פרשת שלח לך | המשך תורה ל‘ בליקו“מ: מישרא דסכינא

בע“ה נמשיך את תורה ל‘ שהתחלנו בשבוע שעבר. בתחילת התורה רבינו אומר ’השגות א-לקות, אי אפשר להשיג כי אם על ידי צמצומים רבים. מעלה לעלול, משכל עליון לשכל תחתון‘ – השאלה הראשונה היא מה זה השגות א-לקות? למה רבינו מתכוון כשהוא אומר השגות א-לקות? שמענו שיש צדיקים שהם בעלי רוח-הקודש, תנאים, נביאים, הבעש“ט ורבינו האר“י שמדברים על השגות א-לקות, אבל רבינו אומר את התורות לכל אדם ולכל יהודי. לכל יהודי יש בחינה של השגות א-לקות

רה“מ אמר ושר הביטחון אמר

בשבוע שעבר דיברנו על היסוד הזה שכשאדם בא לעולם אז האדם חי בעצם עם שכל ולב גשמי, הכוונה שאנחנו חושבים על העולם הזה ואנחנו מרגישים את העולם הזה – ז“א אם קורה משהו, אנחנו ישר מנתחים: מה הוא עשה, למה הוא עשה את זה ככה, צריך להחזיר לו או לא? לדוגמא בפוליטיקה: ראש הממשלה אמר ככה, ושר הביטחון אומר ככה – ואז אנחנו גם מרגישים הרגשות לפי המחשבות, אז אנחנו כועסים, אנחנו מאוכזבים, אנחנו שמחים – כל זה בעצם נקרא שכל גשמי. זה לא שכל טיפשי, אדם יכול להיות עם 10 תוארי דוקטורט בכל מיני תחומים ומדעים אבל שכל גשמי חושב ומרגיש את העולם הזה – זה נקרא בחינת הגשמיות. כל התחלה של כל אדם זה קודם כל להיות גשמי. הקב“ה קודם כל נותן לנו להכיר את העולם הזה, להרגיש את העולם הזה ולחשוב את העולם הזה. ויש דבר שנקרא השכל הא-לוקי, כל העבודה שלנו ה להכניס את השכל
הא-לוקי בתוך השכל הגשמי, מה הכוונה? להתחיל להרגיש ולהבין שיש בעצם בורא לעולם והוא עושה את כל המעשים והוא פועל את כל הפעולות, אז למשל בשכל גשמי אם מישהו פגע בי, אז או שנעלבתי ממנו או שכעסתי עליו, תלוי לפי המצב והמציאות, אז אני מרגיש וחושב על האדם שעשה את זה, זה בשכל גשמי. בשכל א-לוקי אני מבין את מה שדוד המלך אמר..

להאיר אור א-לוקי בתוך האור הגשמי

שמעי בן גרא, אחד החכמים, קילל את דוד המלך קללה נמרצת ויואב בן צוריה שהיה גיבור גדול, אמר לדוד: תגיד לי שמותר לי ואני הורג אותו. עפ“י ההלכה הוא נקרא מורד במלכות ומותר להרוג אותו. דוד המלך ליואב: השם אמר לו קלל – זה שכל
א-לוקי, שאנחנו מתחילים לראות את הקב“ה בתוך החיים שלנו. למעשה העבודה שלנו כל ימי חיינו זה תמיד להבין יותר את ההנהגה של הקב“ה ולהרגיש את זה בלב, זה בחינה של וידעת היום והשבות אל לבבך. כל החיים זה העבודה שלנו, יותר להכניס את האור הא-לוקי ואת השכל הא-לוקי בתוך החיים שלנו וכשאדם זוכה לראות את הקב“ה בתוך החיים ובמציאות שלנו זה נקרא להאיר אור א-לוקי בתוך האור הגשמי.

מאמינה בהקב“ה

לאדם יש נשמה א-לוקית, אבל כתוב בזוהר הקדוש ויותר באריכות בכתבי האר“י הקדוש שבשעה שאדם בא לעולם הזה, הנשמה הא-לוקית היא חלק    א-לוק ממעל, היא תמיד מאמינה בהקב“ה, תמיד טובה ותמיד רוצה לעשות את רצון השם. מצד הנשמה אנחנו תמיד רוצים לעשות את רצון השם, רק מה? בשעה שאדם בא לעולם הזה, הנשמה מתלבשת במלבושים נפשיים ורוחניים, ועיקר המלבוש נקרא נפש בהמית..

