פרשת תולדות תשפ"ו – ממשיכים עם המעשה משבעת הקבצנים ח"ה

Getting your Trinity Audio player ready...

בעזרת השם נמשיך עם המעשה משבעת הקבצנים, ראינו בתחילת המעשה שהמלך מסר את המלוכה לבנו בחייו – דיברנו על זה שהבן מלך שקיבל את המלוכה זה מרמז על נשמות ישראל ומסירת המלוכה זה מתן תורה, אבל רבינו אומר שהבן מלך מאוד אהב חוכמה ומחמת שהוא מאוד אהב חוכמה, הוא שכח טכסיסי מלחמה ועל כן הוא נפל לכפירה ולאפיקורסות והחכמים שהיו באותה מדינה נגררו אחריו וגם הם נפלו לאפיקורסות ולחוכמה – את ההמשך של הסיפור רבינו לא סיפר..

אעפ“י שזה לפני 2500 שנה

-רבינו נכנס לסיפור בתוך סיפור וגם את הסיפור הפנימי וגם את הסיפור של הבן מלך רבינו לא סיים. רבינו אמר שמשיח צדקנו יגמור לנו את הסיפור הזה ויספר לנו איך הבן מלך יצא מהאפיקורסות. בשבוע שעבר התחלנו לדבר על הנקודה הזאת שהעניין של אהבת החוכמה זה רצון פנימי וזה קיים בתוך נשמות ישראל. מובא בזוהר הקדוש ורבינו האר“י מאריך בזה הרבה מאוד ששורש נשמות ישראל זה בחוכמה, פירוש הדבר שהשמחה והאושר של הנשמה היהודית זה השגות החוכמה שנשיג והחוכמה האמיתית כמובן שזאת התורה אבל כמובן שהקב“ה רוצה שיהיה בחירה בעולם הזה כי כל העולם נברא בשביל הבחירה. בזמן בית המקדש השני אנשי כנסת הגדולה ביטלו את היצה“ר של ע“ז וכנגד זה גם התבטלה הנבואה בעמ“י ולעומת זה, מכיוון שהקב“ה עדיין רוצה שתהיה עבודה עד שיבוא משיח צדקנו, כנגד היצה“ר של הע“ז, ירדה לעולם החוכמה היוונית. למעשה כל המחשבה המערבית כולל המדעים וכולל כל מה שאנחנו לומדים היום על הטכנולוגיות, השורש שלהם זה בעצם בחוכמת יוון. לכן גם היום לומדים הלכה למעשה את חוכמת יוון אעפ“י שזה לפני 2500 שנה בערך, עם כל זה עדיין לומדים את זה כי למעשה היסוד של  כל התרבות של כל העולם זה החוכמה היוונית וההתמודדות כנגד זה תלווה אותנו עד ביאת משיח צדקנו וזה מה שחז“ל וחכמים בכל הדורות קראו לזה החוכמה החיצונית

איך לעבוד את השם יותר טוב ויותר נכון

מדוע יש בחוכמה הזאת כוח טומאה ומה ההבדל בין זה לחוכמת התורה? מובא הרבה בספרים שכשאדם לומד בצורה הנכונה אז כל חוכמת התורה צריכה להוליד בתוכנו רצונות לקבל את המלכות של הקב“ה, התורה מלמדת אותנו איך אנחנו יכולים לעבוד את הקב“ה יותר טוב ויותר נכון, אם זה בתיקון המידות, התרחקות מתאוות מיותרות של העולם הזה, איך לקיים את המצוות בצורה יותר פנימית ויותר עמוקה, פירוש הדבר שהתורה מולידה בתוכנו את הרצונות לקבל עלינו עול מלכות שמיים ואילו בכל החוכמות החיצוניות זה מוליד למעשה את הגאווה, הישות והפירוד מהקב“ה

כל המידות הטובות

הרבה צדיקים כתבו שהבעיה בחוכמות חיצוניות זה מה שזה מוליד בתוך האדם, זה מוליד למעשה בתוך האדם את המרד במלכות השם. ברגע שזה מוליד באדם את הגאווה ואת הישות מכאן כל הקלקולים מיד מתחילים. רבינו כותב בכמה מקומות ששורש כל המידות הטובות זה ענווה ושורש כל המידות הרעות זה גאווה. כשאדם נופל לגאווה מכאן הוא כבר יכול להתדרדר לכל הדברים הלא-טובים. הבעיה והסכנה
שיש בחוכמות החיצוניות זה הגאווה שזה מוליד בתוך האדם

