הברכות של יעקב אבינו לפני פטירתו | פרשת ויחי

בעזרת השם נראה כמה נקודות מפרשת השבוע ויחי, סוף חומש בראשית. בפרשה מסופר על פטירת יעקב אבינו. לפני הפטירה, יעקב אבינו קורא לכל
12 השבטים והוא מברך את השבטים. יש שבטים שהוא מוכיח אותם, אבל הוא
מברך את כל השבטים. הזוהר הקדוש אומר שבברכות שיעקב אבינו בירך את השבטים, ישנם את כל הסודות והיסודות של הגאולה. כשיעקב קורא להם, כתוב בפסוק: ’האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים. הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם‘ זה שני הפסוקים שמתחילים את הברכות שיעקב אבינו מברך את השבטים..

לדבר על כל דרך הגאולה

יעקב אבינו רצה לגלות ולדבר על כל דרך הגאולה. יעקב אבינו ידע איך תהיה הגאולה והוא  רצה להגיד את זה בצורה מפורשת. שיהיה כתוב ושכולם ידעו איך תהיה דרך הגאולה. רש"י מביא מדרש שאומר שברגע שיעקב אבינו אמר את זה, הסתלקה ממנו השכינה ורוח הקודש ולא היה לו רשות משמיים להגיד את דרך הגאולה. אומר הזוהר הקדוש על הפרשה שאמנם יעקב אבינו לא אמר בצורה גלויה ומפורשת את דרך הגאולה, אבל בצורה נסתרת ונעלמת, כל הברכות, זה כל סודות הגאולה. מכאן ואילך למעשה זה כל הגאולה, כל מה שצריך לעבור על עמ"י בכל הדורות ובפרט בדור שלנו, כי אנחנו בעזרת השם הדור של הגאולה, אנחנו מחכים כל רגע ורגע לכן יש בזה יסודות מאוד גדולים על המציאות שלנו. בתוך הברכות יש רמזים וסודות על כל המציאות שלנו. הנקודה הראשונה שנתבונן בה זה שאלה שהרבה מהמפרשים שואלים, גם ר' נתן שואל את זה בליקוטי הלכות, יעקב אבינו אומר לבנים שלו ’האספו ואגידה לכם..‘ ומיד אחרי זה הוא אומר ’הקבצו ושמעו בני יעקב..‘ שואלים המפרשים ור' נתן, יש פה לכאורה לשון כפולה, מצד אחד הוא אומר להם ’האספו‘, אז הם נאספו. ומיד
אחרי זה הוא אומר להם ’הקבצו‘, עד כמה שאנחנו יודעים לאסוף ולקבץ, זה אותו דבר

ר‘ עקיבא דורש תילי תילים של הלכות

מה הסיבה שיעקב אבינו חוזר ואמר להם הקבצו? ושאלה שניה: למה יעקב אבינו משנה את הדיבור? בהתחלה הוא אומר ’האספו‘ ומיד לאחר מכן הוא אומר ’הקבצו‘, הרי זה אותה משמעות – אנחנו יודעים שבתורה לא רק שכל מילה היא משמעותית, אלא כל אות ואפילו על התגים של האותיות, היה רבי עקיבא דורש תילי תילים של הלכות. בוודאי שצריכה להיות פה סיבה עמוקה ופנימית מדוע יעקב אומר
את זה פעמיים, ולא רק שהוא אומר את זה פעמיים, אלא הוא גם משנה את הלשון..

עוד אקבץ נדחיך

בכדי להבין את זה, אנחנו קודם צריכים לדעת מה ההבדל בין לאסוף לבין לקבץ, כי לכאורה עד כמה שאנחנו יודעים, זה אותו משמעות. אומר ר' נתן בליקוטי הלכות, אמנם זה אותה משמעות אבל בכל אופן יש חילוק בין לאסוף לבין לקבץ. לאסוף זה כשאוספים דבר קרוב, כגון לאסוף חפצים בחדר. אבל כשאנחנו רוצים לאסוף דברים רחוקים, אז אנחנו אומרים לקבץ, לכן הקב"ה אומר לעמ“י ’עוד אקבץ נדחיך ישראל‘

