מה המשיח מדבר. הסיפור הפנימי מתחיל ככה: ויהי היום. והיה בריחה באיזה מדינה, וברחו כולם. ובדרך בריחתם עברו דרך איזה יער. ואבדו שם זכר ונקבה: אחד איבד זכר ואחד איבד נקבה. ועדיין היו בנים קטנים, בני ארבע וחמש שנים. ולא היה להם מה לאכול. וצעקו ובכו, כי לא היה להם מה לאכול. (הבן והבת לא היו אחים, אלא הם משתי משפחות אחרות לגמרי.) בתוך כך בא אצלם בעטליר (קבצן) אחד עם השקים שלו (שקורין טארבעס), שנושא בהם לחם. והתחילו אלו הבנים להתקרב אליו ולהיות כרוכים אחריו. ונתן להם לחם לאכול, ואכלו. ושאל אותם: מהיכן באתם לכאן? השיבו לו: אין אנו יודעים, כי היו בנים קטנים כנ"ל. והתחיל לילך מהם, ובקשו ממנו שיקח אותם עמו. ואמר להם: את זה איני רוצה, שתלכו עמי. בתוך כך הסתכלו – והנה הוא עיוור. והיה אצלם פלא: מאחר שהוא עיוור, איך יודע לילך?

הקבצן העיוור בירך שיהיו זקנים כמותו…

(ובאמת הוא חידוש מה שהיה קשה להם זאת. כי עדין היו בנים קטנים, רק שהיו בנים חכמים, והיה פלא אצלם כנ"ל). וברכם (זה הבעטליר העיוור) שיהיו כמותו, שיהיו זקנים כמותו והשאיר להם עוד לחם לאכל והלך לו. והבינו אלו הבנים כי השם יתברך השגיח עליהם, והזמין להם בעטליר עיוור בכאן לתן להם אוכל. אחר כך כלה אצלם הלחם, ושוב התחילו לצעק עבור אוכל. אחר כך נעשה לילה ולנו שם. בבוקר גם כן לא היה להם לאכול והיו צועקים ובוכים. וחזר ובא בעטליר שהיה חרש. למעשה זה חוזר על עצמו שבע פעמים. הראשון זה הקבצן העיוור, אח“כ החרש, כבד פה, בעל הצוואר העקום, החמישי בעל החטוטרת, השישי בלי ידיים והשביעי הקבצן בלי רגליים.

משאיר אותם ביער

 אם אנחנו נשים לב בשבעת הקבצנים נרמזת כל קומת האדם, בהמשך רבינו מסביר למה הם נראים כבעלי מומים, רבינו מסביר את היסוד למה הם נקראים כך הקבצן העיוור, החרש, וכן הלאה. כל אחד מהקבצנים נותן להם לחם לאכול ואומר להם את אותו דבר: את זה איני רוצה שתלכו עימי, ומשאיר אותם ביער. לכאורה זה פלא, למה אתה משאיר אותם ביער? אבל התחלת הסיפור זה כל אחד מהקבצנים שבא אליהם. עכשיו בע“ה נתחיל לראות את זה מההתחלה. מאחר והסיפור כולל את כל ההיסטוריה של עמ“י הן בכלל והן בפרט אז רבינו מתחיל כך:

האם הקב“ה ידע שהוא יאכל?

’ויהי היום והיה בריחה‘. השאלה הראשונה של כל תלמידי רבינו שלמדו את הסיפור היתה: על איזה יום רבינו מדבר? כי רבינו אומר ויהי היום והיה בריחה – אז על איזה יום מדובר ומהי הבריחה שהיתה? כמובן שכמו שאמרנו זה הכל סודות ורמזים. ויהי היום זה מדבר על יום בריאת העולם – היסוד הראשון של בריאת העולם זה שהיתה בריחה. מה זה בריחה? אם נשים לב זה אותיות בחירה. ז“א כל העולם נברא על היסוד של הבחירה, ז“א מציאות הטוב והרע. כמו שכתוב בזוהר הקדוש שרבי אלעזר שואל את רשב“י ברגע שהקב“ה ברא את עץ הדעת טוב ורע, האם הקב“ה ידע שאדם הראשון יחטא? אומר רשב“י שהקב“ה ידע שהוא יחטא. רבינו האר“י הקדוש בספר ליקוטי תורה על הפרשיות בפרשת בראשית אומר שברגע שהקב“ה ציווה על אדם הראשון לא לאכול מעץ הדעת טוב ורע, מיד נגזר שהוא יאכל מעץ הדעת טוב ורע, ואומר רבינו האר“י ואם תשאל איך ומה ולמה? נורא עלילה על בני אדם, זה מסודות הבריאה – ז“א שעפ“י היסוד הזה בעצם כל העולם נברא בשביל הבחירה בין הטוב והרע זה מה שרבינו אומר ויהי היום. והיה בריחה (בחירה) באיזה מדינה וברחו כולם – ז“א שכל בני העולם חייבים לעבור דרך היסוד של הבחירה – ובדרך בריחתם עברו דרך איזה יער..