לקיים יותר בעומק ובפנימיות

ברגע שיש באדם גאווה אז הוא למעשה מתרחק מעבודת השם האמתית שזה לקבל עול מלכות שמיים, פירוש הדבר שנקיים את המצוות יותר בעומק ויותר בפנימיות ושנתקן את עצמנו יותר. כל העניין של התורה זה לשעבד את עצמנו שנוכל לקבל את עול מלכות-השם יותר, הכוונה לתקן את המידות ולהתרחק מתאוות מיותרות של העולם הזה ושכל לימוד התורה והמצוות שלנו יהיה מתוך כוונה להתחבר ולהתקשר עם הקב“ה ולקבל את המלכות שלו עלינו. באמת פנימיות כל החוכמות של העולם זה לפרוק עול מלכות שמיים – הבן מלך ששכח טכסיסי מלחמה שכח את הנקודות האלה, הוא אהב חוכמה, כשהוא למד תורה הוא הרגיש תענוג רוחני מאוד-מאוד גדול, אבל אחרי שלומדים תורה צריך לדעת שיוצאים לרחוב אז צריך לשמור
את העיניים, הולכים הביתה אז צריך לעבוד על המידות.
יש לנו תקופות וזמנים בחיים שפתאום מידות לא
טובות תוקפות אותנו וכנגד זה צריך מלחמה והתורה מלמדת אותנו להילחם את המלחמה הזאת. אומר רבינו
שברגע ששוכחים טכסיסי מלחמה הכוונה ששוכחים את העבודה של המידות ושל התאוות, של קבלת עול שמיים, לקבל אמונה בתוך ביזיונות ובתוך כל מיני קשיים – זה נקרא לשכוח טכסיסי מלחמה

היוונים עשו דברים נוראיים בארץ ישראל

אומר רבינו שברגע שאדם שוכח טכסיסי מלחמה, דהיינו שהוא עוזב את העבודה הפשוטה, מיד מגיעים לכפירה, זה מיד מוליד כפירה לכן הבן מלך נפל לכפירה. ביוון היה כמה מחוזות, היה אזור שנקרא אתונה שזה היה מרכז החוכמה ומשם זה מתפשט למוקדוניה שזה הלוחמים שהולכים וכובשים את כל העולם ’כוחי ועוצם ידי‘, זה קלקול המידות. והיה עוד מחוז ביוון שנקרא ספרטה – כל העניין של ספורט זה בעצם מספרטה. ספרטה זה היה כל התאוות הגשמיות של העולם הזה, זה
הערצת הגוף. מכיוון שעמ“י ירד ונדבק בתרבות הזאת אז ירדו למציאות שהיוונים שלטו בארץ וכמו שכתוב הרבה במדרשים ובחז“ל הם עשו דברים נוראיים מאוד בא“י.

’גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים‘

למעשה עמ“י היה אז במצב מאוד-מאוד קשה, היה ממש סכנה נוראית בארץ, למעשה היוונים היו מאוד רעים ואכזריים, כמעט ולא נשארו כבר יהודים שהיו שומרי תורה ומצוות וקנאים לדבר השם. אז למעשה התעוררו משפחת החשמונאים שזה מתתיהו וחמשת בניו שיצאו למלחמה מתוך זה שהם לא ידעו שיעשו להם כאלה ניסים, הם יצאו למלחמה על דעת זה שיהרגו אותם והם היו מוכנים למות על קידוש השם אבל כידוע הקב“ה עשה ניסים מאוד-מאוד גדולים ומופלאים כמו שאנחנו אומרים בתפילה: מסרת גיבורים ביד חלשים, רבים ביד מעטים – כתוב במדרשים ובספר יוספון איך היו המלחמות שם, בד“כ היחס היה אחד לחמשת אלפים או עשרת אלפים, אם היו עשרים חשמונאים אז היה בערך מאה אלף יוונים, זה היה בד“כ היחס, תלוי במלחמות. המלחמה אז זה לא כמו היום שיש טילים ופצצות, זה מלחמה של פנים מול פנים. המפקד הצבאי הראשי היה יהודה המכבי, היה להם מחנות אימונים, יש אומרים שזה היה נקרא מצפה ויש אומרים שמצפה זה קבר שמואל הנביא

