פרשת קדושים | ימי העומר והעבודה של בין האדם לחברו

בעזרת השם נלמד קצת את העניין של ימי ספירת העומר ונתבונן קצת בעומק הדבר מה המשמעות של הימים האלה – רבינו האר“י הקדוש אומר שהימים האלה משפיעים על כל המהלך של האדם במשך כל השנה. יש שלושה זמנים שאנחנו נמצאים בתוכם והזמנים האלה זה מהלך כללי בחיים של האדם. השלושה זמנים שזה שלושה מצבים זה פסח, ספירת העומר וחג השבועות, למעשה השלושה שלבים האלו מלווים אותנו כל ימי חיינו. ההתחלה זה פסח, העניין של פסח זה יציאת מצרים, רבינו האר“י הקדוש כותב שמצרים זה מלשון מיצרים

נמצאים ב-50 שערי טומאה

כל אחד מאתנו בבחינה שלו נמצא במיצרים, הנפש נמצאת במיצרים. מיצרים זה גבולות של היצר הרע, לכל אחד מאתנו יש בחינה שהוא נמצא בתוך היצר הרע. אומר רבינו האר“י הקדוש שאדם לא יכול לצאת בכוח עצמו בשום פנים ואופן ממיצרי היצר הרע. כשאדם נמצא בתוך מציאות שהוא קשור עם היצר הרע, אין לו את הכוח הרוחני והפנימי להשתחרר מהיצר הרע. ליצר הרע יש כוח גדול מאוד והכוח הזה זה מה שחז“ל קוראים לו ’שערי-טומאה‘. עם ישראל היה נמצא במ“ט שערי טומאה במצרים והיום אנחנו נמצאים בחמישים שערי טומאה כל אחד לפי הבחינה שלו. שערי טומאה זה מידת התקשרות של הנפש עם תאוות העולם הזה ומידות לא טובות. ככל שיש לאדם יותר תאוות והוא יותר קשור עם העולם הזה, הנפש מתקשרת עם התאוות ועם מציאות העולם הזה ואדם לא יכול להתגבר על זה ולשחרר את הנפש. אף-אחד, מהגדול ביותר ועד הקטן ביותר לא יכול לנתק את עצמו מהמקומות שבו הוא נמצא וגם הקדוש ברוך-הוא יודע שאנחנו לא יכולים להתנתק וזה נקרא הסוד של יציאת מצרים. הסוד של יציאת מצרים זה שהקב“ה נותן סיעתא דשמייא מיוחדת ואז אור רוחני מיוחד יורד על האדם, לכן רבינו אמר לנו אין שום ייאוש בעולם כלל..

כל אחד מאתנו נמצא במצרים פרטית..

אדם מתייאש בגלל שהוא אומר: הרבה פעמים ניסיתי אבל אני לא יכול, אני לא מסוגל בשום פנים להיפרד מהמציאות שאני קשור אליה, אז רבינו אומר אל תתייאש מכיוון שיש מהלך כזה שזה לא בא מכוח האדם. מעצמך אתה יכול להתייאש אבל אל תתייאש מהרחמים של הקב“ה כי יש כזאת בחינה שהקב“ה מוריד אור
רוחני מאוד-מאוד גבוה וגדול ובכוח האור הזה אדם בורח מהמיצרים שלו וזה נקרא האור והסיעתא דשמייא של פסח ויציאת מצרים. אומר ר‘ נתן בליקוטי הלכות
שכל אחד מאתנו נמצא במצרים הפרטית שלו שזה המיצרים ומדי פעם בפעם יש סיעתא דשמייא מיוחדת ופתאום יורד אור על האדם והקב“ה מוציא אותנו ממצרים.

כל עמ“י רץ אחרי..

האור הזה לא נמשך כל הזמן. אם זה        היה נשאר אצלנו כל הזמן אז בעצם לא היה לנו              עבודה כי הכל הקב“ה היה עושה, אבל הקב“ה רוצה שאנחנו         נצא ממצרים בכוח עצמנו, הוא רוצה מאתנו את ההשתדלות שלנו ואת העבודה שלנו, לכן מה קורה? אדם היה במציאות מסויימת והוא ברח והשתחרר ממנה, אחרי כמה שעות,
 כמה ימים או כמה חודשים, כל אחד לפי התיקון הפרטי והמיוחד שלו, הקב“ה לוקח ממנו את האור הזה, לכן אומר רבינו האר“י הקדוש שבנ“י יצאו ממצרים בכוח הארה ניסית, זה היה אור מאוד גבוה
של נס, כל עמ“י רץ אחרי עמוד הענן שזה התגלות השכינה..