יער (280) זה מושג רוחני שנקרא פר דינים

אם נשים לב בסיפורי מעשיות המושג יער חוזר כמה פעמים – למעשה יש פה רמז מאוד גדול וזה מובא כבר בזוהר הקדוש ששואל את השאלה על הפסוק מתהלים: קול השם יחולל אילות ויחשף יערות ובהיכלו כלו אמר כבוד. בהיכלו כולו אומר כבוד שם דוד המלך מדבר על זמן הגאולה. שואל הזוהר הקדוש למה ויחשף יערות? לכאורה אנחנו צריכים יערות. אומר הזוהר הקדוש שאין הכוונה ליערות גשמיים, אלא למושג הרוחני שנרמז ביסוד יער. זה מושג שחוזר הרבה בזוהר הקדוש ובכתבי הקבלה והחסידות שהגימטריה של המילה יער זה 280 זה פר דינים. פר זה גימט‘ 280.

מזלה שהיו כלים חד-פעמיים על השולחן

בכללות המושג פר דינים זה מרמז למעשה על כל ההסתרות והצמצומים שאנחנו עוברים בעולם. השורש של המילה דין זה מלשון שאדם צריך לעבור בעולם הזה צמצום והסתרה כי אם אין צמצום והסתרה אין דין. השורש של מה שעובר עלינו זה הכל בא בעצם מהצמצום והסתרה. לדוגמא אפשר לראות את זה מתוך מציאויות בעולם שלנו, לפני כמה שנים בא אליי אדם לשאול אותי על עניין של שלום בית. הוא מספר שביום א‘ הוא הגיע הביתה וב“ה הכל היה בגדלות, הוא גם עובד וגם לומד, ברוך השם הכל הולך כשורה. הוא מספר: הגעתי בערב הביתה והאישה לא היתה כ“כ במנוחת הנפש, הבנתי אותה, יש חמישה ילדים קטנים בבית, אחד זרק גבינה על הקיר, אחד הרביץ לאחותו, אחד סתם ישב על השטיח וצעק. הגעתי הביתה אז על מי היא תפרוק את הכל? לא נברא הבעל אלא כדי שהיא תשחרר את כל הלחצים. איך שהגעתי היא כעסה והקפידה עליי, ב“ה דנתי אותה לכף זכות ונזכרתי בתורה של רבינו ישמע בזיונו ידום וישתוק. עברו יומיים ובאותה סיטואציה בדיוק פשוט באתי בקטנות הדעת, איך שהיא רק התחילה לדבר, ישר חיפשתי איזה כלים לזרוק עליה, מזל שהיו כלים חד-פעמיים על השולחן, איך את מדברת אליי? הוא בא והקשה עליי

לפעמים אנו נמצאים ביער ולפעמים לא

למה ביום א‘ אני ראיתי תורות מול העיניים וביום ג‘ כמעט הרבצתי לה? זה סוד היער. ברגע שאנחנו בצמצום ובקטנות הדעת, כל דבר אנחנו לוקחים קשה, אנחנו נופלים לכעסים, להקפדות ולעצבויות מכל מה שעובר עלינו – הכל זה בסוד הנהגת היער. אם אנחנו צריכים עכשיו לעבור דרך היער אז מה שלא יגידו לנו, יצמצם אותנו, יבלבל אותנו, יעציב אותנו, יכעיס אותנו. ברגע שאדם לא ביער כי לפעמים נמצאים ביער ולפעמים לא נמצאים ביער, ברגע שאנחנו לא ביער יש לאדם גדלות המוחין וכל דבר הוא מסתכל אחרת לגמרי. זה נקודה מאוד חשובה וצריך לשים לב שעיקר העבודה והבירור שלנו זה בזמן שאנחנו בתוך היער כי אז אנחנו נופלים לכל הקטנויות.

גדולי הצדיקים בכל הדורות..

