תורה כ“ד בליקוטי מוהר“ן חלק ראשון
בעזרת השם נעסוק בתורה כ“ד בליקו“מ. מובא בחיי מוהר“ן ובשש“ק שבליל שבת אחרי הסעודה רבינו התחיל להגיד את התורה הזאת ובשעה שהוא אמר את התורה הזאת רבינו כ“כ התלהב שהפנים שלו בערו ואף אחד לא הבין שום דבר. מה שיש לנו מהתורה הזאת זה מה שמצאו אח“כ כתוב אבל בשעה שרבינו אמר את זה אף אחד לא הבין מה הוא אומר ומרוב הבעירה של רבינו א“א היה להסתכל לו על הפנים, רבינו לקח מטפחת וכיסה את הפנים שלו מרוב האור והאש שהיתה לו בפנים..
יש אור הנקרא אור אין-סוף
ידוע שהתורה הזאת היא אחת התורות העמוקות בליקו“מ, אנחנו נראה נקודה בתורה ונקשר את זה לכמה עניינים שקשורים אלינו הלכה למעשה ליום-יום שלנו. רבינו מתחיל את התורה ואומר ’דע, שיש אור, שהוא למעלה מנפשין ורוחין ונשמתין, והוא אור אין סוף. ואף על פי שאין השכל משיג אותו, אף על פי כן רדיפה דמחשבה למרדף אבתרה (המחשבה רודפת אחרי האור האין סוף הזה). ועל ידי הרדיפה, אז השכל משיג אותו בבחינת מטי ולא מטי. כי באמת אי אפשר להשיג אותו, כי הוא למעלה מנפש רוח נשמה. ודע שאי אפשר להשיג אותו אפילו בבחינת מטי ולא מטי (משיג ולא משיג או מגיע ולא מגיע) אלא ע“י עשית המצוות בשמחה‘. בהמשך התורה רבינו אומר ’ובפנימיות ברכאן (הברכות שאדם מקבל), שהוא דקות הברכאן, נתברך מהם המסדר והמישב את השכל, שהיא בחינת כתר.. כתר, הוא לשון המתנה, כמו שכתוב (איוב ל"ו): "כתר לי זעיר", כי כששואלין את האדם איזהו שכל, אומר: המתן עד שאתישב.. וכשעושה ומתקן את המישב והמסדר (של השכל), שהוא הכתר כראוי, אזי המוחין רודפין להשיג האור אין סוף. והכתר (המיישב והמסדר) מעכב את השכל (המוחין)‘ – ואז יש מלחמה, מצד אחד יש רדיפה אחרי האור אין סוף, מצד שני יש משהו שמעכב את זה ומההתמודדות בין שני הדברים נעשה 9 היכלין ומשם אפשר להשיג את האור אין סוף בבחינת מטי ולא מטי
אחת התורות הנעלמות בליקוטי מוהר“ן
-זה בקצרה מה שרבינו אומר פה בתחילת התורה ובוודאי שהתורה הזאת היא אחת התורות הסתומות והנעלמות בליקו“מ כל הבחינה הזאת של המעכב, והמיישב והמסדר והתשע היכלין, יש מקום שהזוהר הקדוש מדבר על ההיכלין האלה – נתבונן קצת מה רבינו מתכוון בדברים האלה בפרט הלכה למעשה. דבר ראשון רבינו
אומר שיש 2 בחינות, בחינה אחת נקראת רוחין נפשין ונשמתין ויש בחינה יותר גבוהה שלא יכולה להתקבל לא ברוח לא בנפש ולא בנשמה וזה נקרא אור אין סוף..
פנימיות הברכות
בכלליות יש 2 בחינות במציאות הרוחנית: נפש רוח נשמה, ומעל זה יש אור אין סוף, ואדם לא יכול להשיג את האור האין סוף, אין אפשרות להשיג את האור האין סוף אלא רק כשאדם זוכה לפנימיות הברכות, הכוונה לברכה הכי גבוהה והכי רוחנית שאדם יכול לקבל ואז אדם זוכה להשיג מידה שנקראת מיישב ומסדר וזה נקרא כתר וע“י זה הוא יכול להשיג גם מהאור האין סוף אבל בבחינה של מטי ולא מטי הכוונה משיג ולא משיג..