שנעבור ונילחם את המלחמה

מה זה נפש בהמית? מה שהנשמה הא-לוקית רוצה הנפש הבהמית רוצה בדיוק הפוך. אם הנשמה הא-לוקית רוצה את הקב“ה אז הנפש הבהמית רוצה את העולם הזה ואת התאוות של העולם הזה. אם הנשמה הא-לוקית רוצה אמת, הנפש הבהמית רוצה שקר, וכן הלאה בכל דבר ודבר, אם מצד הנשמה הא-לוקית אנחנו רוצים לעשות טוב וחסד אז מצד הנפש הבהמית אנחנו רוצים לעשות הפוך, אנחנו אנוכיים ורק חושבים על עצמנו. למעשה העבודה שלנו כל ימי חיינו זה להאיר את הנשמה הא-לוקית בתוך הנפש הבהמית, בשביל זה באנו לעולם, זה ממש תכלית כל העבודה שלנו. כל התורה וכל המצוות וכל מה שאנחנו לומדים, זה הכל כדי להאיר את הנשמה הא-לוקית בתוך הנפש הבהמית. אבל הנפש הבהמית מתנגדת, היא לא מוותרת בקלות על המקום שלה ועל המעמד שלה, היא רוצה בעצם לשלוט, לכן בעולם הזה אנחנו באמת במלחמה, אפילו צדיקים גדולים, להם יש מלחמה במקום שלהם, הם כבר זכו להארה גדולה של הנשמה הא-לוקית אז יש להם כנגד זה נפש בהמית גבוהה. כתוב ’והנחש היה ערום מכל חית השדה‘, זה בחינה שיש לו מוחין, יש לו דעת ויש לו חוכמות של הנפש הבהמית, זה לא דבר פשוט. וכל
זה בעצם מסיבה אחת, הקב“ה רצה שנעבור את העולם הזה ונילחם את המלחמה..

הבדלו מתוך העדה….  ויפלו על פניהם!

-כל מה שהקב“ה בעצם ברא את העולם זה בשביל המלחמה הזאת. עולם זה מלשון נעלם, מה נעלם? הקב“ה בעצמו נעלם. לנשמה הא-לוקית קשה להתחבר עם הקב“ה וזה מלחמה מאוד גדולה – מצד שני צריך גם לדעת כלל מאוד גדול: שאין לפני הקב“ה שמחה יותר גדולה מזה שאדם יהודי בעולם הזה נלחם. אין להקב“ה שמחה יותר גדולה מזה. בפרשת קרח הקב“ה אמר למשה ואהרן ’הבדלו מתוך העדה הזאת ואכלה אתם כרגע‘ מחלוקת קרח ועדתו עוררה מידת הדין קשה מאוד על עמ“י ואז הקב“ה אמר תצאו לצד ואני משמיד אותם. מה כתוב מיד? ’ויפלו על פניהם‘ מה הם עשו? עמ“י היה בנפילה, והם התחברו עוד יותר עם המקום של עמ“י

ללמוד ולשנן בע“פ את האור החיים הזה

-לאחר מכן כתוב שמשה ואהרן התפללו אל הקב“ה ואמרו לו ’ק-ל א-לקי הרוחת לכל בשר האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצף‘, קרח חטא, הטעה ומשך אחריו, אז בגלל שאיש אחד חטא, אתה תשמיד את כל העדה? הצדיק תמיד מתפלל על עמ“י. שואל האור החיים הקדוש על הפסוק הזה שאלה מה זה אריכות הלשון של משה ואהרן ’ק-ל א-לקי הרחות לכל בשר‘ הרי משה ואהרן היו יכולים להגיד רק שם אדנות או שם א-לקים -האור החיים הקדוש מתרץ 2 תירוצים, בתירוץ השני אומר האור החיים הקדוש דבר נפלא מאוד, זה דבר קצר וצריך ללמוד ולשנן בע“פ
את האור החיים הקדוש הזה, כל אחד צריך שזה יהיה מונח אצלו כמו איגרת הרמב“ן.

זה עליון וחשוק אצל הבורא יותר מהכל..