לכאורה לא הרווחנו שום דבר

אומר רבינו האר“י שההארה הזאת החזיקה אצל עמ“י עשרים וארבע שעות, איך שיצא היום טוב של פסח האור הזה הסתלק. כשהאור הזה מסתלק פתאום אנחנו חוזרים לצמצומים, לניסיונות ולקשיים. עד מעט האור הזה
ילך ופתאום אתה חוזר למצרים ולמיצרים, אבל אם זה היה אותו דבר כמו שזה היה לפני היציאה אז לכאורה לא הרווחנו שום דבר, מסביר רבינו האר“י הקדוש שאמנם האור הסתלק אבל נשאר בתוך לב האדם זיכרון (’רשימו‘), נשאר לנו רושם של האור הזה ואז מתחילה המלחמה וההתמודדות של האדם. עיקר העבודה וההשתדלות שלנו זה בשעה שהאור מסתלק. בדור שלנו רואים שכל בעל תשובה זה יציאה ממצרים שזה המיצרים – אף אחד בעולם לא יכול להוציא את עצמו בכוח עצמו מהמקום שבו הוא היה נמצא, זה היה סיעתא דשמייא, אור ירד על האדם ופתאום ברגע אחד אדם משנה את כל החיים שלו ורץ קדימה והוא בכלל לא מבין איך אחרים לא רצים קדימה, אבל אחרי כמה זמן זה פתאום מסתלק ואז מתחילה העבודה של האדם, כי עד אותו רגע זה לא אנחנו עשינו את זה אלא הקב“ה עשה את זה אבל בגלל שהקב“ה רוצה את העבודה שלנו האור הזה מסתלק ואז מתחילה המלחמה של היצה“ר אתנו, אבל יש הבדל מהותי בין המצב שלנו לפני האור הזה לבין המצב עכשיו

יש לנו בתוך הלב חקיקה ורושם מהאור..

ההבדל הוא שיש לנו עכשיו בתוך הלב חקיקה ורושם מהאור הזה והוא נותן לנו את הכוח להילחם ולהתמודד כנגד היצר הרע וזה נקרא ימי ספירת העומר. בפסח כל אחד קיבל מתנות רוחניות אבל עכשיו המתנות הסתלקו וחזרנו לימי החול ולימי השגרה שלנו ועכשיו מתחילה המלחמה. היצה“ר הלך לנוח בפסח ועכשיו הוא מתחיל לחזור אלינו וזה נקרא ימי ספירת העומר. כשביה“ק היה קיים היתה מצווה ביום הראשון של חול המועד של פסח, היו מביאים קורבן של עומר וזאת היתה מנחה משעורים..

זה עלה למעלה והשאיר רק את הרושם

כידוע שעורים זה מאכל בהמה. עכשיו אנחנו מתקנים את הבהמיות. הבהמיות זה שאנחנו רחוקים מהקב“ה. כתוב בתורה ’וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה‘ – אומרת הגמרא שעומר התנופה זה להניף ולהעלות את כל המידות ואת כל התאוות לאמונה ולהקב“ה, להתחיל לחבר את המציאות שבה אנחנו נמצאים וחיים עם הקב“ה וזה הימים האלה, לכן בספירת העומר יש קטנות, זה נקרא ימי קטנות וימי דין, וכל אחד במקום שבו הוא נמצא פתאום עובר איזה קטנות – אדם הולך לישון בלילה עם הרגשה הכי טובה, פתאום הוא יקום בבוקר והוא לא ידע בכלל איפה הוא נמצא, פתאום הוא ירגיש שלקחו לו את הכל – זה הימים האלה ואנחנו צריכים לתקן אותם. ברגע שאנחנו מתקנים ועושים את העבודה של הימים האלה, אז אנחנו זוכים להגיע לחג שבועות. חג שבועות זה קבלת התורה – הקב“ה נותן לנו את התורה, הכוונה שהקב“ה נותן לאדם מדרגה חדשה, עכשיו זה כבר לא יאבד מהאדם, עכשיו זה כבר יהיה קניין בתוך האדם. מה שהיה בפסח לא הלך לאיבוד, זה עלה למעלה והשאיר רק את הרושם שלו. מה שמקבלים בחג שבועות כבר לא מסתלק מהאדם מכיוון שפסח זה היה מתנה ושבועות זה אחרי העבודה וההשתדלות שלנו..

