פרשת כי תבא תשפ"ו | העבודה של אלול וההכנה לראש השנה

Getting your Trinity Audio player ready...

רבינו אומר בתורה א‘ חלק שני מי יכול לדון בני אדם? רק הקב“ה, כי חז“ל אומרים אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו. ומי יכול להיות במקומו של חברו? רק הקב“ה שהוא מקומו של עולם – כמו שאנחנו אומרים אצל האבלים המקום ינחם אתכם לכן יש כינוי להקב“ה בשם של מקום – רבינו אומר שרק הקב“ה יכול לדון את העולם כי כתוב אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו והקב“ה הוא מקומו של עולם לכן הוא יכול לדון. בהמשך רבינו אומר שיש צדיק שהוא אוחז בכיסא הכבוד וגם הוא יכול לדון את העולם כי הצדיק שאוחז בכיסא הכבוד הוא גם כן הופך להיות בבחינת מקומו של עולם ויכול לדון את העולם.

צדיק שנקרא מקומו של עולם

כמובן שרבינו בדרכו הקדושה מרמז על דברים מאוד עמוקים בכל תורה ובכל סיפור שהוא מספר. נתבונן במה שרבינו אומר שיש צדיק שנקרא מקומו של עולם – לפני 30 שנה בערך לפני ראש השנה שאלתי את אחד מזקני ברסלב שאלה, זה היה עוד לפני הנסיעות לאומן, אז היה קיבוץ של חסידי ברסלב בירושלים או במירון – אמרתי לו תמחיש לי קצת את העניין של ראש השנה, אנחנו שומעים הרבה דיבורים ורבינו אומר ראש השנה שלי עולה על הכל, אז הוא אמר לי: בראש השנה יש הרבה בתי דין בשמיים מכיוון שדנים כל אחד לפי עניינו, אדם שכל השנה הלך נגד התורה ורק עשה עבירות, לא ידונו אותו באותו בית דין שדנים איזה צדיק שהדין שלו זה ספק אם הוא ביטל 8 דקות או 10 דקות תורה בכל השנה, בוודאי שזה לא אותו עניין לכן זה גם בית דין אחר לגמרי, אז הוא אמר לי שמקובל מרבינו ורבי נתן שמה שאמר רבינו ראש השנה שלי עולה על הכל זה מכיוון שיש לרבינו בית דין המיוחד שלו וברגע שאנחנו מתקשרים ונכללים בעניין של הצדיק זה הזכות להיות בבית דין של רבינו. רבינו אומר שרק צדיקי אמת יכולים באמת לדון את העולם וזה צדיק שנקרא בבחינת מקומו של עולם הכוונה שיש לו בחינה של א-לוקות. נוריד את זה קצת אלינו להבין מה הכוונה שהצדיק גם נקרא מקומו של עולם. כמובן שזה דברים מאוד עמוקים אבל קצת להבין

הלב שלנו לא נקי ואסור לנו לדון את השני

חז“ל אומרים שאסור לנו לדון אף אחד מכיוון שאנחנו לא יכולים לשפוט ולדון דין אמת מכיוון אמרו חז“ל אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו. אומר רבינו בתחילת התורה שברגע שיש לאדם עדיין מידות לא טובות בלב (התאוות והמידות הלא טובות בלב) ואפילו אם יש לצדיק קצת תאוות ומידות, כל עוד יש לאדם איזה מידה לא טובה ותאווה מתאוות העולם הזה, אסור לו לדון אף אחד ועל זה אמרו חז“ל אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו, אנחנו לא יכולים להיות במקומו של החבר לא בגלל איזה חוסר של השגה כי ברגע שהלב של האדם לא נקי אסור לנו לדון את השני

לא יכול להיות אמת

אם הלב שלנו לא נקי, בהכרח שההסתכלות שלנו תהיה מושפעת מהמידות ומהתאוות שיש לנו בלב וגם אם אדם יחשוב שהוא מקנא לשם שמיים והוא רוצה את האמת, אף על פי כן נוותר על המצווה של הלדון כי הדין שלנו לא יכול להיות דין אמת. דוגמא לדבר ראינו אצל פנחס וזמרי. פנחס הרג את זמרי והמדרש אומר שאמרו עמ“י שהוא הרג אותו בגלל שפנחס כעס על זמרי. השבטים טענו שפנחס רצה להיות במקום זמרי

