פרשת וארא | ממשיכים עם המעשה משבעת הקבצנים

Getting your Trinity Audio player ready...

בעזרת השם נמשיך עם המעשה משבעת הקבצנים – למדנו על הבן והבת הקטנים שנאבדו ביער וכשהם היו רעבים ולא היה להם מה לאכול הם התחילו לצעוק ולבכות ואז הגיע אליהם קבצן עיוור שנתן להם מהאוכל שלו, כשהוא בא להמשיך ללכת הם רצו ללכת איתו אז הוא ברך אותם ואמר להם: את זה איני רוצה שתלכו עימי – הוא השאיר להם עוד קצת לחם לאכול והוא השאיר אותם ביער. אח“כ נגמר להם הלחם ושוב התחילו לצעוק עבור לחם, אח“כ נעשה לילה ולנו
שם, בבוקר גם כן לא היה להם מה לאכול והיו צועקים ובוכים

אותו סיפור חוזר שבע פעמים

– ואז חזר ובא בעטליר (קבצן) שהיה חרש, וככה הסיפור הזה חוזר שבע פעמים. הבן והבת הקטנים, בני ארבע וחמש שנים, נאבדו ביער והם צועקים ובוכים כי אין להם מה לאכול, ואז הגיע אליהם הקבצן הראשון שזה הקצבן העיוור, אותו סיפור חוזר שבע פעמים, הקבצן בא עם לחם ונותן להם לאכול והם רוצים ללכת איתו. הקבצן מברך אותם: אני מברך אתכם שתהיו זקנים כמוני. כשהקבצן בא ללכת הם רוצים ללכת איתו והוא אומר להם: את זה איני רוצה שתלכו עימי, והוא משאיר אותם ביער, ככה זה חוזר שבע פעמים. כמו שהזכרנו הקבצנים זה כל קומת האדם, זה העיוור, החירש, הכבד-פה, בעל הצוואר העקום, בעל החטוטרת, בלי ידיים ובלי רגליים – אלו שבעת הקבצנים וכל אחד מהקבצנים נותן לבן ולבת לחם והוא לא רוצה לקחת אותם. לאחר שהיו כל שבעת הקבצנים רבינו מספר: והתחילו לילך ליישוב, עד שבאו לאיזה דרך. והלכו על אותו הדרך עד שבאו לאיזה כפר. ונכנסו אלו הבנים באיזה בית, והיו מרחמים עליהם ונתנו להם לחם. התחלנו לדבר על זה שהבן והבת זה למעשה שתי מציאויות וכוחות רוחניים שקיימים משורש הבריאה ועל זה נאמר ’זכר ונקבה בראם‘.

יש לבחינה הזאת שורש מאוד-מאוד גבוה

יש בבריאה כוח שנקרא כוח הזכר ויש כוח הנקבה שזה הבן והבת ולמעשה בכל נברא ובכל אחד מאתנו יש בן ובת. בכלליות הבן זה נקרא הכוח המברר שבתוכנו, לברר זה הכוונה ללמוד מה האמת ומה שקר, מה טוב ומה רע, ואח“כ להילחם על זה. אחרי שאדם לומד אז מתחילה העבודה הקשה – לוקח לנו בערך שעתיים-שלוש ללמוד שמידת הכעס היא מידה לא טובה אבל אח“כ צריך שבעים שנה לעבוד על זה – כל הלימוד והעבודה זה נקרא כוח הבן שבתוכנו. כוח הבת שבתוכנו זה למעשה המקום והמציאות הפנימית שהקב“ה ברא את כולנו באופן כזה שאדם רוצה לקבל חיות ותענוגים ויש לבחינה הזאת שורש מאוד-מאוד גבוה, למעשה זה תכלית הבריאה כי הקב“ה ברא את העולם כדי להיטיב איתנו, ההטבה זה שהוא נותן לנו חיות שמחה ואושר.

מהי כל הבחירה??

בשבת בבוקר אנחנו אומרים בקידוש ’אז תתענג על השם והרכבתיך על במתי ארץ‘ – מובטח לכל נשמות ישראל שנגיע אל המקום הזה של התענוג, הששת אלפים שנה שבהם אנחנו נמצאים זה הבן עוזר לבת, הכוונה שכוח הבן שבתוכנו עוזר לנו לברר מאיפה לקבל את התענוגים. כל הבחירה זה בעצם במקום של קבלת התענוגים. בטבעיות האדם, אדם מחפש את התענוגים בעולם הזה, ככה נבראנו, יצר האדם רע מנעוריו..

