פרשת מקץ | מעשה משבעת הקבצנים והקשר לחנוכה

בע“ה נתחיל לראות את המעשה השביעי בסיפורי מעשיות, הסיפור משבעת הקבצנים, בתחילת הסיפור יש קצת קשר לחנוכה אז נראה בע“ה גם את הקשר, רבינו מתחיל את הסיפור כך: אספר לכם איך היו שמחים מעשה פעם אחת היה מלך, והיה לו בן יחיד. ורצה המלך למסר המלוכה לבנו בחייו. ועשה משתה גדול (שקורין באל). ובודאי בכל פעם שהמלך עושה באל הוא שמחה גדולה מאד, בפרט עתה, שמסר המלוכה לבנו בחייו, בודאי היה שמחה גדולה מאד. והיו שם כל
השרי מלוכה, וכל הדכסים והשרים, והיו שמחים מאד על המשתה. וגם המדינה היו נהנים מזה שמוסר המלוכה לבנו בחייו, כי הוא כבוד גדול למלך

אזי אהיה בשמחה יתרה מאד

רבינו ממשיך את הסיפור: והיה שם שמחה גדולה מאד. והיה שם כל מיני שמחה: קאפעלייש [מקהלות זמר] וקאמעדייש [משחקי הצגות] וכיוצא מזה, כל מיני שמחה, הכל היה שם על המשתה. וכשנעשו שמחים מאד עמד המלך ואמר לבנו: היות שאני חוזה בכוכבים, ואני רואה שאתה עתיד לירד מן המלוכה, בכן תראה שלא יהיה לך עצבות כשתרד מן המלוכה. רק תהיה בשמחה. וכשתהיה בשמחה – גם אני אהיה בשמחה. גם כשיהיה לך עצבות, אף על פי כן אני אהיה בשמחה על שאין אתה מלך. כי אינך ראוי למלוכה, מאחר שאינך יכול להחזיק עצמך בשמחה כשאתה יורד מן המלוכה. אבל כשתהיה בשמחה – אזי אהיה בשמחה יתרה מאד. למעשה זה תחילת הסיפור ולמעשה כל התורה של רבינו נמצאת בסיפור הזה. בהמשך רבינו מספר בתוך הסיפור הזה את המעשה משבעת הקבצנים. לאחר מכן כל קבצן מספר סיפור אישי שלו וכל סיפור של כל קבצן זה תורות מאוד-מאוד עמוקות, ורבינו למעשה סיפור את הסיפור של השישה קבצנים הראשונים ואת הסיפור של הקבצן השביעי רבינו אמר שאת זה הוא כבר לא יכול לספר אלא משיח יספר לנו את הסיפור הזה, לכן טוב ללמוד את הסיפור הזה כי אחת התורות הראשונות שמשיח יגלה לנו זה בקרוב זה את הסיפור של הקבצן השביעי…

מסירת המלוכה זה מרמז על מתן תורה

נתחיל מההתחלה כי כמו שאנחנו יודעים הסיפורי מעשיות זה הכל משלים, רמזים וסודות מאוד עמוקים לכל הנהגת העולם, הן בכלליות עם ישראל והן בפרטיות. רבינו אומר שהמלך שמסר את המלוכה לבנו בחייו ונהיה מזה שמחה גדולה מאוד, ורבינו מדגיש כי הוא כבוד גדול למלך. בכללות העניין של מסירת המלוכה זה מרמז על מתן תורה, כי ברגע שהקב“ה נתן את התורה לעם ישראל הוא המליך אותנו בבריאה, כביכול אנחנו קובעים עכשיו מה יהיה בבריאה עפ“י המעשים שלנו, ככל שאנחנו זוכים יותר ללכת עפ“י התורה הן בקיום המצוות והן בלימוד והן בהפנמת הדברים…

להשיב את זה ללב

-הפנמת הדברים זה הכוונה להאיר בתוך הלב שלנו את האור הא-לוקי, שזה כבר נקרא העבודה הפנימית של התורה. העבודה החיצונית של התורה זה לקיים את המצוות, יותר פנימי מזה זה ללמוד את התורה, יותר פנימי זה להרגיש את זה בתוך הלב, את כל התורה ואת כל האמונה כמו שכתוב וידעת היום והשבות אל לבבך כי השם הוא הא-לקים. עיקר העבודה זה לזכות להשיב את התורה אל הלב, שזה יאיר בתוכנו, כי באמת להשיב את זה אל הלב זה הכי קשה, שאדם יתקן את כל המידות ואת כל התאוות..

נתן כוח לכל יהודי בתפילות!