זה רק בבחינת מטי ולא מטי
בוודאי שהמושגים האלה מאוד עמוקים ומאוד פנימיים כמו שר‘ נתן כותב שזו אחת התורות הכי עמוקות בליקוטי מוהר“ן, נתחיל קצת להתבונן בזה, דבר אחד יש מדרגה שנקראת נפשין רוחין ונשמתין שזה בעצם נפש רוח ונשמה ואת זה אדם יכול להשיג, ויש בחינה של מדרגה שאדם לא יכול להשיג ורבינו קורא לזה אור אין סוף – קודם כל זה החילוק הראשון, מדרגה שאנחנו יכולים להשיג ומדרגה שאנחנו לא יכולים להשיג אבל בהמשך רבינו אומר שיש בחינה שאם אדם זוכה לפנימיות ברכת השכל או לפנימיות הברכות, ע“י זה נתתקן משהו באדם ורבינו קורא לזה הכתר שבאדם ואז יש אפשרות להשיג משהו מהאור האין סוף והדרך שאדם זוכה להשיג את זה נקראת מטי ולא מטי, משיג ולא משיג. מה כוונת רבינו בדברים האלה? דבר ראשון להבדיל בין הנפש רוח נשמה שאנחנו יכולים להשיג לבין האור האין סוף שאנחנו לא יכולים להשיג, מכאן למעשה לומדים יסוד מאוד גדול שבכל העבודה שלנו ובכל המציאות הרוחנית שלנו יש בכלליות 2 מדרגות, מדרגה אחת נקראת נפש רוח נשמה (ראשי תיבות נר“ן) ומעל זה יש את האור האין סוף, מה הבחינות האלה אומרות לנו? הנר“ן זה למעשה כל מה שאדם זוכה להבין ולהשיג בתורה, באמונה, במה שאדם זוכה להשיג בשכלו ולהרגיש בליבו זה נקרא בחינת נפש רוח נשמה
יש דברים שאפשר להשיג ויש דברים…
למעשה נפש רוח נשמה זה מה שאנחנו יכולים להבין בתורה, מה שאנחנו יכולים להשיג באמונה ומה שאנחנו יכולים להרגיש בלב הרגשה של קשר וקירבה להקב“ה, אהבה לתורה, אהבה לתפילה, למצוות ולמעשים טובים כל מה שאנחנו משיגים בזה זה נקרא מדרגה פנימית, רבינו קורא לזה נפשין רוחין נשמתין, נפש רוח ונשמה. פירוש הדבר שיש דברים שאנחנו יכולים להשיג, אבל הקב“ה הוא אין סוף ויש אין סוף מדרגות מעלינו, כמה שאדם ידע וכמה שאדם ישיג עוד, עדיין הכל זה בבחינה של ניצוץ אחד מאין סוף, לכן יש עוד הרבה-הרבה מה להשיג ואין לנו גם כלים להשיג את זה..
אין תענוג יותר גדול מאשר להשיג עוד
כל מה שלא השגנו זה בגלל שאין לנו כלים להשיג את זה ורבינו אומר וזה מובא כך גם ספרי המקובלים זה נקרא אור אין סוף. המחשבה של האדם זה תמיד בחינה מוגבלת, אנחנו יכולים להבין דברים מוגבלים, ברגע שזה דבר שאין לו שום הגבלה אנחנו לא יכולים להשיג אותו וזה נקרא אור אין סוף, השגות שאין להם הגבלה. איפה אין להם הגבלה? בתוכנו, לכן אנחנו לא יכולים להשיג את הדבר הזה, אבל בתוך הנשמה שלנו מוטבע שבאמת כמה שנשיג יש באמת עוד הרבה-הרבה להשיג, אדם יודע את זה וההשתוקקות הכי גבוהה של האדם ועיקר הרצון של האדם זה כל פעם להשיג את הקב“ה, אם זה בתורה, אם זה באמונה אם זה בהשגות רוחניות עוד ועוד. אנחנו כ“כ משתוקקים לזה כי אין תענוג יותר גדול מאשר להשיג כל פעם עוד
ועוד, לכן כשאדם מרגיש קצת את אור השם, מיד ניצת בתוכנו אש מאוד גדולה
של רצונות וכיסופים להשיג עוד ועוד וזה נותן לנו את הכוח להתמודד בעולם הזה..
קודם כל לעבוד את השם עם מה שיש.