 כאשר יהודי מוכן למות על קידוש השם

לפני כל מלחמה החשמונאים היו עושים שלושה ימי הכנה, יהודה המכבי ידע איך לאמן את הצבא שלו הכי טוב בעולם, לא היה שום צבא שהתאמן כמו הצבא של יהודה, מה הם עשו? הם היו עושים שלושה ימים של תענית והתבודדות כל היום, זה היה ההכנה שלהם למלחמה – הם יצאו למלחמה מתוך חולשה גדולה מאוד, מדוע? כי כל היסוד שלהם היה שהם לא יכולים להילחם: אנחנו כהנים, מאיפה אנחנו יודעים להילחם? מה אנחנו חיילים? הסכין היחידה שהחזקנו זה הסכין של שחיטת הקורבנות מעבר לזה אנחנו לא יודעים להילחם – מה הם עשו? יהודה אדרבה הגביר את הביטול בעמ“י, הוא אמר לעמ“י: בטבע אנחנו לא יכולים להילחם נגדם, אנחנו מוסרים הכל להקב“ה. לכן הם היו עושים תענית והיה להם הרבה נקודה של התבטלות. השתי נקודות שהיה לחשמונאים שבזכותם נעשו כל הניסים המופלאים, אחד זה שהם היו מוכנים למות על קידוש השם. רבינו האר“י כותב בספר שער הכוונות שאחד הדברים שפועלים למעלה הכי הרבה זה שיהודי מוכן למות על קידוש השם..

הם אמרו: אם תרצה נמות…

רבינו האר“י אומר: ואם אדם יכוון על למות על קידוש השם אז אפילו אם רבו עוונותיו ועצמו עד מאוד, הכל מתכפר לו. כשיהודי רק חושב ומכוון על זה שהוא מוכן למסור את נפשו על קידוש השם, זה מכפר הרבה מאוד מהעוונות של האדם, עצם המחשבה הזאת – זה היה הנקודה הראשונה של החשמונאים. הנקודה השנייה היתה שעם כל המסירות
נפש שהיתה להם, היה להם הרבה ענווה וביטול. היה להם הרבה מאוד שפלות וענווה, פרוש הדבר להכיר שאין לנו שום כוח ושום יכולות לפעול שום דבר, אם תרצה אנחנו נמות ואם תרצה אנחנו ננצח, הם מסרו את הכל להקב“ה..

אם אין שמן טהור בכל א“י אז מה עושים?

-שתי הנקודות האלה זה שתי נקודות מאוד חזקות בעמ“י. כשאדם מוכן למסור את הנפש לכבוד השם וכל זה מתוך ביטול גדול, שהוא יודע: אין לי שום כוח, לא למסור את הנפש ולא לעשות שום תנועה, הכל זה ממך, וכל ההצלחות שלי זה ממך – שתי הנקודות האלה ביחד שזה ענווה וביטול, גורמות ברוחניות במקום מאוד מאוד גבוה. למעשה כל היסוד של החשמונאים היה בנקודה הזאת לכן הם פעלו את הניסים המופלאים שהיה בזמן הניצחונות ואז כשהגיעו לבית המקדש היה את נס פך השמן. מובא שכאשר אין שמן טהור בכל א“י מותר להדליק בשמן טמא, אבל הקב“ה עשה פה נס שלא בגלל שזה חיוב מצד ההלכה אלא זה היה לפנים משורת-הדין, להראות לעמ“י את גודל החיבה שלו אליהם, שהיה פך אחד של שמן והוא דלק שמונה ימים.

לכבודי תשאיר את האור עוד 24 שעות

יש ספר שנקרא ספר הרוקח חיבר אותו אחד מגדולי הראשונים – רבי אליעזר מגרמיזא – שהיה מבעלי התוספות. הרבה מפרשים כולל החיד“א והבני יששכר כותבים שכל חידוש שיש בספר הרוקח הוא קיבל את זה מאליהו הנביא. הרוקח אומר חידוש לענייני חנוכה ומביא גמרא בירושלמי במסכת ברכות שם כתוב שבשעה שהקב“ה ברא את העולם אז ביום הראשון שהקב“ה אמר ’יהי אור ויהי אור‘ למעשה ביום הזה נברא האור הגנוז והוא האיר עד יום רביעי בשעה שש בערב. בשעה שש בערב הקב“ה תלה את המאורות ואז הוא גנז את האור הגנוז. אומר על זה הירושלמי שבשעה שהקב“ה ברא את אדם הראשון ביום שיש אז לכבוד בריאת אדם הראשון שהוא נזר הבריאה ותכלית כל הבריאה, אז בשעה שש בבוקר הקב“ה החזיר את האור הגנוז להאיר פעם נוספת וכל זה לכבוד בריאת האדם. מיד כשאדם הראשון חטא הקב“ה רצה לגנוז את האור הזה בחזרה ואז שבת-בראשית ביקשה מהקב“ה: לכבודי תשאיר את האור הגנוז עוד עשרים וארבע שעות והקב“ה הסכים לבקשתה..

