Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Post Type Selectors
elementor_library
product

סעודת משיח ונסיעתו של הבעש“ט לא“י  

הרב עופר ארז שביעי של פסח

תוכן עניינים

יש מנהג קדום (למעלה ממאה חמישים שנה) לעשות בשביעי של פסח לקראת סוף היום סעודה שנקראת סעודת משיח. בחסידות נהוג לספר בסעודה הזאת את סיפור נסיעת הבעש"ט לא"י. הצדיקים אומרים שע"י סיפור זה נמשך אורו של משיח בעולם. למעשה הבעש"ט לא הגיע לא"י, אבל יש הרבה סודות ועניינים גדולים בכל מה שעבר עליו בנסיעה לא"י. הסיפור התרחש בשנת תק"ג: הבעש"ט החליט שהוא מוסר נפש בשביל להגיע לא"י. הרבה צדיקים רצו להגיע לא"י ביניהם הגאון מוילנא, אבל גם הגאון מוילנא וגם הבעש"ט לא הצליחו להגיע לא"י

יכולים להביא את הגאולה !!

באותה שנה שהחליט הבעש"ט לנסוע לא"י הוא אמר שבכל לילה כשהוא עולה לאן שהוא עולה הוא רואה את 'האור החיים הקדוש' (ר' חיים בן עטר) שעלה לארץ כמה שנים לפני. הבעש"ט אמר שאם הוא יגיע לא"י ויפגש עם האור החיים אז תהיה הגאולה השלמה משום שהוא מסוד משיח בן-דוד, והאור החיים הקדוש הוא מסוד משיח בן-יוסף ואם שניהם יפגשו בא"י ע"י זה הם יכולים להביא את הגאולה. זאת אחת הסיבות שהבעש"ט החליט למסור נפש ולנסוע לא"י. לבעש"ט היה מנהג שהוא לא היה משאיר אצלו
שום כסף בלילה, הכוונה שהוא היה מחלק את כל כספו לעניים לפני צאת הכוכבים משום שכתוב בתהלים: "יום יום יעמס לנו הא-ל ישועתנו סלה". לכל יום ויום יש את
הברכה שלו. הבעש"ט אמר שהוא לא רוצה שהברכה
של היום הזה תיתקל עם הברכה של יום המחר.
'הנועם אלימלך' גם נהג את ההנהגה הזאת, היה לו סדר לימוד מחצות עד הבוקר, ויום אחד כשהוא קם להגיד תיקון חצות הוא הרגיש שמשהו בלב שלו לא מסתדר, הוא
בדק בבית וגילה שבטעות נשכח סכום כסף במגירה אז
הוא ציוה מיד לשמש שלו שילך ויתן את הכסף הזה לעניים.

מי שדאג עד היום ידאג גם לליל הסדר

-כשהבעש"ט נסע לא"י היה לו מאוד קשה לקיים את ההנהגה הזאת משום
שהוא נסע רק עם הבת שלו מרת אדל ועם המשמש שלו ר' צבי הירש סופר, הוא
גם אמר להם לא לספר בכל דרכם מי הם. הבעש"ט הגיע לאיסטנבול יום אחד לפני פסח (י"ג ניסן) ובבוקר כשהם קמו שאלה אותו בתו: אבא מה עושים? אין לנו מצות ויין. הבעש"ט אמר לה: מי שדאג לנו עד היום, ידאג לנו גם לליל הסדר. הבעש"ט
הלך להתפלל שחרית ובנתיים אדל ירדה לחוף הים בכדי לכבס את הבגדים לפני
חג הפסח.  כשהבעש"ט התפלל שחרית היה לו יישוב הדעת גדול מאוד והוא
ידע שהסדר כבר מוכן כך שאין להם מה לדאוג, אחרי התפילה הוא נשאר
ללמוד בבית המדרש. באותה תקופה היה יהודי עשיר מגרמניה שלא היו לו ילדים..

לפני כמה שעות…

הוא שמע על הבעש"ט והוא ואשתו נסעו למזיבוז' בכדי לקבל ברכה מהבעש"ט. כשהוא הגיע למזיבוז' אמרו לו שהבעש"ט נסע לא"י, אז הוא התחיל לרדוף אחרי הבעש"ט. לקח להם בערך שבועיים להגיע ממזיבוז' לאיסטנבול, בכל תחנה שהוא עצר אמרו לו שהבעש"ט עבר שם לפני כמה שעות. אותו יהודי עשיר הצליח להשיג אותו באיסטנבול, מפה אפשר לראות את גודל ההשגחה, משום שאם הוא היה תופס את הבעש"ט כמה ימים לפני אז הבעש"ט היה מברך אותו וגם אם אותו יהודי עשיר היה מביא לבעש"ט כסף אז הבעש"ט היה מפזר את הכסף הזה באותו היום. אותו יהודי הגיע לאיסטנבול בערב פסח, הוא אמר לעצמו שהוא ירד לחוף הים שם יפגוש יהודים וישאל אותם אם ראו את הבעש"ט?