באמת כל יהודי יודע בפנימיות שלנו שיש לנו עוד הרבה-הרבה מה להשיג ואעפ“י שהיצה“ר מדי פעם בפעם, הכוונה אחת לשעה עגולה, אומר לנו: יש לי הרבה-הרבה להציע לכם, עם כל זה בעומק הנשמה שלנו אנחנו יודעים שיש כזה תענוגים וכאלה השגות וכזה אור אצל הקב“ה וזה עומד כנגד היצה“ר. ההרגשה הפנימית הזאת והידיעה הפנימית שיש אצל הקב“ה עוד הרבה להשיג זה נמצא בתוכנו, לכן בכלליות העבודה שלנו בעולם הזה זה קודם כל לעבוד את הקב“ה במה שיש לנו, ז“א אדם יושב ללמוד תורה אז הוא יושב ללמוד תורה לפי הבנתו, הוא מתפלל אז הוא מתפלל לפי המדרגה שיש לו, אנחנו מקיימים את המצוות לפי הבחינה שיש בתוכנו וכל מה שאנחנו משיגים ומבינים בתוכנו זה נקרא נפש רוח נשמה..
עוד השגות ועוד אהבת השם
-זה סוג אחד של עבודה וזה למעשה העבודה של התורה והמצוות, מניחין תפילין וכן הלאה, כל זה בעצם עבודה של נפש רוח נשמה, אבל יש עוד בחינה של עבודה והבחינה הזאת של העבודה נובעת מהרצון ומההשתוקקות הפנימית שלנו להשיג עוד ועוד מבחינת אור אין סוף, כמו שאמרנו הנשמה מאוד משתוקקת כל פעם להשיג יותר ויותר וזה סוג של עבודה אחרת לגמרי כי א“א אפשר להשיג את האור האין סוף, רבינו אומר שאפשר להשיג את זה בבחינת מטי ולא מטי הכוונה משיג ולא משיג, אבל גם זה א“א להשיג ע“י העבודה הרגילה של התורה, ז“א זה שאנחנו נלמד תורה ונקיים את המצוות זה יאיר וזה יבנה את הנפש רוח נשמה אבל זה לא מגיע לאור האין סוף כדי להמשיך על עצמנו כל פעם אור אין סוף אחר, עוד אור א-לוקות, עוד השגות ועוד אהבת השם..
לפעמים מרוב עצים לא רואים את היער
פה רבינו אומר מה צריך להיות כדי שנוכל להמשיך את האור האין סוף. קודם כל כדי שנוכל להשיג אותו צריך לתקן בתוכנו דבר שנקרא המעכב והמסדר או המיישב והמסדר וזה נקרא הכתר שבאדם, ככל שמתוקן בתוכנו הכתר אז לפי זה אנחנו יכולים להשיג מבחינת האור האין סוף – מה זה נקרא המיישב והמסדר? מסביר
ר‘ נתן בליקוטי הלכות (זה מובא בשלוש מקומות) שהמיישב והמסדר זה היישוב הדעת הפנימי שיש באדם, פירוש הדבר גם כשאנחנו לומדים וגם כשאנחנו משיגים השגות לפעמים האדם צריך לעצור. יש בחינה שאדם מתבונן בדברים ויש בחינה שאדם צריך לעצור ולהפסיק, רבינו קורא לזה לפקח את המוחין, למשל אדם לומד דף גמרא או סוגיא ועל הדף הזה או על הסוגיא הזאת יש חמש עשרה ראשונים,
אם הוא ילמד את כל החמש עשרה ראשונים אז מרוב עצים לא רואים את היער, יותר מדי אינפורמציה ויותר מדי ידיעות בסופו של דבר יבלבלו אותו בסוגיא עצמה..
