בעזרת השם נתחיל היום את תורה י‘ בליקוטי מוהר“ן חלק ראשון. רבינו מתחיל את התורה כך: ’כשיש חס ושלום דינים על ישראל – על ידי ריקודים והמחאת כף אל כף נעשה המתקת הדינים‘. בהמשך התורה רבינו חוזר עוד פעם על הנקודה הזאת שע“י ריקודים ומחיאות כפיים ושמחה נמתקים דינים – יש ספר שנקרא ’מקור מים חיים‘ והוא מביא שם סיפור שהיה בזמן הבעש“ט הקדוש במוצאי יום כיפור. הבעש“ט ידע שכדי להמתיק את הדינים למשך כל השנה, חשוב מאוד שהוא והתלמידים שלו יברכו ברכת הלבנה במוצאי יום הכיפורים..
השמחה פורצת גבולות…!
הבעש“ט יצא החוצה אחרי תפילת ערבית של מוצאי יום כיפורים והוא ראה שעננים כבדים מכסים את השמיים, הוא היה מאוד מוטרד מזה והוא נכנס פנימה וכל כמה דק‘ הוא שלח מישהו כדי לראות אם העננים כבר התפזרו ואפשר לראות את הלבנה. בנתיים הבעש“ט עמד בתפילה מעומק הלב, הוא ידע שכל השנה תלויה בזה שהם יברכו את ברכת הלבנה – החסידים של הבעש“ט לא ידעו מכל זה ומהשמחה של מוצאי יום כיפור שהם זכו להיות במחיצת הבעש“ט הם רקדו ושמחו ואז התגברה אצלם השמחה וידוע שהשמחה פורצת גבולות, הם נכנסו לחדר של הבעש“ט והתחילו לרקוד לפני הצדיק, תוך כדי זה שהשמחה מתגברת הם היו בעזות דקדושה ואחד התלמידים לקח את הבעש“ט בידיים והבעש“ט התחיל לרקוד איתם ואז הוא מיד שלח מישהו כדי לראות מה עם הלבנה, אמרו לו שרואים את הלבנה והם מיד יצאו החוצה ובירכו את ברכת הלבנה – אח“כ הבעש“ט אמר להם: אני עמדתי בתפילות עם כוונות וייחודים שנזכה לברך את ברכת הלבנה וזה לא פעל, הריקודים והשמחה שלכם פעלו שנוכל לראות את הלבנה – זה מה שרבינו אומר שע“י מחיאות כפיים, ריקודים ושמחה ממתיקים דינים, צריך קצת להבין את הנקודה הזאת
שורש מידת הדין זה הסיבה שיש דין
ברוך השם הקב“ה נתן לנו את תורה, אמונה, מצוות, תפילה ומעשים טובים וע“י
זה פועלים ברוחניות, אבל מה הסיבה ששמחה ממתיקה את הדינים ולא רק זה אלא היא ממתיקה את הדינים במקום מאוד-מאוד גבוה – אז מה הסיבה? יש מושג שהמקור שלו הוא בזוהר הקדוש וזה מובא אח“כ בהרבה ספרים, יש יסוד שנקרא ’אין הדין נמתק אלא בשורשו‘, אם זוכים להגיע לשורש מידת הדין שם אפשר להמתיק את הדינים, נשאלת השאלה: מה הכוונה להמתיק את הדין בשורשו? השורש של כל דבר זה הסיבה שגרמה לדבר, שורש מידת הדין זה הסיבה למה יש דין
ברא במידת הדין
אין הדין נמתק בשורשו, הכוונה אין הדין נמתק אלא בסיבתו הראשונה ואז מתעוררת השאלה: זה נכון שיש מידת דין בעולם ואנחנו רואים את זה – מדוע הקב“ה ברא באמת את העולם במידת הדין? כתוב במדרש רבה שהרצון של הקב“ה זה לברוא את העולם במידת הדין רק שהוא המתיק את זה קצת, אבל אנחנו רואים שעם כל ההמתקה
זה עדיין לא פשוט ופה מתעוררת השאלה מדוע הקב“ה ברא את העולם במידת הדין?