ככל שאדם זוכה יותר לתקן ככה הוא זוכה יותר להשיב את זה אל הלב, אבל עצם המסירה של התורה לעמ“י, צריך לדעת שבאותו זמן השתנתה של הנהגת העולם והבריאה, וזה כפשוטו שהקב“ה מסר לנו את המלוכה. איפה אנחנו יכולים לראות הלכה למעשה את מסירת המלוכה לעמ“י? בבחינה אחת אפשר לראות את זה בתפילה, צדיק גוזר והקב“ה מקיים, באמת הקב“ה נתן כוח לכל יהודי בתפילות. למה יש לנו מניעות שאנחנו לא רואים את הפעולה של התפילה? מכיוון שהקב“ה רוצה לנסות אותנו ולראות עד כמה אנחנו מאמינים בדבר, אבל צריך לדעת שאדם שיהיה עקשן בתפילות, בסופו של דבר התפילות יהפכו את כל העולם, אם אדם יראה את זה או לא יראה. התפילות למעשה מניעות את כל העולם ואת כל המציאות שלנו. ההתחזקות בעבודת התפילה שלנו זה שאנחנו תמיד צריכים להתבונן בנקודה הזאת שזכינו להתפלל. צריך לדעת שהתפילה לא הולכת לאיבוד, רק לא תמיד אנחנו רואים איך היא פועלת, כי יש הרבה חשבונות בשמיים מה עושים עם התפילות. לפני כמה שנים שמעתי בשעם רבי חיים קנייבסקי שליט“א שאמר שעכשיו בין כה וכה לוקחים את כל התפילות כבר לגאולה – עכשיו זה בשביל להחזיר עוד נשמות בתשובה ולהוציא אותם מהקליפות, אנחנו לא יכולים בכלל לדעת מה התפילות פועלות.

לא לחכות עכשיו לראות אורות ותוצאות

-ההתחזקות שלנו הלכה למעשה בתפילה זה תמיד לשמוח על עצם העובדה שזכינו להתפלל, לא לחכות עכשיו לראות אורות ולראות תוצאות ולראות את הפעולות, בפרט עכשיו בעקבתא דמשיחא שב“ה אנחנו לא הולכים עכשיו לכל מיני דמיונות של העולם הזה ולכל מיני שטויות של העולם הזה, עצם העובדה שיהודי זוכה להגיד תיקון הכללי ולהתפלל שחרית, מנחה וערבית, להתבודד, ללכת לציונים של צדיקים ולכותל המערבי, צריך מאוד להעריך את הדבר הזה ולשמוח שזה מה שאנחנו זוכים לעשות עכשיו בדור הזה שאולי משיח יגלה לנו עכשיו שזה הדור שהוא הכי קשה…

ללמוד בפשיטות ותמימות כדי להתקרב

יש צדיקים שאומרים שעכשיו זה הניסיונות הכי קשים – אז להתחזק בזה שעצם העובדה שאדם אומר תיקון הכללי או מתפלל, לשמוח בעצם העובדה שזכינו להתפלל, קודם כל לדעת את המתנה, זה לא פשוט וזה לא מובן מאליו שאנחנו זוכים לכל זה. זה נקודה אחת, אבל בכל העניין של מסירת המלוכה יש עוד כמה צדדים ועוד כמה בחינות, עוד בחניה זה בלימוד התורה עצמה, צריך לדעת שכשאדם לומד תורה, והעיקר זה ללמוד בפשיטות ותמימות כדי להתקרב להקב“ה ולא כדי להיקרא רב גדול או להראות את חוכמתו לעיני כל העמים, זה העניין של אחשוורוש, אבל ברגע שאדם לומד תורה בתמימות ופשיטות אז צריך לדעת שהתורה שאדם לומד היא פועלת כמו תפילה בעולמות, ולא רק זה, כביכול גם בדברי תורה הקב“ה מתייעץ איתנו ושומע את דעתנו. הגמרא במסכת בבא מציעא דף פו שואלת שאלה בדיני צרעת. זה נגע טומאה שיש לו את כל ההלכות שלו, באים אל הכהן ויש תהליך עד שאדם נטהר. הגמרא שם שואלת איך בעצם נעשה נגע צרעת, אחת מהסימנים זה שיש כתם לבן ובתוך הכתם צומחת שערה לבנה. זה אחד מהסימנים של נגע צרעת…

הקב“ה אומר טהור וחכמים אומרים טמא

הגמרא אומרת שזה לא מספיק שיהיה את הכתם ואת השערה אלא גם צריך את הסדר הזה, שקודם יהיה כתם לבן ולאחר מכן שתגדל השערה הלבנה, ז“א שאדם קודם גדלה שערה לבנה ואח“כ הופיע הכתם הלבן אז זה לא צרעת, זה מראה טהור. שואלת הגמרא, מה קורה אם יש ספק, האדם לא שם לב מה הופיע קודם וגם הכהן לא יודע להגיד מה הופיע קודם. הגמרא יצאה בתיקו והיא לא יודעת מה ההלכה בזה, אומרת הגמרא כך, כשם שאנחנו מסתפקים בדבר פה בעולם הזה, כך גם יש במתיבתא דרקיעא את המחלוקת הזאת. שואלת הגמרא מי חולק על מי במתיבתא דרקיעא? הקב“ה אומר טהור וכל
חכמי מתיבתא דרקיעא אומרים טמא. מה ז“א? זה לא מובן

יש כבר לו ניסיון מדוד המלך..