לעשות סדנא או קורס מזורז

קודם כל אדם מחפש את התענוגים בעולם הזה, עם הזמן כל אחד לפי שורש נשמתו, הקב“ה נותן לו את הניצוץ של האמת ואז אדם מתחיל להילחם על זה, קודם כל אדם מתחיל ללמוד כמו שכתוב ’וידעת היום‘ ואח“כ העבודה שלנו כל החיים זה ’והשבות אל לבבך‘, כי ללמוד מה אמת מה שקר, מה טוב ומה רע זה יחסית לא לוקח הרבה זמן, אפשר לעשות סדנא או קורס מזורז וללמוד את הכל אבל כל הנקודה היא כל החיים להילחם על להשיב את זה אל הלב, ז“א לקנות את המידות הטובות ואת ההתרחקות מהתאוות המיותרות של העולם הזה – זה למעשה הבן והבת, רבינו אומר שהם קטנים ושהם נאבדו ביער. הזכרנו את זה שכתוב בזוהר הקדוש שהגימטריה של יער זה 280 וזה נקרא פר-דינים. פר דינים זה כל הדינים שיש בעולם, בין אם זה כל מיני חוויות ומציאויות של צער שאנחנו עוברים, בין אם זה ניסיונות של מידות ותאוות שעוברות עלינו, כל זה נקרא יער. מתי אדם אבוד ביער, הכוונה מתי אדם נמצא בהנהגה של הפר דינים? כשהוא קטן. הקטנות של המוחין של הדעת היא גורמת לנו להיות בתוך המציאות של היער שזה הפר דינים, לכן העבודה שלנו כל החיים זה למעשה מדרגה לדרגה משלב לשלב להגיע למצב שנקרא גדלות המוחין

בן 70 מתרגז כמו ילד קטן על איזה שטות

גדלות המוחין זה נקרא להתבגר באמת. להתבגר באמת זה לא שאלה של גיל, באמת אדם יכול להיות בן 60 או 70 ולהתרגז כמו ילד קטן על איזה שטות. כשאדם זוכה להגדיל את הדעת, פירוש הדבר שהוא זוכה ללמוד יותר ולהבין יותר אבל עיקר העיקרים זה להשיב את זה אל הלב, זה הקנייה של המידות הטובות וזה נקרא גדלות המוחין, לכן רבינו מספר שאחרי שבעת הקבצנים הם יצאו מהיער והתחילו ללכת למקום יישוב. יצאו מן היער זה שהם יצאו מהפר דינים, מהקטנות מוחין. זה שהבן והבת היו ביער זה הולך על כל נשמות ישראל ומכאן רואים שאין אדם שלא עובר את היער ואת הקטנות מוחין, זה למעשה גזירת הבריאה שכל אדם יעבור זמני קטנות וזמנים של הסתלקות הדעת וכשאנחנו בתוך הדינים אז יש תאוות ומידות לא טובות.

..בסכנה מאוד גדולה שלא יפלו בעצמם

השבעת הקבצנים שנותנים את הלחם לבן ולבת ואז הם הולכים ואומרים לבת ולבת: איני רוצה שתלכו עימי, זה למעשה השלבים שאנחנו מתמודדים כשאנחנו בתוך היער. בתקופתנו ועלינו זה כמעט כל החיים, אנחנו עדיין ביער, בגיל מסויים מתחילים לצאת מהיער אבל זה לוקח הרבה זמן עד שיוצאים מהיער, מההנהגה של הפר דינים. דיברנו על זה שהקבצנים זה מרמז על צדיקים מאוד גדולים, שבעת הקבצנים זה כנגד שבעת הרועים, זה למעשה הצדיקים שעוסקים בתיקון נשמות ישראל – זה כתוב הרבה בזוהר הקדוש, במדרשי חז“ל ובעוד ספרים שאצל הצדיקים בכללות זה מחולק לשתיים, יש צדיקים שהם צדיקים לעצמם, ברוך השם הם באמת אנשים יראי שמיים והם עובדים את הקב“ה אבל הם לא במקום ובמצב שהם יכולים לעזור לאחרים, ברגע שהם ירצו ללכת לעזור לאחרים הם בסכנה מאוד גדולה שהם בעצמם יפלו, לכן משמיים גם לא מנהיגים אותם שהם ילכו ויעזרו לאחרים, הקב“ה אומר: אתה צריך להיות צדיק לעצמך. אבל יש צדיקים שכל עניינם ותפקידם בעולם זה לעזור לנשמות אחרות, זה מה שרבינו קורא צדיק האמת, זה לא הכוונה ששאר הצדיקים הם לא אמיתיים, אלא לחלק, יש צדיקים שהם צדיקים לעצמם ויש צדיקים שעוזרים לנשמות ישראל להגיע לתיקון שלהם – זה 2 בחינות אחרות לגמרי.