הבעש“ט ידע שהכל יסתדר

האדם הראשון שהוא פגש בחוף היתה מרת אדל, הוא שאל אותה אם היא מכירה את הבעש"ט הקדוש, אז היא אמרה לו שהוא אבא שלה. אותו יהודי שאל אותה היכן הוא יכול לפגוש אותו? אדל אמרה לו שהוא בבית המדרש. אותו יהודי שאל אותה היכן הם מתארחים בליל הסדר? אדל ענתה לו שאין להם עדיין מקום להתארח. אותו יהודי הזמין אותם לבית מלון שבו הוא נמצא. הבעש"ט חזר מבית המדרש בשעות הצהריים, כשהבת שלו סיפרה לו את זה בשמחה הבעש"ט לא התרגש משום שהוא ידע שהכל יסתדר. הבעש"ט גם ידע למה הגיע אליו אותו יהודי.
רבינו חיים ויטל מעיד שכשהיו באים אל האר"י הקדוש
אז קודם הנשמה של האדם היתה מגיעה אל רבינו
האר"י ומספרת לו מי היא ומה היא, ואומרת לו שעוד מעט הגוף שלה הולך להגיע אליו ולבקש ממנו בקשה מסויימת. כשהיו מגיעים אל האר"י הוא היה כבר יודע מה הסיבה שבאו אליו. הבעש"ט ידע למה אותו יהודי עשיר הגיע אליו. כשהם הגיעו בליל
הסדר לבית המלון, אמר לו הבעש"ט אל תבקש שום דבר, עוד השנה תזכה לבן-זכר..

עכשיו כשאני יודע שאין לי חלק לעוה“ב

-ברגע שהבעש"ט אמר את הדיבור הזה ’עוד השנה תזכה לבן זכר‘ הוא מיד שמע את הבת-קול מכריזה: אין לך חלק לעולם הבא משום שהבטחת לאותו יהודי שיהיה לו בן, וכשצדיק גוזר הקב"ה חייב לקיים ויש גזירה מלמעלה שלא יהיה לאותו יהודי בן. אתה שינית את סדרי הבריאה לכן איבדת את העולם הבא שלך. כשהבעש"ט שמע את הדבר הזה הוא מיד נכנס לשמחה עצומה ואמר: עד היום לא הצלחתי לעבוד את הקב"ה בלי שום 'פניות' ובלי שכר עולם הבא. עכשיו כשאני יודע
שאין לי חלק לעולם הבא אני עובד את הקב"ה בלי שכר, בלי גן-עדן ובלי עולם הבא.

תכוון לקבל כבוד, גאווה ואורות גבוהים..

האנשים שהיו עם הבעש"ט לא הבינו מה קרה לו, בהתחלה ראו אותו שותק ואז ראו איך הוא נהיה בשמחה גדולה מאוד. בתו אדל שאלה אותו מה קרה? הוא סיפר לה שבגלל שהוא גזר שיהיה למארח שלהם בן אז משמיים הודיעו לו שאין לו חלק לעולם הבא וכשהוא שמע את זה הוא נכנס לשמחה גדולה מאוד ומיד הוא אמר להקב"ה שמעכשיו הוא עובד אותו בלי שכר ובלי עולם הבא. הבעש"ט סיפר את זה לבתו בכזאת שמחה גדולה, משמיים ראו את זה והודיעו לו שבזכות השמחה הזאת שוב יש לו חלק לעולם הבא. יש לימוד מאוד גדול מהסיפור הזה. הדבר הכי חשוב אצל הקב"ה זה מהי כוונת האדם בלב ולא המעשים, לכן אומרת הגמרא: 'אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון ליבו לאבינו שבשמיים'. צריך לדעת שכל העניין של היצר הרע תמיד זה להסית לנו את המחשבה לפניות: פה תכוון קצת לכבוד,
פה תכוון לגאווה, פה תכוון לשכר עולם הבא, פה תכוון לקבל אורות גבוהים וכו'. היצר הרע כל הזמן מכניס בנו פניות ומחשבות זרות וזה מה שמקלקל לנו את המצוות

אני עושה אך ורק בגלל שהקב“ה רוצה!!

