שליט"א הרב

Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
elementor_library
product
שליט"א הרב
עופר ארז

Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
elementor_library
product

דוד המלך, מגילת רות וחג השבועות

הרב עופר ארז שבועות

תוכן עניינים

יש מנהג בכל קהילות ישראל לקרוא בחג השבועות את מגילת רות.
נשאלת השאלה מה הקשר בין מגילת רות לחג השבועות שזה חג מתן תורה? הפוסקים הראשונים כבר שואלים את זה. יש כמה תשובות לדבר: כתוב שמכיוון שבחג השבועות דוד המלך נולד, אנחנו יודעים את זה מכיוון שהוא נפטר בחג השבועות, הקב"ה ממלא את ימיהם של הצדיקים, מכיוון שמגילת רות מספרת כיצד שושלת דוד הגיעה לעולם, לכן קוראים את מגילת רות בחג השבועות, בגלל דוד המלך

כוללת בתוכה את כל התורה

-עוד סיבה זה מכיוון שרות עברה תהליך של גיור וגם עמ"י התגייר לפני מתן תורה, לכן קוראים את מגילת רות בחג השבועות. סיבה נוספת, רבינו האר"י הגדול אומר חידוש גדול בדבר הזה: מגילת רות כוללת את כל חמשה חומשי תורה, וכל סודות התורה וכל המציאות של עמ"י שהיתה בעבר, בהווה ובעתיד, כל זה נרמז בתוך מגילת רות. רבינו האר"י הקדוש אומר שמגילת רות בעצם כוללת בתוכה את כל התורה כולה, לכן קוראים את מגילת רות בחג השבועות. מדבריו של רבינו האר"י הקדוש אנחנו לומדים שמגילת רות זה דבר מאוד לא פשוט, בעומק הדבר יש במגילת רות סודות עצומים מאוד, כל תורת הקבלה, החסידות, וכל הפרד"ס כל זה נמצא במגילת רות. יודע שרבינו האר"י הקדוש לא כתב פירושים, למעשה הספרים שיש לנו ממנו, את זה כתב תלמידו, רבינו חיים ויטאל. אחד המקומות היחידים שיש לנו פירוש מהאר"י הקדוש בעצמו זה על מגילת רות. בעזרת השם נתבונן קצת ונסתכל בעומק הדברים בכמה נקודות ונראה מהם הרמזים שיש בפנימיות במגילת רות, אבל לפני שנתחיל נזכיר את סיפור מגילת רות באופן כללי: הגמרא במסכת בבא-בתרא שואלת מי כתב
את מגילת רות ואומרת ששמואל הנביא כתב את מגילת רות

האיסור הוא על מואבי ולא על מואבייה

שמואל הנביא רצה לספר את כל ההשתלשלות של משפחת דוד המלך שהוא המלך של עמ"י ומלך המשיח, וסיבה נוספת היא שבאותה תקופה היתה שאלה האם מותר ליהודי להתחתן עם 'גרת צדק' ממואב? יש הלכה 'לא יבוא מואבי בקהל השם', אם מואבי רוצה להתגייר אנחנו מקבלים אותו אבל אסור לו להתחתן עם יהודייה. מואבי שהתגייר יכול להתחתן עם גרת צדק אבל התורה גזרה עליו שאסור לו להתחתן עם יהודייה, הספק היה האם ההלכה הזאת תקפה גם לגבי אישה מואבייה שבאה ומתגיירת? אומרת הגמרא שהיה ספק מאוד גדול עד ששמואל הנביא ובית דינו הכריעו: מואבי ולא מואבייה, ז"א שהאיסור חל על מואבי ולא על מואבייה – זו הסיבה הנוספת ששמואל הנביא כתב את מגילת רות, כדי לגלות לנו שהמלכות
של עמ"י יצאה ממואבייה וכך להראות שמותר למואבייה שהתגיירה להתחתן עם יהודי

אחרי שבעה בנים

-כתוב במדרש שלספק הזה היתה השלכה גדולה מאוד-מאוד על חיי דוד המלך. ישי, אביו של דוד המלך הוא למעשה  הנכד  של  רות,  ז“א שהוא  צאצא  של  מואבייה. כאשר התעורר הספק האם למואבייה שהתגיירה מותר להתחתן עם יהודי, זה תקף גם על כל הצאצאים שלה ולישי בעצמו התעורר ספק האם מותר לו בכלל לחיות עם יהודייה. ישי התחתן עם יהודייה ששמה נצבת שהיתה אחת הצדיקות של הדור, אבל אומר המדרש שהספק הזה התעורר אחרי שנולדו לו 7 בנים.