הם שורשי נשמות ישראל

הקב"ה אומר לנו: לעתיד לבוא אני אקבץ את כל הנידחים, אומר ר' נתן שיש בזה יסוד מאוד גדול. יעקב אבינו כשראה את כל הבנים שלו שכולם צדיקים ברוך השם זה נקרא מיטתו שלימה, שהוא זכה שכל הבנים שלו יהיו מצד הקדושה. השבטים זה שורשי נשמת ישראל, כל אחד מאתנו זה ענף של אחד השבטים. יעקב אבינו אמר: אני אוסף עכשיו את כל הצדיקים, את כל השורשים של עמ"י מקרוב, כי לאסוף זה נקרא שהוא אסף את הצדיקים שקרובים אליו, הם קרובים למדרגה שלו אז יעקב
אבינו אמר: עכשיו אני יכול לגלות את כל סודות
הגאולה. כשהסתלקה ממנו השכינה הוא השיג השגה חדשה, מתי אפשר לגלות ולהשיג את הגאולה?
רק כשאחד מהצדיקים שבאים מיעקב אבינו יקבץ את כל הרחוקים. עד שנזכה שכל יהודי אפילו הרחוק ביותר יתקרב אל הקדושה, רק אז אפשר לפעול את כל סודות הגאולה, ככה אומר רבי נתן. לכן יעקב אבינו שינה את
הלשון בהתחלה הוא אמר: אני יכול לגלות את הגאולה בהאספו, ואז גילו לו משמיים שלא זאת הדרך. עד שאחד מהצאצאים שלו ’יקבץ‘ את כל הנידחים, רק אז
אפשר לגלות את כל הגאולה, לכן יש את הלשון הכפולה הזאת – פה יש רמז גדול מאוד. עד כאן זה רבי נתן ועוד מפרשים מסבירים את זה..

הקיבוץ באומן מקבץ את כל הרחוקים

בברסלב תמיד עושים הגהות, מוסיפים עוד פירושים, זה לא כתוב אבל ככה לומדים את זה – זה נראה שפה יעקב אבינו קיבל השגה חדשה, ההשגה של 'הקיבוץ של ראש-השנה', לכן זה נקרא קיבוץ, יעקב אבינו ראה שעוד כמה אלפי שנים יהיה בראש-השנה קיבוץ אצל רבינו באומן, שיקבץ את כל הנידחים, את כל הרחוקים. הראש-השנה של רבינו זה לקבץ את כל הרחוקים. זה מה שהוא אמר פה, ’הקבצו ושמעו בני יעקב‘, זה הנקודה הראשונה. פה מתגלה היסוד הראשון לקרב את הרחוקים. יעקב אבינו חשב, מספיק שאני אקרב את הצדיקים ואז אני אפעל את הכל..

הקב“ה נותן ליעקב אבינו שם חדש..

הקב"ה אמר ליעקב אבינו: עד שאתה והצדיקים שבאים מכוחך לא תקרבו את ההכי רחוקים, אי אפשר לפעול את הגאולה. לאחר מכן יעקב אבינו אומר, ’הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם‘ . בשביל מה פעמיים ’שמעו‘? כתוב בספרים שיעקב אבינו רמז פה על כל התיקון של כל אדם באופן פרטי ושל כלל עמ"י בכלליות. יש הבדל בין יעקב לישראל. השם שיעקב אבינו קיבל בשעה שהוא נולד זה יעקב אבל אחרי הרבה שנים, בשעה שיעקב אבינו חזר מחרן כבר נולדו כל הילדים חוץ מבנימין, הקב"ה התגלה אליו בבית-אל ליד ירושלים ואז הקב"ה אמר לו, ’לא יקרא שמך יעקב, כי אם ישראל‘, הקב"ה נתן ליעקב אבינו שם חדש. אומר הזוהר הקדוש שיש הבדל בין יעקב לישראל, עדיין יש ליעקב שני שמות, השם הראשון לא התבטל..

יעקב-קטנות המוחין. ישראל-גדלות

למה שני שמות? בשעה שיעקב אבינו היה בזמנים של קטנות הדעת אז הוא נקרא יעקב, בשעה שיעקב אבינו זכה לגדלות, פתאום האיר לו אור של מוחין, אור של תורה, של קדושה, של אמונה, אז הוא נקרא ישראל. יעקב זה על שם העקביים, זה נקרא דרגה נמוכה, וישראל זה על שם ראש, כי זה אותיות 'לי ראש', או 'ישר אל' שזה אותה בחינה. בשעה שיעקב אבינו זכה למוחין גדולים, אז הוא נקרא ישראל. ככה אומר הזוהר הקדוש. יעקב אבינו אומר ’שמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם‘, באמת התכלית של כל אחד מאתנו זה שנזכה לקבל דעת גדולה, אור גדול של אמונה, של תורה ושל קדושה וזה נקרא שאנחנו גם נזכה להיות כלולים בבחינת ישראל. יעקב אבינו מגלה לשבטים יסוד: א"א להגיע לבחינת ישראל אלא צריך להגיע קודם לבחינת יעקב, קודם כל ’שמעו בני יעקב‘, תדעו לכם שכל אחד שרוצה להתקרב אל האמת, יצטרך לעבור הרבה זמנים של קטנות הדעת, כי כל אדם בעולם הזה חייב לעבור זמנים שהדעת שלו בקטנות