’הנני נותן לו את בריתי שלום‘

אמרו השבטים: זה הנכד של יתרו וזה המידות של מדין. מדין מלשון מדנים, הם כועסים וכעסנים ורוצחים ובאמת הוא קינא לזמרי כי הוא רצה להיות עם המידינית בגלל זה הוא הרג אותו. לכן הקב“ה כתב את זה בתורה ’הנני נותן לו את בריתי שלום‘, הקב“ה מעיד על פנחס שזה באמת היה לשם שמיים אמיתי, איך הוא הגיע לזה? בזה שהוא היה נקי לגמרי מכל הרגשה אישית שלו. מכאן נלמד יסוד מאוד גדול לגבינו שאם אדם מזהה שיש לו עדיין איזה תאווה מתאוות העולם הזה אז אנחנו צריכים לדעת שאסור לנו לדון. הצדיק שיכול לדון הוא צדיק שנקי לגמרי בדין שלו, למשל איך נדע כמה אנחנו צריכים לתקן את מידת הכבוד? איך אדם יכול לדעת איפה הוא אוחז במידת הכבוד? אומר רבי חיים ויטאל בספר ’שערי קדושה‘ סימן לזה, המבחן יהיה שאדם יבחן האם כשמשבחים אותו וכשמבזים אותו האם זה שווה לו בלב, האם הוא מרגיש את אותה הרגשה בלב? אין אצלו הבדל בלב. אם אדם מרגיש את אותה הרגשה אז הוא ביטל את מידת הכבוד. בהתבודדות הבאה שכל אחד ישים לב כמה אנחנו רחוקים להרגיש שהשבח והביזיון תהיה באותה מידה. אומר רבינו שאם זה עדיין לא שווה בעיניו אז אסור
לו לדון אף אחד, בכל אופן לפעמים אנחנו מתעקשים
לדון אעפ“י שחז“ל אמרו אל תדון, בכל אופן מותר לנו לדון אבל כתוב לעולם ’הוי דן את כל האדם לכף זכות‘, אם אתה כבר דן אז תדון לכף זכות

משמיים מגלים לו את כל שורשי הנשמות

רבינו אומר שהצדיק שאוחז בכיסא הכבוד הכוונה לצדיק שנקי לגמרי ממידות לא טובות ומתאוות העולם הזה – הוא נקרא בחינת אוחז בכיסא הכבוד ואז הוא יכול לעשות דין, יש לו את הבית דין שלו והוא באמת יכול לדון את העולם. פה מתעוררת שאלה: הצדיק תיקן את עצמו לגמרי אבל איך הוא יודע לדון כל נשמה? הרי כדי לדון צריך לדעת את כל הגלגולים של האדם ואת השורשים של האדם ואיפה הוא אוחז באדם הראשון. איך הצדיק יכול לדעת את כל היסודות ואת כל זה? אומר רבי נתן בספר ’עלים לתרופה‘ יסוד מאוד גדול בדבר: ככל שהצדיק יותר מתקן את
עצמו, משמיים מגלים לו את כל שורשי הנשמות ואת כל הגלגולים ואת כל התיקונים.

למה רשב“י לא פטר את העולם מן הדין?

-רבי נתן אומר במכתב שע“ה דבר נורא מאוד: וכל העניין של רבינו זה לחדש את הנשמות שנפלו מאלפים שנה מדורות משנים קדמוניות והוא יודע את כל הנשמות מיום ברוא א-לקים אדם על הארץ ועד היום האחרון ואת כל הגלגולים שלהם ואת כל התיקונים שלהם וזה דבר קטן אצלו – לדעת את כל זאת זה דבר קטן אצלו. בוודאי שרק צדיקים יחידי הדורות ידעו כאלה השגות, כתוב על האר“י הקדוש ועל רשב“י שהם ידעו את זה לכן רשב“י אמר אני יכול לפטור את העולם מן הדין. למה באמת רשב“י לא פטר את העולם מן הדין? כי הוא ידע שהקב“ה לא רוצה שהוא יפטור, הוא התבטל להקב“ה. אז מי שיודע את כל זה ומי שנמצא במקום הזה הוא יכול לדון את העולם והוא יודע לדון לכף זכות – כך אומר רבינו. באמת הדין תמיד צריך להיות לדון לכף זכות אבל צריך לדעת איך לדון לכף זכות. מה ששייך לנו מבחינת העבודה שלנו בנקודה הזאת, הרבה פעמים אנחנו נמצאים בחיים במצבים שאנחנו מרגישים שעולם הרגש שלנו מתעורר וצף, היום קוראים לזה בטיפול הרגשי והנפשי ’הצפה רגשית‘ אבל בחסידות קוראים לזה ’גלים רגשיים‘ פתאום אדם בהתרגשות או שהוא כועס או שהוא מפחד או מקנא או עצוב, יש כל מיני סוגים של גלים רגשיים.

כל מה שאדם חושב באותו זמן זה דמיונות

איך זה פועל? הגל הרגשי עולה אל המוח ומתחיל להדליק פיוזים במוח הגל הרגשי בעצם מפעיל את המוח ואז רבינו אומר שכל הפעלה של המחשבה של המוח שמתעוררים כתוצאה מהתרגשויות ומהגלים של הלב עולים ומכים במוח ורבינו אומר שכל מה שאדם חושב ומשיג ומבין באותו זמן זה הכל דמיונות, אין בזה אמת. כמעט כולנו נמצאים כל היום באיזה גל רגשי אחר, לדוגמא לפעמים אדם כועס כי יש לו סיגים בלב ובנפש והוא צריך לתקן אותם לכן הוא כועס אבל לא נעים לאדם להגיד אני סתם כועס אז הגל של הכעס עולה למוח וזה הפיוז הראשון והוא הכי חשוב במוח, היום כמעט כל המהנדסי חשמל יודעים איך להפעיל את הפיוז הזה. ואז מה קורה? אדם כועס והגל עולה לפיוז של המוח ואומר לו מהר תחפש מישהו שיכעיס אותי, לא נעים לאדם להגיד אני סתם כועס מעצמי. ועוד ברגע שאדם כועס הוא רוצה להוציא את זה החוצה אז מה אני אתחיל לכעוס על מישהו?