בימים אלו הכי חשוב זה בין אדם לחבירו

כל פעם שאדם משתדל והוא מקבל ברוחניות זה כבר לא הולך לאיבוד. פסח זה האור של המתנה וספירת העומר זה הימים שבהם אנחנו צריכים לעבוד. אומר רבינו האר“י הקדוש שאלו ימים של קטנות. יש זמנים בספירת העומר שפתאום אדם נופל לקטנות הדעת,  פתאום הוא בצמצום וכל דבר מרגיז אותו וכל דבר מכעיס ומעצבן אותו – זה הסימן של ימי הקטנות. אומר רבינו האר“י הקדוש שיש כמה עבודות ברוחניות בימי העומר, בין אדם לחברו ובין אדם למקום. הכי חשוב
בימים האלה זה בין אדם לחברו. בימים האלה באמת יש קדושה וזה כמעט כמו קדושת חול-המועד, אבל זה
ימים שבאים עם דינים שנקראים גבורות לכן בימים
האלה יש ניסיון מאוד-מאוד גדול של מחלוקות, כעסים והקפדות. העבודה הראשונה של ימי העומר זה לא להקפיד.

אז תעודד ותחזק את החבר

בימים האלה העניין של ההקפדה מתעורר בין אדם לחברו, אז הדבר הראשון זה להיזהר מאוד-מאוד מההקפדות. היסוד הראשון של ההמתקה והביטול של הדין בימים האלה זה לא להקפיד בין אדם לחברו, יתר על כן מי שיכול לעסוק בימים האלה בנתינה, כל אחד לפי המצב שלו ולפי המקום שלו, הכוונה לעסוק בחסד, להפוך את הדין לחסד, אם זה ברוחניות אז תעודד ותחזק את החבר ואם זה בגשמיות אתה יכול לעזור לו או לתת לו צדקה אם הוא צריך. צריך להשתדל בימים האלה לעסוק דווקא בחסד, וזה התיקון של הימים האלה מבריאת העולם. לכן אומרת הגמרא במסכת יבמות דבר נורא: לר‘ עקיבא היו 24,000 תלמידים, וכולנו יודעים
את זה שבתוך שלושים יום מתו לר‘ עקיבא 24,000 תלמידים בכל יום בממוצע
חוץ משבתות מתו כמעט 1000 תלמידים של ר‘ עקיבא, זה דבר שאי-אפשר לתאר..

מפני שלא היו עוזרים אחד לשני בלימוד

בפשטות אומרת הגמרא שהסיבה שכל-כך הקפידו עליהם בשמיים זה מפני
שלא נהגו כבוד זה בזה. אומרת הגמרא שבגשמיות הם היו מתכסים ששה אנשים בשמיכה אחת אז מה הכוונה שלא נהגו כבוד זה בזה? אומר המדרש בשם רבי
עקיבא שזה מפני שלא היו עוזרים אחד לשני בלימוד התורה, כל אחד היה מסתכל על העלייה הרוחנית שלו ולא היה מסתכל על העלייה הרוחנית של החבר. הם היו אנשים מאוד גדולים, שלא נחשוב שהם היו אנשים פשוטים. כל ההקפדה
על תלמידי רבי עקיבא היתה על זה שלא היה אכפת להם מהעלייה הרוחנית של השני

משנה, גמרא, מדרשים והזוהר הקדוש…

אומר רבינו האר“י הקדוש שר‘ עקיבא היה נשמה מאוד-מאוד גבוהה וכל התורה שבע“פ התגלתה דרך ר‘ עקיבא, כל המשנה, גמרא, מדרשים והזוהר הקדוש – הכל זה מר‘ עקיבא. כל מי שכתב את הגמרות, את המדרשים ואת הזוהר, כולם היו תלמידי ר‘ עקיבא. בגלל שר‘ עקיבא היה צריך לגלות כזה אור גדול של תורה בעולם, לכן היה לתלמידים שלו ניסיון להיות הכלים ולהיות מוכנים וראויים לתורה של ר‘ עקיבא. זה לא שהם לא עשו צדקה או חסד בגשמיות אחד עם השני, אלא זה היה יותר זה שלא אכפת להם מהרוחניות של השני ובגלל הנקודה הזאת היה עליהם את כל ההקפדה ואת כל הדין – פה רואים את הגדולה של ר‘ עקיבא, כל המפעל חיים של ר‘ עקיבא התרסק בחודש אחד, כל התלמידים שלו מתו תוך 30 יום, זה תקופה מאוד קצרה, כמעט אלף הלוויות של תלמידים שלו כל יום – פה רואים מה זה כוח של אמונה וכוח של התקשרות של נשמה של צדיק עם הקב“ה – אומרת הגמרא שאחרי כל הסיפור הזה רבי עקיבא ירד לדרום ושנה לרבותינו שבדרום את כל התורה כולה..

