פרשת בא | ממשיכים עם המעשה משבעת הקבצנים

בעזרת השם נמשיך עם המעשה משבעת הקבצנים – הזכרנו שהבן והבת הקטנים שהלכו לאיבוד ביער זה אנחנו בעצמנו, וזה מרמז שתמיד תחילת הדרך של האדם צריכה להיות בקטנות הדעת, למה זה כך? כי השם כך ברא את העולם, לכן גם האדם מגיע לעולם תינוק. השם הוא כל יכול והוא יכול היה לעשות את האדם גדול, להקב“ה אין בעיה להביא את האדם לעולם כשהוא בן עשרים, אבל הוא עשה שאדם יהיה קטן וזה מרמז על העניין שתמיד אדם צריך להתחיל מבחינת קטנות הדעת

איך אדם מסתכל על הדברים

הקטנות של הדעת היא הגורמת שהאדם ילך לאיבוד ביער – דיברנו על זה שיער זה גימטריה פר שזה פר-דינים, שזה כל הקשיים, ההתמודדויות והצמצומים שאדם עובר, כל זה בגלל קטנות הדעת. פירוש הדבר שלתקן את הקושי שיש לנו בעולם הזה זה לא לתקן את הקושי אלא זה לתקן את הדעת שלנו איך אנחנו מסתכלים על הדברים. ברגע שהדעת מתחילה לגדול אז מתבטל הקושי מכיוון שהקושי נובע לא מסיבות חיצוניות אלא הקושי נובע מסיבות פנימיות. הסיבה הפנימית זה איך אדם מסתכל על הדברים, בהתחלה כשאדם בקטנות הדעת אז הוא רואה שיש קצת טוב והרבה לא טוב, לאט-לאט הוא מתחיל לבטל את הרע בהסתכלות שלו והא מתחיל להבין שגם דברים שהיה נראה לו שהם לא לטובה, הם כן לטובה. כל הקלקול של העולם התחיל מחטא עץ הדעת טוב ורע, ברגע שאדם הראשון וחוה אכלו מעץ הדעת טוב ורע וכל נשמות ישראל היו כלולים באדם וחוה, אז נכנסה לכולנו דעת חדשה.
כתוב בזוהר הקדוש (תיקוני הזוהר – תיקון ס“ו) שברגע שאדם וחוה אכלו מעץ הדעת טוב ורע, הם התחילו לראות את החלק הרע במציאות של הבריאה, לפני זה הם ראו איך הכל לטובה, אמנם היה גם שינוי בעולמות אבל עיקר השינוי היה בעצם בתוכם, איך שהם מסתכלים על הדברים, לכן כשרבינו מדבר על הבן
והבת הקטנים שהלכו לאיבוד ביער הוא מדבר עלינו, על המהלך שאנחנו צריכים לעבור

מתוך מה שעובר עלינו מזה הדעת גדלה

לאט-לאט מתוך הניסיון של העולם הזה, האדם גדל בדעת. עצם העובדה שאדם חי בעולם הזה, אם הוא זוכה קצת להתמודד עם הדברים, הכוונה איך שהתורה נותנת לנו כלים, כי התורה זה לא רק המצוות והמעשים טובים שזה גם חלק משמעותי, אבל התורה זה מלשון הוראה, להורות את הדברים איך להסתכל על הדברים בצורה נכונה והזמן הוא רופא גדול והוא פועל פעולה גדולה שככל שאדם נמצא יותר בעולם הזה כך הדעת הולכת וגדלה, כמו שאנחנו רואים שהגוף הולך וגודל ככה אנחנו גם רואים שהדעת הולכת וגדלה, ודווקא מתוך מה שעובר עלינו, מזה נעשה הגדילה של הדעת..

ממקום של הבנה..

בגמרא כתוב שרבי יוחנן היה קם לפני זקן גוי, שאלו אותו: מדוע? אמר להם: כמה הרפתקאות עברו עליו בחיים, ראוי לקום לכבוד ההרפתקאות האלה, כי מתוך זה האדם גדל, הכוונה שהדעת גדלה. לכן בסיפור הבן והבת גדלים עד שהם יוצאים מהיער – לפני שבועיים דיברנו על זה שהיציאה מהיער זה למעשה שלב חדש בחיים של האדם, עכשיו כבר האדם מתחיל להתבונן יותר ממקום של הבנה ויותר ממקום של התבוננות