-ממילא במצבים האלה בא לאדם כל השיגעונות וכל התאוות וכן הלאה. כל המידות הלא-טובות וכל התאוות זה ביער, לכן רבינו אומר ובדרך בריחתם היו חייבים לעבור דרך איזה יער. זה המציאות של העולם ולמעשה זה כבר כתוב בתורה ’והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום‘ – כל התורה זה כללים לכל החיים, לכל הדורות לכל אדם. הארץ היתה תהו ובהו – אין מי שלא עובר את התהו ובהו הזה, ראינו אפילו אצל גדולי הצדיקים בכל הדורות שבשעה שהם נפלו לקטנות, מיד הם היו עושים איזה שגיאה. התורה מעידה לנו על משה רבינו, במלחמת מדין הוא כעס עליהם ומיד הוא טועה באיזה הלכה

כבר בבריאה זה כתוב: זכר ונקבה בראם

וכן אצל דוד המלך שברח מאבשלום ואז זה היה קטנות גדולה מאוד,  כתוב בזוהר הקדוש שלא היה לו ניסיון קשה כמו הניסון של מרד אבשלום. כתוב שהיה לדוד המלך סברה ללכת לעבוד ע“ז, עד כדי כך. היועץ שלו חושי הארכי אמר לו שזה לא האמת, אבל עצם המחשבה בכלל שהיתה לדוד המלך זה היה דרך בריחתם עברו דרך איזה יער. אנחנו אומרים את זה שנדע שאפילו גדולי הצדיקים צריכים לעבור דרך היער, כמובן שזה לפי בחינתם לא לפי בחינתנו. לפי מעלתם הם גם יכולים לטעות במעבר ביער ומזה נלמד שתמיד האדם טועה. אדם מועד לעולם, לטעות. אומר רבינו בסיפור: ואבדו שם זכר ונקבה. צריך קצת התבוננות בזה כי אין מילה בסיפורי מעשיות שזה לא עומק בתוך עומק, למעשה רבינו האר“י מאוד-מאוד מאריך במושג זכר ונקבה ולמעשה אנחנו רואים כבר בבריאת העולם שכתוב ’זכר ונקבה בראם‘, רבינו האר“י מסביר שהעניין של זכר ונקבה זה לא רק בן ובת או איש ואישה…

יש כוחות רוחניים שנקראים זכר ונקבה

העניין של זכר ונקבה זה גם איש ואישה בעולם הזה אבל יש לזה שורשים רוחניים מאוד גבוהים ולמעשה כל אדם כלול מזכר ונקבה , ז“א שבכל אחד מאתנו יש כוח רוחני שנקרא כוח הזכר וכוח רוחני שנקרא כוח הנקבה וכל העבודה שלנו מתחילה מלעשות שלום בית בתוכנו בין הבן והבת שבתוכנו, אם אין שלום בית בתוכנו ממילא יוצא גם הרבה בעיות בחוץ, אבל השורש זה בעצם בעבודה הפנימית שלנו. מסביר רבינו האר“י שיש כוח רוחני שנקרא כוח זכר ויש כוח רוחני שנקרא נקבה, זה שתי כוחות נפרדים ותמיד העניין שלנו  זה לעשות שלו בניהם. כוח הזכר שבתוכנו זה קודם כל כוח המחשבה והדעת, ז“א שהחלק של הזכר שבתוכנו זה אותו חלק שאנחנו  מתבוננים בחיים שלנו מה האמת ומה שקר, מה טוב ומה רע, מה יועיל לנו ומה לא יועיל לנו. הבחינה של המחשבה והתבוננות זה נקרא כוח הזכר, לאחר מכן יש עוד בחינה בכוח הזכר וזה להילחם על הטוב ועל האמת, ז“א שגם כשאנחנו יודעים ומבינים מה טוב באמת זה לא מובן מאליו שאנחנו כבר מקבלים אותו או שאנחנו נמצאים במקום הזה, אנחנו צריכים הרבה מלחמות כדי לקנות את זה ולחיות עפ“י מה שהבנו ולמדנו וזה מה שהגמרא אומרת דרכו של איש לצאת למלחמה ואין דרכה של אישה לצאת למלחמה, הכוונה שהמלחמה הפנימית זה בא מכוח האיש שבתוכנו.