יש לנו הזדמנות לראות את האור הגנוז

אומר הרוקח שהאור הגנוז האיר סה“כ עוד 36 שעות. מיד בצאת השבת נגנז האור בע“ה עד ביאת משיח צדקנו. אומר הרוקח שסה“כ יש לנו 36 נרות חנוכה לא כולל השמש – כל נר של חנוכה מאיר שעה אחת מהאור הגנוז – בגלל היסוד הזה היו צדיקים שהיו נוהגים לשבת ולהסתכל על הנרות בלי לעשות שום דבר, הם אומרים: יש לנו הזדמנות לראות את האור הגנוז. אז החשמונאים למעשה פעלו פה פעולה רוחנית מאוד-מאוד גדולה. זה לא רק שיש עוד חג לעמ“י אלא למעשה בחג הזה הם המשיכו בחינה של הארה של האור הגנוז לכן אנחנו רואים עד כמה גבוה הבחינה של חנוכה

מדוע חז“ל חיכו עד חנוכה??

בגמרא במסכת שבת שואלת בפשטות שאלה שהיא מתבקשת: הרי אנחנו מברכים אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של חנוכה – איפה הקב“ה ציווה אותנו? הרי זה מצווה מדרבנן ולא מדאורייתא. הגמרא אומרת 2 תירוצים: אחד- לא תסור מכל אשר יורוך. תירוץ שני רבי יהודה אומר: שאל אביך ויגדך. למעשה התשובה של הגמרא זה שאנחנו בעצם מברכים שהקב“ה ציווה אותנו לשמוע לקול חכמים שהם ציוו אותנו להדליק נר חנוכה – על זה שואל הבני יששכר שאלה: הרי מצוות חנוכה זה המצווה האחרונה מדרבנן, לפני זה יש עוד 6 מצוות, מגילה, ברכות, תפילות – אלו מצוות שהיו לפני חנוכה, למעשה חנוכה זה המצווה האחרונה שתיקנו לנו – אז שואל הבני יששכר: מדוע חז“ל חיכו עד לחנוכה כדי לשאול את השאלה הזאת, הרי פורים קודם לחנוכה. יש כמה תירוצים לשאלה הזאת..

צדיקים שעושים מסירות נפש לכבוד השם

בפשטות אפשר להגיד שעדיין לא היה את הנס של חנוכה לכן הקב“ה לא ציווה אותנו את זה בתורה אבל התשובה שהיא יותר בעומק זה שלפי הרוקח כל המצווה של חנוכה נמשכת מצד האור הגנוז. כל התורה והמצוות שיש לנו בידיים זה מצד האור הנגלה ולא מצד האור הגנוז, הכוונה מצד ההנהגה הרגילה של העולמות. האור הגנוז יותר גבוה מהמצוות ואנחנו לא יודעים את המצוות שיש באור הגנוז. המצווה הזאת של האור הגנוז לא התגלתה לנו כי היא יותר גבוהה ממדרגת התורה אבל בזכות המסירות נפש של החשמונאים הם המשיכו את המצווה הזאת מהאור הגנוז, מכאן נלמד שכל מצווה שנמשכת ע“י מסירות נפש של צדיקים בעמ“י, יותר גבוהה ממדרגות התורה, זה נמשך מהאור הגנוז. את האור הנגלה הקב“ה נתן לנו, את
האור הגנוז הקב“ה לא נתן לנו אבל אם יש צדיקים שעושים מסירות נפש לכבוד השם, הם ממשיכים מצוות וגילויים מצד האור הגנוז – זה הסוד של חנוכה והאור הגנוז