הקב“ה אומר טהור אז מה אתם חולקים עליו? אומר רבי צדוק הכהן שאחרי שקיבלנו את התורה, אם צדיק או ת“ח לומד תורה לשם שמיים בתמימות ופשיטות – הקב“ה נתן לנו כזה תוקף וכזה כוח שמותר לנו גם לחלוק עליו. אומרת הגמרא שבמתיבתא דרקיעא לא ידעו מה לעשות ואיך לפסוק, שואלת הגמרא, מה נעשה ומי יפסוק לנו הלכה? אמרו שיש בעולם הזה חכם שעליו נאמר שהוא יחיד בנגעים, אין חכם כמוהו. ראו לחכם הזה רבה בר נחמני, אחד מגדולי האמוראים, שלחו שליח שיביא אותו. באותו
זמן רדפו אחרי הבבלים והוא התחבא באיזה מקום וכל
הזמן הוא ישב ולמד תורה. מי שממונה להביא אותו למעלה אסור לו להפריע
לאדם שלומד תורה, ברגע שאדם לומד תורה אסור למלאך המוות לקחת אותו. יש
לו ניסיון מדוד המלך, מה הוא עשה? הפריע לו בלימוד כמו שהוא עשה לדוד המלך…

אחרי הסיפור איך הרמב“ם שהוא טמא?

רבה בר נחמני הפסיק רגע בלימוד והוא לקח אותו למעלה. כשיצאה נשמתו של רבה בר נחמני בת קול יצאה ואמרה: אשרייך רבה שאתה טהור ונשמתך טהורה ופסקת טהור. אז ב“ה רבה בר נחמני פסק להלכה כמו הקב“ה, טהור. לכאורה כל הסוגייה הזאת עכשיו התיישבה, רק מה הבעיה? אחד הפוסקים הכי גדולים בדורות שזה הרמב“ם, מביא את הסוגייה הזאת והוא פוסק, טמא. הכסף משנה שזה רבי יוסף קארו שואל עליו שאלה: אחרי כל הסיפור עם שרבה בר נחמני, איך אתה פסקת טמא? הכסף משנה גם מתרץ ואומר שרבה בר נחמני פסק טהור אחרי שיצאה נשמתו ועל זה כבר נאמר לא בשמיים היא, הרמב“ם לא מחויב לפסקים למעלה. אם רבה בר נחמני היה פוסק טהור בחייו אז לפי הכללים הרמב“ם היה חייב לפסוק שהלכה כמותו

רק צריכים להסכים עם זה שאין שום ייאוש

אז למה הוא פסק טמא? מכיוון שיש בזה כמה וכמה ספיקות מאוד, זה קצת מורכז ואחרי הכל זה נשאר ספק בדין של תורה, וספק דאורייתא לחומרה, לכן הרמב“ם פסק כמו כללי התורה, לכן בארץ הלכה טמא ובשמיים הלכה שזה טהור. למה הבאנו את הסיפור הזה? אומר רבי צדוק בוא ותראה איזה כוח הקב“ה נתן לנו לעם ישראל בלימוד התורה, שאנחנו על ידי לימוד התורה שלנו יכולים אנחנו בעצם פוסקים
את ההלכות איך שינהיגו אותם. על היסוד הזה נגיד עוד דבר, רבינו קבע להלכה
שאין שום ייאוש בעולם כלל. אנחנו רק צריכים להסכים עם זה וזה מוריד משמיים שלא יהיה ייאוש. ניתן עוד דוגמא מה זה כוחה של תורה, הגמרא במסכת יבמות
דנה באדם שנפל למים שאין להם סוף, הכוונה שהוא נפל מאיזה סירה ומהמקום
שבו הוא נפל למים בשום צד לא רואים חוף, זה הכוונה של לשון הגמרא מים
שאין להם סוף. המשנה והברייתא דנה האם מתירים את אשתו, הכוונה שהוא וודאי מת ואשתו מותרת. חכמים אומרים שאשתו אסורה וכך נפסק. אומרת הברייתא מעשה שהיה באדם שנפל למים שאין להם סוף, אחרי שלושה ימים הוא יצא לחוף, על זה אמר רבי עקביא בוא וראה כמה גדולים דברי חכמים שאמרו שאשתו אסורה…

