פרשת בלק | מעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו

Getting your Trinity Audio player ready...

’מעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו‘

בשבוע שעבר היינו בסוף המעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו, נזכיר
בקצרה את סוף המעשה ובעזרת השם נתקדם. כמו שדיברנו המעשה הזה הוא למעשה המעשה של כל אדם יהודי, שיש בתוכו בן מלך ואנחנו באמת בן מלך שזה הנשמה הא-לוקית אבל בשביל הבחירה ובשביל העבודה, הקב“ה נתן לנו גם נפש בהמית וכל החיים אנחנו בעצם מבררים את הנשמה הא-לוקית מתוך הנפש הבהמית, פירוש הדבר להאיר ולהעצים בתוכנו את הנשמה הא-לוקית ולדחות את הנפש הבהמית שזה מידות לא טובות ותאוות מיותרות וכו‘

מה טבעו ומהותו של הכיסא

בסוף הסיפור היה לבן מלך האמיתי משימה אחרונה שזה למעשה העבודה האחרונה שהוא היה צריך לעשות – הוא הגיע למדינה והוא היה צריך לתקן את שם המדינה, השם של המדינה המתוקן זה ’המדינה טיפשית והמלך חכם‘ וכמו שדיברנו זה מרמז על האמונה השלימה כי המדינה זה ענייני העולם והמלך זה מרמז על המלכות של הקב“ה, עיקר כוונת הדברים שהאמונה בתוכנו שלימה ואז אנחנו גם בדעת, גם במחשבה וגם בלב הרבה יותר מרגישים את מלכות השם הרבה יותר מאשר מלכויות של העולם הזה ועדיין יש הרבה עבודה בדבר הזה. העבודה האחרונה שהיתה לבן מלך האמיתי זה לדעת את ’סוד הכיסא‘, המלך שהיה לפני כמה דורות במדינה עשה כיסא ואף אחד לא הבין את טבעו ואת מהותו של הכיסא ומהו העניין של הכיסא, אמרו לו: אם אתה תבין ותדע לתקן את עניין הכיסא אז אתה תקבל את המלוכה ובאמת תחזיר את השם של המדינה לשם המתוקן שזה המדינה טיפשית והמלך חכם. כשהבן מלך האמיתי התחיל להסתכל על הכיסא
הוא ראה שיש כמה חסרונות בכיסא, דבר ראשון הוא ראה שיש תבליט של חיות מעץ על הכיסא, ליד הכיסא היה שולחן ומנורה ומיטה והוא ראה שצריך לשנות קצת את הסדר של כל הפרטים האלה

השושנה שצריכה להיות למעלה חסרה

-הבן מלך האמיתי ראה את עומקם של הדברים והוא ראה שצריך להזיז קצת את החיות, את המיטה, את השולחן ואת המנורה, זה פעולה אחת. דבר נוסף מהכיסא יוצאים דרכים והדרכים חצובות בקיר, בחומה ובארץ ואף אחד לא יודע מה מהות הדרכים האלה ואי אפשר גם ללכת בדרכים האלה כי אם אדם הולך בדרכים האלה אז אחרי כמה זמן יש שם כל-מיני חיות טורפות וכל החיות האלה הם מזהב ואם אדם מתקרב לחיות האלה אז הם טורפים אותו, אז מה המהות של הדרכים והחיות האלה אף אחד לא הבין את זה אבל הפרט החשוב ביותר שהוא התבונן על הכיסא הוא
ראה שיש שושנה שצריכה להיות למעלה במקום הכי גבוה בכיסא ועכשיו היא חסרה

כולם מחכים לניגון

הבן מלך האמיתי הסתכל על הכיסא וראה שעכשיו השושנה מונחת למטה ואז הוא הבין את כל הסוד של הכיסא, הוא שינה את כל הפרטים ושם כל אחד במקומו והעיקר
זה שהוא העלה את השושנה למעלה, ואז כשהוא העלה את השושנה למעלה
הכיסא התחיל לנגן ניגון מופלא מאוד שכל הבריאה מהמלאכים הגדולים
ביותר ועד הנבראים בעולם שלנו, כולם מחכים לניגון הזה וזה בעצם הניגון של הגאולה