מצמיח את הטובה הנצחית
חז“ל אומרים שכדי שהשכר והתענוג שיהיה לנצח-נצחים אחרי הששת אלפים שנה של העבודה יהיה פי אין-סוף יותר גדול בגלל שעברנו ששת אלפים שנה של מידת הדין, פירוש הדבר שכל מידת הדין נבראה בעצם לטובתנו. כשאדם מתבונן בשורש מידת הדין, הכוונה בסיבה הראשונה למה הקב“ה ברא את מידת הדין, כי הוא רוצה להיטיב איתנו, אז כל מה שהקב“ה עושה הכל לטובה – ברגע שאדם מתבונן בזה ומגיע לשמחה מכיוון שהכל לטובה, אבל אתמול עבר עלינו מה שעבר עלינו ונכשלנו והיה לנו ביזיונות וייסורים, נכון, אבל כל זה קרה כי זה מה שמצמיח את הטובה הנצחית שלנו. כשאדם יכול להגיע לשמחה מתוך התבוננות מדוע יש בכלל מידת הדין זה נקרא ’אין הדין נמתק אלא בשורשו‘. ההמתקה של הדין זה לקבל בשמחה ובאהבה את כל מה שהשם עושה וזה מה שרבינו אומר שע“י מחיאות כפיים וריקודים שזה הביטוי של השמחה, כשאדם זוכה להתחבר עם המקום הזה זה מה שממתיק את כל הדינים וזה הסוד של ההמתקת דינים. לאחר מכן רבינו בתורה ’כי עקר גדולתו של הקדוש ברוך הוא, שגם העכו"ם ידעו שיש א-לקים שליט ומושל, כמובא בזוהר (יתרו סט:) 'כד אתא יתרו ואמר:
"כי עתה ידעתי כי גדול השם" וכו', כדין אתיקר ואתעלא שמא עלאה', צריך לדעת יסוד שהקב“ה רוצה שמלכותו תתגלה בכל, גם אצל הגויים
עמ“י לא היה מוכן עדיין לקבלת התורה
לגויים יש מקום גם בעולם התיקון וגם בעולם הנצחי, זה נקרא חסידי אומות העולם. אם הגוי הוא לא רוצח ולא הורג, בפרט אם הוא זוכה לעזור ליהודי שזה הזכות הכי גדולה שלו, אז יש להם חלק לעולם הבא. פה רבינו מביא את לשון הזוהר שאומר שעיקר שלמות התגלות המלכות של הקב“ה ועיקר מה ששמו מתייקר ומתגלה זה גם כשגויים יודעים להכיר במלכות השם. אומר הזוהר הקדוש שעד שיתרו לא בא והתגייר, עמ“י לא היה מוכן עדיין לקבלת התורה, לכן הפרשה של קבלת התורה נקראת על שמו כי ברגע שיתרו בא והתגייר כל הבריאה היתה מוכנה לקבלת התורה..
א- אתם הפרעתם. ב- זה לא כ“כ פשוט
כשהגויים מגלים את מלכות השם זה ההתגלות השלימה של מלכות השם – אומר רבינו דבר נפלא, עד שכל עמ“י לא מגלה בשלמות את מלכות השם אז בוודאי שהגויים לא יגלו. אם גם הגויים מגלים את מלכות השם פירוש הדבר שאצלנו יש שלמות בגילוי, בוודאי שאנחנו קודמים בחשיבות. מה שהזוהר אומר שעיקר החשיבות זה שהגויים יגלו את מלכות השם, פירוש הדבר שאנחנו גילנו את זה בשלמות לכן גם הם מגלים את זה, עד שאנחנו לא מגלים בשלמות את האמונה ומקבלים על עצמנו בשלמות את מלכות השם בוודאי שהגויים לא יודעים ממלכות השם, הגויים יכולים לדעת את זה רק מאתנו. כל מה שהגויים יכולים לדעת את האמת בעולם זה רק מעמ“י. הריטב“א כותב שלעתיד לבוא הגויים יבואו אלינו בטענה, פתאום יבוא משיח וכולם יראו איזה עולם כ“כ נפלא, הם יבואו בטענה ויגידו לנו: למה עיכבתם את זה עד עכשיו? למה לא חזרתם בתשובה קודם? אנחנו נגיד להם 2 סיבות: א- אתם הפרעתם לנו. ב- אתם חושבים שזה כ“כ פשוט לחזור בתשובה?
אברהם – הר. יצחק – שדה. יעקב – בית.
אתם יודעים איזה יצה“ר גדול היה לנו? עכשיו אתם חכמים לשאול למה לא חזרנו בתשובה, אתם גם עזרתם ליצר הרע. זה מה שרבינו אומר לנו פה שעיקר גדולתו של הקב“ה שגם העכו“ם יגלו את מלכות השם וזה עיקר גדולתו של הקדוש ברוך הוא. רבינו ממשיך את התורה ואומר: ’ולעכו"ם אי אפשר להם לידע גדולתו של הקדוש ברוך הוא, כי אם על ידי בחינת יעקב, כמו שכתוב (ישעיהו ב): "בית יעקב לכו ונלכה באור השם", כי הוא גילה א-לקותו של הקדוש ברוך הוא יותר משאר האבות. כי אברהם קראו הר, ויצחק קראו שדה (פסחים פח.). ושדה הוא יותר מושג ונצרך להעולם מהר; ויעקב קראו בית, שהוא מקום ישוב לבני אדם יותר משדה‘.
