פרשת שופטים תשפ"ו | עשר מלאכות הנעשות בפת עפ“י ר‘ נתן

Getting your Trinity Audio player ready...

יש כמה יסודות שמלווים אותנו למעשה כל החיים שלנו וכל המציאות וזה גם יסודות גדולים מאוד בדרכי התשובה ובעצם מלמד אותנו מה זה תשובה – רבי נתן כותב שכידוע יש עשר מלאכות הנעשות בפת כמו שהגמרא אומרת שכדי ליצור את הלחם בשלמות יש עשרה מלאכות עד שמגיעים לזה: חרישה של הקרקע, זריעה, קצירה, מעמר, דישה שזה להוציא את הגרעינים של החיטה מקש אח“כ זורים אותם ברוח, אח“כ מבררים אותם, טוחנים אותם, לשים אותם במים ואופים את זה בתנור..

אני נרקב והופך להיות כלום

מובא בזוהר הקדוש ובכתבי האר“י ורבי נתן מביא את זה שלחם מרמז על כל עניין הדעת. עשר מלאכות הנעשות בפת זה עשר שלבים שאנחנו צריכים כדי לזכות לדעת האמיתית שזה התכלית של האדם בעולם הזה כמו שכתוב ’וידעת היום והשבות אל לבבך כי השם הוא הא-לקים‘, מה הקב“ה רוצה מאתנו? שנזכה להתחבר עם הדעת האמתית ויש בזה הרבה מאוד מדרגות וכל מדרגה וכל עולם אדם צריך לעבור כל פעם את העשרה שלבים כדי לקנות עוד מדרגה ועוד שלבים. לאחר מכן יש לנו לחם ואז יש לנו עוד שלב. נתבונן קצת בעשרה מלאכות ואם נשים לב זה ליצור את הגרעינים ומהגרעינים אנחנו מבררים מה טוב ומה רע, זה העניין של מלאכת בורר וזורה ואח“כ אנחנו מכינים את הגרעינים שיהיו מוכנים לאכילה אז קודם כל טוחנים אותם, לשים אותם כבצק ואז אופים אותם בתנור. אומר רבי נתן שאם ננסה להתבונן אם היו מכניסים איזה נשמה בתוך זרע של חיטה, זורעים אותו באדמה ולפני שזורעים אותו אומרים לו: תדע לך עתיד להיות ממך דבר גדול ואתה הולך להיות המאכל הכי חשוב לאדם, הוא שמח בזה. הכניסו אותו לתוך האדמה, קודם כל קוברים אותו בתוך האדמה,
עכשיו כשהוא בתוך האדמה הוא נרקב והוא מתחיל לצעוק: אני נרקב ואני הופך להיות כלום, אני לא מציאות, אני אין, אני נגמר לגמרי – עד שהוא מרגיש שהוא בשיא והוא נגמר פתאום האדמה נפתחת.

רואה שבאמת נעשה ממני דברים גדולים

האדמה נפתחת ואז החיטה צומחת, כשרואים שדה של חיטה זה אחד הדברים הכי יפים בטבע. מי שראה פעם שדה גדול של חיטה קודם כל הכל בצבע זהב והכל בקומה זקופה והמראה באמת מראה מרהיב. בשלב הזה הגרעין באמת שמח: עכשיו אני רואה שבאמת נעשה ממני דברים גדולים, אני רואה שעברתי תקופה קשה
אבל אני רואה עכשיו למה זכיתי, זה יכול להיות ברוחניות יכול להיות שהוא
זוכה ללמוד תורה, לזכות את הרבים, לעשות חסד, להקים משפחה וכן הלאה –
ברוך השם הוא שמח והוא גם רואה את היופי ואת התפארת של השדה חיטה, אחר כך מגיע השלב הבא שקוצרים את השדה של החיטה ואז מסתבר משהו אחר לגמרי .

להיות מאכל בהמה

פתאום מסתבר שכל החיטה היפה הזאת למעשה עיקר היופי והתפארת שלו זה בעצם קש,   כי באמת הגרעינים האמיתיים שמיועדים להיות מאכל אדם בכל ענף של חיטה יש שם ארבעה או חמשה גרגירים. בתוך 80 ס“מ ויותר יש ארבעה או חמשה גרגירים, זה מלאכת דישה שמוציאים את הגרגירים מתוך הקש. מה עושים עם
שאר הקש? זה הופך להיות מאכל בהמה. אומר רבי נתן שזה המשל, הנמשל זה שהרבה פעמים אדם מרגיש שב“ה הגענו למדרגה או מעמד וכל מה שאתה מרגיש שהגעת למדרגה זה דמיון של גאווה..