מהסיפור של הבעש"ט לומדים עד כמה כוונת הלב של האדם חשובה בשמיים. כתוב בספרים הקדושים שאם אדם יזכה לעשות מצווה אחת נקייה לשם שמיים, בזה הוא יזכה לקנות את כל העולם הבא שלו. מצווה לשם שמיים זה לכוון לשמח את הקב"ה: אני לא חושב על אורות או על גן-עדן או גיהנום או שכר עולם הבא. אני עושה אך ורק בגלל שהקב"ה רוצה שאעשה את זה ויש לי רצון פנימי לשמח את הקב"ה. העבודה שלנו זה להתרגל להגיד מדי פעם בפעם: אני מכוון בדבר הזה אך ורק בכדי לשמח את הקב"ה. אחרי הדיבורים נמשכים הלבבות. כשנתרגל להגיד את הדיבור הזה, לאט-לאט נזכה להאיר את זה בתוכנו. מסופר על אחד האדמורי"ם שהיו בשואה, שלפני שהגרמנים הביאו אותו לתאי הגזים הם חתכו לו את הזקן ואת הפאות והורידו לו את הבגדים, היהודים שראו אותו סיפרו שאף פעם הם לא ראו
אותו בכזאת שמחה, פניו היו מאוד מאירות מרוב שמחה…

לאט-לאט זה מאיר לנו בלב

-כששאלו אותו על מה הוא שמח כ"כ? הוא אמר: כל ימי חיי הייתי מצטער מכל הכבוד שנותנים לי ומהלבושים שלי, היו קוראים לי כבוד הרב וכבוד האדמו"ר, לא הצלחתי לעבוד את הקב"ה בלי שום 'לבוש', עכשיו יש לי את ההזדמנות הזאת! הנאצים ימ"ש זכו להביא אותי למדרגה כזאת שאני הולך לתאי הגזים בלי שום כבוד, גם את הזקן ואת הפאות הורידו לי לצדיקים היתה השתוקקות להגיע לנקודה הזאת, לעשות מצווה אחת שתהיה בלי שום פניות. אנו לא במדרגה הזאת אבל עכ“פ העבודה שלנו זה להגיד להקב"ה: אני עושה את המצווה הזאת בשביל לשמח אותך. לאט-לאט זה מתחיל להאיר לנו בתוך הלב. עצה נוספת לזכות לעשות מצוות לשם שמיים: לפעמים אנחנו עוברים מצבים לא נעימים בחיים מכל מיני בחינות, או שמישהו בא ומבזה אותנו, או שהאדם מבזה את עצמו…

אדם שיש לו קצת מידות ויראת-שמיים

-פתאום האדם מוצא את עצמו במציאות שבה הוא כועס או מקפיד ובתוך כל זה האדם מתעורר ואומר: השם ירחם! באיזה מצב אני נמצא?! הוא מתחיל להיכנס לצער מהמצב שבו הוא נמצא. אמר לי פעם ת"ח גדול שבאותו רגע אותו אדם צריך להגיד להקב"ה: אני לא רוצה להיות פה אבל אם זה עושה לך נחת רוח ומשמח אותך שאני במקום הזה אז מבחינתי הכל בסדר. אמר לי אותו ת"ח שאין לשער את גודל ההמתקה שיש באותו רגע, משום שאדם שיש לו קצת מידות ויראת שמיים הוא לא רוצה להיות במקומות האלה. זו היתה העבודה התמידית של הצדיקים, להגיע למצווה אחת שתהיה נקייה מכל פנייה. לזה זכה הבעש"ט כשהוא אמר: עכשיו אני עובד את הקב"ה לשם שמיים! אח“כ התחיל הסדר, הבעש"ט היה באורות גדולים מאוד

מחר בבוקר תבינו מדוע שרתי את השיר

 אחרי חצות התחיל הבעש"ט לשיר את השיר: ’הודו להשם כי טוב, כי לעולם חסדו‘, הוא שר את זה בערך שעה וחצי, ואף אחד לא הבין מדוע הבעש"ט שר את זה כמעט עד עלות השחר. ב4 לפנות בוקר ראו את הבעש"ט בשמחה עצומה מאוד, אז שאלו אותו מה קרה? הבעש"ט אמר: מחר בבוקר תלכו לבית כנסת ותבינו מדוע שרתי את השיר הזה. למחרת בבוקר אחד הגבירים של העיר סיפר סיפור מופלא מאוד: היתה גזירה מאוד גדולה על יהודי איסטנבול. המלך ישב עם אחד השייח'ים הגדולים של האיסלם והם רצו לגזור גזירה: להרוג ביום טוב של פסח את כל היהודים. אותו שייח' הצליח לשכנע את המלך שהיהודים מכינים מצות יד מיוחדות ע"י שהם חוטפים ילדים של גויים ושוחטים אותם ואז לשים את הקמח עם הדם של הילדים וככה הם מכינים מצות. בשעה שהבעש"ט שר את השיר ’הודו להשם כי טוב‘ הוא פעל להמתיק את הגזירה הנוראה. הבעש"ט סיפר שהוא המתיק את זה דרך האימא של המלך שהיתה אוהבת יהודים. לאותו גביר יהודי היה קשר עם המלוכה ודרך האימא של המלך הוא ביטל את כל הגזירה הזאת. הלימוד שלנו הוא שלפעמים אנחנו רואים את הצדיקים עושים כל מיני דברים מוזרים, אצל הבעש"ט ראו את זה הרבה פעמים..