למעשה השלושה מושגים האלה מובאים בגמרא במסכת זבחים, אברהם אבינו קרא לגילוי השכינה ’הר‘, יצחק ’שדה‘ ויעקב אבינו קרא לזה ’בית‘ זה מובא בפרשה שלנו ’אין זה כי אם בית א-לקים וזה שער השמים‘ מה הכוונה בכלליות?
יש כאלה שמשוגעים לדבר
אברהם אבינו קראו הר, יצחק אבינו העלה את זה לבחינת שדה ויעקב אבינו העלה את מלכות השם למקום הגבוה ביותר וקראו בבחינת בית – אלו שלוש מדרגות באמונה ושלוש מדרגות בתפילה כך אומר רבינו. אומר ר‘ נתן בליקוטי הלכות שבפשטות ההבדל בין הר, שדה ובית זה עד כמה האדם צריך את זה. בני-אדם יכולים לחיות בעולם
גם בלי הרים, יש כאלה שמשוגעים לדבר וחייבים לטפס
על הרים אבל רוב העולם יכולים לחיות בעולם הזה גם
בלי הרים. שדה זה כבר דבר שהוא יותר נצרך ומצוי אל בני-אדם מאשר הר,
סה“כ בשדה מגדלים את כל הפירות והירקות לכן זה דבר יותר נצרך מהר אבל גם זה, רוב בני האדם לא צריכים גם שדה אבל בית כולם צריכים לכן מסביר ר‘ נתן שהכוונה של הר, שדה ובית זה מה יותר נצטרך. בית יותר נצרך משדה ושדה יותר נצרך מהר..
יעקב העלה את האמונה והתפילה…
מסביר ר‘ נתן מה הכוונה שיעקב העלה את האמונה ואת התפילה מבחינת הר ושדה לבחינת בית, פירוש הדבר שיעקב השיג יותר בשלמות את הצורך להשתעבד ולקבל את מלכות השם ואת עבודת התפילה. בוודאי שכל האבות היו בשלמות שלנו אין שום השגה בה, הם השורשים של כל עמ“י והם מרכבה להנהגה של הקב“ה, אלא לפי מדרגתם ולפי בחינתם השלמות זה יעקב אבינו וגם בזה צריך לדעת כלל מאוד גדול, זה לא בגלל שיעקב מסר את הנפש יותר מיצחק ואברהם אלא יעקב יכל להגיע לשלמות שלו בזכות העבודה שקדמה לו של אברהם ויצחק. זה שיעקב אבינו היה בחיר האבות כמובן שזה היה בזכות העבודה של יצחק והעבודה של אברהם שקדמו לו
תפילה-מקל הליכה של האדם היהודי
מצד מעלת האבות כמובן שהם שלושתם שווים אלא מצד מה שהם יכלו לגלות בעולם, יעקב אבינו יכל לגלות את האמונה והתפילה יותר מכולם. אומר ר‘ נתן שיעקב השיג יותר עד כמה האדם היהודי לא יכול להסתדר בלי התפילה ובלי האמונה, פירוש הדבר שיעקב אבינו השיג את השלמות של להוריד את זה לתוך הפרטיות של היום-יום שלנו. יש מחלוקת בין הרמב“ם להרמב“ן אם תפילה זה מדאורייתא אם מדרבנן, הרמב“ם כותב שהתפילות המסודרות זה מדרבנן והדיבור עם השם, ההתבודדות והשיחה עם השם זה מדאורייתא והרמב“ן כותב שזה מדרבנן, אז פעם שמעתי את אחד מזקני ברסלב שאמר שלרבינו יש פה שיטה שלישית בזה: תפילה זה המקל הליכה של האדם היהודי, זה מה שרבינו רצה להאיר בעולם, להאיר בנו עד כמה אנחנו צריכים על כל שעל ועל כל פסיעה ופסיעה את התפילה, לכן רבינו גילה מאוד והאיר בתוכנו את הנקודה של השיחה עם השם, אנחנו לא אומרים אפילו התבודדות, כי זה לא רק לחכות לזמן ההתבודדות ולזמן התפילה אלא להתרגל לדבר עם הקב“ה כל הזמן – אדם יוצא מהבית לאיזה עניין, לשים רגע את היד על המזוזה ולהגיד: יהי רצון שיהיה לי סיעתא דשמייא – רבינו רצה להאיר בתוכנו את העבודה של התפילה שנרגיש שכל הזמן אנחנו חיים את התפילה והיא מלווה אותנו כל הדרך. רבינו רצה להאיר בתוכנו עד כמה אנחנו צריכים את התפילה בכל פרט ופרט בחיים..