אי אפשר לדלג על השלב הזה

צריך לדעת שחייבים לעבור את השלב הזה, אי אפשר להגיע לגרעיני חיטה בלי הקש ז“א שאי אפשר להגיע לנקודות האמת בלי הגאווה כי המאכל זה הגאווה שיש בתוכנו שאנחנו חושבים מה השגנו ולאן הגענו ואז עוברים עם האדם שלב נוסף – הדגשנו שזה חייב להיות אצל כל אדם השלב הזה, אי אפשר לדלג על השלב הזה שיהיה לאדם דמיונות של גאווה ואז מראים לו שמכל הפעולה שהוא פועל יש פה ארבעה גרגירים שזה נקודת האמת וכל השאר זה דמיונות של גאווה: אתה חושב שהשגת? עדיין לא השגת שום דבר. לאחר מכן לאחר שהוציאו את כל הגרעינים זה לא היה קל לוותר על כל הדמיון  הזה כי מאכל בהמה זה כוח המדמה לכן הקש הולך להיות מאכל בהמה כי זה מרמז על בחינת המדמה שבתוכנו. לפחות אדם מתנחם שבאמת יש כמה גרגירים טובים ואז גם אותם מבררים, חלק ראוי למאכל וחלק לא ראוי למאכל. אחרי שמבררים זה עוד בירור שאדם עובר, זה מה שאנחנו עוברים בירור אחר בירור. אחרי זה אדם אומר סוף סוף הגעתי למנוחה ולנחלה ואז מה עושים לו? מתחילים לטחון אותו ואז הוא אומר: מה נשאר ממני? קמח? אבק? כבר לא נשאר ממני כולם, ואז מביאים מים ולשים וב“ה נהיה בצק. הבצק זה שלב שאדם מרגיש ב“ה עברתי הרבה והשגתי והגעתי לאן שהגעתי ואז הוא קצת מרגיש נייחא, ואז מה עושים? מכניסים אותו לתנור

כאלה שאומרים שאולי התבלבלו בשמיים

-התנור זה מה שרבינו אמר: אני רוצה שהחסידים שלי יהיו אפויים אצלי בלב, זה שלב מאוד קשה השלב של האפייה בתנור. צריך לדעת שכדי להגיע נקודת האמת אדם חייב לעבור את כל השלבים האלה. כשאדם עובר את זה הוא עובר בתוך זה הרבה צמצומים והרבה הסתלקויות הדעת וחלישות הדעת בתוך המהלכים האלה ואז האדם חושב: לא חייבים לעבור את כל זה, או שאני בעל עוונות כאלה ואני נשמה מי-יודע מכמה גלגולים או שיש כאלה שאומרים שאולי התבלבלו בשמיים, אני בכלל לא צריך לעבור את זה – רבי נתן אומר שלא היה אדם שלא עבר את כל המעברים האלו

הפרס של יוסף היה 12שנה בבית האסורים

אומר רבי נתן שמחטא אדם הראשון כל אדם וגם כל הצדיקים עברו את כל המעברים האלו, שלא נחשוב לרגע שהצדיקים הגדולים עברו את זה יותר בקלות ממה שאנחנו עוברים. כל הצדיקים עברו את כל השלבים האלה ואת הדרך הזאת ואת כל הבירורים האלה. אנחנו רואים מה יוסף הצדיק עבר עם אשת פוטיפר ושמה הוא נלחם מלחמות, הוא לא היה בקייטנה. רבי נתן אומר שהצדיק יותר גדול ממלאך כי מלאך לא נלחם, הצדיק באמת נלחם. אחרי שנה של מסירות נפש הכי גדולה שיכולה להיות, לכן הוא תיקון מידת היסוד למעלה – מה יוסף קיבל מתנה? איזה פרס נתנו לו משמיים? להיות 12 שנה בבית האסורים – זה הבחינה של הבירור אחרי בירור. רבי שמעון בר יוחאי לא היה 13 שנה במערה? כל הצדיקים עברו את כל הניסיונות ואת כל הקשיים האלה ואת כל הניסיונות האלה. כל הבירורים האלה זה לברר את
כוח המדמה שלנו ויש כמה בחינות בכוח המדמה שבתוכנו. אחת הבחינות הכי יסודיות, מרכזיות ועיקריות זה העניין של הגאווה. כל פעם שאדם מצליח הקש של
החיטה מתחיל לצמוח לכן כוח המדמה נקרא מאכל בהמה ולכן זה באמת ניתן לבהמה