בעל תשובה 15שנה גדול ממשה רבינו?!

הגמרא במסכת ברכות אומרת: מקום שבעלי תשובה עומדין, צדיקים גמורים אינם עומדים. לכאורה הדבר הזה קשה, אם מסתכלים על פשט הגמרא הבעל תשובה יותר גבוה מהצדיק, פה מתעוררת שאלה שהרבה פעמים שואלים על הגמרא הזאת: יבוא בעל תשובה של 15 שנה ויגיד שהוא יותר גבוה ממשה רבינו? משה רבינו ורשב“י הם צדיקים גמורים, זה מבלבל ומטעה אבל צריך לדעת שיש צדיק גמור, יש בעל תשובה ויש צדיקי האמת. צדיקי האמת זה בחינה אחרת לגמרי, לא עליהם נאמר מקום שבעלי תשובה עומדין, צדיקים גמורים אינם עומדין. הצדיקים האלה הם הצדיקים שעוסקים בתיקון נשמות ישראל וזה בחינה אחרת לגמרי, זה שבעת רועים הקדושים, וכל הצדיקים הגדולים שהיו במשך הדורות, אנחנו רואים שעבודתם ותורתם זה למעשה היתה עבודה שהועילה לכל נשמות ישראל ולכל הדורות..

יש צדיק גמור ויש צדיק אמת

אנחנו רואים שדוד המלך עבר שבעים שנה את כל מה שהוא עבר, אבל מה שהוא כתב וגילה ומה שאנחנו יודעים באתגליא זה ספר תהלים, אין יהודי שלא תופס את ספר תהלים בכל מיני שלבים של החיים, למעשה כל ספר תהלים זה הארה מנשמת דוד, פה מתעוררת השאלה: מה ההבדל בין הצדיקים שעוסקים בתיקון נשמות ישראל לבין הצדיקים הגמורים? ועמך כלם צדיקים, באמת אלה צדיקים ואלה צדיקים אז מה ההבדל בינם? רבי נתן כותב בליקוטי הלכות שהצדיק האמת הוא כולל בעל תשובה וצדיק, זה לא מובן, משה רבינו נקרא בעל תשובה וצדיק? הוא מעולם לא עשה עבירה

לא נתן שום מקום ליצה“ר להסית ולפתות

איך רשב“י נקרא בעל תשובה? הרי בעל תשובה זה אדם שעשה עבירה ועכשיו הוא עושה תשובה על זה, את זה אנחנו מבינים, אבל איך צדיק גמור שמעולם לא חטא איך הוא יכול להיקרא בעל תשובה? אם רבי נתן כתב כזה דבר צריך להיות לזה הבנה עמוקה – יש ספר מאוד חשוב ויסודי בחסידות שנקרא פרי הארץ ושם הוא אומר יסוד מאוד גדול בנקודה הזאת שמאיר ומברר מה זה הנקודה של צדיק האמת: יש צדיקים שנכון שהם לא חטאו אבל בעבודה הפנימית שלהם הם הגיעו לעומק הנפש שלהם, צדיק גמור זה צדיק שלא נתן שום מקום ליצה“ר להסית ולפתות אותו, צדיק האמת נכנס לתוך הנפש שלו בהתבוננות ומגלה את עמקי הנפש שלו ומה הוא רואה?

אפילו לנו קשה להבין את היצר של בלעם

-הצדיק האמת רואה בתוך הנפש שלו שבאמת הוא לא חוטא אבל כל החטאים אפשריים, הוא רואה שיש לו כוחות של יצר הרע כאלה גדולים בתוכו שאם הקב“ה לא שומר עליו הוא יכול לעשות את העבירות של כל עם ישראל ואדרבה לצדיק האמת יש נשמה גבוהה וכל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו, הוא רואה שבלי הסיעתא דשמייא הוא באמת יכול לעשות את כל העבירות שבעולם. אומר פרי הארץ בפרשה אחרת שכל מה שבלעם עשה במעשה, עבר במחשבתו של משה רבינו, פירוש
הדבר שמשה רבינו היה צריך לברר כזה יצר הרע נורא ואיום. ברוך השם אפילו בדור שלנו קשה להבין מה זה היצר הרע של בלעם, אז לחשוב שכל זה עבר במחשבתו
של משה רבינו. אומר פרי הארץ שהצדיק מגלה ומזהה בתוכו את כל הבחינות
האלה ומהגילוי הזה שהוא מגלה בתוכו הוא לא חוטא בפועל אבל הוא מזהה מה האפשרות אם הקב“ה לא שומר עליו, אז מה הוא עושה? אין-סוף תשובה, יש לו לב שבור והוא כ“כ בהכנעה ובשפלות כזאת יותר מכל הבעלי תשובה שיש בעם ישראל.

