הרב עופר ארז | מרפא הנפשות

Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Post Type Selectors
elementor_library
product

פרשת עקב | תורה ח‘ הצוואה של רבי נחמן

תוכן עניינים

Getting your Trinity Audio player ready...

ברוך השם התחלנו לעסוק בתורה ח‘ חלק שני בליקו“מ, כמו שהזכרנו, בברסלב מחשיבים את התורה הזאת כצוואה של רבינו, זאת התורה האחרונה שרבינו אמר בחייו והוא אמר אותה בניסים מאוד גדולים בגלל החולשה שרבינו היה בה, וכמו שר‘ נתן אמר לרבינו: הקב“ה עשה לנו כבר ניסים, אז גם בתורה הזאת למעשה הקב“ה עשה נס ולמעשה נתן לרבינו כוח להגיד אותה. כל התורה זה כמה וכמה יסודות ונקודות וככה מקובל בברסלב שכל נקודה שיש בתורה זה הצוואה של רבינו..

’ועיקר הרחמים תלוי בדעת‘

רבינו מדבר על קול המוכיח כראוי שזה הצדיק שמוכיח אותנו, דיברנו על הנקודה הזאת שהתוכחה הנכונה זה תוכחה שמעוררת את האדם בתשובה אבל באופן של חיות ושמחה, כשאדם שומע את קול המוכיח כראוי אז הוא לא רוצה לישון בלילה, הוא רק רוצה ללכת לשדה וכל הלילה לצעוק ולדבר עם הקב“ה – קול המוכיח שאינו כראוי זה הכוח שבעצם נותן לאדם כבדות ועצבות, אין לו חשק לעשות שום דבר וכן הלאה. ככל שהצדיק יותר בבחינת צדיק האמת אז הקול שלו רק מעורר אותנו, רבינו אומר פה בתורה איך זוכים לקול המוכיח כראוי: אך לבוא לזה, לבחינת קול הנ"ל, הוא על ידי תפילה. כי עיקר התפילה היא רחמים ותחנונים, ועיקר הרחמים תלוי בדעת, כמו שכתוב (ישעיה י"א) ’לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי, כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים‘. כי לעתיד יגדל הדעת, ואז לא יהיה שום היזק ואכזריות, כי יתפשט הרחמנות על ידי הדעת, כי עיקר הרחמים תלוי בדעת. ולפעמים, כשהסטרא אחרא יונקת מן הרחמנות, אזי הם ממשיכין לעצמן הרחמנות, ואזי נתמעט הרחמנות אצלנו. ואפילו מעט הרחמנות שנשאר הוא בבחינת אכזריות, כי על ידי שהם יונקים מן הרחמנות, נתקלקל הרחמנות ונעשה אכזריות

יש תורות שרבינו אומר אותם כמו קודים

בהמשך רבינו אומר שהיצר הרע יונק ע“י נפילת הדעת דקדושא שנפגם ע“י אכזריות וכעס ומזה בא ח“ו תאוות ניאוף, והמוח שהוא מחיצה פרוצה בפני התאווה הזאת ואז התפילות הולכות לס“א ולא לקדושה. בעבר אמרנו שיש תורות שרבינו אומר אותם כמו קודים, רבינו למעשה אומר לנו בכמה מילים תורות שלמות, לכן צריך לעבור על הקטע הזה נקודה אחרי נקודה ושלב אחרי שלב ולראות מה בעצם רבינו אומר לנו פה. דבר ראשון רבינו אומר שלבוא לקול המוכיח כראוי זה ע“י תפילה ועיקר התפילה זה רחמים ותחנונים וזה תלוי בדעת – מה הכוונה לבוא לקול המוכיח כראוי? האם רבינו מתכוון לצדיק שצריך לדבר איתנו בבחינת קול המוכיח כראוי או שהוא מתכוון אלינו שאנחנו נוכל לבוא לקול המוכיח כראוי? מה כוונת רבינו?

על הצדיק ועלינו..

מה שרבינו אומר לבוא לקוח המוכיח כראוי זה הולך על הצדיק או שזה הולך עלינו? למעשה אומר רבי נתן שגם לצדיק שיזכה לבוא לקול המוכיח כראוי זה ע“י תפילה ברחמים ובתחנונים, וגם לנו, כדי שנזכה לקבל את קול המוכיח כראוי זה ע“י תפילה ברחמים ובתחנונים, לכן זה הולך גם על הצדיק וגם עלינו. רבינו מדגיש פה נקודה מאוד יסודית ואומר שעיקר התפילה זה רחמים ותחנונים וזה תלוי בדעת – מה רבינו בעצם מדגיש בזה?