רבי עקיבא טיפס אחריה על לחצי הדקל

צריך לדעת שאפילו צדיקים גדולים מאוד לפי בחינתם ולפי השגתם גם צריכים לעבור את הבירור הזה של המדמה. כתוב בגמרא במסכת קידושין דף פא על רבי עקיבא שהיה מלגלג מעוברי עבירה הכוונה בענייני הקדושה והצניעות. אמנם רבי עקיבא היה עם הארץ וכתוב שהוא שנא תלמידי חכמים אבל הוא תמיד היה מאוד קדוש, מרוב הקדושה שלו הוא לא יכל להבין איך יהודי מתנהג שלא בקדושה. הוא לא יכל להבין את זה, עד שאדם לא מרגיש את החוויה של הניסיון של זה. מספרת הגמרא שיום אחד התחזה השטן כאישה יפה, רבי עקיבא התחיל לרדוף אחריה, האישה טיפסה על עץ דקל, רבי עקיבא התחיל לטפס אחריה והגיע לחצי עץ הדקל ואז התגלה לו השטן ואמר לו: לולא אתה רבי עקיבא שמכריזים עלייך בשמיים הזהרו ברבי עקיבא ובתורתו הייתי מכשיל אותך עכשיו בדבר עבירה. מדוע? זה עוד בירור, לא מלגלגים מעוברי עבירה.
לא מלגלגים ממישהו שלא יכול לעמוד בניסיונות, מדוע? כי אתה לא יודע איך אתה תתנהג אם אתה תעמוד בניסיון הזה.

רבי מנחם מנדל מווטיבסק

זה היה שיעור פרטי של רבי עקיבא התנא הכי גדול שהוא שורש התורה שבעל-פה, גם הוא היה צריך ללמוד את הלימוד הזה. אז כל העשרה מלאכות שנעשות בפת מרמזים על עניין הכנת הלחם שזה המעברים שאנחנו עוברים
בחיים שלנו לכל העניין של איך זוכים לקבל דעת אמיתית. יש ספר מאוד יסודי וחשוב בחסידות שנקרא ’פרי הארץ‘
של רבי מנחם מנדל מווטיבסק, הוא קבור בטבריה, הוא היה גדול התלמידים של המגיד ממזריטש, הוא כותב שמה בכמה מקומות בפרט בפרשת קרח ובפרשת שופטים: אם אדם לא עובר את כל המעברים האלה וחושב שיש
דרך אחרת, הוא מדומיין לגמרי ואם אדם יגיד לך השגתי מדרגות ולא עברתי
את כל הדרך הזאת אז כל המדרגות שלו זה דמיונות והכל זה מהמדמה ומהגאווה שלו

יש אחוז קטן מהלחם שנכנס לכלי-הדם

אם נתבונן נראה שבעצם ברגע שהלחם כבר מוכן לכאורה ב“ה כבר השלמנו את הלחם והגענו ליעד אבל באמת זה לא היעד כי בשביל מה הכנו את הלחם? מה התכלית של כל הכנת הלחם? לאכול אותו, להחיות את האדם ואז למעשה השלב האחרון של מציאות ותפקיד הלחם זה האכילה שאנחנו אוכלים את הלחם ועכשיו הוא נותן לנו את החיות. בשעה שאדם אוכל את הלחם ידוע בכל חוכמת
העיכול שהלחם מתעכל ואז יש אחוז קטן למעשה מהלחם עצמו שנכנס לכלי-הדם של האדם והתמצית הטובה ממה שנכנס לכלי-הדם עולה למוח של האדם
ומחדש את המוחין של האדם. אדם מקבל התחדשות המוחין מאכילת לחם, הוא מקבל שכל חדש. למעשה בתוך הלחם עצמו יש כוחות רוחניים להחיות את הבן אדם

החלק הרוחני של הלחם מחייה את המוח

למעשה תכלית כל הכנת הלחם היה לבירור האחרון שזה הבירור שנעשה בתוך האדם עצמו, אנחנו מקבלים את עיקר הטוב שיש בלחם בשעת האכילה, החלק הטוב הולך להחיות את גוף האדם ומחזק את גוף האדם והחלק היותר טוב הולך להחיות את הצד הרוחני של האדם לכן החלק הרוחני של הלחם זה חלק שמחייה את המוח של האדם וע“י אכילה נכונה אדם יכול להיות יותר חכם. הלחם מחכים את האדם. אחד היסודות כתובים בגמרא שאין התינוק אומר אבא ואמא עד שלא אוכל כזית דגן בכדי אכילת פרס. אכילת פרס זה בערך 5 דקות וכזית זה בערך שלושת-רבעי פרוסת לחם – עד שהתינוק לא אוכל בזמן הזה כזית לחם הוא לא יכול להגיד אבא ואמא. אומר רבינו האר“י הקדוש מה הקשר בין זה שהתינוק אוכל לחם לזה שהוא אומר אבא ואמא? עומק הדבר זה שע“י אכילת הלחם התחזק המוח שלו והוא התחיל להגיד
את המילים הראשונות שזה אבא ואמא. ידוע שבתורת הסוד אבא זה חוכמה
עליונה ואמא זה בינה שזה כוחות המחשבה שבאדם, לכן מיד התינוק אומר התכלית של כל מה שאני רוצה זה אבא ואמא. הוא לא קורא לנו אלא לחוכמה ולבינה העליונה