היציאה מהיער זה שלב חדש

רבינו מספר שכשהבן והבת שזה אנחנו, יצאו מהיער שזה כבר שלב חדש, הם סיכמו בניהם שהם יהיו מחזרים על הפתחים, העניין הזה זה מרמז על גדילת הדעת – אחד הסימנים של גדילת הדעת זה להיות מחזר על הפתחים, בסיפור הזה רבינו מלמד אותנו שלמעשה התכלית והתיקון שלנו בנוי על היסוד הזה של להיות קבצן – למעשה כל מי שמתקרב לרבינו נהיה קבצן, אבל קבצן ברוחניות, עיקר הכוונה זה בדרך של התפילה. אחת ההבנות החשובות והמשמעויות ביותר כאשר הדעת של האדם גדלה זה שאדם משיג כמה הוא צריך את הסיעתא דשמייא ואת העזרה של הקב“ה, למעשה אחד מהיסודות הגדולים של כל מה שעובר עלינו, זה שנשיג ונדע שאנחנו לא יכולים לעשות שום דבר בלי העזרה של הקב“ה. רבינו רצה להאיר בנו את הנקודה הזאת שאנחנו לא יכולים לעשות למעשה שום דבר בלי הדרך של התפילה, במסכת בבא קמא דף ג: יש מחלוקת בין רב ושמואל מה זה מבעה, רב אומר שמבעה זה אדם והוא מביא ראייה מפסוק בישעיה ’אם תבעיון בעיו‘, התרגום זה אם תתפללו ותחזרו בתשובה, תתקבל תשובתכם. תבעיון זה תתפללו, אז מבעה זה בעצם תפילה, אבל התנא במשנה קרא למבעה אדם, שואלים איך התנא קורא למבעה אדם? ראיתי כמה מפרשים שכותבים את זה שעיקר המהות של האדם זה תפילה,
לכן התנא קמא קורא למבעה (תפילה) אדם, כי זה עיקר המהות הפנימית של האדם..

ירד לעולם מושג כזה של תאווה גשמית

כל מה שאנחנו עושים בעולם, הן בכלליות עמ“י, הן בכלליות הדורות והן בפרטיות אצל כל אחד מאתנו – כל זה לתקן את חטא אדם הראשון. ירדו כמה קלקולים בעולם ובתוכנו מחטא אדם הראשון, ולמעשה התורה, המצוות המעשים טובים, הצדקות והעזרה שאנחנו מגישים, למעשה כל דבר ודבר זה כדי לתקן את חטא אדם הראשון. כתוב בספרים הקדושים על הפסוק ’לתאוה יבקש נפרד‘ שמהפסוק הזה נלמד שני יסודות גדולים מאוד בקלקול שקרה כתוצאה מחטא אדם הראשון, דבר אחד זה התאווה הגשמית, ירד לעולם מושג כזה של תאווה גשמית מה שלא היה לפני החטא..

כשהדעת גדלה מודים גם על הלא-טוב

’לתאוה יבקש נפרד‘, למעשה נפרד זה הקלקול השני ולמעשה בשורש הוא הקלקול הגדול ביותר. הנפרד זה נפרדות מהקב“ה, ז“א שאדם מרגיש את האני שלו, כביכול אני פועל ואני עושה. לתאוה יבקש נפרד – תאווה זה מחוץ לקדושה, הנפרד זה יכול להיות גם בתוך הקדושה, אדם יכול להיות חכם וצדיק גדול אבל הוא לא מוכן לוותר על הנקודה שאני עשיתי את כל זה, זה נקרא הבחינה של האני, השורש של הדבר זה למעשה האני שנכנס באדם מחטא אדם הראשון וזה הנפרדות. יש כמה דרכים לתקן את הנפרדות אבל היסוד הראשון זה עצם התפילה, כשאדם מדבר עם הקב“ה הוא מתקן את הנפרד. יש ארבעה חלקים של דיבור עם הקב“ה ושני חלקים מאוד משמעותיים זה להודות להקב“ה על כל הדברים הטובים, וכשהדעת גדולה יותר אז מודים לו גם על הדברים הלא טובים, כי כשהדעת גדלה אז גם מה שהיה נראה לו לא טוב הוא גם כן לטובה. בעצם כשאדם מודה להקב“ה על מה שעבר עליו, בזה הוא מתקן את החלק הראשון של הנפרדות מהקב“ה. החלק השני של התפילה זה בקשה.