משה מרגיש יותר גרוע מכל המוכי שחין

כתוב בפרקי אבות דרבי נתן: עשרים וארבע מוכי שחין היו בירושלים ודעתו של משה רבינו שפלה מכולם. משה רבינו מרגיש יותר גרוע מכל המוכי שחין שהיו בירושלים, זה כמובן עבודות של התבודדות והתבוננות של הרבה תפילה וצעקה להקב“ה ואז הקב“ה מראה לצדיק: תראה מה האפשרות שאתה תהיה, ואז הוא מקבל מזה כזה לב שבור שהוא נהיה הבעל תשובה הכי גדול, לכן הצדיק האמת נקרא גם בעל תשובה, מצד הזיהוי הזה שהוא מגלה בתוכו. אבל אומר פרי הארץ שמזה שהוא מזהה בתוכו את כל המיני יצה“ר, אם זה צדיק שקשור לאלף אנשים אז הוא מכיר את היצה“ר של כל האלף אנשים וכו‘, עכשיו אנחנו יכולים להבין מה זה צדיק שהוא שורש כל נשמות ישראל, מה הוא יכול לזהות בתוכו.

הוא נמשך אחרי היצה“ר שלו

מצד אחד הוא הצדיק הכי גדול בעולם אבל הוא מזהה בתוכו את האפשרות הזאת לכן הוא מקבל שפלות, ענווה והכנעה הכי גדולה בעולם, זה נקרא הבעל תשובה שבבחינת הצדיק. אומר פרי הארץ שמזה שהוא מזהה בתוכו את כל הבחינות האלה מתעוררת אצל הצדיק שאלה: אז למה אני יושב בכזאת קדושה ולומד תורה ומקבל השגות ואני מתפלל כאלה תפילות להקב“ה, ופלוני מסתובב ברחובות והולך לכל מיני מקומות ונמשך אחרי היצה“ר שלו – מה ההבדל ביני לבינו? ואז הוא רואה שכל ההבדל בינו לבין בעל עבירה זה רק החסדים של הקב“ה ששומר עליו ועל פלוני הוא לא שומר. אומר פרי הארץ שמזה הצדיק מקבל אהבת ישראל, כי הוא רואה שאין שום חילוק בינו לבין בעל העבירה הכי גדול בישראל ואז הוא מתאחד באהבה אמיתית
עם כל נשמות ישראל, מחמת שהוא יודע באמיתות ליבו ונפשו שאין שום חילוק
בינו לבינם – אומר פרי הארץ שצדיק כזה יכול לעלות ולתקן את כל נשמות ישראל..

’דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב‘

הצדיקים האמיתיים שהם בחינת הקבצנים יכולים להאיר לנו – חז“ל לימדו אותנו שדברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב – מחמת שהצדיק הזה יודע שבעצמו
איזה שפלות ואיזה הכנעה מזה שהוא רואה לאן הוא יכול להגיע, מחמת זה הוא באמת אוהב את כל ישראל וכשהוא מדבר איתו הדברים שלו מאירים בתוכנו.
יהודי זה הברא הכי חכם בבריאה, אי אפשר לרמות יהודי, אם מישהו בא לדבר איתנו מצד שכל ולא מצד זה שהוא קנה את הדברים בלב, אין לנו שום התחברות
עם הדיבור שלו אבל אם הוא מדבר איתנו מצד זה שהוא בעצמו נמצא במקום
הזה, הדיבורים האלה נכנסים ללב שלנו לכן הצדיקים האלה יכולים להחזיר אותנו בתשובה