היא הופכת להיות גרת צדק

ישי היה ירא שמיים מאוד גדול, עד כדי כך שהגמרא מספרת שכל חייו לא היה לו אפילו לא חטא או עוון אחד. על ישי נאמר שהוא מת 'בעטוי של נחש', הכוונה שהוא מת רק בגלל חטא אדם הראשון, מצד עצמו לא היה לו שום חטא, הוא היה אחד מגדולי ישראל וראש הסנהדרין. אחרי 7 בנים נולד אצלו הספק והוא אמר: אם ההלכה היא שאסור לי להיות עם אשתי, אז כל רגע שאני חי איתה אני עושה איסור, אבל זה לא בטוח. ישי בא לאשתו ואמר לה: נצבת אשתי היקרה, אני לא בטוח אם מותר לי לחיות איתך, לכן כרגע אנחנו בפירוד, אני אתן לך בית ושם תחיי אבל לי ולך אין שום קשר עד שתתברר ההלכה. ישי פרש מאשתו למשך 3 שנים. אחרי 3 שנים ישי רצה להביא עוד ילדים לעולם אבל היה לו ספק אם מותר לו להיות עם יהודייה, הוא ידע שיש פלפול בהלכה, שאם משחררים שפחה כנענית היא הופכת להיות גרת צדק והוא ידע שעם גרת צדק מותר לו להתחתן. לישי היתה שפחה שהיא היתה השפחה של נצבת, הוא בא ואמר לה: יש לי ספק אם מותר לי להיות עם יהודייה, בנתיים אני משחרר אותך ונתחתן, איתך מותר להיות מכיוון ששחררתי אותך. השפחה היתה חכמה והיא באה וסיפרה את זה לנצבת. נצבת אמרה לשפחה מצד רוח הקודש: אני יודעת שמותר לו להיות איתי.

ילדיו של ישי גם היו קנאים ויראי שמיים..

-הן החליטו ביניהן שנצבת תכנס במקומה בלילה אל ישי, וכך עשו. באמת ישי היה עם אשתו והוא לא ידע את זה, באותו הלילה נצבת התעברה. נצבת חזרה לביתה, אחרי שלושה חודשים פתאום רואים שהיא בהריון. כולם עשו אחד ועוד אחד, הרי ישי היה פרוש ממנה שלוש שנים אז אין מציאות שזה מישי, זאת אומרת שנצבת היתה עם מישהו אחר, ואם היא היתה עם מישהו אחר אז על-פי ההלכה העובר
הזה הוא ממזר. הילדים של ישי היו גם יראי שמיים וקנאים, הם אמרו לישי: אבא, בוא נהרוג את האימא עם העובר. ישי בגלל היראת שמיים שלו אמר: אתם צודקים, אבל אנחנו לא לוקחים את הדין לידיים, בואו נתפלל שהעובר ימות – על זה אמר
דוד המלך 'מוזר הייתי לאחי, ונכרי לבני אמי', הכוונה הייתי נחשב בעיני אחיי לממזר.

גבוה קומה – מאוד מרשים ומאוד נאה..

ישי ובניו היו בטוחים במאה אחוז שדוד המלך הוא ממזר, הם לא רצו לקחת את ההלכה לידיים ולהרוג אותו, אבל הם נתנו לו מקום שישן בדיר והם גם אמרו: נשלח אותו לרעות את הצאן במקום שיש חיות טורפות – על זה אמר דוד המלך לשאול המלך 'גם את-הארי, גם-הדוב הכה עבדך', כתוב בגמרא  שבאותו  היום  דוד  המלך  הרג  ארבע  אריות  ושלושה  דובים. ישי ובניו בכל שחרית היו מתפללים: יהי רצון שהממזר הזה יעלם מהעולם. על זה אמר דוד המלך: אל תכנס תפילת הצדיק לפנייך. ישי בכלל לא מוכן להכיר בדוד המלך והמצב הזה נמשך כך 28 שנה. בשעה שהקב"ה שלח את שמואל הנביא לישי כדי למשוח את אחד מבניו למלך, הגיע הבן הבכור, אליאב, הוא היה גבה קומה, מאוד מרשים ומאוד נאה, שמואל הנביא היה
בטוח שהוא המלך של ישראל. הקב"ה אמר לו: 'אל תבט אל מראהו ואל גבה קומתו כי מאסתיהו', וכך היה עם כל שבעת בניו של ישי, השמן לא נשפך על אף אחד מהם..