רק אל תבעטו ואל תמרדו

פתאום הוא חושב על שטויות והוא מצומצם וכל דבר מפריע לו, כל דבר מעצבן אותו, זה נקרא זמנים של קטנות וכל אדם חייב לעבור את זה. לפעמים עובר על האדם והוא חושב שרק עליו עובר, צריך לדעת שכולם עוברים את זה אפילו דוד המלך וכל הצדיקים, כולם עברו את הבחינה הזאת שנקראת יעקב. יעקב אבינו אומר: גם כשאתם בזמנים של קטנות ’שמעו בני יעקב‘, תשמעו לצדיק שמדריך אתכם בזמני הקטנות. העצה הראשונה לעבור את זמני הקטנות זה לא להתאבד, לא לזרוק את הכיפה ולהגיד אני לא רוצה להיות יהודי – זה הדבר הראשון. יש כאלה עצבים פנימיים, היצר הרע מתלבש בנו וזה נקרא מרד,
לא רוצה שום דבר. אז יעקב אבינו אומר ’שמעו בני יעקב‘, גם כשאתם בקטנות הדעת, אל תבעטו בכל, אל תמרדו בכל, העיקר לעבור בשלום את ה’שמעו בני יעקב‘..

התכלית זה שנזכה לגדלות המוחין

ואז יעקב אבינו אומר, תדע לך, מי שיעבור את זה בשלום יזכה גם להגיע לבחינת ’שמעו אל ישראל אביכם‘, מי שעובר בשלום את בני יעקב, את מציאות הקטנות, יזכה לקבל את מציאות הגדלות. באמת התכלית של עמ"י והיעוד של כל יהודי זה לזכות לגדלות גדולה מאוד, אנחנו עוד לא יודעים מה מחכה לנו כי אם היינו יודעים מה מחכה לנו אז לא היה לנו קשה לסבול את מה שעובר עלינו. כל מה שקשה לנו לסבול את מה שעובר עלינו זה בגלל שאנחנו לא יודעים מה מחכה לנו! אבל בעזרת השם לעתיד לבוא, שזה ממש קרוב, אולי זה יתחיל הלילה מיד בסוף השיעור, אולי אפילו לא נספיק לסיים את השיעור, אז תהיה הגאולה ובאותו הרגע כזה דעת וכזה אור יתגלה וזה כבר יהיה לנצח נצחים ואז אנחנו נראה שהקטנות, היא הולידה
את הגדלות. כל הנקודה זה רק להחזיק מעמד רק לא להתאבד ולא להרביץ לאף אחד

כל יהודי במהות ובשורש בוודאי ראוי

אדם שזוכה להחזיק מעמד זוכה להגיע לבחינת ’שמעו אל ישראל אביכם‘ כי כל יהודי במהות ובשורש שלו בוודאי ראוי והקב"ה מכין השגות ואור מאוד גדול לכל נשמה ונשמה, אין לנו שום השגה והבנה מה מחכה לנו ולמה אנחנו נזכה. אנחנו רק צריכים לחזק אחד את השני ולזכור, מחכה לנו דברים מאוד גדולים, רק לעבור בשלום את זמני הקטנות. זה העצה הראשונה שאומר יעקב אבינו ומלמד אותם ’שמעו בני יעקב‘ תשמעו בזמנים שאתם בקטנות ואז תזכו לבחינה של ’ושמעו אל ישראל אביכם‘ לבחינת הגדלות. ר' נתן כותב בליקוטי הלכות שיחה של רבינו, שאחד הדברים שמקשים עלינו לעבור בשלום את הזמנים האלו זה שהיצר הרע מכניס בנו הרגשה שזה הולך להיות לנצח נצחים, צריך לדעת שזה לא נכון. יש פסוק בספר איוב ’קץ שם לחושך‘ מבריאת העולם נקצב לכל אדם לעבור זמנים של קטנות, והזמן הזה יגמר, עוד חודש או עוד חצי שנה זה נגמר ואז האדם כבר מתחיל מהלך אחר לגמרי..