ההורים או האחים לא בסדר

זה לא תרבותי ולא דרך ארץ לכעוס על מישהו סתם. הפיוז הראשון שעולה למוח ונדלק זה למצוא מישהו שיכעיס אותי אז הוא מגיע לאדם ואומר לו אתה עשית כך וכך והכעסת אותי – זה הפיוז הראשון שעולה למוח ואומר לנו בעצם על מי לכעוס. במקרה הזה המוח בעצם משרת את הלב. לדוגמא אדם מפחד אז הוא מוצא סיבות מה מפחיד אותו, יש בחוץ כלב או אריה, עכשיו אולי אירן תזרוק עלינו פצצת אטום או שהקורונה תתפשט שוב בעולם – אדם מוצא כל מיני סיבות בעצם על מי להוציא את מה שהוא מרגיש בפנים. לפני כמה ימים פגשתי מישהו שהוא קצת משורר, הוא ישב איתי שעה וכתב מגילת-קינות כמה שהוא מסכן ואומלל, זה הפיוז השני להסביר למה אני עצוב, אולי ההורים או האחים שלי לא בסדר וכן הלאה..

סיגים זה הפסולת או היצה“ר שיש בנפש

מוציאים סיבות חיצוניות על מי לזרוק את הכל – צריך לדעת שכל ההרגשות השליליות והתאוות שהם חברים שלהם זה חבורה אחת שמחולקת לשתי טיפוסים – צריך לדעת שכל זה בעצם סיגים. סיגים זה הפסולת או היצר הרע שיש לנו בנפש וזה לא קשור לאנשים מסביבנו בכלל זה נמשך או מגלגולים אחרים או בכלל מחטא אדם הראשון כי כל אדם קיבל מחטא אדם הראשון מתנות והוא קיבל הרבה מידות לא טובות ותאוות מיותרות של העולם הזה ולאט-לאט הקב“ה מציף את זה אצל האדם כדי שנוכל לעבוד על זה ולתקן את זה ואדרבה כשמתעוררת מידה לא טובה או תאווה זה כן לטובה כי עכשיו אדם יכול לתקן את זה, תיקח את זה לעבודה ולתפילה, אתה לא יכול להתבודד תקרא תיקון הכללי – ההתעוררות לא קשורה למשהו מבחוץ.

הסביבה הקרובה, ראש הממשלה או פוטין

רבינו אומר שזה הבירור של המדמה – הוא משכנע אותנו ואמר לנו: מה ז“א? אתה רוצה להגיד לי שהבן אדם הזה לא מרגיז? אני נפגש איתו כבר הרבה זמן. בד“כ אדם נשוי זה הכי קל, תמיד יש על מי לכעוס, כל חיי הנישואין תמיד יש על מי להוציא- תמיד אדם מוציא את זה על הסביבה הקרובה שלו ואם הסביבה הקרובה שלו במקרה כולם בסדר אז זה הולך על ראש הממשלה ואם באותו שבוע ראש הממשלה היה בסדר אז תמיד אפשר למצוא את פוטין או מישהו שנוציא עליו את כל הדיכאונות, כל ההקפדות וכל החרדות אבל באמת אולי פוטין רשע גדול אבל אנחנו צריכים
לדעת שאם אנחנו כועסים או מפחדים או עצובים זה לא בגלל אף אחד זה בגלל הסיגים שאנחנו צריכים לברר, מציפים לנו את זה החוצה וצריך לקחת את זה לתפילה להשם: תיקח את זה ממני ותציל אותי מהדבר הזה ובזה האדם בעצם מיד מתקן את כל מה שיש לו בתוך הלב, אדרבה כשיש הצפות גדולות צריך לדעת שיש תיקון – לא לפחד מזה ולא להתבייש מזה אפילו אם אדם יראה שהוא הכי גרוע בעולם לא להתבייש מזה. לפני 35 שנה אמר לי האדמו“ר מפוריסוב: כל המידות הלא טובות וכל התאוות שיש לנו זה מתנות טובות שהקב“ה נתן לנו. ברגע שיש לנו את כל זה,
זה בעצם העבודה שלנו בעולם הזה וע“י זה אנחנו יכולים להתעלות יותר מהמלאכים