יש בתוכנו רצון וצורך עמוק לקבל תענוגים

הבחינה של הבת שבתוכנו זה באמת כוח אחר לגמרי ומהות אחרת לגמרי – הרמח“ל כותב בתחילת הספר מסילת ישרים: לא נברא האדם אלא להתענג. ז“א שיש בתוכנו רצון וצורך עמוק מאוד שלמעשה הוא ממש שורש הנשמות וזה לקבל תענוגים. התענוגים זה חיות, שמחה, אושר, שלוות הנפש וכן הלאה. למעשה אין אדם שלא מחפש תענוגים, בזה אין לנו בחירה, אנחנו מוכרחים לחפש תענוגים וזה נקרא כוח הבחירה שבתוכנו, זה בעצם הצורך הפנימי שנבראנו איתו והרצון לקבל תענוגים. נקודת הבחירה פה זה נקודת הבן שבתוכנו שמלמדת את הבת שבתוכנו מאיפה לקבל את התענוגים ולאן להתחבר בקבלת התענוגים. פירוש הדבר שהקב“ה ברא בכללות 2 מערכות או 2 צינורות של עולמות, בלשון הזוהר והמקובלים זה נקרא מרכבה, הכוונה להשתלשלות של השפה וזה לעומת זה עשה א-לקים, יש את צד הקדושה ויש את הצד השני…

יש תענוג אסור ותענוג מותר

הצד השני נקרא צד הטומאה או צד הס“א. שניהם למעשה  מדברים אלינו מצד עולם התענוגים, כי אם אין תענוג באחד משניהם  אז אין לנו שום התחברות והתקשרות עם הדבר הזה, לכן כל אדם כל ימי חייו רק מחפש חיות ותענוג, כולנו נמצאים בתוך זה. אם כך איפה נקודת הבחירה? זה כוח הבן שבתוכנו ללמוד מה שייך לצד הקדושה ומה שייך לצד השני, ואז הבן שבתוכנו מלמד את הבת שבתוכנו וזה בין היתר כלול בבחינה של המוח והלב. הבן אומר לבת: זה תענוג אסור וזה תענוג מותר…

התורה מלמדת מה שייך לקדושה ומה לא

זה חיות, כוח ואור שבונה אותנו ובזה יש תענוג אבל זה מביא לחורבן והרס – למעשה באמת העיקר זה הבת שבתוכנו, רק הבן שבתוכנו צריך ללמד את הבת. בשביל הבחירה הקב“ה הוריד אותנו לעולם מלא פיתויים שמפתים את הבת שבתוכנו, זה כל תענוגי העולם הזה. למעשה צריך לגעת כלל גדול מאוד בזה שההבדל בין עולם הקדושה לעולם הטומאה זה לא שזה רוחני וזה גשמי, זה לא מדוייק כי יש בקדושה כמובן תענוגים רוחניים אבל בקדושה יש גם תענוגים גשמיים והתורה מצווה אותנו לזה. לעומת זה גם בקדושה יש תענוגים רוחניים ותענוגים גשמיים את זה אנחנו יודעים שיש כי בדור שלנו הרשת משדרת את הפיתויים האלה. ההבדל בין הקדושה לטומאה זה בנקודה שהתורה מלמדת אותנו מה שייך לקדושה ומה לא שייך לקדושה.

למעט באכילה כדי להכנס תאב לשבת..

כשאנחנו אומרים התורה זה הכוונה לתורה שבכתב, התורה שבע“פ והצדיקים שמלמדים אותנו – הם מלמדים אותנו בעצם לברר את האמת. לכן הבן שבתוכנו כדי שילמד מה האמת ומה הטוב, חייב להתקשר למעשה עם התורה ועם הצדיקים שמלמדים אותנו את התורה. ניקח דוגמא של דבר גשמי שהוא כולו שייך בעצם לצד הקדושה ולא רק זה אלא שהתורה מצווה אותנו על התאווה, זה מצווה שאנחנו כל שבוע חוזרים עליה, כתוב בגמרא במסכת שבת וזה נפסק בשו“ע שאדם צריך למעט אכילה ביום שישי כדי שיכנס תאב לשבת, מה זה תאב? תאוות אכילה. ז“א שתאוות אכילה זה חלק בעצם מהמצווה, ויש עוד דוגמאות. אז למעשה ללמוד מה זה צד הקדושה ומה זה צד הטומאה הבת שבתוכנו לא יכולה, היא צועקת אני רוצה חיות, אושר שמחה ותענוג, היא צועקת את הצעקה לבן שבתוכנו, תדריך אותי אני לא יודעת מהי דרך האמת. הרבה פעמים אפשר לראות את השיחות האלה בתוך הבית..

