פרשת נשא תשפ"ו | מגילת רות עפ“י פירוש רבינו האר“י ז“ל

Getting your Trinity Audio player ready...

בעזרת השם נלמד קצת את מגילת רות כהכנה לחג השבועות. את מגילת רות חיבר שמואל הנביא. ר' נתן כותב בליקוטי הלכות שמגילת רות זה 'סיפורי מעשיות משנים קדמוניות', הכוונה שבכל נושא ועניין שבמובא במגילת רות יש סודות, רמזים וחוכמות מאוד עמוקות שהסתיר שמואל הנביא בזמן שהוא כתב את המגילה. צריך לדעת כלל: אעפ"י שהסיפור אמיתי מצד עצמו, עם כל זה יש בזה סודות ורמזים גדולים מאוד מכיוון שכל דבר שנכתב בנבואה וברוח הקודש
יכול להכיל יחדיו גם את הסיפור הפשוט וגם את הרובדים העמוקים שישנם בסיפור. יש פירוש של רבינו האר"י הקדוש על מגילת רות ושם הוא מגלה לנו הרבה
מאוד סודות שנרמזים במגילת רות. לפתיחה נביא משהו בשם רבינו האר"י ולאחר מכן נתחיל ללמוד את המגילה…

פירוש רבינו האר"י הקדוש

רות הגיעה לבועז וכמו שנראה בהמשך הם גם התחתנו אבל היה מישהו שהיה מיועד להתחתן עם רות לפני בועז, הכוונה שהיתה לו זכות קדימה. מצד מצוות הייבום היה מישהו שהיה יותר קרוב לרות מאשר בועז, אבל בועז נשבע לרות ואמר לה: 'אם יגאלך טוב (זה השם של אותו אדם) יגאל, ואם לא…וגאלתיך אנוכי חי השם'. בפירוש של רבינו האר"י כתוב על הפסוק הזה: 'חי השם' – חי זה 'ספירת היסוד' והשם זה 'ספירת התפארת', ז"א זה 'היסוד שבתפארת'. היסוד שבתפארת זה תאריך בספירת העומר, בכל יום ויום בספירת העומר יש 2 ספירות שמאירות. רבינו האר"י כתב לפני 440 שנה בפירוש שלו: שביסוד שבתפארת יש סוד גדול מאוד וזמן הגאולה תלוי בו ועל-כן איני רשאי לגלות אותו. היסוד שבתפארת זה תאריך שתלוי בגאולה ורבינו האר"י אומר שאין לו זכות משמיים לגלות
אותו. התאריך של היסוד שבתפארת זה ה' באייר- יום הקמת מדינת ישראל. למעשה יש עוד תאריך שהיה
200 שנה קודם להקמת המדינה וזה היה הלילה הראשון שבו רבינו עבר לגור באומן…

כנגד הדרך שמנהיגים את המדינה

כשרבינו עבר לגור באומן הוא אמר: עכשיו מתחיל כל העניין של הגאולה, זה
מאוד מעניין שרבינו האר"י הקדוש כתב לפני ארבע מאות וארבעים שנה שהתאריך הזה קשור לגאולה ושני הדברים האלו קרו. מכאן אנחנו רואים שעניין הקמת המדינה זה דבר שקשור לגאולה. צריך לדעת שהתורה מסכימה שכל תהליכי הקמת המדינה קשורים לגאולה אבל הטענה של התורה זה לא על עצם הקמת המדינה אלא
על הדרך שבה הוקמה המדינה ועל הדרך שבה מנהיגים את המדינה שזה לא
עפ"י דרך התורה. כל עולם התורה לא טוען כנגד הקמת המדינה אלא הוא טוען
כנגד הדרך שבה מנהיגים את המדינה שלא עפ"י דרך התורה הקדושה. אנחנו לא צריכים את החוקה הבריטית או הטורקית כדי לדעת איך להנהיג את המדינה, ברוך השם יש לנו חוקה שקיבלנו בהר סיני לפני 3400
שנה. מדברי רבינו האר"י הקדוש אנחנו רואים שבוודאי יש קשר גדול
מאוד בין הקמת המדינה לבין עניין הגאולה. כל זה היה הקדמה קצרה מתוך המגילה.