רק יהודי יכול לעבוד על מידות לא טובות

מלאכים מתפללים ולומדים תורה ויש להם השגות אבל אין להם עבודת המידות, זה מתנה שרק האדם היהודי קיבל. גם לגויים יש מידות לא טובות אבל הם לא יכולים לעבוד על זה, רק אדם יהודי יכול לעבוד על מידות לא טובות ובזה אנחנו מתעלים למעלה ממלאכים. האדמו“ר אמר לי נקודה  נפלאה מאוד: כתוב שרחל ראתה שהיא לא יולדת ולאה יולדת בן אחרי בן. ללאה יש כבר ארבעה בנים ולרחל אין כלום ואז כתוב ’ותקנא רחל באחתה.. ותאמר הנה
אמתי בלהה בא אליה ותלד על ברכי ואבנה גם אנכי ממנה‘ – רחל מקנאה בלאה ואז היא נותנת ליעקב את השפחה שלה, עכשיו כשהשפחה תלד איך תרגישי? עוד יותר גרוע..

רחל זיהתה בה שהיא מקנאה

עד עכשיו אחותך ילדה עכשיו גם השפחה שלך תלד ואת לא תלדי. האדמו“ר אמר תירוץ נפלא על זה רחל זיהתה בתוכה שהיא מקנאה באחותה אז היא אמרה אני אכנס לעבודה יותר קשה במידת הקנאה, אני אגביר את מידת הקנאה, אני אתן לו את השפחה והיא תלד ואז זה יגביר בתוכי את מידת הקנאה אז תהיה לי יותר עבודה במידת הקנאה – האדמו“ר אמר שהמידות הלא טובות זה מוטבע בנו בטבע, ברגע שאנחנו נלחמים במידות אנחנו נלחמים בטבעים שלנו. ברגע שאדם נלחם בטבע הקב“ה מוכן לשנות את הטבע בשבילו וזה מה שרחל אמרה ’ואבנה גם אנכי ממנה‘ אולי בזכות זה יפתחו לי שערי לידה והאדמו“ר אמר שבזכות זה היא ילדה

זה נותן בעצם את האפשרות של העבודה

זה יסוד גדול מאוד לדעת שמידות לא טובות ותאוות מיותרות של העולם הזה זה מתנה טובה כי זה נותן לנו בעצם את האפשרות של העבודה. בעצם כל המעלה של האדם היהודי זה בזכות הנקודה הזאת שיש לנו את המלחמה הזאת. האדמו“ר מפוריסוב אמר לי עוד דבר ששום מידה לא טובה ושום תאווה מיותרת שיש באדם לא מעוררת את הדין על האדם – אין שום הקפדה על האדם אפילו אם יהיו לו מידות לא טובות ותאוות גדולות מאוד של העולם הזה זה לא מעורר עליו את מידת הדין מכיוון שהקב“ה נתן לו את זה. מה כן מעורר את מידת הדין על האדם? ברגע שאדם לא עובד על זה אז זה מעורר את מידת הדין אבל אם אדם עובד על לתקן את
המידות הלא טובות ואת התאוות המיותרות של העולם הזה אין שום הקפדה על האדם. ההקפדה היא למה אתה לא עובד על זה לא למה יש לך את הדבר הזה לכן בחודש אלול זה למעשה לראות את האמת. הצדיק שיכול לדון את העולם זה מתוך זה שהוא נקי לגמרי במידות לא טובות ונקי לגמרי בתאוות מיותרות של העולם הזה..

מה שחושבים באותו זמן בוודאי לא נכון

יש פה עוד נקודה חשובה להתבונן בה, למעשה הזכרנו קודם שהגלים הרגשיים שבאדם עולים למוח ומתחילים להדליק את הפיוזים במוח וזה מתחיל לעורר את כוח המחשבה באדם – הרגשות עולים למוח ומעוררים את המחשבה ועל זה רבינו אומר שאם המחשבה התעוררה מכוח הרגשות האלה שבלב זה המדמה – תמיד טועים בזה. צריך לדעת תמיד שאם אנחנו ברגש חזק של עצבות ושל פחד דבר אחד אפשר לדעת שמה שאנחנו חושבים באותו זמן זה בוודאי לא נכון – זה כלל גדול מאוד. ברגע שאדם כועס אחרי שאדם יוצא מהכעס שיזכור מה הוא החליט ומה היו
העצות שהיו בדעתו ויראה שזה בוודאי לא אמת כי כל מה שמתעורר בגלל הגלים הרגשיים זה מעורר בעצם את כוח המדמה שבשכל ובמחשבה. כתוב בספרים הקדושים שהצדיק שנקי מזה המחשבה שמתעוררות אצלו זה מחשבה א-לוקית,
זה האור הא-לוקי. יש מושג בקבלה שנקרא ’יחוד אבא ואמא‘ זה יחוד חכמה ובינה..