זה מחזק את הכוחות השכליים והרוחניים

בשעת האכילה עצמה נעשה בירור ותיקון גדול מאוד שבעצם האדם מקבל את התכלית של הכל, ז“א שכל העשר מלאכות שנעשה בפת זה הכל היה כדי להביא את הלחם למצב השלם שלו ואז מתחיל בעצם השלב האחרון שזה שלב חדש שנקרא שלב האכילה. שימו לב בהתחלה ביררנו את האוכל מתוך הפסולת וגם פה יש בירור של הטוב מן הפסולת ועיקר הטוב מתקבל בשעה האכילה. מה הפלא הגדול? אנחנו מורגלים ולא שמים לב לזה אבל הפלא הגדול שעכשיו בתוך האכילה הטוב השלם של הלחם נלקח בגוף מתוך הלחם כמו שאמרנו זה עובר לדם והחלק הרוחני עובר למוח ומחזק את הכוחות השכליים והרוחניים של האדם

בירור הטוב מהרע מאוד קיצוני

ומה קורה עם הפסולת? מה נעשה איתה? היא הופכת להיות צואה גמורה. נשים לב, בכל השלבים שהכנו לחם היה הבדל בין הטוב לבין הפסולת אבל ההבדל בין הטוב לפסולת לא היה כ“כ קיצוני, אפילו בשלב של הגרגירים והקש, אמנם הגרגירים נהיו למאכל אדם אבל אחרי הכל כמה הבדל יש בין הקש לגרגירים? שניהם ממין הצומח, אבל בשלב האחרון של האכילה הבירור בין הטוב לבין הרע מאוד קיצוני. הטוב זה הטוב השלם זה כוחות רוחניים כמו שכתוב ’לא הלחם לבדו יחיה האדם כי על מוצא פי השם יחיה האדם‘, זה הכוח הרוחני שיש בלחם. זה בעצם תכלית כל הלחם, לעומת זה הפסולת שמתבררת בשלב הזה היא הפסולת הגמורה ביותר, זה הופך להיות צואה – זה קיצוניות מאוד-מאוד גדולה. עכשיו נתבונן בכל המהלך הזה

פה כבר נעשה בירור חדש לגמרי במהותו

יש עשר מלאכות כדי לעשות פת ולאחר מכן יש אכילת הפת שזה שלב נוסף ואחר מכל מה שהיה קודם – מה ההבדל בבירור של עשר המלאכות שנעשו בפת לעומת העניין של האכילה. בשניהם למעשה נעשה בירור בין הטוב ובין הפסולת אבל יש כמה הבדלים בין עשר המלאכות שבפת לבין האכילה. דבר ראשון העשר מלאכות שנעשו בפת הן נעשות מחוץ לגוף בידיים שלנו, ז“א האדם עובד בעצם כדי להכין את העשר מלאכות. דבר שני זה נעשה ע“י העשייה שלנו. דבר שלישי ההבדל בין הטוב לבין הפסולת הוא לא כ“כ קיצוני, נכון שאנחנו לא רוצים לאכול קש אבל אחרי הכל קש זה לא פסולת כ“כ נוראית, היא אפילו משמשת אותנו למאכל בהמה, היא עדיין ממין הצומח. לעומת זאת כאשר אנחנו עוברים לשלב האחרון שזה השלב של האכילה, פה כבר נעשה בירור חדש לגמרי במהותו. הראשון האדם לא עושה את האכילה בידיים, בירור האכילה נעשה כבר ממילא, הכוונה ברגע שאדם בירך המוציא לחם מן הארץ ובצע על הפת ואכל את זה, מהרגע הזה זה הכל נעשה כבר ממילא. המערכת הפנימית שלנו עושה את זה ממילא את כל המהלך הזה לברר את הלחם..

צריך דעת גדולה מתי לעשות כל עבודה

-אז דבר ראשון הבירור נעשה מאליו. דבר שני הבירור נעשה בתוך הגוף של האדם ולא מחוץ לגוף האדם, ההבדל השלישי הוא שהבירור בין הטוב לבין הפסולת הוא הרבה יותר קיצוני מההבדל בין הבירור של הטוב מהפסולת שנעשה בעשר מלאכות שנעשות בפת. במלאכות שנעשות בפת הכל היה ממין הצומח, פה אנחנו רואים שהטוב זה חלק רוחני, זה ’מוצא פי השם‘ זה החלק הרוחני שנכנס באדם והפסולת זה הפסולת הכי גרועה – רבי נתן כותב פה יסודות גדולים מאוד וכמעט כל סודות הבריאה נמצאים בחילוקים האלה. אומר רבי נתן שכל הבירור החיצוני זה כנגד דרך של עבודה שיש לכל אחד בחיים, זה נקרא העבודה של יוסף או של משיח בין יוסף. החלק של האכילה זה בירור ממין אחר לגמרי שנקרא בירור ממין דוד או משיח בין דוד, לכן יש שני משיחים יש משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, לרמוז לנו על העניין הזה שיש שני מהלכים רוחניים של האדם בעבודת השם בעולם הזה. שניהם אמת
וכל אחד במקומו, ז“א פעם אנחנו צריכים לעשות עבודה של יוסף או משיח בן
יוסף ופעם אנחנו צריכים לעשות את העבודה של משיח בן דוד. צריך דעת גדולה לדעת מתי צריך לעשות את העבודה הזאת ומתי צריך לעשות את העבודה הזאת..