מיהודה ועד דוד המלך יש עשרה דורות

נספר בקצרה את סיפור המגילה: היה רעב גדול מאוד
בארץ ומשפחה מאוד חשובה מבית לחם, אלימלך, אשתו (נעמי) ו2 בניו (מחלון וכליון) ירדו בגלל הרעב לשדה מואב, הכוונה ירדו לחו"ל. מואב לא רחוקה מא"י, למעשה היום מואב זה חלק מירדן. מי שנוסע בירידות של יריחו יכול לראות את מואב מעבר לירדן. מחלון וכיליון התחתנו עם 2 אחיות, רות וערפה. המפרשים אומרים שאעפ"י שזה לא כתוב במגילה בוודאי שהם לא התחתנו עם גויות משום שהם היו משפחה של צדיקים. אלימלך הוא משושלת יהודה בן יעקב אבינו. מיהודה ועד דוד המלך יש 10 דורות, באמצע הדורות בין יהודה לבין דוד המלך יש את נשיא שבט יהודה שהיה הראשון שקפץ לים-סוף, נחשון בן עמינדב. נחשון הוא סבא רבה של דוד המלך, אלימלך היה הבן של נחשון בן עמינדב. לנחשון היו 3 בנים: אלימלך, שלמון וטוב…

אתן תסבלו מעניות וקשיים

אחרי שהבנים של אלימלך התחתנו הקב"ה הקפיד על אלימלך משום שהוא היה אדם גדול וחשוב, ההקפדה היתה: מדוע אתה עוזב את עמ"י בשעה קשה שכזו?? מההקפדה הזאת אלימלך, מחלון וכיליון מתו. נעמי נשארה רק עם 2 כלותיה, רות וערפה. לאחר זמן מסויים אמרה נעמי שאין לה מה לעשות במואב אחרי פטירת בעלה וילדיה לכן היא
רצתה לחזור לארץ, היא אמרה לרות וערפה: בנותיי, אני חוזרת לא"י, אני אישה ענייה ואתן בנות מלכים חשובות (הן היו הבנות של מלך מואב) לכן תשארו פה בבתיכם. רות וערפה ענו לנעמי: באשר תלכי נלך. אנחנו לא רוצות לעזוב אותך. הם לא הסכימו לעזוב אותה לכן היא יצאה לדרך בחזרה לא"י עם רות וערפה. בכניסה לא"י (זה היה אותו מקום שעמ"י נכנס לארץ עם יהושע בן-נון) בנהר הירדן נעמי פונה אליהן פעם נוספת ואומרת: בנותיי מה לכן לבוא איתי? תשארו בביתכם. אם תבואו איתי אתן תסבלו מעניות וקשיים וספק אם יהיה מישהו שירצה להתחתן איתכן אבל רות וערפה מתעקשות ואומרת לה שהן רוצות לבוא איתה

מכינות קצת אוכל כדי להחיות את נפשן

חז"ל אומרים שרות וערפה היו בגיל 40 בזמן המעשה הזה, הן היו אחיות תאומות הבנות של עגלון מלך מואב. רות וערפה גדלו כל החיים ביחד, לא היה שום פירוד בין
רות לערפה עד כדי כך שהן אפילו התחתנו עם 2 אחים. אחרי הפעם השנייה שנעמי אומרת להן: למה לכן לבוא איתי? היה הפירוד הראשון בין רות לערפה. כתוב
על ערפה: ותיפול על צווארי נעמי ותישק לה ואז היא חזרה לביתה. לעומת זאת
רות אומרת לנעמי: באשר תלכי אלך. עמך עמי ובאשר תמותי אמות. רות נכנסת
עם נעמי לא"י. המגילה מספרת שבתקופה הראשונה לכניסתן לא"י גם רות וגם
נעמי סבלו מעניות מאוד גדולה עד כדי כך שהן לא ידעו מה לאכול. רות היתה
הולכת לאסוף 'לקט, שכחה ופאה' בשדה כדרך העניים. היא היתה אוספת
את השיבולים ומזה הן היו מכינות קצת אוכל כדי להחיות את נפשן ושם
היא פגשה את בועז שהיה גדול הדור. בועז היה הנכד של נחשון בן עמינדב זאת אומרת שמחלון (בעלה של רות) הוא בן-דוד של בועז לכן היה פה מעין מצוות ייבום.

יום אחרי החתונה עם רות בועז נפטר

בפגישה בין בועז לרות, אמר בועז לרות: יותר אל תלכי ללקט כדרך העניים אלא אני אדאג לפרנסה שלכן. בועז היה גדול הדור, הוא היה אחד מהשופטים. בספר שופטים בועז נקרא בשם אבצן. לאחר מכן בועז אמר לרות: תני לי את המטפחת שלך ואני אדאג לפרנסה שלך והוא נתן לה שישה שעורים. לאחר מכן בועז התחתן עם רות, הם הספיקו להיות ביחד יום אחד. באותו לילה של החתונה רות התעברה ולמחרת בועז נפטר. רות ילדה את עובד שהוליד את ישי שהוליד את דוד. רות היא סבתא של דוד המלך. זאת היתה הקדמה קצרה למגילה