ההלכה קובעת את המציאות ולא ההפך

הרב זילברשטיין מביא באחר מספריו בשם אחר מהאחרונים שהפירוש בגמרא זה פירוש אחר לגמרי, בוא וראה כמה גדולים דברי חכמים שמכיוון שהם פסקו שאשתו אסורה, אפשר להציל את היהודי הזה. אם החכמים היו פוסקים שאשתו מותרת, הכוונה שהוא וודאי מת אז משמיים אי אפשר להציל אדם שנפל למים במקרה כזה, כי לא יביאו תקלה לידי חכמים. ברגע שחכמים אמרו שאשתו אסורה, פתחו פתח בשמיים להציל  אותו, ז“א בעצם היהודי הזה זכה להינצל בזכות הפסק-הלכה, צריך לדעת שלא המציאות קובעת את ההלכה אלא ההלכה קובעת את המציאות. התורה שלנו למעשה קובעת את כל הבריאה. נביא עוד דוגמא לדבר הזה:

עופות לא אוכלים מקמצנים

הרב זילברשטיין בהלכות פסח מספר שבא אליו אברך ושאל אותו קושייה: יש לי חצר פתוחה, באמצע החצר יש לי חמץ, האם אני צריך לבער אותו? אמר לו הרב זילברשטיין שחמץ בחצר לא צריך לבער את זה כי החיות והעופות אוכלים את זה. אמר לו אותו אברך: אני יודע שזה כתוב, אבל בגמרא מסכת סוטה אומרת שהעופות לא אוכלים מאדם קמצן, ואני יודע את האמת, אני אתקן את המידות שלי אבל אני אדם קמצן, אני מפחד שהעופות לא ירצו לאכול את החמץ שלי. אמר לו הרב: אתה צודק במה שאתה אומר, אבל זה נכון על כל השנה כולה, בערב פסח כתוב שהעופות אוכלים את החמץ, כל העופות בעולם איפה שיש יהודים שומעות את בת קול שאומרת להם לכו לאכול את החמץ בחצרות של יהודים, אין להם ברירה. כל השנה הם לא אוכלות מקמצנים אבל בערב פסח הם אוכלות גם מקמצנים – זאת אומרת שכל הבריאה בעצם זה התורה שלנו…

למעשה אנחנו קובעים את הנהגת העולם

 מה שרבינו אומר שהמלך מסר את המלוכה לבנו בחייו הכוונה אם זה בתפילה, אם זה בקיום המצוות ואם זה בתורה, למעשה אנחנו קובעים את הנהגת העולם. רבינו אומר שזה כבוד גדול למלך כי זה נקרא כבוד המלך. ברגע שקיבלנו את התורה ואנחנו הולכים לפי התורה, זה שלמות כבודו של הקב“ה בבריאה. עכשיו רבינו נכנס קצת יותר לרובד ואומר: וכשנעשו שמחים מאד עמד המלך ואמר לבנו: היות שאני חוזה בכוכבים, ואני רואה שאתה עתיד לירד מן המלוכה, בכן תראה שלא יהיה לך עצבות כשתרד מן המלוכה – המלך אומר לבנו אני חוזה בכוכבים, מה העניין של החוזה בכוכבים? מדוע היה חשוב לרבינו להגיד את זה? הרי אפשר היה להגיד את זה אחרת

הנהגת הטבע זה הרצון המתמיד של השם

רבינו מרמז פה על יסוד מאוד-מאוד עמוק – ידוע שכל מהלך הכוכבים זה הסדר הקבוע שהקב“ה הנהיג בבריאה, ז“א שיש דברים שהם לא קבועים אבל יש דברים שלהם אנו קוראים הנהגת הטבע, החזון איש מגדיר את זה בלשון הזאת ’הרצון המתמיד של הקב“ה‘, השמש זורחת במזרח ושוקעת במערב כי הקב“ה רוצה, ז“א זה רצון מתמיד, עד שהקב“ה יחליט לשנות את זה, אז העניין של המושג הזה של הכוכבים, זה מגלה שזה הרצון וההנהגה הקבועה של הקב“ה ואותה אין לשנות. נכון שהיו כמה פעמים יחידות בהיסטוריה שהיה צורך אז שינו את זה, כמו בזמן יהושע בן-נון וכמו בזמן הלוויה של רבי שהיתה ביום שישי, כתוב בגמרא במסכת כתובות שכל עמ“י באו ללוות את רבי, הגמרא א ומרת שכדי שלא יהיה שום צער מהלוויה של רבי, השמש לא שקעה באותו יום עד שאחרון בישראל הגיע הביתה והפסיק להכין דגים לשבת. נכון שהיו מקרים יוצאי דופן בהיסטוריה אבל בדר הרגיל יש חוקים קבועים לכוכבים. מה המלך אומר לבן שלו? כמו שיש חוקים קבועים לכוכבים, יש גם חוקים קבועים בהנהגת האדם בעולם הזה, וכמו שאני נתתי לך את המלוכה ועכשיו אתה מלך, אני רואה בחוקים הקבועים שאתה גם תרד מהמלוכה, זה חלק מהחוקים הקבועים