כל הדורות הבאים צריכים את הכתבים

-ברגע שהצדיק מסיר את המסך הוא רואה דברים שאנחנו לא רואים. בחוה“מ הבעש"ט ירד עם בתו ושמשו לנמל ועלו על ספינה שמפליגה לא"י. הספינה התחיל להפליג ואז התחילה סערה גדולה מאוד. אצל הבעש"ט היו הרבה כתבים של קבלה וחסידות, אז הוא אמר לבתו שגילו לו משמיים שהוא צריך להחליט או שהוא זורק את הכתבים שלו לים או שזורקים אותה לים ורק כך הסערה תשקוט. מרת אדל אמרה לו: אבא, כל הדורות הבאים צריכים את הכתבים שלך, תזרוק אותי לים (אדל היתה הסבתא של רבינו, ורבינו אמר עליה ועל אימא שלו שהם היו דבוקות בהקב"ה 24 שעות ביממה, והם היו בדרגה של נביאות), אדל אמרה לו: זה לא שאלה פרטית שלנו, אתם תורידו אותי לים והקב"ה יעשה את שלו,
אם אני אטבע אז אטבע, אבל הכתבים שלך זה לכל הדורות

היא ידעה עם מי התחתנה

הבעש"ט קיבל את הטענה שלה והם התחילו להתארגן להוריד אותה לים. כשהתחילו להוריד אותה לים, היא אמרה: תעלו אותי בחזרה. היא אמרה לבעש"ט: תזרוק את הכתבים אני נשארת פה. הבעש"ט שאל אותה למה? היא אמרה לו שברגע שהורידו אותה למים, גילו לה משמיים שיהיה לה נכד שעתיד לגלות דברים יותר גדולים מהכתבים של הבעש"ט. הנכד זה רבינו. למרת אדל היתה בת שקראו פייגא, ופייגא היתה אם רבינו. מרת פייגא התחתנה עם צדיק נסתר- ר' שמחה. הסטייפלר כותב על הדור הזה של תלמידי הבעש"ט שהם היו כמו מלאכים. ר' שמחה היה מצוי ימים ולילות ביערות. אחרי השבע ברכות שלהם הוא חזר ליערות ולעבודות שלו. מרת פייגא לא ציפתה שיהיה לה מישהו שהולך בשמונה בבוקר לעבודה וחוזר בשעה ארבע, היא ידעה עם מי היא הולכת להתחתן..

עתיד להיות נכד שיאיר יותר מהכתבים…

אחרי ארבעה חודשים מהחתונה היא סיפרה שמשמיים גילו לה שיש עת רצון מאוד גדול להביא לעולם נשמה גדולה מאוד, היא רצתה לזכות לזה אבל היא לא ידעה איפה בעלה נמצא, אז היא סיפרה את זה למרת אדל, מרת אדל אמרה לה אל תדאגי, היא לימדה אותה ייחודים וכוונות בכדי להחזיר את בעלה הביתה. מרת פייגא הלכה ועשתה את הייחודים האלו ור' שמחה שעסק באותו זמן בעבודת השם באיזה בית כנסת נידח, פתאום הרגיש שהוא רוצה לחזור הביתה, וכך אחרי תשעה חודשים נולד רבינו. מרת אדל סיפרה שמשמיים גילו לה שעתיד להיות לה נכד שיאיר את העולם יותר מהכתבים של הבעש"ט. אז באמת הם זרקו את הכתבים וכך הסערה שקטה..

את שביעי של פסח הם עשו באיסטנבול

-בתוך הסערה הם איבדו את הדרך וכך הם הגיעו לאיזה אי. כשהם הגיעו לאי הם ירדו לבדוק מה קורה באי (יש כמה גרסאות מה בדיוק היה באי). הבעש"ט נכנס לאי עם בתו ושמשו. הבעש"ט הגיע להשגות ולדביקות מאוד גדולה עד שהוא שכח מהמקום ומהזמן. הם הלכו לאיבוד, ואז הגיעו שודדים שתפסו אותם, קשרו אותם ורצו להוציא אותם להורג. השמש אמר לבעש"ט: רבינו תפעל את הפעולות שלך. הבעש"ט אמר לו: נעלמו לי כל המוחין, אני לא זוכר כלום. השמש אמר לו: אז תגיד את האלף בית. הבעש"ט אמר לו: אפילו את זה אני לא יכול להגיד, אבל תגיד אתה את האלף בית. השמש של הבעש"ט התחיל להגיד את האלף בית וזה החזיר לבעש"ט את כל הדעת והמוחין שלו ומיד היתה להם ישועה. מסופר שהגיע לשם אחד מהמלאכים שהבריח את השודדים והציל אותם (יש אומרים שזה היה אליהו הנביא), ואז האונייה חזרה לאיסטנבול. בערב שביעי של פסח היא הגיעה לאיסטנבול. את שביעי של פסח הם עשו באיסטנבול ואז הבעש"ט סיפר את כל מה שקרה להם, מפה המנהג לספר בכל שנה ושנה בשביעי של פסח את סיפור ההצלה של הבעש"ט…