זה כבר בלבול הדעת ולא יישוב הדעת
נניח שאדם במדרגה שאם הוא ילמד את הסוגיא עם רש“י תוספות ועוד אחד מהראשונים אז הכל מתיישב אצלו טוב, אז הוא מבין את הסוגיא, אבל מצד הפנימיות הרצון הפנימי של האדם זה להבין כל דבר יותר ויותר לעומק – אז יש בחינה כזאת שאם אדם מתבונן יתר על המידה אז זה יהיה כבר בלבול הדעת ולא יישוב הדעת לכן מה הכוח בתוכנו לדעת מתי לעצור ולהבין שעד כאן אנחנו יכולים להבין ולהשיג וללמוד ומתי אנחנו יכולים להמשיך? מסביר ר‘ נתן שזה נקרא המיישב והמסדר, ז“א שזה כוח פנימי במחשבה של האדם שיודע עד כמה להתבונן ועד כמה לחזור אחורנית או לנוח. יש שיחה בשיחות הר“ן שרבינו אומר שחשוב שאדם כל יום יפקח קצת את דעתו, הכוונה קצת להתעסק בענייני עלמא, להגיד איזה בדיחה או איזה מילי דשטותא ורבינו אומר שזה מעלה, כי בפרט כשאדם לומד המחשבה שלו באמת נמצאת במקום רוחני מאוד – צריך לדעת עד כמה ללמוד ולעיין ומתי לנוח ולרדת קצת מהבחינה הזאת, הידיעה שאדם יודע עד כמה להתבונן בדברים ועד כמה לעיין ומתי להפסיק רבינו אומר שזה נקרא המיישב והמסדר, זה בעצם הבחינה הרוחנית הגבוהה ביותר כשאדם יודע עד כמה להתבונן ומתי להרפות מהדבר
א“א להשיג אלא ע“י המיישב והמסדר
אומר רבינו שכמה שיותר מתוקן ומסודר המיישב והמסדר ככה האדם יכול להשיג מהאור האין סוף, הכוונה שעל ידי המיישב והמסדר אדם יכול להשיג השגות רוחניות מאוד גבוהות, כל פעם להשיג עוד השגה ועוד השגה עד אין סוף. פירוש הדבר שלהשיג השגות רוחניות חדשות זה דווקא על ידי הבחינה שיכולה להצטמצם, ככל שיש באדם כוח הצמצום במחשבה על ידי זה הוא יכול להשיג יותר ויותר, אז יש שתי דברים, יש
נפש רוח נשמה וזה כל מה שיש לנו בתוכנו, הכוונה
בדעת, בחוכמה ובהרגשת הלב ועם זה אנחנו עובדים
את הקב“ה אם זה בלימוד התורה אם זה במצוות מעשיות ואם זה בתפילה, זה בחינה אחת. בחינה אחרת זה להשיג
כל פעם אור חדש, אור אין סוף חדש, זה השגות חדשות ואת זה אי-אפשר להשיג אלא רק על ידי המיישב והמסדר..
להשיג כל פעם עוד ועוד…!
רואים שהצדיקים הגדולים השיגו השגות נוראיות הם ממש ראו מסוף העולם ועד קצהו, איך הם השיגו את זה? מה הם היו צריכים לתקן בתוכם כדי להשיג את כל ההשגות האלו? התנאי היה שיהיה מתוקן אצלם המיישב והמסדר, ז“א זה היכולת להצטמצם וזה מה שפותח אצל האדם כל פעם להשיג עוד ועוד השגות. ר‘ נתן כותב בליקוטי הלכות שבשעה שהקב“ה התגלה למשה רבינו בסנה, כשמשה רבינו הבין שהקב“ה מדבר איתו הוא מיד הסתיר את פניו, הוא ירד לצמצום, הוא ידע להצטמצם, כשאדם לא יודע את זה והוא פתאום מקבל השגה רוחנית, הלב מיד מתלהב והוא רוצה להשיג עוד ועוד, משה רבינו ידע את הסוד הזה, אם יש לי התגלות רוחנית מאוד גבוהה אני מיד חייב לרדת לצמצום וזה נקרא המיישב והמסדר המתוקן
40 יום בשמיים ללמוד תורה מפי הקב“ה