אומר האור החיים הקדוש שמשה רבינו ידע את מדרגות החפץ שיש להקב“ה, הכוונה מדרגות ברצון של הקב“ה ’עוד נתכוון לדבר לפניו דברי ריצוי המתקבל לפניו, על פי מה שקדם לו בידיעת הדרגת החפץ שיש לבורא, האחד הוא שבח והלל אשר יתנו לו צבא מעלה, למעלה ממנו שבח והלל אשר יתנו לו נשמות הצדיקים מב' אוצרות החיים, אוצר א' של נשמות שעדיין לא באו לעולם הזה שעליהם אמרו ז"ל (יבמות סב.) עד שיכלו נשמות שבגוף, ואוצר ב' של נשמות שכבר באו לעולם הזה וחזרו ונתנו באוצר החיים, וכולם נותנים שיר ושבח והודאה לבורא יתעלה שמו בסוד (משלי טז) כל פעל ה' למענהו. למעלה מהם השיר והשבח העולה מהנשמות אשר הם בעולם הזה אשר הם תוך הבשר והוא מונעם מהכיר ה' והם מתעצמים לאהוב ה' ולשבחו ולהודות למאמרו זה עליון וחשוק אצל הבורא למעלה מהכל, וכמו שמבוארים הדברים בהרחבה בספר הזוהר גם בדבריהם ז"ל‘

הגוף והבשר מונעים מהאדם

אומר האור החיים הקדוש שהמדרגה הראשונה זה השיר והשבח שהמלאכים נותנים להקב“ה, יותר גבוה מזה, השיר והשבח שהצדיקים בגן עדן משבחים את הקב“ה, זה יותר גבוה משירת המלאכים – אבל עליון וחשוק אצל הבורא למעלה מהכל זה השיר והשבח אשר בא מהנשמות אשר הם פה בגוף הזה, בבשר. כשאדם נמצא בעולם הזה והנשמה בתוך הגוף, בתוך הבשר, בתוך הנפש הבהמית, והגוף והבשר מונעים מהאדם להכיר את הקב“ה, כל שנייה הנפש הבהמית מבלבלת את האדם במשהו אחר, פעם האדם רוצה מיליון דולר, פעם הוא רוצה שכולם יכבדו אותו, פעם הוא רוצה לאכול שניצלים, פעם הוא רוצה תאווה אחרת – הנפש הבהמית כל שנייה מבלבל את האדם ובתוך המציאות הזאת האדם מתעצם לאהוב את הקב“ה, וזה חשוק ועליון אצל הבורא למעלה מהכל. אם אנחנו מדייקים מה שאומר האור החיים הקדוש, זה דבר נורא מאוד, יהודי הולך להתפלל היום מנחה, כמה אנחנו כבר מכוונים במנחה? כמה כבר כוונה אדם מכוון במנחה של יום חול? כולנו יודעים שאנחנו לא עכשיו מתפללים עם כוונות האר“י ולא מתפללים את התפילה של רשב“י

’אשרי..‘ ותוך 7 דקות כבר מחוץ לביהכ“נ

-הלוואי שארבע פעמים בתוך התפילה נזכור שאנחנו עומדים בכלל בתוך התפילה, הרבה פעמים אנחנו בכלל שוכחים שאנחנו בתוך התפילה. אומר האור החיים הקדוש שיהודי שהולך ככה להתפלל מנחה, זה עליון וחשוק אצל הקב“ה יותר מתפילת הצדיקים בגן עדן. למה? כי לצדיקים שבגן עדן אין את הנפש הבהמית שמשגעת אותנו כ“כ, להם אין את הדבר הזה. לנו בעולם הזה יש את הדבר הזה ואנחנו מתעצמים, הכוונה הולכים לביהכ"נ להתפלל מנחה, מה אנחנו כבר יכולים להתעצם? בדרך כלל איך שמגיעים אומרים ’אשרי יושבי ביתך‘ במהירות, אומרים ’השם שפתי תפתח‘ ותוך 7 דק‘ אנחנו כבר מחוץ לביהכ"נ – אומר האור החיים הקדוש שזה עליון וחשוק אצל הבורא למעלה מתפילת הצדיקים בגן עדן, כי פה יש לנו יצר הרע שמבלבל אותנו

סיפור מאוד ידוע על יוסלה קמצן קדוש:

היצה“ר הרע כ“כ מבלבל אותנו ואנחנו כ“כ מצטערים ממנו כי באמת הוא משגע אותנו, אבל עצם המלחמה של האדם בעולם הזה עם היצה“ר, צריך לדעת שאחרי 120 שנה כולם יגיעו לגן עדן, זה תענוגים שאנחנו לא יכולים להבין ולא יכולים להשיג ולא יכולים לתפוס אותם, אבל צריך לזכור שאת תפילת המנחה שלנו פה, אין לנו בגן עדן. יש שם מנחה, אבל לא את המנחה של פה, לתת להקב“ה את שלמות שמחתו ותאוותו גם בגן עדן כבר לא נוכל לתת. כשראיתי את האור החיים הקדוש, נזכרתי בסיפור שהילדים שלי שמעו קצת לפני יותר משנה וחצי, הם קיבלו דיסק של סיפור מאוד ידוע על יוסלה קמצן קדוש, את הסיפור הזה סיפר רבי שלמה קרליבך, זה סיפור אמיתי שהיה בקרקוב לפני קרוב לארבע שנה. החברא קדישא של קרקוב היו כותבים סיפורים ומאורעות יוצאי-דופן בספר של העיירה קרקוב. יוסלה היה כל ימי חייו הקמצן הכי שנוא בקרקוב כי הוא מעולם לא רצה לתת כסף לאף אחד. מרוב שאנשי קרקוב כעסו על יוסלה, אז שהוא נפטר,  לא רצו לקבור אותו. הוא נקבר בתחילת השבוע והוא היה מונח יומיים בלא-קבורה. צריך להבין עד כמה כעסו עליו, שלא רצו לקבור אותו. עד שהרב של קרקוב פסק: אנחנו את המצווה שלנו חייבים לעשות ובשמיים כבר יודעים איך להפרע, לנו יש מצווה לקבור יהודי, אז נקבור אותו..

סופ“ש הגיעו לרב העיירה עשרות עניים

-ככה פסק הרב של קרקוב. ביום חמישי בערב התחילו להגיע לרב עניי קרקוב לבקש ממנו עזרה, היה לו קופה ובהתחלה הוא נתן ונתן, אבל פתאום הוא רואה שמשהו פה לא רגיל, אם כל שבוע מגיעים אליו ארבעה או חמשה אנשים, פתאום מגיעים אליו עשרות עניים, איך זה יכול להיות? הוא שאל אותם: למה עד עכשיו לא באתם? הם אמרו לו: אנחנו לא יודעים, תמיד החנווני היה נותן לנו את המוצרים שאנחנו צריכים והקצב היה נותן לנו את הבשר שאנחנו צריכים. קרא הרב לחנווני ולקצב ושאל אותם: למה עד עכשיו נתתם להם, ועכשיו הפסקתם? ואז הם סיפרו לו את הסוד הזה שיוסלה היה משלם על כל עניי קרקוב, אבל הוא השביע אותם שאסור להם לגלות את זה. כשהרב שמע את הדבר הזה הוא הבין בעצם מה קרה פה והוא הזדעזע..

ביקשתי מהשם את הביזיונות

-כל קרקוב הזדעזעה, הם הבינו שהם נתנו לו לשכב יומיים בלי קבורה, איזה ביזיון. בשבת בבוקר הרב של קרקוב עלה לבימה והכריז צום: כל קרקוב מתענה ביום ראשון. ביום ראשון בבוקר בתפילת הנץ הרב של קרקוב קם ומודיע: ביטלנו את התענית, אין היום תענית. כולם התפלאו. הרב אמר להם: הלילה יוסלה בא אליי בחלום וסיפר לי את כל הסיפור, הוא אמר לי: שתדעו לכם שאין עליכם שום תביעה בשמיים, הקב“ה קיים ’רצון יראיו יעשה‘. אני רציתי את הביזיונות האלה, אתם לא אשמים. אני ביקשתי מהקב“ה את כל הביזיונות האלה והקב“ה קיים את בקשתי, אתם לא אשמים בזה..

’ספר איפה אתה למעלה ומה קורה שם‘

-הרב של קרקוב אמר ליוסלה: אבל יוסלה, יומיים היית מונח פה בכזה ביזיון, בלי קבורה. אמר לו יוסלה: אתה יודע מי היה אצלי ביומיים האלה? האבות הקדושים באו לבקר אותי, כל שבעת הרועים, כל הצדיקים באו לבקר אותי, הם היו איתי כל היומיים האלה ולא היה לי רע בכלל, לא היה לי שום צער. זה הסיפור הידוע אבל בסוף הסיפור יש עוד פרט שהוא לא כ“כ ידוע: הרב מקרקוב ראה שיש עת רצון אז הוא אמר ליוסלה: ספר לי איפה אתה למעלה ומה קורה למעלה. יוסלה אמר לו: תראה, אני למעלה עם האבות הקדושים ועם הצדיקים הכי גדולים, אבל אם אתה שואל אותי מה זה להיות למעלה, אז תדע לך שאת המושג של תענוגי גן עדן, אדם בעולם הזה לא יכול להבין. אין לי שום שפה ואין לי מילים להגיד מה זה התענוגים של גן-עדן..