כמו שיש זמני עלייה אז גם יש זמני ירידה

מלכות בפנימיות של התורה הכוונה מוחין, זה לא לשלוט על מישהו אחר, הכוונה שאדם מקבל מוחין, אור רוחני, נתפח לו בלימוד, בתפילה והוא מרגיש את האור הרוחני, זה נקרא בחינת המלוכה. ז“א המלך שזה הקב“ה, אומר לנו: כמו שיש זמנים שאתם תהיו מלכים, יש זמנים שאתם גם תרדו מן המלוכה, הכוונה שיהיה לכם ירידות, צמצומים, אתם תעברו את זה – מדוע? כי ככה השם רצה. השם רצה שכמו שיהיה לנו זמני עלייה, ככה יהיה לנו זמני ירידה, וצריך לדעת שכתוב בחז“ל ואצל צדיקים מאוד גדולים שזה גזירת הבריאה. היסוד הזה שיהיה לאדם ירידות רוחניות זה גזירת הבריאה, ככה השם רצה את זה. רבי נו האר“י כותב בספר ליקוטי תורה, זה פירוש על החומש, בפרשת בראשית: בשעה שהקב“ה אמר לאדם הראשון ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו – מיד נגזר בהכרח שהוא יאכל ממנו. לכאורה איך זה יכול להיות?

יום ראשון, שני, שלישי ורביעי

-זה נורא עלילה על בני אדם, שיהיה ירידות רוחניות. בגמרא במסכת שבת דף נט: כתוב אם יהיו חטאיכם כשנים, כשלג ילבינו – מסבירה הגמרא, אם החטאים שלכם יהיו כמו אותם שנים שמסודרים מששת ימי בראשית אז כשלג ילבינו, מה הכוונה? אנחנו מבינים שהימים מסודרים מששת ימי בראשית, יום ראשון, יום שני, שלישי, רביעי וכן הלאה, הכל מסודר, אבל מה זה חטאים מסודרים? אומר הבן איש חי בבן יהוידע,
לכל אדם יש חטאים שהם מסודרים לו מששת ימי בראשית ובהכרח שהוא יכשל בזה.

לא כל החטאים נגזרו בששת ימי בראשית

אומר הבן איש חי: אם החטאים כל החטאים של האדם יהיו רק החטאים שמסודרים מששת ימי בראשית, אזי כשלג ילבינו ועל זה אין תביעה על האדם. פה מתעוררת כמובן השאלה: איך אדם ידע מה מסודר מששת ימי בראשית ומה לא מסודר מששת ימי בראשית? על כל פנים רואים את היסוד הזה שאומר הבן איש חי שיש חטאים שמסודרים מששת ימי בראשית, נקבעו גלויות גאולות, עליות וירידות, יש סדר בבריאה. לכאורה אם יש סדר בבריאה וזה חייב להיות, האם יש לנו בחירה בתוך זה? גם הבן איש חי אומר שלא כל החטאים נגזרו בששת ימי בראשית – אנחנו צריכים לדעת איך להימנע מחטאים שהם לא מוכרחים, בוודאי שאנחנו משתדלים להימנע מכל החטאים וממילא מה שמוכרח יהיה – יש עוד כמה נקודות שאפשר להבחין בין זה לבין זה, אבל אם מוכרח לאדם ירידה האם לאדם יש בחירה ועבודה בנקודה הזאת?

הבחירה זה איך להסתכל נכון על המעבר

-זה שאלה גדולה מאוד, הנקודה הזאת זה גם מועיל להסתכל למפרע על דברים שעברנו בעבר, האם יש בחירה בזה? אומר רבינו שיש בחירה ובמעשה הזה הוא מרמז על הבחירה, מה הבחירה? אל תהיה בעצבות, ז“א שיש בחירה שהיא בפנימיות האדם, זה לא במעשה אלא זה איך האדם מסתכל על הדברים. נניח שבאמת היה מציאות שאדם היה צריך לעבור ירידה, בסדר, אם זה מוכרח אז הוא עבר את הירידה וזה לא יעזור שום דבר, זה יכול להיות במידות, בתאוות, בעבירות וזה יכול להיות בכל מיני דברים, הוא מוכרח לעבור את זה. אבל מיד אחרי שהוא עבר את זה יש לאדם בחירה איך להסתכל נכון על מה שהוא עבר וזה בחירה שהיא יותר עמוקה ויותר פנימית מעצם המעשה עצמו – למה? הרבה פעמים אנחנו עוברים כל מיני מצבים וכל מיני מציאויות, לדוגמא אדם התחליט שהוא מאוד-מאוד רוצה להתחזק והוא עושה מסירות נפש אמיתית, הוא עושה תפילות והוא עושה כל מה שביכולתו, שלושה חודשים הוא בבחינת צדיק דלתתא ורשב“י הוא צדיק דלעילא, והוא כבר עוסק בתיקון העולם ביחד עם רשב“י. הוא בטוח שעוד חודשיים הוא ורשב“י מביאים את התיקון לעולם, אחרי כמה ימים הוא מצא את עצמו והוא רחום יכפר עוון איפה שהוא מצא את עצמו – הוא קיבל בעיטה וזרקו אותו לצד השני של כדור הארץ..