להיות בקשר, בדיבור וחיבור
למעשה זה השלמות שיעקב אבינו השיג וזה מה שאומר רבינו שהתפילה נקראת בבחינת בית. יעקב אבינו השיג את הנקודה הזאת שכל רגע ורגע הוא צריך להפנות מבטו אל הקב“ה ולהתפלל אל הקב“ה. כמה מעברים אנחנו עוברים בעולם הזה, כמה עליות וירידות אנחנו עוברים בעולם הזה רק כדי להעמיק בתוכנו את הנקודה הזאת של התפילה בבחינת בית ואת האמונה בתוכנו. החפץ חיים כותב באחד מספריו שאם האדם היה זוכה שהיה לו מנהג קבוע לדבר ולהתבודד עם השם, כמה צרות וייסורים ודינים הוא היה מונע מעצמו. הרבה פעמים כל מה שקורה לנו זה כדי שנבוא אל הנקודה הזאת ונבין עד כמה אנחנו צריכים
כל הזמן להיות בקשר, בחיבור, בדיבור ובתפילה עם הקב“ה.
להגדיל תמיד את האחוזים
המעברים שאנחנו עוברים בעולם הזה זה כדי לחבר אותנו, זה תמיד היה אבל בדור שלנו זה מאוד באתגליא כי כל הכוח של היצה“ר הרע מתחיל ממה שחוה אמרה: ’הנחש השיאני’ השיאני זה אותיות יש האני או האני יש – קיבלנו אני, אני סומך על עצמי. ברגע שאדם גודל הוא סומך על עצמו שהוא יסתדר, שימו לב זה מאוד מושרש בתוכנו זה שאנחנו סומכים מאוד-מאוד על עצמנו ואנחנו מוכנים לעשות עם הקב“ה איזה הסכם: אתה עושה 50% ואנחנו עושים 50%, נחלק את העבודה פה בעולם הזה חצי-חצי. כל הבירור שלנו פה זה כל פעם להגדיל את האחוזים של הקב“ה, זה כל העבודה שלנו פה
לא צריך ללכת להחזיר אותם בתשובה
רבינו אומר לנו בתורה י‘ שיעקב אבינו זכה להשיג את השלמות הזאת ואת הנקודה השלימה עד כמה הוא תלוי כל שנייה ושנייה וכל רגע ורגע בחסדים של הקב“ה וכמה הוא צריך אותו – אומר רבינו שככל שאנחנו זוכים להשיג בלב את הבחינה הזאת ’אין זה כי אם בית א-לקים וזה שער השמים‘, זה מאיר לגויים לחזור בתשובה לפי בחינתם, הכוונה להתחיל להאמין בהקב“ה ולהתחיל לקבל את מלכות השם לאו דווקא להתגייר, הם זוכים להשיג את זה לפי האמונה שלנו. ככל שאנחנו זוכים להשיג את האמונה בבחינת בית, הכוונה עד כמה אנחנו צריכים כל רגע את הקב“ה, זה ממילא מאיר לגויים לא צריך ללכת להחזיר אותם בתשובה או לדבר איתם
על אמונה. האמונה השלימה שלנו בהקב“ה זה מה שמאיר לגויים לחזור בתשובה..
יש עוד כמה דקות עד שהכובע מוכן??
אני זוכר שלפני 25 שנה בערך, יום אחד נכנסתי לקנות כובע בחנות ברחוב רבי עקיבא בבני ברק, הוא מדד לי את הכובע והיה צריך לעשות איזה תיקון קטן בכובע, הוא אמר לי זה עוד רבע שעה מוכן. אמרתי לו: אני הולך לעשות סיבוב וחוזר ולא שילמתי לו עדיין. יצאתי ובנתיים הוא והעוזר שלנו עבדו על הכובע מאחורי הוילון, אחרי כמה דק‘ חזרתי לשם ושמעתי שיחה בין העוזר לבעל החנות. העוזר אמר לו: אנחנו מסדרים לו את הכובע אבל אולי הוא בכלל לא יחזור? בעל החנות אמר לו: לא, הוא חסיד ברסלב, הוא בטח עומד בחוץ ליד איזה עץ ומתבודד. הם לא ראו אותי וכששמעתי את זה מיד עשיתי תשובה על זה שלא חשבתי על זה, מיד יצאתי החוצה ועשיתי כמה דקות התבודדות וחזרתי לקבל את הכובע – מבעל החנות הזה למדתי מה הכוונה בחינת יעקב, יש כמה דקות עד שהכובע מוכן? אז לך תתפוס כמה דקות דיבור עם הקב“ה..