יוסלה קמצן קדוש עם האבות הקדושים

-המשיך יוסלה וסיפר לרב העיירה: אבל תדע לך, בגן עדן זה באמת תענוגים אין סופיים וזה טוב אין-סופי, אבל יום חמישי בלילה חסר לי משהו, חסר לי ללכת ולשים מעטפות של כסף מתחת לדלתות של העניים, זה חסר לי בגן עדן. סיפרנו את כל הסיפור בשביל הפרט הזה, יוסלה אומר לו אני בגן עדן עם האבות הקדושים, וזה תענוגים שאי אפשר בכלל להבין בעולם הזה, אבל לעשות מצוות חסד ולעזור לעניים בלי שהם יודעים, תדע לך שיש כזה התנוצצות של אור בעולם הזה, שאפילו בגן עדן אין את הדבר הזה – לעשות מצווה בעולם הזה זה כזה בחינה גבוהה אבל היצה“ר כל החיים מסתיר לנו את הדבר הזה, ועד שאנחנו עושים משהו הוא בא ואומר לנו: ככה עושים? תראה איך אתה נראה! מה אתה שווה משהו? מצווה גדולה להיות בעצבות..

הנחת-תפילין בעולם הזה עם כל הקושי

-היצה“ר כל היום בא ומקטין לנו: הנחת תפילין היום, נו באמת עניין גדול, אבל תראה איזה מחשבות לא טובות חשבת, ותראה מתי קמת בכלל. רצית לקום בשש בבוקר, בסוף קמת בשעה שמונה, בקושי הספקת לקרוא ק“ש בזמנה. זה צורה של יהודי?? היצה“ר יודע לעשות את העבודה והוא מכביד עלינו – הגאון מוילנא אמר פעם ליהודי מבוגר: שווה לאדם לעבור שמונים שנה בעולם הזה ובלבד שרק פעם אחת הוא יניח תפילין. אם היינו יודעים מה זה להניח תפילין כמו שאנחנו מניחים בעולם הזה ולא כמו שהצדיקים שבגן עדן מכוונים את הכוונות, הכוונה להנחת תפילין בעולם הזה עם כל הקושי והמניעות. דווקא בגלל שיש לנו נפש בהמית ויש לנו בלבולים, צריך לדעת שזה באמת קושי מאוד גדול, אבל מצד שני כל רגע בעולם הזה צריך לזכור, פה אני יכול לשמח את הקב“ה בכזאת שמחה שבגן עדן אחרי 120 שנה אני כבר לא יוכל לשמח אותו כמו שאפשר לשמח אותו בעולם הזה, כל זה דווקא בגלל גודל המניעות העצומות שיש עלינו בעולם הזה

שכל א-לוקי והמציאות שלנו

אומר רבינו שכל עבודתנו בעולם הזה זה לרדת להסתרה ולצמצום, ויש אין-סוף מיני הסתרה, פעם זה מישהו שמבזה אותי, פעם אני לא מצליח בזה, פעם התאווה משגעת את האדם, פעם בלבולים כאלה מגיעים, כל שנייה יש לאדם פה בעולם הזה איזה שיגעון אחר שמבלבל אותנו אבל צריך לזכור שכל התחזקות של אמונה, לקיים מצווה, לתת צדקה, להניח תפילין, ללכת לתפילה במניין, באמת כמה גדול הדבר הזה דווקא בגלל גודל המניעות. ומהי עבודתנו בעולם הזה? העבודה שלנו בעולם הזה זה להמשיך שכל א-לוקי לתוך המציאות שלנו ורבינו אומר: ואי אפשר להשיג שכל א-לוקי כי אם ע“י צמצומים רבים – זה נקודה מאוד חשובה מה שרבינו אומר פה, לכאורה הרבה פעמים אנחנו לא כ“כ מסכימים עם רבינו בנקודה הזאת. אדם אומר: יש לי קושי בפרנסה, האישה צריכה אותי בבית..

השגות א-לקות א“א להשיג כי אם ע“י….