יעקב אבינו חוזר לאביו אחרי 22 שנה

לאחר מכן יעקב אבינו מתחיל לברך את השבטים אבל את השלושה שבטים הראשונים, ראובן, שמעון ולוי, יעקב אבינו מוכיח קודם. יעקב אבינו מתחיל להוכיח את ראובן ואומר לו ’ראובן בכורי אתה, כוחי וראשית אוני. פחז כמים‘, היית נחפז, מה הסיבה שיעקב אבינו מוכיח את ראובן? בשעה שיעקב אבינו חזר לארץ כנען, הוא התכוון להגיע לחברון, בחברון באותה תקופה גר יצחק אבינו, יעקב אבינו רצה להגיע לאבא שלו. הוא חזר אחרי 22 שנה לאבא שלו. החנייה הראשונה שלו הייתה בשכם, לאחר מכן בית-אל, לאחר מכן בית-לחם. בבית-לחם בדרך לחברון רחל ילדה את בנימין ונפטרה. מבית-לחם יעקב אבינו המשיך לכיוון חברון אבל לפני שהגיע לחברון הוא עשה חנייה במקום שנקרא 'מגדל עדר' שם קרה איזה מקרה. המיטה הקבועה של יעקב אבינו היתה באוהל של רחל, לאחר פטירתה יעקב אבינו לקח את המיטה שלו, והעביר את זה לאוהל של בלהה. ראובן שהיה הבן של לאה קינא ולקח את המיטה מהאוהל של בלהה לאוהל של לאה. הוא רצה שהמיטה של יעקב תהיה באוהל של לאה, ועל זה יעקב אבינו מוכיח אותו ואומר לו ’פחז כמים‘ נחפזת במעשה הזה

טעות של צדיקים גדולים

 ראובן הפסיד כמה מהמעלות של הבכורה בגלל המעשה הזה, יעקב אבינו הקפיד עליו. כל המפרשים מתקשים מה הסיבה שראובן באמת עשה את זה? בפשטות אומרים שהוא קינא לכבוד אימו לאה, בעומק הדבר צריך לדעת שמסתתרת פה סיבה מאוד עמוקה. הגמרא במסכת שבת אומרת: כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה, צריך לדעת שאין בזה חטא, אלא טעות דקה מן הדקה, זה נקרא טעות של צדיקים מאוד גדולים..

יש עכשיו עת רצון להביא את הגאולה

ראובן הראשון שטעה בזה, יש טעות שחוזרת אצל צדיקים גדולים – כל העניין של הצדיקים שהם רוצים להביא את הגאולה, הם רוצים  לגלות את נשמת משיח בעולם ולתקן את כל העולם – בשעה שיעקב אבינו היה ב'מגדל עדר', היה עת רצון מאוד גדול להביא את הגאולה לעולם, ראובן היה רואה יותר מכולם כי הראייה של ראובן היא הראייה הכי גבוהה, ראובן נקרא ראו בן, או אור בן, או ראיית בן. ראובן ראה
שיש עכשיו עת רצון מאוד גדול להביא את הגאולה והוא ראה שהדרך להביא את הגאולה זה שיעקב אבינו יגור באוהל של לאה – בכל זה הוא צדק, הוא לא טעה. היו לו סיבות עמוקות. נגיד בקצרה מה הסיבות, הזוהר הקדוש אומר שבשעה שרחל נפטרה, נשמתה עלתה ונכללה במדרגה העליונה שנקראת מדרגת לאה, הדבר הזה זה סוד שרחל ולאה נהיו נשמה אחת. אומר הזוהר הקדוש זה המצב שיהיה בזמן הגאולה, כי תיקון לאה ותיקון רחל יהפך להיות תיקון אחד. זה אחד הסימנים של הגאולה

מיטה אחת לשינה ומיטה אחת לשכינה

לאחר מכן הם הגיעו ל'מגדל עדר', המקום המדויק לא ידוע לנו, אבל כתוב בתרגום יונתן בן עוזיאל, שזה המקום ששם עתיד מלך המשיח להתגלות ולגאול את עמ"י, זה המקום של הגאולה. ראובן ראה שאנחנו נמצאים במקום הגאולה ורחל עלתה והגיעה למדרגת לאה. עוד דבר שראובן ראה זה שיעקב אבינו זה כבר לא יעקב זה כבר ישראל. כל זה אלו סימנים של הגאולה. כתוב בזוהר הקדוש שהמיטה של יעקב אבינו זה המיטה של השכינה. היו לו 2 מיטות מיטה אחת שעליה ישן ומיטה אחת של השכינה. מיטה תחתונה ומיטה עליונה. הסיפור של כל הדברים זה היה עת רצון וזמן שמוכן מאוד לגאולה, ויעקב אבינו לא מביא את הגאולה, הוא נשאר באוהל של בלהה. כדי להביא את הגאולה הוא צריך לעבור לאוהל של לאה. ראובן רצה להביא את הגאולה אז הוא לקח את המיטה של יעקב אבינו ואת המיטה של השכינה, והעביר את זה לאוהל של לאה כדי לעשות יחוד, זה נקרא יחוד ישראל ולאה, ועל זה יעקב אבינו אמר לראובן ’פחז כמים‘ נחפזת במה שעשית, לא היית צריך לעשות את זה