יש אין ספור חידושי תורה בכל הפרד“ס

יש אין סוף סודות באור הגנוז ואחד הדרכים שאפשר לראות עד כמה זה בחינת מעיין שלא פוסקים מימיו – אפשר לראות שבסה“כ בחנוכה יש לנו 2 מצוות, להגיד הלל בבוקר ולהדליק נר חנוכה. כמה הלכות כבר אפשר להגיד בעניין הדלקת הנרות? יש את עניין המקום את זמן ההדלקה וכן הלאה. רואים שהתורה וההלכה של נר חנוכה לא נפסקת, כל הזמן יש עוד חידושים ועוד חידושים עד אין ספור – אומר הבני יששכר שמכיוון שזה נמשך מהאור הגנוז לכן יהיה אין ספור חידושי תורה בכל הפשט, רמז, דרש וסוד של נרות חנוכה ועכשיו בדורות שלנו זה רק הולך ומתגבר יותר ויותר עד אין סוף. מכיוון שזה אור מאוד-מאוד גבוה ויש בזה הרבה דברים מאוד עמוקים אבל אנחנו יכולים קצת לדעת מהעניין של הבחינה של האור הגנוז שמאיר בחנוכה – אחד הדברים שאומר רבינו האר“י הקדוש על העניין של נר חנוכה: הגמרא שואלת עד מתי מדליקים נר חנוכה ועונה הגמרא עד שתכלה רגל מן השוק..

הנשמות שנפלו עמוק בגלות האחרונה

הפירוש על-פי הפשט זה שכל עוד אנשים שמסתובבים אז יש פרסומי ניסא וצריך להדליק נר חנוכה, בפשטות זה חצי שעה אחרי צאת-הכוכבים. היום הלכה
למעשה שואלים עד מתי אפשר להדליק מכיוון שמנהגי העולם השתנו בעקבות החשמל ובאמת זה שאלה בהלכה אבל אומר רבינו האר“י הקדוש מה הפנימיות הסוד והכוונה של עד שתכלה רגל מן השוק. רגל זה רמז על העקבתא דמשיחא, זה הנשמות שנפלו לרגלין בסוד העקביים, זה הנשמות שנפלו עמוק-עמוק בגלות האחרונה, עפ“י זה אנחנו מדליקים נר חנוכה עד שנעלה את כל הנשמות מהרגלין, הכוונה עד שכולם יחזרו בתשובה. מדוע הנקודה של עד שתכלה רגל מן השוק נאמרה דווקא בנר חנוכה? מכיוון שנר חנוכה זה האור הגנוז והאור הגנוז יכול להחזיר את הנשמות מהמקומות הכי רחוקים והכי נידחים..

בתי ע“ז ומקומות מטונפים

האור הגנוז מעורר בתשובה את הנשמות שנפלו אפילו לחמישים שערי טומאה מכיוון שהאור הגנוז הוא מעל לבריאה, הוא יותר גבוה מהבריאה לכן הוא יכול לתקן את כל השבירות. כל שבירת הכלים שזה ירידת הנשמות בעולם הזה לתאוות, למידות, לכל מיני בלבולים – רבינו קורא לזה בתורה י“ב חלק שני: בתי-עבודה זרה והמקומות המטונפים. כל הכפירות וכל התאוות שיהיו בעולם, כל זה עד האור הגנוז, ברגע שמאיר האור הגנוז מיד הנשמות מתעוררות מכיוון שזה מעל לכל השבירות, זה מתקן ומעלה מעל כל השבירות. אנחנו רואים שבדור שלנו יש זכות, עם כל הקשיים ועם כל מה שאנחנו מתמודדים, עם כל זה יש זכות עצומה לדור שלנו כי צריך לדעת שברוך השם התשובה היא עצומה והיא רק הולכת ומתגברת ובע“ה היא תנצח את כל המלחמות..

בדור שלנו יש כ“כ שיגעונות וכאלה תאוות

כל אחד שזוכה לחזור בתשובה צריך לדעת שהכוח והיכולת לחזור בתשובה זה בהכרח שאדם קיבל התנוצצות מהאור הגנוז כי בדור שלנו שיש כ“כ שיגעונות וכאלה תאוות וטומאות. אז אדם שמתעורר להתקרב להקב“ה בפרט אם הוא היה רחוק ופתאום מהמקום הכי לא צפוי והכי לא הגיוני אדם מתעורר בתשובה, אז בהכרח שהוא קיבל התנוצצות מהאור הגנוז. לפני שלושה שבועות הייתי בארה“ב והגעתי שמה לאיזה מקום בפלורידה שהיו שם בערך ארבעים בחורים ישראלים. איך שנכנסתי לשם ראיתי שזה ישראלים מהחברה שלנו אז יכולתי לדבר איתם חופשי. לפני שנכנסתי ראיתי שמחכה להם שם בחוץ מרצדס ספורט, פורשה וכל מיני מכוניות כאלה, אלו היו בחורים צעירים בני 35-40 אז שאלתי אותם: מה אתם עושים כאן? מה קרה לכם? מה נפלתם על הראש? הם אמרו לי: אנחנו צמאים לדברי תורה..