היו אומרים: בא תשלם, והוא היה משלם

כשנגמרו השבעה בנים, שמואל הנביא שואל את ישי: 'התמו הנערים?' ישי אפילו לא חשב להביא את דוד מהצאן. הוא אמר לשמואל: 'עוד שאר הקטן והנה רעה בצאן', יש עוד שארית והוא רועה את הצאן. שמואל הנביא אמר לישי: תקרא לו. באותה תקופה חשבו שדוד המלך הוא 'הבעייתי של בית-לחם', דוד המלך היה אדמוני,
הוא כל היום היה בוער להקב"ה. אומר המדרש שדוד המלך היה 'תרבות רעה בבית ישי'. כולם אמרו: איזה מסכן ישי, איזה פרחח יצא לו. יש לו 7 ילדים צדיקים והבן השמיני
יצא לא מוצלח, ממש רחמים על ישי. כל בעיה שהיתה
קורה בבית-לחם ישר אמרו שזה דוד. אם היה נשבר משהו, מיד היו אומרים: דוד, בוא תשלם. ודוד המלך היה משלם..

ישי לא רצה להכיר בה ובילד

כשדוד המלך הגיע מהצאן, אומר המדרש דבר נורא, אפילו שמואל הנביא נבהל כשהוא ראה את דוד המלך, הוא ראה אדמוני, ואדמוני זה שופך דמים. הקב"ה מיד אמר לשמואל הנביא: 'קום משחהו, כי זה הוא'. שמואל הנביא קם על רגליו ומשח אותו להיות מלך על ישראל – רק אז גילו לישי משמיים את כל הטעות שלו – ועל זה כתוב במדרש שאמרה נצבת: עכשיו 'אם הבנים שמחה'. כל השנים חיכיתי לרגע הזה שתתגלה האמת. 28 שנה ישי לא רוצה להכיר בה ובדוד, הוא  היה  בטוח  שיש  פה  קלקול  מאוד  גדול.
28 שנה חשבו שדוד המלך ממזר, הוא ישן בדיר וביזו אותו – סוף כל סוף האמת התבררה ודוד המלך זכה להימשח למלך. חז"ל אומרים שכל העשרים ושמונה שנים זה רק היה
הכנה לשנתיים הבאות – עכשיו שאול המלך מתחיל לרדוף אחריו, שאול החליט שהוא מורד במלכות ועכשיו לא היה לו גם את הדיר כדי לישון, הוא לקח שק שינה וישן בהרי חברון. בהרי חברון היה יהודי עשיר שקראו לו 'נבל הכרמלי' והיו לו הרבה עדרים, דוד המלך בין כה וכה הסתתר שם מפני שאול אז
הוא שמר על העדרים של נבל. יום אחד לפני ראש השנה, דוד ואנשיו נשארו בלי אוכל..

נבל הכרמלי לא רצה להכיר טובה לדוד..

דוד המלך שלח עשרה מנעריו לנבל הכרמלי כדי שילווה להם אוכל ואחרי החג דוד יחזיר לנבל. כשהנערים של דוד הגיעו לנבל הכרמלי (כשמו כן הוא) הוא ביזה אותו ואמר: 'מי דוד ומי בן ישי? היום, רבו עבדים המתפרצים איש מפני אדניו', הוא
לא רצה לתת לו כלום. נבל הכרמי לא רצה להכיר לדוד המלך טובה והוא זרק את הנערים מלפניו. כשהנערים סיפרו את זה לדוד המלך. דוד המלך היה חסיד מאוד גדול והוא עשה הכל עפ"י התורה, אבל צריך לזכור שהוא גם היה אדמוני, הוא
אמר: יש הלכה בעמ"י: 'מלך דן יחידי', אני דן אותו למיתה. הוא אמר לאנשיו:
קדימה לעלות על הסוסים: 'ויחגרו איש את חרבו.. ויעלו אחרי דוד כארבע מאות איש'