יש את הצדיק שבדור, לך תשאל אותו

צריך להבין, אם יש את כל הסימנים והכל מתקיים, אז מה היתה הטעות של ראובן? בפשטות הרי אתה רואה דברים מאוד מאוד גדולים, אתה רואה דברים עליונים ויש לך השגות אבל יש את הצדיק שבדור, לך תשאל אותו מה לעשות – זה הדבר הראשון. אפילו שרואים דברים מאוד גדולים, אסור לנו לעשות כלום, אם יש צדיק בדור צריך לשאול אותו מה לעשות. זו היתה הטעות הראשונה של ראובן. אומר ר' נתן שזה נקרא טעות של צדיקים, אבל צריך לדעת שהבחינה הזאת היא נמצאת גם בנו. בכל אחד ואחד מאתנו יש את העניין הזה של החיפזון. אנחנו רוצים שדברים כבר יקרו, בפרט שאין מי שלא עובר את זה בדור שלנו, עוברים מרירות של התיקונים – לפני הגאולה עובר על כל אחד מה שעובר..

אל תתמרמר ואל תקפיד!

יש שאלה גדולה מאוד, איך אנחנו מקבלים את כל מה שעובר עלינו? הנקודה הכי גדולה זה לקבל את זה בסבלנות, שיהיה לנו סבלנות ואהבה לכל מה שעובר עלינו.
בשעה שאדם מתמרמר ונכנס להקפדות ולכעסים על כל
מה שעובר עליו, זה באמת לא קל לקבל את זה בסבלנות ובאהבה, צריך לדעת שכל הכעסים וההקפדות, זה כעסים והקפדות על הקב"ה, אנחנו כועסים על הקב"ה למה הוא מנהיג אותנו בכזאת דרך? אם אדם זוכה לקבל בסבלנות
את כל מה שעובר עליו, הוא זוכה לתקן את הטעות
של ראובן. כשאדם נחפז הוא רוצה כבר את הישועות
שלו, הוא רוצה שעכשיו תהיה הגאולה, אין לי כוח
יותר לסבול, הוא רוצה שכל הבעיות יפתרו מיד, צריך לדעת, שהתיקון של בחינת ראובן זה כשאדם מקבל באהבה ובסבלנות את כל מה שעובר עליו, זה התיקון הכי גדול

יש ראייה עליונה ויש ראייה תחתונה

ראובן זה נקרא 'סוד הראייה העליונה', ברגע שאדם זוכה לקבל באהבה ובסבלנות את כל מה שעובר עליו, הוא זוכה לקבל את הראייה העליונה. אם ראובן היה מחכה בסבלנות הוא היה זוכה לתקן את הראייה העליונה. יש 'ראייה עליונה' ויש 'ראייה תחתונה', היום יש לנו ראייה תחתונה, אנחנו רואים את העולם הזה, אדם יוצא החוצה הוא רואה מכוניות ופלאפונים, הוא רואה את העולם הזה, התיקון של הראייה התחתונה כמו שיהיה לעתיד לבוא זה נקרא שבמקום לראות את העולם האדם רואה את הקב"ה בתוך העולם. בכל דבר ודבר הוא רואה את הקב"ה, זה נקרא תיקון הראייה, ’שויתי השם לנגדי תמיד‘, צריך לדעת שלכל יהודי יש את האפשרות להגיע לבחינה הזאת שבכל מה שיעבור עליו הוא יראה את הקב"ה. יצעקו עליו- הוא יראה את הקב"ה. זה התיקון השלם. זה נקרא להעלות את הראייה לסוד הראייה העליונה..