אמר שיש לו הרבה בעיות של שלום בית

אחרי הכל רואים שגם בבריאה החיצונית יש בן ויש בת, אלא כוח הבן אצל האיש הוא יותר חזק, לא שאין לו כוח הבת אבל האיש יש לו יותר כוח הבן ולאישה יש יותר בחינת הבת. זה כתוב הרבה בספרים הקדושים שכל העניין של הנישואין זה לסייע הן לאיש והן לאישה לתקן את הבן והבת שבתוכם והם צריכים לסייע זה לזה. זה דרך ושאף אחד לא יחלש בדעתו אם יש בעיות של שלום בית כי ב“ה לשם כך נברא הבית, שיהיו בעיות ושנתמודד ונפתור אותם, זה תמיד מצוי. מישהו פעם אמר לי בחלישות שיש לו הרבה בעיות של שלום בית, אמרתי לו: מה אתה רוצה? גם אדם וחוה רבו ועוד בגן עדן, אז זה לגיטימי גם בעולם הזה לריב, אז לא צריך להכנס לחלישות הדעת מהדבר הזה..

העיקר זה לעשות שלום בתוכו

עיקר העבודה של כל אדם זה לדעת לעשות קודם כל שלום בית בתוכנו. כאשר הבת שבתוכנו עדיין מחוברת עם העולם הזה וכמובן שיש בזה אין ספור דרגות כי כל הבירור של העקביים זה בירור הבת. סוד העקבתא דמשיחא זה סוד בירור הבת שבתוכנו בעוצמות שלא היו בדורות קודמים. שער החמישים בעצם זה הסתרה רוחנית של תענוגים רוחניים והעצמה של תענוגים גשמיים, לכן הדור הזה כ“כ קשה לבירור מהבחינה הזאת שמסתירים מאתנו את התענוגים הרוחניים ומעצימים בתוכנו את התענוגים הגשמיים. למעשה המושג שכתוב הרבה בספרים הקדושים שהשכינה בגלות או שכינתא בעפרא, מה הכוונה? כוח השכינה למעשה קשורה מאוד עם הבת שבתוכנו, להעלות את השכינה ולעשות יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה זה כשהבת מסכימה עם הבן. מתי אנחנו באמת עושים יחוד למעלה? כשאנחנו עושים יחוד למטה, בתוכנו. ז“א כשאר אנחנו מקשרים את המוח להאיר ללב את התענוגים האמיתיים, מיד נעשה יחוד למעלה, כי השכינה זה נקרא בחינת הבת שבתוכנו. כשאנחנו אומרים שהשכינה בגלות, זה הכוונה שכוח הבת שבתוכנו נמצא כרגע בגלות

כשהלב יותר חי ושמח ומחפש ומתגעגע

מה זה הגלות? שאנחנו עדיין מחוברים ומחפשים את החיות ואת התענוג מהצד השני, וככל שנשמות ישראל יותר מחוברים עם הצד השני לקבל את התענוג מהמרכבה של הטומאה אז יותר ויותר השכינה בגלות. ז“א להוציא את השכינה מהגלות זה להוציא את הבת שבתוכנו מהגלות, ואיך מוציאים אותה? זה עבודה של כל החיים. ובאמת מהי שלמות היחוד? כאשר הבן שבתוכנו שזה הדעת, המחשבה והמלחמה – מאיר בתוך הבת שזה הלב והרצון לקבל תענוג, את האור הא-לוקי ואת התענוג הא-לוקי ואז היחוד הוא בשלמות. ככל שהלב שלנו יותר שמח וחי ומחפש ומתגעגע אחרי התענוג של הקב“ה שבא לידי ביטוי בלימוד בתפילה ובקיום המצוות..

שמח מלימוד מתפילה מקיום מצוות וכו‘

..ככל שזה יותר חזק, ממילא נעשה ע“י זה היחוד. ידוע שהיו צדיקים שהיו אומרים לא להגיד לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, כי לא מבינים מה הכוונה של היחוד ואם לא מבינים אז אפשר לעשות פירוד במילים האלה. אם רוצים לכוון במושג הזה אז העומק של הדבר זה להאיר את התענוג הא-לוקי בתוך הלב שלנו, בתוך אותו מקום שצריך לקבל שמחה חיות ותענוג. לכן כל פעם שאדם שמח מלימוד, מתפילה, מקיום מצווה וכן הלאה מכל דבר שאנחנו עושים בקדושה בפרט כשזוכים להרגיש אהבת השם, האהבה והשמחה זה למעשה היחוד האמיתי, לכן רבינו אומר בסיפור שנאבדו זכר ונקבה – הכוונה שאנחנו איבדנו בשתי בחינות, הן את בחינת הבן שבתוכנו והן את בחינת הבת שבתוכנו. בחינת הבת זה שהלב שזה המקום שרוצה תענוג וחיות, מחפש את זה בעולם הזה. האבידה השנייה שזה הבן שנאבד זה הדעת שלנו שמבולבלת לגמרי. התבלבלנו לגמרי בעולם הזה ואדם כבר לא יודע איפה דרך האמת – הצדיקים בעצם עוזרים לנו בתוך המקום המבולבל שבו אנחנו נמצאים בפרט בדור שלנו, את הדעת האמיתית, לכן זה כ“כ חשוב ההתקשרות עם הצדיקים…