אל תעזוב יהודי בשעת צרה

נתבונן קצת ברובדים היותר עמוקים של הסיפור: נשאלת השאלה מדוע אלימלך יצא לשדה מואב? אלימלך היה ממשפחה של צדיקים מאוד גדולים שהיו ממנהיגי עמ"י וזה לא דרך שמנהיג יעזוב את העם בשעה כ"כ קשה. מובא בפירוש האלשיך על מגילת רות שחז"ל אומרים שאלימלך לא התכוון לעזוב את עמ"י בגלל שהיה רעב אלא היתה סיבה אחרת לגמרי. למשפחה של נחשון בן עמינדב היתה קבלה ומסורת שיש זמן אחרי שעמ"י יגיעו לא"י שיהיה רעב גדול מאוד ואז למשפחה הזאת צריכה להגיע אישה (גרת צדק) ממואב והיא תתחתן עם בן המשפחה וממנה יצא מלך המשיח של עמ"י. הקבלה שלהם היתה שהמלכות צריכה להגיע אליהם בצורה כזו לכן אלימלך ירד למואב כדי לחפש את האישה הזו משום שכל הסימנים התקיימו. האלשיך אומר שזה הסיבה שהוא נקרא אלימלך – אליי מלך,
הכוונה ממני יצא המלך של עמ"י. באמת אלימלך לא
טעה בזה הוא צדק והוא באמת פגש את האישה הזאת – רות. עם כל זה שהיתה לאלימלך כוונה מאוד גדולה
(להביא את המלכות הניצחית לעמ"י) כתוב במפרשים דבר נורא: אל תעזוב יהודי בשעת צרה גם אם אתה רוצה
להביא את המשיח! בן אדם לחברו קודם את העניין של המשיח, זה נקודה מאוד עמוקה!

שורש כל כוחות הטומאה שהיו בדור

נקודה שנייה שנתבונן בה קצת: אמרנו ש40 שנה לא היה שום הבדל בן רות וערפה, הן היו אחיות תאומות שגדלו ביחד בבית מלכים והן אפילו התחתנו עם 2 אחים וגם כשהבעלים שלהן נפטרו הן לא עזבו את נעמי. הן הלכו ביחד עד הגבול של ארץ ישראל. בגבול של ארץ ישראל הן נפרדו, ערפה חזרה לביתה ורות המשיכה עם נעמי. כתוב בגמרא (מסכת סוטה): ויבואו בני נשוקה ויפלו לפני בני דבוקה. בני נשוקה זאת ערפה שנישקה לנעמי. בני דבוקה זאת רות שדבקה בנעמי. אומרים חז"ל שבני דבוקה זה גלית. באותו לילה שערפה חזרה למואב היא נפלה לפריצות מאוד גדולה ובאותו לילה התעברה ולא בצדיק גדול, היא התעברה בגלית. יבואו בני נשוקה
שזה גלית, ויפלו לפני בני דבוקה שזה דוד המלך שהרג את גלית. הזוהר הקדוש
אומר דבר יותר פלאי. אומר הזוהר שעורפה זה 'אימא דקליפה' שזה שורש כל
כוחות הטומאה שהיו בדור, רות זאת 'אימא דמלכות' שזה המלכות הניצחית של עם ישראל, המלכות של מלך המשיח. ערפה היא שורש הטומאה, ורות היא
שורש הקדושה, זה מובן שיש דבר כזה בעולם אבל הפלא הגדול הוא שהן היו דבוקות וקשורות זו בזו ארבעים שנה עד שאף אחד לא הבדיל בן רות לערפה. בשעה שהן נפרדו התברר דבר פלאי: שערפה היא שורש הטומאה ורות היא שורש הקדושה.

בלב של כל יהודי יש את ערפה ואת רות

רבי נתן כותב בליקוטי הלכות יסוד מאוד עמוק על הנקודה הזאת: צריך לדעת
שכל מה שקורה בעולם קורה בלב של כל אדם יהודי כמו שכתוב בפסוק: 'את
העולם נתן בליבם'. אומר ר' נתן שבלב של כל אדם יהודי יש את רות וערפה.
הכוונה שרות זה הרצונות והכוחות הפנימיים שיש בתוכנו שרוצים את
השלמות שבקדושה, שנרצה את הדבקות הכי גדולה בהקב"ה, לעומת זאת
ערפה ששוכנת בתוכנו רוצה בדיוק הפוך, רוצה את כל הטומאה שבעולם. בתוך
כל אדם יש את שורש המשיח שרוצה להיות המשיח או משה רבינו או רבי שמעון
בר-יוחאי, אבל בד בבד יש בתוכנו את הכוח שרוצה להיות בשיא הטומאה שבעולם…