זה לא חידוש של החסידות, זה תמיד היה

הרבה פעמים אנחנו שומעים בחסידות בכלל ובברסלב בפרט את כל הנושא הזה שנקרא ההתקשרות עם הצדיקים, שומעים על גודל המעלה וגודל החשיבות של הדבר, והרבה פעמים חושבים שכל הנושא הזה של ההתקשרות עם הצדיקים
זה חידוש שהבעש“ט התחיל לגלות את זה בחסידות ורבינו העמיק את זה ומוליך אותנו בדרך הזאת, כזאת סברה יש בעולם, יש כאלה שבאים מעולם קצת רחוק מהחסידות והם כבר מתחילים להתבלבל, בעבר שמעתי בעצמי כמה טענות: זה לא עבודה זרה? מה זה עניין הזה של ההתקשרות עם הצדיק? למה אתה צריך צדיק להתקשר איתו? יש לך את הקב“ה, דבר איתו. למה אתה צריך להתקשר עם צדיק? צריך לדעת פה נקודה מאוד-יסודית ועמוקה, ההתקשרות עם הצדיקים וכל עניין הצדיק זה לא חידוש של החסידות, זה היה מימות-עולם, זה כתוב בזוהר הקדוש בהרבה מאוד מקומות, רבינו האר“י הקדוש שגילה לכל העולם ולכל הבריאה
את תורת הסוד והקבלה, מרבה מאוד לדבר על הנקודה של ההתקשרות עם הצדיקים

אין שום אפשרות להעלות את הפעולות

אחד הספרים של רבינו האר“י הקדוש, יש לו שמונה שערים. רבינו חיים ויטאל חילק את הספר לשמונה חלקים, זה נקרא שמונה שערים, שם יש שער שנקרא שער רוח הקודש, זה שער מאוד עמוק ומאוד נורא, זה כל הכוונות והייחודים וזה הרבה סודות הלכה למעשה שהוא גילה בשער רוח הקודש – רבינו חיים ויטאל שערך את כל התורה של האר“י יש לו שלוש הקדמות לשער רוח הקודש כפי שהוא קיבל את זה מרבינו האר“י וכל הצדיקים הסכימו פה אחד שדברי רבינו חיים ויטאל (המהרח“ו) זה דברי רבינו האר“י. המהרח“ו כותב שם בהקדמה ג‘ כך: אין שום פעולה, לא של תורה, לא של תפילה לא של מצווה, לא של ברכה ושל כל דבר רוחני שאדם עושה בעולם הזה, אין שום אפשרות להעלות את זה בלי שנשמה של צדיק תעזור לו להעלות את זה, אין מציאות

חייב שנשמה של צדיק תעזור

המהרח“ו פוסק שם הלכה בסכינא חריפא – כל פעולה חייבת שצדיק יעזור לו להעלות את הדבר הזה – אנחנו בעולם הזה לא יודעים את זה בגלל הגשמיות של העולם, ההסתרה והיצר הרע שיש, יש לנו את העשייה שלנו, את הרצונות שלנו ואת ההשתדלות שלנו, אבל אומר המהרח“ו שאנחנו לא יכולים להעלות את זה למעלה, חייב שנשמה של צדיק תעזור והוא גם אומר שמות של צדיקים מסוימים  שאלפי שנים אחרי פטירתם הם נמצאים בעולם איתנו והם מסייעים לנו. אומר המהרח“ו שכל מקום ששני יהודים לומדים תורה, בוודאי שיש שם נשמה של צדיק שעוזרת להם בלימוד התורה, ומי שיש לו זכות יראה את הנשמה, לנו בד“כ אין את הזכות הזאת רק צריך להאמין למהרח“ו שזה באמת כך – אין שום פעולה שעולה למעלה בלי שיהיה איזה צדיק שיסייע לנו, יתר על כן ידוע שבעל הסידור של תורת הסוד זה רבינו הרש“ש (רבי שלום שרעבי) שהיה קודש הקודשים.

אין בעל מדרגה שיכול לחלוק על הרש“ש

למעשה הרש“ש פסק לנו את כל הכוונות שיש בסידור, גם אם מתווכחים בכוונות על עניינים מסוימים זה כמו בהלכה הכוונה זה איך לפרש את הרש“ש, אבל אין מישהו שהוא בעל מדרגה שהוא יכול לחלוק על הרש“ש. אפשר להתווכח מה מרן אמר בשולחן ערוך אבל אי אפשר לחלוק על מרן. הרש“ש כותב בכוונות של ק“ש של ערבית, אנחנו אומרים שמע ישראל, השם א-לוקינו, השם אחד – בהשם הראשון צריך לכוון: הרני מקשר את עצמי עם נפש הצדיק. כשאומרים א-לוקינו מכוונים: הרני מקשר את עצמי עם רוח הצדיק. כשאומרים השם מכוונים: הרני מקשר את עצמי עם נשמת הצדיק. בסידור של הכוונות כתוב במפורש על ההתקשרות עם הצדיקים..

