פרשת אמור תשפ"ו | לכבוד הילולת רבי שמעון בא יוחאי זיע“א

Getting your Trinity Audio player ready...

הגמרא במסכת שבת (לג:) מספרת לנו על שלושה מחכמי ישראל: ר' שמעון בר יוחאי, ר' יהודה בר אלעאי שקבור בין צפת למירון ור' יוסי, ואיתם ישב גם אדם שקראו לו יהודה בן גרים: 'פתח ר' יהודה ואמר כמה נאים מעשיהן של אומה זו: תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות. ר' יוסי שתק, נענה רשב"י ואמר כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן: תקנו שווקין להושיב בהן זונות, מרחצאות לעדן בהן עצמן, גשרים ליטול מהן מכס.' – רשב"י אמר: זה נכון שהם בנו גשרים, ערים ומרחצאות אבל את כל זה הם בנו לשם עצמם. הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם, הוא לא הלך לספר את הדברים למלכות אלא הוא פשוט לא היה זהיר, יש אומרים שהוא סיפר את זה לתלמידים ויש אומרים שהוא סיפר את זה להורים שלו וכך זה הופץ. דבריו של יהודה בן גרים הלכו ונשמעו בא"י והגיעו גם למלכות.

שתים-עשרה שנה בתוך חול

הדברים הגיעו למלכות והם אמרו: 'יהודה שעילה, יתעלה', הכוונה שהמלכות קבעה שבכל מקום שיושבים החכמים ר' יהודה יהיה 'ראש המדברים' בכל מקום. אם מתחילים לדבר בדברי תורה או בדברים אחרים אז ר' יהודה הוא
הראשון בכל מקום. 'יוסי ששתק, יגלה לציפורי', בגלל שר' יוסי לא שיבח אותנו הוא יגלה למקום בצפון
שנקרא ציפורי. 'שמעון שגינה, יהרג'. רשב"י ובנו
הלכו לבית המדרש ולמדו תורה כל היום ואשתו של
רשב"י היתה מביאה להם אוכל. אחרי כמה זמן
הרומאים התחילו לחפש את רשב"י יותר בתוקף
ורשב"י אמר לר' אלעזר בנו 'נשים דעתן קלה עליהן',
שמא יצערו את אימא והיא תגלה איפה אנחנו נמצאים,
לכן הם ברחו מבית המדרש להתחבא במערה. התחרש
להם נס ונברא להם עץ חרוב ומעיין והם ישבו במערה ולמדו תורה. מכיוון שהם ידעו שהם הולכים לשהות במערה הרבה זמן לכן כדי לשמור על הבגדים הם חפרו 2 בורות, נכנסו לתוכם וכיסו את עצמם בעפר עד לצוואר ומהבוקר ועד הערב הם ישבו ולמדו תורה כאשר הבגדים מחוץ לבור, כשהיה מגיע זמן תפילה הם היו יוצאים מהבור, מתלבשים ומתפללים ערבית וכך היה עובר עליהם כל יום. כך ישבו ר' שמעון בר יוחאי ור' אלעזר
בנו בתוך החול 12 שנה ולמדו תורה, אחרי 12 שנה הגיע אליהו הנביא לפתח המערה…

התחילו לשרוף את העולם מהקדושה

אליהו הנביא עמד בפתח המערה ואמר: מי יודיע לבר-יוחאי שמת הקיסר והתבטלו הגזרות? רשב"י ור' אלעזר הבינו שהם יכולים לצאת מהמערה והם חופשיים, הם יצאו מהמערה אחרי 12 שנה והם היו במדרגות רוחניות מאוד גבוהות, הם התחילו לטייל והם ראו אנשים שחורשים וזורעים את האדמה והם אמרו: 'מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה'? וכל מקום
שהם הסתכלו עליו היה נשרף. ר' שמעון ור' אלעזר התחילו לשרוף את העולם מהקדושה שלהם,
הם לא הבינו איך יהודי לא יושב כל היום ולומד תורה. ר' שמעון ור'
אלעזר הגיעו לדרגה שהם לא הבינו את העולם הזה ואת המציאות של עם ישראל