מגלים שאנחנו לא יכולים להסתדר לבד

בעולם הזה אנחנו לא יכולים להתמודד לבד אז אדם מבקש על מה שיהיה. ברגע שאדם מבקש על מה שיהיה זה גם מתקן את הנפרדות כי ברגע שאנחנו מבקשים סיעתא דשמייא בתוך התפילה הזאת אנחנו בעצם מגלים שאנחנו לא יכולים להסתדר לבד ואנחנו צריכים את העזרה של הקב“ה. ברגע שאנחנו מבטאים בתפילה את הצורך שהקב“ה יעזור לנו, בזה אנחנו מתקנים את הנפרדות – זה עומק הדבר שהתפילה זה למעשה מתקן במקום מאוד-מאוד פנימי ועמוק את כל הנפרדות וזה מגיע עד חטא אדם הראשון, לכן בסוף הליקו“מ רבינו אומר שכל מה שהוא בא לעולם זה
כדי להאיר את התפילה בלב נשמות ישראל. אז אמרנו שהיציאה מהיער שזה לקבל את גדלות המוחין שזה גדלות הדעת, ואז הדבר הראשון שהם הבינו זה להיות קבצנים
אצל הקב“ה, להבין שאנחנו לא יכולים להסתדר בלי הקב“ה.

אני לא יכול לעשות שום דבר

למעשה ככל שיותר ויותר עובר על האדם ככה הוא יותר מכיר כמה שהוא לא יכול להסתדר לבד, בחורים צעירים חושבים שכל העולם שלהם, בגיל 16 הם מרגישים שכל העולם תחת הידיים שלהם, בגיל 22 הם מבינים שרק המדינה תחת הידיים שלהם, אח“כ זה הולך ומצטמצם, בגיל 26 אני יכול לעזור רק לשכונה, בגיל 32 אני יכול לעזור רק לבית, בגיל 36 אני יכול לעזור רק לעצמי, בגיל 40 מתחילים לקבל את הבינה שאני לא יכול לעשות שום דבר, גם לעצמי אני לא יכול לעזור – זה למעשה התהליכים של גדלות הדעת, ככה הדעת של האדם יותר גדלה והאדם יותר מתחבר עם הנקודה של התפילה. צריך לדעת שכשאנחנו מתפללים אנחנו עושים פעולה לתקן את הנפרדות ושמעתי לפני הרבה שנים מאחד מצדיקי הדור, האדמו“ר מפוריסוב, שאמר לי שיש בחינות שגם אם אדם ילך בכל הכוח א“א לתקן את
זה בשלמות, כדי לתקן את זה בשלמות צריך סיוע, הסיוע זה ע“י שאדם נכשל במשהו

אדם יכול לראות את החוסר אונים שלו..

-אמר לי האדמו“ר מפוריסוב שמתוך הכישלונות אדם יכול ללמוד עד כמה הוא תלוי בהקב“ה שלולא הקב“ה עוזרו, אינו יכול לו. לכן אם מתבוננים נכון על המידות ועל התאוות שעוברות עלינו, אנחנו נלחמים בהם, אנחנו לא רוצים אותם, אנחנו נלחמים ועושים תשובה, אבל בהתבוננות נוספת אדם יכול לראות את החוסר אונים שלו, ואמר לי האדמו“ר מפוריסוב שאפילו צדיקים הכי גדולים שהיו במשך הדורות,
היו צריכים כל אחד לפי עניינם איזה בחינה של כישלון כדי להגיע לשלמות גדולה יותר, ואדרבה הצדיקים ידעו להגיע לשלמות יותר דווקא מתוך המציאות של הכישלון

אני נמצא בקדושה וזה רק הרחמים שלך

אנחנו לא רוצים לרדת, אנחנו עושים את הכל כדי לא לרדת, ואם יורדים אז עושים תשובה. אחרי שעושים תשובה צריך לעשות את התשובה על תשובה, להגיד להקב“ה: באמת נתת לי שיעור פרטי, לא שמרתי על העיניים ולא שמרתי על המחשבה, כעסתי וכן הלאה, זה שיעור פרטי ומזה למדתי שאם אתה לא אוחז אותי אני לא יכול להחזיק מעמד שנייה אחת ואז השם ירחם אני יכול לנסוע לכל מקום בעולם ולהיות ח“ו אדמו“ר גדול שם. אדם אומר להקב“ה: זה שאני נמצא בקדושה זה רק הרחמים שלך וזה ביטול גדול מאוד של הבחינה של חטא אדם הראשון. הבן והבת הקטנים הבינו את זה והם החליטו שהם תמיד יהיו ביחד ושהם יהיו מחזרים על הפתחים, נזכיר שהבן והבת שהלכו לאיבוד ביער הם לא היו אח ואחות, בהמשך רבינו מספר שהם מתחתנים – הנקודה הזאת שהם החליטו שהם יהיו ביחד ואחר-
כך השלב היותר שלם שזה החתונה – פה רבינו מרמז על נקודה מאוד-מאוד עמוקה..