ר‘ יוחנן אומר כדי שלא יחפה על בת אחותו

בינה זה המחשבה שלנו והחוכמה זה בעצם האור הא-לוקי שמושפע עלינו שזה בעצם השכל האמיתי זה הדעת תורה האמתית המבוררת. ככל שהצדיק יותר נקי בלב כך המחשבות שלו זה עפ“י אבא ולא עפ“י הרגשות שעולות ומתעוררות – רבינו האר“י אומר שהצדיקים עושים יחוד אבא ואמא הכוונה שהמחשבה שלהם זה לא מעולם הרגש שלהם אלא זה מהאור הא-לוקי לכן אומר רבינו שהצדיק הזה יכול לדון את העולם. דיברנו על זה בשבוע שעבר על הגמרא בגיטין ששואלת למה כותבים זמן בגט. גט זה דין תורה ועפ“י התורה לא צריך לכתוב את זמן נתינת הגט אלא חכמים תיקנו שיהיה זמן בגט. מדוע תיקנו שיהיה זמן בגט? רבי יוחנן אומר כדי שלא יחפה על בת אחותו. לפי התורה מותר לאדם לשאת את בת אחותו לאישה

שמא בת אחותו קלקלה כנגדו

לדודה אסור לשאת את בן אחיה או בן אחותה אבל לאדם מותר לשאת את בת אחותו ולמעשה חז“ל משבחים את הנישואין האלה ואומרים שזה נישואין שיעלו יפה. זה מאוד נדיר בדורות שלנו אבל אני הכרתי זוג כזה. אומרת הגמרא למה צריך לכתוב זמן בגט? שמא הוא יגרש אותה ואז יהיו עדים שהיא קלקלה כנגדו בזמן שהיא היתה נשואה. יבואו ויגידו לו: בחודש ניסן אנחנו עדים שהיא קלקלה, היית נשוי לה או לא? היא קלקלה כנגדו, ואומרת הגמרא שבגלל שהוא דוד שלה הוא יחפה עליה ויגיד שהוא נתן לה את הגט ממזמן. כתוב בראשונים שהוא יחפה עליה כי לדוד יש אהבה מיוחדת לבת אחותו ואפילו שהיא קלקלה כנגדו הוא יחפה עליה כדי שלא יענישו אותה – זה מובא בגמרא בגיטין. מובא בספרים יסוד מאוד גדול – שלמה המלך בשיר השירים מדמה את הקשר שלנו עם הקב“ה לדוד ’אני לדודי ודודי לי‘ זה הולך בפרט על חודש אלול, מדוע שלמה המלך דימה את זה דווקא לדוד?

הקב“ה מוכן לחפות עלינו גם כשחוטאים

שלמה המלך בחוכמתו ידע את כל טבעי הבני אדם וכל מהלכי הלב והנפש של האדם והוא ידע שיש אהבה מיוחדת לדוד לבת אחותו והוא מוכן לחפות עליה אעפ“י שהיא פשעה כנגדו והוא בא לגלות לנו שככה הקב“ה מוכן לחפות עלינו גם כשאנחנו מקלקלים כנגדו כי העבירות זה קלקול כנגד הקב“ה ואעפ“י זה הקב“ה מוכן לחפות עלינו וזה אני לדודי ודודי לי אבל כדי לזכות לזה מה אנחנו צריכים לקיים? ’אני לדודי‘ מובא בספרים שזה העניין של אלול ושל ראש השנה. בראש השנה אנחנו צריכים להיות ’אני לדודי‘ וביום הכיפורים הקב“ה ’ודודי לי‘ הוא מחפה עלינו. מה העבודה של ’אני לדודי‘? זה להיות אמיתי עם הקב“ה, לא להתבייש לספר להקב“ה כל מה שיש לנו: יש לי קנאה ותאוות ומידות לא טובות. לספר לו את הכל בלי להתבייש. ברגע שאנחנו מספרים את כל זה להקב“ה ואנחנו מבקשים ממנו: תרחם עלינו ותיקח מאתנו את כל זה, בראש השנה שזה יום הדין וכל המקטרגים באים לשמיים לקטרג עלינו, הקב“ה מחפה עלינו וזה ’ודודי לי‘ ואז מתעוררת אהבת הדוד..

אני אמרתי דבר הגון ואתה מעניש אותי?

רבינו אומר פה עוד נקודה בכל המהלך הזה: ובאמת הקב“ה עשה איתנו חסד מאוד גדול בזה שהוא קבע שראש השנה שזה יום הדין יהיה בראש חודש כי בראש חודש מתעוררת התשובה של הקב“ה בעצמו. צריך להבין את זה, באמת זה סוד מאוד-מאוד גדול אבל רבינו מביא את הגמרא במסכת חולין ושבועות שהקב“ה אמר ללבנה: לכי ומעטי את עצמך. אמרה הלבנה: וכי מפני שאמרתי לך דבר הגון על זה אתה מעניש אותי? הלבנה אמרה ששני מלכים לא משתמשים בכתר אחד. כדי לפייס אותה אמר לה הקב“ה: את תאירי בלילות והצדיקים יקראו על שמך – שמואל הקטן, דוד הקטן אבל עדיין לא התפייסה בזה הלבנה. ראה הקב“ה שהלבנה לא מתפייסת אז הוא אמר: לכו והביאו עליי כפרה שמיעטתי את הלבנה. כתוב בפרשת המוספין בפרשת פנחס שבכל ר“ח ומועד יש סדר של קורבנות מוסף וחוץ מהעולות שאנחנו מביאים צריך להביא עוד שעיר אחד חטאת. כתוב ’ושעיר עזים אחד
לחטאת להשם‘ על זה אומרת הגמרא למה בראש חודש ככה? ואז הגמרא מביאה את כל הדרש הזה ואומרת שאמר הקב“ה: הביאו עליי כפרה שמיעטתי את הלבנה..