הדם של בחורים צעירים עדיין תוסס

בשמיים ראו שר' שמעון ור' אלעזר הולכים לשרוף את העולם, אז יצאה בת-קול ואמרה: 'להחריב עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם.'
ר' שמעון ור' אלעזר חזרו למערה לעוד 12 חודשים,
לאחר 12 חודשים הם אמרו: משפט רשעים בגיהנם
12 חודש, מה אנחנו יותר גרועים מהרשעים? מיד יצאה
בת-קול ואמרה: צאו מהמערה, אם הגעתם לכזאת
ענווה ושפלות שאתם מרגישים כמו הרשעים
שבגיהנם אתם כבר יכולים לצאת מהמערה. כשהם
יצאו מהמערה בכל מקום שר' אלעזר היה מסתכל הוא
היה מכה את המקום ור' שמעון היה מרפא. כתוב במפרשים שר' אלעזר עדיין מכה מכיוון שר' אלעזר הוא עדיין בחור צעיר והדם של בחורים צעירים עדיין תוסס, לכן לוקח
יותר זמן עד שהם מקבלים את המתינות ואת יישוב הדעת…

כמה חביבים מצוות על ישראל

ר' שמעון היה מבוגר לכן הוא הבין שצריך להתנהג עם העולם קצת יותר בהבנה ובצמצום. אמר ר' שמעון לר' אלעזר: 'בני, די לעולם אני ואתה', הכוונה תעזוב את העולם, אני ואתה כבר נתקן את העולם. ר' אלעזר הפסיק
להכות אבל עדיין לא התיישבה דעתו. יום אחד הם ראו
לפני כניסת השבת את 'ההוא סבא', בפשטות זה
אדם מבוגר, שהחזיק בידו שתי אגודות של הדסים
וממהר מאוד. הם שאלו אותו: בשביל מה אתה צריך את ההדסים? הוא אמר: לכבוד שבת. שאלו אותו: אבל מדוע אתה צריך 2 אגודות?
הרי מספיק אגודה אחת. אמר להם: אחד כנגד 'שמור' ואחד כנגד 'זכור'. אמר ר' שמעון לר' אלעזר: בוא תראה כמה חביבים מצוות על ישראל, ועכשיו התיישבה דעתו של ר' אלעזר. מהמקרה של 'ההוא סבא' ר' אלעזר ראה כמה חביבות המצוות על עמ"י ואז נתיישבה דעתו. הגמרא ממשיכה ומספרת שלאחר מכן ר' שמעון פגש את חותנו, ר' פנחס בן יאיר שהיה אחד מגדולי חכמי ישראל (הוא קבור בבית הקברות של צפת, למטה). ר' פנחס ראה את ר' שמעון אחרי 13 שנה במערה וכל העור שלו הפך להיות בקעים-בקעים כמו חול, היה אפשר לגדל פרחים וצמחים על העור
של ר' שמעון. ר' פנחס ראה את זה ואמר: 'אוי לי שראיתיך בכך', הוא ריחם עליו. ר' שמעון אמר לו: 'אשריך שראיתני בכך, שאילמלא לא ראיתני בכך לא מצאת בי כך'….

רבי פנחס מתרץ 12 תירוצים על קושייה

הגמרא אומרת שלפני שר' שמעון הלך למערה, הוא היה מקשה קושייה
ור' פנחס בן יאיר היה מתרץ לו 12 תירוצים על כל קושייה. עכשיו, אחרי המערה
ר' פנחס היה מקשה קושייה ור' שמעון היה מקשה על זה 12 קושיות, ר' שמעון
הגיע לדרגה גבוהה מאוד בתורה בזכות כל השנים במערה. עכשיו נתחיל לראות
את הסיפור מההתחלה מכיוון שצריך לדעת כאשר אנחנו רואים סיפורים בגמרא
יש 2 כללים: 1- זה מובא הרבה בספרים שאין לך מילה אחת ואף לא
אות אחת בסיפור, שאין בו אין-סוף סודות. למעשה זה 'סיפורי מעשיות משנים קדמוניות'. חז"ל לא סיפרו לנו סתם סיפורים, זה לא מעשיות ואגדות שלפני השינה