לביטחון מכוון לעצמו 4 שעונים מעוררים

הלכה למעשה מה ההבדל בין 2 העבודות האלה? העבודה של משיח בן יוסף זה למעשה העבודה שנקראת מסירות נפש, הכוונה שאדם בעולם הזה חייב להתאמץ. אין שום דבר בעולם הזה בלי מאמץ. דוגמא הכי פשוטה, יש לאדם חברים טובים וב“ה הם הקימו מניין חדש עם ניגונים, שמחה וחברים כל בוקר בשש וחצי יש מניין שחרית והוא מאוד רוצה להתפלל במניין הזה, לפני שהוא הלך לישון הוא אמר להשם: בבקשה תעיר אותי בשש בבוקר כי אני רוצה לקום בזמן אבל ליתר ביטחון הוא שם 4 שעונים מעוררים כל אחד יותר חזק מהשני כדי שלא יהיה ספק שהוא יתעורר. כשהוא קם בחמשה לשש בבוקר מה קורה? בבוקר הוא קיבל מוחין חדשים שבאמת גם המניין של שבע וחצי הוא טוב, לא צריך להיות קיצוני בזה.

איזה נועם ואיזה אהבת חברים

מה רע במניין של שבע וחצי? אדרבה קודם כל הוא פתאום מבין שהמניין של שבע וחצי יותר רגוע וגם יש מעלה גדולה שהוא ילך למניין של שבע וחצי, ככה הוא יכול לישון עוד שעה וככה הוא יהיה יותר חזק ויותר מיושב בדעתו, מיד הוא מכבה את כל הארבעה שעונים ומכוון אותם שעה קדימה. הוא ישן טוב מאוד עוד שעה ואז הוא קם בחמשה לשבע ואז הוא נזכר שבעצם בשמונה וחצי יש מניין של חסידים – איזה נועם יש שמה ואיזה אהבת חברים יש שמה. אם אחרי שעה של שינה קיבלתי כאלה מוחין אז איזה מוחין אני אקבל אם אני אשן עוד שעה? למה אמרנו את כל זה? אין דבר שאדם עושה ולא חייב בו מסירות נפש, א“א לעשות שום דבר ברוחניות בלי מאמץ, באמת גם בגשמיות זה ככה רק שבגשמיות היצה“ר עוזר לאדם

בבוקר רואה מול העיניים חבילת שטרות

באמת גם לקום לעבודה קשה לאדם אבל כשהוא מתעורר הוא רואה מול העיניים חבילה של שטרות וזה עוזר לאדם לקום. באמת בכל דבר ודבר אדם צריך את המאמץ. המאמץ שצריך בעבודה הרוחנית זה נקרא בחינת יוסף ובחינת משיח בן יוסף לכן זה נקרא גם מידת היסוד שזה מסירות נפש – אדם רוצה לכעוס, צריך להתגבר על מידת הכעס. אדם הולך ברחוב, רוצה לשמור את העיניים כי הוא שמע קצת שיחות וקרא בספרים הקדושים והוא מבין שזה דאורייתא ולא מידת חסידות, הוא רוצה את זה, אז כמה מלחמה יש לשמור את העיניים ברחוב? כל 2 מטר זה מלחמה חדשה. כל הבחינה של העבודה הזאת זה נקרא הבחינה של העבודה
של יוסף, זה העבודה של מסירות נפש. לעומת זה העבודה של דוד בהרבה בחינות היא שונה מהבחינה של יוסף ומנוגדת לעבודה של יוסף. העבודה של דוד היא
ביטול, מה הכוונה? לכל אחד מאתנו יש מצבים בחיים שהמציאות יותר חזקה ממנו..

זאת המציאות שלך, תשב ותהיה ילד טוב

-במצבים האלה הקב“ה אומר לו: העבודה שלך זה לא למסור את הנפש עכשיו כי אתה לא יכול עכשיו למסור את הנפש, אין לך את הכוחות למסור את הנפש, אלא תקבל את ההנהגה שלי באהבה ובשמחה – זה למעשה העבודה של הביטול וזה העבודה של דוד. העבודה של בחינת דוד זה לקבל את ההנהגה של הקב“ה באהבה ובשמחה ויש בעבודה של ביטול שתי נקודות יסודיות. דבר אחד זה שכופים על האדם מציאות שהיא יותר חזקה ממנו או במילים אחרות שמים לאדם אזיקים על הידיים ועל הרגליים ואומרים לו: עכשיו זאת המציאות שלך, תשב פה ותהיה ילד טוב. עכשיו אדם לא יכול לסבול את זה, זה קשה. זה יכול להיות בחיצוני וזה יותר קשה כשזה דברים פנימיים בתוך האדם. פתאום מתגבר על האדם יצה“ר של איזה שיגעון או איזה שטות והוא כולו בתוך זה, הוא מלא כעסים ומלא תאוות ושיגעונות. אדם יודע שהוא לא רוצה את זה, הוא יודע שזה לא טוב, ב“ה הוא קיבל דעת, הוא לומד והוא מתחזק, הוא בתשובה, הוא קרוב לצדיק והוא יודע שהדבר הזה לא טוב והוא לא רוצה את זה, אבל כמה שהוא משתדל הוא מרגיש הרבה פעמים שהוא בועט באוויר..