מעל מידת הדין ומעל לכל העבירות והב“ד

-כביכול השעיר חטאת הזה של הקב“ה. במסכת שבועות יש הגהה בצד וכתוב שם שאין הדברים כפשוטם וזה סוד גדול מאוד מסודות התורה – זה נקרא שמתעוררים רחמי עתיק, זה רחמים מעל לכל מידת הדין ומעל לכל העבירות והבתי דין, מתעוררים רחמים גדולים מאוד והרחמים האלה עוזרים מאוד-מאוד לעם ישראל להמתיק את הדין. אומר רבינו שבראש השנה מתעוררת כביכול התשובה של הקב“ה לכן אנחנו יכולים לבוא לבקש סליחה ומחילה כי גם הקדוש ברוך הוא כביכול עושה תשובה בראש חודש ואומר רבינו שהקב“ה עשה את יום הדין במכוון בראש חודש ככה התשובה של הקב“ה מתערבבת כביכול עם התשובה שלנו ואז זה מעורר את הרחמים הגדולים ואז גם הצדיק יכול להמתיק מעלינו את כל הדינים

כותב שם את כל סדר הגאולה

-ידוע שהרמח“ל כותב הרבה סודות בספר ’מאמר הגאולה‘ והוא כותב שם את כל סדר הגאולה, הוא מסביר את התהליכים הרוחניים של הגאולה והוא כותב שם שאחד התיקונים הכי גדולים לפני הגאולה זה לתקן את הנשמות הנידחות. יש סוד מאוד גדול בדבר הזה ויש נשמות שנפלו בהררי החושך ובגבעות האפלה, יש נשמות שנגזר עליהם לרדת למקום הזה, זה עוד לפני שאדם בא לעולם. רבינו האר“י כותב שזה או בסוד הגלגולים או בסוד חטא אדם הראשון אבל יש נשמות שנגזר עליהם לרדת למקומות מאוד-מאוד לא טובים והרמח“ל אומר שאי אפשר להביא את הנשמות לעולם הזה מכיוון שהם באים ממקומות כ“כ חשוכים אז כשהם יבואו לעולם הזה הם בוודאי יחטאו. הם לא במציאות לבחור בטוב

יש צדיק שיש לו כוח גדול מאוד בקדושה

-הקב“ה בוודאי מטכס עצות ומתכנן את הכל שלא ידח ממנו נידח, אז מה העצות לנשמות האלה? אומר הרמח“ל שיש צדיק שיש לו כוח גדול מאוד בקדושה והוא יורד להררי החושך ולגבעות האפלה ועובר שם במהירות עצומה שהסטרא אחרא לא תבחין בו, בשעה שהוא עובר שם הוא מאיר אור עצום לנשמות האלה שנמצאות שם והסטרא אחרא לא הבחינה שהוא עבר שם בכלל. עכשיו הנשמות האלה יכולות לבוא לעולם, אחרי שהם קיבלו את האור של הצדיק ואת הכוח מהצדיק עכשיו הם יכולות לבוא לעולם והרמח“ל מסיים את הפסקא ואומר שרוב הנשמות האלה זה הנשמות של העקבתא דמשיחא. מה יהיה סדר תיקונם? יש לנשמות האלה ניסיון ויצר הרע מאוד גדול לחטא ולכן רוב הנשמות בהכרח גם יכשלו בחטאים ואפילו בחטאים גדולים בגלל המקום שהם באו ממנו אבל בגלל האור של הצדיק בשלב מסויים פתאום יתחיל להתעורר האור של הצדיק בתוך הלב שלהם והם יקבלו כוח עצום לחזור בתשובה למרות כל הירידה הגדולה שבה הם היו – את כל זה כותב הרמח“ל..