למשה רבינו היה כזה מיישב ומסדר מתוקן שהוא יכל לעלות לארבעים יום לשמיים ללמוד תורה מפי הקב“ה בעצמו – זה היה ההשגות של הצדיקים המאוד גדולים, אבל כל היכולת שלהם להשיג את זה דווקא ע“י המיישב והמסדר המתוקן. למעשה זה נקרא תיקון הכתר שבתוכנו, כשאדם לומד אז הוא מתקן חוכמה ובינה, כשאדם מתפלל אדם מתקן את הלב, את הגוף מתקנים ע“י מצוות מעשיות. הכתר זה הכי גבוה וזה נקרא המיישב והמסדר. כשאדם עולה לא בצורה הנכונה כי אין לו עדיין את המיישב והמסדר הנכון אפילו בלימוד התורה או בתפילה, הוא עולה מאוד גבוה אבל הוא יכול ליפול לתאוות גשמיות מהדבר הזה כי אין את הכלי לקבל את זה בצורה נכונה
מקבלים טיפה אור ומתלהבים עד בלבול
ר‘ נתן כותב בליקוטי הלכות שכל הנקודה של המיישב והמסדר זה יישוב הדעת מאוד גדול לכן רבינו אומר שאם שואלים את האדם שאלה קצת עמוקה אז החוכמה היא לא לענות ישר אלא צריך להגיד: בוא נחשוב קצת, בוא נתבונן קצת בדבר הזה, כי כשאדם יודע לא לרוץ מיד ולא להשיג מיד את ההשגה והוא ממתין קצת, ההמתנה הזאת היא חלק מתיקון המיישב והמסדר לכן עיקר המיישב והמסדר זה יישוב הדעת גדול מאוד ואצל צדיקים גדולים זה יישוב הדעת שהם גם מקבלים השגות רוחניות מאוד גדולות – אנחנו מקבלים טיפה אור ואנחנו מתלהבים כולנו עד כדי בלבול אבל הצדיקים אחרי שנים של עבודה, מקבלים גם את ההארה הרוחנית הכי גדולה ביישוב הדעת גדול – כל זה הבחינה של המיישב והמסדר, השאלה היא מה העבודה שיש בזה כי כל העבודה של התורה עצמה זה עדיין עבודה בנפש רוח ונשמה, זה הבחינה הראשונה, איזה עבודה יש לנו בתיקון המיישב והמסדר? רבינו אומר פה בתורה כ“ד שתי עצות שהם ארבע, יש פה שתי עצות אבל למעשה הם מתחלקות לארבע עצות:
שימו לב איזה מעלה גדולה זו השמחה
העצה הראשונה זה ע“י עשיית המצוות בשמחה – עשיית המצוות עצמם זה מתקן את הנפש רוח נשמה אבל אם אדם זוכה לעשות את המצוות בשמחה אז ע“י זה אדם זוכה לתקן את המיישב והמסדר – שימו לב איזה מעלה גדולה זו ועד היכן מגיע השמחה באדם. שמחה של מצווה ושמחה של קדושה זוכה לתקן את המקום הכי גבוה באדם. המצוות עצמם מתקנות נפש רוח נשמה, השמחה מתקנת בבחינת הכתר כדי לעשות כלי לאור האין סוף. מה הכוונה עשיית המצוות בשמחה? דבר ראשון כשאנחנו מקיימים את המצוות צריך להתבונן איזה זכות בעצם יש לנו לקיים את המצוות, זה לא דבר
מובן מאליו כי הקב“ה ברא אין סוף נבראים, יש גויים,
יש מלאכים, יש חיות, בהמות וכן הלאה, כל הבריאה
הזאת ולמעשה רק האדם היהודי זכאי לקיים את המצוות..
הבריאה כולה תקבל תענוגים
למעשה לגוי אין את הזכות לקיים את המצוות, ובאמת עשיית המצוות זה שמחה מאוד גדולה כי כל תיקון הבריאה וכל השכר והתענוגים שיהיו לעתיד לבוא זה הכל מיועד לעמ“י, גם הבריאה כולה תקבל תענוגים אבל הם יקבלו את התענוגים מאתנו. ר‘ נתן מביא את המדרש שאומר שיתגלה קצת האמת בעולם, רק יתחיל ימות משיח, וכל הגויים יראו איך הם יכולים להביא את עמ“י לא“י, הם יביאו אותנו על הידיים והם ירקדו על הזכות הזאת שיש להם לגעת ביהודי. עצם הזכות שתהיה להם רק להתקרב ליהודי מזה תהיה להם שמחה גדולה מאוד, אז כשאנחנו מתבוננים שיש לנו כזאת זכות גדולה שהקב“ה נתן לנו ואנחנו מודים להקב“ה ואנחנו שמחים בדבר הזה זה הבחינה של השמחה שבתוך המצוות. יש מאמר של החת“ם סופר ושם הוא שואל: נער שהגיע לצאת הכוכבים של יום הבר-מצווה שלו, לפני דקה הוא היה פטור מהמצוות, עברה דקה והוא חייב המצוות – מה תהיה המצווה הראשונה שיעשה?