הניסיונות שלך להילחם זה כמו לטחון מים

אני משתדל ומשתדל ומשתדל ואני רואה ששום דבר לא הולך, פה יש סכנה מאוד גדולה. יש ספר שהוא משודר היום במולקולות באוויר, לא מומלץ לקרוא אותו. הפוך, כל פעם שנתקלים בספר הזה מומלץ לדחות אותו, הספר הזה נקרא ליקוטי ס“מ. בספר הזה יש את כל התורות שיש בליקוטי מוהר“ן רק הפוך. אחת התורות המרכזיות הן: אתה לא רואה שאתה לא יכול להשתחרר מזה? זה יותר חזק ממך. אתה לא מבין שכל הניסיונות שלך להילחם כנגד המידות שלך וכנגד התאוות שלך זה כמו לטחון מים? אין פה מה לעשות – פה יש ניסיון מאוד גדול לדעת: נכון שאני לא יכול, ניסיתי ואני רואה ומזהה בתוכי שאני לא יכול, אבל בורא עולם כן יכול. כל אחד שהוא קצת קרוב לתורה ותפילה יגיד שב“ה בורא עולם הוא אחד יחיד ומיוחד ואין עוד מלבדו הוא בעל הכוחות כולם, נכון שבשכל אנחנו יודעים את זה אבל צריך לראות אם אנחנו מאמינים לזה בלב

תתפלל שלושים יום ואז נדבר

יש תורה שהיא של הס“מ שאומר: תדע לך , הקב“ה הוא באמת כל יכול והוא חזק מאוד אבל יש דברים מסויימים שאני יכול יותר ממנו, אתה רוצה דוגמאות לדבר? בוא תנסה לא לכעוס ולא להקפיד על שום דבר שבעולם, בוא נראה. תהיה במקום הזה ונראה אם אתה יכול, ואתה יודע מה? תתפלל להשם שיעזור לך, תתפלל 30 יום ואז נדבר. בנתיים בשלושים יום האלה אדם רואה שלא רק שהוא לא זז קדימה אלא הוא עוד זז אחורה, יש לו תורות שלמות להסביר לנו בעצם למה אדם שחושב שהוא יכול לצאת מהמידות הלא טובות ומהתאוות הוא מדומיין. העבודה של הביטול זה המקומות שבהם המציאות יותר חזקה מהאדם ואז יש לאדם עבודה מאוד גדולה. מה העבודה?

אני לא עוזב את הצעקה בכל מצב שיהיה

-נכון אני לא יכול להילחם כנגד הבחינה הזאת ואני לא יכול להשתחרר ממנה אבל להאמין שהקב“ה הוא כן יכול ואיך זה בא לידי ביטוי? אני לא עוזב את התפילה, את הצעקה, את המחאה, את הדיבור, את ההתבודדות – לא משנה אם זה תיקון הכללי או תהלים איך שלא יהיה אני לא עוזב את הצעקה להשם בכל מצב שיהיה, והיצה“ר נלחם דרך הדעת הזאת. עיקר המלחמה שלו זה נגד הדעת הזאת, הוא מביא לך ראיות מהיסטוריה ומאחרים ובעיקר בעיקר הוא מביא לאדם ראיות מהאדם עצמו. התקרבת לברסלב לפני חמש וחצי שנים או עשרים שנה, זה לא משנה לו, אתה נוסע כל שנה לרבינו בראש השנה והתקרבת אליו. תהיה אמיתי עם עצמך, זזת משהו? אתה השגת משהו? אתה לא מבין שאתה לא יכול? כנגד זה צריך הרבה עקשנות ולדעת שזה השקר הכי גדול שיש בעולם. הטענה הזאת זה השקר הכי גדול כי כל עוד האדם צועק להשם באמת האדם מנצח את כל המלחמות, גם מה שנראה שנכשלנו.