יד על כס י-ה מלחמה להשם

לאחר מכן הבן מלך האמיתי אמר לבן שפחה: עכשיו אני יודע שאני באמת בן מלך ואתה בן שפחה – בכל הפרטים האלה רבינו למעשה מרמז על תורות ויסודות וחוכמות מאוד-מאוד עמוקות בכל פרט ופרט שציינו, התחלנו קצת להתבונן בעניין השושנה, נחזור על זה ונמשיך. כל פרט ופרט בעצם כולל עניינים מאוד עמוקים שכוללים את כל העבודה של עמ“י הן בכלליות והן בפרטיות הן בכלליות הדורות, למעשה העבודה שלנו זה לתקן את הכיסא הזה וכל פרט בתיקון הכיסא שציינו עכשיו הכל זה למעשה יסודות מאוד גדולים. נתחיל לראות מה רבינו מרמז בזה – דבר ראשון כמובן שעניין הכיסא מרמז על מה שכתוב ’כי יד על כס י-ה מלחמה להשם בעמלק מדר דר‘ ואין הכיסא שלם
כמו שחז“ל אומרים, הקב“ה נשבע שעד שלא יהיה הכיסא שלם יש לו מלחמה בעמלק – הכיסא שבסיפור והכיסא שבתורה ובחז“ל זה אותו כיסא – מה המשמעות בעצם של כיסא הכבוד שהוא עדיין לא שלם? הכיסא מרמז על
סדר ההתגלות וההנהגה של הקב“ה בכל הבריאה כולה לכן כיסא הכבוד נמצא במקום מאוד-מאוד גבוה בבריאה, גם אצל המלאכים יש עולמות וכיסא הכבוד נמצא בעולם העליון ביותר ומשמעות הדבר בעצם שכל ההנהגה וכל המלכות של הקב“ה היא מתגלית בסוד תיקון הכיסא, ברגע שהמלכות של הקב“ה שלימה אז אין אפשרות ליצה“ר לעשות שום דבר וזה השחיטה שלו וזה הביטול שלו

ישחטו אותו כי אין לו כבר מה לעשות פה

כל מה שהיצה“ר יכול לפעול, להטעות אותנו, לבלבל אותנו ולבלבל את כל העולם זה אך ורק כי אין גילוי שלם של מלכות של השם וזה מה שמובא בספרים: הסתרת פנים והעלמה, כל זה למעשה נרמז בעניין הכיסא לכן שלמות כיסא הכבוד זה למעשה ימות המשיח וזה גילוי שלם של מלכות הקב“ה. בימות המשיח אין אפשרות ליצה“ר לפתות מישהו לעשות עבירה. כתוב בגמרא שישחטו אותו כי אין לו כבר מה לעשות במציאות, הוא כבר לא יכול להטעות, לכן כתוב במדרש שבאלף השביעית אדם יבוא לקטוף תאנה בשבת והוא יראה אור רוחני מעל לתאנה: ’אסור לקטוף אותי בשבת‘..

כל עבודתנו זה בעצם לתקן את השושנה

בימות המשיח כל הבריאה למעשה תגלה את המלכות של הקב“ה וזה המושג הכיסא השלם, כל מה שדיברנו בעניין הכיסא זה מרמז מהם הדרכים ומה העבודה שלנו כדי לתקן את הכיסא, הנקודה היסודית ביותר זה עניין השושנה, התחלנו לדבר על זה בשבוע שעבר, רק נזכיר איפה זה מובא, הזוהר הקדוש מתחיל בספר בראשית אבל יש הקדמה לזוהר גם מפי רשב“י ותלמידיו ולמעשה המשפט הראשון בהקדמת הזוהר זה סוד השושנה, שם הזוהר הקדוש אומר שלשושנה יש חמש עלים ירוקים ושלוש-עשרה עלים אדומים, הזוהר מגלה סודות בעניין העלים, זה מרמז על עניינים רוחניים מאוד גבוהים – הזוהר הקדוש אומר שכל עבודתנו זה בעצם לתקן את השושנה, על סמך הזוהר הזה תיקנו בלשם יחוד שלפני התהלים ’ולהכרית כל החוחים והקוצים הסובבים את השושנה העליונה‘ זה אותה שושנה שרבינו מדבר פה