עניין הכעס עומד כנגד הדבר

יש יסוד עמוק מאוד שכתוב הן בספרי החסידות והן בספרי המוסר: כשאדם בא לדבר, הדיבור יוצא מתוך הנפש כמו שכתוב ’נפשי יצאה בדברו‘, פירוש הדבר שיש לכל אחד מאתנו מציאות פנימית, מציאות ההרגשה שבלב או מציאות יותר נסתרת שקשורה ללב ולנפש. בשעה שאנחנו מדברים הרוחניות הזאת והמציאות הפנימית יוצאת החוצה זה הכוונה נפשי יצאה בדברו. אומר רבינו שכדי שהתפילה תתקבל שזה עיקר מושג עבודת התפילה זה שהנפש באה ממקום של רחמים ותחנונים – מה עומד כנגד הרחמים והתחנונים? כנגד זה עומד העניין של הכעס, על מי בעצם כועסים? יכול להיות שאדם מאמין בהקב“ה ויודע שאין עוד מלבדו, הוא יודע שהקב“ה עושה את הכל וזה ברור לו במאה אחוז שאין עוד מלבדו והוא בעל הכוחות כולם והוא עושה את הכל, אבל אחרי שאדם יודע שהקב“ה עושה את הכל באמת יש עוד שאלה גדולה מאוד ביסוד האמונה וזה בעצם הקומה השנייה השלימה של האמונה. אם אדם אומר שהקב“ה עושה את הכל ואין עוד מלבדו אז מה עוד נשאר לברר באמונה? נשאר להאמין עד כמה הקב“ה עושה את הכל לטובה. זה לא פשוט, אדם יכול לאחוז בבחינה הזאת ולהגיד שהקב“ה הוא בעל הכוחות כולם ואין עוד מלבדו והוא יודע שאין עוד שום מציאות חוץ מהקב“ה, אבל עדיין נשאר בירור גדול מאוד..

מוציא על האישה, הילדים, השכן וכו‘ וכו‘

ברגע שלא ברור לנו בפנימיות שלנו שהקב“ה עושה את הכל לטובה אז מה בעצם מסתתר בתוכנו? הרבה פעמים לא נעים לנו להגיד את זה בצורה מפורשת אבל בכל אופן אם אנחנו רוצים קצת לתקן אז צריך להתבונן בנקודת האמת, אדם יכול להגיע למצב שבעצם בפנימיות הלב והנפש הוא מקפיד על הקב“ה, הוא כועס על הקב“ה. בד“כ זה לא נעים אז אנחנו לא באים ישירות ומבטאים את זה על הקב“ה אבל הרב דסלר כותב בספר מכתב מאליהו שבגלל האי-נעימות שלנו לבוא ולזרוק את הכל
על הקב“ה ולהגיד לו בפירוש שאנחנו כועסים עליו אז אומר הרב דסלר שהאדם
כבר מוצא מישהו לכעוס עליו, לדוגמא האישה, הילדים, השכן וכן הלאה וכן הלאה..

השם הוא הבורא ואין מישהו אחר שיתן..

אומר הרב דסלר יסוד מאוד גדול בדבר הזה, אנחנו כועסים על בני אדם כי לא נעים לנו להוציא את הכעס ישירות על הקב“ה, ברוך השם אנחנו מאמינים בני מאמינים ואנחנו יודעים שאין עוד מלבדו, לא נעים לנו אז אנחנו מוציאים את הכעס על אחרים, אבל באמת בעומק הדבר אנחנו עדיין לא מסכימים בהסכמה שלימה שכל מה שהשם עושה הכל לטובה בשלמות. אומר רבינו יסוד מאוד גדול שהכוח והמפתח של קבלת התפילות זה רחמים ותחנונים, הכוונה שככל שהלב של האדם יותר נקי ויותר שלם עם ההנהגה של הקב“ה והוא יודע שגם אם הקב“ה עכשיו ציער אותו באיזשהו עניין ועבר עליו איזה צער או ביזיון והוא הפסיד כסף או מישהו ’החמיא‘ לו את כל המחמאות שבעולם, כשאדם מסכים עם זה בלב ואומר להקב“ה: גם זה לטובה, אז התפילה באה מתוך רחמים ותחנונים, כי לא מגיע לנו כלום. כשאדם יודע שהקב“ה לא חייב לו כלום ואם אני מבקש ממנו אז זה כי אין עוד מלבדו והוא הבורא ואין מישהו אחר שיתן לי, לכן אני בא לבקש ממנו את זה במתנת חינם. ככל שהלב והנפש יותר נקיים בנקודה הזאת והתפילה באה ממקום של בקשה במתנת חינם, ככה התפילה יותר מתקבלת, זה מה שרבינו אומר שעיקר התפילה זה רחמים ותחנונים

2,500 ₪ תוספת בחודש זה טוב או לא??