חסיד ברסלב היה מקבל קצבה חודשית
לפני בערך 30 שנה בבני ברק, התחילו להתקרב עוד ועוד אנשים, כשאנחנו זכינו להתקרב היה סה“כ 4 בתי כנסת של ברסלב בכל מדינת ישראל. בשבת במניין הגדול בבית כנסת המרכזי של בני ברק היו מגיעים 25-30 אנשים, אי אפשר לתאר איזה גאווה חסידית היתה אז שהיה לנו מניין, זה היה הגאווה של ברסלב אז, שהיה לנו מניין, אבל לאט-לאט התחילו להתקרב עוד ועוד. רבינו אומר שבשעה שיש לאדם התעוררות בלב לדבר עם הקב“ה שמיד ידבר, שלא ידחה את זה לעוד מעט, עכשיו רוח נושבת לו בלב אז צריך מיד לקיים את זה – אז מה היו עושים חסידי ברסלב בבני ברק אז אם היה התעוררות לדבר עם הקב“ה? מה נלך ברחוב ונתחיל לדבר עם הקב“ה? צריך לדעת שבאותה תקופה חסיד ברסלב היה מקבל קצבה חודשית עצם העובדה שהוא חסיד ברסלב אז להתחיל לדבר ברחוב עם הקב“ה? זה ניידת של אשפוז-כפוי, הנה רואים הלכה למעשה: שגעון גמור..
תור לטלפון הציבורי בב“ב
אז היתה בעיה בברסלב בבני ברק באותה תקופה – מה עושים? יש עכשיו התעוררות לדבר עם הקב“ה, בני ברק זה עיר צפופה אז אי אפשר לדבר ככה עם הקב“ה, אז מה היינו עושים? אז היה כל 50-100 מטר טלפון ציבורי, היינו נכנסים לטלפון ציבורי מרימים את השפופרת ועושים חמש-שבע דקות התבודדות ויוצאים, לאט-לאט נוצרה בעיה, התחילו להתקרב עוד ועוד לברסלב והתחיל להיות תור ליד הטלפון הציבורי, כבר לא היה נעים, כל אחד התחיל לדחוק בשני לגמור את ההתבודדות, עכשיו אני מגלה לכם סוד מלמעלה, רבינו בא להקב“ה ואמר לו: האנשים שלי רוצים לדבר איתך ועכשיו יש צפיפות ליד התאים של הטלפון אז מה
עושים? הקב“ה אמר לו: זה חסידים שלך זה בעיה שלך, תפתור אתה איתם את הבעיה..
אפשר לעשות התבודדות בכל מקום..
רבינו אמר בחיי מוהר“ן: אני פלא ונשמתי פלא גדול – משם ירד הפלאפון לעולם, זה הסוד של הפלאפון, זה הכל מרבינו כדי שנוכל לקחת את הפלאפון ולדבר עם הקב“ה. עמ“י זה העם שהכי הרבה אוהב לדבר, כי כל השיחה זה הכוח של עמ“י, אנחנו רק צריכים להעלות את השיחות למעלה לפלא העליון – כל הפלאפונים ירדו כדי שנוכל לדבר עם הקב“ה, פשוט לקחת את הפלאפון ולהתחיל לדבר עם הקב“ה, עכשיו אפשר לעשות התבודדות בכל מקום, אין שום בעיה. אדרבה היום מי שהולך ברחוב יותר מעשר דקות ואין לו שיחת טלפון זה כבר מוזר ויוצא דופן, כל זה בא לעורר אותנו על הנקודה של הדיבור עם הקב“ה – זה מה שרבינו אומר שזה מה שנקרא תפילה בבחינת בית, תפילה בבחינת יעקב, שאדם מבין עד כמה הוא צריך את התפילה את האמונה ואת הקשר עם הקב“ה, ואם אדם לא מרגיש את זה? אומר רבינו השורש שאדם לא מרגיש את זה: הגאווה, שאדם מרגיש אני יכול להסתדר לבד
אל תדאג, זה בסדר, אנחנו מסתדרים
כשאדם מרגיש שהוא יכול להסתדר לבד הוא גם לא מרגיש צורך לדבר עם הקב“ה, אפשר לראות את זה: אדם עובר קצת איזה צמצום או שקצת הורידו אותו, נתנו לו איזה מכה או איזה ביזיון וכישלון, פתאום התפילות והדיבורים עם הקב“ה זה דיבורים אחרים לגמרי, פתאום מדברים מעומק הלב. למה במצבים רגילים אנחנו לא מדברים ככה? כי במצבים רגילים אנחנו באיזה שהוא מקום אומרים להקב“ה:
אל תדאג, זה בסדר, אנחנו מסתדרים, מדי פעם בפעם רק נבקש ממך שתעזור לנו קצת להמשיך שהכל יסתדר כשורה, אבל אל תדאג זה בסדר אני יכול להסתדר בעולם הזה – כשאדם מרגיש ככה אומר רבינו שזה הגאווה. זה גאווה שבעצם עושה מסך וחציצה בלב שלנו לא להתעורר לדבר עם הקב“ה. הרבה פעמים באים להתבודדות או רוצים לדבר עם הקב“ה, גם בתפילות המסודרות, ואין לב. השורש של האין לב זה מידת הגאווה. מידת הענווה, הכוונה להרגיש כמה אני צריך את הקב“ה, אני לא יכול להסתדר שנייה אחת בלעדיו – זה שורש ביטול מידת הגאווה..
גאווה זה מסך על הדיבור עם הקב“ה
רבינו אומר שהגאווה זה מסך מלדבר עם הקב“ה, זה בחינה אחת. בהמשך
התורה רבינו אומר שיש עוד בחינה בגאווה: ’אלו הבעלי גאווה מעכבים תאוותו של השם יתברך‘, תאוותו של השם יתברך זה תפילתם של צדיקים, הבעלי גאווה מעכבים את התפילה של הצדיקים כי הם לא מרגישים שיש צורך ללכת לצדיקים, למה לא? ברוך השם הם
צדיקים בעצמם, הם סיגפו את עצמם ולמדו תורה וחזרו בתשובה, הם כבר צדיקים גדולים, הם כבר למדו מסכת-וחצי, הם למדו את מסכת ברכות ועוד חצי מסכת גיטין, למעשה הם כבר עומדים בכוח עצמם, הם לא צריכים את הצדיקים, בשביל מה לנסוע לקברות צדיקים? כל-שכן בשביל מה לנסוע לאומן? עד אומן? מה אתה לא יכול להתפלל מפה? רבינו אומר שזה עוד בחינה של הגאווה, יש בחינה בגאווה שאין לאדם לב לדבר עם הקב“ה ואומר
רבינו שבחינה נוספת זה שהם חושבים שהם בעצמם צדיקים
לא מצליח להביא פרנסה..
הקב“ה מתאווה לתפילתם של הצדיקים האמתיים. זה כתוב בכל הספרים הקדושים שהקב“ה מתאווה ללב שבור שאדם מרגיש שפלות וחסר אונים, תראה איפה אני נמצא, והוא בא ומדבר עם הקב“ה מהמקום הזה של החוסר אונים, מהבחינה הזאת הקב“ה מתאווה לתפילתם של הצדיקים. כשיהודי מרגיש את החוסר אונים או מצד זה שהוא לא יכול להסתדר בגשמיות של העולם, הוא לא מצליח להביא פרנסה הביתה, כל הזמן הוא במצוקה וכן הלאה, או מצד זה שהוא לא יכול להסתדר בחברה, כל הזמן מבזים אותו והוא לא מוצלח, או שיש עוד בחינה שהוא לא מסתדר עם עצמו וזה הכי קשה, הכוונה שכל שנייה יש לו שגעון אחר..
מתלבט לאן לטוס לתאילנד או מנהטן
פעם אחת הוא רוצה להיות רשב“י, זה שגעון טוב ברוך השם, הבעיה שאחרי עשר דקות הוא רוצה לטוס לתאילנד, הוא רוצה לקרב את האומות, הוא רוצה לעשות חסד עם הגויים וללמד אותם איך עושים תאוות, רבע שעה אחרי זה הוא מחליט שהוא לא רוצה תאילנד אלא הוא רוצה לטוס למנהטן שם יש הרבה יותר כסף – ככה כל שנייה. כשאדם נמצא בתוך המלחמה הזאת ובתוך המציאות וההתמודדות הזאת האדם מרגיש שהוא יכול להסתדר עם האנשים, אולי גם בממון הוא יכול להסתדר אבל הוא לא יכול להסתדר עם עצמו וזה הדבר הכי-הכי קשה. רבינו אמר שבדור הזה זה יהיה ’פעם מלאך ופעם גלח‘ (כומר ביידיש), פעם הוא רוצה להיות הכי גבוה בקדושה ואח“כ הוא רוצה את הכי נמוך בצד השני – כל המעברים האלה זה מביא את האדם לכזה לב שבור ולכזה רצון עז להתקרב להקב“ה שהבחינה הזאת זה בעצם הכי גבוה..