…הוא יצא לרחוב והתחיל לשחק כדורגל

כשרבינו נסע לא"י גם הוא הגיע לאיסטנבול. כשרבינו הגיע לאיסטנבול הוא הוריד את הבגדים שלו (בגדים של אדמו"ר) ולבש בגדים של 'שבבניק', הוא ביקש מהמשרת שהיה איתו שיביא לו את הבגדים הכי פשוטים בעולם. רבינו התחיל לעשות מעשים של נער צעיר שרוצה להתגרות ולעשות אקשן. הוא התחיל להתגרות באנשים, הוא יצא לרחוב והתחיל לשחק כדורגל ולזרוק אבנים. הוא היה מרגיז ומתגרה בכוונה את כל מי שדיבר איתו. רבינו הוריד את עצמו למוחין של קטנות מאוד מאוד גדולה. לאחר מכן רבינו סיפר שהוא לא היה בקטנות אלא הוא היה בקטנות דקטנות. רבינו אמר שזאת לא היתה הצגה אלא הוא באמת זרק את השכל שלו ואת כל התורה ואת כל עבודת השם שלו וירד לקטנות דקטנות. אחרי שהיו באיסטנבול הם זכו להגיע לא"י, הם עגנו בחיפה. רבינו הלך ד' אמות על החוף ואמר: פעלתי את כל מה שרציתי לפעול, עכשיו אפשר לחזור בחזרה. השמש שהיה עם רבינו אמר לו: כמעט מתנו בדרך, היו לנו ניסיונות מאוד קשים. עברנו את כל הדרך הזאת ועכשיו אתה רוצה לחזור בחזרה?
אני רוצה להיות אצל ר' שמעון במירון ואצל הצדיקים שבא"י.

הסוד של הקטנות דקטנות

-הדרך של רבינו היתה שהוא לא מתעקש על שום דבר, אם השמש אמר שנשארים אז נשארים למרות שהוא כבר פעל את כל מה שהוא היה צריך לפעול. אחרי כמה חודשים הם חזרו בחזרה ואז רבינו אמר שהבעש"ט, הגאון מוילנא וכל הצדיקים שרצו להגיע לא"י לא הצליחו להגיע לא"י משום שהם לא ידעו את הסוד של הקטנות דקטנות שהוא היה בה באיסטנבול. רואים דבר מעניין שגם הבעש"ט עבר באיסטנבול. הבעש"ט ראה שמשמיים הוא לא יכול לבוא לא"י משום שלקחו
לו את כל המוחין. כשהוא היה באי הוא הבין שאסור לו להגיע לא"י והוא חזר בחזרה..

לא היתה לנו שעה קשה כמו אותו לילה..

לבעש"ט לקחו את כל המוחין והוא ירד לקטנות, אבל רבינו הוריד את עצמו לקטנות מאוד גדולה, ואח"כ הוא אמר שכל מה שהוא זכה בא"י היה רק ע"י שהוא ירד לכזאת קטנות באיסטנבול. זה סוד נורא מאוד, ר' שמעון בר-יוחאי מזהיר אותנו בזוהר הקדוש מלהתבונן בסוד הזה. נתבונן בזה בזהירות: מובא בזוהר הקדוש (פרשת בשלח) שבשעה שעמ"י היו על ים-סוף, לא היתה שעה קשה כזאת לעמ"י כמו
אותו לילה שלפני קריעת ים-סוף. הזוהר מאריך בזה ואומר שעמ"י היו במצוקה
מכל הצדדים. מצד אחד ים-סוף (הים היה מאוד סוער) משני הצדדים מדבר עם חיות

לפחות אחד שיאמין שאעשה לו ניסים!

מובא במדרש שהמלאכים אמרו להקב"ה: איך אתה מעביר את עמ"י בים-סוף ומטביע את המצרים? הרי אלו ואלו עובדי עבודה זרה. אומר הזוהר הקדוש שעמ"י ראו את הס"מ עומד וטוען את הטענה הזאת. הוא ניסה לבטל את כל ההמתקה של קריעת ים-סוף, לכן אומר הזוהר שעמ"י היו במצוקה נוראית על ים-סוף, עד שבא משה רבינו וצעק להקב"ה. הקב"ה אמר למשה: "מה תצעק אליי?? דבר אל בנ"י ויסעו", על זה אומר הזוהר הקדוש: 'בעתיקא תליא מילתא', הכוונה שזה גבוה מעל גבוה. הקב"ה אמר למשה אתה לא יכול לקרוע את ים-סוף בתפילות שלך. שואל האור החיים הקדוש: אם זה תלוי במקום כזה גבוה, אז מה עושים בשביל להגיע לשם? הקב"ה אמר למשה רבינו את העצה: אתה לא יכול לפעול את קריעת ים-סוף בתפילות שלך, אבל תגיד לעמ"י שאם יש לפחות יהודי אחד שיכנס לים ויאמין שאני אעשה לו ניסים ואבקע לו את הים אעפ"י שהוא לא ראוי לזה, רק אז אבקע את הים..