רוצים לשמוע שיעור תורה, תחזק אותנו

אמרתי להם: אם אתם צמאים לדבר תורה פה אז המשיח כבר הגיע. כמובן שכל זה היה בשמחה עצומה כדי לראות את הצימאון שלהם. הם אמרו לי: אנחנו צמאים, תבוא אלינו לפה פעם או פעמיים בשבוע. צריך לדעת שלהתעורר במציאות כזאת זה חייב להיות התנוצצות של האור הגנוז, זה לשבור את כל הקליפות, את כל הטומאה ואת כל התאוות – בחוץ מחכה לו מרצדס ספורט והוא יכול לעשות מה שהוא רוצה אבל הוא אומר: לא, אני צמא לדבר-תורה, אני רוצה לשמוע איזה שיעור תורה, תחזק אותנו, תגיד לנו איזה מדרש או איזה ליקו“מ – הרצון הזה בא מצד התנוצצות של האור הגנוז והכל נמשך מהמסירות נפש של החשמונאים. זה בחינה אחת באור הגנוז שברגע שאנחנו זוכים שהקב“ה פותח את השערים האלה אז עמ“י זוכה לחזור בתשובה ואין שום דבר בעולם שיכול לעמוד כנגד זה. היצה“ר יכול להציע לאדם את כל התאוות ואת כל השיגעונות אבל ברגע שיש לאדם התנוצצות של האור הגנוז
אז מיד אדם רץ בכל הכוחות שלו. רבינו האר“י הקדוש כותב שיש קשר בין העניין של חנוכה לבין העניין שמובא בפרשת וישלח על המאבק של יעקב אבינו עם הס“מ..

הוא חזר להילחם על הנשמות הכי נידחות

-כתוב ויאבק איש עמו עד עלות השחר. בפשטות אנחנו לא מכירים את המילה הזאת ויאבק. רש“י אומר שהיו מעלים אבק ברגליהם. בעל הטורים אומר ויאבק בגימטריה כיסא הכבוד, מלמד שהיו מעלין אבק עם כיסא הכבוד. רש“י אומר פירוש נוסף שזה לשון של מאבק וחיבוק כמו אנשים שנלחמים להפיל איש את רעהו. המקור של הפירושים של רש“י זה מדרשי חז“ל – לפי הפירוש הראשון יעקב אבינו והמלאך העלו אבק עד כיסא הכבוד, אומר הזוהר הקדוש שזה סוד מאוד גדול, יעקב אבינו חזר להביא פכים קטנים וכתוב בספר הזוהר ובספר הליקוטים של רבינו האר“י שיעקב אבינו חזר להילחם על הנשמות הכי נידחות כי הצדיק תמיד נלחם על הנשמות הכי נידחות..

הם נפלו בסוד גלות הנשמות

הנשמות הכי נידחות נמצאות בכפות הרגליים שזה העקביים של העקבתא דמשיחא. יעקב אבינו נלחם והעלה אבק הכוונה שהצדיק נלחם על הנשמות שנמצאות ברגלין להחזיר אותם ולהעלות אותם עד כיסא הכבוד. כל המלחמה של יעקב אבינו באותו לילה עם הס“מ היתה על הנקודה הזאת. אומר רבינו האר“י הקדוש שיעקב אבינו יצא לחרן כדי להוציא את כל נשמות ישראל מבין הקליפות – ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה זה הכל היה בשביל להוציא את נשמות ישראל שנפלו בסוד גלות הנשמות, אלו נשמות שנפלו למקומות לא טובים עוד מחטא אדם הראשון ואח“כ במשך חטאי הדורות. יעקב אבינו הלך להוציא את כל הנשמות אז הוא התחיל להוציא אותם בדרגות ובשבלים, השלב הראשון זה הנשים..

רוצה להיות בן אדם? קודם תהיה כבש…!

יעקב אבינו הוציא קודם את לאה רחל בלהה וזלפה, לאחר מכן הוא הוציא מהגלות של הקליפות את השבטים – אז מה עם שאר נשמות ישראל? כתוב בשם תלמידי רבינו האר“י שכל השישים ריבוא של צאן שהיו ליעקב אבינו זה כל נשמות ישראל. ז“א שיעקב אבינו התחיל לתקן את נשמות ישראל בסוד הכבשים – מכאן לומדים כלל גדול מאוד: אם אדם רוצה להיות בן אדם, קודם הוא צריך להיות כבש אצל הצדיק. אחרי שאדם יהיה כבש אצל הצדיק הוא יכול להיות בן אדם, זה סוד הביטול. אומר רבינו האר“י שלאחר מכן עדיין נשארו הנשמות הנידחות, הכי קשה להעלות ולתקן אותם, ועל זה יעקב אבינו נלחם עם הס“מ כל הלילה להעלות את הנשמות האלה. הס“מ נגע ביעקב בכף ירכו שמשם הגיע איסור גיד הנשה. יש דיון שלם בהלכה על כל העניין הזה של גיד הנשה ונשאלת השאלה באיזה רגל הס“מ נגע לו?