הוא לא שולט על זה אלא זה שולט עליו
כתוב שהדור שלנו צריכים לרדת לחמישים שערי טומאה, כדי להגיע לגאולת עולם צריך לרדת לחמישים שערי טומאה – מה ההבדל בין ארבעים ותשע שערי טומאה לחמישים שערי טומאה? ומה זה בכלל שערי טומאה? לפני הרבה שנים שמעתי מהאדמו“ר מפוריסוב שאמר ששער טומאה הכוונה למידת התקשרות נפש האדם עם הטומאה. כשיש לאדם איזה תאווה לאיזה עניין מסויים אז ככל שאדם צריך יותר את התאווה הזאת והוא יותר מחובר ויותר קשור זה נקרא שבבחינה הזאת נכנס יותר בשערי טומאה, זה התקשרות הנפש עם התאוות ועם מידות לא טובות וכן הלאה. השער החמישים של הטומאה שהדור שלנו צריך לעבור כל אחד לפי בחינתו, יש בזה הרבה גוונים והרבה צדדים איך זה נעשה, אבל איך נגדיר את ההבדל בין ארבעים ותשע לחמישים שערי טומאה שדווקא לשם הדור שלנו צריך לרדת? מובא בספרים שלמעשה כל העולם מדבר מההנהגה של הקב“ה והם לא יודעים את זה, זה נכנס במושגי-העולם. השער החמישים של הטומאה הרבה מדברים על זה ויש הרבה התייחסות גם אצל חילונים וגם אצל גויים – איך היום מגדירים את השער החמישים של הטומאה? התמכרות. המשמעות של מכור זה שאדם התקשר עם דבר מסויים והוא כבר לא שולט עליו אלא הדבר הזה שולט עליו, הוא מוכרח בדבר הזה
אדם לא יכול לצאת משם בשום פנים
מכור צריך נס כדי לצאת מההתמכרות, אין ביכולת הנפש שלו כוחות להתגבר על זה, סבא של סבא שלו בא באנגליה אז יש לו את השורש האנגלי וכבר 35 שנה בשעה 4 בצהריים הוא אוכל עוגת קצפת עם שוקולד, אם תנסה לקחת לו את זה לא כדאי להיות בסביבה שלו אם בדיוק בארבע לא יהיה לו עוגת קצפת עם שוקולד, הוא נכנס לשיגעון. כשאדם לא מקבל את מה שהוא מכור לו הוא בקריז, קריז באנגלית זה שיגעון. אדם משתגע כשהוא לא מקבל את מה שהוא רוצה. צריך לדעת שכדי לצאת מהתמכרות צריך סיעתא דשמייא אבל כתוב בספרים הקדושים שמכוח המסירות נפש של הצדיקים הם עוזרים לנו לצאת מהתמכרות כי אחרת אדם לא יכול לצאת מהתמכרות. צריך לדעת שהחוק של השער החמישים של הטומאה זה שאדם לא יכול לצאת משם בשום פנים ואופן אלא אם כן יהיה סיעתא דשמייא מאוד גדולה שנמשכת מהמסירות נפש של הצדיקים שמקבלים על עצמם ייסורים..
הצעד הראשון תבין שאתה חסר אונים
היום יש שיטת טיפול שעוזרת לאדם להיגמל מסמים, מאינטרנט וכן הלאה, זה נקרא 12 הצעדים. אתם יודעים מה הצעד הראשון של ה12 צעדים? הצעד הראשון זה שאדם צריך להכיר שאתה חסר אונים, אי אפשר לדבר איתך בכלל אם אתה לא מבין שאתה חסר אונים. אם אתה עוד חושב שאתה יכול להסתדר אז תבוא עוד כמה חודשים, לך תעבור עוד כמה עוגות קצפת ותחזור לפה כשאתה מבין שאתה לא יכול לצאת בשום פנים ואופן. ביהדות הצעד השני זה שתבין שיש את הקב“ה שעוזר לך להבין שאתה חסר אונים – כל זה למעשה סוד הגאולה. כשאדם יורד למקום הזה הוא חווה את החוסר אונים, ולמה הוא חסר אונים? כי עכשיו הוא התחבר עם עוגת קצפת שברגע שהוא לא מתחבר איתה הוא נכנס לשיגעון, הוא חייב את
העוגת קצפת והצדיקים שמקבלים על עצמם ייסורים עוזרים לנו לעלות מהמקום הזה..