רות מתעוררת ואז רוצים את הקדושה

אדם יכול לעבור הרבה שנים בעולם הזה כשבתוכו יש את רות וערפה אנחנו חיים בשלום עם 2 הבחינות האלה ע"י שלפעמים ערפה מתעוררת קצת בתוכנו ואז אנחנו רוצים את תאוות ודימיונות העולם הזה ולפעמים רות מתעוררת בתוכנו ואז אנחנו רוצים את הקדושה. לפעמים האדם מתעורר בבוקר ומתפלל שחרית ואז הוא מרגיש שהוא ר' שמעון בר-יוחאי ולפעמים אחרי כמה שעות ערפה מתעוררת בתוכו ואז הוא אומר: מי יהיה הגוי שיהיה התלמיד שלי ואני אלמד אותו איך לעשות את תאוות העולם הזה. האדם יכול להסתדר בשלום עם רות וערפה אבל אומר ר' נתן נקודה מאוד עמוקה, כל זה יכול להיות עד הרגע של הגאולה, ולא מדובר פה רק על הגאולה האחרונה שאנו מחכים לה בכל יום ויום אלא יש זמנים בהיסטוריה של עמ"י שבהם עמ"י עלה למדרגה רוחנית חדשה לדוגמא כמו הזמן של יציאת מצרים שבו עם ישראל הגיע
למציאות רוחנית חדשה לגמרי ומיד אחרי מתן תורה עם ישראל הגיע למציאות אחרת לגמרי. לאחר מכן כשעמ"י הגיע עם יהושע בן-נון לארץ המציאות של עם ישראל
שוב השתנתה. כל הבחינות האלה נקראות בחינה של גאולה

עובר על האדם בירור חדש

למעשה כל בעל תשובה עבר תהליך של גאולה שזה
שינוי הכי קיצוני שיכול להיות. מאדם שלא קשור לתורה ומצוות פתאום האדם מגיע לציאות חדשה לגמרי. אומר ר' נתן: לפני שהאדם עולה למדרגה רוחנית חדשה
ולשלב חדש בחיים שלו מתחיל אצל האדם בירור שלא
היה אצל האדם עד אותו הרגע. לפני שהאדם נכנס לא"י (הכוונה למציאות הגאולה) עובר על האדם בירור
חדש שמעולם לא אצלו. הבירור זה הבירור של רות
וערפה שזה 2 כוחות רוחניים שנמצאים אצלנו ועד אותו הרגע של הכניסה לעמ"י
או למציאות חדשה של גאולה, יכולים 2 הכוחות האלה להסתדר הרבה שנים
בשלום, לפעמים זה השעה של רות לפעמים זה השעה של ערפה, לפעמים
האדם אוהב את העולם הזה ולפעמים האדם אוהב רוחניות. אדם יכול לשבת
וללמוד תורה ואחרי זה ללכת ולראות סרטים וליהנות מכל תאוות העולם הזה.
ברגע הגאולה כל זה מסתדר אבל לפני הגאולה חייב להיות בירור מהו הטוב ומהו הרע. לפני הכניסה למדרגה רוחנית חדשה משמיים מעצימים מאוד בתוך האדם את רות וערפה והאדם לא יכול להמשיך להישאר בשלוות הנפש שהוא היה בה עד עתה.

לחפש את נעמי שזה סוד צדיק האמת

רות זה הכוח הפנימי שבתוכנו שרוצה ללכת בדרך של הקדושה במסירות נפש ולא מוכן לוותר אפילו לא על חוט השערה. זה מה שאמרה רות לנעמי: 'אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין עמך עמי וא-לקיך א-לקיי באשר תמותי אמות', זאת הדבקות של האדם בדרך הקדושה, אבל באותו רגע שרות מתעוררת לקדושה גם ערפה מתעוררת ופתאום האדם מרגיש שמתעורר בתוכו כזה יצר הרע שהוא
יכול להיות האדמו"ר של כל הבעלי יצר הרע שבעולם, האדם מרגיש שכל
התאוות והמידות הרעות מתעוררות אצלו בעוצמות מאוד גדולות ואז נעשה
בירור חדש לגמרי, בירור של רות וערפה בתוך הלב של האדם היהודי. בשלבים
האלה אין עצה חוץ מאשר לעשות מסירות נפש עצומה. האדם צריך לחפש את
נעמי שזה סוד הצדיק האמת, ולהגיד לצדיק האמת: באשר תלך אלך ובאשר
תמות אמות. אני דבק בך עד הסוף! עד הבירור הזה האדם יכל לעשות שלום בין
רות וערפה שנמצאים בתוכו משום שלא העצימו את המלחמה הזאת בתוכו
בכזאת עוצמה, בגלל זה האדם ב8 בבוקר מרגיש כמו ר' שמעון בר-יוחאי ובעשר
בבוקר 'והוא רחום יכפר עוון', אבל ברגע הכניסה לעמ"י אי-אפשר להמשיך
בבחינה הזאת. כתוב בספרי המקובלים שהעבודה של האדם היהודי זה
לברר ולהבדיל בתוכו בין האמת לשקר ובין הטוב לרע ואי אפשר לעשות את
הבירור הזה בבת אחת. בכל מהלך חייו האדם מברר עוד מדרגה ועוד הבנה
בהבדל שבין האמת לשקר. לפני הכניסה לא"י כשמתעצם הבירור הזה, האדם לומד ויש לו סדר ב'דף היומי' אז מה הבעיה ליהנות קצת מהעולם הזה?? צריך להיות כזה קיצוני ולשמור עיניים?! עד הכניסה לא"י כל התירוצים האלה מסתדרים אבל ברגע הכניסה לא"י הקב"ה אומר לאדם שעכשיו הוא צריך לברר שלב חדש בין הטוב לרע.