הרמח“ל נפטר 26 שנים לפני שרבינו נולד

מי הצדיק הזה הרמח“ל לא כותב. צריך לזכור שהרמח“ל נפטר בתק“ה זה היה 26 שנים לפני שרבינו נולד אבל אני אומר בדרך של סברה שדי נראה שכל העניין של הצדיק זה מדבר על רבינו. מדוע? כי רואים דבר פלאי, הרבה פעמים אומרים לאדם בדור שלנו יש שבת ויש תפילין והוא לא מבין בכלל למה לא לנסוע בשבת, בגלל שפעם היה קשה להדליק אש בשבת אתה לא רוצה עכשיו שאני אסע ברכב? מה הבעיה? יש לי רכב חשמלי חדש, רק לוחצים ונוסעים – תינוקות שנשבו, הם לא מבינים, אז אין עם מי לדבר אבל כשאתה אומר לו לנסוע בראש השנה לרבינו, הוא שואל: איפה הוא נמצא? באומן. מי זה? רבי נחמן. אתה רוצה לנסוע? הוא אומר: בסדר בוא ניסע. בשביל מה אתה בכלל רוצה לנסוע לאומן? הוא לא מוכן לשמוע לא שבת ולא תפילין אבל כשהוא שומע לנסוע לרבינו מיד הוא אומר כן. עפ“י דברי הרמח“ל ’אע"ג דאיהו לא חזי מזליה חזי‘ הנשמות באמת זוכרות את רבינו, זה אנחנו בעצמנו הנשמות שהיינו במקומות האלה והנשמה יודעת מי האיר לה את האור.

רואים שהנסיעה לרבינו הופכת את העולם

ברגע שאדם מסתובב בעולם אחד חמש, עשר, או עשרים שנה – פתאום הוא שומע את השם רבי נחמן והוא נזכר: אה זה הוא שעבר שמה במהירות כשהייתי בלוע שמה בהררי החושך. פתאום הנשמה נזכרת וב“ה רואים איך הנסיעה הופכת את כל העולם. רבינו אומר שבכח התפילות של ראש השנה הצדיק נכנס לבית הבליעה
של הס“א ומוציא משמה את כל הנשמות. קודם כל יש חלקים של הנשמה
שלנו שעדיין שבויים בבית הבליעה של הס“א וכשאדם בא לצדיק הצדיק קודם
כל פועל להוציא את חלקי הנשמה של מי שמתקשר איתו ובא אליו – זה
פעולה ראשונה אבל דבר נוסף רבינו אומר את זה בתורה ח‘ חלק שני שלא
רק את מי שבא אליו הצדיק מוציא אלא הצדיק מוציא לאט-לאט את כל הנשמות..

היה בר“ה במסיבה גדולה ביער בגרמניה

יש סיפור על אחד שהיה בתשע“ד בראש השנה במסיבה גדולה באיזה יער בגרמניה. המסיבות הולכות על סדר החגים, הם יודעים שבראש השנה זה בחינת המלכות ויום כיפורים זה בחינת הכתר לכן המסיבה הקטנה היתה בגרמניה 70,000 איש וביום כיפורים המסיבה היתה הרבה יותר גדולה בספרד. אז רבינו אומר שגם את הנשמות שבכלל לא יודעות שזה ראש השנה גם אותם הצדיק מוציא, איך אתה יכול לדעת? שנה אחרי זה הם כבר יהיו באומן הצדיק שולף את הנשמות. הוא סיפר לי ככה: בתוך המסיבה בשעה 3 לפנות בוקר אני מתחיל לחשוב על הקב“ה, ראיתי שזה לא מסתדר אז הלכתי הצידה וישבתי ברכב איזה שעתיים, בחמש בבוקר החלטתי שאני לא נשאר, זוג חברים שלי ראו את זה והחליטו שהם מצטרפים אליי, ארזנו הכל והכנו קפה

בחמש וחצי בבוקר קיבל ’סיפורי מעשיות‘

בשעה חמש וחצי בבוקר ביער בגרמניה פתאום נגשת לשם בחורה גויה גרמניה שהחברים שלי הכירו הכירות שטחית, באה וניגשת אליי ואומרת לי אני רוצה לתת לך מתנה, היא נתנה לי ספר בתוך שקית. נסעתי הביתה לדירה באמסטרדם, למחרת פרקתי את האוטו ראיתי את השקית ופתחתי אותה בבית. ראיתי שעל הספר כתוב ’סיפורי מעשיות משנים קדמוניות‘ של רבי נחמן מברסלב. באותו שבוע היתה לי התעוררות אז הלכתי לבית חב“ד באמסטרדם, הרגשתי שמה טוב אז נשארתי שם ביום כיפורים במקום לנסוע למסיבה בספרד,  נשארתי שם גם בסוכות ואז חזרתי לארץ וחזרתי בתשובה. שנה אחרי זה הוא היה איתנו באומן, סיפרתי לו מה
שרבינו אומר שבראש השנה הצדיק מוציא את הנשמות מבית הבליעה של
הסטרא אחרא והסימן יהיה ששנה אחרי זה הם כבר יהיו בקיבוץ באומן. באמת
אותו בחור חזר מאומן ואמר לנו: אתם לא משיגים בכלל מי זה הצדיק וכמה הוא גדול