ברוך השם יש משפחה עם תשעה ילדים, מגיל 13 ומטה, האבא כל כולו יראת שמיים והוא רק רוצה להתחזק וללמוד תורה ולחנך את הילדים, כל חודש חסר לו 2,500 ₪ – בואו ננסה להתבונן, האם לא היה יותר טוב שהקב“ה היה נותן לו את הכסף הזה? אחרי הכל במה מדובר? השם מוריש ומעשיר מעלה ומוריד, מה הבעיה להקב“ה לתת ליהודי במצב הזה עוד 2,500 ₪? מה הוא רוצה, מותרות? סה“כ הוא רוצה להביא אוכל כמו שצריך לשבת, הוא רוצה לשלוח את הילדים בנחת לת“ת, זה כל מה שהוא רוצה – אם נתבונן בעומק הדבר, לא היה יותר טוב שהוא היה מקבל את הכסף הזה? זה כשאנחנו מסתכלים על האחר אבל כשקורה לנו מצבים כאלה הרבה יותר קשה לנו לחשוב שאין פה איזה חיסרון בהנהגה של השם

כל מאן דעביד רחמנא לטב

כמעט כל האמונה עומדת על הנקודה הזאת של האלפיים  חמש מאות ₪ שחסרים כל חודש, כמה טענות נסתרות יש לנו בלב להקב“ה? אנחנו רואים שהטענה הראשונה על הקב“ה היתה כבר בגן-עדן. הקב“ה שאל את אדם הראשון: אכלת מעץ הדעת? אדם הראשון אומר להשם: האישה אשר נתת עמדי.. הוא לא בא בתלונה אל האישה. רבינו אומר פה שעיקר עבודת שלמות האמונה זה לראות בכל החסרונות האלה ולזכות להתחבר שם עם הנקודה שכל מאן דעביד רחמנא לטב עביד. ר‘ עקיבא הוא שורש ההנהגה של הדורות שלנו לכן הוא נקרא עקיבא על שם העקב, ובפיו היה שגור כל ימי חייו כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד

קבלת התפילה זה ע“י רחמים ותחנונים

כל הזמן היה לר‘ עקיבא עבודה בנקודה הזאת – צריך לדעת שלא היה חכם גדול בתורה שבע“פ כמו ר‘ עקיבא, הוא היה גדול החכמים ועם כל זה שימו לב איזה עבודה פשוטה של אמונה יש לר‘ עקיבא, זה בחינת התם בסיפורי מעשיות, העבודה הכי פשוטה, השם גם זה לטובה. מי היה רבו של ר‘ עקיבא? בתורה היה ר‘ אליעזר הגדול ור‘ יהושע אבל באמונה רבו היה נחום איש גם זו, ר‘ עקיבא שימש אותו 22 שנה כדי להשיג את הנקודה שגם זו לטובה, העבודה הזאת כ“כ עמוקה בלב האדם לכן רבינו אומר בתורה ד‘ ’כשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו, זאת הבחינה היא מעין עולם הבא‘ – רבינו אומר שהשגת העולם הבא עומדת על הנקודה הזאת, ביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד. רבינו אומר פה שעיקר התפילה זה רחמים ותחנונים הכוונה שעיקר קבלת התפילות זה על ידי שאדם מתפלל ברחמים ותחנונים

אדרבה כמה טובה נצחית יש בביזיון הזה

רבינו אומר שאדם לא בא בכעסים על הקב“ה אלא שאדם בא ברחמים ותחנונים אל הקב“ה וככל שאדם משיב אל הלב שהכל לטובה אז זה בעצם המפתח לקבלת התפילות, ומיד ממשיך רבינו ואומר שעיקר הרחמים תלוי בדעת. הדעת זה ההתבוננות ’וידעת היום והשבות אל לבבך כי השם הוא הא-לקים‘, זה התבוננות. כדי לדעת שהכל לטובה רבינו אומר שצריך להתבונן בזה, אם זה בלימוד, בשיחות חברים, בלימוד התורה של הצדיק – להתבונן איך אנחנו קודם כל מבינים בשכל שהכל לטובה, צריך לדעת שזה לא דבר מובן מאליו וזה לא דבר פשוט. יצא לי לדבר עם כמה ת“ח גדולים מאוד וזה לא פשוט ומובן מאליו שהשם עושה את הכל לטובה, רבינו אומר שכדי להגיע לעבודת הלב צריך להקדים התבוננות בדבר הזה, אם זה ע“י ללמוד את יסודות האמונה עפ“י רבינו והצדיקים האמיתיים, שיחות חברים
וכן הלאה, קודם כל אנחנו צריכים לדעת בשכלנו שאין שום דבר בבריאה שהשם עושה שהוא לא לטובה, צריך להתבונן שהעולם הזה הוא לא התכלית, זה הפרוזדור שמכין אותנו וכדי להכין אותנו לתכלית הנצחית לפעמים האדם מקבל איזה צער וביזיון אבל אדרבה, כמה טובה נצחית קיימת בביזיון ובצער הזה – כל זה עבודת ההתבוננות בעצם בכל יסודות הבריאה להבין את כל המציאות שלנו פה בעולם הזה..