אל תרפה מהאמת ומהטוב

הבירור הוא לא בירור שכלי כי זה לא מספיק להבין את זה בשכל משום שזה חיצוני אלא עד שהאדם לא חווה את הטוב ואת הרע, את האמת ואת השקר בתוך הפנימיות שלו זה עדיין לא נקרא שהאדם בירר את כל זה בתוכו לכן מעצימים את 2 הכוחות האלה בתוך האדם בעוצמות גדולות מאוד והאדם חייב לדעת שבשלבים האלה הוא חייב ללכת במסירות נפש עד נקודת האמת משום שברגע שהאדם לא הולך במסירות נפש אז אותו חלישות דעת ואותו וויתור שהיה לערפה ברגע שהיא וויתרה אחרי שדחו אותה ואז מספרת הגמרא שבאותו לילה באו עליה 100 גברים וכלב. הכוונה של כלב בפנימיות זה קליפת עמלק, ברגע שערפה הרפתה לרגע אחד מהאמת באותו רגע היא
הגיעה לשיא הטומאה עד כדי כך שאומר הזוהר הקדוש שערפה היא אימא דקליפה, לעומת זאת רות שזכתה
ודבקה בנעמי זכתה באותו רגע להביא את מלך המשיח לעולם

מתוסכל שהוא לא ר‘ שמעון

בדור שלנו אנחנו עוברים את הנקודה הזאת של ערפה ורות הרבה פעמים משום שכל הבירור הזה נעשה לפני הגאולה. אנחנו לא יודעים מתי תהיה הגאולה אבל בוודאי שאנו נמצאים בבירור ובהכנה שלקראת הגאולה לכן הבירור הזה נעשה בתוכנו בעוצמות מאוד גדולות. מצד אחד ברגע שרות מאירה בתוכנו אז האדם מתוסכל מזה שהוא לא עובד את השם כמו רשב“י אבל גם ערפה מתעוררת בעוצמות מאוד גדולות. לכן צריך לדעת שהבירור שלפני הגאולה זה מסירות נפש להדבק בקדושה, הכוונה שמה שהאדם יכול לעשות ולברוח מהעולם הזה במעשה, בוודאי שהוא צריך לעשות, אבל לא תמיד אנחנו יכולים לקיים את הרצונות הפנימיים שלנו הלכה למעשה אז יש בחינה של מסירות נפש פנימית שנמצאת בתוך האדם הכוונה שצריך לקבוע בדעתנו בשלמות שבאמת הטוב האמיתי זה שיש זה רק את הקב"ה, התורה, המצוות, המעשים טובים והצדיקים
וחוץ מזה אין טוב אחר. מה שהאדם יכול לעשות במעשה בוודאי שהוא צריך
לעשות אבל כשהוא לא יכול לעשות במעשה הוא צריך לעשות את זה בפנימיות הלב