..ראו איך כל העולמות מקטרגים עליהם

אני לא רוצה שעמ"י יתלו את זה בזה שהם צדיקים וראוי לעשות להם נס, אלא אני רוצה שהם יתחזקו באמונה ויאמינו בי שאני אעשה להם ניסים גם כשהם לא ראויים. אומר האור החיים הקדוש שיש אצל הקב"ה אהבה שאינה תלויה בדבר. כדי להגיע למקום שנקרא 'סוד עתיקא' ושעמ"י יזכו לראות ניסים כמו בים-סוף, האדם צריך להאמין שאהבה של הקב"ה לעמ"י זו אהבה שאינה תלויה בדבר. הכוונה שגם כשאנחנו לא ראויים, הקב"ה יעשה אתנו חסד ויעשה לנו ניסים מגודל אהבתו אלינו. אומר האור החיים הקדוש שאם יהודי אחד מוכן להיכנס לים ולהאמין באמונה הזאת שהקב"ה יקרע לו את הים אפילו שהוא לא ראוי, אז בשבילו יבקע הים. וכך היה, נחשון בן-עמינדב שהוא שורש משיח (בין נחשון לדוד המלך יש 5 דורות) נכנס למים ובזכותו נבקע הים. לפני קריעת ים-סוף עמ"י היו בצמצום נוראי, הם ראו איך כל העולמות מקטרגים עליהם. קריעת ים-סוף היתה בנץ החמה, וכל אותו הלילה היה דין מאוד קשה על עמ"י. על זה מספר הזוהר הקדוש סיפור: מעשה באיילה שצריכה ללדת אבל היא לא
יכולה ללדת משום שרחמה צר. אז היא הולכת לאיזה
מקום והיא צועקת צעקות נוראיות מרוב הכאב והצער שלה

הבן שלו נפטר משום שהוא..

-הקב"ה מזמן לה נחש שמכיש אותה ברחם וההכשה הזאת פותחת את הרחם שלה וכך היא יולדת. אומר ר' שמעון בר-יוחאי שאוי ואבוי למי שיעסוק בסיפור הזה וינסה לדעת את סודו, משום שזה סתרי נסתרות ואין לעסוק בדבר הזה. הזוהר הקדוש מביא את הסיפור הזה בהקשר לקריעת ים-סוף. מובא בספר 'שער הכוונות' (דרוש שביעי של פסח) סיפור נורא ואיום, האר"י הקדוש יצא ללמוד עם תלמידיו בשדה. הם הגיעו לזוהר הקדוש שמספר את הסיפור של האיילה. התחיל רבינו האר"י לספר לתלמידיו את הסוד של האיילה. תוך כדי שהוא מתחיל לגלות להם הגיע עורב שנעמד על העץ לידם והתחיל לצפצף ולקרוא בקול גדול. האר"י הקדוש הפסיק את הסיפור של האיילה והקשיב לעורב (רבינו האר"י ידע שיחת עופות), אחרי שהעורב סיים את דבריו  הוא עף, ורבינו האר"י אמר 'ברוך דיין האמת'. תלמידיו שאלו אותו מה קרה? האר"י אמר שהעורב בא לספר לו שהבן שלו נפטר משום שהוא רצה לגלות את הסוד הזה

ירד לקטנות דקטנות ופעל את מה שפעל

רבינו האר"י רצה לגלות את הסוד של האיילה אך משמיים מנעו זאת ממנו. שמעתי מצדיק מאוד גדול שאמר שכל מה שרבינו עבר בחייו: נפטרו לו בן ובת והוא סבל מייסורים מאוד גדולים, היה רק בשביל לגלות את סוד האיילה שהכישה נחש. רבינו גילה את זה כשהוא הגיע לא"י והלך ד' אמות בא"י בחוף של חיפה אחרי כל הנסיעה

מוחין דקטנות זה אחד הסודות הגדולים

כל התורה של רבינו זה בשביל לגלות את הסוד של האיילה שהכישה נחש. כתוב במפרשים של הזוהר שהסוד של האיילה נקרא 'מוחין דקטנות'. יש מושג שנקרא מוחין דגדלות ויש מושג שנקרא מוחין דקטנות. בדור שלנו לא צריך להסביר מה זה קטנות, ברוך השם אנחנו עוברים הרבה קטנות, צמצום של הדעת והלב, אדם שוכח איך קוראים לו מרוב מה שעובר עליו. מוחין דקטנות זה השגה ודעת איך להתנהג בזמן הקטנות, לכן מוחין דקטנות זה אחד הסודות הכי גדולים משום שכל אחיזת היצר הרע בנו זה כשאנחנו נופלים לקטנות ואנחנו שוכחים את האור. כל אחד מאתנו יודע שהיצר הרע יכול לזרוק אותנו ולהפיל אותנו לייאוש ולחרדות ולעבירות