היו המנהיגים והחכמים של עם ישראל

חז"ל מסתירים לנו בתוך הסיפורים בגמרא סודות ועמקות מאוד גדולה. 2- אומר רבינו הארי הקדוש שכל אחד מהחכמים בגמרא, בפרט התנאים, שהיה אומר דבר תורה, היה אומר את התורה לפי שורש נשמתו. לפעמים אנחנו רואים שיש מחלוקת בין החכמים, צריך לדעת שהמחלוקות זה לא בגלל שהם התווכחו ולא הסכימו
בעניין מסויים, אלא כל אחד מהחכמים ומהתנאים השיג את התורה לפי
שורש נשמתו עפ"י הכללים האלו נתחיל ללמוד את המעשה במסכת שבת:
ר' שמעון, ר' יהודה ור' יוסי יושבים ומדברים, בגמרא כתוב שהם מדברים על 'אומה זו', לא מוזכר איזו אומה. לאחר מכן שאותה אומה גזרה גזירות גם כן לא כתוב שם האומה אלא כתוב 'המלכות'. צריך לדעת שהשיחה הזאת התרחשה באופן יחסי, זמן קצר לאחר חורבן בית שני. באותה תקופה הרומאים החריבו
את בית המקדש השני והם גם שלטו בא"י. אנחנו יודעים שר' שמעון, ר' יהודה ור' יוסי חיו בא"י בזמן החורבן ולאחר כמה שנים הם בעצם היו המנהיגים והחכמים של עמ"י…

מה קורה שאין חיבור עם השם?

חכמי ישראל ראו שלמעשה עמ"י יורד והולך עכשיו לקראת גלות שהולכת להימשך הרבה מאוד שנים, בעוונותינו
הגלות הזאת נמשכת גם היום. לגלות יש 2 פירושים:
1- שעמ"י נמצא מחוץ לא"י. 2- שעמ"י לא נמצא במקום הרוחני שלו. המקום של עמ"י ושל האדם היהודי זה
להיות מחובר עם הקב"ה. קשר וחיבור עם הקב"ה זה המקום האמיתי של האדם היהודי. ברגע שאדם לא
מחובר עם הקב"ה הוא נמצא בגלות. לפעמים אנחנו
תולים את הצער שלנו ואת מה שעובר עלינו, בענייני
העולם הזה: פה 'חסר קצת כסף', פה 'המכונית
התקלקלה', 'האישה ככה', 'הילדים ככה' וכן הלאה,
לכל אחד יש את הדברים שמצערים אותו, אבל צריך
לדעת שבכל ההבנה הזאת יש צד של הטעייה מכיוון שברגע שהאדם היהודי
מרגיש קשר וחיבור עם הקב"ה, באותו רגע לא יעניין אותו לא הכסף ולא המכונית. כשיש לאדם חיבור והרגשה של קשר עם הקב"ה אזי כל העולם הזה הופך להיות עבורו טפל. אדם שמחובר עם הקב"ה לא מתפעל מהעולם הזה והוא לא נופל לצער, לצמצום, לכאב ולכעס, החיבור עם הקב"ה זה מקום כזה גבוה של שמחה ואושר פנימי ולמעשה זה עולה על כל העולם הזה. הגלות זה 'מסכים', ירדו חומות של
ברזל ואבן וזה בעצם מסכים ביננו לבין הקב"ה וזה בעצם הגלות האמתית. הגלות הפנימית זה גלות הנפש וגלות הרוח, שאדם לא מרגיש מחובר ואין לו קשר עם הקב"ה

נהרות של דם נשפכו מהאכזריות שלהם

אין שמחה בעולם כמו ההתחברות עם הקב"ה ואין צער בעולם לאדם יהודי כמו זה שהוא לא מרגיש מחובר להקב"ה זה כל מהות הגלות. ר' שמעון, ר' יהודה ור' יוסי שהיו גדולי חכמים ישראל באותו הדור, ראו שעמ"י הולך לרדת לגלות של
הרבה מאוד שנים. אז מה פתאום ר' יהודה משבח את הרומאים? זה מאוד
קשה לפרש את זה בפשט, הגמרא אומרת שנהרות של דם נשפכו בארץ ישראל מהאכזריות של הרומאים שהיו מצאצאיו של עשיו. מי צריך את הגשרים ואת המרחצאות שלהם? אלא צריך לדעת שחז"ל מסתירים לנו שיחה לגמרי אחרת בתוך הלבוש של הסיפור הזה, לכן השם רומי לא מוזכר פה לכל אורך הסיפור. אומה זה בגימטריה 52 שזה שם קדוש, זה נקרא השם של הקב"ה שמנהיג את העולם הזה בהסתרה ובגלות. כשהם דנים במעשיהם של אומה זה הכוונה שהם דנים: איך אנחנו עכשיו לומדים, מתמודדים ומתקנים את המצב שאליו עמ"י עכשיו יורד. כל אחד מהחכמים לפי דרכו ולפי שורש נשמתו אומר עכשיו תורה ודרך כיצד להתמודד בדרך הנכונה עם גלות עמ"י וגלות השכינה זה היה התוכן האמתי והעמוק של 3 החכמים….