החידוש זה שהוא זכה לזה בזכות אשתו

רבותינו שבדרום זה חמשה תלמידים: ר‘ מאיר, ר‘ יהודה, ר‘ יוסי, ר‘ אלעזר ור‘ שמעון בר-יוחאי. אומרת הגמרא שר‘ עקיבא ישב איתם והעביר להם את כל התורה כולה. פה מתעוררת שאלה גדולה מאוד: מאיפה יש לר‘ עקיבא את הכוחות הנפשיים והרוחניים לעשות כזה דבר, להתגבר על המשבר הגדול הזה וללכת ללמד את התלמידים שלו? רק אדם שמחובר לגמרי עם הקב“ה יכול להגיע לכזה כוחות נפשיים. ר‘ עקיבא היה חי את מציאות השם, כל כולו בדבקות בתורה ובאמונה לכן היה לו את הכוח הזה לרדת לדרום וללמד את כל
התורה לחמשה תלמידים שלו. רבינו האר“י הקדוש אומר חידוש על הדבר הזה שר‘ עקיבא זכה לזה בזכות רחל אשתו

רועה צאן שלא למד חומש..

ר‘ עקיבא בעצמו לא ידע מי הוא, הוא היה רועה צאן שעד גיל 40 לא למד חומש אומרת הגמרא דבר מאוד מעניין, ר‘ עקיבא היה רועה צאן אצל אחד מהעשירים הכי גדולים בישראל, כלבא שבוע, קראו לך כך מכיוון שכל מי שנכנס אצלו רעב ככלב היה יוצא שבע כבן אדם. לכלבא שבוע היתה בת שקראו לה רחל. רחל ראתה את ר‘ עקיבא והיא ראתה בו מידה אחת, צניעות. היא ראתה שיש לו איזה נקודה של קדושה מאוד-מאוד פנימית, ר‘ עקיבא בעצמו לא ידע את זה. היא באה אליו ואמרה לו: אתה רוצה להתחתן איתי? בתנאי אחד שאחרי שאנחנו מתחתנים אתה הולך ללמוד תורה. הם התחתנו ור‘ עקיבא אמר לה:
אני רוצה ללמוד תורה אבל אני מתבייש. זה לא כמו היום שיש ישיבות של בעלי תשובה וכל אחד יכול להכנס בכל גיל לשבת וללמוד עם מישהו

ביום השלישי אף אחד כבר לא הסתכל

פעם זה לא היה כך, בשביל ללמוד תורה ר‘ עקיבא היה צריך ללכת ללמוד תורה עם ילדים קטנים. רחל היתה חכמה, היא לקחה חמור ובנתה ערוגה על הגב שלו ושתלה שם פרחים. היא לקחה את החמור והתחילה לטייל בשוק – כולם הסתכלו לראות איזה מין דבר זה: אישה באה לשוק עם חמור וערוגה של פרחים על גב החמור – רחל לא התרגשה, היא עשתה כמה סיבובים וחזרה הביתה. למחרת היא עוד פעם לקחה את החמור ועשתה איתו עוד כמה סיבובים – ביום הראשון כולם קמו לראות מה זה החמור הזה, היום כבר לא קמו אלא רק הסתכלו. ביום השלישי אף אחד לא הסתכל, כולם כבר התרגלו – היא חזרה הביתה ואמרה לר‘ עקיבא: ראית? ביום השלישי אף אחד כבר לא הסתכל, תלך ללמוד תורה עם הילדים, ביום הראשון כולם יסתכלו אבל ביום השלישי כולם ישכחו ואתה כבר תהיה חלק מהנוף. ר‘ עקיבא הלך ללמוד תורה 12 שנה. החידוש הגדול שר‘ עקיבא בעצמו לא ידע מי הוא: שורש כל התורה שבע“פ.

..אחרי עשרים שנה עם 24,000 תלמידים

משה רבינו נתן את תורה שבכתב לעמ“י ור‘ עקיבא נתן את התורה שבע“פ לעמ“י. כל הסברות, כל הפלפולים וכל העומק של התורה, הגמרא ההלכות והחידושים – הכל זה מר‘ עקיבא. כזה נשמה גדולה בתורה ועד גיל ארבעים הוא בכלל לא ידע שהוא צריך ללמוד תורה – את כל זה גילתה רחל. ראיתי בשם אחד מתלמידי רבינו האר“י הקדוש חידוש נפלא מאוד על הדבר הזה: אחרי 12 שנה חזר ר‘ עקיבא הביתה, היו לו כבר 12,000 תלמידים. לפני שהוא נכנס הביתה הוא שמע סבא אחד שבא לבקר את רחל ואומר לה: נו רחל מה עשית? את אלמנה בחיים של בעלך. רחל אמרה לו: אם בעלי היה שומע בקולי הוא היה הולך ללמוד עוד 12 שנה. אומרת הגמרא שר‘ עקיבא אפילו לא נכנס הביתה, הוא שמע את זה והלך לעוד 12 שנה. אחרי 24 שנים הוא חזר עם 24,000 תלמידים. רחל היתה ענייה מאוד ומספרת הגמרא שכשר‘ עקיבא
חזר השכנות אמרו לרחל: בעלך הוא גדול הדור, תלבשי בגדים חדשים ותתקשטי לכבודו. היא אמרה להן: לא ולא, אתן רואות את הבגדים האלה? ככה אני הולכת אליו

פרצה את כל השורות ורצה לר‘ עקיבא!