מסרו את הנפש לגלות מוחין דקטנות

מוחין דקטנות זה להשיג דעת כזאת שנדע איך להתמודד נכון עם מצבי הקטנות. זה הסוד שהצדיקים רצו לגלות. אומר ר' נתן שהצדיקים של הדורות האחרונים (ר' שמעון בר-יוחאי, האר"י הקדוש, הבעש"ט, רבינו) ידעו שלפני הגאולה עמ"י הולך לרדת לקטנות דקטנות דקטנות, לכן הצדיקים מסרו את הנפש לגלות את המוחין דקטנות, הכוונה לגלות לנו את הסוד איך עוברים בשלום כאלה מצבים. על זה הצדיקים מסרו את הנפש. כדי שהצדיק בעצמו ידע את הסוד של המוחין דקטנות הוא צריך לעלות לשיא הגדלות. ככל שהצדיק צריך להמשיך דעת למצבים יותר נמוכים, כך הוא צריך לעלות למקום הרבה יותר גבוה, משום שבשעה שאנחנו נופלים לקטנויות ולעבירות ולחושך גדול מאוד, רק מי שעלה למוחין מאוד גדולים הוא יכול להמשיך לנו את הדעת ואת העצות איך להחזיק מעמד בשיא הקטנות…

משה רבינו רצה לראות את ארץ ישראל

צדיקים שלא הגיעו למקום הזה לא יודעים שיש להקב"ה רחמים גם על אדם שהגיע למקומות הכי נוראיים ונמוכים שיש, לכן הם צריכים לעלות למקום מאוד גבוה. רבינו אמר שכל העניין שלו להגיע לא"י היה רק בשביל ללכת ד' אמות בא"י. לפני ר' נחמן, משה רבינו היה זה שרצה לעשות את התיקון של ד' אמות הליכה בא"י, משה ידע שצדיקים מאוד גדולים שילכו ד' אמות בא"י הם אלה שיגלו את הסוד הזה של האיילה והם יוכלו לגלות את זה הלאה.  משה רבינו רצה לעשות תיקון נוסף- ראיית א"י. הקב"ה הסכים איתו על דבר אחד, שמשה יעלה אל הר נבו ומשם הוא יראה את הארץ הטובה. הקב"ה אמר לו שבראייה הוא יכול לראות את א"י אבל בשביל ללכת ד' אמות בא"י הוא צריך לחכות 3000 שנה עד שיבוא ר' נחמן מברסלב וילך ד' אמות בחוף של חיפה ואז הוא יגלה את כל הבחינה הזאת. אומר ר' נתן (ליקוטי הלכות) שהסיבה שהסוד הזה לא התגלה לאבות ולצדיקים בדורות הקודמים, משום שהדורות ההם לא היו צריכים לדעת את הסוד הזה. למעשה רבינו המשיך את כל הבחינה שנקראת מוחין דקטנות, הכוונה דעת ועצות ודרכים איך להחזיק מעמד בכל הקטנויות ובכל המצבים שאנו עוברים. לכן כל הדרך שרבינו זכה להשיג כלולה בדבר אחד שרבינו אמר: 'אין שום ייאוש בעולם כלל'. הכל כלול בתוך הדיבור הזה
של רבינו. מה שקורה אתנו עכשיו נקבע כבר בששת ימי בראשית. אז איפה הבחירה?

לתת להקב“ה להנהיג את העולם שלו

רבינו גילה לנו שהבחירה שלנו זה איך לקבל את מה שקורה אתנו. אם קרה מצב לא נעים, אז הבחירה שלנו זה או להיכנס לעצבות, לכעס ולהקפדות או שאנחנו מקבלים את ההנהגה של הקב"ה ואומרים לו: אתה יודע יותר טוב ממני. כשאנחנו מקבלים את הדברים באמונה ובשמחה זה אחד מהסודות של המוחין דקטנות. מצד ההשתדלות שלנו אנחנו תמיד משתדלים לעשות טוב ולהיות סור מרע, להתחזק בדברים טובים אבל בנתיים, צריך לדעת לתת להקב"ה להנהיג את העולם שלו. הגמרא מספרת על חזקיהו המלך שהיה ראוי להיות משיח. הוא ראה ברוח הקודש שהבנים שלו עתידים להיות רשעים ועובדי עבודה זרה מאוד גדולים עד כדי כך שהם יחדשו חידושים בעבודה זרה. חזקיהו אמר אם כך אני מוותר, אני לא מתחתן ולא מקיים את מצוות פרייה ורבייה. חזקיהו היה צדיק מאוד גדול והוא קיבל על עצמו בגיל צעיר פרישות מאוד גדולה. הקב"ה אמר לישעיה הנביא, לך
תגיד לחזקיהו המלך שאין לו חלק לעולם הבא משום שהוא לא מתחתן ומביא ילדים