ראה ישראל השם א-לוקינו השם אחד

לסוד הראייה העליונה זוכים בכוח הצדיקים ובכוח התורה. כשאדם זוכה לזה הוא זוכה לכל התיקונים שלו. הזכרנו שאחד מאדמו"רי חב"ד 'הצמח צדק' אומר שמשה רבינו בוודאי זכה 'לראייה העליונה', על משה רבינו עברו הרבה בירורים, מה שהתורה מספרת לנו על משה רבינו זה מגיל 79, הקב"ה התגלה אליו בסנה ואמר לו לך תגאל את עמ"י, אבל מה שעבר עליו מגיל 15 שהוא ברח ממצרים עד גיל 79. אנחנו לא יודעים מה עבר על משה 64 שנים. משה רבינו עבר הרבה מאוד תיקונים ובירורים והמעלה והענווה של משה רבינו היתה שהוא קיבל בסבלנות את כל מה שעובר עליו ואז בסנה הוא תיקן את הכל. בסנה הקב"ה העלה אותו למדרגה של הראייה העליונה, מאותו רגע ואילך הוא רואה רק את הקב"ה עין בעין. אומר 'הצמח צדק', מכיוון שמשה רבינו תיקן את זה והיה רואה את הקב"ה כל הזמן לכן הוא רצה כל החיים שלו לפעול לשנות מצווה אחת של התורה, במקום שאנחנו נגיד ’שמע ישראל, השם
א-לוקינו, השם אחד‘, אז אנחנו נגיד 'ראה ישראל, השם א-לוקינו, השם אחד'. היום מדרגת האמונה זה 'שמע ישראל', אנחנו יכולים להשיג את הקב"ה בשמיעה. משה רבינו, שראה את הקב"ה עין בעין, רצה להעלות את עמ"י למדרגה של 'ראה ישראל'.

הוא  רצה שנראה את השם עין בעין

 במתן תורה עמ"י זכה לזה, ’וכל העם רואים את הקולות‘. מישהו ראה פעם קולות? איך אפשר לראות קולות? קולות שומעים, זה נקרא סוד הראייה העליונה, זה נקרא לראות את הקב"ה עין בעין, זה מדרגת הנביאים, היו גם צדיקים שזכו לזה אבל כל אחד מאתנו יכול לזכות לזה. משה רבינו כל ימי חייו רצה להעלות אותנו למדרגה שנראה את הקב"ה עין בעין. בשביל לזכות את זה צריך לתקן את המידה שנקראת 'פחז כמים',
איך מתקנים את זה? ע"י שיש לאדם סבלנות והוא מקבל באהבה את כל מה שעובר עליו. לפני הגאולה, כולנו צריכים להעלות לסוד הראייה העליונה. כשיבוא משיח צדקנו כולנו נעלה לראייה העליונה לכן לפני הגאולה עוברים
הרבה מרירות, כדי שנקבל את זה בסבלנות ונתקן את זה. זו היתה הטעות של ראובן, וזה דווקא קרה לראובן, כי ראובן הוא סוד תיקון הראייה, לכן קוראים לראובן על שם הראייה..

בכל אחד יש ’פחז כמים‘

כשלאה נתנה לו את השם ראובן, היא אמרה, ראה השם בעוניי. אדם אומר: השם רואה את העוני שלי, הוא רואה את הצמצומים ואת הקטנות שלי, ואם השם עושה את זה, אז הכל לטובה, אז הוא זוכה לתקן את הבחינה הזאת של 'פחז כמים' וכל אחד מאתנו, כמה שיותר זוכים לקבל באהבה את מה שעובר עלינו, ככה אנחנו זוכים לזה. האדם מתחיל להתחבר עם הקב"ה ע"י הדרך הזאת – זה העניין של ראובן. לאחר מכן, יעקב אבינו עובר לשני השבטים, שמעון ולוי. יעקב אבינו מוכיח מאוד את שמעון ולוי, הוא אומר להם ’שמעון ולוי אחים, כלי חמס מכרותיהם. בסודם אל תבוא נפשי..‘ על מה יעקב אבינו מוכיח אותם? על שני דברים – דבר הראשון, צריך להבין את הטעות שלהם

הכוח של השבטים זה כוח של קדושה

בשעה ששכם בן חמור לקח את דינה ועשה מה שעשה, שזה באמת היה מעשה של עוולה, מה שהוא עשה לדינה זה מאוד נורא, שמעון ולוי שהיו ילדים בני 13, עשו דין תורה. הם אמרו את שכם בן חמור בוודאי צריך להרוג, אין פה בכלל שאלה אבל כל אנשי העיר שלו הם מסייעים לעוברי עבירה, הם מגינים עליו. היו בשכם עשרים וארבע  אלף תושבים ושמעון ולוי דנו את כל בני העיר למיתה – ’ויחגרו איש חרבו על ירכו‘, כאלה גיבורים הם היו. שני ילדים בני 13 הלכו לעיר שלימה והרגו את כולם. לא כתוב כמה זמן זה היה אבל זה היה בערך שעתיים, שלוש שבהם שמעון ולוי הרגו
24 אלף איש. הכוח של השבטים זה לא היה כוח טבעי. זה היה כוח רוחני של קדושה..