כל אחד בעצם מאתנו כלול מכל העולמות

עיקר עבודתנו בעולם זה לתקן את עניין השושנה, צריך להבין קצת הלכה למעשה למה מרמז עניין השושנה, יש יסוד מאוד גדול שהרבה מהצדיקים והמקובלים הגדולים מלמדים אותנו את היסוד הזה, כל מה שכתוב בעולמות הרוחניים עד שורש כל העולמות זה מתחילת המדרגות ועד סוף המדרגות, הכל למעשה מצטייר בתוך האדם עצמו, לכן כתוב בספר היצירה שהקב“ה ברא את העולם בשלוש מושגים שנקראים עולם, שנה ונפש – כל מה שיש בעולמות וכל מה שיש בזמן הכל זה בנפש האדם, כל אחד מאתנו למעשה כלול מכל העולמות, מכל הבחינות ומכל המדרגות. השושנה מרמזת על מציאות ומהות בנפש האדם, שזה למעשה קיים בנו מבריאת העולם וככה הקב“ה ברא אותנו. בשבוע שעבר התחלנו לדבר על זה שהשושנה מרמזת על היסוד הזה שכולנו נבראנו חסרים, כל אחד בעולם הזה הוא חסר ואנחנו לעולם נחפש איך להשלים את החיסרון הזה, אין לנו בחירה לא להשלים את החיסרון, אנו מוכרחים בחיפוש השלמת החיסרון

הכותרת של כל זה: ’תענוג‘

החיסרון שחסר לנו זה למעשה חיות, שמחה, אושר, מונחת הנפש, שלוות הנפש והכותרת של כל זה היא ’תענוג‘- אומר הרמח“ל בתחילת הספר ’מסילת ישרים‘: לא נברא האדם אלא להתענג.. ז“א שלמעשה אנחנו מוכרחים בתענוג הזה. מעצם הבריאה שלנו אנחנו מוכרחים בחיפוש התענוג
אבל מכיוון שהקב“ה רוצה שתהיה עבודה שנעבוד אותו מתוך קושי ומתוך מסירות נפש לכן הקב“ה נטע וזרע בעולם ניצוצות של תענוג שזה לעומת זה עשה א-לקים,
יש את התענוג שבא מצד הקדושה שאנחנו יכולים להתחבר אליו על-ידי התורה, על-ידי מצוות, על-ידי מעשים טובים,
תפילה, התבודדות וההתקשרות עם הצדיקים שמגלים לנו את העצות ואת
הדרכים איך מתחברים עם התענוג של הקב“ה אל בשביל הבחירה יש
גם תענוגים אחרים שזרועים בעולם הזה שזה עוגות קצפת, שניצלים, קצת כסף וכו‘

התענוגים של העולם הזה מזומנים לנו…

העבודה שלנו והרבה פעמים גם צריך בחינה של מסירות נפש, זה לדעת איזה בחינה אנחנו בוחרים ומשתדלים להתחבר, האם אנחנו משתדלים להתחבר עם התענוגים שבאים מצד הקדושה או עם התענוגים שבאים מצד העולם הזה, כמובן שיש אין-סוף הבדלים בין התענוג של הקדושה לבין התענוג של הצד האחר ואין כמובן שום ערך והשוואה, התענוג של להיות עם הקב“ה זה פי אין-סוף מכל תענוגי העולם הזה, אבל בשביל הבחירה קשה יותר להתחבר עם התענוגים של הקב“ה ועם האור
הא-לוקי, לעומת זה התענוגים של העולם הזה מזומנים לנו, בפרט בעקבתא דמשיחא יש שווקים והיצה“ר פותח כל יום את היריד שלו עם הרבה דוכנים והרבה פעמים
יש מבצעים אפילו בחינם, רק תבוא ותיקח, לכן זה יוצר את המציאות של המלחמה..

פעולה או מעשה שאנחנו הולכים לעשות

השושנה זה סוד התענוג לכן זה גם לשון של נוקבא. שושנה זה גימטריה 661 כגימטריה אסתר, כל העניין של אסתר המלכה זה סוד ירידת נשמות ישראל לגלות לארמון של אחשוורוש שם מציעים פיתויים, זה נקרא שהשכינה בגלות או שכינתא בעפרא. בנפש שלנו גלות השכינה היא כאשר אנחנו צריכים לקבל חיות מבחינת תענוגי העולם הזה שלא בדרך הקדושה ולא בדרך התורה, זה למעשה עיקר גלות השכינה – מה שאנחנו אומרים לאוקמא שכינתא מעפרא או לשם יחוד קדושא בריך הוא ושכינתו, עיקר כוונתנו והתוכן העמוק והפנימי של הלשונות האלה, עיקר הכוונה שאנחנו מכוונים זה שאותה מצווה שאנחנו הולכים לעשות או פעולה שאנחנו הולכים לעשות או המעשה טוב שאנחנו הולכים לעשות, כוונתנו היא להאיר
את נשמתנו בתענוג הא-לוקי וע“י זה יתבטל הרצונות שלנו והמשיכה שלנו אחרי תענוגי העולם הזה, כמעט כל הבריאה וכל התורה עומדת על הנקודה והבחינה הזאת.