גדול הדור הגיע אז כל העם חיכו לר‘ עקיבא בירושלים. רחל פרצה את כל השורות ורצה אל ר‘ עקיבא – הגבאים מיד רצו לסלק אותה. אמר להם ר‘ עקיבא: אל תסלקו אותה. התורה שלי ושלכם, שלה היא. ראיתי פירוש נפלא מאוד על זה עד כמה רחל היתה צדיקה, רחל ראתה דברים ברוח הקודש. הזמן הזה שרחל שלחה את ר‘ עקיבא ללמוד תורה היה זמן חורבן בית המקדש. רחל זה השכינה. השכינה ראתה שהנשמה הזאת זה הנשמה שתתקן את כל הגלות של עמ“י ותגלה את כל התורה שבע“פ לעמ“י. אומר רבינו האר“י הקדוש שבשם השם יש 12 צירופים של אותיות, הכוונה שאם
אנחנו משנים את סדר האותיות אז יש 12 צירופים בשם השם

הוא תיקן את מידת התפארת

אומרים תלמידי רבינו האר“י הקדוש שרחל ראתה שהיא יכולה לעשות תיקונים עצומים ונוראים – 12 שנה ר‘ עקיבא תיקן 12 צירופים של שם השם וזה נקרא שהוא תיקן את מידת התפארת. ר‘ עקיבא תיקן את מידת התפארת אבל כדי לתקן את השכינה ר‘ עקיבא היה צריך לעשות עוד 12 צירופים של שם השם – רחל ידעה את זה. לכן רחל שזאת השכינה אמרה: אם הוא היה שומע בקולי שילך לעוד 12 שנה, בשביל לתקן עוד 12 צירופים של שם השם וכדי לתקן את סוד השכינה. אומר הזוהר הקדוש שלשכינה יש ’עשרים וארבע קישוטי כלה‘ ואת זה ר‘ עקיבא תיקן בעשרים שנים שהוא למד תורה ואז הוא העמיד את כל התורה בעמ“י, אבל אומר רבינו האר“י הקדוש שהוא גילה תורה כ“כ גבוהה וכדי לגלות כזאת תורה גבוהה התלמידים צריכים להיות ראויים לתורה הזאת איך אדם נהיה ראוי לזה? אומר רבינו האר“י הקדוש שלא יקפיד על אף אדם בעולם.

בזכות שהיינו מקפידים על אהבת חברים

הקפדה זה פירוד בתוך הנפש של האדם, גם אם האדם לא רב עם השני, עצם העובדה שאדם מקפיד על השני נעשה פירוד בין שני אנשים. הפירודים לאו דווקא נעשים בגלוי. ברגע שאדם מקפיד בתוכו מתחיל להיות פירודים בעמ“י. ר‘ עקיבא ידע את זה וכל התורה שבע“פ שהוא גילה זה היה להרבות שלום בעולם והתלמידים שלו לא עסקו מספיק בחסד ובנתינה אחד עם השני לכן קרה האסון הנורא הזה – את זה תיקנו החמשה תלמידים שלו ומכל החמשה תלמידים תיקן את זה במיוחד
רשב“י ותלמידיו. אומר הזוהר הקדוש ששאלו את ר‘ שמעון: איך אתם זכיתם?
אמר להם רשב“י: ’אנן בחביבותא תלייא מלתא‘, היינו מקפידים על אהבת חברים. בזכות זה זכה ר‘ שמעון בר יוחאי לגלות תורה שבעצם כל הגאולה תלויה בה.
מידתו של רשב“י היתה גבורות ורשב“י זכה לבטל את הגבורות עד שורשם העליון..