שלוש המידות הן חסד גבורה ותפארת

כל אחד מהחכמים בסיפור אומר עכשיו לפי דרכו ולפי שורש נשמתו דרך לתקן
את גלות עמ"י, הכוונה להעלות את השכינה מהגלות. צריך לדעת ששיחה שלהם
לא היתה כפשוטו, לא יעלה על הדעת שהם ידברו כאלה דיבורים – השיחה שלהם
זה בכלל בסוד תיקון גלות השכינה וגלות עמ"י. כל העולם זה שלוש מידות
שורשיות שהם חסד, גבורות ותפארת שזה קו הימין, קו האמצע וקו השמאל. כל אחד אומר דרך ותיקון לפי שורש נשמתו: ר' יהודה אומר 'כמה נאים מעשיהן של אומה' – ח"ו שר' יהודה בא לשבח את הרומאים, אלא ר' יהודה אמר משהו אחר לגמרי: אנחנו נמצאים במצב של הסתרה, הורגים יהודים ואנחנו מרגישים צער, רודפים את התורה. הדרך לתקן את הדבר הזה היא להתבונן בחסדים ובטוב של הקב"ה שמסתתר בתוך המציאות הזו..

כל מה שהשם עושה לטובה

ברגע שיהודי רואה מצב של הסתרת פנים, גלות וקושי התחושה הטבעית שמתעוררת זה כעס, עצבות והקפדה: למה זה קורה לי ולעמ"י. אומר ר' יהודה שמצד הטבע של האדם הוא נכנס להרגשה כזאת, אבל תיקון הדבר זה לראות שגם במצב של הצער, של ההסתרת פנים והגלות זה החסדים של הקב"ה, ככה בעצם הקב"ה מביא את הגאולה לעמ"י, דווקא מתוך מציאות של הסתרת פנים. ר' יהודה אומר: תתבונן איך הקב"ה מכוון לתיקון נשמות ישראל, הקב"ה החריב את בית המקדש והביא לפה אומה של רשעים לא ח"ו כדי לצער אותנו, אלא שמתוך מצבי הקושי אנחנו נתקרב אליו, ואם כך כל ההסתרת פנים שהקב"ה עושה זה הכל לטובה. ר' יהודה הולך בדרך שהוא קיבל מרבו, ר' עקיבא שהיה אומר כל ימי חייו 'כל דעביד רחמנא, לטב עביד' – כל מה שהקב"ה עושה הכל לטובה. קיבלתי עכשיו מכה או איזה צמצום או צער? בוא נתבונן למה הקב"ה עשה את זה, וגם אם אני לא יודע להבין למה הקב"ה עשה את זה, אני בכל זאת מתחזק באמונה שלימה שכל זה לטובה. לכן ר' יהודה אומר 'כמה נאים מעשיהן  של אומה', אמרנו שאומה זה גימטריה 52 שזה שם קדוש של ההנהגה של הסתרת הפנים, אני משבח את הקב"ה בתוך ההסתרת פנים. בתורה נ"ו בליקוטי מוהר"ן רבינו
אומר: בשעה שאדם רואה ששעתם של הרשעים מצליחה, הכוונה לגויים, והם שולטים בעולם ומצערים אותנו, אדם צריך ללמד זכות על אותם רשעים ששעתם מצליחה. מסביר ר' נתן שהכוונה היא ללמד זכות על הקב"ה שנותן הצלחה לרשע…