הרבה פעמים אדם עומד במצבים כאלה

מה שכתוב בחז“ל ואנחנו רואים את זה הרבה בספרים שהגלות הכי קשה זה הגלות שאנחנו נמצאים בה, העקבתא דמשיחא, עיקר הכוונה במושג של העקביים זה שהשושנה יורדת למקום הכי נמוך שהיא הייתה אי-פעם לכן היום עיקר הגלות היא לא מחוצה לנו אלא היא גלות יותר קשה היא נמצאת בתוכנו ובתוך הנפש של האדם הרבה פעמים אדם עובר כל מיני מצבים כאלה שהוא רוצה להתחבר עם הקדושה ולכאורה לא נותנים לו, על כל פנים יש קשיים גדולים מאוד, למעשה זה הניסיון של העקבתא דמשיחא. השושנה שזה הצורך הפנימי שלנו לקבל תענוג נמצאת בתוך גלות לכן אנחנו עוברים כ“כ הרבה קשיים וכ“כ  הרבה ניסיונות והתמודדויות במקום הזה אבל רבינו אמר יסוד: מתכלית הירידה לתכלית העלייה, יש לזה כמה פירושים, אחד הפירושים זה שמה שרבינו אמר שנשמות ישראל יורדים אם זה בכלליות הדור ואם זה בפרטיות אצל כל אחד, יורדים למטה-למטה מצד השושנה שנמצאת למטה לניסיונות, לקשיים ולהתמודדויות מאוד קשות וצריך לדעת בזה יסוד מאוד גדול: אם אדם זוכה אז ככל שאדם יורד יותר למטה ככה הוא יכול לעלות יותר למעלה..

זה מתחיל ממינוס 1,000,000

-אם אנחנו נגיד את זה במשל מתמטי אז אם אדם ירד למינוס אלף אז עכשיו הוא יכול לעלות לפלוס אלף, בדור שלנו זה מתחיל ממינוס מיליון והלאה – צריך לדעת שאדרבה, אנחנו יכולים לעלות למקום מאוד-מאוד גבוה,
כי עומק הירידה היא סיבה לעלייה הכי גדולה. אמרנו
שכל הנקודה של הירידה זה תיקון השושנה שנמצאת למטה כמו שאומר רבינו בסיפור, ז“א שהתענוג והמשיכה של התענוג נמצאת למטה.

בעומק זה לראות כמה היצה“ר שיקר לנו

למעשה המהלך של הדרך של העולם הזה שבהתחלה היצר הרע מפתה את האדם, בדור שלנו אנחנו רואים את זה ולא צריך הרבה להרחיב בזה כי זה בגלוי בכל רגע ורגע מפתים את האדם לרדת למטה, ברגע שאדם מתפתה אז באיזשהו מקום האדם האמין שיש  משהו במקום הזה לכן הוא הלך למקום הזה, הנקודה של התשובה בעומק זה לראות כמה היצה“ר שיקר אותנו ורימה אותנו. באמת חייב להיות ניצוץ של תענוג אבל ככל שאדם יותר זוכה להתבונן ולהכנס בעומק התשובה הוא רואה יותר ויותר שבאמת שיקרו אותו ועבדו עליו, למעשה כמעט כל בעל תשובה בדור שלנו צריך להגיע למקום הזה ולראות: עד אותו רגע שהתחלתי לקבל את הניצוץ של התשובה, בעצם עבדו עליי, שיקרו אותי ורימו אותי – מי רימה? היצה“ר רימה אותנו, הוא הראה לנו כאילו יש בבריאה כל מיני גני-עדן, רק תגיע לשם. כל אחד מה שעבר והיה צריך לעבור, עכשיו בתשובה צריך לאט-לאט לזהות כמה היצה“ר שיקר אותנו..

גם אם אדם ירד בעומק הירידות ועבר….