פרעה הפריד את עצמו וקיבל מכת דם

רשב“י זכה כ“כ לבטל את הגבורות ולעלות עד שורש הגבורות ששם כל הגבורות מתהפכים להיות חסדים, לכן רשב“י זכה לגלות את התורה שכל הגאולה תלויה בה: ’בהאי חיבורא יפקון מן גלותא‘ – בחיבור הזה (הזוהר הקדוש) יצאו מהגלות. יש פירוש נוסף לזה: בחיבור הזה שיש בנינו, באהבת ישראל שיש בנינו, נצא מהגלות. כשיש התחברות ונתינה אז הצדיקים יכולים לגלות לנו את התורה וככל שהתורה מתגלית בעולם ע“י זה יש שלום בעולם. התורה מאירה את השלום לעולם, כי כל המחלוקות וכל המריבות זה שאדם לא מסתדר עם עצמו ומפה הכל מתחיל. בשביל שיהיה שלום בין אדם לחברו צריך שאדם יקנה שלום בתוכו ואומר רבינו האר“י הקדוש שזוכים לזה ע“י התורה מכיוון שהתורה מסדרת לנו את הדעת ואת השכל לחשוב בצורה ישרה וזה נקרא שאדם מחובר עם התורה, דעת של תורה ועם האמונה. מצד עצמנו אנחנו תמיד רותחים, יהודי זה דמים ורתיחה. מה צריך לעשות לרתיחת דמים? להאיר בה את האות אלף שזה א-לוקות ואמונה ואז מה נעשה לדם ברגע שמאירים בו את האות אלף? אדם. אבל ברגע שאנחנו מפרידים את האלף הכוונה שאנחנו מפרידים את עצמנו מהאמונה ומהתורה נשאר בתוכנו רק דמים ורתיחה, לכן פרעה אמר למשה: מי השם אשר אשמע בקולו? פרעה הפריד את עצמו מהאמונה ומהא-לוקות ומיד קיבל את מכת דם. הפרדת את האלף אז קיבלת את מכת דם

נפטר בשיא קטנות העומר..

הקדוש ברוך-הוא ברא את האדם עם דמים רותחים, לגוי אתה יכול לתת בירה, סרט טוב וניצחון של קבוצת הכדורגל שלו וברוך השם יש לו יישוב הדעת מאוד גדול – כל עוד יהודי לא מחובר עם האמונה ועם הקב“ה הוא לא יכול בשום פנים ואופן להגיע ליישוב הדעת ולשלוות הנפש, אין לו אפשרות, זה לא בגלל החיסרון, הפוך, זה בגלל המעלה. הנשמה שלנו זה חלק א-לוק ממעל לכן זה כזה אור גדול בתוכנו. האמונה והתורה זה מה שהופך אותנו לבני אדם. לכן אומר רבינו האר“י הקדוש שר‘ שמעון בר-יוחאי נפטר בשיא הקטנות של ספירת העומר כדי להמתיק את כל הדינים של העומר. היום שבו רשב“י נפטר זה ל“ג בעומר וזה נקרא הקטנות שבקטנות של כל ספירות העומר והפטירה של רשב“י המתיקה את כל היום הזה והפכה אותו מיום של דין מאוד קשה ליום של רחמים מאוד גדולים,
זה נקודה אחת בעבודה שלנו בימי העומר: להשתדל
מאוד להפוך את ההקפדות לעין טובה ולחסדים,
בימים האלה צריך מאוד-מאוד להתרחק ממחלוקות ומריבות

מצבים שאדם נמצא בחושך

יש עוד נקודה אחת בימי הספירה וזה בין אדם למקום. יש עבודה של אמונה בבחינה מיוחדת בימי ספירת העומר. אמרנו שאלה ימים של קדושה גדולה מאוד אבל בימים האלה יש גם קטנות מוחין וקטנות דעת. בזמני הקטנות יש מצבים שבהם אדם מרגיש חורבן בית המקדש, חורבן הבית, חורבן המשפחה, חורבן הפרנסה וחורבן הנפש, יש כאלה מצבים שאדם מרגיש שהכל חושך, אין לו שום עצה והוא לא יכול לעשות שום דבר. הוא מנסה לעשות משהו אבל הוא לא יכול כי החושך עוטף אותו מכל הצדדים. יש מצבים שאדם נמצא בכזה חושך שהוא מרגיש שהוא לא יכול לזוז לשום מקום, הוא כבול במקום שבו הוא נמצא

…תפוס במקום בלי יכולת להרים יד ורגל

– באמת במצב הזה אדם לא יכול לעשות שום דבר – אחד מתלמידי רבינו האר“י אומר דבר נפלא: אתה בחושך ואין לך שום עצה, תעלה לאמונה כזאת בלי שום שכל ובלי שום היגיון, תחשוב את זה ואם אתה יכול תגיד את זה בפה: אני כבר לא יכול לעשות שום דבר, אני תפוס במקום שלי בלי יכולת להרים יד ורגל אבל אני מאמין באמונה שלימה שהקדוש ברוך-הוא לא יעזוב אותי כי הקב“ה לא עוזב אף יהודי..