כל העולם שלנו זה מלחמה והתמודדות

הזכרנו שהבן והבת זה מרמז על זכר ונקבה וזה לא הולך רק על איש ואישה בעולם שלנו אלא כתוב בזוהר הקדוש ובכתבי האר“י הקדוש שכל העניין של זכר ונקבה זה למעשה שורשים רוחניים משורש כל העולמות ועד סוף כל המדרגות הרוחניות, בכל מקום ומקום ובכל זמן וזמן יש בחינה של זכר ויש בחינה של נקבה, בעולם שלנו זה מתגלה באיש ואישה אבל בגלל שזה כוחות רוחניים לכן גם באיש יש זכר ונקבה וגם באישה יש זכר ונקבה, למעשה השורש הרוחני של זכר זה הכוח המברר, הכוח הלומד והכוח המתמודד פה בעולם שלנו, כי בעולם שלנו זה מלחמה והתמודדות, בוודאי שגם ברוחניות אנחנו רואים שצריך להיות גיבור גדול, איזהו גיבור? הכובש את יצרו, תמיד יש לנו מלחמה עם היצר הרע שלנו, אז בוודאי שצריך גבורה בדבר הזה וזה מלחמה. בכל דבר בעולם צריך התמודדות והכוח המתמודד זה נקרא כוח הזכר שבתוכנו..

 בכל הכדור מחפשים תענוג

לעומת זאת כוח הנקבה שבאדם זה כוח אחר לגמרי ובאמת תכלית בריאת העולם זה כוח הנקבה. מהו כוח הנקבה? הזכרנו את מה שכתוב בתחילת מסילת ישרים שלא נברא האדם אלא להתענג על השם, כמו שכתוב אז תתענג על השם והרכבתיך על במתי ארץ. למעשה הקב“ה הוא הטוב השלם והוא רוצה להשפיע עלינו רק טוב, אז אנחנו יודעים שעכשיו זה תקופה זמנית כדי ליצור את המציאות הנצחית. תכלית הבריאה זה שהקב“ה רוצה להשפיע עלינו טוב, והטוב הזה הוא עונג רוחני, לכן העונג והתענוג זה שורש מאוד גבוה ופנימי בלב ובנפש האדם ואם אנחנו נסתכל על כדור הארץ נראה שכל כדור הארץ זה דבר אחד: בני-
אדם מחפשים תענוג, כל אחד בדרך שלו בעצם מחפש תענוג – מדוע? כי ככה נבראנו

באמת מדרגה מאוד גבוה בתיקון האדם

-אדם נברא בשביל לחפש תענוג, הבן או הזכר שבתוכנו מברר מאיפה לקבל את התענוג, מכוח התורה אנחנו יודעים שיש טוב ויש רע ואנחנו צריכים להתחבר עם התענוג של הטוב ולהתרחק מהתענוג של הרע. הצורך שלנו לקבל תענוג זה דבר מאוד עמוק ומאוד בסיסי בנפש שלנו לכן זה תמיד יהיה, אבל אם אין את כוח הבן שמלמד את הבת שבתוכנו מאיפה לקבל את התענוג אז אדם מטבעו ילך לתענוגי העולם הזה. ברגע שלא יודעים, אדם באופן טבעי נמשך אחרי תענוגי העולם הזה כי אין מי שילמד אותו, לכן מה שכתוב פה שהבן והבת החליטו שהם תמיד יהיו ביחד, באמת זה מדרגה גבוה מאוד בתיקון האדם, שאדם מבין: אני צריך באמצעות השכל שלי וההתמודדות שלי, ללמד את הרצון שלי לקבל תענוג תמיד ללכת לצד הטוב – הבן (הזכר) שבתוכנו מלמד את הבת (הנקבה) שבתוכנו מאיפה לקבל את התענוגים..