ככל שאדם מזהה יותר ויותר כמה שהיצה“ר בעצם רימה אותו ושיקר אותו, אדם כועס על היצה“ר וזה טוב מאוד לכעוס על היצה“ר, זה טוב לכעוס על זה שהוא שיקר אותנו וממשיך לשקר אותנו, זה כעס דקדושה, ואז מהמקום הזה האדם זוכה לקבל עלייה מאוד גדולה, מהכעס הזה ומהתרמית הזאת שהיצה“ר רימה אותנו האדם עולה למקום הכי גבוה, מתכלית הירידה לתכלית העלייה. ידוע שיש שתי בחינות עיקריות במלכוד של היצר, אחד זה ממון והשני זה התאווה הידועה (ניאוף). ר‘ נתן אומר בליקוטי הלכות שהוא הסתפק בדברי רבינו מה ניסיון יותר גדול התאווה הידועה או ממון, היום אנחנו יכולים להגיד שזה שתי חברים שביחד עובדים עלינו ועוקפים אותנו מכל הכיוונים. גם אם אדם ירד בעומק הירידות ועבר עליו מה שעבר עליו, ברגע שהוא מזהה: היצה“ר עבד עליי ורימה אותי, הוא אמר לי שיש באיזה מקום בעולם גן-עדן, נסעתי לשם בהכנה לגן-עדן, עשיתי הכנות כדי להגיע למקום הזה אבל הלכה למעשה, היום אני יכול להגיד לך שהוא שיקר אותי, הוא עבד עליי ורק החריב לי את החיים – ככל שמזהים את זה יותר ככה האדם עולה יותר ויותר, מתכלית הירידה לתכלית העלייה ז“א אלה שירדו הכי נמוך יכולים לעלות הכי גבוהה.

אם היו יודעים את ההלכה לא היו בוכים

יש שאלה שקשורה לפרשת בלק: כתוב שזמרי בן סלוא הגיע לסנהדרין ’והמה בכים פתח אהל מועד‘ רש“י אומר למה הם בכו, הם לא בכו בגלל שהם ראו את העבירה של זמרי בן סלוא, הם בכו בגלל שנשתכחה מהם ההלכה מה עושים עם מקרה כזה. אם הם היו יודעים את ההלכה הם לא היו בוכים, הם היו הורגים אותו במקום, מפה רואים שצדיקים לא בוכים על מה שקורה בעולם הזה, הם בוכים ברגע שהם שוכחים מה שהקב“ה רוצה מהם וזה עיקר הבעיה, על זה הם בכו. רש“י מביא את דברי חז“ל למה הם שכחו, כדי שפנחס יבוא ויטול שכרו, זה מצווה שמיודעת לפנחס מלכתחילה ובאמת הוא עשה אותה בשלמות, אז מה הכוונה יבוא פנחס ויטול שכרו?

הבעש“ט, פרי הארץ ור‘ צדוק

על מה מגיע לפנחס השכר שהוא יעשה את המעשה הזה ולא משה רבינו או אהרן או צדיק אחר? מה עשה פנחס שהוא ראוי לעשות את המעשה הזה? לא רש“י ולא המדרש אומר על מה פנחס היה ראוי לזה, זה מאוד מעניין, זה כתוב בכמה מקומות היסוד הזה, בשבחי הבעש“ט על התורה, בספר פרי הארץ ור‘ צדוק הכהן מלובלין גם מביא את הנקודה הזאת ויש עוד ספר שנקרא גליא רזא שגם הוא מביא את היסוד הזה, כתוב שם חידוש גדול מאוד: פנחס זכה לעשות את הבחינה השלימה ביותר של קנאת
השם, אומרים חז“ל שפנחס היתה לו בחינה שהוא היה בעל תשובה על הנקודה הזאת

בגלל שהוא בא משם היה לו את הניסיון

מה הכוונה שפנחס היה בעל תשובה על הדבר הזה? האם שמענו אי פעם שלפנחס היה קשר עם כזה דבר? זה לא כתוב בשום מקום. נזכור שפנחס הוא הבן של אלעזר הבן של אהרן ואלעזר התחתן עם בת פוטיאל, יש אומרים שפיטם עגלים לעבודה
זרה ויש אומרים שפטפט ביצרו. פיטם עגלים לעבודה זרה ז“א שסבא של
פנחס היה יתרו ויש אומרים יוסף ובאמת התשובה האמיתית היא שגם יתרו וגם יוסף. אמא של פנחס מצד אחד היתה בת יתרו מצד שני היא היתה מצאצאי יוסף.
אומרים המפרשים שבגלל שפנחס היה לו שורש במדין אז בדקות הנפש היה
לו ניסיון בעניין של המידינית, בגלל שהוא בא משם היה לו את הניסיון הזה. פנחס מעולם לא עבר חלילה שום עבירה בשום צד אבל מכיוון שהוא זיהה
בנפשו שיש לו את הניסיון הזה, הוא עשה שנים של צעקות והתבודדות
ותפילה להקב“ה להתנקות מהנקודה הפנימית וזה מה שאומרים יבוא פנחס ויטול שכרו.