הקב“ה עוזר למי שראוי ולמי שלא ראוי!

ככל שאדם יורד יותר לקטנות הוא לא יכול לעשות פעולות – הקטנות זה חושך והחושך הזה מונע ממנו לעשות עכשיו מעשים. באותו רגע אתה לא יכול לעשות שום דבר? תעלה למקום שבו לא צריך לעשות שום דבר. יש מקום שהוא הכי גבוה וזה נקרא סוד הכתר ושם רק תשתוק ותחשוב מחשבה אחת: אני לא יכול לעשות שום דבר אבל אני מאמין באמונה שלימה שהקב“ה לא יעזוב אותי כי הקב“ה לא עוזב יהודי. לפני שהקב“ה ברא את העולם הוא קבע חוק וכלל: אני לא עוזב יהודי אף פעם – אח“כ הוא ברא את העולם. לפעמים אנחנו רואים שכביכול הקב“ה עזב אותנו אבל צריך לדעת שעכשיו זה תורה שהיצר הרע אומר לנו. אדם אומר: אבל אני לא ראוי שהקב“ה יעזור לי – צריך לדעת שהקב“ה עוזר למי שראוי ולמי שלא ראוי.

משה רבינו התפלל לבטל את הקטרוג..

כתוב בספרים הקדושים שהאהבה של הקב“ה אלינו זה נקרא ’אהבה שאינה תלויה בדבר‘ – אם הקב“ה היה אוהב רק את הצדיקים אז זה אהבה שתלויה בדבר. אתה צדיק לכן אני אוהב אותך, אבל הקב“ה אוהב אותנו אהבה שאינה תלויה בדבר – צריך להתחזק בזה וגם אם היצר הרע בא ואומר לך: אתה לא ראוי. תגיד לו: אתה צודק, אני באמת לא ראוי אבל הקב“ה כ“כ אוהב אותי שהוא יושיע אותי גם כשאני לא ראוי – כשאדם יגיד את הדבר הזה הוא מיד יקבל את הישועה שלו ואת זה אומר הזוהר הקדוש בפרשת בשלח שעמ“י היה על ים-סוף והיה קטרוג אמיתי ומאוד גדול על עמ“י, המלאכים אמרו להקב“ה: אתה רוצה להטביע את המצרים? הרי גם עמ“י עובדים עבודה זרה, היה קטרוג מאוד גדול על עמ“י ומשה רבינו התפלל לבטל את הקטרוג הזה. הקב“ה אמר לו: מה תצעק אלי? זה לא זמן של תפילה כי אתה לא יכול עכשיו לפעול המתקת הדין לעמ“י, הדין יותר מדי קשה. משה אמר: אם אני לא יכול לפעול אז מה אני יכול לעשות? אמר לו הקב“ה: דבר אל בנ“י ותגיד להם ’אל תיראו, התיצבו וראו את ישועת השם‘ – מה זה אל תיראו? זה האמונה שהקב“ה יושיע אתכם גם אם אתם לא ראויים ובזכות זה שתאמינו בזה הקב“ה יושיע אתכם.

אם אתה רואה שהכל נחרב ואין פרנסה

לפעמים אנחנו רוצים להגיע לצדיקים וזה דבר טוב וגדול, אבל לפעמים אדם לא יכול, אז אומר הזוהר הקדוש: תדע לך, אם אתה מתחזק באמונה שהקב“ה יושיע אותך גם אם אתה לא ראוי כי הקב“ה מושיע כל אחד, תדע לך שזה יותר גבוה מאשר אם משה רבינו יתפלל עלייך וזה מה שהקב“ה אמר למשה רבינו: אתה לא יכול להמתיק את הדין אבל אם יהיה יהודי אחד שיאמין בי שאני יעשה ניסים גם אם הם לא ראויים, אז אני אעשה להם ניסים – נחשון בן עמינדב שמע את זה ואמר: אם כך, אני נכנס לים ואני לא מפחד. המים כמעט הטביעו אותו והוא אמר: הגיעו מים עד נפש. המים הגיעו לו עד הפה ורגע אחד לפני שהמים הטביעו אותו נקרע כל הים. נחשון בן עמינדב נכנס לתוך הים באמונה שהקב“ה יעשה ניסים וישועות לעמ“י גם אם אנחנו לא ראויים, בזכות האמונה הזאת של נחשון בן עמינדב נעשו כל הניסים של קריעת ים סוף. העבודה שלנו בימים האלה היא שאם אדם רואה שהכל נחרב ואין לו פרנסה, שלום-בית, חינוך ילדים וגם עם עצמו הוא לא מסתדר והכל מתמוטט – באותו רגע תלך לישון ולפני שאתה נרדם תגיד להקב“ה: אני מאמין באמונה שלימה שאתה תושיע אותי. ברגע שאדם אומר להקב“ה: אני מאמין באמונה שלימה שאתה תושיע אותי, כי לפני שבראת את העולם אמרת: אני לעולם יושיע כל
יהודי – באותו רגע אדם יקבל את כל הישועות שלו וזה היה הניסיון של קריעת ים סוף