מתחילה להשתוקק לתענוגים של הס“א

מה הס“א רוצה מאתנו? חוץ מעמלק שזה הרע הגמור שיש לו סברא שברגע שהוא יאבד את ישראל מהעולם אז הוא יוכל להנהיג את העולם כפי שהוא חושב שצריך להנהיג את העולם, אבל זה העמלק הגמור שזה הרע  הגמור. שאר כוחות הס“א באמת לא רוצים לאבד אותנו מהעולם כמו שראינו בתרבות יוון ורומי, הם לא רצו להשמיד אותנו מהעולם אלא הם רוצים לבלבל לנו את הדעת, שזה לבלבל את הבן שבתוכנו והרגע שהבן שבתוכנו מבולבל ממילא הבת מתחילה להשתוקק לכיסופים של הסטרא אחרא. כי אם הבן מבולבל אז הבת בוודאי מבולבלת.

היה חכם גדול מצד הקליפה

יש פירוש נפלא שרבינו האר“י כותב על הפסוק ’הבן הילוד היארה תשליכהו וכל הבת תחיון‘ – הרי התורה היא נצחית, היא לא כתובה רק לגבי פרעה אלא זה הולך על כל דור ודור. פרעה כיוון להביא את עמ“י לבלבול הדעת כדי להחיות את כוח הבת שבתוכנו, מדוע? אחד המפרשים אומר שפרעה  היה חכם גדול מאוד מצד הקליפה, הוא ידע שהשתוקקות של עמ“י לתאוות, תמשיך לו שפע גדול מאוד בעניין הזה. הוא רצה את כוח הבת וזה העניין של הס“א שיודעת את כל זה. אנחנו רואים שהחכמים של מצרים היו חכמים מאוד גדולים. כשכתוב בספר מלכים על חכמת שלמה כתוב ’ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים‘ ז“א שספר מלכים שנכתב עפ“י הנביאים מעיד על גודל חוכמתו של שלמה המלך החכם מכל אדם וכשמשבחים אותו במה משבחים אותו? שהוא היה חכם יותר מכל חכמת מצרים, מכאן נלמד עד כמה היתה גבוהה חכמת מצרים..

מכון ויצמן זה לא בית המקדש של ימינו!

השורש למעשה של כל העבודה זרה זה לא היה איזה עבודה טיפשית לגלף איזה צורה בעץ ולהשתחוות לו, זה יותר מדי מטופש לעשות את הדבר הזה. אם נשים לב בגמרא ובכל הש“ס ברוב המקומות הש“ס קורא לעבודה זרה עכו“ם, עבודת כוכבים ומזלות, זה לא סתם. אומר היעב“ץ שחז“ל נוקטים בלשון עכו“ם כי כל השורש של ע“ז זה בידיעת הכוכבים והמזלות, זה השורש של כל הע“ז שיש בעולם. נפתח את זה קצת – ידוע שכשאנחנו מסתכלים על העניין של הכוכבים והמזלות יש לנו כמה רובדים של התבוננות בזה, הרובד שהוא התחתון הוא המדע, ב“ה המציאו טלסקופים וחלליות ומתפארים מזה, כמו ששמעתי לפני שנה וחצי בערך מישהו שאמר שמכון ויצמן זה בית המקדש של הדור שלנו, הוא שוטה שבשוטים. לחשוב שהמדע זה הבית מקדש זה הטיפשות הכי גדולה שיכולה להיות, עכ“פ המדע הוא מחקר אמיתי..