לדעת מהי הגאוגרפיה הרוחנית של א“י

-בגלל שפנחס הוא בבחינת בעל תשובה על הדבר הזה אז הוא יכול לעשות את זה בשלמות הגדולה ביותר, זה צד אחד של הדברים. צד נוסף של הדברים זה שידוע שלכל אחד מהשבטים יש עבודה רוחנית מסויימת לכן גם א“י מחולקת לאזורים של עבודות רוחניות ואורות רוחניים, יש כמה ספרים שנוגעים בזה אבל רוב הספרים לא נוגעים בנקודה כיצד א“י מחולקת לאזורים רוחניים ואיזה עבודה. לפני כמה שנים שאלתי יהודי מאוד גדול: איך אנחנו יכולים למצוא יותר בפירוט את האזורים הרוחניים של העבודה של א“י? הוא אמר לי יסוד נפלא: אנחנו יכולים לדעת לפי חלוקת הארץ לשבטים, אם נדע מה העבודה הרוחנית של כל שבט לפי זה נוכל לדעת את הגאוגרפיה הרוחנית של א“י. אחד השבטים שאנחנו רואים שהיה שם בחינה מאוד מיוחדת זה שבט דן, היה להם עבודה מאוד-מאוד לא פשוטה, מצד אחד כתוב שדן הוא המאסף לכל המחנות, רש“י אומר בשם חז“ל: ששבט דן היה למעשה השבט האחרון במסעות והן היו אוספים את כל האבידות שאבדו כי הם הלכו בסוף..

זה כל הנשמות שנפלו בעקבתא דמשיחא

כל יום שבט דן היו עושים מצוות השבת אבידה – זה פשטות הדברים, עומק הדברים שדן היה מאסף את כל המחנות הכוונה שזה העבודה של סוף כל המדרגות, לאסוף את כל האבידות זה כל הנשמות שנפלו בעקבתא דמשיחא בסוף כל הדורות וכל העבודות הרוחניות, שבט דן היה צריך לתקן את כל הבחינה הזאת. כאשר בנ“י היו הולכים אז מי היה הולך בראש? יהודה. מי הולך בסוף? דן. זה ראש כל המחנות וזה מאסף כל המחנות, זה מרמז ברוחניות שיש לדן את העבודה במקומות הכי נמוכים והכי קשים לבירור, זה העבודה של שבט דן, לכן בשעה שהם הלכו אז בראש זה יהודה שזה המלך והמלכות ובסוף זה דן שצריך לעשות את העבודות הכי קשות, בגלל זה כתוב גם שהענן היה פולט אותם כי היה להם את הניסיונות הכי גדולים – זה היה בשעה שהם הולכים

הוא נתן את המלכות ליהודה

-בשעה שעמ“י חנו הם הסתדרו אחרת, דגל מחנה דן היה בצפון ודגל מחנה יהודה היה במזרח, למעשה הם מחוברים ובשעת ההליכה זה בראש וזה בסוף, זה מרמז שמצד אחד ראש כל המחנות זה שבט יהודה שזה המלכות, וסוף כל המחנות שזה הבירור הכי נמוך זה שבט דן אבל יש בחינה שדן הוא הכי קרוב ליהודה דווקא מעומק העניין שהוא צריך לרדת כ“כ אז הוא מאוד קרוב – כתוב בספרים הקדושים שמשיח צריך לבוא גם משבט דן וגם משבט יהודה, אימו של משיח תהיה משבט דן ואביו של משיח יהיה משבט יהודה, זה מעין תירוץ על קושייה. בשעה שיעקב אבינו בירך את יהודה הוא אמר: יהודה אתה יודוך אחיך – יעקב אבינו נתן ליהודה את המלכות..

האבא משבט דן והאמא משבט יהודה?

’לא יסור שבט מיהודה ומחקק מבין רגליו עד כי יבוא שילו‘ – יעקב אבינו אמר ליהודה: המשיח יהיה ממך. בשעה שהוא בא לברך את דן הוא אמר לו ’דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל, יהי נחש עלי דרך שפיפן עלי ארח הנשך עקבי סוס ויפל רכבו אחור, לישועתך קויתי השם‘ רש“י מביא שם שיעקב אבינו ראה את שמשון והוא חשב ששמשון יהיה המשיח – איך זה יכול להיות? הרי לפני כמה דקות בירכת את יהודה והבטחת לו שממנו יבוא משיח – מכיוון ששמשון אביו היה משבט דן אבל אימו היתה משבט יהודה אז הוא ראה שייכות לשמשון עם שבט יהודה רק האמת שזה בדיוק הפוך, האבא יהיה משבט יהודה והאמא תהיה משבט דן, זה צד אחד לראות את מעלתו של דן שהוא מאוד קשור בעצם עם נקודת המשיח. המשיח זה שלמות ותיקון העולם, דווקא בגלל שדן מברר את השושנה שלמטה-למטה, על-כן הוא גם יכול לעשות את העבודה של למעלה-למעלה לכן הוא גם מאסף וגם בראש..