לדעת לא ליפול ולא להיחלש בדעתנו 

העבודה של פנימיות הלב היא שלא משנה לאן יקחו אותי או מה יעשו איתי, אני יודע שאני רוצה להיות אך ורק עם הקב"ה. בדור שלנו גם דבקות פנימית זה בחינה של מסירות נפש. הלכה למעשה יכול להיות שהאדם לא יוכל לעשות שינוי בעולם המעשה אבל  אנחנו יכולים לעשות את השינוי הזה בתוך הפנימיות שלנו. ר' נתן כותב שהמעברים שיהיו בתוכנו לפני הגאולה בין רות לערפה יהיו עצומים ונוראיים מאוד. פעם רבינו היה בחתונה והיה שם בדחן שלבש פעם בגדים של רב ופעם בגדים של כומר אז רבינו אמר שככה זה האדם: 'פעם מלאך ופעם גלח' (ביידיש גלח זה כומר). ככל שהגאולה מתקרבת הבירור הזה רק הולך ומתעצם וצריך לדעת לא ליפול בדעתנו ולא להיחלש מהדבר הזה משום שזה מה שאנחנו צריכים לעבור. העבודה שלנו זה לעשות מה שאנחנו יכולים לעשות ואם קורה ואנחנו לא יכולים לעשות בפועל אז אסור ליפול בדעתנו מזה, צריך לדבר עם הקב"ה ולגלות את רצוננו לפני הקב"ה שאנחנו רוצים את האמת ואת הטוב. ברגע שאדם הולך הרבה עם רצונות טובים ויש לו קשיים אז הוא צריך לזכור את הדברים של 'הלשם שבו ואחלמה' שבשלב שהראשון של הגאולה הקב"ה קודם כל יבטל את כל הקשיים. ברגע שיבוא משיח צדקנו כל הקשיים יתבטלו ואז האדם ירוץ למקום שבו הוא היה נמצא ברצונות הטובים שלו. בזמן הגאולה פתאום יראו אנשים רצים ברחובות, חלקם לבית המדרש וחלקם לשדה להתבודד.. זה הסימן של הגאולה. אוי למי שאין לו רצונות טובים משום שברגע שהיצר הרע יתבטל בעולם אנשים כבר לא ירצו ממון
וניאוף. מי שאין לו את הרצונות הטובים ישאר עם חלל ריק שזה בעצמו העונש הכי גדול

מהו השורש האמיתי  של שנאת הגוים?

שמעתי מהרב ברלנד שליט"א שאמר לפני כמה חודשים שככל שהגאולה מתקרבת כך אומות העולם ילחמו בנו יותר משום שבפנימיות אומות העולם יודעים שאנחנו הולכים לבטל את היצר הרע מן העולם והם לא מוכנים לזה. בשביל אומות העולם ביטול היצר הרע חשוב כמיתה: בשביל מה נחיה אם אין תאוות ממון או ניאוף?! ממה נשאב את החיות שלנו. זה השורש האמיתי של כל השנאת ישראל שיש לגוים

רבינו עובדיה מברטנורא

מובא שבפגישה של בועז ורות, בועז אמר לרות: תני לי את המטפחת שלך והוא נתן לה שישה שעורים. הגמרא והמפרשים מקשים מה זה שישה שעורים? זה כמות
מאוד קטנה, הרי הבטחת שתדאג לפרנסה שלהן. בחז"ל
יש כמה תירוצים לדבר. יש פירוש של רבינו עובדיה מברטנורא על מגילת רות. רבינו עובדיה מברטנורא
כותב: אל תקרא שעורים אלא שערים. בועז פתח לרות 6 שערים בקדושה, מובא בספרי המקובלים שבכלליות
יש 7 שערים בקדושה שנקראים 7 ספירות: חסד,
גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. השמות
האלה שמובאים הרבה מאוד בקבלה, זה 7 מיני השפעה שהקב"ה משפיע לעולם ולא רק לעולם אלא גם לאדם בעצמו. הנפש שלנו מקבלת כוח וחיות מהבחינות האלה. לדוגמא כשאנחנו מקבלים שפע מהצינור של החסד, האדם מרגיש התעוררות בלב לעשות חסד עם הזולת. כשאנחנו מקבלים שפע מהצינור של הגבורה אז אנחנו מקבלים כוח להילחם במלחמות האמיתיות. אדם מנסה כמה
שנים לשמור את העיניים ולא מצליח, פתאום היום הוא מצליח לשמור את העיניים, כל זה נמשך מהשער וההשפעה של מידת הגבורה שנפתחו לו היום. כל מידה
ומידה בשבע מידות האלה הם כוחות רוחניים והשפעות רוחניות שמושפעות לעולם.