לבנות לך בית מלכות בעמ“י לנצח נצחים

דוד המלך אמר: לא רק אותו נהרוג אלא אפילו את הכלבים שלא נהרוג. אחד המשרתים של אשת נבל, אביגיל, סיפר לה את כל זה. אביגיל היתה נביאה וחכמה גדולה. היא מיד העמיסה כמה חמורים והיא יצאה לפגוש את דוד המלך לפני שהוא יהרוג את נבל, כשהם נפגשו היא התחילה להתפלפל עם דוד בהלכה. היא אמרה לו: מלך דן יחידי אבל זה רק כשרוב עמ"י מכירים במלכותו. אביגיל אמרה לדוד המלך: עדיין לא רוב עמ"י מכירים במלכותך לכן אין לך את ההיתר 'מלך דן יחידי'. דוד המלך אמר לאביגיל: ברוכה את להשם שהצלת אותי מלשפוך דמים. אביגיל אמרה לדוד: אני יודעת שהקב"ה הולך לבנות לך בית מלכות בעמ"י לנצח נצחים. שמעתי חידוש מהרב ברלנד שליט"א שאמר על זה: אביגיל אמרה לדוד המלך: תדע לך, מהביזיונות האלה שנבל ביזה אותך ומהרדיפות של שאול המלך ומזה שאתה צריך לישון על שק שינה עם אנשיך, מזה אני יודעת שהקב"ה יעשה  לך בית. מכיוון שאם לא תקבל את כל הביזיונות ואת כל הרדיפות האלה, המלכות שלך לא תחזיק מעמד אפילו שנה אחת. שאול הומלך למלך ומיד כולם קיבלו אותו, לכן הוא גם איבד את המלכות במהרה

א“א לבנות בלי ביזיונות, צער וצמצומים

-אביגיל אמרה לדוד המלך: א“א לבנות דבר שבקדושה בלי שירדפו את האדם והוא יעבור ביזיונות, צער וצמצומים. אדם צריך לדעת שאם הוא עובר את כל זה, בונים לו בניין של קדושה. ככל שהדבר הולך יותר כשורה ובקלות אז רוח באה ולוקחת את הדבר הזה. לכן כתוב בגמרא שלא הראו לדוד המלך כל ימי חייו אפילו לא חלום טוב מכיוון שהוא היה צריך לבנות את המלכות הניצחית של ישראל, הוא היה כל בוקר קם ועושה 'הטבת חלום', אפילו את הנחת הזה של חלום טוב לא היה לו. עכשיו נראה איך בעצם מתחיל הסיפור של דוד המלך נזכיר בכלליות את
הסיפור ואז נתבונן בכמה נקודות בעומק הדבר: כל הסיפור הזה היה בתקופת השופטים בעמ"י שזה קצת יותר
ממאה שנה לפני ששלמה המלך בנה את בית המקדש הראשון

הוא הבן של נחשון בן עמינדב

היה רעב מאוד גדול בארץ. היתה משפחה מאוד חשובה מבית-לחם , לאבא קראו אלימלך, לאישה נעמי, ולבנים מחלון וכליון. הם ירדו לשדה מואב מפני  הרעב, משמיים הקפידו  עליהם. הגמרא אומרת בשם רשב“י שאלימלך מחלון וכליון היו מגדולי הדור, הם היו מהצדיקים הגדולים בעמ"י. האבא של אלימלך זה נחשון בן עמינדב, נשיא שבט יהודה – משמיים הקפידו עליהם, בנתיים מחלון וכליון נשאו 2 נשים מואביות (רות ועפרה). יש מחלוקת בחז"ל האם רות וערפה התגיירו לפני שהם התחתנו עם מחלון וכליון. הזוהר הקדוש אומר שבוודאי שהן התגייר, רבי מאיר אומר שהן לא התגיירו – זה נידון בפוסקים. אנחנו אומרים בפשטות שהן התגיירו מכיוון שאם לא, הם לא
היו מתחתנים איתן. לאחר מכן, מכיוון שהם לא חזרו לא"י, אלימלך, מחלון וכליון מתו

רות וערפה נפרדות אחרי ארבעים שנה

נעמי נשארה עם שתיהן לבד. נעמי אמרה לרות וערפה: לי אין מה לעשות פה יותר, אני חוזרת לא"י. הן אמרו לה: אנחנו באות איתך. נעמי ניסתה להניא אותן והיא אמרה להם: מה יהיה לכם בא"י? אני ענייה, כבוד לא יהיה לנו אחרי כל הסיפור הזה, וספק אם יהיה מישהו שירצה להתחתן איתכן. הן אמרו לנעמי: אעפ"כ אנחנו באות איתך. הן הלכו איתה עד לגבול א"י, ואז נעמי פונה פעם נוספת לרות וערפה ואומרת להן: בנותיי, למה לכן לבוא איתי?? עכשיו זה פעם ראשונה בכל ימי חייהן שרות וערפה נפרדות. רות וערפה היו אחיות תאומות והן היו בנות או נכדות של עגלון מלך מואב, הן גדלו בארמון המלך. בשלב הזה של הכניסה לא"י רות וערפה היו בנות 40, זאת אומרת שארבעים שנה דרכיהן לא נפרדו לרגע אחד, עכשיו בכניסה לא"י הן נפרדות..