איזה רגל נפגעה?? רגל ימין או שמאל?

יש כאן נפקא מינא הלכה למעשה איזה גיד לאסור באכילה, יש איסור של גיד הנשה ונשאלה השאלה איזה גיד של הבהמה נאסור, של ימין או שמאל? באמת הלכה למעשה את שניהם אנחנו אוסרים, אבל כתוב וידע בכף ירכו – אם הוא נגע בירך אחד למה אנחנו אוסרים שניים? לפי הפשט לכל היותר נבין שזה מצד חומרה כי יש מחלוקת בזה וזה לא ברור. לפי האמת אומר רבינו האר“י הקדוש שהוא נגע שהס“מ נגע ליעקב בגיד הנשה ברגל ימין אבל יעקב מאיר לשכינה שזה רחל, אצל רחל זה היה ברגל השמאלית – יש בזה הסבר יותר מפורט ואנחנו אומרים את זה בקיצור. אצל יעקב אבינו הוא נגע ברגל הימנית ואצל השכינה שזה רחל זה נולד בבחינה השמאלית, זה הסיבה האמתית שבאמת נפגעו גם הרגל הימנית וגם הרגל השמאלית.

הפכים הקטנים זה בעצם השמן שמצאו

מסביר רבינו האר“י הקדוש שהרגל הימנית זה כנגד מידת הנצח ושמואל הנביא תיקן את זה והרגל השמאלית זה כנגד מידת ההוד וזה לא תוקן עדיין, החשמונאים התחילו לתקן את מידת ההוד אבל עד ביאת משיח צדקנו מידת ההוד לא תתוקן בשלמות. כל הפעולה הזאת שעשה יעקב אבינו במלחמה עם המלאך להעלות את הנשמות מהרגלין לכיסא הכבוד, זה אותה בחינה של החשמונאים שעשו כנגד היוונים, להאיר את האור הגנוז לנשמות שנפלו לרגלין, על זה נלחם יעקב אבינו.
יש 2 ספרים שאחד נקרא ’שפתי כהן‘ שהיה מתלמידי רבינו האר“י, ואחד נקרא ’ברכת שמואל‘ יש לו פירוש ידוע גם על הרא“ש בגמרא ובשתי הספרים האלו
כתוב שהפכים שהלך יעקב אבינו להביא זה בעצם הפך שמן שמצאו החשמונאים בבית המקדש – גם אם זה מדויק גשמי וגם אם לא, מבחינה רוחנית השמן
שעליו נאבק יעקב אבינו עם המלאך והשמן שהדליקו החשמונאים בבית המקדש זה אותה בחינה, להאיר את האור הגנוז לנשמות שנפלו לרגלין וזה העקבתא דמשיחא

פשוט משנה כיוון ורץ בכל הכוח להקב“ה

-בדור שלנו הפעולה הרוחנית של כל העניין הזה היא מאוד-מאוד גבוהה כי גלוי וידוע לפני הקב“ה שהדור הזה ירד לאן שירד ויעבור מה שיעבור, והוא הכין רפואה למכה בבחינת הגילוי של האור הגנוז – יעקב אבינו התחיל את המהלך הזה ואצל החשמונאים היה בזה עוד שלב מאוד-מאוד גדול בדבר הזה כשהמטרה היא אחת: להאיר אור גנוז לדור שלנו ולנשמות שלנו. אמרנו שבחינה אחת באור הגנוז כשהארה אחת מתנוצצת מזה אז מיד הנשמה יוצאת מהגלות ורצה להקב“ה, ברגע שאדם מקבל התנוצצות מהאור הגנוז אפשר לראות איך מהמקום הכי-הכי רחוק בבריאה הוא פשוט משנה סיבוב ורץ בכל הכוחות שלו להקב“ה וברוך השם אנחנו רואים את זה הרבה קורה, אבל אומר רבי נתן בליקוטי הלכות שזה מקרב את האדם ומוציא אותו אבל מכיוון שאם האור הגנוז ישאר בתמידות אצל האדם אז הוא יהיה הצדיק הכי גדול בעולם, אבל לא בזכות העבודה שלו. זה הכל מצד הסיעתא דשמייא לכן האור הגדול הזה חייב להסתלק מהאדם וזה מה שאנחנו רואים הרבה פעמים..