רגע, מגיע שהחלק שלך עם הצדיקים???

זה יסוד מאוד חשוב לדעת שעצם ההתקשרות עם הצדיקים זה לא איזה רעיון מעורפל של איזה צדיק אלא זה אחד מהיסודות הכי גדולים של התורה, למעשה זה נפסק להלכה בשם רבינו חיים ויטאל שאם א“א להעלות שום דבר רוחני בלי נשמה של צדיק. יש בזה עוד כלל ויסוד: כשאדם עושה את הפעולה של ההתקשרות בפרט אם זה עם צדיק מסויים, זה קורה כפי המחשבה של האדם ואנחנו צריכים לברר עם איזה צדיקים כדאי להתקשר, איפה זה כתוב? רבינו האר“י מקשה קושייה בשער הכוונות ושואל: בברכה על הצדיקים ועל החסידים אנחנו אומרים ’ושים חלקנו עמהם‘, שואל רבינו האר“י מה הכוונה? יבוא עכשיו אדם שהוא בעל עבירות, מתפלל 18 ואומר ושים חלקנו עמהם, תשים את החלק שלי עם הצדיקים, רגע, מגיע לך שהחלק שלך יהיה עם הצדיקים? מה ז“א? איך אתה יכול בכלל לבקש כזאת בקשה אם אתה לא נמצא במקום הזה? שים חלקי עם אברהם, יצחק ויעקב בגן עדן..

מגיע לך להיות איתם? אתה תהיה איתם

לדוגמא אדם אומר: בשבילי התורה זה לשמור שבת ולהניח תפילין, ב“ה. הוא בא להתפלל 18 ואומר שים חלקנו עמהם, שים חלקי עם אברהם, יצחק ויעקב – רבינו האר“י הקדוש מקשה את הקושייה הזאת שבער הכוונות ואומר: איך בכלל אפשר לבקש כזאת בקשה? כל שכן אם אנשי כנסת הגדולה תיקנו את התפילה, אז מה הם תיקנו פה בעצם? אומר רבינו האר“י שאם מגיע לך להיות איתם, אתה תהיה איתם. אם לא מגיע לך להיות איתם מה יעזור לך שתבקש את זה, אתה לא במקום הזה. מכוח הקושייה הזאת אומר רבינו האר“י פירוש נורא על זה, יודע שאדם שעושה עבירות, לוקחים לו את המצוות ונותנים אותם לאיזה צדיק, מסביר רבינו האר“י: שים חלקנו עמהם, אם אני נכשל באיזה עבירה שלוקחים ממני מצוות, אז יש צדיקים שאם נותנים להם את המצוות הם לא מחזירים, אבל יש צדיקים שהם טובי-עין ואם נותנים להם
הם שומרים את המצווה וברגע שאדם חוזר בתשובה הם מיד מחזירים לו את זה – הם לא רוצים להנות שלא מחלקם

מטיט ולבנים בניינים נפלאים

את החלק שלוקחים מאתנו כתוצאה מהעבירות שלנו, שים חלקנו עמהם, עם הצדיקים שיש להם עין-טובה וכשנחזור בתשובה הם יחזירו לנו את זה – זה כוונה שכתובה בשער הכוונות של רבינו האר“י . עפ“י דברי רבינו האר“י הקדוש אמרנו שתמיד בברכה הזאת צריך לכוון על רבינו, שאם יש איזה בעיה שיפנו עם זה לרבינו. אמרתי יתר על זה שגם אם אין בעיה שיפנו את זה לרבינו, שיהיה פיקדון אצל רבינו. למעשה זה שיחה מפורשת של רבינו בחיי מוהר“ן
שאמר תנו לי טיט ולבנים ואבנה מזה בניינים נפלאים בשמיים

מקבלים מזה תועלת מאוד-מאוד גדולה

רבינו אמר תנו לי את החומר גלם, תנו לי את המצוות שלכם ואת המעשים הטובים שלכם, ואחרי 120 שנה אני אפתיע אתכם מה עשיתי מהדברים שלכם – זה שיחה של רבינו. הצדיק יכול לעשות מזה צירופים ובניינים נפלאים מאוד למעלה ואח“כ הוא נותן את זה לאדם. לכן בברכה על הצדיקים מאוד-מאוד טוב לכוון שים חלקנו עמהם, אצל רבינו. אמרנו את הדברים האלה כי זה יסודות מאוד גדולים ולא יודעים אותם שכל ההתקשרות של האדם עם הצדיק זה תועלת עצומה מאוד לנפש האדם. כשאדם אומר הרני מקשר, מדליק נר לצדיק ונוסע לציון של הצדיק אז באמת אנחנו מקבלים מזה תועלת מאוד-מאוד גדולה מכל העבודה הזאת. מה שרבינו אומר פה זה דבר נפלא, הבן והבת היו קטנים וצעקו ללחם – הצעקה הזאת ללחם זה אנחנו בזמני  הקטנות שלנו, אנחנו צועקים ללחם, צועקים לחיסרון, זה יכול להיות ברוחניות וזה יכול להיות בגשמיות, תלוי איזה מצוקה עכשיו מרגישים אז אדם צועק על הדבר הזה