החליטו שיהיו יחד אבל אין עדיין חתונה…

אחת הנקודות העמוקות ביותר זה שאדם מבין שהעולם הזה זה לא הפקר, אני לא יכול ללכת פה בהפקרות ולעשות מה שאני רוצה, לקבל את התענוג מכל מקום שאני רוצה, אני צריך ללמוד ולהתמודד ולהרגיל את עצמי לקבל את התענוג מהמקום הנכון ומהמקום הטוב שזה התורה, הקדושה, המצוות, מעשים טובים, חסדים וכן הלאה. רבינו אומר שבהתחלה הם החליטו שהם יהיו יחד אבל עדיין אין חתונה. הגמרא כ“כ משבחת את עניין החתונה ואומרת שאדם בלי אישה שרוי בלא קדושה, בלא תורה, בלא שמחה וכו‘ וכו‘ אנחנו רואים שעניין החתונה הוא עניין רוחני מאוד-מאוד גבוה. הזכרנו שכל דבר בעולמנו מרמז על עניינים רוחניים מאוד גבוהים, העניין של החתונה שבקדושה זה בעצם שהבן והבת מתחברים ביחד, הבת מקבלת בעצם את הדרכת הבן. הבת זה העיקר וזה תכלית הבריאה אבל בעולם הזה בגלל סכנות ופיתויי היצה“ר, הכוח שלנו לקבל תענוג מבין שהוא חייב לקבל מהשכל שבתוכנו מאיפה לקבל את התענוג – זה הבחינות שהבן והבת מתחתנים ואח“כ יש את החתונה

דוד המלך מדגיש: אחת שאלתי מאת ה‘

לשעבד את הרצונות לקבל את תענוג אל התורה ואל הקדושה זה תמיד תהליכים, כל פעם יש עוד תהליך ועוד תהליך עד שהבת תבין ותסכים בשלמות שבאמת התענוג היחידי האמיתי שיש בבריאה זה אז תתענג על השם, זה מה שאומר דוד המלך ’אחת שאלתי מאת השם אותה אבקש שבתי בבית השם כל ימי חיי לחזות בנעם השם ולבקר בהיכלו‘ – דוד המלך מדגיש, אחת שאלתי, למה אחת? דוד המלך אומר הגעתי למדרגה הזאת שאני לא מבקש שום תענוג מהעולם הזה, אני רוצה רק את הקב“ה, זה המדרגה של הצדיקים הגדולים. הבן איש חי כותב שרבי שמעון בר יוחאי ביטל את כל מציאות העולם הזה כשהוא היה 13 שנה במערה והוא היה במדרגת אדם הראשון שלפני החטא ולמעשה המדרגה של אדם הראשון לפני החטא זה אחת שאלתי אז תתענג על השם, כמו שיהיה לעתיד לבוא לכל נשמות ישראל. צריך לדעת שכל הזמן יש לנו את המלחמה הזאת ואדרבה זה רצונו של הקב“ה

הצעקה עושה שמחה אצל ה‘

-כשהנשמה באה לעולם הזה והיא נלחמת את המלחמה הזאת, באמת הרבה פעמים אנחנו עוברים הרבה עוגמת נפש והרבה צער וצמצום ולפעמים אנחנו לא מצליחים להיות הצדיקים הכי גדולים בעולם אבל צריך לזכור שאין נחת
רוח לפני הקב“ה כמו המלחמה של האדם היהודי בעולם הזה. הנחת רוח והשמחה של הקב“ה זה מכל המלחמה שיהודי עושה בעולם הזה, אדם נכשל עכשיו באיזה משהו, בכעס, בגאווה, באיזה מחשבה לא טובה ומשם הוא צועק, הצעקה הזאת עושה שמחה אצל הקב“ה שאין יותר ממנה..

המלחמה גדולה אבל היא יקרה וחשובה

האור החיים הקדוש אומר בפרשת קרח והאדם בעולם הזה בשעה שהוא בתוך הגוף והגוף נלחם בקדושה ומקשה על האדם והאדם מתעצם לאהוב את הקב“ה מתוך המציאות הזאת, וזה עליון וחשוק אצל הבורא למעלה מן הכל, זה יותר גדול
אצל הקב“ה מתפילתם של הצדיקים בגן עדן – צריך לזכור שאמנם יש מלחמה גדולה אבל כמה היא יקרה וחשובה אצל הקב“ה. אומר רבינו שהבן והבת הסכימו בניהם שהם יהיו תמיד ביחד, זה מרמז שאדם מסכים: אני הולך ללמוד, ללמד והילחם על זה שהתענוגים, השמחה והאושר הפנימי שלי יהיה מצד הקדושה – והלב, שזה הבת, שמקבל את התענוגים מסכים לשמוע לבן ולשעבד את עצמו שזה למעשה כל המלחמה שלנו פה בעולם הזה. רבינו אומר שמכיוון שהם החליטו להיות קבצנים ולאט-לאט הלכו לכל הירידים והעיירות והיו מחזרים על הפתחים והם התיישבו עם כל הקבצנים כדרך הקבצנים עד שהם היו מפורסמים אצל כל הקבצנים.