הביזיון הוא בעצמו ההכנה לנצח-נצחים

-עיקר הרחמים תלוי בדעת, הכוונה בהתבוננות, להתבונן ביסודות האמונה. כתוב בספרים הקדושים שכל העולם הזה זה אפילו לא ניצוץ של חיי-הנצח, פה זה עולם של עבודה. אדם בא לעולם לתקופה זמנית למציאות של עבודה – ברגע שאנחנו מבינים את זה ואנחנו מבינים שהכל זה בעצם הכנה אז לפעמים עצם הצמצמום שמצמצמים אותנו ועצם הביזיון שמבזים אותנו זה עצמו ההכנה לנצח-נצחים. מישהו פגע בנו ואמר לנו מילה שלא לכבודנו, מדי פעם בפעם זה קורה, עכשיו אם אדם יודע בבירור שהביזיון הזה הוא בעצם הכנה למציאות נצחית, מישהו היה מצטער מזה?

בתוך מציאות החיים שלנו…!

הדעת האמיתית זה להשיג ולהבין שכל נקודה של דין שיש בעולם היא כולה רחמים וזה וידעת היום והשבות אל לבבך כי השם הוא הא-לקים, לראות כל הזמן את הרחמים של הקב“ה בתוך המציאות של החיים שלנו – אומר רבינו שלעתיד לבוא יגדל הדעת ואז הכל יהיה רחמים, אז אנשים יראו שלא היה פספוס אפילו לא כחוט השערה. יש גמרא במסכת סנהדרין והגמרא הזאת היא כמעט גמרא פלאית, הגמרא בפרק ’חלק‘ מדברת על אלה שאין להם חלק
לעולם הבא והיא מאריכה כמעט 15 דפים על הארבעה מלכים ושלוש הדיוטות שאין להם חלק לעולם הבא, בין ההדיוטות זה דואג האדומי..

אתם צודקים לכן אני אעשה אותם ריעים

הגמרא מאריכה באריכות גדולה מאוד למה אין להם חלק לעולם הבא ויש סיפורים, דרשות, מדרשים ואגדתות, אחרי ארבע עשרה וחצי דפים, בדף קד: הגמרא אומרת שורה אחת ’דורשי רשומות היו אומרים כולן באין לעולם הבא‘ פתאום הגמרא הפכה למעשה את כל החמש עשרה דפים בשורה אחת. הגמרא דורשת את זה מפסוק בתהלים ’על אדום אשליך נעלי עלי פלשת התרועעי לי גלעד‘ על אדום זה דואג האדומי, אשליך נעלי זה אני אנעל אותו בגן-עדן, אני יכניס אותו לגן-עדן ואני אנעל אותו שם, ככה אומרת הגמרא שהקב“ה מבטיח. אומרת הגמרא: ומה ישיב הקב“ה לדוד המלך שיבוא ויאמר לפניו: הוא כ“כ רדף אחריי וכ“כ ציער אותי, איך אתה מכניס אותו לגן-עדן? – ככה אומרים מלאכי השרת לפני הקב“ה: מה תענה לדוד המלך? אומרת הגמרא שאמר הקב“ה כך: עלי פלשת התרועעי, עליי לעשות ריעים. רש“י מסביר שהקב“ה אומר למלאכים: אתם צודקים, לכן אני אעשה אותם ריעים..

פה בעולם זה נראה לנו הכי סותר וחולק

למעשה הגמרא הזאת היא גמרא פלאית, פירוש הדבר שדוד המלך שאין לשער בכלל איפה הוא נמצא ומה העולם הבא שלו והוא אלפי שנים באין-סוף תענוגים וכל העולם הבא, עם כל זה הגמרא אומרת שעדיין יש לו איזה טענה על דואג האדומי, הטענה הזאת שעליה הקב“ה אומר עליי לעשותם ריעים, פירוש הדבר שהקב“ה אומר: נכון הדבר, אתם צודקים, אין אף אחד בבריאה שיכול ליישב את המחלוקת בין דוד המלך לדואג האדומי ואת זה אני צריך לעשות. ראיתי באחד המפרשים שמסביר שהקב“ה יגלה כזאת דעת שדוד המלך יבין שדואג האדומי בעצם היה החבר הכי טוב שלו כל ימי חייו – לגלות כזאת דעת ’לעשותם ריעים‘ פירוש הדבר שמה שנראה לנו פה בעולם הזה הכי סותר והכי מתנגש והכי חולק, בעולם הבא בעצם יש מקום שהקב“ה עושה את כולם חברים. כל הסתירות של העולם הזה עתידים להיות כולם שלמויות בעולם הבא וזה מה שהגמרא אומרת, לכן אומר רבינו שככל שמתגלה יותר ויותר הדעת הזאת אזי נעשה שלום בעולם ומתבטלת האכזריות בעולם עיקר כוונת רבינו פה שקבלת התפילות והמפתח לקבלת התפילות זה לא להקפיד על הקב“ה..