-הילדים בוכים וכו‘. לכל אחד יש את הקשיים שלו ואת המניעות שלו – אדם אומר: אם היה לי הרחבה, לא היה לי שום בעיה של ממון, האישה היתה אומרת לי כל היום: לך תלמד. הילדים הכי נחמדים בעולם, לא עושים לי שום בעיות והאישה מסתדרת איתם הכי טוב בבית. אני יבוא בערב אני אספר להם סיפור, אני יגיד איתם ק“ש שעל המיטה ואני ארוץ אח“כ להמשיך ללמוד – ככה הייתי ת“ח, והייתי זוכה להשגות
א-לקות. לפי הסברה הזאת היה צריך להגיד: השגות א-לקות אי אפשר להשיג כי אם ע“י הרחבות-רבות. שירחיבו לי. שיבטלו אותי מכל הצמצומים שלי ואז אני ישיג השגות א-לקות, זה הסברה שלנו,  אבל מה רבינו אומר פה? השגות א-לקות א“א להשיג כי אם ע“י צמצומים רבים – בדיוק הפוך מהשכל שלנו, ככל שיש לך יותר צמצומים, יותר ניסיונות, קשיים והתמודדות, אתה יכול להשיג יותר השגות א-לקות.

הספר בגן האמונה – לא בזכות הגלידות

יש לנו מחלוקת עם רבינו בנקודה הזאת, אנחנו בעצם כל הזמן טוענים, תן לי עכשיו הרחבת הדעת, יישוב הדעת ותעשה שלא יהיה לי חובות ככה אני ישיג השגות
א-לקות, אבל רבינו אומר לנו הפוך, דווקא ע“י צמצומים אדם יכול להשיג השגות
א-לקות וככל שיש יותר קשיים ויותר התמודדויות אז האדם יכול יותר להשיג השגות א-לקות. לפני הרבה שנים אמר לי הרב שלום ארוש: את מה שהשגתי זה
לא בזכות הגלידות שאכלתי בימי חיי. ככה הוא אמר לי, לכתוב את הספר גן-האמונה זה לא מהגלידות שאכלתי, זה מהביזיונות שספגתי, זה מכל הקשיים וההתמודדויות.

סיבה: צמצום.   תולדה: השגות א-לקות.

רבינו אומר שהצמצומים זה בא ע“י 2 בחינות: מעלה לעלול, משכל עליון לשכל תחתון. ידוע שכל מילה בליקו“מ צריך לראות את זה כמו רש“י, רבינו בעומק המחשבה שלו כיוון בכל מילה, עילה לעלול הכוונה מסיבה לתולדה, זה פשט הדברים, הכוונה שיש סיבה והסיבה במקרה הזה זה צמצום, ומה התולדה? קיבלת השגת
א-לקות. רבינו אומר את זה בעוד בחינה, משכל עליון לשכל תחתון, בהמשך רבינו אומר כי אי אפשר להשיג שכל עליון אלא ע“י שכל תחתון. אמרנו דוגמא לדבר, זה דוגמא מאוד-מאוד יפה איך ממשיכים ע“י שכל תחתון, שכל עליון. לפני שנים הבן שלי
היה בכיתה ה‘ או ו‘ והוא התחיל ללמוד גמרא ואז הם הגיעו לנושא שנקרא קל וחומר..

שתי טבעות מפלסטיק וכדור

-אנחנו יודעים מה זה קל וחומר, אבל איך ילדים בכיתה ה‘ יבינו מה זה קל וחומר? המחשבה שלהם עדיין לא חושבת במומשגים כאלה, אם דין א‘ קיים אז כל שכן שקיים דין ב‘. הרבי עשה דבר מאוד יפה, הוא הביא 2 טבעות עגולות מפלסטיק, אחת קטנה ואחת גדולה והוא הביא כדור גדול שלא נכנס לא בחישוק הקטן ולא בחישוק הגדול. מה עשה הרבי? לקח את הכדור וניסה להכניס אותו בחישוק הגדול. אמר להם: ילדים הכדור עובר? אמרו לו הילדים: רואים שהכדור לא עובר. אמר להם הרבי: נכון, זה באמת לא עובר, אבל בחישוק הקטן הכדור יעבור? אמרו לו התלמידים: הרבי, אם בחישוק הגדול זה לא עבר אז כל שכן שהוא לא יעבור בחישוק הקטן. אמר להם הרבי: נכון, וזה נקרא קל וחומר – כשהבן שלי סיפר לי את זה מאוד התפעלתי, איך מסבירים לילדים. מה יש פה? שתי טבעות מפלסטיק וכדור, מזה הוא הסביר להם בעצם שכל של גמרא, אומר הרמח“ל שהקב“ה מראה לאדם היהודי כל מיני דברים בעולם
הזה ומצד הנשמה שלנו אנחנו בעצם יכולים להבין
מתוך המראה הזה שיש דברים רוחניים הרבה יותר גדולים..