 לחפש חבורת קבצנים ולהצטרף אליהם

אומר רבינו שכולם ידעו שהבן והבת הקבצנים אלה הבן והבת שנאבדו ביער – פה רבינו מרמז על נקודה מאוד-מאוד חשובה, הם הצטרפו לחבורה של קבצנים והתחילו להיות מהחבורה שלה קבצנים, אומר רבינו שיש עניין מאוד-מאוד גדול לחפש איזה חבורה של קבצנים ולהצטרף אליה, מה זה חבורה של קבצנים? אמרנו שקבצן זה תפילה אז זה הכת של הבעל תפילה, למעשה כל מי שנסע פעם אחת לרבינו והחליט  שהוא רוצה להיות קרוב לרבינו, זה בקשה להיות קרוב לכת של קבצנים, מתחילים לחפש איזה כת של קבצנים מתאימה לי, הכת של הקבצנים זה הכת של הבעל תפילה ורבינו אומר פה נקודה מאוד חשובה על העניין של להיות ביחד, ז“א מצד אחד עבודת התפילה זה עבודה פנימית בין האדם לבין הקב“ה, אבל רבינו מדגיש פה עוד נקודה חשובה וזה העניין של החברים, חבורה של קבצנים זה למעשה חברים ביחד בעבודת השם. רבינו מדבר בכמה וכמה שיחות על העניין הגדול של החזיקו את עצמכם ביחד וע“י זה תמשכו אותי אליכם – היה דורות באנ“ש שהיו מקפידים על זה, בזמן מלחמת העולם הראשונה באומן כשרבי לוי יצחק בנדר היה שם, היתה שם חבורה והיו כמה חברים שתיקנו בניהם כל יום לקבוע שיחת חברים, והחשיבות שהם נתנו לזה היה כמו שעה התבודדות, הם אמרו: רבינו תיקון התבודדות וגם שיחת חברים

אפשר להינצל מכל מיני מקומות ובעיות

היום אפשר לראות את זה באתגליא איך בעקבתא דמשיחא עוברים כ“כ הרבה משברים וכמעט אי אפשר לראות איך היינו עוברים את זה בלי השיחות חברים, רואים שעובר על האדם משברים ושבירות, הוא בא לחבר ורואים דבר פלא שלפעמים החבר יכול לחזק את השני שאפילו צדיק גדול לא יכול לחזק אותו במצב הזה, זה נקודה כ“כ חזקה. רואים את זה בחוש איך לפעמים חבר מחזק את השני בדרך לא טבעית, והיום רואים את זה בחוש איך הכוח של השיחות חברים הוא מאוד-מאוד גדול ובמשך השנים ראינו איך אפשר להינצל מכל מיני מקומות ומצוקות ובעיות שאדם עובר בצורה נפלאה מאוד, זה יסוד אחד שרבינו אומר לנו פה

יש מחלוקת במסכת סנהדרין

אפשר לראות איך היום השיחות חברים זה צורך נפשי גבוה, יש ’מגלה עמוקות‘ (אופן ע“ג) שאומר דבר מאוד מעניין, יש מחלוקת בגמרא במסכת סנהדרין בין רבי עקיבא לרבי ישמעאל במה מיתתה של בת כהן שהחלה לזנות? בשריפה או בחרב? רבי ישמעאל חולקים בדבר. רבי עקיבא רוצה להגיד לרבי ישמעאל שהוא דורש את האות ואו של ובת איש כהן, רבי עקיבא היה דורש את כל הואוים שבתורה והוא אומר לרבי ישמעאל אני לומד את זה מאות ואו – בשעה שרבי עקיבא אומר את זה לרבי ישמעאל הוא פונה אליו ואומר לו: ישמעאל אחי, בת ובת אני דורש. שואל המגלה עמוקות מה זה הלשון הזו ישמעאל אחי? אומר המגלה עמוקות שרבי עקיבא היה תיקון של שמעון מהשבטים