זאת לשיא הקדושה וזאת לשיא הטומאה

-כשנעמי מניאה אותן, רות אומרת לנעמי: 'אל אשר תלכי אלך, ובאשר תליני אלין, באשר תמותי אמות ושם אקבר', מה שאת צריכה לעבור אני אעבור, אני אותך לא עוזבת. רות הולכת עם נעמי. ערפה נישקה את רות, היא אוהבת אותה אבל היא חוזרת למואב. בשלב  הזה  הדרכים  של  רות  וערפה  נפרדות.  פה  רואים  דבר  פלאי הזוהר הקדוש אומר: רות היא אימא דמלכות. רות זכתה להוליד את מלכות בית דוד ואת מלכות המשיח בעמ"י. ואומר הזוהר הקדוש שערפה היא אימא דנוקבא דתהומא רבא. רות היא שיא הקדושה וערפה היא שיא הטומאה והדבר הזה הוא פלא: במשך 40 שנה אנחנו לא רואים ולא מוצאים שום הבדל בין רות וערפה, וברגע שדרכיהן נפרדות, באותו הרגע זאת הולכת לשיא הקדושה וזאת הולכת לשיא הטומאה

אותו לילה באו עליה 100 פלישתים וכלב

הגמרא במסכת סוטה אומרת שבאותו הלילה ערפה חזרה לגילולי אביה ובאותו הלילה באו עליה 100 פלישתים וכלב והיא התעברה, ועל זה אומרת הגמרא: 'יבואו בני הנשוקה ויפלו ביד בני הדבוקה' – בני הנשוקה זו ערפה שנשקה לנעמי, באותו לילה היא התעברה וגלית יצא ממנה. בני דבוקה זו רות שדבקה בנעמי, ממנה יצא דוד המלך. הגמרא אומרת 'יבואו בני הנשוקה ויפלו ביד בני הדבוקה' זה דוד שהרג את גלית. לכאורה יש פה דבר פלאי שצריך הרבה התבוננות. כל החיים רות וערפה כ"כ ביחד, הן אחיות תאומות שמתחתנות עם 2 אחים ושתיהן גם מתגיירות. עד גיל 40 כל החיים שלהן זה בבחינת 'העתק הדבק', זה ממש אותו דבר. ברגע שהן נפרדות אנחנו רואים את השוני הגדול והעצום בין רות לבין ערפה. כתוב בספרים הקדושים שיש פה יסוד מאוד גדול, כמו שאמרנו
מגילת רות זה כל התורה כולה וזה גם כל סודות התורה,
לכן בכל סיפור במעשה הזה יש השלכות לכל יהודי ויהודי..

כשרות וערפה חיים בשלום

ר' נתן כותב שיש כאן גילוי עצום מאוד בעניין של רות וערפה ובפירוד שבינהן. כתוב בספרים הקדושים שבכל אדם יש רות וערפה. רות זה אותו חלק בתוכנו שרוצה להוליד את המשיח, הכוונה שרק רוצה להיות דבוק בהקב"ה וזה נקרא 'בני דבוקה', זה אותו  כוח פנימי בתוכנו שרוצה את שיא הדביקות, אבל בכל אחד מאתנו יש גם את הבחינה של ערפה – זה הטוב והרע שנמצאים בתוך האדם. מצד הטוב אדם רוצה להגיע לאורו של משיח שזה הדביקות הכי גדולה בהקב"ה, ולהיות הצדיק הכי גדול. מצד הבחינה של רות שיש באדם היהודי הוא רוצה את שיא הקדושה, אבל מצד ערפה 'והוא רחום יכפר עון' ממה שהאדם רוצה. יש זמנים בחיים של האדם שהקב"ה נותן מציאות כזאת שרות וערפה שבתוכנו חיים בשלום, ואדרבה אנחנו גם לא יודעים לברר בין רות וערפה, הכל בסדר.