הגיבורים הגדולים בעמ“י היו משבט דן

יש עוד צד לראות את כל המהלך הזה, יש זוהר מעניין בסוף פרשת בלק שם הזוהר אומר שלמעשה הגיבורים הגדולים ביותר בעמ“י במשך כל הדורות היו משבט דן, זה מתחיל קודם כל בחושים בן דן שידוע שהוא הרג את עשיו ובתורה כתוב חושים בלי האות ואו, לכן מביאים בשם הזוהר שחושים זה אותיות משיח (חשים-משיח), מכאן יש רמז שיש משיח בדן. מי זה המשיח בן דן? זה למעשה כל הגבורות בעמ“י, הזוהר אומר שכשיתעורר שריה שר צבא של דן נחכה למשיח, הוא ילחם את כל המלחמות. שר צבאו של משיח בן יוסף יהי משיח בן דן. מובא שכמה פעמים בהיסטוריה ראינו את גבורת דן, אחד זה בחושים בן דן, לאחר מכן יש את צליה שהרג את בלעם בן בעור, השלישי זה אחד הגיבורים הגדולים ביותר של דוד המלך עירא היאירי כתוב בזוהר הקדוש שכל גבורת דוד היתה מכוח עירא היאירי. אנחנו מקווים שהרביעי כבר נמצא איתנו, זה שריה משבט דן הוא ילחם את כל המלחמות של משיח

זה אפילו לא ניצוץ אחד חלקי מיליארד

דווקא השבט שירד הכי נמוך לבירור הנוקבא דתהומא רבא דווקא משם יוצאים הגיבורים הכי גדולים, ממש מתכלית הירידה לתכלית העלייה, זה העניין של להעלות את השושנה. אחד הדברים שהכי קל לדבר עליהם והכי קשה לבצע אותם זה איך להעלות את התענוגים מלמטה בכיסא ללמעלה בכיסא, ז“א איך אנחנו נתחבר שבאמת כל התענוגים יהיו התענוגים שבקדושה? יש בזה כמה יסודות אבל הדבר הראשון זה קודם כל עוד לפני שאנחנו עושים עבודה של השבה אל הלב, קודם כל בידיעה אנחנו צריכים לדעת וכל הזמן לחזק אותנו בנקודה הזאת שבוודאי עם הקב“ה פי אין-סוף יותר טוב מאשר עם כוחות הטומאה, אם ניקח את כל הטומאה שבעולם ואת כל התענוגים שיש ונמצה אותם לחמש דקות זה לא אפילו ניצוץ אחד חלקי מיליארד בנועם ובתענוג של להיות עם הקב“ה – קודם כל צריך לדעת את זה..

מיליון דולר בעובר ושב ומרצדס ספורט

כל יום אדם צריך להגיד לעצמו: יותר טוב להיות עם הקב“ה מאשר להיות עם כל כוחות היצה“ר עם כל הפיתויים של היצה“ר. מדוע ההתבוננות הזאת חשובה? מכיוון שהיצה“ר בא ואומר לנו תורות שלמות ותאוריות ויסודות וכן הלאה, הוא מנסה לשכנע אותנו ללא הרף שיש לו תענוגים יותר משל הקב“ה, הוא טוען את זה ולא תמיד אנחנו מצליחים לדחות אותו, לפעמים אנחנו מאמינים לו. לפעמים אנחנו באמת חושבים שיש לו איזה משהו עליון לתת לנו, הוא מפתה אותנו לכן קודם כל עוד לפני ההשבה אל הלב אנחנו צריכים עבודה שכלית לדעת שבאמת לאמיתה יותר טוב פי אין-סוף להיות עם הקב“ה, כל יום להזכיר לנו את הנקודה הזאת, להכין כלים לכל המתקפות שלו, הוא יגיד לנו: תשמע, אתה חושב שמיליון דולר בעובר ושב זה חיסרון, אם תיסע עם מרצדס ספורט זה סתירה בכלל לאמונה? צריך לדעת שיש ‘בני יששכר‘ נורא ואיום שאומר: ראיתי הרבה בני עלייה שהתחילו לקבל ממון והפסידו את כל מדרגתם – אז הנקודה הזאת היא שבכל מקום הוא מפתה אותנו ואנחנו כל הזמן צריכים לזכור שאנחנו לא רוצים את התאוות ואת הכבוד של העולם