מי שיודע זאת יכול לשלוט על כל העולם

המדע הוא הסתכלות אמיתית אבל הוא הסתכלות על החיצוניות של הבריאה והעולם, אז יש מדע שחוקר את הכוכבים וב“ה יש לנו הרבה ידיעות על הדבר הזה. קומה יותר גבוהה מהמדע זה מה שחז“ל קוראים לזה אצטגנינות ומה שהעולם קורא לזה אסטרולוגיה, אנחנו יכולים לראות בהרבה מקומות בחז“ל שזה חוכמה אמיתית, דרך אגב חכמי ישראל היו החכמים הכי גדולים בעולם בחוכמה הזאת. צריך לדעת שגם במדע חכמי ישראל היו חכמים בהרבה מהמדענים של היום. חוכמת האצטגנינות זה לדעת כיצד המצב של הכוכבים והתנועה שלהם והמציאות בכל רגע ורגע, איזה השפעות היא משפיעה בעולם. כתוב בתיקוני הזוהר בתיקון ס“ו שמי שיודע את החוכמה הזאת, יש עבודות גשמיות לעשות בעולם הזה שמי שיודע את הסודות האלה יכול לשלוט בכל העולם כולו וכל השפע של העולם יהיה בידיו. כתוב בתיקוני הזוהר שיש עשבים מסויימים שמקטירים את זה בלילה מסויים ויש מילים מסויימות להגיד שזה שמות טומאה, ומי שיודע את זה ישלוט על כל העולם עד השנה הבאה באותו לילה וזה חוכמות מצרים שידעו את כל זה. הם ידעו את זה ולכן פרעה למעשה שלט על כל העולם, הם יכלו להשתמש בכוחות רוחניים לשלוט על בני אדם בעקבות כל זה וכל השורש והמקור של הדבר הזה זה חוכמת האצטגנינות.

הוא שלט על מלאכים עם החוכמה הזאת

פרעה והחרטומים הם חכמים מאוד גדולים והיה להם ספרי חוכמה של הדבר הזה, הם ידעו לדייק על הדקה ובאיזה בחינה וכן הלאה. כשמשה רבינו בא לפרעה ואמר לו שהקב“ה אמר ’שלח את עמי ויעבדני‘ מה אומר לו פרעה? מי השם אשר אשמע בקולו? מה זה התשובה הזאת? כתוב במדרש שפרעה אמר לחכמים שלו, תביאו את כל הספרים של החוכמה, הוא חיפש בכל הספרים שלו שם ה-ויה והוא לא מצא כזה שם. אומר רבינו האר“י ששם א-לקים הוא מכיר אבל שם ה-ויה הוא לא יודע. מה המשמעות של זה? ידוע ששם א-לקים זה גימטריה טבע, כל הכוחות הרוחניים האלה הם תחת ההנהגה של שם א-לקים. המדע האסטרולוגיה והאצטגנינות זה הכל שם א-לקים, כי אנחנו רואים שזה כוחות רוחניים, פרעה שלט על מלאכים כתוצאה מידיעת כל זה, כאשר הוא בא למשה ואמר מי השם אשר אשמע בקולו, לא מצאתי בכל הספרים שלי שם ה-ויה, מה זה דור צעיר וחדש בא לחדש פה חידושים?

תדע לך שיש מלך על כל זה וכל זה ברצונו

מה בעצם משה בא וטוען כנגד פרעה כשהוא אומר ’שלח את עמי ויעבדני‘?  פרעה אומר אני מכיר את כל הכוחות הרוחניים וקבלתי את זה מבית אבי-אבא כמה דורות אז מה אתה בא לחדש חידושים שלא נשמעו מעולם? מה בעצם הטענה של משה? אמרנו קודם שהקומה הראשונה זה חקירת המדע, זה החוקים הגשמיים, מעבר לזה יש את האצטגנינות או האסטרולוגיה, זה לדעת את הכוחות הרוחניים שיש בכוכבים. משה בא להגיד מה מעל זה. משה אומר לפרעה: אתה צודק, כל מה שאתה אומר זה אמת, אבל אני רוצה לחדש לך דבר, לכל המערכת הזאת שאתה מתבונן ומשתמש בא דורות על גבי דורות, תדע לך שיש מלך וכל זה ברצונו, וכאשר
הוא רוצה לשנות את זה הוא ישנה את זה, הוויכוח בין משה לפרעה זה האם יש
מלך שמשגיח על העולם שלנו בהשגחה פרטית ויש לו רצונות בתוך ההנהגה
של הבריאה והוא מתייחס לבריאה והוא רוצה ממנה משהו. פרעה אומר: את
הדבר הזה לא שמענו מעולם, שכל המערכת הזאת שאנחנו כ“כ יודעים איך להשתמש בה ואנחנו שולטים עליה, על זה אומר פרעה: מי השם אשר אשמע בקולו