לראות את הטוב גם בהסתרה וגם בצער

תורה נ"ו בליקוטי מוהר"ן זה ר' יהודה שאומר: תראה את הטוב של הקב"ה גם בתוך גלות, הסתרה וצער, ובזה אדם פועל להוציא את השכינה ואת נשמות ישראל מתוך הגלות – זה נקרא דרך תיקון קו הימין שזה חסדים, הכוונה שאדם רואה גם בהסתרה את החסדים של הקב"ה והוא לא נכנס לצמצום. אומר ר' נתן על תורה נ"ו: בשעה שאדם הולך בדרך הזאת, הוא זוכה לתיקון גדול מאוד בנפש. אחד הדרכים שאדם מזכך את עצמו ומוחלים לו על כל עוונותיו זה ברגע שאדם משבח ורואה את הטוב ואת החסדים של הקב"ה בתוך מציאות של הסתרה, זה אחד התיקונים הכי גדולים שאדם יכול לפעול הן על עצמו והן על הכלל. אם עכשיו ירד לי משמיים מצנח לתוך היד עם מיליון $ זה קל להגיד תודה להקב"ה, אבל זה הרבה יותר קשה לשבח את הקב"ה בשעה שלוקחים את המיליון $ – לראות את החסדים של הקב"ה בתוך הגלות זה עבודה רוחנית מאוד-מאוד גבוהה. ר' יהודה אומר: אני מציע דרך להוציא את השכינה מהגלות ע"י שנשבח את הקב"ה גם במציאות ההסתרה. בהמשך כתוב ש'המלכות'
גזרה. לפי הפשט זה רומי, על פי הפנימיות זה מלכות השכינה שזה הנהגת העולם..

שאדם יזכה לדבר דיבורים של דעת

ואז כתוב 'יהודה שעילה, יתעלה', הכוונה שהמלכות שזה השכינה  אומרת: יהודה שהעלה אותי מהגלות יתעלה להיות ראש המדברים בכל מקום. יש 2
בחינות בדיבורים: 1- לפעמים אדם מדבר שעתיים-שלוש ואם ישאלו אותו: מה דיברת? הוא אפילו לא ידע מה הוא דיבר. לפעמים אנחנו מוצאים את עצמנו עוברים כמה שעות וכששואלים אותנו מה דיברנו אנחנו אפילו לא יודעים – יש דיבורים שהם בלי דעת, אדם לא חושב על המילים שהוא מוציא מהפה. רבינו אומר
שאחד התיקונים הגדולים זה שאדם יזכה לדבר דיבורים של דעת. כל יהודי שהולך בדרך של ר' יהודה, הכוונה ללמד זכות על הקב"ה בתוך הגלות שזה נקרא קו החסדים, זוכה להיות ראש המדברים בכל מקום, הכוונה להמשיך ראש שזה
מוחין ודעת לכל הדיבורים, ר' יהודה זכה למעלה הזאת להמשיך את דעת
לכל הדיבורים לכל חכמי ישראל מכיוון שהוא הצדיק
שזוכה להמשיך דעת לכל הדיבורים. צריך להשתדל מאוד להכניס דעת בדיבורים שלנו, כל אדם שהולך בדרך
של ר' יהודה זוכה להתחיל לקשר את הדיבור שלו עם הדעת

'ישמע בזיונו, ידום וישתוק'

ר' יוסי זה נקרא קו תיקון האמצע מכיוון שר' יוסי שתק. כשהיתה שיחה על הרומאים ר' יוסי שתק. אנחנו מוצאים שתיקה בפרשת שמיני 'וידום אהרון', ורבינו אומר בתורה ו' בליקוטי מוהר"ן 'ישמע בזיונו, ידום וישתוק'. ר' יוסי מציע דרך אחרת בתיקון הגלות: אדם נכנס למציאות של קושי והסתרת פנים, ויש מצבים שאדם לא יכול ללמד בהם זכות, באותו רגע עובר עליו בלב ובנפש כאלה סערות וכאלה כאבים ואם נגיד לו עכשיו ללמד זכות הוא יגיד לנו שהוא לא יכול לעשות את זה, הוא עובר יותר מדי צער. אומר ר' יוסי: כשאתה לא יכול להודות ולראות את החסדים של הקב"ה העצה היא שתיקה, הכוונה 'ישמע בזיונו, ידום וישתוק'. הדרך של ר' יוסי זה השתיקה, הכוונה לשתיקה של אמונה, 'וידום אהרון', יש לי צער וכואב לי ממה שאני עובר ורואה אבל אני שותק שתיקה של אמונה, אני מקבל את זה באהבה ובשמחה פנימית עד כמה שאפשר. ברגע שאדם שותק על כל הקושיות והטענות שיש לו על כל מה שקורה לו הוא עולה למקום עליון ומצאנו את זה אצל ר' יוסי. הגמרא אומרת בכמה מקומות שכשר' יוסי היה חולק עם חבריו, 'הלכה כמותו בכל מקום, שטעמו ונימוקו עימו', ר' יוסי היה אומר הלכה והוא היה אומר טעמים וסיבות לכל הלכה והלכה ונפסק שהלכה עימו מכיוון שטעמו ונימוקו עימו. הטעם של ר' יוסי זה 'סוד הטעמים'