אחרי שהאור הגנוז מאיר, הוא מסתלק.

הרבה פעמים אנחנו רואים אצל מי שמתקרב לצדיק ואצל בעלי תשובה – והיום כולם בעלי תשובה – שאחרי שהאור מאיר, הוא חייב להסתלק כדי שאדם בכוח עבודתו ימשיך את ההארה הזאת ואז זה מה שאנחנו רואים הרבה פעמים. בהתחלה יש שלבים שאדם מקבל אור גדול מאוד ומיד הוא הופך להיות הצדיק הכי גדול בדור והוא עובד את הקב“ה כמו שרבש“י עבד את הקב“ה במערה, הוא לא רוצה את העולם הזה בכלל, אבל אחרי חודשיים-שלושה, חצי שנה, שנה, שנתיים זה מסתלק ואז בעצם כל העבודה של האדם זה להמשיך את הבחינה של האור הגנוז מתוך עבודה קשה, עבודה שבתוך הסתרה וצמצום ומכיוון שאדם גם בא ממקום קשה לכן היצה“ר גם יכול להתגבר עליו מאוד, כי מאיפה שאדם בא ככה מתגבר עליו היצה“ר

כל יהודי נלחם במלחמות עצומות מאוד

אנחנו רואים את המלחמות המאוד גדולות שיש על כל יהודי בדור שלנו. כל יהודי נלחם במלחמות רוחניות עצומות מאוד – הסיבה היא זה המקום הקשה שהוא בא, אבל באמת יש סיבה יותר עמוקה ופנימית והיא שהמלחמה קשה כי כל יהודי בדור שלנו יכול להמשיך ולגלות מתוך עבודתו את האו הגנוז ואז אומר רבי נתן שאדם צריך את הבחינה השנייה של האור הגנוז – שימשכו ויתגלו לנו העצות והדעת איך מחזיקים מעמד ואיך נלחמים המציאות הזאת – זה בעצם החלק החשוב כי זה
נותן לנו את הכלים, את הכוח ואת הדעת מה אנחנו עושים במציאות כזאת ובמקום כזה קשה שיש הסתרת פנים כל-כך גדולה וההתמודדות היא כל-כך גדולה, איך
אנחנו ממשיכים את האור הגנוז בזמן ההסתרה. צריך לדעת שבהתחלה אדם קיבל את זה במתנה, זה האיר לאדם ואח“כ זה מסתלק מהאדם כדי שהאדם יעבוד על זה.

לא משנה באיזה מצב – לפנות להקב“ה

-בזמן העבודה חייבים לקבל כלים שזה עצות, הדרכה והכוונה מה אנחנו עושים ואיך אנחנו מתמודדים בתוך המציאות הזאת ורבי נתן כותב שזה בעצם הדבר הכי גדול בגילוי האור הגנוז, לגלות את העצות איך מתמודדים בתוך המציאות הזאת – יש כמה וכמה עצות ודרכים לראות את הבחינה הזאת אבל היסוד הראשון זה לדעת שבאמת יש דברים שאנחנו לא תמיד שולטים בהם בעולם המעשה. יש מצבים שאנחנו לא שולטים בהם, לפעמים מתעורר באדם רצון לא טוב או מחשבה לא טובה, דיבור לא טוב ויש גם מעשים טובים אפילו שאדם כן רוצה את הטוב לפעמים היצה“ר יכול להתגבר על האדם בכל מיני בחינות – רבינו מגלה לנו את הדרך הראשונה שזה הנקודה לדעת תמיד-תמיד לא משנה באיזה מצב ולא משנה איפה אנחנו נמצאים, מכל מקום לפנות להקב“ה. תמיד לחזור לדיבור איתו ולצעקה ולבקשה ממנו, בכל מצב שאדם נמצא. רבי נתן כותב שיש אהבה שתלויה בדבר ויש אהבה שאינה תלויה בדבר – הקב“ה אוהב את עמ“י אהבה שאינה תלויה בדבר, הוא לא אוהב אותנו רק כשאנחנו צדיקים, הקב“ה אוהב אותנו תמיד, לכן בכל מצב לפנות להקב“ה בדיבור.