מה שעובר עליו זה ניצחון ואין פה הפסד

אם אדם צועק הוא מנצח – זה הכלל. לפני 23 שנה הרב מסר שיחה ואמר: כל עוד האדם צועק להקב“ה ועושה מחאה כנגד הרע ומגלה רצונות טובים, כל מה שעובר עליו זה ניצחון ובכלל אין פה הפסד, זה נראה לנו שנכשלנו ולא הצלחנו. צריך לדעת שכל עוד האדם אוחז בזה הכישלונות הם חלק מהדרך וחלק מההצלחה. לכאורה מה ז“א אני קיבלתי על עצמי לא לכעוס בשום אופן ומה זה עזר לי? שרק הרבצתי לו ולא יריתי בו, ב“ה רק הרבצתי לו. אדם אומר: מה זה נקרא ניצחון? אם אדם ממשיך עם הדרך של התפילה ושל הצעקה גם הכישלון הזה נקרא הצלחה, איך זה יכול להיות? הלכה למעשה לא הצלחתי, לא שמרתי את העיניים ולא שמרתי את המחשבה, כן הקפדתי וכן הסתכלתי בעין לא טובה על השני, למה זה נקרא הצלחה?

אם היו יודעים, היו פורסים לי שטיח אדום

-הנקודה היא שלפעמים כשאדם הולך בדרך מסויימת והוא מצליח יש בזה נוסחה מדויקת אחרי 48 שעות של הצלחה בלי כישלון ב“ה אדם מרגיש שהוא בתיקון והוא כבר יכול להתפלל על עמ“י, אחרי 72 שעות של הצלחה רצופה בלי כישלון אדם אומר: ב“ה אני פודה את העיר שלי, אני מקבל על עצמי את הייסורים של כל אנשי העיר. אחרי חמשה ימים בהצלחה רצופה אדם אומר: אם הדור היה יודע מי אני אז היו פורסים לי שטיח אדום, אני מחזיק את כל הדור. זה מתמטיקה פשוטה. ב“ה רואים שיהודי הוא פשוט וקשה מאוד להתגבר על הדמיונות האלה. היום ב“ה קיצרו את זה, אדם רק נכנס לדמיונות אחרי 8 שעות רגועות שהיו לו והוא הצליח בלימוד הוא כבר נכנס לעולם הדמיון ואז בשנייה אחת מראים לו איפה הוא נמצא. אחרי 8 שעות הוא כבר חשב שהוא הצדיק של האזור, פתאום מעבירים לו סרט בתוך המחשבה של תאילנד, בשנייה אחת הוא כבר נמצא שם ורוצה את כל  השיגעונות..

השם אני יודע שאתה איתי בכל רגע ורגע

באמת אם הוא קם על הרגליים ואומר: אני מתחזק, השם תעזור לי להתגבר. מיד כל הכשלון הזה הוא לא כשלון, זה רק לעזור לו לברר את הגאווה שלו. זה היסוד הראשון בבירור הביטול בעבודה של בחינת דוד. היסוד הראשון זה לא להפסיק לצעוק להשם בכל המצבים ובכל המעברים ולדעת יש בתוך כל אחד מאתנו מוח ימני ומוח שמאלי. במוח הימני יושב הצדיק ובמוח השמאלי יושב האפיפיור ושניהם אומרים לנו תורות כל הזמן. האפיפיור טוען: הקב“ה כבר התייאש ממך. פה צריך לרוץ למוח הימני ולצעוק להשם: אני יודע שאתה איתי בכל רגע ורגע. ואז השם איתו –  הרב אמר שאם אדם אוחז במדרגה הזאת של לא להתייאש, לקום על הרגליים ולצעוק – כל המלחמות וכל המצבים וכל המעברים היו ניצחונות ולא היה שום כשלון בזה כי הכל היה כדי לעזור לו לעוד בירור זה יסוד ראשון בעבודה של דוד.

זרקו אותי והעיפו אותי עוד פעם למדבר

דבר שני שהוא יותר עמוק והוא יותר פנימי זה שלפעמים (הכוונה תמיד) יש איזה שלב שהוא לא בצורה מודעת, מתעורר בתוכנו איזה כעס פנימי על הקב“ה: בורא עולם, אתה אמת והתורה שלך אמת, כל מה שאני רוצה זה לעבוד אותך, מה זה ההתעללות  הזאת שכל רגע בכל פעם סוגרים לי את הדלת ומעיפים אותי אחורנית אלף פרסאות ואני לא מתייאש, קמתי על הרגליים, באמתי ודפקתי על הדלת ואמרתי שאני משנה את כל הדרכים שלי, קיבלו אותי ליום או יומיים, ב“ה הרגשתי נועם השם ונועם בתפילות ועוד פעם פתאום תפסו אותי וזרקו אותי החוצה והעיפו אותי עוד פעם למדבר – פה יש ניסיון מאוד גדול שאדם בתוך פנימיות הלב שלו יש לו תרעומת על ההנהגה של הקב“ה, צריך לדעת שזה הפנימיות של הפנימיות של העבודה שלנו, לא לכעוס על הקב“ה על כל מה שעובר עלינו. אז למה אתה עושה לנו את כל זה? יש הנהגות שאנחנו לא יכולים בשום פנים ואופן להבין בעולם הזה..

לא מבינים למה בורא עולם עושה אותם..