הבל נהרג – חייב שהיתה כנגדו מידת הדין

רבי עקיבא ורבי ישמעאל היו תיקון וגלגול של השבטים – אומר המגלה עמוקות שרבי עקיבא היה תיקון וגלגול של שמעון בן יעקב ורבי ישמעאל היה תיקון וגלגול של יוסף הצדיק – אומר המגלה עמוקות שכך אמר רבי עקיבא: ישמעאל אחי, בגלגול הקודם לא השגתי את הקשר ואת האחווה ואת האהבה שבנינו, עכשיו אני פונה אלייך ישמעאל אחי כי עכשיו בגלגול הזה השגתי את הקשר ואת האחווה ואת האהבה בנינו, ככה אומר המגלה עמוקות. יש קושייה ידועה שרבינו האר“י הקדוש מביא, זה כתוב גם בזוהר, בכל העניין של קין והבל. קין הרג את הבל אבל אם הבל נהרג אז חייב שהיתה מידת הדין כנגדו, הרי אין כזה דבר שאדם יהרג הלא עוון בכפו, זה שקין עשה מה שעשה וצריך להענש זה העניין שלו, אבל איזה טענה היתה נגד הבל?

התבונן בעניינים רוחניים מאוד גבוהים..!

-כתוב בזוהר הקדוש ורבינו האר“י מאריך בזה ואומר שהבל הציץ בשכינה. באמת זה דברים רוחניים מאוד גבוהים שאנחנו לא מבינים בעומק הדבר, אבל מה שאנחנו יכולים להבין בפשטות זה שהבל התבונן בעניינים רוחניים מאוד-מאוד גבוהים ועל זה היתה התביעה כנגדו, שהוא הסתכל במקום גבוה מדי שאסור היה לו להסתכל ועל כן היה לו תביעה ועל כן הוא נהרג – שואלים תלמידי רבינו האר“י הקדוש: מדוע הבל טעה בדבר הזה? מה היה הטעות שלו שגרמה לו לעלות למקום רוחני כ“כ גבוה?

רואה אדם בצמצום? תרד אליו ותעזור לו

אומרים תלמידי רבינו האר“י הקדוש דבר נורא מאוד: הבל לא ירד לעזור לקין בכל מה שעבר עליו בכל הצמצומים שלו. בשעה שהקב“ה לא קיבל את המנחה של קין אז רואים שקין נפל לצמצום, הקב“ה אמר לו: למה נפלו פניך? למה אתה בחלישות הדעת? הקב“ה חיזק אותו. אומרים תלמידי רבינו האר“י שהבל היה צריך לחזק אותו ובגלל שהבל לא חיזק אותו בגלל זה לא היה לו את הכלי להביט במקום כזה גבוה והוא נהרג על הדבר הזה – אומר רבינו האר“י הקדוש בשער הכוונת בכמה מקומות אבל בעיקר בכוונות של קבלת שבת: בדורות האחרונים באו ניצוצים של קין והבל וצריך לתקן את הפגם שהיה. אז בחינת קין זה לתקן את כל הכעסים וההקפדות שכועסים כל השם, בחינת הבל זה כשרואים אדם בצמצום, תרד אליו ותעזור לו ובזה תתקן את הבל שלא תיקן את זה – המגלה עמוקות כותב את זה על ראובן ושמעון ורבינו האר“י כותב שאותו תיקון של ישמעאל אחי צריך לתקן את זה בקין והבל וזה לפני הגאולה. הדור של השבטים היה דור הרבה יותר גבוה מדור התנאים

לא יודע עד כמה כל יהודי זה נשמה יקרה

שימו לב מה קורה, ברגע שבעולם רוחני גבוה לא יכולים להיות באחווה אחד עם השני מה צריך להיות? לרדת למטה כדי לגלות את האחווה, שימו לב שהירידה הרוחנית מגלה את האחווה בין אנשים, אז אם אדם לא יכול לגלות עכשיו את אחי אז הוא צריך לרדת יותר כדי לגלות את האחי. היה איזה יהודי שהיה עילוי באמת גדול אבל לפני כמה שנים עברו עליו קשיים מאוד גדולים והוא מאוד ירד, הוא לא עזב את האמונה, את התורה ואת הצדיק אבל הוא מאוד ירד. ראיתי שכשהוא היה בעלייה רוחנית הוא היה מלא בהקפדה וגאווה מאוד גדולה, הוא לא ראה את זה וא“א היה להגיד לו את זה, אז אמרתי לו: כל הסיבוב הזה שעברת היה רק כדי ללמוד ענווה, הוא גם כן לא קיבל את זה ועברו עליו חלישויות הדעת מאוד גדולות. יום אחד הוא בא אליי ואמר לי את זה ככה בהקפדה: אתה לא יודע עד כמה כל יהודי זה נשמה יקרה. תשמע אני הייתי באיזה צמצום ובשעה שתיים בלילה הלכתי לאיזה מסעדה חילונית בת“א, לא היה אנשים אז המלצר התיישב ודיבר איתי, מלצר חילוני, אתה יודע איך הוא דיבר איתי?? אתה לא יודע איזה נשמות יקרות יש במקום הזה! אמרתי לו: בשביל זה ירדת לשמה, רק כדי לגלות את זה ירדת לשם. כשהיית צדיק גדול באמת היית עובד השם גדול אבל עם הקפדות וגאווה מאוד גדולה