בועז לא פתח לרות את שער הגבורה

אומר רבי עובדיה מברטנורא שבועז הוא צדיק הדור ורות היא גרה ובעלת תשובה. הצדיק פותח לכל מי שמתקרב אליו שערים בקדושה, לכן בועז פתח לרות 6 שערים בקדושה. שער אחד בקדושה בועז לא פתח לה. שואל הרב מברטנורא איזה שער בועז לא פתח ומדוע הוא לא פתח את אותו שער? בועז לא פתח לרות את שער הגבורה. יש פה יסוד מאוד גדול שאומר הרב מברטנורא שבועז לא היה צריך לפתוח לרות את שער הגבורה משום שלרות יש את בחינת הגבורה יותר מכולם. ידוע שבחטא אדם הראשון נפלו ניצוצות של קדושה לאומות העולם, אחד מהבחינות הגבוהות ביותר בקדושה זה הבחינה של הגבורות שכל הגאולה תלויה בזה. כוחות הקדושה של הגבורות נפלו לגלות בעיקר למואב, לכן מואב היו אויבים מאוד
קשים של עמ"י במשך דורות. כתוב שמואב זה עם של עזי נפש מאוד גדולים. המואבים היו עושים כל הזמן מלחמות, בינם לבין עצמם ובינם לבין עמ"י. רות היא בת מלכים, אצל המלך יש את עיקר כוח העם, בתור הבת של המלך היא קיבלה בירושה מאביה את כל כוחות הגבורה שהיתה במואב. בשעה שרות התגיירה, לא רק שהיא לא צריכה שבועז יפתח לה את שער הגבורה אלא היא בעצמה הביאה את הגבורות שלה לעמ"י. אומר הרב מברטנורא שכל המלחמות של דוד המלך שהיה גיבור גדול וכל המלחמות שיעשה מלך המשיח, כל זה מגיע מרות. זה הסוד מדוע בועז לא היה צריך לפתוח לרות את שער הגבורה. מפה לומדים נקודה מאוד עמוקה.

’צדקת הצדיק‘ של ר‘ צדוק הכהן מלובלין

מובא בספר 'צדקת הצדיק' (ר' צדוק הכהן מלובלין) שכל בעל תשובה היה
במציאות מסויימת לפני שהוא חזר בתשובה. המציאות הזאת היתה מאוד
רחוקה מהקדושה, כל אחד היה במקום שלו, אחד היה בדרום-אמריקה
ואירגן מסיבות ואחד היה בארה"ב וסחר בסמים. כל אחד היה במקום שלו.
ברגע שאדם חי במציאות מסויימת אז הנפש של האדם סופגת לתוכה את
מציאות המקום, זה לא דבר חיצוני, לכן כל מציאות כזאת עושה רושם בנפש
האדם וזו הסיבה שגם כשהאדם חוזר בתשובה קשה לו להתנתק מההרגלים
משום שזה טבוע בתוכו. כשאדם חי בדרך רחוקה מהתורה אז המקום שבו הוא נמצא זה מקום של מידות לא טובות ושל תאוות גדולות של העולם הזה, ברגע שהאדם חוזר בתשובה הוא צריך לתקן את עצמו, לעבוד על המידות הלא טובות לשבר את התאוות שלו, ועם כל זה אומר ר' צדוק הכהן שבכל מקום שהיה אדם יהודי חייב להיות שם גם טוב גדול, זה נכון שבמקום הזה היו דברים לא טובים
אבל במקום הזה היתה חבויה גם קדושה נעלמת וזה לא משנה היכן אותו יהודי היה.

רות לקחה את כל הטוב והביאה לעמ“י

בכל מקום שאדם יהודי היה יש באותו מקום טוב גנוז וכאשר נדבקת
באדם המציאות של אותו מקום, נדבק באדם גם הטוב שחבוי באותו מקום.
העבודה שלנו כשאנו חוזרים בתשובה ומתקרבים אל האמת ולצדיקים זה לתקן לאט לאט את המידות הלא טובות ואת התאוות המיותרת של העולם הזה ולעשות הבדלה בין הטוב לרע. כל בעל תשובה שמתקרב לתשובה מתחיל לתקן את הלא טוב ואז הוא מביא אל עולם התורה והקדושה ניצוצות וחלקי קדושה שאף אחד אחר
לא היה יכול להביא גם לא הצדיק הכי גדול. אף אחד לא יכל להביא ממואב את הגבורות שנפלו בחטא אדם הראשון אלא רק מי שנולדה בתור מואביה וספגה בתוכה את כל הקליפות של מואב ובתוך כל זה היא ספגה גם את הגבורות, כשהיא התגיירה וחזרה בתשובה והתקרבה לנעמי היא השאירה את הלא טוב שלה במואב (ערפה לקחה את הכל) ובאותו רגע רות לקחה את כל הטוב ואת זה היא הביאה לעמ"י לכן רואים שמה שבעל תשובה יכול לעשות גם הצדיק הכי גדול לא יכול לעשות

מתברר למפרע שכל הירידה זה רצון השם

כתוב בגמרא (מסכת ברכות) מקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים
אינם עומדים. אחד הפירושים זה שיש לצדיק עבודות גדולות מאוד והוא
עושה תיקונים מאוד גדולים אבל הוא לא יכול להביא את החלקים שנפלו בקליפות משום שהוא לא היה שם, לכן אומר ר' צדוק ברגע שאדם חוזר בתשובה מכל
ירידה רוחנית שהיתה לו מתברר למפרע שכל הירידה שלו זה היה רצונו של
הקב"ה ושליחות של הקב"ה ששלח את הנשמה הזאת לאותו מקום כדי
להביא משם את חלקי הקדושה האבודים. דוגמא נוספת זה יתרו שהיה גדול
העובדי עבודה זרה בכל הדורות. ברוך השם היום אנחנו לא יודעים מזה עבודה
זרה אבל היתה סדר וחוכמה מאוד גדולה בעבודות זרות,  לכן רואים
שכשיתרו התגייר הוא הביא את אותם חלקים של קדושה לעמ"י לכן הפרשה
של קבלת התורה נקראת על שמו ויתרו מלמד את משה רבינו את הסדר של המשפט בעמ"י. יתרו הביא את הטוב שנפל בחוכמה של העבודה זרה אל עם ישראל