הטעות היתה שלא שאלו את הצדיק

שמעון ולוי הרגו את כל אנשי שכם והוציאו את דינה. כשאנחנו קוראים את זה, אנחנו יותר מזדהים עם שמעון ולוי. אנחנו אומרים כזה מעשה, בוודאי שצריך להרוג את כולם אבל רואים שיעקב אבינו מוכיח אותם ואומר להם ’שמעון ולוי אחים, כלי חמס מכרותיהם‘ – לכאורה אנחנו לא מבינים הרי אם אנשי שכם עושים כזה מעשה ותומכים במעשה כזה ולא נותנים את דינה, אדרבה, שיהרגו אותם. צריך לדעת שהטעות של שמעון ולוי, אעפ"י שהם ראו עפ"י דין תורה שהם חייבים מיתה, הטעות שלהם היתה שיש פה את הצדיק שזה יעקב אבינו, מה שאתם רואים גם הוא רואה, לכו תשאלו אותו מה לעשות. הטעות שלהם היתה שהם לא שאלו את
יעקב אבינו. באמת אם הם היו שואלים את יעקב אבינו הוא לא היה מתיר להם לעשות את זה. מדוע? כי הצדיק, יעקב אבינו, תמיד רואה את מה שאנחנו לא רואים

לחתוך אותו לחתיכות פחות מכזית

מה ששמעון ולוי לא ראו, יעקב אבינו ראה. מה הוא ראה?  הוא ראה שנשמות ישראל נמצאים עכשיו בעשרים וארבע אלף האלה וצריך לתקן אותם. נכון שהם עשו טעות והם צריכים לשלם על זה אבל אנחנו צריכים לתקן אותם לא להרוג אותם. בזה שהם הרגו אותם זה גרם לכמה וכמה גלגולים שהעשרים וארבע אלף האלה היו צריכים לבוא כדי להיתקן. היסוד הוא שאעפ"י שיש לאדם כוונות טובות, הוא רוצה את האמת, אבל אנחנו רואים שוב את אותה בחינה של ראובן שהם
לא שאלו את יעקב אבינו איך להתנהג – הטעות של עמ"י בכל הדורות זה שאנחנו לא מספיק מתבטלים למנהיג של הדור. זו היתה הטעות הראשונה שלהם.
הטעות השנייה שהיא נגררה כתוצאה מהטעות הראשונה. לאחים היה ספק גדול מאוד מי זה יוסף, נולד להם אח קטן, הבן של רחל, הוא יותר קטן מהם, והוא עושה להם הרבה מאוד צרות. כתוב במדרש ובזוהר הקדוש שהם עשו בית דין מה לעשות עם יוסף. מה הבית דין של השבטים החליט? שחייבים להרוג את יוסף, השבטים היו צדיקים. איך זה יכול להיות שהשבטים מחליטים להרוג את אח שלהם? ועוד איזה מיתה, שמעון ולוי דרשו את המיתה הכי קשה ליוסף, איזה מיתה? הזוהר הקדוש אומר שהם רצו לחתוך את יוסף לחתיכות יותר קטנות מכזית. ראובן מנע את
זה מהם. איך זה יכול להיות שהשבטים שהם צדיקים אמיתיים מגיעים למצב כזה?

איך יכול להיות שטעו בכזאת טעות?

 אומר רבינו האר"י הקדוש בספר 'הליקוטים' שהשבטים סברו שיוסף זה עמלק, זה הקליפה הכי קשה, ככה הם ראו את זה והם חשבו שזה מצווה מאוד גדולה ’מחה תמחה את זכר עמלק‘, מכיוון שהוא כזה קליפה כמו עמלק, חייבים להרוג אותו ולבער אותו מן העולם – זה היה הבית דין של השבטים. מתעוררת פה שאלה  גדולה: הרי אנחנו יודעים שיוסף זה 'צדיק יסוד עולם' איך יכול להיות שהם טעו בכזאת טעות? אומר הזוהר הקדוש יסוד מאוד גדול, שבאמת יוסף היה במדרגה יותר גבוהה מהם, מכיוון שיוסף היה יותר גבוה מכל השבטים אז הם לא יכלו להשיג אותו. כי כל אדם שנמצא במדרגה רוחנית יותר גבוהה מאתנו, אנחנו לא יכולים להשיג אותו, אנחנו לא יכולים להבין למה הוא מתכוון וזה מעורר עליו קושיות גדולות מאוד. אפשר להגיע למצב שרואים את הצדיק כביכול כאילו הוא לגמרי מהצד של הס“א..