…לזכור איך קוראים לו, מי הוא ומה הת.ז

-עכשיו זה לא שהוא מתקן את העולם אלא הוא קודם כל צריך לזכור איך קוראים לו ומי הוא ומה הת.ז שלו בכלל, פתאום זורקים את האדם – הרי כל אחד מאתנו עובר את החוויות האלה שפתאום אדם קם בבוקר וכל המוחין פתאום הסתלקו ממנו וזה עוד מקרה טוב. אומר רבינו, עכשיו כשאתה נמצא במציאות הזאת, איך אתה מסתכל על המציאות? מה הניסיון פה? בעצם הניסיון זה כמעט שורש כל הניסיונות, זה השורש של הכל. האם אנחנו כועסים על הקב“ה: למה עשית לי את זה? הרי כל הרצון שלי זה לתקן את העולם, אז אם מישהו זרק אותי, מי בעצם זרק אותי?

אתמול למדתי עם החברותא

פה זה עומק דברי רבינו שאומר ’ראה להיות בשמחה‘, הכוונה אל תכעס על הקב“ה שזרק אותך ושהוא מסתיר פנים ממך, עומק הניסיון זה הנקודה הזאת לא להקפיד על ההנהגה של הקב“ה בשעה שאנחנו עוברים את כל המהלכים האלה, כי הרבה פעמים אנחנו מרגישים שירדנו מהמלוכה, זה לאו דווקא לעשות עבירות, הרבה פעמים רק מורידים מסך – אדם אומר אתמול הייתי בכולל ולמדתי עם החברותא וכל המוחין היו פתוחים, כל שאלה, כל קושייה, כל רש“י תוספות יכולתי לפרש ישר והפוך, היום
באתי לפתוח את הסידור ואני בקושי מכיר את האלף-בית, קשה לי לחבר את המילים

הבירור זה להסכים עם ההנהגה של השם

יש ניסיון מאוד-מאוד עמוק בצמצום ובהסתרה וזה לא להקפיד על הקב“ה כשאנחנו עוברים את המהלך הזה, ז“א אם הקב“ה עשה לנו כך הוא יודע למה וזה לטובתנו שאנחנו עוברים את המציאות הזאת. הבירור הזה הוא בירור מאוד קשה וזה להסכים עם ההנהגה שהקב“ה מנהיג אותנו – נקשר את זה קצת לעניין של חנוכה – רבינו האר“י כותב על מה שכתוב בפרשת וישלח ויוותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר, המלאך לא יכל להתגבר על יעקב אבינו אבל הוא נגע בירך של יעקב אבינו ’ותקע כף ירך יעקב‘ – אומר רבינו האר“י הקדוש שיעקב אבינו, שמואל הנביא והחשמונאים זה מהלך אחד. זה שלוש בחינות שהם בעצם מהלך אחד. שאלה ראשונה ששאולים באיזה כף ירך הוא נגע ליעקב? יש נפקא מינה הלכה למעשה לדעת איזה גיד לאסור בבהמה, ובסוד ופנימיות כתוב שיש בזה סודות מאוד גדולים בעניין באיזה רגל הוא נגע, מסביר רבינו האר“י שהמלאך נגע בירך הימנית של יעקב..

יעקב אבינו, שמואל הנביא והחשמונאים

-רחל היתה מאחורי יעקב אבינו גב אל גב לכן אצלה זה פעל ברגל השמאלית שלה – ז“א ברגל הימנית של יעקב וברגל השמאלית של רחל. מה ז“א רחל? הרי היא לא היתה שם במאבק של המלאך ושל יעקב אבינו, היא כבר עברה את מעבר יבוק. הכוונה של רבינו האר“י זה לא רחל הגשמית אלא זה רחל הרוחנית, זה סוד השכינה. השכינה אז היתה בחינת אחור באחור עם יעקב אבינו וברגע שהמלאך נגע ברגל הימנית, ממילא זה השפיע של הרגל השמאלית של השכינה. אומר רבינו האר“י הקדוש שהרגל ה ימנית של יעקב זה נקרא מידת הנצח, הרגל השמאלית של רחל זה נקרא מידת ההוד, ונפגם מידת הנצח וההוד בעמ“י. שמואל הנביא תיקן את מידת הנצח ונאשר לעמ“י לכל הדורות לתקן את מידת ההוד. החשמונאים, מתתיהו ובניו תיקנו למשך שמונה ימים את מידת ההוד, ז“א לנו נשאר כל השנה לתקן את זה, לכן אנחנו אומרים בתפילה, שקבעו שמונת ימי חנוכה אלא להודות ולהלל, זה מרמז לנו  פה שנפגם מידת ההוד וזה תוקן בידי מתתיהו – עוד אומר רבינו האר“י הקדוש על פגם ההוד, נאמר בפסוק בדניאל והודי נהפך עלי למשחית, ועוד פסוק כל היום דוה..