עוד בחינה, הבנה והתבוננות

אחד הדוגמאות לדבר זה למעשה הסיפורי מעשיות של רבינו, בהסתכלות ראשונה זה נראה כסיפורים פשוטים, היתה בת מלך שהמלך כעס עליה ואמר לה שהלא טוב יקח אותך, ואז היא הלכה לאיבוד – הסיפור זה למעשה נקרא שכל תחתון. בתוך הסיפור יש אין-סוף שכל עליון שרבינו הלביש בתוך הסיפור הזה. רבינו אומר בליקו“מ שתורת משיח מתלבשת בתוך הסיפורי מעשיות -אז כמה שנלמד את הסיפורי מעשיות זה כל הזמן יתחדש עוד ועוד עד שמשיח בעצמו יבוא ויפרש לנו את הסיפורי מעשיות ואז בכלל נגלה דברים חדשים שיש בתוך הסיפורי מעשיות – זה נקרא שכל עליון שמתלבש בתוך שכל תחתון וכשאנחנו רואים שכל תחתון, מצד הנשמה אנחנו מעיינים בשכל התחתון כי אנחנו יכולים לקרוא את הסיפור – הנשמה שלנו כל פעם תגלה בזה עוד בחינה ועוד הבנה ועוד עצה ועוד התבוננות עד אין-סוף, כל הזמן אפשר לחדש עוד ועוד חידושים בתוך הסיפורי מעשיות, כי רבינו אומר שבסיפורי מעשיות יש תורה עתיקא סתימא וזה תורה של משיח שמלובשת בתוך הסיפורי מעשיות – אבל מה לנו ולתורת משיח? הלוואי שנבין פשט גמרא והלכה בשו“ע

ללכת לשדה, להגיד תיקון הכללי ולבקש

-מצד הנשמה, הנשמה יכולה להבין עוד ועוד ועוד, אנחנו רק צריכים לקרוא את זה, ללמוד את זה ולהתבונן בזה. אח“כ אם אדם רוצה להתעמק מה עושים עם הסיפורי מעשיות? הולכים להתבודד. ללכת לשדה, להגיד תיקון הכללי ולהתחיל לבקש מהקב“ה: השם, תאיר לי בבקשה את הסיפורי מעשיות, ואז יתחיל להתנוצץ לאדם דעת בתוך הסיפורי מעשיות. זה נקרא שכל עליון שמלובש בתוך השכל התחתון. זה בחינה אחת שרבינו אומר, משכל עליון לשכל תחתון. אבל רבינו אמר גם מעלה לעלול, הכוונה מסיבה לתולדה. פה רבינו מדבר על בחינה אחרת בסוד הצמצומים..

יותר קשה להשיג בלב מה שיודעים במוח

מה שדיברנו עכשיו זה צמצום של שכל עליון בשכל תחתון, אבל יש עוד דבר שאנחנו צריכים כדי להשיג השגות א-לקות והדבר הנוסף זה להשיג השגות
א-לקות בלב. מה שיברנו עד עכשיו זה במוח, זה להבין דברים רוחניים יותר עמוקים יותר, פנימיים יותר, בתורה ובתורה של הצדיק. אבל יש דבר שאדם צריך להאיר את האור הא-לוקי ואת ההשגות הא-לקות בתוך הלב, וצריך לדעת שזה הרבה יותר קשה. הרבה יותר קשה להשיג בלב את מה שאנחנו כבר יודעים במוח. יש למשל תורה בליקו“מ שאפשר ללמוד את הפיסקה הזאת פעם ופעמיים ושלוש ולהבין אותה טוב וגם לכתוב על זה פירושים, מי שקצת מוכשר יכול ללכת ולמסור שיעור בתורה הזאת וכולם יתפעלו – זאת תורה ו‘ בליקו“מ שרבינו אומר שם באות ב‘ שעיקר התשובה, כשישמע בזיונו ידום וישתוק. רבינו בעשרים שורות בערך מסביר את המעלה של אדם ששומע ביזיון, אפשר ללמוד את זה בפרד“ס וכן הלאה והלאה..

למה אתה לא מקיים את הדיבור הזה??