תגיד להקב“ה: מחילה שהקפדתי עלייך

לפני כמה שנים שמעתי מיהודי עובד השם גדול שאמר לי: טוב שיהיה לאדם כל יום שש, שבע דקות שבהם הוא עושה תשובה ושיגיד להקב“ה: מחילה שהקפדתי עלייך. הרב דסלר כותב שכל כעס וכל עצבות שיש לנו בעולם הזה, בפנימיות זה בעצם הקפדה על הקב“ה, רק לא נעים לנו לזרוק את זה ישירות על הקב“ה אז זה כעס ועצבות פה בעולם הזה – פה רבינו אומר לנו שזה המפתח לקבלת התפילות. המפתח של התפילות שלנו זה שככל שאדם בא יותר ממקום של רחמים ותחנונים, הכוונה
לא מגיע לי כלום והכל במתנת חינם, אז התפילות מתקבלות

קח את כל הפרסים ותתפטר

העבודה של היצה“ר בנקודה הזאת זה לקלקל את הרחמנות ע“י אכזריות, העבודה שלו זה כל הזמן להכניס לנו הקפדות.  רבינו אומר לנו פה שהס“א יונקת מהרחמנות ואזי נתמעט הרחמנות אצלנו ואפילו מעט הרחמנות שיש אצלנו זה אכזריות. כל הנקודה של היצה“ר זה שהוא רוצה להפוך את הרחמנות לאכזריות, הכוונה להפוך את זה בתוכנו, שבמקום שאנחנו נרחם אז אנחנו נקפיד. חייבים להגיד שיש לו עבודה מופלאה מאוד, הוא במאי מספר אחד בעולם ואנחנו מוכנים לתת לו את כל הפרסים רק שיתפטר כבר, שיפטור אותנו ממנו – אדם יושב ובאמת רוצה לא להקפיד, לא עובר 10 דקות וכבר נכנסת לו איזה מחשבה של הקפדה,
לא שמים לב וככה האדם מקפיד על האישה שלו, על הילדים שלו, על ההורים שלו, על השכנים שלו וכן הלאה – הוא לא מקפיד על כולם יחד, הוא די חכם להקפיד פעם פה ופעם שם. אנחנו לא שמים לב לזה כי זה הכל עובר בתוכנו, פתאום אדם כבר מתחיל לדבר בכעס ומפה מתחילה כל המחלוקות בתוכנו

אדם שיש לו הקפדות על אנשים רחוקים

במקום אחר רבינו אומר שעיקר העבודה שלנו זה להפוך כעס לרחמנות, כי העבודה של היצה“ר זה להפוך רחמנות לכעס, העבודה שלנו זה להפוך כעס לרחמנות, איך? שם אומר רבינו יסוד גדול מאוד וזה העבודה כנגד היצה“ר של האכזריות, הכעס וההקפדה, רבינו אומר אם אתה מקפיד על מישהו זה בגלל שהוא עשה משהו לא בסדר, במקום לכעוס עליו שהוא התנהג לא בסדר, תרחם עליו שהוא התנהג לא בסדר. יש יהודים שעושים טעויות, במקום לכעוס ולהקפיד עליהם שהם עושים טעויות קודם כל צריך לרחם עליהם שהם עושים טעויות, לפני כמה זמן אמרתי את זה למישהו שיש לו הקפדות על אנשים רחוקים, אמרתי לו: כמעט כל הפוסקים בניהם הרב עובדיה יוסף, החזון איש, הרבי מקאמרנא בספר ’דרך מצוותיך‘ ועוד ועוד