השורש של הע“ז של המצרים זה מזל טלה

פרעה כופר בעניין של ההשגחה הפרטית, עד קריעת ים סוף הוא לא הסכים לקבל את זה. מה אומר פרעה כל המכות? מה הסברא של פרעה בכוח של משה? פרעה אומר למשה רבינו: אתה יודע כמה חוכמות שאנחנו לא יודעים, אבל גם אתה משתמש בעצם בכוחות של שם א-לקים, הכל זה בעצם תחת ההשגחה. בר“ח ניסן אחרי מכת חושך פרעה אומר למשה: עוד פעם אחת אני רואה אותך ואתה תמות. לכאורה על סמך מה אתה אומר את זה? הרי כבר 9 מכות משה רבינו מראה לך את הכוח שלו וכל מה שהוא אומר זה מתקיים. מה הסברא של פרעה? כתוב שהיה למצרים כמה בחינות של הע“ז שלהם, אבל השורש הע“ז של המצרים זה היה ממזל טלה . הם עבדו את המזל טלה לכן כל העניין של הכבשים וכל הניסיון של עמ“י לא לפחד מהבחינה של לשחוט את הכבש. העבודה של מזל טלה באמת יש בזה כוחות גדולים מאוד, אבל הקב“ה נותן להשתמש בכוחות האלה רק כשהוא מחליט וכשהוא רוצה שיהיה למצרים את הכוח, ברגע שהוא מחליט לבטל את
זה, אין את זה. יש עבודה שהם היו עושים באמצע חודש של הטלה שזה חודש
ניסן, בחצות אותו לילה היה להם איזה עבודה וע“י זה הם היו שולטים על כל העולם.

לשבור את הקליפה של ההנהגה הטבעית

פרעה אומר בר“ח ניסן למשה: עוד לא פגשת אותי אחרי הלילה הזה, חכה אני הולך לכוון כאלה כוונות ואני משמיד אותך ואת כל עמ“י ואת כל הסברות שלך. כל מה שהוא בונה זה בעצם על הע“ז שהיתה לו בידיעתו בחצות לילה. משה רבינו אומר לו: בסדר בחצות לילה ניפגש, באותה נקודה שאתה הכי סומך עליה, שם אתה תקבל את המכה הכי גדולה, זה בחצות לילה אעבור בתוך מצרים. למה הקב“ה סובב את זה ככה? כי העניין של המכות במצרים זה היה כדי לשבור את הקליפה של ההנהגה הטבעית. אתה סובר שאתה יכול לשלוט על העולם בהנהגה הטבעית הזאת? כל מכה היתה באה לשבור את האמונה ולגלות את ההשגחה הפרטית שיש. כל סדר המכות הולך מכה אחרי מכה בדיוק כדי לשבור את הנקודה הזאת. זה מאוד מעניין לראות שעמ“י לא מבטל את ידיעת החוכמה הזאת, הפוך. צריך לדעת שכל חוכמה האצטגנינות והאסטרולוגיה, ובאמת אין בעיה לדעת את זה, הפוך יש לנו הלכות שקשורות לזה, כגון קידוש החודש, ברכת החמה וכו‘ לכן בחוכמה עצמה זה לא שהחכמה היא רעה, אלא היא פתח לכפירה ולע“ז אבל אם לוקחים את זה לצד הטוב..

להגדיל את האמונה ולהתפעל מהשם..

מה זה לקחת את זה לצד הטוב? נכון אנחנו יודעים ומבינים שיש פה באמת חוכמה גדולה מאוד ויש פה כוחות רוחניים מופלאים מאוד אבל אנחנו ממליכים את הקב“ה בהשגחה פרטית על כל המערכת הזאת. ברגע שאדם ממליך את הקב“ה בעצם הוא מתקן את כל הבריאה, לכן כתוב בזוהר הקדוש שהשורש של החוכמה הזאת זה בעצם מעץ הדעת טוב ורע. לכן העץ הזה נקרא עץ הדעת – מה זה עץ הדעת? זה קודם כל לדעת את כל החוכמה הזאת. התורה קוראת לעץ טוב ורע, ז“א שיש בו צד טוב וצד רע, מה הצד הטוב? אם לוקחים את כל החוכמה הזאת, אדרבה להגדיל את האמונה ולהתפעל מכוח השם, זה צד הטוב שבדעת הזאת. מצד שני זה מה שהקב“ה אמר לאדם הראשון אל תתעסק בדבר הזה כדי שלא תכנס לחלק הרע. חלק הרע בעץ הדעת זה בעצם לקחת את כל החוכמה הזאת ולהשתמש בה ולהסתיר את כל המלכות של הקב“ה. הבירור זה האם אנחנו ממליכים את הקב“ה או לא.