מעוררים בכוחות גדולים את היצר הטוב

רות וערפה חיים ביחד, אז ערפה שבתוכנו זה קצת לשון הרע, כעסים, קצת גאווה, אבל כל זה במתינות. אבל יש דבר שנקרא הכניסה לארץ ישראל. ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות. בשעה שהקב"ה רוצה להעלות את עמ"י למדרגה רוחנית חדשה או להעלות את האדם באופן פרטי למדרגה רוחנית חדשה, אז יש כזאת בחינה שמשמיים מעוררים בתוך האדם את רות וערפה. מעוררים בתוך האדם את הכוחות של היצר הטוב בכוחות מאוד גדולים, אבל בד-בבד מעוררים בתוך האדם כוחות היצה“ר בכוחות מאוד גדולים. רות וערפה נמצאות במקום כביכול רדום ועכשיו הן מתעוררות – עד עכשיו אדם לא שם לב והוא לא הרגיש בזה, הוא לא הבחין בין רות וערפה שבתוכו, אז הכל היה בסדר, הוא היה מתפלל, אח"כ יוצא לרחוב ומסתכל קצת, אפשר להסתדר עם הדבר הזה. אבל כשאדם צריך לעלות למדרגה חדשה אזי
רוצים לגלות ולהראות לאדם את הבחינה של הטוב והרע שבתוכו כדי שהוא יברר את זה..

משמיים יכריחו את היצה“ר לצוף ולעלות

-איך זה נעשה? מציפים את כל זה בתוך האדם, וכשמתחילים להכנס לתוך המהלך הזה אדם יכול להיות בבהלה, הוא אומר: אני לא יודע מה קרה. קמתי היום בעלות השחר, טבלתי  במקווה,  עשיתי  התבודדות,  קראתי  תהלים  והתפללתי  בנץ. בשעה 8 הוא הוריד את התפילין ויצא לרחוב ואז 'והוא רחום יכפר עון', בשעה 8 וחצי הוא כבר רוצה לטוב לתאילנד, הוא לא מבין מה הולך פה. פה הוא רוצה להיות כמו ר' שמעון בר-יוחאי ופה הוא רוצה לטוס לתאילנד, כמובן לשם-שמיים כדי לראות נופים – איך דבר כזה יכול להיות? זה המציאות שמעוררים בתוך האדם את
רות וערפה, ואדרבה משמיים יכריחו את היצר הרע בתוך האדם לצוף ולעלות. משמיים לא יוותרו לנו על זה מכיוון שאם היצר הרע לא צף ועולה אז זה לא שהאדם מתוקן, אלא היצר פשוט נשאר במקום חבוי בתוכנו ואנחנו לא יודעים שהוא בתוכנו..

לעשות את הדברים הכי נוראים בעולם

כאשר הקב"ה רוצה להביא אותנו למקום חדש, שזה נקרא הכניסה לארץ ישראל, הקב"ה בעצמו מעלה את רות וערפה בתוכנו. מצד אחד הקב"ה מראה לאדם תראה כמה קדושה יש בתוכך, אבל בד-בבד הקב"ה גם מראה לו את ערפה שיש בתוכו
ואז  אדם רוצה לעשות את הדברים הכי נוראים בעולם. ככל שהמדרגה החדשה שהקב"ה רוצה להעלות אותנו היא יותר גבוהה, כך הבירור הוא יותר עמוק, לכן נעשה בעמ"י עכשיו בירור כ"כ עמוק. לפני שנים שמעתי מהאדמו"ר מפוריסוב שאמר שהבירור הזה מכריח את כל הבחינות של רות לצאת החוצה וגם את כל הבחינות של ערפה לצאת החוצה. אדם שלא יודע שיש בתוכו צד של ערפה לא יודע עדיין מה יש בתוכו. הקב"ה מסייע בידינו שכל הבחינות הכי נוראיות יצאו החוצה מכיוון שכשזה
יוצא החוצה אפשר לתקן. לפני שזה יוצא החוצה אתה לא יכול לתקן את זה אז אתה נשאר עם היצר הרע חבוי בתוכך..

בסה“כ לפני כמה שנים ירד..