זה הגנות רוחניות במחשבה של האדם

-כמעט כולם כותבים שאנשים שלא שומרים תורה בדור שלנו, רובם תינוקות שנשבו, אז אתה רואה אותם שהם עושים שטויות? צריך לכעוס עליהם על זה?  צריך לרחם עליהם על זה – זה מה שרבינו אומר להפוך כעס לרחמנות. רבינו אומר שע“י הכעס וההקפדות נעשין מוחין דקטנות ואז מתגברת על האדם התאווה הידועה (ניאוף) ואזי הס“א בולעת את התפילה של האדם – שימו לב להשתלשלות הדברים כי בדרך כלל אנחנו לא שמים לב לדברים האלה ביום-יום. רבינו אומר שבהתחלה היצה“ר מכניס בתוכנו הקפדות, ברגע שיש הקפדות אזי כתוצאה מזה נעשים 2 דברים, קודם כל התפילה לא מתקבלת, דבר שני רבינו אומר שנפרץ מחיצת המוחין – במוחין יש מחיצות, זה הגנות רוחניות במחשבה של האדם. נפרץ מחיצת המוחין ואז מתגברת תאוות הניאוף, פתאום קשה לאדם לשמור את העיניים וכו‘ וכו‘

הרי אנו לא יכולים להגיד שאנחנו נקיים

הרבה פעמים קשה לקשר את התאווה שמתגברת על האדם עם זה שהוא בעצם  הקפיד, הוא לא יודע שלפני שעתיים הוא הקפיד על מישהו ואמר לו כמה מילים של כעס, ואחרי שעתיים פתאום יש לו ניסיונות בתאווה הידועה, אדם לא רואה את הקשר בניהם אבל רבינו אומר במפורש שזה מוליד את זה ולא רק זה אלא גם הס“א בולעת את התפילות שלו, כי כפי הכעס והתאווה הידועה הס“א בולעת את התפילות של האדם – פה מתעוררת שאלה לא פשוטה: אז מי מתיר לנו להתפלל? הרי אנחנו יכולים להגיד שאנחנו נקיים מכעס או מהתאווה הידועה?? למעשה השאלה הזאת מובאת בספר שבט הלוי, שאלות ותשובות של הרב וואזנר. אברך שאל את הרב: אני יודע שאני עדיין לא נקי בתאווה הידועה וראיתי בספרים הקדושים שהס“א בולעת את התפילה שלי, האם מותר לי להתפלל? מה אני מתפלל ונותן להם כוח? הרב וואזנר ענה לו: כל מה שראית בספרים הקדושים זה אמת, קודם כל זה נכון. ההיתר שלנו להתפלל זה מכיוון שסוף כל סוף אנחנו נעשה תשובה וע“י תשובה נוציא מהס“א את כל מה שהיא בלעה מאתנו לכן מותר לנו להתפלל

מתקשר ומקושר עם הצדיק

-למעשה פה רבינו אומר תשובה אחרת אבל גם התשובה שהרב וואזנר אמר כלולה בדברי רבינו. צריך לדעת שזה אחד היסודות הגדולים של ההתקשרות עם הצדיק, הרני מקשר את עצמי, כשאדם מתקשר ומקושר עם צדיק, אנחנו סומכים על רבינו ועל הצדיקים האמיתיים שיתקנו את הפגם הזה, ז“א שזה תוספת לתשובה של הרב וואזנר. הרב וואזנר אמר על ידי תשובה לעתיד לבוא, אנחנו
כבר סומכים על הצדיקים האמיתיים שכבר עכשיו יתקנו את זה לכן הרבה פעמים נותנים לנו הרהור תשובה כדי שזה מיד יתקיים – זה
יסוד מאוד גדול שעצם ההתקשרות עם הצדיק, מתקנת תיקון גדול מאוד בפגם
הזה שהס“א בולעת את התפילות – רבינו הולך במהלך הזה אבל הוא מאוד מעמיק..

תפילה שבאה מקטנות ומתוך הקפדות

רבינו אומר שהתפילה שהס“א בולעת זה תפילה שבאה מקטנות מוחין והיא נקראת  תפילה בבחינת דין, כי דין וקטנות זה הולך תמיד ביחד. בהמשך התורה באות ג‘ רבינו אומר ואז כשהתפילה היא בבחינת דין צריך בעל כוח גדול שיוכל להתפלל תפילה בבחינת דין – עד עכשיו מה שרבינו אמר תפילה בבחינת הדין הכוונה תפילה שבאה מקטנות ומתוך הקפדות, כעסים, וכן הלאה וכן הלאה ועם כל זה באים ומתפללים אבל זה תפילה בבחינת דין, שיש יניקה גדולה לס“א, עכשיו רבינו אומר דבר פלא, וצריך בעל כוח גדול מאוד, הכוונה לצדיק גדול מאוד, שיכול להתפלל תפילה בבחינת
דין, זה לא מובן, עד עכשיו רבינו הסביר שתפילה בבחינת דין זה תפילה לא טובה, בבחינת קטנות, ואז רבינו אומר שצריך צדיק גדול מאוד שיכול להתפלל כזאת תפילה..