מגיע עד תיקון ניצוצי קין והבל שבתוכנו

-שלחו אותך למסעדה בתל-אביב בשעה בשתיים בלילה כדי לגלות את זה שגם שמה יש נשמות יקרות גם-כן. לכן לפעמים אם אדם לא יכול לראות את האחווה הוא צריך לרדת ואז הוא יראה את האחווה, זה מה שרבינו אומר פה את הנקודה הזאת שהם התחברו לקבוצה של קבצנים, זה כל העניין איש לרעהו יאמר חזק, צריך לחזק אחד את השני, אם כועסים אז להמתיק את הכעסים ואת ההקפדות, אם אפשר לעזור, לחזק ולעודד – זה אחד התיקונים הכי גדולים ואומרים בשם רבינו האר“י הקדוש שזה מגיע עד תיקון ניצוצי קין והבל שבתוכנו, מצד קין אנחנו מקפידים ומצד הבל אנחנו רוצים להתעלם ואנחנו צריכים לתקן את 2 הבחינות האלה

כל מלחמה על השלום בית זה תיקון גדול

ממשיך רבינו את הסיפור ואומר: פעם אחד היה יריד גדול באיזה עיר גדולה. והלכו לשם הבעטלירש (הקבצנים), ואלו הבנים (הבן והבת) הלכו גם כן לשם. ובא על דעת הבעטלירש שישדכו את אלו שני הבנים, שישאו זה את זו. ותכף שדיברו זאת קצת בעטלירש – הוטב הדבר מאוד בעיני כולם, וגמרו השידוך. אבל איך עושין להם חתונה?! ונתייעצו. באשר שביום פלוני יהיה סעודה של יום הולדת המלך, וילכו לשם כל הבעטלירש. וממה שיבקשו לעצמן שם, בשר ולחם, מזה יעשו חתנה.
וכן היה. לקבצנים אין עכשיו כסף לעשות סעודה באיזה אולם אז הם החליטו שיהיה חתונה – אמרנו קודם שהחתונה זה שלב גבוה מאוד בתיקון האדם לכן כל
פעם שאדם נלחם על השלום בית שלו הוא צריך לדעת שיש בזה תיקון מאוד גדול, הוא מתקן בעצם את הבן והבת שבתוכו, על ידי הבית היהודי מתקנים את הבן והבת.

את התורות האלה אפשר לגלות רק שם

ממשיך רבינו ואומר: והלכו לשם על היום הולדת של המלך כל הבעטלירש (הקבצנים), ובקשו להם לחם ובשר, וגם קיבצו מה שנשתייר מן הסעודה בשר ולחם. וגם חלות גדולות מיוחדות לשמחות. והלכו וחפרו בור גדול שיהיה מחזיק מאה אנשים, וכיסו אותו עם קנים ועפר וזבל. ונכנסו לשם כולם, ועשו שם חתונה לאלו הבנים הנ"ל, והכניסו אותם לחופה. והיו שמחים שם מאוד-מאוד. וגם החתן והכלה היו שמחים מאוד. בהמשך נראה שבחתונה הזאת בכל השבעה ימים של השבע ברכות מתגלים הסודות והתורות הכי גדולים של רבינו, ידוע שהסיפורים של הקבצנים זה כולל את כל התורות של רבינו, את כל הזוהר, כל כתבי רבינו האר“י וזה גבוה מעל גבוה – רבינו מתחיל את כל זה ואומר שכל הסודות של הקבצנים כל זה מתגלה בבור שמכוסה בקנים עפר וזבל, כל זה מרמז על השפלות שאדם עובר. בטבע שלנו אדם מחפש הצלחה, כבוד ומעמד בעולם הזה אבל צריך לדעת שככל שמתקרבים יותר לצדיק האמת ויש בזה הרבה שלבים ודרגות, יותר שפלות וביזיונות יעברו על האדם כי א“א לגלות את כל התורות האלה שהולכות להתגלות רק בבור שמכוסה בקנים עפר וזבל. א“א שיתגלה לאדם השגות וקדושה בלי הנקודה של הביזיונות שאדם עובר והוא מקבל ומסכים עם זה.