לכן רבינו אומר שכשמתקרבים לצדיק האמת נפתחים לאדם העיניים ואז יכול לראות את עצמו. הצדיק מראה לאדם איפה הוא אוחז. הוא מראה לו את ערפה אבל לפני זה הוא מראה לו גם את רות. איך זוכים לברר בתוכנו את רות מערפה? צריך לדעת שברגע שזה עולה בתוכנו לא צריך להיבהל מכיוון שזה לטובה שזה עולה בתוכנו. אם לאדם יש בתוכו רצון לעשות עבירה ולא נעים לו מהשכן שלו או מהמשפחה שלו, זה עדיין לא התיקון, זה טוב אבל זה עדיין לא התיקון. התיקון זה שתרגיש נעים כלפי כולם אבל לא תעשה את העבירה כי אתה לא רוצה לעשות את העבירה – זה נקרא 'הבירור של רות וערפה'. עכשיו יש את אחד הניסיונות הכי קשים בדור וזה דבר פלאי, לפני כמה שנים בסה"כ ירד לעולם האינטרנט – כל הטומאות של כל העולם נמצאים שם. היום אדם לא צריך ללחוץ על כפתורים, פשוט מחליקים את האצבע, עוד מעט ידברו אל הפלאפון, אדם יגיד:
אני רוצה להיות בהיכל הטומאה מספר 2. היום עוד צריך להתאמץ קצת עם האצבע..

עוד יכול להגיד שאתה מכין שיעור תורה

-השאלה האמתית היא: איך באמת הקב"ה הוריד כזה דבר לעולם? זה שכל
חדש שירד לעולם. אם מישהו היה מדבר על האינטרנט לפני 15 שנה זה היה נשמע כמו סיפור 'מדע-בדיוני', אף אחד לא היה מאמין שיהיה כזה דבר. תוך 10 שנים כל העולם נמצא בתוך המקום הזה. בעומק הדבר בוודאי שאנחנו צריכים להילחם בזה ולדחות את זה כמה שיותר, אבל בעומק הדבר זה כדי לברר את שיא האמת
בתוך האדם. אדם נמצא עם מכשיר כזה קטן, אף אחד לא רואה אותו והוא יכול לגלוש בכל היכלות הטומאה, אין בושה כי אף אחד לא ידע, הפוך, אתה עוד יכול להגיד שאתה מכין שיעור תורה – למה הקב"ה עשה את כל זה? זה הבירור של רות וערפה

דבר עם הקדוש ברוך-הוא מתוך הכישלון

יש לפנייך את כל הבחינות של ערפה וזה עוד בחינם. בעומק הדבר כל זה בירור האמת לאמיתה, יש לך את האפשרות הזאת ואתה צועק להשם, אני לא רוצה את זה – אם אתה דוחה את זה, זה שיא האמת בגלל שאתה לא רוצה את זה. כשמתעורר בתוכנו העניין של ערפה, קודם כל צריך לדעת כלל גדול מאוד: הדחייה של ערפה זה ע"י דיבורים עם הקב"ה. כל דיבור שאדם מדבר עם הקב"ה דוחה את ערפה החוצה ושולח אותה בחזרה לשדה מואב. כתוב במדרש: 'קחו עמכם דברים ושובו אל השם', דברים זה דיבורים. הדיבורים שאדם מדבר עם הקב"ה זה בעצמו תיקון גדול מאוד לכל הבחינות של ערפה שבתוכנו. אם אין לאדם ניסיון הוא צריך להגיד להקב"ה: תעזור לי ותשמור אותי, אבל אם יש לאדם ניסיון, צריך לדבר עם הקב"ה מתוך הניסיון, ואם חלילה נכשלת, דבר עם הקב"ה מתוך הכישלון מכיוון שהדיבורים עם הקב"ה זה עצם התיקון. בכל פעם שאדם מדבר עם הקב"ה הוא עושה ע"י זה תיקון גדול מאוד, אין לנו דרך אחרת. כמובן שיש עוד עצות אבל בעומק התיקון
ככל שאדם מדבר ועושה מחאה לפני הקב"ה: יש בתוכי ערפה כמו שאין בכל הדור הזה, אני יכול להוליד את גלית. אם הגויים היו יודעים איזה ערפה יש בתוכנו הם מיד היו באים ומתבטלים אלינו – עצם הדיבורים עם הקב"ה עושה תיקון מאוד גדול..