אם היינו יודעים היינו צועקים על הסיבה

בזמן הקטנות אנחנו לא מבינים שום דבר, אנחנו לא מבינים על מה אנחנו צריכים לצעוק ואנחנו לא מבינים מה באמת חסר לנו כי החסרונות שאנחנו מרגישים זה לא באמת החסרונות האמיתיים, זה יורד ומשתלשל אז זה בא בלבושים אבל אנחנו לא יודעים בדיוק על מה להתפלל. למשל לאדם מסויים יש מידת הגאווה, אז כתוב בספרים הקדושים שמידת הגאווה מולידה דינים על האדם, פתאום יהיה לו חיסרון בממון, למה יש לו חיסרון בממון? כי יש לו גאווה אבל הוא לא יודע את זה,
הוא צועק על הממון כי זה מה שהוא מרגיש. כשהבן והבת צעקו ביער כשלא
היה להם מה לאכול הכוונה שהם צעקו על החסרונות שלהם, לא בהכרח שהם ידעו לכוון באמת על השורש של החיסרון ועל הנקודה האמתית שמולידה את החיסרון, כי אם היינו יודעים את זה היינו צועקים ישר על הסיבה שמולידה את כל החסרונות.

עצם העובדה שאדם צועק על החסרונות

אם אדם היה יודע שאין לו ממון בגלל הגאווה הוא לא היה צועק שאין לו ממון או שחסר לו כל מיני דברים אלא הוא היה צועק ישר על הגאווה. הגאווה זה חבר שלנו שלא עוזב אתנו עד 120 שנה, מה שנשאר לנו זה רק לצעוק על זה. אז רבינו אומר שבזמני הקטנות הם צעקו על החסרונות של הם ורבינו אומר כך: בתוך כך בא אצלם בעטליר אחד. מה זה בתוך כך? רבינו מרמז פה על יסוד מאוד גדול, אדם יהודי פה בעולם הזה צועק על החסרונות שלו? הקב“ה מושיע אותו. גם אם האדם לא צועק על החסרונות האמיתיים כי אדם לא יודע לצעוק על החסרונות האמיתיים, עצם העובדה שאדם צועק על החסרונות שלו, כבר נמשכת לו הישועה. למה? כי עצם העובדה שאדם צועק להשם גם אם זה לא על הנקודה הנכונה זה כבר סיבה להושיע

בנ“י זעקו והקב“ה התגלה למשה בסנה

אז קודם כל נמשכת ישועה לאדם כמו שכתוב בפרשה ’ויאנחו בנ“י מהעבדה ויזעקו, ותעל שועתם אל הא-לוקים‘, שימו לב הם צעקו על העבודה הקשה, הם אפילו לא ידעו לצעוק על תשובה, על גאולה ועל ישועה, הם נאנחו וצעקו על העבודה, ותעל שוועתם אל השם, יהודי צועק פה בעולם הזה אז זה כבר מיד עולה למעלה. אז מתחילה הישועה, בתוך כך בא אצלם בעטליר אחד. כתוב בספרים הקדושים שיש כמה דרכים שבהם הקב“ה מושיע אותנו והיסוד של כל הישועות זה שהקב“ה שולח לנו צדיקים שיושיעו אותנו, זה יכול להיות בכמה בחינות. מיד אחרי שבנ“י זעקו להקב“ה, מיד הקב“ה מתגלה למשה רבינו בסנה ואומר לו: לך תגאל את
עמ“י. זה בחינה אחת שכפשוטו בא צדיק חי ופועל בתוכנו ומעורר אותנו ומתחיל להושיע אותנו מהעבודה הקשה של מצרים, אבל יש עוד בחינה שרבינו האר“י מאוד-מאוד מאריך בה וזה מובא הרבה בספריו הקדושים בעיקר בספר שער הגלגולים, שם אומר רבינו האר“י הקדוש שהישועה של האדם ברובד הפנימי יותר זה שנשמה של צדיק באה לאדם ומתעברת בו, זה סודות מאוד גדולים, מה
שאנחנו מבינים זה שהנשמה של הצדיק זה כמו פרוז’קטור של אור בא ומאיר לאדם

קם בבוקר ומשנה את הדרך בקיצוניות…!