לעולם הטעמים זוכים על-ידי השתיקה

מובא בספרים הקדושים שכל דבר חוכמה מחולק לארבע דרגות. החוכמה במקום הכי גבוה זה נקרא 'טעמים' (של הספר תורה), אח"כ יש 'נקודות', אח"כ 'תגים'
(של האותיות) ואח"כ 'אותיות' – אלו 4 מדרגות בהשגת החוכמה (ראשי תיבות טנת"א). שורש החוכמה זה סוד הטעמים, זה עולם הניגון ועולם התשובה, וזה
העולם הרוחני הגבוה ביותר, זהו גם עולם השתיקה לכן בעולם הטעמים אי-אפשר להסביר. שורש נשמתו של ר' יוסי זה מעולם הטעמים, לכן הגמרא אומרת
'טעמו ונימוקו עימו', הכוונה שהוא ממשיך את הנימוקים שלו מעולם הטעמים,
לכן הלכה כמותו בכל מקום. ר' יוסי אומר: להגיע לעולם הטעמים זוכים ע"י
שתיקה. מצאנו את זה אצל משה רבינו, כאשר הקב"ה הראה לו את מיתת
ר' עקיבא היה לו קשה מאוד 'זו תורה וזו שכרה?!' איך יכול להיות שהורגים אדם כזה גדול במיתה כ"כ משונה? משה רבינו הקשה את הקושייה הזאת על ההנהגה
של הקב"ה. הקב"ה אמר למשה רבינו: 'שתוק, כך עלה במחשבה תחילה',
רבינו מפרש את זה שהקב"ה גילה למשה רבינו סוד: שתוק, כך עלה לעולם המחשבה

העצה: שתוק, כך עלה לעולם המחשבה

מהמעשה עם משה רבינו אנחנו לומדים יסוד מאוד גדול: יש תירוצים על קושיות ובעיות שאנחנו מתחבטים בהם, שאסור להגיד את התשובות שלהם בדיבור. אתה יכול ללכת לשאול את הצדיק הכי גדול, אפילו אם תשאל את המלאכים או את הקב"ה, אסור להגיד תשובה לקושיות האלה אלא אך ורק בעולם המחשבה, פירוש הדבר שיש דרך שאדם מקבל תשובות על קושיות ועל דברים שהוא עובר בדיבורים, הוא שומע רב או חבר, הוא שומע תירוצים, פירושים והסברים על מה שעובר
עליו, אבל יש דברים יותר קשים ויותר גבוהים שאי-אפשר לקבל אותם בדרך הדיבור, בעולם הדיבור אי-אפשר להסביר כאלה דברים, אז מה העצה? שתוק, כך עלה לעולם המחשבה. תלך בדרך של ר' יוסי שאומר שיש שקושיות שצריך
לשתוק ועי"ז זוכים לעלות לעולם הטעמים ושם תקבל תשובות על כל הקושיות שיש לך

ר' יוסי יגלה את סוד הציפור

המלכות גזרה שר' יוסי יגלה לציפורי, עפ"י הפשט זה
גלות, אבל בעומק הדבר אפשר לקרוא את זה קצת
אחרת במקום 'לגלות' (למקום מסויים), 'לגלות' (משהו).
ר' יוסי יגלה את 'סוד הציפור'. אומר רבינו האר"י
הקדוש ב'ספר הליקוטים' פרשת וארא פירוש על
מכת צפרדע, שצפרדע זה ציפור-דעה, הכוונה לחוכמה ודעת שעולה למקום מאוד גבוה. כמו שציפור בטבע עולה למקום גבוה, כך מושג ציפור מרמז בהרבה מקומות על
סוד החוכמה העליונה שעלתה למקום מאוד גבוה. המלכות שזה השכינה אומרת לר' יוסי: אתה שותק על כל הקושיות שיש לך, אז אתה תגלה את סוד הציפור שזה החוכמה העליונה –  זה קו האמצע. ר' שמעון מתקן את קו הגבורות..