הלכה למעשה אנחנו לא מרגישים את זה

אלו פסוקים שמברים על החורבן – שימו לב, דוה בהיפוך אותיות זה הוד, לכן אומר רבינו האר“י הקדוש שעיקר העבודה זה לתקן את מידת ההוד, הכל עומד על הנקודה הזאת ובחנוכה נעשה תיקון נורא ועצום מאוד בעניין של ההוד, שכל הכוונות וכל הפעולות הרוחניות של חנוכה זה לתקן את ההוד. כתוב בראשונים שכדי לתקן את מידת ההוד בחנוכה זה מצד האור הגנוז שמאיר. הרש“ש שהיה גדול המכוונים כותב בספר שלו בכוונות של חנוכה, שזה נמשך תיקון מאדם קדמון, זה נקרא מהרגלין, כך זה מובא בספרים. אנחנו צריכים להבין מה כל זה אומר לנו הלכה למעשה. מי שמפרש את זה הרבה זה תלמידי האר“י. מידת ההוד זה בעצם הארה בלב של האדם שהוא מודה להקב“ה מתוך שמחה, לכן זה נקרא הוד על שם טוב להודות להשם ולזמר לשמך עליון. בעצם הדעת האמיתית בבריאה זה אין-ספור תודה להגיד להקב“ה כמו שאנחנו אומרים בנשמת כל חי אבל  אנחנו רואים הלכה למעשה שאנחנו לא מרגישים ככה, אנחנו רואים שיש על הלב שלנו כובד גדול מאוד.

כמה טוב יש לנו, מה אנחנו לא מתביישים?

גם אם אנחנו משתדלים להודות, אדם מרגיש שזה כאילו לשבור חומות כדי להודות להקב“ה, ומה זה החומות האלה? רואים שיש קושי גדול מאוד להודות להקב“ה מכל הלב. לכאורה כמה הקב“ה נותן לנו טוב, מה אנחנו לא מתביישים? יש מסך על הלב שלא מרגישים את ההתבוננות להבין כמה טוב בעצם אנחנו מקבלים – שימו לב כמה טוב יש לכל אחד מאתנו, אבל רק חיסרון אחד קטן או בעיה אחת קטנה כמו קצר בחשמל ואז כמה אנחנו מוטרדים וכמה אנחנו מתמרמרים וכמה לא טוב לנו. אין לנו התעוררות לראות את כל החסדים ואת כל הטוב – אומר רבינו האר“י הקדוש דבר נורא, זה הנגיעה של המלאך בירך של יעקב אבינו. זה מה שהוא נגע בהוד,
הוא פעם את מידת ההוד, הכוונה את הרגשות שלנו להרגיש את הטובה באופן טבעי

להיות בשמחה גם כשיורדים מהמלוכה

העבודה שלנו זה לתקן את מידת ההוד, זה באמת מאוד-מאוד קשה, זה לראות את החסדים של הקב“ה ולהודות לו מתוך שמחה. היום גם כשאנחנו מצליחים להגיד תודה, כמה מניעות וכמה כבדויות אנחנו מרגישים בלב, אומר רבינו האר“י הקדוש שניצוצות ההוד נפלו עמוק בקליפות, הכוונה שהדעת והלב להגיד תודה להקב“ה זה בקליפות, זה מלא חומות שאנחנו לא יכולים להודות. לכן צריכים לדעת שהמסירות נפש זה על הנקודה הזאת, זה מה שהמלך אומר לבנו בחייו, תראה להיות בשמחה
גם כשאתה יורד מהמלוכה, זה הסדר של ההנהגה שלי וכל מאן דעביד רחמנא
לטב עביד, אז חלק מהתיקון שלך זה לרדת מהמלוכה. לכן הצדיקים ככל שהם היו יותר גדולים העבודה שלהם זה לא היה לקיים את המצוות, זה פשוט שהם
יעשו, העבודה שלהם זה בדקות לא להקפיד על ההנהגה של הקב“ה וזה הבחינה הזאת.