בלעם לא עשה את זה בשביל התאווה
צריך לדעת שכל ירידה, כל מעבר וכל מצב בוודאי שיש עניין רוחני מאוד גבוה לגלות בדבר הזה. לפני שבועיים שמעתי מהרב ברלנד שליט“א שאמר שהסוד של השער החמישים של הטומאה זה סוד האתון – זה מובא בכמה מקומות שאצל בלעם הוא עשה ייחודים עם האתון, לכאורה זה נראה שיגעון גמור. בלעם לא עשה את זה בשביל התאווה אלא בשביל להמשיך על עצמו רוחות טומאה, כי האתון זה נוקבא דתהומא רבא. האתון זה המקום הכי גרוע, זה עומק-עומק התאוות. אז הרב אמר שהסוד והפנימיות של האתון זה שבמילה אתון יש את המילה אות ונון סופית. נון סופית זה השער החמישים של הטומאה, אות זה האותיות, זה האור הא-לוקי, הרוחניות וההשגה שיש בתוך שער החמישים של הטומאה, לכן במילה אתון מצד אחד זה נוקבא דתהומא רבא שזה עומק-עומק הקליפה והתורה כבר רומזת לנו את התיקון של המקום, למה כל זה נעשה? כי יש אותיות שזה רוחניות א-לוקות, זה תורה והשגות שיש בשער החמישים של הטומאה. כמובן שאף אחד לא הולך בעצמו לשם, מי שהקב“ה רוצה יעבור במקום הזה ובכוח הצדיקים האדם יוציא משם אותיות, הכוונה להשגות א-לוקות. עומק הדבר שאדם נופל למקום הזה כי הוא מוציא משם את החוסר אונים, אמרנו שהמאפיין של המקום הזה זה התמכרות..
בעצם כל הרע זה סתם רוח דמיונית..
אמרנו שהפירוש של מכור זה חוסר אונים – עכשיו אדם חסר אונים לאיזה עוגת קצפת, הוא חייב אותה. כשאדם משתחרר מהמקום הזה וכמובן שהקב“ה עוזר לו ובזכות הצדיקים שמקבלים על עצמם ייסורים האדם יוצא משם, כשאדם יוצא משם קודם כל הוא משתחרר מהעוגת קצפת, נכון שזה לוקח זמן, אחרי חודשיים שהוא השתחרר פתאום הוא קם בבוקר והוא רואה מול העיניים שלו עוגות קצפת מרחפות באוויר, זה בכל מקום, הוא מתחיל לצעוק להשם: תציל אותי ותעזור לי, אני לא רוצה את המקום הזה – זה כל הזמן חוזר וניעור אבל אנחנו צועקים להשם וזה נותן לנו כוח, לאט-לאט המציאות של העוגת קצפת מתמוגגת עד שהאדם
זוכה לראות שבעצם כל הרצון הרע זה סתם רוח דמיונית שהיתה פה, אבל כשאדם היה במקום הזה והוא עלה מהמקום הזה מה הוא קנה וחווה בנפשו? חוסר
אונים, הוא מרגיש את החולשה שלו, הוא מרגיש שיש משהו שהוא יותר חזק ממנו..
הבחינה של האמונה והביטול השלם!
כשאדם עולה מהמקום הזה והוא מתחיל להתכלל בקדושה עם איזה נקודה פנימית הוא עולה לקדושה? חוסר אונים. החוויה והקניין של החוסר אונים זה לא עוזב אותו, הוא בא ונכנס עם זה לקדושה. קודם זה היה חוסר אונים לעוגת קצפת, עכשיו אין עוגת קצפת אבל התחושה של החוסר אונים לא עוזבת אותו, היא עולה מהשער החמישים של הטומאה לשער החמישים של הקדושה שאדם מרגיש חוסר אונים להקב“ה, הוא מרגיש כמה הוא צריך את הקב“ה. שימו לב את הקניין הנפשי הכי גבוה בקדושה הוא קנה דווקא למטה-למטה במקום הכי נמוך. לכן יהודי שעלה מהמקום הזה הוא מאיר לכל עמ“י את הבחינה הזאת של האמונה ושל הביטול השלם להקדוש ברוך הוא.