רוצה לעורר את מידת הדין

בעבר הזכרנו שהשם שמעון זה שם של גבורות, זה שם שנלחם בכל הקליפות, הזוהר הקדוש אומר את זה על שמעון בן יעקב. יש דרך של תיקון הגלות והשכינה ע"י הגבורות, זה ענף שלם. יש צדיקים ששואלים איך לקבל את ההנהגה של הקב"ה (לשבח או לשתוק), אצל ר' שמעון ברור שאצל הקב"ה הכל טוב. ר' שמעון הולך להמשיך קטרוג ולעורר את מידת הדין על הרשעים שהורגים עכשיו בעמ"י. ר' שמעון יוצא עם חרב שלופה על כל הסטרא אחרא, הוא אומר שהרומאים הקימו ערים כדי להושיב בהם זונות – תאוות ניאוף. גשרים – תאוות ממון. מרחצאות – תאוות כבוד, לענג את עצמם. ר' שמעון הולך ומעורר את מידת
הדין על הרשעים שנלחמים בעמ"י. העבודה הזאת היא עבודה מאוד קשה, זה
מאוד מסוכן לעורר קטרוג על רשעים, גם על רשעים גויים, מכיוון שכשצדיק
נכנס למלחמה רוחנית עם רשעים ומתחיל לעורר עליהם את מידת הדין,
הדיבורים אלה עולים למעלה והשאלה הראשונה ששואלים: רגע, אתה הולך להגיד טענות כדי לעורר עליהם את מידת הדין, אז בוא נבדוק איפה אתה אוחז בדברים האלה

בוא נראה איפה אתה אוחז במידות האלה

אם הצדיק עדיין לא נקי לגמרי במידות ובתאוות האלה אז כל הדיבורים האלה מקטרגים עליו בעצמו. בשמיים לא פשוט לקבל תפילות של דין ומלחמה כנגד רשעים, אז בשמיים מיד אומרים: אתה שטוען שהם בעלי תאוות ממון וניאוף ושהם מכוונים לכבוד עצמם? בוא נראה איפה אתה אוחז במידות האלה, ואם הצדיק לא נקי לגמרי במידות האלה אז כל הטענות וכל מה שהוא אומר כנגד הרשעים, זה הכל חוזר עליו. אתה אומר שצריך להעניש את כל מי שיש לו את התאוות האלה?
בסדר אז בוא נתחיל ממך. לכן זה דבר מאוד-מאוד מסוכן ללכת בדרך של מלחמה וגבורות כנגד הסטרא אחרא. הצדיק שהולך בדרך הגבורות צריך לתקן את
עצמו עד מקום מאוד גבוה. יש ענף שלם שנקרא 'תיקון הגבורות' ור' שמעון שהוא מצד הגבורות נכנס לעבודה הזאת כדי להוציא את השכינה מהגלות בדרך הגבורות…

ר‘ שמעון בר יוחאי המית את עצמו בתורה

המלכות שזה השכינה אומרת לר' שמעון: אתה הולך לפי השורש שלך שזה
גבורות, אז כל צדיק שהולך בדרך הגבורות התיקון שלו הוא שיהרג. וכי ח"ו
רוצים להרוג את הצדיקים?! ח"ו, אלא כל צדיק שהולך בדרך הזאת צריך
שיתקיים בו תיקון של מיתה. כדי שהצדיק יזכך את עצמו ויגיע למקום שבו
הוא באמת יכול להילחם בסטרא אחרא, חייב לעבור תיקון של מיתה. יש 2
דרכים בתיקון הזה: 1- 'אדם כי ימות באהל', הכוונה לאוהלה של תורה, אדם
צריך להמית את עצמו כביכול בתוך התורה. כל רגע שאדם לומד תורה זה
נחשב לו כאילו הוא ממית את עצמו. ר' שמעון עשה תיקון לגזירת
המיתה שהמלכות גזרה עליו, הוא המית את עצמו בתוך התורה. רואים שכשר' שמעון שמע את הגזירה הוא מיד לקח את ר' אלעזר בנו והם הלכו ללמוד תורה כל היום

זה נחשב לו כאילו שהוא הרג את עצמו

רואים שר' שמעון הבין את הגזירה הזאת והוא מיד הלך ולמד תורה כל היום –
זה דרך אחת בתיקון הזה. 2- התיקון השני זה לעבור ייסורים ולהחזיק מעמד.
ברגע שאדם עובר ייסורים ומחזיק מעמד בתוך הייסורים, זה מכפר לו ומזכך
אותו כמו מציאות של מיתה. המלכות שזה השכינה גזרה שיהרג אז או שהוא
ימית את עצמו בתוך לימוד התורה או שאדם עובר ייסורים ומתכפר לו
ונחשב לו כאילו שהרג את עצמו, או שאדם עובר את 2 הדברים האלה. ר' שמעון
ור' אלעזר קיבלו על עצמם את 2 הדברים, הם גם למדו כל היום תורה והם
גם ישבו בתוך בור עד הצוואר 13 שנה, רק מתים קבורים באדמה שלוש עשרה שנה.