הרי אמרתי לך שאין לך חלק לעולם הבא

כשהוא בא להגיד את זה  לחזקיהו, שאל אותו חזקיהו על מה חרון האף הגדול? אמר לו ישעיה משום שלא התחתנת ואתה לו מוליד ילדים. אמר לו חזקיהו: הרי אתה יודע למה אני לא מביא ילדים. אמר לו ישעיה: מה אכפת לך מהחשבונות של הקב"ה?? כשחזקיהו שמע את זה הוא מיד עשה תשובה וביקש מישעיה את בתו חפציבה לאישה. אמר לו ישעיה: אמרתי לך שאין לך חלק לעולם הבא אז מדוע אתה רוצה להתחתן ולהביא ילדים?! אמר לו חזקיהו: אתה נביא אמת אבל אם אתה
בא ומדבר איתי דיבורים של ייאוש, אז אצלנו במשפחה לא מקבלים כאלה דיבורים..

לא היה עובד עבודה זרה כמנשה המלך

חזקיהו אמר לו: בן אמוץ כלה נבואתך וצא! כך מקובלני מבית אבי אבא, אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים. ישעיה הלך הביתה וקיבל את התוכחה של חזקיהו, בזמן הזה חזקיהו עשה התבודדות: ויסב פניו אל הקיר (התפלל מקירות ליבו). כשישעיה הנביא הגיע הביתה התגלה אליו הקב"ה ואמר לו: לך תגיד לחזקיהו שמחלתי לו. תיתן לו את הבת שלך לאישה ואני מוסיף לו עוד 15 שנה לחיים שלו. אחרי החתונה נולד להם בן שהיה מלך יהודה, קראו לו מנשה. אומרת הגמרא שלא היה עובד עבודה זרה כמנשה, מנשה עשה חידושים בעבודה זרה. אחד החידושים זה להכניס את העבודה זרה לתוך קודש הקודשים. הוא רצה להמשיך את ההשפעות של הקדושה אל העבודה זרה. הוא רצה לעשות התכללות של העבודה זרה עם הקדושה בשביל להרבות את הכוח של העבודה זרה.

כמעט נמנע התיקון לנשמה של מנשה..

מספרת הגמרא שאח"כ מנשה עשה תשובה ואת זה חזקיהו כבר לא ראה. חזקיהו ראה ברוח הקודש שעשרים-ושתים שנים מנשה יהיה עובד עבודה זרה אבל הוא לא ראה שמנשה היה שלושים-ושלוש שנים הבעל תשובה הכי גדול בעולם. אומר הזוהר הקדוש שיש למנשה היכל מיוחד בשמיים של בעלי תשובה. כל הסיפור הזה בא ללמד אותנו עד כמה אנחנו לא מבינים כלום! שמעתי מאחד הצדיקים שאמר שהנשמה של מנשה היתה כ"כ קשה לתיקון מצד חטא אדם הראשון שאם חזקיהו המלך שהיה צדיק מאוד גדול (הגמרא אומרת שהוא היה ראוי להיות משיח), לא היה מביא לעולם את מנשה בכזאת קדושה אז לנשמה של מנשה לא היה תיקון לעולם. זה שמנשה זכה לעשות אח"כ תשובה זה בזכות האבא הצדיק שלו. חזקיהו המלך שלא רצה להוליד בן, בעצם היה מונע מהנשמה של מנשה את התיקון שלה….

לעבור את הזמנים ביישוב הדעת ושלום

מהסיפור של חזקיהו ומנשה אנחנו לומדים עד כמה צריך להיזהר שלא להתערב ולהפריע להקב"ה בהנהגה שלו. כל הסוד של המוחין דקטנות זה לדעת איך לעבור את הזמנים האלה ביישוב-הדעת ובשלום. זה לא קל, אבל הדרך הזאת תביא את הגאולה. אומר ר' נתן שבדורות האחרונים תהיה התשובה והתפילה בקטנות דקטנות, אבל ההתעוררויות האלה של תשובה ותפילה שבאים בקטנות דקטנות הם אלה שיביאו את הגאולה. זה הסוד שרבינו גילה של האיילה שילדה את המוחין דקטנות.

מאת הרב עופר ארז שליט"א

מאת הרב עופר ארז שליט"א

תודה רבה לרב ראובן יעיש על עבודתו המדהימה בעריכת השיעור לטקסט

שתף עם חברים

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email
שיתוף ב telegram
Telegram
תרגום לשפות »
כלי נגישות

השאירו פרטים לברכה אישית מהרב עופר ארז שליט"א

עופר ארז