קושייה של מנהל ביה“ס גדול של בנות
-בד“כ התשובה הרגילה זה שמיד יתפלל ערבית ויגיד ק“ש, מעניין שהחת“ם סופר אומר דבר אחר, הוא אומר שמיד יכוון בדעתו להיות בשמחה על זה שהוא זכה להיות מחויב במצוות, זה המצווה הראשונה, להיות מחויב במצוות. החת“ם סופר אומר שעצם העובדה שאדם שמח בזה שהוא יהודי שזכה להתחייב במצוות זה המצווה הראשונה שהחתן בר מצווה צריך לקיים – לכאורה יש פה קושייה, לפני 30 שנה בערך מנהל בית ספר גדול של בנות אמר: אני לא מבין את רבי נחמן מברסלב שאמר מצווה גדולה להיות בשמחה, לא בספר מצוות של הרמב“ם ולא בספר החינוך ובשום
ספר לא כתוב שמצווה גדולה להיות בשמחה, איך הוא המציא את זה? ככה הוא אמר
יש לך קושייה?? תשאל בדרך של כבוד!
באותה תקופה הייתי בקשר עם אחד מזקני ברסלב בבני-ברק והבת של אותו רב למדה באותו ביה“ס והיא סיפרה את זה לאבא שלה, הוא כתב למנהל מכתב מאוד חריף ואמר לו: יש לך קושייה על רבי נחמן מברסלב ואתה שואל את זה בכזאת שאלה איך הוא יכול להגיד את זה? אתה עדיין לא יודע את ההבדל בינך לבינו? לפחות תשאל את זה בדרך כבוד: למה הוא התכוון? אתה שואל את זה בדרך של ביזיון, ככה הוא כתב לו. באמת אפשר לשאול את השאלה הזאת אבל צריך לשאול את זה בדרך של כבוד, אל תשכח שאתה חי 200 שנה אחרי רבי נחמן מברסלב ואתה עדיין לא במדרגה שלו אז לפחות תשאל את זה בדרך של כבוד. באמת החת“ם סופר בעצמו שואל את השאלה הזאת, אחרי שהוא אומר שהמצווה הראשונה שיעשה אדם שהגיע לגיל הבר מצווה זה להיות בשמחה החת“ם סופר בעצמו שואל את זה, באמת איפה יש מצווה שכתוב להיות בשמחה? הרי אין בתרי“ג מצוות מצווה שכתוב להיות בשמחה, החת“ם סופר מקשה ומתרץ תירוץ נפלא מאוד, הוא אומר שיש מצוות שהם יסוד כל המצוות והמצוות האלה לא נמנות בתרי“ג המצוות כי כל התרי“ג מצוות תלויות במצווה הזאת להיות בשמחה לכן זה לא נמנה בתרי“ג מצוות
המצווה שהיא למעשה יסוד כל התורה
החת“ם סופר אומר שמצוות יסודיות וכלליות לא מנו אותם בתוך התרי“ג מצוות אלא כל אחת מהתרי“ג מצוות אנחנו צריכים להיות בשמחה לכן זה לא שייך להגיד שיש מצווה להיות בשמחה כי כל מצווה שאנחנו עושים אנחנו צריכים להיות בשמחה, זה תירוץ של החת“ם סופר על הקושייה הזאת – פה רואים שהמצווה להיות בשמחה זה למעשה יסוד כל התורה, כל האמונה וכל ההשקפה שלנו לכן כתוב בפרשת התוכחה בפרשת כי תבוא ’ובאו עליך כל הקללות האלה.. תחת אשר לא עבדת את השם א-לקיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל‘, התורה אומרת לנו שכל ההקפדה עלינו היא על עניין השמחה
להחזיק מעמד בהסתרה..!
ראיתי מדרש שאומר שבשעה שאדם בשמחה אפילו אם מגיע לו עונש, מחכים שהוא יהיה בעצבות כדי להעניש אותו – כשאדם בשמחה אי אפשר להעניש אותו.
רבינו אומר לנו פה חידוש גדול מאוד: ככל שאדם זוכה לעשות את המצוות בשמחה ע“י זה הוא זוכה לתקן את המיישב ואת המסדר – המצווה שבמצוות היא עצמה תיקון הכתר שבאדם. לקבל כל פעם עוד ועוד השגות חדשות זה ע“י כמה שאנחנו זוכים לעשות את המצוות בשמחה, למעשה השמחה זה תיקון המיישב והמסדר, זה נקודה אחת שרבינו אומר. ר‘ נתן מוסיף על זה בליקוטי הלכות ואומר לא רק לקיים את המצוות בשמחה אלא לשמוח גם מכל מה שעובר עלינו – גם
אם עובר על האדם צמצומים והסתרות פנים ועכשיו הוא לא עושה מצווה אלא
הוא רק מחזיק מעמד בתוך ההסתרה, באמת להחזיק מעמד בתוך ההסתרה זה גם מצווה, אבל בפשטות אנחנו לא מסתכלים על זה ככה, אדם עובר כל מיני הסתרות, קושי, צמצום, מבזים אותו וכן הלאה, ככל שאדם זוכה לקיים את זה בשמחה
אומר ר‘ נתן שזה מתקן את המיישב והמסדר אפילו יותר מעשיית המצוות בשמחה..