אדם אחרי יומיים יכול למסור שיחות על ישמע ביזיונו ידום וישתוק – עכשיו כמה צריך להסכים בלב שעיקר התשובה זה ישמע ביזיונו ידום וישתוק? כמה תורות וכמה הגהות יש לנו מצד המוח ולא מצד הלב שלנו? יש לנו הגהות על התורה הזאת, לדוגמא לפני 3 וחצי שנים בערך הייתי בבעיה של שלום-בית. הבעל ב“ה בחור מוכשר, לומד תורה ומתבודד אבל יש לו גבורות, הוא אש בנפש שלו. אני יושב איתו ועם אשתו וכל מה שהיא אומרת לו זה אש וגופרית. היא יצאה לרגע להביא משהו, אז אמרתי לו: תראה, אני רוצה לשאול אותך, הרי ב“ה אתה כבר שנים מקורב לרבינו אתה מתבודד ואתה לומד ספרי רבינו ואתה הרי יודע שרבינו כתב בליקו“מ שעיקר התשובה כשישמע ביזיונו ידום וישתוק, אז למה אתה לא מקיים את הדיבור
הזה קצת? הוא אמר לי תשובה נפלאה מאוד ואז הבנתי מה זה הגהות על הליקו“מ..

הכל זה כדי שהלב יסכים עם הדבר הזה

הבעל אמר לי: מה שרבינו אמר שעיקר התשובה זה כשישמע בזיונו ידום וישתוק, אבל רבינו לא התכוון לאשתי. זה נקרא הגהות של הלב על העצות של הצדיק. השכל והלב זה 2 רשויות בתוכנו, העבודה שלנו זה להאיר את השכל הא-לוקי שזה התורה והעצות של הצדיק, לתוך הלב שלנו, זה הכוונה השגות א-לקות אי אפשר להשיג, בתוך הלב שלנו, כי אם ע“י צמצומים רבים. כדי שהלב שלנו יסכים אי אפשר כי אם ע“י צמצומים רבים. צריך לדעת שכדי שהלב יסכים עם זה, שזה כל מה שעובר עלינו בעולם הזה, הניסיונות והקשיים והנפילות והצמצומים, הכל זה כדי שהלב יסכים עם הדבר הזה. בואו נוריד את זה הלכה למעשה כדי להאיר את זה בלב:

אז מתחילים להוציא אותו מהדמיון הזה

לדוגמא יש כמה בדור שלנו שיש להם אהבה גדולה לעוגות קצפת, עכשיו יכול להיות שאותו יהודי שאוהב את זה, היה בראש השנה אצל רבינו, התחיל להתבודד ולהתחיל להתקשר עם הצדיק, אז מתחילים לעסוק בתיקונו, מתחילים לעזור, מתחילים להוציא לו את הדמיון הזה, אתה רוצה לאכול מדי פעם עוגת קצפת עם הכשר? אין שום בעיה, אבל אדם לא צריך להיות משוגע אחרי הדבר הזה, ללכת לישון ולחשוב על זה, לקום בבוקר ולחשוב על עוגות קצפת, זה שיגעון ורוצים לעקור מאדם את התאווה. איך הצדיק עוזר לנו לעקור את זה? אדם הדרכים לדוגמא, יכול להיות שאם משמיים מרחמים על האדם אז יתנו לו כזה וירוס בבטן שכל פעם שהוא אוכל עוגות קצפת יש לו כאלה כאבי בטן והוא מתפתל מרוב כאבים..

עם כוונה, בלי כוונה, העיקר תדבר איתו!

-מה יהיה עם אותו אדם? הוא כבר יבין שצריך להיזהר מהעוגה הזאת. אבל אחרי כמה זמן הוא הכאבי בטן עוברים והוא אומר: זה מקרה, זה לא מזה וכו‘ – כל אחד יודע כמה פעמים צריך לעבור את הכאבי בטן האלה כדי להבין שהעוגה הזאת לא בשבילנו. מפה נלמד איך היצה“ר מקשר אותנו ומחבר אותנו עם האהבות והרצונות של העולם הזה שלכאורה זה פליאה איזה עוצמה יש לו לחבר אותנו עם העולם הזה. רבינו אומר מה משחרר את ההתקשרות של האדם בלב עם העולם הזה, זה ע“י צמצומים רבים, זה הכאבי בטן, זה ביזיונות שאנחנו סובלים, פה נכשלים, כאבי נפש וכו‘, צריך לדעת יסוד אחד, כל זה בא כדי לשחרר אותנו מהכבלים שהיצר הרע אוחז אותנו. אחת העצות זה לדבר הרבה עם הקב“ה, כן עם כוונה בלי כוונה, העיקר לדבר איתו, עצם הדיבור זה משחרר את האדם מהכבלים, אם אדם לא יכול להתפלל אז יש שיחות חברים ומחשבות של אמונה, העיקר זה לא ליפול בדעתנו. יהי רצון שנזכה.