זה באמת מנצח ופועל את כל הפעולות

-אנחנו לא רוצים את התאוות ואת הכבוד של העולם הזה כי ניצוץ אחד של הקב“ה שמאיר לנו בלב זה פי אין-סוף יותר מכל תענוגי העולם הזה, הוא פשוט משקר אותנו – אנחנו צריכים לדעת את זה בשכל, זה נקודה אחת. נקודה שנייה זה הדיבור והשיחה עם הקב“ה, זה הנקודה שרבינו גילה לנו, צריך לדעת שאנחנו לא יכולים בלי התפילה, אדם צריך כל הזמן להתרגל לדבר עם הקב“ה. הדיבור עם הקב“ה הוא באמת מנצח ופועל את כל הפעולות, יעקב אבינו אומר ’אשר לקחתי מיד האמרי בחרבי ובקשתי‘ כמו שמפרש אונקלוס ’בצלותי ובבעותי‘, בתפילתי ובבקשתי. הלכה למעשה היצה“ר בא ומטריד, לצערנו הרב עד שלא ישחטו אותו הוא אחד מהחסידים הראשונים של רבינו, הוא מקיים את הדיבור של רבינו ’אין שום ייאוש בעולם כלל‘ במסירות נפש, הוא לא מתייאש, כמה פעמים אדם זרק אותו וקילל אותו, לכאורה הוא נעלם. הוא הלך וחשבנו שהתפטרנו ממנו, הוא בעצם הלך למכון כושר, למד כמה תרגילים חדשים ובא אלינו באיגוף חדש לגמרי, הוא לא מתייאש..

היצר רוצה את העצבות יותר מהעבירות

הנקודה שלנו כנגד היצה“ר שלא מתייאש זה הדיבור עם הקב“ה, להרבות בדיבורים עם הקב“ה. כל הזמן לגלות לפני הקב“ה: אני לא רוצה את זה, תעזור לי, אני בן מלך והמקום שלי זה ארמון המלוכה ולא להסתובב בכל מיני ביבי-שופכין, אני לא רוצה להיות במקום הזה. מי יודע מה עובר על האדם חלילה אבל אפילו אם לוקחים את האדם מאיזה בחינה, משם תדבר עם הקב“ה, לא להתבייש, אם כבר קרה מקרה אז תהפוך את זה להתבודדות. באמת בעומק הדבר רבינו אומר שהיצה“ר יותר מאשר הוא רוצה את העבירות הוא רוצה את העצבות שבאה אחרי העבירות. עצבות זה פירוד, הוא רוצה להפריד אותנו מהקב“ה. העבירות זה הרחקה א’ והעצבות זה הרחקה ב’ והמטרה זה ג’ – פירוד מהקב“ה. אם אנחנו לא יודעים את העצות של רבינו אז אנחנו ממש מגיעים לריחוק מהקב“ה, היצר הרע יפריד אותנו..

כל פעם שתטריד אותי אני מלשין עלייך!

היצה“ר יעמיד אותנו בכמה ניסיונות ויכניס בנו דיכאונות עמוקים, מעבירות הרבה יותר קל לצאת אח“כ מאשר מהדיכאונות לכן הדיכאונות זה חיות אצלו הרבה יותר גדולה. צריך לעשות כלל וחוק בחיים, להגיד ליצה“ר: כל פעם שאתה תבוא ותטריד אותי ולא משנה באיזה בחינה, אני מדבר עם הקב“ה, אני מלשין עלייך להקב“ה, אני מספר לו מה אתה עושה לי. תגיד לו: כמה שתטריד אותי יותר אתה הולך להפוך אותי להיות החסיד ברסלב והצדיק הכי גדול בדור, כי כל פעם שתבוא להטריד אותי אני אלך עוד יותר להקב“ה, אני לא אתייאש משום מצב מללכת ולדבר עם הקב“ה. אם אדם יקבע את זה בלב וזה יהיה אצלו כיתד בל ימוט: לא משנה מה יקרה אני תמיד ירוץ לדבר ולספר את זה הקב“ה, בשלב מסויים היצה“ר יגיד: לא שווה לי לבוא ולהטריד את האדם הזה. צריך לדעת שבסופו של דבר גם אם אדם עובר מה שעובר הכוח של הדיבור עם השם זה ינצח.