אני לא יכול לראות שגם שמה זה לטובה

אומר רבינו האר“י שבחנוכה ע“י המסירות נפש של המלחמות שעשו החשמונאים, תוקן  מידת ההוד והמשיכו הארה רוחנית מאוד-מאוד גבוהה כדי להוציא ניצוצות הוד מבין הקליפות, מה הכוונה? באותם מקומות שאנחנו לא יכולים להבין שגם זה לטובה ואיך החוויות שעברתי זה גם כן חלק מהתיקון שלי ושל כל העולמות – איך גם זה לטובה – ז“א שהדעת שבוייה שמה, אני לא יכול לראות שגם שמה זה לטובה, אני לא יכול לראות את זה לא במחשבה ובטח שלא בהרגשת הלב, יש לי יותר מדי כבדות בנקודה הזאת. העניין של חנוכה שזה ממשיך מהאור הגנוז, כמו שהרש“ש כותב שאור יותר גבוה מהאצילות נמשך אלינו בחנוכה שמונת ימים כדי להעלות את זה. עכשיו העבודה שלנו זה להאיר מחנוכה לכל השנה – לכן כשמדליקים את הנרות בחנוכה צריך לכוון על הנקודה הזאת. העניין של חנוכה זה להעלות את הנקודה הזאת

צדיק האמת יכול להאיר לנו את הדעת

אומר רבינו האר“י הקדוש שהנצח תוקן, אבל בגלל שההוד בגלות לכן גם הנצח חייב להיות קצת בבחינה של גלות. צריך להבין איך הנצח הזה קשור אל ההוד. הנצח זה נקרא השתלשלות החוכמה, יש חוכמה כזאת שמלמדת אותנו איך לקבל את הכל לטובה, להיות בשמחה וללמוד להודות. מי זה שמאיר לנו את הדעת הזאת? זה רק הצדיק האמת יכול להאיר לנו שגם המעברים שאנחנו עוברים גם הם הכל לטובה, לכן השם של רבינו זה גימטריה נצח, ורבינו אמר שמידתו גם זה העניין של נצח, כי ההתקשרות שלנו עם רבינו זה להאיר לניצוצות הוד שלנו שבגלות, מה שאנחנו לא יכולים להגיד תודה. לכן אם נתבונן שעיקר יסוד החידושים של רבינו בכלליות זה איך בגלות הכי קשה שיש, בכל המעברים ובכל המשברים שיש לנו, איך לא לקחת אל הלב ולדעת לעלות מהמקומות האלה, הדעת הזאת זה נקרא האור של הנצח שמאיד להוד. הנצח זה רבינו שזה צדיק האמת, וההוד שבגלות זה אנחנו, לכן זה מה שהמלך אומר לבנו, תדע לך שאינך ראוי למלוכה, מודע? כי אינך יכול להחזיק את עצמך בשמחה כשאתה יורד מהמלוכה לכן אתה לא יכול. אם נדייק פה את הדברים של רבינו, עד שאדם לא ידע להודות להקב“ה על כל המעברים שלו ולהיות בשמחה, הוא יצטרך לעבור את המעברים, כי כל המעברים שאדם עובר זה שאדם ידע שהקב“ה נמצא איתי, שמח בי ורוצה אותי גם במקום שאני נמצא. באמת הנקודה שלנו זה שאדם מבין: גם אני חלק מההנהגה של הקב“ה ומתוך ההתבוננות הזאת להגיע לשמחה על המציאות שלו וזה בעצם התיקון, זה מה שרבינו אומר: למה אתה יורד? כי אתה עוד לא יכול להיות בשמחה בזמן שאתה יורד, ז“א שאין לך בירור של הדעת האמיתית שאתה בעצם תמיד במקום האמיתי שלך, אולי אני במקום לא טוב?

אם היו כולם נותנים שבח והודיה תמיד…

מה לעשות? תדבר משמה ותתחבר עם הקב“ה בכל מקום וזה בעצם סוד הירידות. עולם זה מלשון נעלם וההעלמה, כל העולם זה נעלם. ביחס לאיפה שהנשמות הגיעו, אז כל הנשמות בעולם הזה זה העלמה. באנו לעולם לגלות בעצם את החיבור
עם הקב“ה, להפוך כל פירוד לחיבור עם הקב“ה. אז זה למעשה עיקר תיקון
הדעת. רבי נתן כותב בליקוטי הלכות: אם היו כולם נותנים שבח והודיה תמיד להשם יתברך בין על הטוב ובין על הרע בוודאי היו מתבטלים כל הגזירות וכל הגלויות לגמרי וכבר היתה גאולה שלימה. כל הבירור של הגאולה זה הולך על הנקודה הזאת..

לכוון בנרות נחל – נחל נובע מקור חוכמה

על כל פנים צריך שכל אחד ידע שכל הגאולה הפרטית שלו תלויה בנקודה הזאת, כמו שהגאולה הכללית תלויה בנקודה הזאת כך הגאולה הפרטית תלויה בנקודה הזאת, אז מי שמאיר בעצם זה הצדיק שהוא בבחינת נצח כמו שאמרנו שנחמן זה גימטריה נצח שזה 148. זה הצדיק שמאיר להוד, כמו שאמרנו אנחנו בגלות ואת כל זה פעל מתתיהו בשמונת ימי החנוכה, לכן המקובלים מכוונים בהדלקה של ימי חנוכה שם קדוש נחל שזה ראשי תיבות להדליק נר של. הרש“ש כותב לכן בשם קדוש נחל – נחל נובע מקור חוכמה.