אין לך מתקן למיישב והמסדר יותר מזה
אין לך דבר גדול יותר שמתקן את המיישב והמסדר שזה בחינת הכתר שזה הכלי כל פעם לקבל השגות חדשות, אלא ע“י קבלת כל הצמצומים שעוברים עלינו בשמחה, בפרט כשאדם זוכה לקיים ביזיונות בשמחה ובאהבה, אין לך מתקן את המיישב והמסדר יותר מהדבר הזה, זה לא בהכרח שבאותו רגע שביזו את האדם הוא שמח אלא הוא זוכה לקשר את הביזיון הזה עם הקב“ה, להעלות את זה למעלה. ברגע
שאדם זוכה להעלות את זה למעלה זה כבר גם בגדר של לקבל את זה בשמחה ובאהבה
לעשות את המצוות בשמחה, כפשוטו.
להשיג את האור האין סוף, ז“א לתקן את הכתר שבתוכנו שזה המיישב והמסדר שבתוכנו אז רבינו אומר לנו 2 עצות: אחת זה לעשות את המצוות בשמחה כפשוטו, צריך להתבונן בזה שזה זכות להיות יהודי, זה לא דבר פשוט ומובן מאליו, זוכים להניח תפילין להתעטף בטלית – לשמח את עצמנו ע“י ההתבוננות בדבר, לראות מה אנחנו זוכים לעשות. דבר שני זה לעלות את כל מה שעובר עלינו ולקשר את זה עם האמונה בהקב“ה ובזה כלול גם להסכים עם הקב“ה, זה לא דבר פשוט ומובן מאליו, אנחנו צריכים להסכים עם הקב“ה לעבוד אותו גם כשאנחנו בתוך העולם הגשמי הזה
תכלית הידיעה, שלא נדע
אלו שתי העצות שככל שאנחנו זוכים יותר לעשות את המצוות בשמחה ולעלות את כל מה שעובר עלינו אל האמונה שזה הבחינה השנייה של השמחה, זה העצה הראשונה שרבינו אומר לתיקון המיישב והמסדר וזה מתקן אצלנו את הכתר, לכן כששאלו את רבינו האר“י הקדוש איך הוא זכה לכל ההשגות הנוראיות שלו הוא אמר שהוא זכה ע“י שהוא קיים את המצוות בשמחה. בהמשך רבינו אומר עוד עצה: שאדם ידע שתכלית הידיעה שלא נדע, זה העצה השלישית שרבינו אומר איך לתקן את המיישב והמסדר. זה דיבור ידוע מאוד של רבינו שתכלית הידיעה, שלא נדע. מה רבינו מתכוון בזה? ר‘ נתן מסביר שכמה שאדם יהיה חכם וכמה שאדם ישיג וכמה שהוא ישיג בתורה עם כל זה הוא צריך לדעת שהוא עדיין לא התחיל להשיג בהשגה של הקב“ה, כל זה עדיין רק איזה ניצוץ שהגיע אליו. לפעמים אדם זוכה ברוך השם ללמוד הרבה והוא זוכה שיפתחו לו המוחין בהבנות והשגות אבל שלא נתבלבל ונטעה לחשוב שאנחנו באמת מבינים משהו בהקב“ה או בתורה מכיוון שכל זה ועדיין לא נגענו אפילו לא כחוט השערה בתורה, זה נקודה אחת..
יודע שהוא מצומצם ובקטנות הדעת
-יש נקודה שמסתעפת ממנה: מכיוון שאני יודע שעדיין לא השגתי כלום ויש את הצדיק אז הצדיק תמיד יודע יותר ממני, צריך לזכור שתמיד יש צדיקים בדור ויש את צדיק האמת ובוודאי שהם יודעים יותר ממני – האדם כל הזמן צריך לזכור את זה. דווקא שאדם עולה והוא זוכה ללמוד ולהבין ולהשיג דברים אז יש לו ניסיון בדבר הזה כי כשנתפח לאדם הבנות בתורה ועם הזמן כשאדם מתאמץ ומתייגע אז הוא יכול ללמוד יותר תורה ויותר מצוות יותר בפנימיות עם כל זה צריך לדעת שדווקא אז עיקר הניסיון של הבחינה שתכלית הידיעה שלא נדע, ואת הנקודה שהצדיק יודע יותר ממני – מתי מגיע הניסיון על זה? דווקא כשנפתח לאדם.