מי גדול לנו כמשה רבינו שהיה לו קושייה על ההנהגה של הקב“ה. הקב“ה הראה לו את רבי עקיבא את גדולתו ואת מיתתו, משה רבינו שאל: זו תורה וזו שכרה? מה החוק הזה? איך זה יכול להיות? איזה סדר והנהגה יש בהנהגה ובבריאה? רבי עקיבא הוא שורש התורה שבע“פ ומשה רבינו הוא שורש התורה שבכתב. איך יכול להיות שאדם כזה קדוש שמסר את הנפש כל חייו בסוף סורקים את בשרו במסרקות של ברזל? מה אמר לו הקב“ה? שתוק, כך עלה במחשבה. יש דברים שגם משה רבינו שהיה גדול הצדיקים והנביאים לא הבין. זה יסוד מאוד גדול בעבודה שלנו ביום-יום. יש דברים שאנחנו לא מבינים למה בורא עולם עושה אותם, רבי נתן קורא לזה רזין דרזין, זה סודות שבסודות. אנחנו לא מבינים באמת את ההנהגה אבל יש לנו עבודה גדולה מאוד של אמונה: לא משנה מה השם עושה וכמה קושיות יש לי, כל מה שהשם עושה הכל לטובה ויום אחד יראו לנו את זה ואז נשתומם עד כמה זה לטובה.

לא ראית עולם הפוך אלא עולם ברור ראית

ראיתי דבר ממש נורא ואיום, יש ספר שנקרא ’עולם ברור‘, את הספר חיבר רבי אליעזר פישל מסטריזוב שחי לפני 200 שנה, הספרים שלו מאוד-מאוד עמוקים. כשהוא מתחיל את הספר הוא אומר מה זה עולם ברור? כתוב בגמרא במסכת פסחים שרב יוסף בנו של רבי יהושע בן לוי חלה ועלה למעלה וחזר. כשהוא חזר שאל אותו אביו מה ראית למעלה? אמר לו רב יוסף: עולם הפוך ראיתי, תחתונים למעלה ועליונים למטה. אמר לו רבי יהושע, לא עולם הפוך ראית אלא עולם ברור ראית. רב יוסף אמר לו: כשעזבתי את גן עדן שמעתי את בת קול מכריזה: הרוגי מלכות אין ברייה יכולה לעמוד במחיצתם. רבי אליעזר מסביר מה זה עולם ברור ראית

הקב“ה נותן לנשמות האלה לרדת ולרדת

– עלום הברור זה עולם הבירורים. רבי יהושע אמר לבנו ראית את עולם בירורי הנשמות, הכוונה שמה שנראה לך בעולם הזה תחתון שם זה עליון מאוד ומה שנראה בעולם הזה עליון מאוד שם הוא בכלל תחתון, זה היסוד. מסביר רבי אליעזר שיש סוד של נשמות מחטא אדם הראשון שמצד שורש בריאתם התחייבו לרדת למקומות של טומאה נוראית ואינם יכולים לצד ולהיטהר ולהיתקן מהמקום הזה רק ע“י טומאה ועבירות ואי אפשר להבין את הדבר הזה. והקב“ה נותן לנשמות האלה לרדת ולרדת ולרדת ואז בשלב מסויים הקב“ה בעצמו גואל אותם ממקום מאוד נמוך ומעלה אותם מיד למקום מאוד עליון שמי שיראה את מקומם ישתומם ויגיד איך זה יכול להיות? איך הם עלו למקום כזה גבוה, ואינו יודע את סוד בירור הנשמות

ברגע הוא פתאום נהיה הצדיק הכי גדול

רבי אליעזר מסביר שעיקר הדברים האלה נאמרו על העקבתא דמשיחא על הנשמות של העקביים. בעקביים זה התגברות גדולה מאוד של החיצוניות ושל החומר ושל תאוות ושיגעונות של העולם הזה ואף אחד לא יודע את סוד הבירור שלהם במקום הזה והקב“ה מעלה אותם ממציאות הטומאה והעבירה למקום גבוה מאוד. באמת הדבר הזה נעשה בהרבה אופנים ובחינות. בפשטות זה כל הבעלי תשובה של הדור הזה, רואים בדור שלנו שנתנו לכל בעל תשובה לרדת ולרדת ולרדת ולא רק זה, אנשים ירדו לכל השיגעונות מתוך הרגשה שאם אני לא אעשה את כל העברות האלה אני אתן את הדין על זה. כל בעל תשובה בדור שלנו שמע את תקיעת השופר העליונה וברגע אחד הוא פתאום נהיה הצדיק הכי גדול, אתמול היית בשיגעון הכי גדול ושבוע אחרי זה הבעיה הכי גדולה שלו זה למה הוא לא קם לנץ. כי ברגע שהקב“ה מוציא את הניצוץ מתוך הקליפות מיד הנשמה הזאת משתוקקת להדבק במקום הכי גבוה וזה מה שנקרא ראיתי עליונים תחתונים ותחתונים עליונים פה הדבר הזה מתגלה.