בעל כוח גדול שיכול להתפלל בבחינת דין

רבינו נותן לנו דוגמא מה זה צדיק בעל כוח גדול שמתפלל תפילה בבחינת דין וזה פנחס שקינא במעשה זמרי כמו שכתוב ’ויעמד פנחס ויפלל‘, הגמרא במסכת סנהדרין דף פב: אומרת מלמד שעשה פלילות עם קונו – אז רבינו אומר שפלילות זה מלשון פלילים שזה תפילה בבחינת דין כי פנחס קינא על מעשה זמרי שהוא בבחינת זימה והוא עוון פלילים, היינו שהוא עוון שצריכים לזה תפילה בבחינת דין שהוא פלילים בבחינת ויעמד פנחס ויפלל, כי כשיש פגם תאוות ניאוף ח“ו שאז התפילה היא בבחינת דין והס“א בולעת אותה, אז צריך בעל כוח גדול שיתפלל תפילה בבחינת דין כמו שהיה במעשה זמרי, שהוצרך פנחס להתפלל תפילה בבחינת דין, כי כשזה הבעל כוח מתפלל תפילה בבחינת דין הס“א רוצה לבלוע אותה, כי היא בולעת תמיד את התפילות שהן בבחינת דין. אז הסטרא אחרא רואה עכשיו את הצדיק
הבעל כוח גדול שהוא גם מתפלל תפילה בבחינת דין, אז היא אומרת: זה התפילה שלי

תפילה בבחינת דין זה תפילה לא טובה?

הס“א באה לבלוע את התפילה של הצדיק הבעל כוח גדול, שזה תפילה בבחינת דין. והתפילה הזאת עומדת בבית הבליעה של הס“א וזה בחינת מטה עוז ואזי הס“א מוכרח ליתן הקאות, היינו שהס“א מוכרח להקיא ולהוציא כל הקדושות של הדעת והרחמנות שבלע בבחינת ’חיל בלע ויקאנו‘ ולא די שהוא מקיא ומוציא כל הקדושה שבלע, אף את עצמותו בעצמו הוא מקיא עד שמבטלים אותו לגמרי וזה בחינת גרים שמתגיירים, הם היו בעצמות הס“א ועכשיו הם חוזרים אל הקדושה – צריך
הרבה התבוננות בקטע הזה שקראנו עכשיו, מה רבינו בעצם אומר פה? עד עכשיו רבינו לימד אותנו שתפילה בבחינת דין נובעת מהתאווה הידועה (ניאוף), מקטנות, מכעס ומהקפדה, והס“א בולעת אותה – עכשיו רבינו אומר שכדי לתקן את הדבר הזה, צריך צדיק שיכול להתפלל תפילה בבחינת דין, מה הכוונה? הרי תפילה
בבחינת דין זה תפילה לא טובה, זה תפילה שבאה מתוך קטנות, עכשיו רבינו
אומר שצריך צדיק כזה גדול שיכול להתפלל בבחינת דין – אז מה משמעות הדברים?

על התפילה הזאת יש קטרוג של הס“א

-זה מאוד-מאוד נעלם מה רבינו התכוון פה, למעשה רבינו אומר פה סוד מאוד גדול בדבר הזה על הצדיק שמתפלל בבחינת דין, בעצם רבינו נתן לנו כיוון להבין את עומק העניין מה זה תפילה בבחינת דין, כגון פנחס, ’ויעמד פנחס ויפלל‘, קודם לכן אמרנו שבשעה שאדם נמצא בקטנות אז הוא לא בא ברחמים ובתחנונים אל הקב“ה, אלא מצד פנימיות הנפש הוא בעצם בא להקב“ה בדין, הוא רב עם הקב“ה, הוא כועס על הקב“ה והוא רב איתו – רבינו אומר שצריך צדיק כזה שיכול לריב עם הקב“ה וזה מתקן את הכל, זה לא מובן, אם לריב זה לא דבר טוב אז למה הריב של הצדיק הוא טוב? הכיוון זה ’ויעמד פנחס ויפלל‘ בגמרא כתוב מלמד שעשה פלילות עם קונו, רש“י מדייק ’עשה ריב עם הקב“ה‘, פנחס עשה ריב עם הקב“ה – על התפילה הזאת יש קטרוג מצד הס“א, לכן הגמרא אומרת שבאו מלאכי השרת וביקשו לדחות את פנחס, הראשונים מסבירים שהמלאכים תבעו להרוג את פנחס, הם אמרו שמגיע לו מיתה על זה, מה אתה רב עם הקב“ה? מה החוצפה הזאת?
בא הקב“ה ואמר למלאכים: הניחו לו, יבוא קנאי בן קנאי משיב חימה בן משיב חימה