במערה נברא לו עץ חרוב ו'עינא דמיא'

רשב"י ור' אלעזר ממש עברו תיקון של מיתה. ר' צדוק הכהן מלובלין כותב שרשב"י היה גלגול של שמעון בן יעקב, שבעיקר פעל במכירת יוסף, לכן רשב"י מתקן
את השלוש עשרה שנה שיוסף הצדיק היה בבית האסורים ועבד במצרים.
רשב"י תיקן את מכירת יוסף במערה. הגמרא אומרת שבשעה שהוא הגיע
למערה נברא לו עץ חרוב ומעיין. חרוב זה גימטריה של גבורה, לרמז לנו שר' שמעון בא לתקן את העולם ב 13 שנה במערה. הגמרא לא אומרת מעיין אלא היא אומרת 'עינא דמיא', הכוונה העין של המים, רשב"י זכה לעלות עד 'סוד העיניים העליונות'…

לגלות את התורה במקום הגבוה ביותר

יש את העיניים שלנו שרואות את עולם השקר וצריך לתקן אותם. עיניים זה
נקרא השגת התורה, וככל שהעיניים במקום יותר גבוה, זה השגה יותר
פנימית להשיג בתורה. כולנו יודעים שר' שמעון בר יוחאי גילה סודות נוראים בזוהר הקדוש ובתיקוני הזוהר והוא הגיע עד לתיקון העיניים העליונות ביותר וזה נקרא עינא דמיא (עין המים), ואין מים אלא תורה. רשב"י זכה לגלות לעמ"י את התורה במקום הגבוה ביותר. כל צדיק שמתקן את ענף הגבורה זוכה לגלות את התורה לעמ"י

לצאת מהגלות על-ידי הזוהר הקדוש

אמרנו שחרוב בגימטריה זה גבורה, לרמז שרשב"י הלך לתקן את ענף הגבורה,
אבל יש פירוש ורמז נוסף למילה חרוב. הגמרא במסכת סנהדרין אומרת:
ששת אלפים שנה העולם קיים והאלף השביעית העולם חרוב. האלף
השביעית זה ימות משיח, הכוונה שחרבים כל כוחות היצר הרע. כל כוחות היצר
הרע שפועלים בתוכנו ובחוץ וכ"כ מטרידים אותנו, מגיעים לחורבנם, זה
חורבן הרע ובניין הטוב. רמז לדבר שנברא לר' שמעון עץ חרוב, לרמז שר'
שמעון הולך להכין את העולם לקראת האלף השביעית. התורה והקדושה
שתגלה בעולם זה הדרך להכין את העולם לקראת הגאולה. אחרי שהתחבר
הזוהר הקדוש ותיקוני הזוהר ר' שמעון אמר: 'בהאי חיבורא (בחיבור
הזה, הזוהר הקדוש), יפקון מן גלותא' – עמ"י יזכו לצאת מהגלות ע"י החיבור הזה….

..לכן הצדיק מתחיל לשרוף את העולם

אחרי 12 שנה ר' שמעון ור' אלעזר יצאו מהמערה וראו אנשים שעוסקים בענייני העולם הזה, אז הם התחילו לשרוף את העולם. הצדיק רואה
איפה הנשמה של האדם היהודי נמצאת מצד השורש שלה, לכן
הרבה פעמים הצדיק לא יכול לסבול שאדם נמצא בתוך העולם הזה, לכן הצדיק מתחיל לשרוף את העולם, הכוונה שהצדיק מעלה
את האדם לכזאת קדושה עד שהיו נשברים לו הכלים מחמת
האור הגדול, לכן בת-קול החזירה אותם למערה. המערה זה
סוד הצמצום, הכוונה איך לגלות את כל התורה והקדושה בצמצום הנכון.