פתאום אדם מקבל חיות התעוררות וכוח לקום על הרגליים וכל זה בא מכוח הנשמות של הצדיקים שמאירים לנו, בכתבי האר“י זה נקרא ’סוד העיבור‘, לכן רבינו אומר את הלשון הזו וצעקו ובכו כי לא היה להם לחם, בתוך כך בא אצלם בעטליר אחד. מה זה בתוך כך? מתוך הצעקות שלהם הקב“ה כבר שולח להם את הצדיק שיושיע אותם, איך אנחנו מרגישים את זה? פתאום חושבים מחשבות אחרות, פתאום מרגישים הרגשות אחרות, פתאום מקבלים חיות ושמחה. רואים שבדור שלנו הכוח הרוחני והנתיב המרכזי של הדור שלנו זה דרך התשובה וכל אחד יכול לראות בעצמו איך הוא חזר בתשובה ואיך הוא התעורר בכלל לחשוב על הקב“ה, זה לא נס? אדם בכלל היה באיזה מציאות מסויימת והתוכניות שלו היו לגמרי אחרות, לא רק התוכניות אלא גם הרצונות, המחשבות והמעשים, הוא בכל להלך בדרך אחרת לגמרי, מי חשב שהוא ילך בדרך הזאת? פתאום אדם קם בבוקר, מקבל איזה התנוצצות אחרת לגמרי והוא משנה את הדרך שלו בשינוי מאוד קיצוני..

כשהצדיק מאיר בו הוא מרגיש בגן-עדן

-אחרי שבוע הוא פתאום מוצא את עצמו בישיבה, אם נשים לב מאיפה הדבר הזה קרה? מאיפה זה הגיע? עיקר העלייה שלנו זה שע“י הצעקות שלנו בא הקבצן ומתחיל להאיר לנו, ויש לו שקים שהוא נושא בהם לחם והוא נותן לנו מהלחם לאכול. לחם זה גימטריה 78 שזה שלוש פעמים שם ה-ויה, שזה מרמז על חוכמה בינה ודעת שזה מוחין. לצדיק יש שקים עם מוחין והוא יכול להאיר לנו, הוא נותן לנו לחם שזה מוחין. כשהצדיק מתחיל להאיר לנו פתאום אנחנו מתחילים להבין דברים ולהסתכל על דברים בצורה אחרת לגמרי, החיים שלנו מתחילים להשתנות מכוח ההארה של החוכמה בינה ודעת שהצדיק האיר בנו, השורש הרוחני של הלחם זה בחוכמה בינה ודעת. כשאדם מרגיש שהצדיק מאיר בו אז האדם מרגיש שהוא בגן עדן, אז הוא רוצה שזה יהיה כל הזמן, מה אומר הקבצן: את זה איני רוצה שתלכו עימי

לרמז לנו על הדרך ששבע יפול צדיק וקם

הקבצן לא מוכן לקחת אותם איתו  – זה לא מובן מה זה האכזריות הזאת? למה אתה עוזב ילדים קטנים ביער? הם בצער גדול מאוד, לא רחמנות? אבל הקבצן לא מוכן לקחת אותם וזה חוזר שבע פעמים, זה לא מובן. רבינו מרמז בזה למעשה על כל סדר ההנהגה שכולנו עוברים, ימי עלייה וימי ירידה, באמת חייבים לעבור את המהלך הזה, את הבחינה שיש התגלות ואז אדם מרגיש אהבה וקשר לתורה ולקדושה אבל פתאום זה הולך ומסתלק ונופלים לחושך ולצמצום וככה זה חוזר חלילה, בסיפור שלנו זה חוזר 7 פעמים, לרמז לנו על הדרך של שבע יפול צדיק וקם. רבינו מגלה פה את המהלך של ההנהגה שחייב להיות ימי עלייה וימי ירידה, ימי גדולת מוחין וימי צמצום. צריך לדעת שהנפילה והירידה לקטנות זה חלק  מסדר הנהגת העולם, זה סדר הבריאה. הקבצן לא רוצה לקחת אותם
כי הצדיק מתנהג כפי סדר ההנהגה של הקב“ה, הוא מבוטל לגמרי להקב“ה.