כשלא נפתח לאדם אז הוא בכלל לא נמצא בידיעה, הוא יודע שהוא מצומצם ובקטנות הדעת, אבל כשנפתח לאדם הוא צריך לדעת שהוא עדיין לא יודע כלום ובוודאי שיש צדיקים יותר גדולים ממני – כל הזמן צריך לזכור את הנקודה הזאת..
’צדיק כתמר יפרח‘ – ראשי תיבות קרח
זאת היתה הטעות של קרח שהיה פיקח גדול מאוד, הוא היה אחד מגדולי ישראל בכל הדורות ואי אפשר לשער את גדולתו של קרח, הוא רצה להיות כהן גדול – מה הוא מדומיין? לא, אומר הזוהר הקדוש שבאמת השורש של קרח להיות כהן גדול ולעתיד לבוא הוא גם יהיה כהן גדול. האר“י הקדוש אומר ’צדיק כתמר יפרח‘ סופי תיבות קרח, עתיד קרח להיות כהן גדול. כתוב בכל הספרים שכל הקושיות של קרח היו קושיות עצומות, הוא היה בעל השגה עצום ומה היתה הטעות שלו? נכון שאתה השגת השגות עצומות אבל משה רבינו יודע יותר ממך, רק תתבטל למשה רבינו..
נגיד שעדיין לא השגנו כלום
הטעות של קרח היתה שמרוב ההשגות שלו הוא כבר שכח שתכלית הידיעה שלא נדע ושהצדיק יודע יותר ממנו ומשם הוא נפל לשאול תחתיות – אז 2 העצות הנוספות זה תמיד לזכור שכמה שנשיג ונדע אנחנו כל הזמן צריכים לזכור שאנחנו עדיין לא יודעים כלום, עדיין לא השגנו כלום ולהיזהר מלהתגאות בזה. הדבר השני זה תמיד לזכור שהצדיק יודע יותר ממני. נזכיר מהם ארבע העצות לתיקון הכתר: דבר ראשון זה לקיים את המצוות בשמחה. דבר שני זה לשמוח בכל מה שעובר עלינו ולקבל את זה בשמחה, באהבה ובהבנה, לא להצטמצם מהדבר הזה. הדבר השלישי זה לדעת שכמה שהשגתי ואני יודע, אני עדיין לא יודע כלום והדבר הרביעי זה תמיד להתבטל לצדיק – זה הארבע נקודות שעל ידם זוכים לתקן את המיישב ומסדר וככל שהנקודות האלה יותר מתוקנות ככה האדם זוכה כל פעם שהמוחין שלו נפתחים לקבל עוד ועוד עד אין סוף כי אין סוף למדרגות של הקב“ה גם עוד מיליארד שנים נגיד שעדיין לא השגנו כלום – הבחינה הזאת של תיקון המיישב והמסדר, אין נברא שיכול לעבוד את העבודה הזאת, גם לא מלאכים ולא שרפים ולא אופנים ולא חיות הקודש, אף אחד לא יכול לעשות את העבודה הזאת
אין לכם מצוות מעשיות או עול פרנסה
רק אדם יהודי בעולם הזה יכול לעשות את העבודה הזאת, זה מה שמשה רבינו אמר למלאכים כששאלו: מה לילוד אישה ביננו. הוא אמר להם: אתם קדושים וטהורים ונוראים מאוד, אין לכם את העבודה של הקטנות של העולם הזה, אין לכם מצוות מעשיות או איזה עול של פרנסה שמצמצם אתכם ואתם צריכים להניח תפילין בשמחה. לכם אין שום מניעה ובגלל זה אין לכם את האפשרות לתקן את המיישב ואת המסדר ולכן אין לכם את האפשרות להמשיך כל פעם אור אין סוף חדש, גם אתם תלויים בעבודה שלנו. פירוש הדבר שכל העבודה הזאת של השגת הכתר את זה אפשר להשיג דווקא ע“י העבודה שלנו וההתעוררות שלנו פה בתוך הגשמיות של העולם
הזה, שימו לב איזה מעלה גדולה זה לעבוד מתוך הגשמיות של העולם הזה.