מקווה , תיקון הכללי, התבודדות ותפילה

אחרי שהיינו באומן אלה שהיו איתו בחדר באו ואמרו לי: תגיד מה הבאת לנו לחדר? אני כבר נבהלתי, אז שאלתי מה קרה? הוא סיפרו: בשעה 3 לפנות בוקר הוא מעיר אותנו ואומר לנו באומן לא ישנים אחרי 3 ורבע. בארבע וחצי יש זמירות הבוקר אבל לפני זה צריך מקווה, תיקון הכללי, התבודדות ואז מגיעים לתפילה. תגיד לו שיתן לנו לישון. באתי לדבר איתו והוא ממש לא הבין איך ישנים אחרי 3 ורבע באומן. אמרתי לו: תמיד היית פעיל בשעות האלה, אלה אנשים רגילים. בסוף הגענו לסיכום שהוא יעיר אותם בשעה 4 ורבע לזמירות הבוקר – זה מה שרבינו אומר שהצדיק מוציא בכוח התפילות שלנו ובכוח כל הטלטולים וכל הדרכים וכל מה שעוברים בדרך בגבולות, זה הכל מניעות וצער מלהגיע לצדיק – שמעתי מהרב לפני שנים שאמר שהצדיק לוקח כל נקודה של צער שאדם עובר בדרך ואין נקודה אחת
של צער שאדם עובר בדרך שהצדיק לא לוקח כדי להוציא נשמות מהקליפה
ומבית הבליעה של הסטרא אחרא לכן בכל שנה יש את כל המניעות וכל מה שקורה..

כמו היועץ האסטרטגי של הנהגת העולם

הזכרנו שיש בקבלה מושג שנקרא אבא ואמא שזה חוכמה ובינה. ויש גם מושג שנקרא אמא עילאה שזה עולם המחשבה של הקב“ה שמנהיג את העולם – כל הנהגת העולם זה בעצם מאמא. הבינה זה כמו היועץ האסטרטגי של הנהגת העולם וכל תיקוני הנשמות וכל מה שקורה זה משתלשל מאמא. אומר הזוהר הקדוש ורבינו האר“י מביא את זה שהדינים מתעוררים מאמא. יש דינים בעולם והם מתעוררים מההנהגה של אמא והעבודה שלנו בעולם הזה להמתיק את הדינים של אמא. שורש הדינים שמתעוררים מאמא זה למעשה עבודה של כל החיים שלנו – אנחנו מסתכלים במציאות למה שקורה לנו ומה שקורה לעמ“י וב“ה אנחנו מאמינים שיש
מלך לעולם ויש מנהיג לעולם, באמת השם עושה את הכל ואנחנו מאמינים בזה – אבל יש עוד שאלה שמתעוררת, כל מה שהשם עושה עד כמה הכל לטובה באחוזים?

יש כמה אחוזים שבהם לא הכל לטובה??

הקב“ה עושה הכל לטובה אבל יש כמה אחוזים של פספוס הטובה. לצדיקים כמונו יש 2 אחוז שהיינו אומרים להקב“ה לשנות את ההנהגה, אדם אברך עם 6 ילדים בבית וכל חודש חסר לו 2000 ₪ בבית, לא חסר לו כדי לטוס לחו“ל אלא סה“כ כדי להביא אוכל לבית ולשלם לת“ת ולבית ספר לבנות. ב“ה הוא רוצה ללמוד תורה אבל כל חודש הוא מבולבל מהאלפיים ₪ האלה שחסרים לו. עכשיו בואו נגיד את האמת, לא היה יותר טוב אם היה לו? ההרגשה הזאת שבאמת הקב“ה היה יכול לעשות יותר טוב זה למעשה הדינים שמתעוררים מאמא ואת זה צריך להמתיק. לדעת שכל מאן דעביד רחמנא לטב עביד, גם השתי אחוז שחסר לנו בהבנה,
לדעת שגם זה לטובה. מישהו שאל אותי על זה: גם אם חסר 2000 ₪ זה גם
לטובה? אז מותר לאדם להתפלל על החיסרון הזה של האלפיים ₪? אם זה לטובה אז למה להתפלל על זה? אמרתי לו שמותר לנו ולפעמים גם מצווה להתפלל על זה..

העבודה זה לא לכעוס על הנהגת הקב“ה

הקב“ה לא אומר לנו אל תתפללו על החיסרון אבל צריך להתפלל בלי לכעוס ולהקפיד על הקב“ה למה חסר לי. לאדם חסר דבר מסויים וכבר שבועיים הוא מתפלל על זה, הוא לא קיבל את זה ומה קורה בנתיים? מתחילים להקפיד על הקב“ה: אתה לא רואה את הצער שאני עובר? זה הפגם. הפגם הוא לא כשאנחנו מבקשים מהקב“ה אלא זה שאנחנו אומרים לו את זה בכעס. בוודאי שמותר לנו ואנחנו צריכים לבקש אבל צריך לדעת שאסור לנו לכעוס על הקב“ה וזה הדינים שמתעוררים מאמא שצריך להמתיק וזה כמעט כל העבודה שלנו בעולם הזה זה לא לכעוס על הקב“ה איך שהוא מנהיג אותנו.