בפנימיות האש הזו היא כולה קדושה..

דוגמא נוספת זו רחב שהתגיירה והתחתנה עם יהושע בן-נון. הגמרא מספרת שרחב  היתה 40 שנה פרוצה לפני שפגשה ביהושע בן-נון. רחב היתה פרוצה מספר 1 בעולם. איך יכול להיות הדבר הזה שיהושע בן-נון התחתן עם אישה כזאת? אומר הזוהר הקדוש שרחב היתה אחת הנשמות הכי גבוהות שהיו באותו הדור (מצד הנשים). כל הירידה של רחב היתה להביא ניצוצות כ"כ גבוהים מבין הקליפות אי אפשר היה להביא אותם אלא ע"י שרחב תהיה 40 שנה פרוצה. אומר רבינו האר"י הקדוש שכל התאווה הידועה (ניאוף) זה אש פנימית מאוד עוצמתית. בפנימיות האש הזו היא כולה קדושה. האש הזאת צריכה ללכת לדבקות הכי גדולה בהקב"ה. בשעה שרחב היתה 40 שנה פרוצה היא ידעה מה זה אש התאוות. בשעה שהיא התגיירה
היא הביאה את כל הניצוצות האלה לקדושה והפכה את זה לכוח התפילה הכי
חזק בעמ"י, לכן אומר רבינו האר"י שרחב באה בגלגול משום שלא היה לה בנים
אלא רק בנות לכן היא באה בגלגול והביאה לעולם את חנה אימו של שמואל
הנביא. אומר רבינו הארי הקדוש ב'ספר הליקוטים' ו'בשער הגלגולים' שרחב זו חנה..

צריכה להיות פרוצה מספר אחת בעולם

כשחנה הודתה להקב"ה שנולד לה בן (שמואל הנביא) אחרי כ"כ הרבה שנים
היא אמרה: 'רחב פי על אויביי'. בזה חנה רמזה על הגלגול הקודם שלה. את
כל הלכות התפילה אנחנו לומדים מחנה (מסכת ברכות). חנה היא שיא הדביקות
של התפילה, כדי להגיע למדרגה הזאת היא הייתה צריכה להוציא ניצוצות
קדושה מבין הקליפות. אומרת הגמרא שבשביל זה היתה צריכה רחב להיות
פרוצה מספר 1 בעולם משום שהיא זכתה להפוך את כל אש התאוות לאש
של דביקות בהשם ובתפילה. ברגע שאדם חוזר בתשובה מתברר למפרע
שכל הירידה שלו היתה אך ורק להביא ניצוצות של קדושה מאותם
מקומות. העבודה שלנו בכל פעם שאנחנו חוזרים בתשובה זה לברר את הטוב
מהרע זאת אומרת להרחיק מאתנו את המחשבות הלא טובות ואת התאוות הרעות..

אם יהודי יגיד לך שהוא הכי גרוע בעולם

צריך לדעת שהעיקר זה להרחיק מאתנו את התאוות המיותרות של העולם הזה ולרדת מחמישה שניצלים לשניצל אחד, לרדת מ2 בקבוקי וויסקי לכוסית אחת. להתחיל לרדת מתאוות העולם הזה ואז האדם זוכה להביא קדושה מאוד גבוהה לתוך הקדושה ולתוך עולם התיקון. אם יבוא אלייך יהודי ויגיד לך שהוא הכי גרוע בעולם תגיד לו: אשרייך ואשרי חלקך, משום שעכשיו אתה הולך להביא את האוצרות הכי גדולים. ככל שהירידה יותר גדולה זה אומר שאותו אדם הלך להביא אוצרות יותר גדולים שהלכו לאיבוד. זה מה שאומר רבינו עובדיה מברטנורא שבועז לא היה צריך לפתוח לרות את שער הגבורה משום שרות בעצמה הביאה את הגבורות לעמ"י. בעל תשובה לא יודע מה הוא יכול לפעול אבל יכול להיות שהכוח של המשיח בא מבעל תשובה או מאדם פשוט.           חג שבועות שמח ושבת שלום.