אבא שבשמיים, לא יכול לכוון לשם שמיים

מישהו הקשה עליי מהמדרש שאומר: אפילו חסיד שבחסידים מכוון להנאתו. המדרש מדבר על ישי, ואם ישי מכוון להנאתו אז איזה מציאות יש לנו לא לכוון להנאתנו? איך אפשר לעשות דברים לשם-שמיים? אמרתי לו: נכון המדרש מגלה שאפילו בחסיד שבחסידים יש בחינות שהוא לא יכול לכוון לשם-שמיים באמת והוא מכוון להנאתו, זו מציאות בתוכנו. אז איך מתקנים את זה? כדי לתקן את המציאות הזאת אנחנו באים אל הקב"ה ואומרים לו: אבא שבשמיים, אני לא יכול לכוון לשם-שמיים, אני מכוון להנאתי. תבוא ותספר להקב"ה שאתה לא יכול לכוון לשם-שמיים. אמרתי לו: זה הבחינה של התיקון של ה'לא לשם-שמיים'. ברגע שאתה אומר להקב"ה אני לא יכול לכוון לשם-שמיים, אבל אני רוצה. לכן כוונת המדרש שאומר: 'אפילו חסיד שבחסידים מכוון להנאתו', הכוונה בלי דיבורים עם הקב"ה

אין לי ברירה ואדרבה אין לי דרך אחרת..

אבל אם אדם לוקח את המציאות הזאת ואומר להקב"ה: אני מכוון להנאתי, תציל אותי מזה. בזה עשית תיקון לדבר. העצה הראשונה כנגד ערפה זה קודם כל הדיבורים הקב"ה. אם ערפה מתעוררת בתוכנו אנחנו צריכים לדעת: לא להיבהל, לא להתבלבל ולא להתבייש – רבינו קורא לדיבורים עם הקב"ה 'עזות דקדושא'. היצר הרע בא ואומר לכל אחד מאתנו: תגיד, אתה לא מתבייש? אתה נראה ככה ומתנהג ככה ואתה עוד בא לספר את זה להקב"ה? אין לך בושה? אתה לא מתבייש? תראה איזה בעל תאווה אתה ואיזה מידות מקולקלות יש בך. רבינו אומר לנו תגיד ליצה“ר כך: לא רק שאני לא מתבייש, אין לי ברירה ואדרבה אין לי דרך אחרת. אני חייב לדבר עם הקב"ה. הקב"ה רוצה שנדבר איתו מתוך שיא השפלות. באותו רגע שאתה מדבר עם הקב"ה אתה יכול לקחת את כל המצבים של הבהמיות ולהעלות אותם לשם-שמיים.

מדי פעם בפעם אדם צריך לצייר בדעתו:

יש תיקון נוסף לערפה וזה כתוב ב'שער הכוונות' של האר“י הקדוש בהלכות קריאת שמע: יש כוונה שאדם מכוון ומצייר בדעתו שהוא מוכן למות על קידוש השם ובכוונה הזאת 'אפילו אם רבו עוונותיו ועצמו עד מאוד', על ידי כל כוונה שאדם מכוון בדעתו שהוא מוכן למות לשם-שמיים על קידוש השם, 'מתכפרים לו כל עוונותיו'. צריך לדעת שזו עצה נפלאה מאוד. מדי פעם בפעם אדם צריך להתרגל לצייר בדעתו: שורפים אותי, חותכים לי את הראש, הורגים אותי ואני מוכן לקבל את זה לשם-שמיים – זאת אחת העצות העצומות והנוראיות. לפני כמה שבועות פגשתי יהודי שאני מכיר, ב“ה הוא עובד השם גדול ות“ח, הוא גם לומד את פנימיות התורה. הוא אמר לי בלשון הזו: תדע לך, כמעט כל מה שהשגתי זה בזכות הכוונה הזאת. על ידי המחשבה הזאת מתכפרים כל עוונותיו של האדם.

שתף עם חברים

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email
שיתוף ב telegram
Telegram
עופר ארז תיקון הנשמות

תיקון נשמות ישראל

צדיקים שעוסקים בתיקון נשמות ישראל יש צדיקים מאוד-מאוד גדולים שנקראים ’יחידי-הדורות‘, הכוונה לצדיקים שעוסקים בתיקון נשמות ישראל. כולם צדיקים כמו שכתוב ’ועמך כלם

Read More »
הרב עופר ארז תורה ו

תורה ו‘ ליקוטי מוהר"ן

ממשיכים עם תורה ו‘ בליקו“מ חלק ב‘ בשבוע שעבר התחלנו את תורה ו‘ בליקוטי מוהר“ן חלק א‘, הזכרנו שבד“כ נוהגים בברסלב ללמוד את

Read More »
תרגום לשפות »
כלי נגישות

השאירו פרטים לברכה אישית מהרב עופר ארז שליט"א

עופר ארז