קנאי בן קנאי, משיב חימה בן משיב חימה

-הקב“ה אמר למלאכים: ראויה כפרה זו שתהא מכפרת והולכת לעולם, אומרים הראשונים, כל הדורות. התפילה הזאת של פנחס שכל המלאכים הבינו שצריך להרוג את פנחס הזה, הם תבעו להעמיד אותו בדין על התפילה הזאת, בא הקב“ה ואומר: הניחו לו ולא רק תניחו לו אלא קנאי בן קנאי, משיב חימה בן משיב חימה, התפילה הזאת תלך ותכפר עד עולם כל הדורות – מה הפך פה את הכפרה על פיה שמדין קשה, פתאום התפילה של פנחס לא רק שזה לא מעורר דין אלא מעוררת רחמים לכל הדורות לכל העולם – מה הסוד שהפך את זה? מרוב עומק הדבר המפרשים מפחדים לגעת בנקודה הזאת, מעניין מאוד שמי שנכנס בעומק הסוגייה הזאת וכן מסביר את זה בעומק זה הגאון מוילנא ובנו שכתב את התורות של הגאון מוילנא, והרב דסלר מביא את זה בספר מכתב מאליהו, כרך ד‘ עמוד 100, מי שירצה לראות יכול לראות את זה, וזה פלא עד כמה הגאון מוילנא פותח פה את כל הסוגייה הזאת..

התפילה הזאת זה ראש השנה אצל רבינו

למעשה כל התפילה בבחינת דין זה כל הפעולה של רבינו בראש השנה, רבינו גילה לנו את התורה הזאת וזה לא רק שהוא גילה לנו איזה שכל ואיזה דעת אלא רבינו גילה: כל הפעולה שלי בעולם ואת כל הגאולה אני אפעל בכוח התפילה הזאת בבחינת דין – ככה אומרים רבי נתן והרב מטשערין. הרב מטשערין אומר שעיקר ההלכה למעשה של התפילה הזאת זה ראש השנה של רבינו. מאוד מעניין שעם כל זה שרבינו פועל את הפעולה הזאת, רבינו לא גילה לנו יותר מאשר אלפית הטפח, וכיסה אלפיים טפחים, ואילו הגאון מוילנא גילה לנו הרבה גילויים בדבר הזה. הגאון מוילנא גילה לנו את התורה הזאת ורבינו פועל את התורה הזאת, אנחנו מדגישים את זה כי בחיי מוהר“ן רבינו אמר במפורש: ביני ובין משיח אין חילוק, אז רבינו גילה שכל העבודה שלו וכל התורה שלו זה משיח בן דוד, ואילו בספר ’קול התור‘
של תלמידו של הגאון מוילנא כתוב בחלק מהמהדורות: ואדוני ורבי הגאון
מוילנא אמר לי שמאז היותו בגיל עשרים התחילה להתנוצץ בתוכו נשמת משיח בן יוסף

מותר לו לעלות למקום הזה לזמן קצר..

אומר הגאון מוילנא שאם יש צדיק כזה בעל כוח גדול ויש דין יותר מדי קשה על כלל ישראל, מותר לצדיק הזה לעלות לזמן קצר, למקום שנקרא רישא דלא אתידע, ושם השכל של המקום הזה הוא שאין עוד מלבדו והוא עשה, עושה ויעשה את הכל, שם במקום הזה לא שייך לבוא בטענות על עמ“י כי אין עוד מלבדו והוא עשה את הכל. אומר הגאון מוילנא מותר לצדיק לעלות למקום הזה לזמן קצר ולהגיד להקב“ה: אתה הסבות את לבם אחורנית, כי אתה עושה את הכל ובעצם אני אומר לך את האמת, יש בבתי-דין טענות והקפדות על עמ“י? מחילה, לא נעים לי להגיד לך אבל אתה הסבות את לבם, כביכול הוא מאשים את הקב“ה בדבר הזה – אם יש צדיק כזה שהוא כולו נקי בתכלית הנקיות ועמ“י צריך את זה, על זה הגמרא אומרת: מניין שהקב“ה הודה לו למשה שאמר ’ואתה הסבות‘? דכתיב
’ואשר הרעותי‘ – הקב“ה כביכול לוקח את האחריות על עצמו, זה בעצם פועל רחמים אין-סופיים על עם ישראל וזה מבטל את כל הדין.

תמונה של מאת הרב עופר ארז שליט"א

מאת הרב עופר ארז שליט"א

תודה רבה לרב ראובן יעיש על עבודתו המדהימה בעריכת השיעור לטקסט

שתף עם חברים

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email
Telegram
תרגום לשפות »
כלי נגישות

השאירו פרטים לברכה אישית מהרב עופר ארז שליט"א

עופר ארז