אתה באמת רואה שהמציאות פה אבודה

אומר רבינו האר“י הקדוש שהזמנים של ספירת העומר זה העבודה בין אדם למקום. ליצר הרע יש כוח מאוד גדול להמציא מציאויות וכל זה כדי להפיל אותך לפחדים, אנחנו צריכים להבין שהוא רוצה להפחיד אותנו, להעציב אותנו, לייאש אותנו ולדכדך אותנו והוא מראה לנו את זה בחוש, הוא אומר לנו: תלך לחכם הכי גדול וגם הוא יגיד לך שהכל פה אבוד. אז תגיד ליצר הרע: אתה צודק אני באמת רואה פה שהמציאות אבודה אבל אצל הקב“ה אין מציאות ואין אבוד –  באותו רגע שאדם חושב את זה אזי הוא יראה ניסים. הקב“ה רוצה מאתנו ’אל תיראו, התיצבו וראו את ישועת השם‘ אנחנו צריכים להתחזק בנקודה הזאת. אומרים תלמידי רבינו האר“י שבימים של ספירת העומר מעבירים אותנו קטנות ואנחנו צריכים לעלות לכתר, הכוונה להגיד להקב“ה: אני לא מבין ולא יודע כלום, הכל נחרב אבל אצל הקב“ה אין חורבן וברגע אחד הקב“ה יושיע אותי – ברגע שאדם חושב או אומר את זה הוא זוכה לכל הישועות. נקודה נוספת של ימי העומר זה ההתחברות וההתקשרות עם הצדיקים. רבינו ראה את כל הנשמות שצריכות לבוא לעולם ואת כל התיקונים שלהם עד ביאת משיח צדקנו, הוא ראה שפלוני ירד לכאן וזה יעבור כאן וזה יסתובב פה

מתחיל למשש ופתאום מוצא גפרורים..

רבינו ירד בתורה ובהשגה לכל המקומות האלה ובכל מקום ובכל בור שהוא עבר
הוא השאיר נר עם קופסת גפרורים וסולם חבלים – עכשיו יהודי יורד לתוך בור והוא לא יודע איפה הוא נמצא, הוא 20 שנה בהלם אבל אח“כ הוא מתחיל לחפש,
הוא מתחיל למשש עם הידיים ופתאום הוא מוצא קופסת גפרורים, הוא מדליק
את הגפרור ופתאום הוא רואה שיש כאן גם נר. הוא מדליק את הנר ופתאום
הוא מתחיל לראות במקום שבו הוא נמצא – כשהוא מתחיל להאיר את הבור
הוא פתאום רואה שיש כאן גם סולם חבלים ואז הוא מתחיל לעלות –
רבינו גילה כזאת תורה שהוא הכין נרות עם קופסת גפרורים וסולם חבלים
בכל הבורות שיש בעולם. אין שום בור בעולם שרבינו לא הכין שם קופסת
גפרורים, נר וסולם חבלים. רבינו אמר ’אין שום ייאוש בעולם כלל‘ – מה הכוונה?

הרני מקשר והנשמה מתחילה להשתנות

רבינו אמר: אני יודע שאתם תיפלו לבורות ואתם תתייאשו, אני יודע שאין ייאוש בגלל שכבר הכנתי לכם שם קופת גפרורים, נר וסולם חבלים – זה סוד מאוד גדול: כשאנחנו מתחברים עם הנשמה של הצדיק אזי הנשמה של הצדיק מתחילה להאיר לנו. רבינו האר“י הקדוש כותב בספר שנקרא ’שער רוח-הקודש‘ בהקדמה: וחס ושלום וחס וחלילה לחשוב שהצדיק אחרי פטירתו מפסיק מעבודתו, אלא אחרי פטירתו הוא עוסק בתיקון נשמות ישראל בתפילות, כוונות וייחודים הרבה יותר מאשר בחייו. הצדיק חי וקיים – ברגע שאנחנו מתחברים עם הצדיק אזי הצדיק מאיר לנו את הנרות האלה. בחייו הוא כבר גילה כזאת תורה להאיר לכל מקום וזה הסוד של הנרות. ברגע שאדם אומר ’הרני מקשר את עצמי‘ הנשמה שלו כבר מתחילה להשתנות.