רואים בשמעון ולוי גבורות נוראיות

זה היתה הטעות של השבטים, שהם ראו את יוסף בבחינת עמלק. ככה אומר רבינו האר"י הקדוש. זה היתה הטעות השנייה של שמעון ולוי. הם היו אחראים לפסוק דין מוות ליוסף. הם דחפו לכל המהלך הזה ולאחר מכן למכור אותו לעבר במצרים. מתעוררת פה שאלה, מה הסיבה שדווקא שמעון ולוי טועים בכאלה טעויות? הורגים עיר שלימה, אנחנו רואים שיש בשמעון ולוי גבורות נוראיות, מאז ידוע שכל אחד שיש לו בחינה של שמעון ולוי אסור שיהיו ביחד, איפה שיש שמעון ולוי ביחד הם יכולים להחריב חצי עולם, מה הסיבה שדווקא הם עשו את הטעויות האלה? הזוהר הקדוש מגלה לנו את עומק הדבר, כתוב בספרים הקדושים, שכל נשמה יהודית זה עולם בפני עצמו אבל יש חלוקות, החלוקה הראשונה של הנשמות זה נקרא 'נשמות של חסדים' ו'נשמות של גבורות', בכל אדם יש גם חסדים וגם גבורות.

ניסיונות גדולים של כעס והקפדה?

בד"כ כלל נשמות בבחינת חסדים הם הרבה יותר רגועים, מתונים, שלוים, זה לא בגלל שהם יותר צדיקים, זה האופי שלהם, משמיים מובילים אותם בכזאת דרך. נשמות מצד הגבורות זה התלהבות הלב, לכן כל מי שהוא מצד הגבורות, יש לו ניסיונות גדולים של כעס והקפדה, בגלל ההתלהבות של הלב. כשהוא רואה משהו לא בסדר, הוא ישר רוצה לפתור את הבעיה. בשביל לפתור את הבעיה יש חרבות,
יש סכינים, היום כבר יש אמצעים יותר משוכללים, הניסיון של בחינת הגבורות
זה הקפדות וכעסים וזה תיקון מאוד מאוד גדול. התיקון הכי גדול זה לתקן את הכעסים ואת ההקפדות. אומר הזוהר הקדוש שזה הסיבה ששמעון ולוי טעו
את הטעויות האלה, זה לא בגלל שהם לא היו צדיקים, אלא בגלל שהם נשמות
מצד הגבורות והיה להם תיקון מאוד גדול בזה, ובשמעון יש יותר גבורות מלוי – ככה אומר הזוהר הקדוש. ששמעון זה הגבורות שבגבורות. התיקון הכי קשה זה שמעון..

תפילה התבודדות ושאר העצות….!

אנחנו רואים שעכשיו לפני הגאולה, צריך מאוד לתקן את הגבורות, אחד התיקונים הכי גדולים לפני הגאולה זה נקרא תיקון הגבורות – העבודה שלנו זה להמתיק את הגבורות האלה. להפוך את כל הכעסים ואת כל ההקפדות לעין טובה. יעקב אבינו אומר: "שמעון ולוי אחים, כלי חמס מכרותיהם‘ מה זה כלי חמס? צריך לדעת שלגוי ולערבי אין שום זכות לעשות איזה צער ליהודי. אין כזה דבר! הם לא מציאות בכלל! אבל מתי הם מקבלים רשות? כשהעוונות שלנו גורמים, כשהקב"ה רוצה לעורר אותנו. כל הקסאמים של החמאס מעזה זה הכל בא מההקפדות שלנו. כשאנחנו לא ממתיקים את הגבורות, אז הגבורות שנופלות הולכים אל החמאס, צריך לדעת, כל פעם שיש קסאמים, צריך ללכת לשדה לעשות התבודדות על הגבורות, על זה שאנחנו בכעסים ובהקפדות. איך מתקנים את זה? יש כמה עצות לתקן את הדבר הזה. היום זה מאוד קשה לתקן את הגבורות את הכעסים ואת ההקפדות. אחת הדרכים זה להתבטל אל העצה של הצדיק ואז מיד  מתקנים את כל הגבורות – אדם משתדל לקיים את העצה של תפילה והתבודדות או כל עצה של הצדיק ובזה הוא מתקן את כל הגבורות שלו.